שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/ק
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החכם השלם דבק מאח לי כה"ר אהרן נר"ו אחרי דריש' שלומך באתי בשורותי אלה גם כי ידעתי כי ישלך עלי קצת תרעומ' כי לא ראית תשו' ממני אמנם כבר ידעת היותי טרוד בכמה מיני טרדות ואינו בא מידי לעשות כרצוני אך עתה נפנתי קצת להשיבך את אשר נר' בעיני על דין האשה האנושה הזאת אשר האנשים הביאו אליה את כל הרעה הזאת לבלתי שמוע אל התורה כי זה לי כמה ימים קודם זה גליתי אזניהם להודיעם כי הית' קשורה ואסורה למשודכתה כי בעונות שועלים מחבלים כרם ה' להורות כי הם ואפס זולתם אינם חוששים כלל להכשיל את העם ועתה כאשר נתחדש שרצו להשיאה ונודע אלינו גלינו אזניהם לאפרושי מאיסורה יגענו ולא הונח לנו ה' יפרע מהם. ומעתה הנני בא להשיבך מלין על הקונדריש ששלחת אלי ולא אאריך רק בקצור מופלג כי ראיתי סוד המעשה כאשר כתבת העד הראשון הגיד שאמרו לו לחתום גט שהיה נותן פ' ושהוא גט על תנאי כו' ושהיו מפצירים בבחור שלא היה רוצה לגרש עד שהמתיקו הדבר בפיו וכי ארוסתו היא רק שאם לא יבא כו' נר' בודאי שהמתיקו הדברים בפיו כהלכתם אח"כ קראו לסופר א' כו' בא אלי העד הב' והעיד שכשמוע הבחור פור נומברי די קיטאמינטוש קומפלידוש השיב נון קומפרידוש שינו פור דוש אניוש ואמר לו החכם עתה צריך שתאמר כו' ואחר מסירת הגט נעשה לך שטר התנאי כמנהג ע"כ לפי עדות העד הזה הגט לא היה גט רק אחר ב' שנים אפי' לא הזכיר תנאי שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ' המגרש את אשתו לאחר זמן קבוע הרי זו מגורשת כשיגיע הזמן שקבע כו' עד וזה אינו צריך לכפול תנאו ולא לשאר משפטי תנאים שביארנו כיצד האומר לאשתו הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום אינה מגורשת אלא לאחר ל' יום ואם מת הבעל או אבד הגט או נשרף בתוך ל' אינה מגורשת ע"כ א"כ זה אמר נו קומפרידוש שינו פור דוש אניוש אין זה צריך תנאי אלא קביעות זמן ולא נשאל דבר זה במה שאמר לשם גרושים גמורין כי בהגיע הזמן הוו גרושין גמורים וקודם זה תלוי ברצונו ואלה דברים ברורים וא"כ אפי' שלא אמר כן משעת מסירת הגט כיון שלא זזו משם עד שנגמר הדבר אפי' נתנו סתם על דעת כן נתן אפי' לא אמרו לו דבר כ"ש שמה שלא אמר בפי' היה בשביל שאמר לו הח' כן צריך שתאמר אח"כ כו' דפשיטא ופשיטא דה"ל כאלו אמר כן בפי' בשעת מסירה שהרי האיש אינו מגרש אלא ברצונו ואין לך אונס גדול מזה שאומר לו הח' שכך צריך והוא חשב שכן הוא האמ' והוא שקר גמור שאינו צריך ואפי' בממון הקל כתב הרמב"ם ז"ל והביאו הרי"בה ח"מ סוף סי' ר"ח וז"ל כתב הרמב"ם דיין שעש' וחייב שבועה למי שאינו חייב ועשה זה פשר' עם ב"ד כדי שלא ישבע ואח"כ ידע שאינו בר שבועה אע"פי שקנו מידו על הפשרה אינו כלום שלא קבל עליו ליתן או למחול אלא כדי ליפטר מן השבועה שחייבו זה הטועה וכל קנין בטעות חוזר וכן כל כיוצא בזה ע"כ וא"כ כ"ש בערוה החמורה שיש לנו לומר כן. עוד העיד פל' שהיה הגט שאם לא יבא כו'. עוד העיד ה"ר משה אלף כו' והח' דחק לו באצבע ואמר דע שהגט הזה שאנו כותבין גט פטורין לגמרי הוא העבודה שאלו היה בידי היה ראוי להחרים ולנדות למי שנמצא בנתינת גט זה שאלו הדברים מראים שהמסדר היה המגרש לא הארוס אוי לאזנים שכך שומעות בענין גט שכמה חומרות החמירו ראשונים ואחרונים ואלו היו עושים חוכא ואטלולא וקרוב היה לומר שגט הנתן ע"י אלו אפי' גט פסול לא הוי אלא חרס הנשבר הלא תראה מ"ש חז"ל במשנה המוצי' את אשתו משום נדר לא יחזיר ואמרינן בגמ' דקסבר רב נחמן טעמא דמתני' משום קלקולא שלא יקלקלנה על בעלה לאחר שתנשא לאחר ויאמר אלו הייתי יודע שהדברים בדאים או שהנדר יש לו הפרה אפי' נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך וכן אמרתי בשעת גרושין שמפני כך אני מוציאך וכשגרשתיך היה בדעתי להחזירך אם ימצאו הדברים בדאים ונמצא גט בטל ובניה מן השני ממזרים לפיכ' צריך לומר לו קודם גרושין הוי יודע שלא תחזירנה עולמי' כו' שאז גלה שלא היתה חביבה עליו הרי אתה רואה שאפי' שלא היה שם תנאי אלא שהוא מעצמו אמר שמשו' נדר היה מגרש' אם לא מפני שאינו יכול להחזירה וצריך ג"כ שיאמרו לו הא לאו הכי מצי לקלקלה אח"כ ויהיו בניה מן השני ממזרים מפני שאומר שהיה בדעתו להחזירה ואע"ג שכתב הרב המ"מ שהרבה מן המפרשי' אמרו שקלקול זה לא הוי קלקול גמור אלא לעז מ"מ נר' שיש מפרשים שהוא קלקול גמור וכן נר' מפרש"י ז"ל ואפי' את"ל דלא הוי אלא קלקול היינו התם שהוא מעצמו אמ' הכי ולא אמרו לו דבר וגם לא גלה שהיה בדעתי להחזירה אבל אם היה בנושא כזה שהיו אומרים לו כשתמצא הדברים בדאים תוכל להחזירה לכ"ע הוו ודאי ממזרים והגנו בטל והנה שפירש"י סתם שכשיודע שאינו יכול להחזירה גלה שלא היתה חביבה כו'. ובנ"ד הדברים בהפך ממש שגלה דעתו ומעשיו שלא היה חפץ בגרושין והם קיימו דבריו והוא העני ע"ד כן נתן גט וכן בשעת מסירה חזר ואמר כו' וחזרו והטעוהו ואמר כן צריך שתאמר עתה כו' היש מודעא גדולה מזו והוא כבר פירש דבריו כל הצורך ולא היה הוא המגרש רק הח' וכבר פירש עוד שאין דברי גרושין גמורין ולא הרי את מותרת לכל אדם סותר דברי הארוס כי כל זה אמת לכשיחול הגט אבל אח"כ לא חל ונתבטל מכל זה נר' שאשה זו קשורה לארוס ה"ר דוד פורמון כ"ש בהצטרף סברת הפוסקים שהם מן הגדולים שאין צריך תנאי כפול כו' וכמו שכתב הרב המגיד משנה פ"ו מהלכות קדושין והנה ראיתיך כתבת וז"ל ואפי' לדברי האומרים דלא בעינן תנאי כפול אלא בגט משום חומרא והויא מגורשת ואינה מגורשת מ"מ נר' לי דאם נשאת לא תצא דומיא דההיא דפ"ב דכתובות תנו רבנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ופסקו פוסקים דהכי הלכתא ואע"ג דלא דמי להתם התם איכא טעמא משום חזקה דאשה דייקא ומינסבא כמו שכתבו התוס' שם אבל הכא לא שייכא למי' הכא מ"מ איכא טעמא אחריתי שכיון שאמר לו הח' עתה צריך שתאמר כן שיהיה גט פטורין והוא כן עשה אע"פ שהטעוהו לומר שאח"כ יועיל התנאי אין בכך כלום ואין לו על הח' אלא תרעומת ולא דמי לחלוץ לה שאין אתה מפסיד בדבר דהתם לא עקר זיקתו באותה חליצה ולהכי פסולה ודאית ע"כ לשונך אות באות גם אתה חולית בסנורים כי למה דרשת בעד החיים אל המתים והלא בשנים אמרו נתגרשה ושנים אמרו לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת לא' מעידיה לא תצא ובנ"ד אפי' נניח דהוי תרי ותרי דוקא נשאת לא' מעידיה אפי' בשנים אומרים מת כו' אם נשאת למי שאינו מעיד תצא וכאן הוי כמו כן שקודם שנשאת באו עדים שלא מת כו' וא"כ אי אפשר להנשא אלא או שהותרה קודם ביאת העדים האוסרי' אואם נשאת בדיעבד לא' מן העדים ואומרת בריא לי סוף דבר שאיני יודע מה לתבן את הבר ואין לעשות דמיונים להתיר אשת איש ח"ו לא זו הדרך אחר צדדת עצמך לצד אחר וכתבת מ"מ איכא טעמא כו' ולא דמי כו' האמת כי יפה אמרת דלא דמי אלא דעדיפא מינה דהתם כבר הודיעוהו שהיה עיקר הזיקה ולכך נתכוון אלא שהטעות היה מצד אחר שאמרו שאם ירצ' ליבם אח"כ היה יכול אבל בנ"ד אמרו ארוסתך היא כנז' בלשון העד הראשון ואפילו בעד האחרון שאומר שבשעת המסירה פירש לו הדברי' והוא השיב קומו מי דיזיש כו' ואמר כן צריך שתאמר עתה כאלו אמרו אינו מועיל זה אלא לפי שעה באמירה לבד אבל ארוסתך היא והרי שמתחלה ועד סוף לא כיון להתירה הוא אלא אחר ב' שנים והטעות היה בעצמו של דבר וכ"ש במה שכתבתי והוא האמת ובשלמא התם סותר מעשה החליצה למה שירצה א' כך לייבם אבל בנ"ד מחשבתו שמגרש אותה לאחר זמן אינו סותר מה שאמרו לו שצריך שיאמר עתה כי אמרו לו שיאמ' שנותן לה גט פטורין ויאמר הרי את מותרת לכל אדם ולא אמר מעכשיו אלא הרי את מותרת לזמן שאמרתי ואעפ"י שלא פי' הוה ליה כאלו פי' וכ"ש שאמרו לו שאח"כ יכתבו כו' וכן עשו עוד דהתם אומרים לה כך צריך שתעשה עתה דודאי כן הוא אע"פ שמה שאומרים שאח"כ אם ירצה לייבם יכול לייבם אינו אמת מ"מ אמת אמרו שצריך כו' דבלאו הכי לא סגי אבל בנ"ד אמרו לו שקר גמור שכן צריך ואינו צריך כי אפי' שהיה נותן לה בתנאי הוי גט ועוד אני אומר שאפילו לא היה עדיף או שוה כיון שכתב וכיוצא בדברים האלו פסולה אינו צריך שיהיה דומ' ממש אלא אפי' דומה קצת סגי ומי יכניס ראשו באלו הדברים חלילה ועוד דהתם איסור לאו ובנ"ד איסור כרת והבנים מהשני ממזרים מן התורה מה שאין כן התם כל זה כתבתי לפי שעה אבל לפי האמת אין אני צריך לכך כי מלבד זה כיון שיש חתימת ב"ד שהתנאי היה בגט וע"פ אותו תנאי נמסר אינם נאמנים לומר שעשו כן בטעות או כדי לפייס שהרי משנה שלימה שנינו העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו כו' הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שהוא כתב ידם או שהיה כ"י יוצא ממקום אחר אינם נאמנים הרי שכשכתב ידם ניכרת אינם נאמנים ואפי' כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר דנאמנים כשאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אנוסין מחמת ממון אינם נאמנים ועתה מי יאמין שהיו ב"ד זה לא אנוסים מחמת ממון כו' אנשי גרים בארץ לא ידעו ולא יבינו קצוצי כנפים מה היו יכולים לעשות ובפרט אחר שנעשה ונגמר הדבר מה היה להם לעשות כי אם לגלות להם הדבר אלא שהיו דוחי' להם מיום בושה חרפה לשמוע דברים אלה כ"ש שאינם נאמנים אחר שחתימתם ניכרת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |