שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/צג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אליכם אלופי התורה אקרא ואציג לפניכם מעשה שהיה כך היה כי הנה ה"ר יצחק חבר הדר פה שאלוניקי יש לו שני אחים אחד פה עמנו וא' חוץ לעיר ואח אחר שהיה להם פה מת והניח אשה זקוקה לאחים הנז' מן האירוסין והבחורה שמרה ימים רבים לראות מי מן האחין יקים שם אחיו או יחלוץ והנה הגיע עת והפצירו בר' יצחק הנז' שהוא גדול האחים אע"פ שהוא נשוי אשה ולו בנים ובנות הכריחוהו ליתן קדושין ליבמתו ונתנו ג"כ שבע ברכות אך אמנם לא נתייחד עמה אפי' שעה א' וכאור בקר קפצו עליו שיתן ליבמתו גט וחליצה וחלו פני לסדר הענין כהוגן וכשורה וכן עשיתי ובינותי בספרים וראיתי כי הדרך הזך והישר בטוח מכל ספק היה שיתן רבי יצחק גט למאמרו והאח השני יחלוץ וסכלי הדעת עמי ארץ לא אבו שמוע לי והלכו לפני חכם א' מן העיר ועשה כרצונם וגם שמשכילי' יודעי דעת אמרו לו הסדר שסדרתי אני לא חש אלא עשה עם ר"י שיחלוץ תחלה וא"כ נתן גט ונראה בעיני כי עשה טעות גמורה עם שצריך לחזר על האחים שיחלוצו והטעם לזה שגט היה צריך תחלה מר"י ושהאח הב' יחלוץ כי יש לנו כלל גדול כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה ומטעם זה כאשר תפול אשה לפני שני יבמין והיא אסורה על האחד מהם משום ערוה כגון שהיא אחות אשתו או כיוצא בו האח השני שראוי לייבם חולץ והאחר שאינו זקוקה לו ליבם גם לא עולה לחליצה ואמרי' בגמרא פ' ד' אחין על מימר' דרב דאמר שלש יבמות אחיות כו' עד אמר ליה רבה מדקאמרת אמצעית צריכה חליצה משניהם סברת יש זיקה והויא ליה חליצה פסולה וחליצה פסולה צריכה לחזר על האחין וכתבו התו' וז"ל וחליצה פסולה כו' לא כמו שפי' הקוטנרוס דכל היכא שאינו יכול לייבם חשיב חליצה פסולה כו' הרי דדעת רש"י ז"ל כל שאסור לייבם חליצתו חליצה פסולה מקרי ולדעת הסובר דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין צריך לחזר ואע"ג דהתוס' דחו זאת הסברא מי הוא אשר לא יחוש לסברת מאיר עיני גלותינו רש"י ז"ל וכן ראיתי שהסכים לדעתו הרמב"ם ז"ל כמו שכתב בפ"ז מה' יבום וחליצה וז"ל שלשה אחין שנים מהם נשואין ב' אחיות כו' עד יראה שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחד מהן אסורה על יבמה משום שניה או מחייבי לאוין או מחייבי עשה שאם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה חלוץ לצרה הותרה האסורה ע"כ וכתב הרד"ך ז"ל וז"ל הרי בהדיא דהוא ז"ל סבר דהיכא דחליצת יבמה א' עדיפא מחליצת צרתה אין חליצת צרתה פוטרת ואע"ג דלא קלישא זיקתה שהרי הכא גבי שניות כו' דלא קלישא זיקתן כו' ואם בא עליה נפטר' צרתה כו' א"ה הואיל ולכתחלה חולצת ולא מתייבמת אינה פוטרת צרתה דעדיפא מיניה שהוא מתייבמת לכתחלה ואין עליה שום איסור א"כ אמרתי מטעם זה דכיון שיבמה זו צריכה גט וכשיתן לה רבי יצחק גט למאמרו נאסרה עליו לדעת רש"י והרמב"ם ז"ל והותרה לאחיו שאם רצה לייבם מייבם ואם רצה לחלוץ יחלוץ א"כ המצוה בתקנה היא שיתן גט רבי יצחק ויחלוץ א' מאחיו לא הוא כדי לתקן כל האפשר וכי תימא מאן לימא לן שאסורה לר"י יותר משאר אחים זה כתב בהדיא הרמב"ם פרק ה' וז"ל נתן מאמר ליבמתו וחזר ונתן גט למאמרו מה שעשה הרי בטלו והותרה ויראה לי שלא הותרה אלא לאחיו אבל זה שנתן גט אסורה היא לו וכן כתב המ"מ בשם רש"י ז"ל ומותרת היא לאחין אבל לא לדידיה עוד כתב בהדיא הרמב"ם סוף פ' ו' וז"ל עשה מאמר ביבמתו ינתן גט למאמרו ומת חזרה להיתרה שהמאמר שאסרה הרי בטלו ורצה חולץ רצה מייבם ע"כ ואע"ג דדעת הרבה מן הפוסקים שהותרה גם לראשון שנתן גט למאמרו ולדעת' גם ר"י היה יכול לחלוץ מ"מ לכן אמרתי הדרך הישר הבטוח מכל ספק וכי תימא שגם שרבי יצחק היה נותן גט למאמרו עדיין נקראת חליצה פסולה אפי' מאחי' לדעת ר"ח ז"ל שכתב הרשב"א ז"ל בשמו וז"ל ולענין דינא כתב ר"ח ז"ל דלא קי"ל כלישנא דרבא אלא כלישנא קמא דצרתה שריא אבל היא בין לדידיה בין לאחי' אסיר' משום בעלת גט דעלמא ע"כ ומן הכלל שאמרנו משם רש"י כל שאסור לייבם אסור לחלוץ א"כ גם כשהיה ר"י נותן גט נשאר' אסורה לכול' וחליצתה פסול לעולם לא היא דודאי יש יתרון כיתרון האור מן החוש' כי החליצה אחר המאמר לדעת הכל הוי חליצה פסולה מוסכם מן הגמ' ומן הפוסקים כלם אמנם אחר גט למאמרו חליצה מן האחים לדעת רוב הפוסקים ז"ל רובא דרובא היא חליצה כשרה ואפשר לדעת כלם ואפי' לדעת רבינו חננאל כמו שאבאר בס"ד הרי רי"ו ז"ל כתב וז"ל וכתב הרמ"ה מ"מ אם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו הותרה צרתה ליבום והיא אסור' דמחלפה בבעלת הגט דעלמא ואם רצה לחלוץ חליצה של אחד מהן פוטרת צרתה ואינה צריכה גט ב' ואם כתב גט לזיקתו ולא למאמרו צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו דלא פקעא זיקא בגט לגמרי ולא פי' אם היא אסורה על כל האחים ורש"י כתב אם נתן גט למאמרו ולא לזיקתו אסורה לו ומותרת לאחין דמאמר דסבר שקליה ופש ליה כדמעיקרא והתוס' כתבו דאסורה ג"כ לאחין כיון דמחלפה בבעלת הגט דעלמא דהנותן גט ליבמה אסר' לאחין וזה נראה סברת הרמ"ה ע"כ. ועתה אם באנו להשוות סברת ר"ח עם סברת התוס' והרמ"ה ז"ל הרי שאפי' שהרמ"ה ז"ל סבר דחליצה פסולה צריכה לחזור כו' עם כל זה כתב כאן שאעפ"י שהיא אסורה להתייבם בעלת המאמר שקבלה גט עם כל זה חליצתה הוי כשר' ופוטרת צרתה אפי' שצרתה יותר מעולה כיון שהיא מותרת להתייבם וכ"ש לדעת התוס' שסוברים דאינה צריכה וא"כ גם ר"ח יוד' בזה כי יש לנו לקרב הסברות כל מה שאפשר ואפי' את"ל שארבעה מחלוקות בדבר כמו שנר' לע"ד שכן הוא האמת שהרי התוס' לא כתבו בפי' דאסורה לאחים אלא שכתבו מכח קושיא שהוקשה להם ותרצו דהא דאמרי' בגמר' איכא דאמרי אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אפי' היא דוקא בדיעבד קאמ' כו' אבל לכתחלה גזרינן משו' האי מאמר גופיה וא"כ נר' שמה שכתב רי"ו שהתוס' כתבו דאסורה ג"כ לאחים היינו לכתחלה אבל בדיעבד מותרת וזה נראה מוכרח שהרי התוס' במשנת ר"ג כתבו וז"ל עשה מאמר ביבמתו ונתן להגט צריכה חליצה היינו נתן גט סתם או לזיקתו אבל נתן למאמרו שריא אף ליבם כדאמרי' בפ' ארבעה אחין דהותרה אפי' היא דמאי דעבד שקליה א"כ מוכרחים אנו לומר שמ"ש רבינו ירוחם דהתוס' כתבו דאסורה היינו לכתחלה וא"כ גם הרמ"ה הכי נמי נמצא שהם ד' סברות א' רש"י והרמב"ם ז"ל ואפש' הרי"ף ז"ל מסברתם הוא דכיון שהבי' סברת א"ד ולא פירש דבר משמע לכל הפחות כרש"י ז"ל סבירא להו וכן בנמוקי ז"ל כ"כ לרש"י ז"ל וכן יש מן האחרונים דסברתם כך הו' הרי כת אחד כת שני הראב"ד והרא"ש ז"ל דסברי דאף היא מותרת אף לדידיה ג' סברת התוס' והרמ"ה ז"ל דבדיעבד מותרת אפי' היא אבל לכתחלה אסורה אף לאחים ד' סברת ר"ח דפסק כלישנ' קמא לחומרא דהיא אסורה משום דמחלפ' בבעלת גט לזיקה ואע"ג דנר' דבר תימא איך באיסור קל דרבנן פוסק כלישנ' קמא ולחומרא דנר' דבכל מקום הלכה כלישנא בתר' ולקולא בדבר דרבנן וכמ"ש כן הרא"ש בפסקיו על האי מימרא דרבא נתן גט למאמרו הותרה אפי' היא דמאי דעבד שקל ולקול' אזלינן בשל סופרים כלישנ' בתרא מ"מ הוא ידע טעמא אע"ג דאנא לא ידענא נמצא סברת ר"ח יחידאה היא ולדעת כל הפוסקים חליצת אח רבי יצחק חליצה כשרה היתה לדעת הראב"ד והרא"ש פשיט' ולדעת הרי"ף והרמב"ם ורש"י ושאר האחרוני' כיון דלאח רבי יצחק היתה מותרת להתייבם גם לחלוץ חליצתה מעולה הויא לדעת תוס' והרמ"ה אם האמת כמה שאמרתי שהם לאאסרו אלא לכתחלה אבל בדיעבד מותרת א"כ ליכא למימר דהוי חליצתה חליצה גרועה וכ"ש שאפילו תימא שדעתם לאסור אפי' בדיעבד מה שא"א כמו שהוכחתי לעיל מ"מ כ"כ דתוס' לא סברי כלל רש"י דבכל מקום שאינו עולה לייבום אינו עולה לחליצה גם לדידהו לא ס"ל דחליצה פסולה צריכה לחזר והרמ"ה כבר הוכחתי מדבריו שבנדון כזה חליצה כשרה מקרי לא נשאר כי אם ספק ר"ח לבד דאפשר דלדעתו ג"כ אע"ג דסבירא ליה דהיא בין לדידיה ובין לאחי' אסיר' מ"מ אפשר דסבר כתוס' שלא בכל מקום דאסור לייבם הוי חליצה פסולה אלא היכא דקלישא זיקה כגון אחות זקוקתו ואחות חלוצתו דדמיא לאחות אשה דפסיד' מחליצ' ומייבום וכן בעלת גט ובעל' מאמ' שהפקיע קצת זיקה אבל בנדון כזה שאם היה נותן גט למאמרו דקליש איסורא מאד שהרי אינו אלא משום גזרת בעלת גט דעלמא והיא גופ' בעלת גט אינו אלא מדרבנן והוי כמו גזרה לגזרה אפשר שיודה ר"ח דחליצה כשרה מקרי וקרוב לחלוק זה כתב הרב בעל ת"ה סי' רכ"ה ז"ל ואפי' לפירוש רש"י דמחמיר בחזור ופירש כל היכא דאינה יכולה ליבם מקרי חליצה פסולה מ"מ כיון דתנינא דאם לא חלצה חליצה כשרה אלא שלכתחלה צריך לחלוץ משתגדיל כולי האי לא מחמרינן עלה לחזר על כל האחין הואיל וחליצה קמייתא כשרה היא בדיעבד ולא אשכחן חיזור בכי האי גונא לשום דעת גאון ואין זה צריך ראיה אף יכולני לומר שאפי' דר"ח ז"ל החמיר חומרא לאוסרה גם על האחין לא מחמרי' כולי האי לקרות לה חליצה פסולה לשתצטרך לחזר על כל האחים ונמצא דכי נתן גט ר' יצחק וחלץ אחיו לכ"ע הוי חליצה כשרה אבל עתה שחלץ רבי יצחק בעוד איסור המאמר על יבמתו כמה שעשה המסדר הזה אין מי שיחלוק דלא הוי חליצה פסולה וכמ"ש הרמב"ם פ' ה' מהלכות יבום וז"ל דחליצה שחולץ היבם ביבמתו תחלה אם לא קדמה דבר אחר נקראת חליצה מעולה ואם קדמה גט או מאמ' בין מיבם זה בין מאחיו בין בה בין בצרתה הרי זו נקראת חליצה פחותה וכתבו התוס' בריש פ' ד' אחין בדיבור וחליצה פסולה צריכה לחזר כו' אלא נראה לר"י דלא חשיבה חליצה פסולה אלא אחות זקוקתו למאן דאמר יש זיקה ואחות חלוצתו לכ"ע ובעלת הגט ובעל' מאמר דבכולהו קלישא זיקה דאחות זקוקתו דמי' לאחות אשתו דאין בה זיקה ואחות חלוצתו כאחות גרושתו ובעלת הגט דמיא לחלוצה ובעלת מאמר דמיא לכנוסה דאין בה זיקא הרי דלכ"ע בעלת מאמר כבעלת הגט וכי היכי דבעלת גט הוי חליצתה פסולה כך בעלת מאמר כי תרוייהו בהדדי נינהו כדפשיט' בגמ' פ' ד' אחין וא"כ נמצינו למידין שמי שעשה לר' יצחק חבר שיתן חליצה ואח"כ גט טעה טעות גמורה כי החליצה היתה פסולה לכ"ע ונפל במחלוקת הפוסקים אי חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין אי לאו וכמ"ש הפוסקים ז"ל הטור סי' ק"ע ורי"ו נתיב כ"ה מ"א כת' וז"ל וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין פשוט ביבמות פ' ד' אחין וכן פסק רי"ף והרמ"ה והרמב"ן ורוב הפוסקים דהלכה כרב דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין ובעלי התוס' פסקו כשמואל דאמר אחד חולץ לכלם דחליצ' פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין ולא אחוש להאריך אם פסק התוס' מוכרח אם לאו דאפי' נניח שאמרו כן בהדי' כבר כתב היא ז"ל שרוב הפוס' דעתם דצריכה לחזור על כל האחין ובמקום דאיכא דעת הרי"ף ורש"י ז"ל מאו' הגולה עם סבר' קמאי ובתראי אחריני מי ימלאנו לבו לעבו' על דבריה' ח"ו וכבר כתב מהררי"ק שרש נ"ב דאע"ג שכתב המרדכי בשם מהר"ם דנהגו לפסוק כהרי"ף במקום שאין התוס' חולקים מ"מ לא יוכרח לומר דלענין פסק הלכה נסמוך עליהם כאשר אנו סומכין על הרי"ף כו' עד מ"מ ראוי הוא לחו' על דבריהם בהיותם חולקין עליו עד לכל הפחות חוששין לדבריהם ותדע דכן הוא דאף כי פשט המנהג לעשות כדברי האלפס לא פשט כן כדברי התוס' כל מעיין אפי' מתחי' כאשר ידקדק בדברי מהררי"ק ז"ל יראה ישפוט כי כל מה שאפשר לומר הוא לחוש לדברי התוס' כאשר הם מחמירים והוא הרי"ף מקל אמנם כאשר הוא להפך פשיט' שאין לנו להניח דבריו בשביל דברי התוס' חלילה וכ"ש במקום דאיכ' קמאי ובתראי דסברי כהרי"ף וכמו שאבאר בס"ד ומטעם זה רבינו ירוחם ז"ל אחר שהביא מחלוקת הנז' כתב בה"ג ז"ל חליצה פסולה כבר כתבתי בח"א שצריך לחזר על כל האחין והוי כמחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם ולמטה מזה כ' ז"ל וחליצה פסולה נקראת הבא אחר גט או אחר מאמר ופשיטא שאחר גט ר"ל אחר גט לזיקה או סתם או אחר גט שלא קדם אליו מאמר דאלו אחר גט שנתן למאמר פשיטא שלדעת רוב הפוסקים רובא דרובא הוי חליצ' מעולה אם לא נאמר אחר גט שמי שנתן הגט נתן החליצ' דאפשר דסבר כדעת פירש"י והרמב"ם כנז' לעיל דלדידיה היבמה אסורה לו אבל ודאי דוחק לומר כן וכ"ש דאפי' לדעת האוסרים חליצה כשרה הוי כדפירשתי לעיל אלא ודאי דעדיף לומר דלא קאמר אלא חליצה הבאה אחר גט שנתן סתם או לזיקה שאז ודאי הוי חליצה פסולה לכ"ע וכמו חליצה הבאה אחר מאמר דהוי חליצה פסולה לכ"ע וכמ"ש בגמ' דכי הדדי נינהו כנ"ל ומכל זה נמצינו למדין הטעות המפורסם שעשה מי שנתן חליצה קודם גם למאמר ועבר לכ"ע מהיות טוב אל תקרא רע שהרי הראב"ד והרא"ש ז"ל אע"ג דסברתם לפסוק דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין מ"מ סברי דאפי' לפטור עצמה אי אפשר בחליצה כשרה לא תחלוץ חליצה גרועה וכמ"ש הטור סי' הנזכר והוי דבר גרוע מאד מההוא דפ' שלשה שאכלו דאמרי' בגמ' אמר רבא לרפרם בר פפא על שלא אמר ברכו את ה' המבורך אלא ברכו את ה' לבד פתיא אוכמ' בהדיא פלוגת' למה לך ופירש"י ז"ל טוב היה לך לאחוז דברי רבי ישמעאל שאף רבי עקיבא מודה הכי אמר המבורך עדיף כ"ש וק"ו בנ"ד דהוי דבר נוגע לאיסור' שהיה לו ליתן גט למאמר ואח"כ חליצה דדרך זה עדיף לכ"ע:
ועתה הנני בא להורות דעתי דלא מבעיא שהמסדר שעשה זה טעה כנז' אלא שודאי צריכה אשה זו לחזר על כל האחים וזה כי לא יעלה על הדעת שבאיסור איזה שיהיה במקום שיש תקנה כיון דרו' הפוס' קמאי ובתראי גדולים בחכמה ובמנין בעו דנעבד תקנה שאנו יתמי דיתמי נימא כיון שנעשה לא ניחוש שהרי יש לנו אילן ואילנות ליתלו' בהם הא ודאי ליכ' למימ' דמחוייבים אנו לעשות כל האפשר כדי לצאת חובת הרוב וכ"ש בדבר דאית ביה נימא דאיסו' ערוה ואעפ"י שהייתי יכו' להארי' בזה לא אחוש רק להביא ראיה אחד מענין שלנו מההיא דכתב הרב ב"ת הדשן בתשובה הנ"ל אחר שהוכיח מכל הצדדים בההוא מעשה דקטנה דלכ"ע אינה צריכה לחזו' על כל האחין כתב אמנם הרמב"ם ז"ל כתב קטנה שחלצ' לגדול חליצתה פסולה כו' עד ולפי דבריו היתה צריכה לחזו' על כל האחין הואיל ופסולה הוא על האחין ואי קלישה לה זיקא כדפירש לעיל מ"מ נראה כיון דאיתנהו רברבי דפסקו דלא קי"ל כרב דשום חליצה צריכה חיזור ולעיל הוכחנו דלדברי התוס' בנ"ד אינה צריכה אפי' לרב ואשירי כתב דרב אלפס גורס כגירסת דחליצה קטנה כשרה בדיעבד אסמכינן על כל הני ולא מצריכנ' לחזר משום דעת הרמב"ם לחודיה כיון דעיקר של חיזור לכ"ע אינו אלא משל סופרים הלך אחר המקל וכ"ש בכי האי גוונא הרי שכת' דבדיעבד סמכינן על כל הני ולא משום דעת הרמב"ם לחודיה והפלא שהרי אפי' לדעת הרמב"ם היה יכול להכשיר כיון דאיהו סבר דחליצה פסולה אינה צריכה לחזר אלא שבקש טע' שהיה יחיד אפי' במציאות פסולה החליצה ועוד הוצרך לדעת האלפסי ועדיין כולי האי ואולי אמנם בנדון דידן דאיכ' הכל להפך מהם דכ"ע הוי חליצה פסולה וזה דבר שאין בו ספק ולדעת הגאונים ורב אלפס ורש"י ז"ל ובתראי אחריני סברי דצריך לחזר פשיט' ופשיט' דצריך לחזר על כל פנים ואין לאומר שיאמר הרי כתב בשל סופרים הלך אחר המקל לא יאמר הכי אלא מי שאין לו מוח בקדקדו שלא אמ' כן הרב ח"ו אלא בשוין וכמ"ש הרשב"א בתשובה דבשל תורה ושוין הלך אחר המחמיר אבל בש"ס הלך אחר המקל אמנ' כשרוב מנין ובנין מחמירי' לא עלה ע"ד להל' אח' המקל וכ"ש בנ"ד שהי' פושע בדבר שהרי נאמר לו משמי הדרך הנכון לעשו' והוא לא כן ידמה ולבו לא כן חשב אפי' לחו' ולראות היאמנו דברי האומרים כן משמי כי היה ראוי בעניין חדש כזה לחו' אפי' לדברי קטן שבתלמידים ולעשות כנופייא כיון ששמע פקפוק במה שהיה עושה וע"כ אפי' היה קל יותר מזה היה ראוי שלא יהנו מעשיו כיון שפושע הוא וגדולה מזו בדבר קל שבקלים אמרינן בגמ' דפ' י"ט על ההוא סמיא דהוה מסדר מזוניית' קמיה דשמואל כו' שאמר לו שמוא' בשנה השנית פושע את לכ"ע שרי ולך אסור ופסק כן הטור וז"ל אבל מי שאפשר לו לערב ואינו מערב אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר נקרא פושע ואינו יוצא ע"כ ואעפ"י שיש פי' אחרים בזה מ"מ למדנו מדברי הטור והרא"ש אביו דהיכא דהוי פושע אפי' בדבר קל כזה ראוי לקונסו ויעמוד שלא יכשל ולא יתקן דבר לעונג שבת ולא ידליק אפי' נר של שבת עאכ"ו בדבר איסור כזה שהיה ראוי לקנוס שלא יהנו מעשיו אף אם לא היה הדין נותן כן כ"ש שהדין לע"ד מחייב כן כמו שהוכחתי ואפי' שיש לאומר שיאמר שאני התם שהקנס לפושע אבל בנ"ד אם אדם חטא בהמה מה חטאה מ"מ היה ראוי לעשות כל האפשר כדי שלא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות ויתעגנו היא ואלף כיוצא בה ולא יצא תקלה מתחת ידינו כ"ש שיש אפשרות לתקן ולשלוח בעד היבם האחר ועם זה היינו יוצאים ידי חובותינו ואני את נפשי הצלתי:
אחר שגמרתי לכתוב מה שנלע"ד בענין החליצה כנ"ל אנה ה' לידי תשו' הריב"ש והאמת כי מתחלה בדקתי ולא מצאתי כי מפתחות המצויינים לחלקי הדינים הטעוני כי חשבתי שלא נמצא בספר רק אותם הנרשמים אח"כ קרה שהמפתחות הראשונות מצאתי תשו' סי' קצ"ט והנה מצאתי און לי שמי שיעיין בה ישפוט לו' שא"א לי' אלא שהייתי עומד אחרי כתלו שהרי כתב כיון שעשה אחד מן האחין מאמר בא' מן היבמות קנה חליצתה של זו נקראת חליצה פסולה כלו' גרועה כיון שצריכה הימנו גט ואיכא פלוגתא בג' אי חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין אם לאו ע"כ הרי שכתב בפי' דמשום דצריכ' גט למא' נקרא חליצה פסולה להוציא מן הטפשים האומרים שכיון שבשעת חליצה היתה מותרת לו הוי חליצה וזה טעות ושגעון בענין זה הנז' עוד כתב וז"ל א"כ בנ"ז בעלת גט היתה צריכה חליצה לעצמה ואינה נפטרת בחליצת בעלת המאמר שהיא חליצה גרועה כשחולץ לה היבם בעל המאמר ואעפ"י שבעלת המאמר נפטרת בחליצה עצמ' אף כשחולץ לה היבם בעל המאמר דלהפטר נפשה פטרה אע"פ שהיא חליצ' גרועה ויש מעולה ממנה כדאיתא התם בג' אבל מ"מ נר' שאפשר לתקן בענין שהיתה בעלת הגט נפטרת בחליצת בעל' המא' וזה בשיתן היבם בעל המאמר גט למאמרו בפי' ר"ל שלא יתן הגט לזיקתו ולא על הסתם אלא שיאמר ופי' שנותן גט למאמרו וכל שעשה כן הותרה אפי' היה לאחיו השני כדאמרי' פ' ד' אחין דמאי דעבד שקל וא"כ הרי זיקתה שלמה אעפ"י שאסורה למגרש משום דמחלפה בבעלת גט דעלמא כמו שהסכימו המפרשים ועולה היא ליבום לאח השני וא"כ כל שנחלצה מן האח השני אחר שיתן בעל המא' גט למאמרו חליצ' מעול' היא ופוטרת צרת' ע"כ ואעפ"י שלענין החזר' דעתו דאינו צריך ופסק שכן ראוי להורות מ"מ לא נתחדש לנו בזה אלא שכתב שרוב האחרו' כך דעתם שאינו צרי' לחזור ונחלש כחי קצת מ"מ אפי' לפי דעתו טעה המסדר הזה שנתן חליצה קודם שהרי כת' בתשו' אחרת והיא א' בס' הנז' על ב' יבמה א' מאנוסי הזמן וא' יודי וז"ל כבר ראית מ"ש לא נשלמ' שהיודי קודם לחלוץ שלעולם יש לחזר אחר חליצה וכיון שהיאודי יכול לחלוץ או לייבם חליצתו מעולה עד אבל בדיעבד כשרה ואם כן לנו יתמי דיתמי שיש לפנינו ב' דרכים א' טוב וישר ב' רע ומר יש לנו להחזיק בטוב שהרי הכתוב צווח ובחרת בחיים הוא הטוב לא ברע וכ"ש שאפי' לענין החזר' עדיין במקומי אני עומ' שאעפ"י שהריב"ש גדול כבודו ונאמן הוא עלינו כק' עדים מ"מ הרב רי"ו לא נופל הוא ממנו וחבורו מפורסם והעיד שרוב הפו' דעתם דחליצה פסול' צריכ' לחזר ואפשר שאלו ואלו דברי אלהי"ם חיים שהריב"ש כתב בעד הפו' האחרונים נמצאים בזמנו אמנם רי"ו העיד על הראשונים והאחרונים בצירוף הם יות' נוסף על זה שהר"י בעל תה"ד ודאי שראוי לחוש לדבריו שהרי אנו סומכים עליו יותר מעל הריב"ש שהרי לענין גוי מעיד מפי גוי לענין עיגונא הריב"ש מחמיר ואין משיאין אשה ע"י עדות גוי מפי גוי והר"י בעת"ה ז"ל מקל וכן מהררי"ק ופשט המנהג שאנו סומכים על ר"י בעת"ה להקל וא"כ אינו מן התימה שנחי' לדבריי להחמי' ואפי' שיהיה ענין דר' גם רי"ו ידע זה דהוי דרב' גם ב"ת הדשן אעפ"י שידע שפיר דהוי דר' לא הקל אלא להיות הרמב"ם יחיד בסברתו דחליצת קטנה פסולה אבל בנ"ד דלכ"ע הוי חליצה פסולה מוסכם מן הגמ' ומן הפוסקים כלם אנן סהדי שדעתו להחמיר כדעת רי"ו וכמו שהוכיח מדבריו אפי' לתנוקות של בית רבן וכ"ש בהצטרף הטעמים שכתבתי שבנ"ש היה ראוי להחמיר ואחר שבאתי לידי כך ראיתי להודיע מה שעבר בענין הזה למען דעת כל אשר נגע ירא' ה' בלבו כי המסדר הזה בגוב' לבו וברצונו להשתרר לפני עם הארץ מרצונו נתן החליצה והגט והיו שם ג' או ב' משלוחי הדיין מאומות העולם אשר מקדם אמרתי לאנשי' ההם כשבאו לביתי תדעו שלא אעשה דבר אם לא שתשלחו אנשי הצניף הלבן מבינינו שאיני רוצה שהרואים יאמרו שהגט והחליצה נתנום בכפיה ע"י א"ה והוא לא שת לבו כלל לזה עד שהמגרש והחולץ הנז' מעיד אני עלי שמים וארץ שא' שמסר מודע' ועם שהאמת לא נמצא מי שיאמר ויעיד כן רק בנו של הח' כה"ר אליה עובדי' הנבון ונחמד כה"ר חיים עובדיה שמעיד כן בפי' שמסר מודעא ושאר דברים מבטלים כלמה שנעשה לפניו מ"מ היו ראוי לחוש כיון שנודע שהתוגרמים היו נצבים עליו כנז' עוד עשה שגם בעיני נר' טעות גמורה לכתחלה שכתב בגט אנתתי ופסל הגט שנכתב ארוסתי שהרי יבמה זו וכיוצא בה שקבלה מאמר גריעה מארוסה דעלמא דאכוסה שנתעברה מאחר הולד ממזר מן התורה והבא עליה כבא על א"א ואם קבל קדו' מאחר שלא בפני הארוס לא תפסי ויבמה אפי' בעל' מאמר אם נתעברה מאחר הולד אינו ממזר אלא מדר' ואפי' בזה יש חולקין ואומרים דאינו ממזר כלל ולדעתי כן דעת הרוב וראיתי בפסק הרב מיסיר דוד לועג על האומרים ממזר לולד הנולד מזקוקה ליבם גם אם קדשה אחר מקו' גם אם בא עליה אינו אלא בלאו ועכ"ז כתב הרב בעל ת"ה דבארו' יש לכתוב ארוסתי לכתחלה ושיש קפידה בזה ביבמה אשר אין לה רק מאמר הקל לבד עאכ"ו שאין לכתוב רק ארוסתי ול"מ לדעת ב"ה דהלכתא כותייהו דמאמר אינו קונה ביבמה אלא אפי' לב"ש דבעי רבא בגמ' מאמר נשואין עושה או אירוסין עושה ופריך אביי למאי הלכתא כו' עד השתא ארוסה בעלמא תני ר' חייא אשתו ארוסה לא מטמא ולא אונן לה עבד בה מאמר מיבעיא ופרש"י השתא ארוסה דקדו' דידה דאורייתא תני ר' חייא כו' מאמר דיבמין דר' היא דמדאו' יבמה יבא כו' כתב רח' מיבעיא א"כ אפי' לב"ש דאמרי מא' קונה ביבמה אינו אלא מדר' פשי' דגרעה מארוסה ואע"ג שהתו' כתבו דנר' דרבה סב' דמאמר עדיף מארוס' דספ' נשואה עושה לחלוק בנכסים מ"מ איל"ל דקי"ל כרבא דהוי בתרא וכן אביי וכ"ש למאי דאמרי' בפ' החולץ קסבר עולא זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה זיקת נשואה עושה ס' נשוא' הרי דקילא זיקת ארוסה מזיק' נשואה וא"כ מש' דאפי' לב"ש בנ"ד דלא הוי אלא זיקת ארוסה אין לכתוב בגט אלא ארוסתי וכ"ש דאפי' שהיה אפשר לו' דלדעת ב"ש הוה מצי למכתב אנתתי משא"כ כפי האמת מ"מ אנן דקי"ל דב"ש במקום ב"ה אינה משנה ולב"ה מא' אינו קונה ביבמ' פשיט' דאין לכתוב רק ארוסתי ואין לחו' שיא' שבשביל שאמרו ז' ברכות שהרי היא כנשואה שהרי הברכות אין מועילות בענין זה כלל שהיבמה אינה נקנית ליבם אלא בביא' ואפי' כל ל' אם שניהם מודים שלא היה שם ביאה די בחליצה לדעת רש"י ולדעת רוב הפוס' כמו שמבואר פירוש רש"י בג' ובספר אדם וחוה ובמקומו' אחרים וכ"ש בנ"ד שלא היה שם יחוד אפי' רגע א' שתיכף ומיד שנתנו השבע' ברכות תפסו אותו והביאוהו לביתו ר"ל לבית אשתו הא' והנה כתב הרב בת"ה בכתבי' סי' ק"ס דכלה בלא ברכה אסורה היינו בלא חופה כו' עד ועיקר הדבר שחופ' תלוי דכל ביאת אירוסין בביאת זנות כל זמן שלא נכנסו לחופה כו' עד ובשום מקום ברכות אינם מעכבות נמצינו למידין שאין טענה כלל מענין הברכות שפורחות באויר וכ"ש זה המסדר שאחר שנתן לה חליצה תחלה הורה שלא נשאר לה רק מא' לבד א"כ איך יעלה על דעת לכתוב אנתתי כל זה הארכתי ללא צורך רק שמאחר שעבר כ"ז במעשה הזה ראיתי לכתוב כל מה שעבר למען ידעו דורות הבאים מעשה שהיה וה' יכפר בעד ראיתי שה"ר יצחק א"ז דעתי שהחליצה פסולה צריכה לחזר כתוב הגהה בס' רב אלפס גם ראיתי בס' אבי העזרי שדעתו ודעת ה"ר אליעזר ממיץ שכן דעתם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |