שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/צד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובת שאלה ע"ע גט ש"מ שנתן בוידין ונקרע הגט קודם המיתה ויש עדים שכשנמסר הגט ליד האשה אמר הש"מ ה"ז גיטיך אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי מחולי זה יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט ויש עדים נמצאו שם בשעת מסיר' הגט וא' מהם מסדר הגט שמעידים שלא אמר מחולי זה רק אם מתי סתם. עוד יש עדי' שהלך בשוק על משענתו ויש עדים שהלך בלא משענת ומזה יש עד א' ברור והב' ס' ויש מי שאו' שיש עד שראהו שנסתפר בחנות הספר והנה נמצא שם ח' א' ה"ר יוחנן שמו והתירה לשוק בלא חליצה וכתבו לשאלוניקי ע"ז והסכימה דעתינו לאסור. והנה אח"כ שלח הח' הנז' השאלה עם תופס העדיות שנתקבלו על זה ואלו הם:
שאלה ילמדנו רבינו ש"מ שנתן גט על תנאי ואח"כ מת ונפטר מן העול' וחל"ש ואח"כ הלכו קרובי האשה וגבו עדות בב"ד באי זה לשון נתן גט על תנאי ואיך היה התנאי כדי שלא תזקק ליבם ושלא יהיה גמגום בדבר והושיבו הקהל ב"ד בפומבי וז"ל העדות:
במותב תלתא כחדא הוינא ב"ד אתא קדמנא ר' אהרן בר נתנאל והעיד בואם לא יגיד ונשא עונו וז"ל שמעתי איך שהמסדר ה"ר מנחם אמר בשעת נתינת הגט אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט וספק לי אם אמר מחולי זה ושוב העד בחומר הנ"ל כ"ר יוסף בר שלמה כ"ץ וז"ל שמעתי איך שהמסדר אמר בשעת סידור הגט מעכשיו אם מתי הרי זה גט ולא אמר מחולי זה ואחרי נתינת הגט אמר מחולי זה והמסדר גם אמר בזה הלשון ואמר ג"כ בשביל זה אמרתי מח"ז אחרי נתינת הגט כדי לעשות נחת רוח לחולה שלא יחשוב יתנו אחרי שיעמוד מחוליו ועל ההליכה שהלך בשוק בחליו כבר נודע לנו היה בודאי שהלך על משענתו ושהיה חולה עד למות ולא סר ולא הקל ואז הלכו החכמ' והתרו' להנשא ע"פ העדות הנ"ל ושדכו האשה לאיש ואח"כ קצת הקהל רננו ואמרו זה אמר בכה וזה אמר בכה עד שגבו עדות אחר וז"ל במותב תלתא כו' ואתא קדמנא ר' עקיבא בר מנחם והעיד בתורת עדות כי החולה אמר בפי' בשעת נתינת הגט אם לא מתי מחולי זה לא יהא גט ואם מתי מח"ז יהא גט ואם לא מתי מח"ז לי"ג ונתקרע הגט מיד ובזה הלשון לא פחות ולא יותר עוד ב' עדים ועל החליצה שוב העיד כ"ר משה בר אליעזר בחומר הנ"ל ראיתי החולה שהלך על משענתו וישב על חנותו ושאלתיו איך שלומך ובריאות' והשיב כי יותר הוא חולה עכשיו משעה א' שהוא מתחזק עצמו לילך לחוץ ושוב העיד כ"ר אהרן בחומר הנ"ל שראה שהלך על משענתו ושוב העיד כ"ר יעקב הכהן בחומר הנ"ל איך ראה שהחולה הנז' הלך בשוק בלי משענתו ושוב העיד כ"ר יעקב בר שלום חזן בחומר הנ"ל ששמעתי מפי המסדר שאמר בזה הלשון ושהוא היה מעידי מסיר' ודקדקתי היטב אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו והרי זה גיטך לפניך ובו תהא מגורש' ממני מעכשיו והרי את מותר' לכל אדם וקרע המסדר הגט כמו שני שורו' קרע ב"ד ושוב העיד המסדר עצמו בחומר הנ"ל או' באות תיב' בתיבה כו' וגם הח' הנז' שלח הפסק שעשה על זה והאריך בטעמו של התר וממה שכללתי מדבריו שאיסו' אשר עליו נסמך להתיר הוא בהכחיש עדות האומרים שלא אמר מחולי זה רק אם מתי סתם טעם שני כי לפי דבריו שנדעת הרי"ף והרמ"בם והתוס' והרמב"ן ז"ל שנר' שאלו כולם נטו מדברי רש"י ור"ח ז"ל דאינהו רש"י ור"ח סברי דרבה ורבא לא פליגי ארב הונא אלא בשכיב מרע שנתן גט סתם אבל שכיב מרע שנתן גט בתנאי אם מתי רבה ורבא מודו החולקים שנאמרו בגמ' על מתני' ושהם הרי"ף וכל הנ"ל סברי דרבה ורבא פליגי אדרב הונא בכל מכל כל ודעתם דמתניתין אתי כפשטא ולדעתם בין עמד והלך על המשענת בין הלך בלא משענ' אומדין אותו וכתב הח' המתיר דדוק' בניתק מחולי אל חולי הוא דצריך אומד אבל כל שלא ראינו שניתק מחולי אל חולי אין צריך אומד וכ"כ וז"ל היוצא לנו מכל זה דאם לא ניתק דלכל הפוסקים אין צריך אומד והגט גט עוד כתב ואפי' אם ח"ו וחלילה שהיה צריך אומד כבר הודה החולה כי יותר היה חולה עכשיו משעה ראשונה אלו הם תורף דבריו ואני כונתי לסתור היסוד ובסתירת היסוד יפול הבנין אח"כ אם יעזור ה' אבא לדקדק בדבריוובראיותיו ונר' לע"ד שמ"ש דלכל הפוסקים אין צריך אומד אם לא ניתק מחולי אל חולי והגט גט דזה טעות גמור וכדי לקיים הוראתו אמר כן וכמו שאוכיח בס"ד וז"ל הרי"ף בפ' מי שמת גרסינן פ' מי שאחזו קרדיקוס אמר ר"א שכי' מרע שנית' מחליו אל חולי מתנתו מתנה וסוגיא דשמעתא דהתם בשלא עמד והלך על משענתו אבל עמד בין חולי לחולי והלך על משענתו אומדין אותו כו' עד ואם הלך לשוק בלא משענת אין מתנתו מתנה ואינו בעי אומד ולשון זה הטעתו שחשב שהוא תנאי דבק שמה שבעי אומד הוא בשניתק כו' אבל האמת אינו כן אלא פירוש דמילתא הכי הוי שאפי' שניתק ודאי מחולי לחולי אפי"ה כל שלא עמד והלך על משענתו הוי מתנה אבל כל שעמד והלך אפי' שלא ראינו ודאי שניתק בעי אומד וא"כ בין שידענו ודאי דניתק ובין שלא ידענו לעולם צריך אומד דאי לא תימא הכי אלא שלעולם לאמצריך הרי"ף אומד אלא בשניתק מחולי לחולי ובהא קאי הרי"ף ז"ל אימא סיפא ואם הלך בלא משענת כו' ואי כשידענו שנית' והלך בלא משענת צריכא למימר פשיט' דכיון דעמד בשוק אחר שניתק מאותו חולי דאין מתנתו מתנה אלא ודאי דכולי מלתא דהרי"ף מיירי בעל הסתם דלא ידענו אי ניתק אי לא עד דאמרינן וכן נרא' בפי מדברי הנמוקי שכתב ז"ל ואם ניתק מחולי לחולי כיון שלא הלך אפי' על משענתו כאלו חוליו הראשון לעולם עליו חשבינן ליה וכיון שלא חזר בפירוש מתנתו מתנה עכ"ל והיינו הפירוש שכתבתי ראשונ' שאפי' שניתק כו' כנ"ל עוד כתב אבל אם הלך על משענתו איכא לספוקי כשנפל אח"כ למשכב אם הוא חולי אחר וא"כ הוי כאלו נרפא מהראשון והוי חזרה אע"פ שלא פי' או דלמא מאותו חולי עצמו והוי מתנה שלא חזר בפירוש אמדינן ליה ע"כ הרי דכשהלך על משענתו וחזר ונפל למשכב ומת שלא ידענו שניתק כו' וצריך אומד והדבר מוכרח מן הגמ' כפי פי' שאחר שהם ז"ל מפרשי' שרבה ורבא פליגי ארב הונא ומוקמי מתני' כפשטא ולא קשה להו מידי פשיטא ופשיטא לדידהו דפשטא דמתניתין לא מיירי בניתק מחולי לחולי וגם כן סתמא קתני עמד והלך אומדין אותו ולא שני להו בין הלך על משענתו בין הלך בלא משענתו וא"כ דלרבה ורבא אית לן לאחזוקי מתני' בפשטא אין שם זכר מחלוק' רב הונא וכן נר' מוכרח מדברי הר"ן שכת' וז"ל ויש כאן שיט' אחר' לרבותינו הצרפתי' ז"ל שאומרים שאפי' רב הונא לא קאמר אלא במפרש מהיום כו' עד והא דאסיקנא רבה ורבא לא סביר' להו הא דרב הונא היינו לומר דלא סבירא ליה דמתניתין דוקא בהלך על משענתו אבל הלך בלא משענתו שיהיה הגט בטל דאע"פ שמת מאותו חולי אלא סבירא ליה דמתני' אפי' הלך בלא משענת הא קמן דדעת רבותינו הצרפתים ז"ל דמתניתין סתמא קתני בין הלך בלא משענת ובין הלך במשענת וכי היכי דהלך בלא משענת מיירי ודאי דלא ניתק מחולי לחולי דאי ניתק והלך בלא משענת פשיטא דלא בעי אומד אלא ודאי מדינא צריכא גט שני גם כשהלך במשענת לא מיירי בניתק אלא אפי' לא ניתק כיון שעמד והלך בשוק צריך אומד וכדפיר' וסתמא דמתניתין לא מיירי בניתק דלא אידכר האי חילוק דניתק אלא לרב הונא אבל לרבה ורבא ודאי מתניתין אתיא כפשטא וכן נראה בפי' מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מה' גירושין שהביא המשנה כצורתה ולא הזכיר חלוק כלל אח"כ כתב וז"ל ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד בשוק הרי זה גם אינו צריך אומ' הרי שלמעלה כאשר כתב שהלך בשוק לא חלק כלל אלא בין ניתק ובין לא ניתק בין הלך על משענת ובין לא עמד לעולם אומדין אותו כי אחר שצריך אומד אין חלוק אבל בחלוקה השנית שהיה אפשר לטעות להחמיר כאשר ניתק אמר אפי' ניתק כו' כיון שלא עמד בשום ענין הרי זה גט ואין צריך אומד ומלתא פסיקתא קתני בעמד והלך בשוק לעולם וצריך אומד ובלא עמד בשוק לעולם הוי גט ואין צריך אומד והנך רואה שגטו כמתנתו כאשר לא הלך וכמו שכתב פ' ט' מה' זכיה ומתנה משום דודאי מחולי הראשון מת גם כשהלך על משענתו גטו כמתנתו משום דכיון דלא הלך רק על משענת הדעת נוטה שמחולי הראשון מת אמנם מטעם דשמא הבריא ונכסים בחזקת יורשים קיימי צריך אומד אבל כאשר עמד והלך בלא משענת בעילה כל דהיא מוקמינן נכסים בחזקתן דאמדינן דעתיה שהוא לא צוה רק כל עוד שלא יעמוד אבל עתה שעמד בטלו מתנותיו אבל לגבי גט אפי' שיהיה אפשר רחוק מ"מ אמדינן ליה כיון שאמר מחולי זה שמא מאותו חולי מת והגט גט ואסורה ליבם דקא פגע בערוה בגרושת אחיו או שמא מחולי אחר מת ואינו גט ואסורה לזר ולהיות כי הח' הוקשה בעיניו לפי דבריו דברי הב"י ורצה ליישבם באומרו שמה שכתב הב"י דכל שהלך בשוק בין במשענת בין בלא משענת אומדין כו' היינו דוקא בניתק מחולי אל חולי והא ודאי לא מסתבר כלל אפי' היה הבית יוסף המורה היה צריך לפרש דבריו כ"ש דבחד' מחתא מחתינהו בין במשענת בין בלא משענת וכי היכא דבלא משענת אמרינן אפי' בלא ניתק גם במשענת והדבר ברור מעצמו והתימ' מזה הח' שהכניס עצמו בקופי דמחט' להתיר יבמה לשוק ולבדות מדעתו דבר שלא נמצ' לא בהרי"ף ולא בהרמב"ם ז"ל ורצה לעקש דברי הב"י ולומר דברים ולא עלה על לבו אדרב' כתב בפי' וז"ל נמצא דהרי"ף והרמב"ם ותוס' והרמב"ן לא מפליגי בהלך בשוק בין במשענת בין שלא במשענת ולזה נוטים דברי הרא"ש והדין עמו ודאי דכיון דלרבה ורבא דהלכה כותייהו מתני' אתי כפשטא מאן דכר שמיה דמשענת ולא משענת וניתק ולא ניתק סתמא קתני דכל שלא הלך בשוק גטו גט וכל שהלך בשוק אומדין אותו וזה ברור כשמש לא יחלוק על זה רק מי שגס לבו להקל וא"כ מ"ש בסיו' דבריו וז"ל היוצא לנו מכל זה דאם לא ניתק דלכל הפוסקים אין צריך אומד אני אומר להפך ממש דלכל הפוסקים צריך אומד כמו שהוכחתי לבד הטור ז"ל ואומד זה היינו ע"פ רופאים בקיאים מה שלא נמצא בוידין וג' אפשר אפי' שמדינו' גדולות בזמן הזה ואני תמיה ממי שראה תשו' מהר"ם שכתב וז"ל וג' חלוקי' איכא לפירש"י במהיום אם מתי מחולי זה אם עמד בנתיי' והלך בשוק בלא משענת אע"פ שעדיין הלש הי' ושוב מת הגט בטל וא' לא הלך כלל אע"פ שניתק מחולי לחולי ומת הרי זה גט דודאי גם חולי הראשון מעורב בו ולא נתרפא ממנו הלך על משענתו ושוב מת אומדין אותו כו' איך יכול להכחיש מה שאמר שהרי לדברי הח' המתיר יש חלוק ד' וזה שבבית אין חלוק בין ניתק ללא ניתק ובשוק יש ג' חלוקים א' שהלך בלא משענת שהגט בטל ב שהלך במשענ' וניתק מחולי לחולי שאז צריך אומ' ג' שהלך בשוק במשענת ולא ניתק דאין צריך אומד אלא שודאי כל שהלך בשוק בין ניתק ובין לא ניתק צריך אומד כשהלך על משענתו וכל שהלך בלא משענ' אע"פי שעדיין היה חלש הגט בטל מיד אחר שראה זה הח' נדחק כי אולי הרגיש במה שכתבתי ורצה להתנצל וכתב וז"ל ואפי' ח"ו חלילה שהיה צריך אומד בנ"ד כבר הודה החולה כו' עד והודאת פיו של חולה מועיל יותר ממאה רופאים וראיה מי"ה שמאכילים אותו על פיו וה"ה בנ"ד ואין לומר דדוקא גבי י"ה ספק נפשות להקל וגבי איסור אשת איש לחומרא דבשעה שהוד' הש"מ אז לא היה שום איסור והוא הודה במר נפשו מה שאין כן ביום הכפורים כו' רחמנא ליצלן מהאי דעתא להרבות הויו' ולבדו' בדויים לא עלו על לב ואינם כדאים אפי' להתיר האיסור יותר קל מדרבנן ק"ו איסור תורה הנוגע באסור ערוה כי מי לא ידע בכל אלה כי כל מה שאמרו שם הוי טעמא משו' דאזלינן בספק נפשות להקל וראיה לדבר דכשהוא אומר החולה איני צריך אזלינן בתר רופא האומ' צריך ולא משגחינן לדבריו וגם כי לא היה צריך ראיה כלל מ"מ הא לך דברי הר"ן וז"ל והא דקאמר חולה לא צריכנא תונכא הוא דנקיט ליה כלומר מחמ' חוליו הוא שאמר כן ומשום דספק נפשות להקל תלינן הכי דכי אמר צריך לאו מחמת בעיתותא קאמר אלא קי"ל בגוה טפי ולב יודע כו' וכי אמר לא צרי' תלינן מחמת תונכא הוא דאמר הכי וספק נפשות להקל הרי בפי' דבכל צד וצד מה שאנו מקילים אינו אלא מטעמ' דספק נפשות להקל ועוד כתב הח' הנז' להכריח סברתו ופי' דהא דפריך בגמ' על מימרא דרבי ינאי חולה אומר צריך ורופא אומר אינו צרי' שומעין לחולה מהאי טעמא לב יודע כו' ופריך פשיטא כו' שאין פירושו פשיטא ושלא היה צריך לומר כלל דאימא דהא אתא לאשמועינן כו' אלא פריך פשיטא שלא היה צריך טעם לב יודע ומשני מ"ד רופא קים ליה טפי קמ"ל ורצה להוכי' מכאן דודאי הודאת עצמו של חולה על חליו הוי עדיף מק' רופאים והוכי' זה גם כן דלקמן על מתני' דמתיא בן חרש לא פריך פשיטא על הדין בעצמו אלא למה לי תו למימר וכל ספק כו' ותמיה אני שאפי' מי שלא ראה מאורות מימיו לא היה טועה בזה דודאי מה שהשמיענו מתיא בן חרש לא היה רק מציאות החולי שהוא ספק נפשות ובהא ודאי לא שייך למפרך פשיטא אבל הקשה המקשה שאחר שהשמיענו מתיא בן חרש מציאות החולי שהוא ספק נפשות תו לא היה צריך לומר וכל ספק נפשות כו' דפשיטא הוא אבל פשיטא שאם מתחלה לא היה משמיע לנו רבי מתיא בן חרש אלא שספק נפשות דוחה השבת גם לא היה מקשה לו פשיט' שכן מק' לו עתה שאחר שהשמיענו מציאו' החולי שהוא ס"נ תו לא היה צרי' וכל ס"נ כו' דמלתא דפשיטא הוא וק"ל אפי' לתינוקות אם כן שפיר פריך פשיטא לרבי ינאי שאפי' לרבי מתיא בן חרש פריך כ"ש לרבי ינאי ובודאי דהאי בורכא הוא דלר' ינאי פריך שפיר פשי' שהוא לא היה צריך לומר הדין כלל שהרי מתני' היה ספ' נפשות וגם למתני' פריך שפיר פשיטא שכיון דלעיל אוקי מתני' בשרופא וחולה אומר אינו צריך וב' רופאים אומרים צריך אפי' לא הוי האי מתני' ידענו שמאכילין אותו משום דהוי ספ' נפשות ולא איצטריך למתני' לאשמועי' הא דהא קי"ל הכי מוהצילו העדה ומכמה מקומות דכל ספ' נפשות להקל ואנן ידעינן דתרי ותרי שהוא ספק דמאכילין ואיצטריך לשנויי דאיכא תרי אחריני בהדיא ולאפוקי מדרב ספרא וזה ברור:
אם כן כלל הדברים שאני אומר שלדעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והתוספות והרא"ש כיון שהלך בשוק עכ"פ צריך אומד וגם מהר"ם כך ס"ל דכיון דהלך בשוק על משענת צריך אומד לא נשאר כי אם הטור שעושה ד' חלוקות אחד שהלך בלא משענת כדרך הבריאים שאז בטל הגט וגם בזה לכאורה דבריו הם נגד מהר"ם ז"ל שכתב אע"פי שעדיין חלוש ואפשר שלשון הטור לאו דוקא בריאים ממש ב' הקצה השני לא הלך דהגט גט עכ"פ ג' הלך במשענת ולא ניתק דאז גם כן הוי גט עכ"פ ד' ניתק והלך על משענת דאז אומדין ואיך אפשר שימצא אדם דשביק כל הני רבוותא דאמרי' לעיל דכלהו סברי דכל שהלך בשוק צריך אומד על כל פנים ועביד כדברי הטור דהוי יחיד וכל זה בהנחה שלא יש רק עדים שהלך על משענת וכל שכן שאפשר שאפי' לדברי הטור מי הוא זה יערב אל לבו להתיר אפילו שראינו שלא הלך אלא על משענתו הרי כמו שכתבתי ראשונה שלדעת רש"י והוא האמת בעצמו שרפוי אינו צריך שיהיה רק שעה אחת ואם היה אומר לנו אליהו הנביא ע"ה שנתרפא וא"כ היה צריך להתיר אפי' לדעת הטור שלא זז יד החולה מיד העדים עד שחזר לביתו ומת שאם לא כן שמא אותו העת שיצא מביתו ניתק מחליו לחולי אחר והלך אנה ואנה על משענתו שאי איפשר אפי' משיתרפא לגמרי שתיכף ומיד ירו' כגבור אלא לאטו ואח"כ חזר לביתו ומת מח ולי השני ואפי' שהיו מאה שראוהו חלש מה בזה אפשר שקודם שראוהו נתרפא שעה אחת או אחר שראוהו והלך לביתו ובאותה שעה שנעלם מהם נתרפא ואח"כ מחמת מאכל ומשתה או דבר אחר חלה ומת ובודאי שכל הירא לנפשו היה ראוי לחוש לאלה הדברים ולא להגיס לבו להקל באיסו' תורה הנוגע לערוה וכ"ז יש ללמוד מתשו' מהר"ם מ"ג עתה אם האמת שנתקבלו עדי' אחר שראוה והול' בלא משענת ואח' שראהו שנסתפ' בחנו' דא"כ לית דין ול"ד דיקל באשה זו להתירה בלא חליצה ואפי' את"ל שאין כאן עדים כמ"ש הח' המתיר אפ"ה אשה זו אסורה להנשא לזר בלא חליצה דכל מה שכתבתי היה אפי' בהנחת דבריו שמי שהעיד שהלך בלא משענת אינו אלא עד אחד ואין דבר שבערוה פחות משנים והאמת שיש בידינו קבלת עדות משנים או ג' שהלך בלא משענת ומ"מ אפי' נניח שהוא כדבריו שלא יש רק עד אחד אפי"ה אשה זו אסורה להנש' לשוק בלא חליצ' דמה שאמ' אין דבר שבערו' פחות מב' לא שייך הכא רק באשה פנוייה שאם נתקדשה בע"א אין בה איסור א"א וא"ה יש מחמירי' אע"פי שכבר נתפשט המנהג שלא לחוש לקדושי עד אח' והיינו לפי שבחזקת פנוי' עומדת וכן א"א אין גירושיה גירושין בע"א שבחזקת א"א היא עד שתתגרש בשנים וכענין עד אחד שהאמינו באומר מת פלוני ואפי' גוי ועבד מל"ת ואשה כ"כ הרמב"ם טעמו של דבר עיין עליו אבל בנ"ד לא שייך כלל אדרבא יש להביא ראיה מבוארת דיש לאסור מהא דגרסי' בפרק שני דכתובות ת"ר ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא ופריך בגמרא מאי שנא רישא ומ"ש סיפא אמר אביי תרגמה בעד אחד כו' בקדושין תרוייהו בפנויה קא מסהדי והא דקאמר נתקדשה הוה ליה חד ואין דבריו של א' במקום ב' נתגרשה תרוייהו בא"א קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד כו' ע"כ בגמ' והקשו בתוס' בקדושין אמאי לא תנשא לכתחלה דהוה לן לאוקמ' אחזקת פנויה וי"ל כגון שאנו יודעי' שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או קרוב לה כו' עד דכיון דודאי זרק לה קדושין לית לן לאוקמה אחזקה והשתא ומה התם דבחזקת התר עומדת איתרע לה חזקה ומפקינן מחזקתה דפנויה בנ"ד דעד שמת בחזקת אשת איש קיימה ובודאי לנו שעמד והלך בשוק ויש עד שהלך בלא משענת לא כל שכן דמהני לה לאוקומ' אחזקת איסור וכהא דאמר בריש חולין בהמה בחייה בחזק' איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ואע"פ שהיא שחוטה לפנינו אנו חוששין שמא שהה דרס ומוקמינן לה אחזקת איסור ואפי' שאין זה האיסור שאנו אומרין עתה אותו האיסור שהיה לה מתחלה בנ"ד שמתחלה היתה בחזק' שאינה גרושה כל עוד שהיה בחיים ועתה אתה רוצה להוציאה מחזקתה ולאוקמה בחזקת מגורשת עליך להביא ראיה ולע"ד כן הוא האמת שכל שידענו שעמד והלך בשוק ונסתפק לנו אם הלך בלא משענת או במשענת לבד שהיא אסורה כ"ש כאשר יש עד אחד שמעיד שהלך בלא משענת דהיכא דאיתחזק איסורא בעד א' והותר להעמידה על חזקתה במקום שאין עדים מכחישים אותו בנ"ד שאפי' שהיה אמת שהלך במשענת אינם מכחישים למי שראה אותו קודם או אח"כ בלא משענת והרי היא א"כ בחזקת זקוקה ליבם וצריכה חליצה א"כ מ"ש וכל היכא דאתחזק התר' ובא עד א' והעיד לאיסור' אינו נאמן כדאית' בגיטין פ' הנזקין וכמ"ש הרא"ש כלל נ"א סי' ה' וכ"כ הרמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ג' וז"ל אין האיש נאמן לומר מתה אשתי שאשא את אחותה עד שיעידו ב' עדים שלא האמינו עד א' אלא משום עגונא עכ"ל ודאי דהאי גברא דאזל בתר איפכא דמטוניא מייתי ראיה לסתור דבריו שהרי מעידים אנו אחות אשתו בחזקת אסורה כמו שהיתה עד שיעידו ב' עדים שמתה ודאי וכן בנ"ד נמי בחזקת זקוקה ליבם עומדת עד שיעידו שני עדים שלא זזה ידם מתוך ידו וראו שלא הלך אלא במשענת אבל כל שיש לנו ספק אם הלך במשענת או בלא משענת מוקמינן לה אחזקה קמא כיון שידענו ודאי שהלך לשוק וכל עדים שמעידים שהלך במשענת ושאמר שהיה יותר חולה וכל אלה הדברים אינם מוציאין לנו מידי ספק עד שיעידו בודאי שלא הלך בלא משענת כי ידעו זה ושמתוך הליכתו במשענת חזר לביתו ומת כ"ש כאשר יש עד א' מעיד שהלך בלא משענת ואין השנים מכחישים אותו כמו שאמרנו וא"כ אפי' לדברי הטור אשה זו אסורה להנשא עד שתחלוץ ובחזקת איסור עומדת כ"ש לדעת הרי"ף וכל הנמשכים אחריו שאפי' שלא הלך אלא במשענת צריך אומד כנז"ל ואם כן נמצינו למדין דלכ"ע אשה זו אסורה כי בעלה ספק מת מאותו חולי והוי גט ספק לא מת מאותו חולי ולא הוי גט כלל ומעולם לא אתחזק זו בחזקת מגורשת אדרבא בחזקת שאינה מגורשת ואוקמא אחזקת דאיסורא ואפי' נשאת הדין הוא שתצא אלא שבנ"ד אני אומר דכיון דיש מן הגאונים דאפי' זקוקה ודאי ליבם ונשאת אם יש לה בנים ממנו חולץ לה היבם ואע"פי שהרי"ף דחה זאת הסברא ורוב הפוסקים ג"כ מ"מיש מן הפוסקים אחרונים שסוברים כן כמו שהביא המרדכי ואנן בנ"ד סמכינן אהא כיון שאין אשה זו אסורה אלא מספק ויחלוץ לה היבם ותעמוד עם בעלה אם יש בן או בת ממנה אבל עכ"פ צריכה חליצה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |