שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/פ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן העיד בתורת עדות בפני ב"ד שיום א' אמר לו תוגר א' כאשר שאל לו אם היה יודע מדמיר אשר בפיליפופול והשיב לו התוגר מי הוא זה אותו דמיר שאתה שואל עליו אם הוא אותו שהרגו עם דוד אחיו של ספר אחד שהיה סמוך לתוגר באותה שעה שהיינו מדברים ורמז התוגר לספר באצבע אם יש כדאי בעדות זה להתיר לאשת דוד אחיו של ספר אם לא:
תשובה
גם כי הלכה רווחת בישראל דעד מפי עד מפי גוי מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות אשה מ"מ בנדון זה צריך דקדוק ועיון רב שהרי כתב הריב"ש בתשו' וז"ל ודי לנו בהיתר מל"ת כשיהיה לנו ברור שיהיה מל"ת גמור אבל כל מי שיש להסתפק בספורו אם הוא נשאל הרי זה ספקא דאורייתא ואוקי אתתא בחזקת איסורא שהרי אפשר שכל מה שהתירו בבכורות הוי משום דהוי איסורא דרבנן כו' וא"כ יש לראות בנ"ד כיון שלא סיפר הגוי מה שסיפר אלא על ידי שאלה מה לא מיקרי מל"ת.
ב' צריך לראות שלא הזכיר התוגר כי אם שם דוד לבד ולא שם אביו ולא שם עירו ומשמע מתוך תשו' מהררי"ק ז"ל דאיכא מאן דאמר דצריך שמו ושם עירו ושם אביו ואע"ג שלע"ד פשט המנהג להתי' בשמו ושם אביו או שמו ושם עירו מ"מ בנ"ד ליכא לא שם אביו ולא שם עירו:
ג' צריך לראות שהרי עמודי עולם הרי"ף והרמב"ם הצריכו שיאמר הגוי קברתיו הא לאו הכי צא מהני והרמ"בן והרש"בא כתבו שיש לחוש לדבריהם כי מי יתיר אשת איש שהם אוסרים.
ד' יש לראות שכאן לא העיד הגוי שראה אותו הרוג נר' בעיני שאחרי שומי שאשית אני כמה חשו חז"ל לעיגונא דאיתתא ומ"ש הרמב"ם שהמדקד' להחמיר אין רוח חכמים נוחה הימנו גם הרא"ש בתשובותיו הזהיר על זה אשר ע"כ אומר כי לע"ד אשה זו מותרת להנשא למי שתרצה עם תנאי שאני מטיל אם יסכימו בזה חכמי העיר בעלי הוראה.
לחלק הא' שנר' שאינו מל"ת גמור נראה בעיני דאי משום הא אין לעגן אשה זאת והטעם שאין לנו לומר דנפיק מתורת מל"ת אלא דומיא דההיא דגמ' דסוף מסכ' יבמות דפריך בגמ' והא איה חברנו קאמרי לה ופרש"י והא לאו מסיח לפי תומו הוא א"כ התם הוא שהניחו אותו בפונדק וכשחזרו שאלו מן הפונדקית איה חברנו דמשמע דמשום הכי לא הוה מל"ת הא בענין אחר לא נפיק מתורת מל"ת ואפי' נרצה לומר דלא צריך כההיא ממש שהניחוהו אצלה מ"מ צריך שישאלו אל האיש עצמו ושישיב התוגר עליו ואז נימא דלא הוי מל"ת אבל כי האי דנ"ד דשאלו לו על דמיר ואגב ארחיה השיב על מה שלא שאלו לו ודאי דלא נפיק מתורת מל"ת וכ"ש זה שלא השיב על דוד דרך תשובה אלא שמתוך דבריו שמענו ממנו שדוד נהרג שודאי מל"ת ממש הוי, ונר' לדקדק שכן הוא האמת מתוך מה שאמר הרב המ"מ ז"ל בשם הרש"בא ז"ל וז"ל וכתב הרש"בא מדמקשה והא איה חברנו שמעי' דכל שאומרים לו איה פ' שהלך עמך אין זה מל"ת ע"כ וקשה מה בא ללמדנו הרש"בא ז"ל אלא שנר' שהיינו יכולים לומר דדוקא התם גבי פונדקית הוא דיש לחוש דלאו מל"ת הוי משום שהניחו אותו בפונדק אבל בשאר אדם לא אמרי' הכי לכן אמר שגם באיה פ' כו' א"כ יש לנו לומ' שדי שנלמוד משם כששואלים על פ' שהלך עמך או על פ' והשיב עליו אבל לא נלמוד משם כששאלו עליו על ראובן והשיב על שמעון וכ"ש כמו שאמרתי שלא הזכי' לשמעון כמי שמדבר עליו וק"ל וכן יש לדקדק זה מלשון הנמוקי ז"ל שם שכתב בשם המפ' ז"ל דכי היכי דכל שהתחיל לומר במל"ת אע"פ ששאלוהו בסוף והגיד ע"פ שאלתם נאמן כן נאמר דכל שאומרים לו איה פ' שהלך עמך שהנחנו כאן כל מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נדון כמל"ת ואין ספק שנר' לישנא יתירא שהי' די שיאמר כל ששואלים לו והשיב אינו נדון כמל"ת אלא שודאי להכי האריך בלשונו ללמדנו דהאי דנפיק מתורת מל"ת היינו כל ששואלים לו איה כו' אז כל מה שישיב להם לא נדון אותו מל"ת אבל כששואלי' להם על פ' והשיב להם על איש אחר וכ"ש על דרך נדון דידן ודאי לא נפיק מתורת מל"ת גם מתשובת הר"ן ז"ל נר' כן שכתב וז"ל וכל כה"ג לא הוי מל"ת דכל ששואלין לגוי א' על פ' היכן הוא אין זה מל"ת הא אם השיב על א' שאין שואלין עליו הוי מל"ת:
עוד יש להביא ראיה לזה מתשובת מהר"ם שכתב וז"ל ושנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות שמסביב דדמי קצת לאיה חברנו לא דמי דהתם קא שיילי ליה בהדיא אבל הכא דלא שיילי להאי גופיה מיקרי שפיר מל"ת אע"ג דידע שמחפשים אחריו ע"כ בודאי שכיון שידע הגוי שמחפשים אחריו דנר' יותר דדמי לשואלים עליו מנ"ד ששאלו לו על איש אחר ועוד שכתב דהתם קא שיילי ליה בהדיא דמשמע דדוקא כששואלין על איש פ' בהדיא הוא דאמרינן דלא הוו מסיח לפי תומו אבל כל שלא שאלו עליו אע"פ שבאו דבריו מתוך שאלה ששאלו ממנו לא נפיק מתורת מסיח לפי תומו וגם כי בנדון אחר שבא מעשה פה שאלוני' והיה העדות הן שאלו מספינה א' ששוללים הרגו הבאים שם ויהודים שאלו לגוים אם אמת הדבר שהרגו הבאים בספינה והשיבו כן הוא האמת והרגו שם ג' יהודים היו באים שם ואני הייתי מן האוסרים לפי שנראה שבכלל מאתים מנה שכיון ששאל על הבאים בספינה ה"ל כאלו שאלו ממש על היהודים הבאים שם מה שאין כן בנ"ד כלל ועכ"ז עשו מעשה והתירוה מ"מ בנ"ד נראה בעיני שאין להסתפק בו כלל שאשת דוד מותרת ועכ"ז אני אומר דדוקא אשת דודהיא מותרת להנשא דלגבי דידה הוי מסיח לפי תומו אבל אשת דמיר לא שהרי דלגבי דמיר הוי כמתכוין להעיד ועוד מטעמים אחרים ליתניהו גבי דוד הרי סלקנו ספק מסיח לפי תומו לע"ד.
גם הספק הב' שלא הזכיר כי אם שמו לבד קל ההסר' הוא שהרי מה שצריך שמו ושם אביו או שמו ושם עירו או שלשת' יחד כפי דעת קצת מן הפוסקים כל זה פשיטא דלאו מלתא בלא טעמא הוי דנימא דבר זה חק הוא בגזרת מלך והבו דלא לוסיף עלה אלא טעמא רבה איכא והוא כי היכי דנדע על איזה איש מדבר עד שאפי' לא הזכיר שם המת כלל אלא שנתן בו סימנים מובהקים הוי עדות ומשיאין את אשתו וא"כ נר' שאין הכונה רק שנכיר על איזה איש מדבר וכאן כיון שרמז ואמר אותו שהרגו עם דוד אחיו שלזה הוי יותר ויותר משמו ושם אביו או משמו ושם עירו ועדיף יותר משמו ושם אביו ושם עירו שלשתם דאפי' בשלשתם יחד איכא קצת ספק שמא איכא אחר דאיתרמי שמיה הכי אבל כשאמר אחיו של זה לא נשאר שום ספק ובזה אין צורך לאורך ודי בזה לחלק הב'.
לחלק הג' שלא אמר קברתיו גם משום הא ליכא לספוקי והטעם שרבים הם החולקים וסברי דלא בעינן קברתיו ואע"ג שהרשב"א כתב שיש לחוש כו' כנ"ל מ"מ בתרומת הדשן ז"ל בכתביו (סימן רכ"ג) כתב וז"ל מסקנא דמלתא שלא נהגו העולם כלל לומר קברתיו ע"כ ואפי' את"ל דמכל מקום אפשר דלדידן חיישינן כבר אמרו בזה ג' חלוקים א' שהביא מהררי"ק נר"ו בשם הר"י סאגיש זצ"ל דלא הצריך הרמב"ם לומר קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו משום דחיישינן אז דהעיד משום דדמי ליה אבל היכא שלא נמצא שם הגוי בשעת מיתה מודה הרמב"ם דאין צריך שיאמר קברתיו הגם כי קשה לי שהרי בפ' י"ג כתב הרמב"ם וז"ל או שהיה מסיח ואומר כשהייתי בא בדרך נפל פ' שהיה מהלך עמנו ומת ותמהנו לדבר זה כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים אלו שהן מראין שאין כונתו להעיד הרי זה נאמן ע"כ הרי שלא הזכיר קבורה אפי' שנראה שהיה הגוי שם בשעת מיתה ג"כ נר' שאינו תלוי בזה דבור וקברתיו עוד חלוק אחר כתב הריב"ש ז"ל שלא הצריך לומר קברתיו אלא כשאינו מזכיר שמו. עוד חלוק אחר במ"מ שלא הצריך לומר קברתיו אלא כשאינו מכירו אבל כשמכירו אינו צריך ולכלא' מב' אלו החלוקים האחרונים זכתה אשה זו בדינה דכיון שאמר אח פ' ודאי נר' שהיה מכירו גם לחילוק הריב"ש ז"ל כבר הזכיר שמו גם לחילוק הא' גם שאינו ברור אם היה שם היה ראוי שלא להחמיר ולומר שעל הסתם כיון שהוא לא אמר שהיה שם תלינן שלא היה שם אלא שידע הענין ממקום אחר וכמו שאמרו על מי שמעיד על פ' שמצאו הרוג דתלינן שהיה בתוך ג' ימים אע"פ שלא פיר' וקל זה ואין צורך להאריך אחר שהוכחנו שהאחרונים חולקים ואומרים שאין צורך להעיד על הקבורה בחלוק כל דהו מצינן לאשוויי דעתיה דהרמב"ם ז"ל לדעת האחרונים ודי בזה לספק הג':
ואל החלק הד' שלא העיד התוגר שראה לדוד הרוג מכל מקום נראה שגם מטעם זה אין לספק שהרי כתב הרמב"ם (פי"ג מה' גרושין) וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פ' אפי' ששמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין ע"פ אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פ' ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת כו' הרי שמענו שאעפ"י שכשהוא לפנינו נדרוש ונחקור אחריו היאך ראה או היאך ידע כשהעד אינו לפנינו ומעיד פ' ששמע מגוי שמת או שנהרג אין צריך יותר וב"י הביא וז"ל מצאתי כתוב שהשיב רבינו משולם על ר' שהלך בסחור' ולא חזר ושמעו שנהרג שם ולא בא שום אפי' זמל"ת אכי ראיתיו הרוג כיון ששמעו מפי גוים שנהרג מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכין עליהם ומשיאין את אשתו עכ"ל ותמהני מה ראה מהררי"ק נר"ו לו' דבר זה משם הרב הנזכר וכאילו מצא חידוש והרי כפי הנרא' הן הן דברי הרמב"ם כנז' ואין לומר שדברי רבינו משולם מיירי בקול הברה שאין זה סברא ועוד דלא משמע הכי ונר' בעיני שמה שחדש רבינו משולם הוא דליכא עד שיאמר שמעתי מפי פ' מיוחד ולא מאנשים מיוחדים אלא ששמעו אנשים מדברים ואומרים נהרג פ' והיה אפשר לו' שאולי לא היו אומרים הדברים בבירור אבל דברי הרמב"ם הוו דהעד המעיד אומר ששמע מן הגוי באופן שמדברי הגוי היה ניכר שאומר כן בדבר ברור וידוע לו סוף דבר לע"ד אשה זו מותרת להנשא ומספיק עדות זה להתירה כמו שכתבתי ומ"מ אמרתי שאיני רוצה לעשות מעשה אם לא יסכימו חכמי העיר להתיר ר"ל המעיינים בעלי הוראה וראוי אליה וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מודינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |