שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/עו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהיה כך היה שנכנס ראובן בבית לאה וזרק לה בהיותה יושבת וטווה טבעת על שוליה ואמר לה בלשון לעז בונא דונה טומה אישטי אניליו אי מירה קי ווש לודו פור קדו' והיא בונא דונא לקחה הטבעת מעל שוליה בידה וע"ז יש עדים מעידים עכשיו ר' מעמיק תביעת הקדוש' ואומר שקדשה לעצמה אשע"כ אלופנו מורינו מור' צדק יודיענו אם יוכל ר' זה מ"ה להעמיד האשה הזאת בחזקתו עם היות שמן קדמ' דנא האשה הזאת נתארסה לשמעון בקנין:
תשובה
הרבה מעשים כיוצא באלה עברו לפנינו הן אמת כי הפרטים לא תקיף בהם הידיעה כי יש חלוקים מחלוקים שונים וכלל הדברים כי ידוע ומוסכם מרוב הפו' דרוב' דרובא דק"ל כי בקדושין ידים מוכיחות בעינן והוא שצריך המקדש שיאמר לאשה דברים שיובן מהן מי הוא המקדש ומי היא המתקדשת והוא הלשון המורגל בפי כל ישראל לקוח מרבותינו ע"ה הרי את מקו"ל וכאשר המקדש לא אמר לי או שלא אמר בלשון הנז' אלא לשון שאומרים הפוחזים או המעללים על בנות ישראל שאומרים טומה אישטו פור קדוש' קרוב הדבר שאינם קדוש' כלל כמ"ש רוב הפו' ובפרט הרא"ש ז"ל בתשו' על מי שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי דאין לחוש לקדו' כלל ובנו הטור פסק כן ולא הביא שום חולק אבל מתשו' הרשב"א נמצא שיש מקום להחמיר וכ"כ הר"ן בשם י"א ולענין מעשה אנן יתמי דיתמי ראינו להחמיר מצד חומר איסור ערוה כי רב הוא אמת כי בהצטרף טעם אחר מלבד גריעות הלשון יש מקום להקל אמת שנתחדש אצלי עתה יש מעט זמן שמורי הרב כמהר"ר לוי בן חביב זללה"ה מחמיר טובא במעשה שהיה בא' שאמר לאשה בחיי תקחי זה הדינר בקד' לי וכתב הוא ז"ל נר' דאין כח לפטור האשה הזאת בלא גט בשום פנים דכיון שהתחיל לדבר עמה שתקח הדינר ההוא בקדו' ולא פי' לאשה אחרת יד מוכיח הוא דלה הוא מקדש ולעצמה הם המעות כו' עוד הביא ראיה מהראב"ד עוד כתב דאיכא הוכחה ודאי שלא נמצא בעולם שבחורה בתולה תעשה שליח קבלת קדוש' לאשה אחרת וכתב שם שלא מחומרא היה אומר שהאשה מקודשת אלא קרוב לדין ואעפ"י שהרב הגדול כמהר"ר יעקב בי רב הקל מ"מ נראין בעיני דברי מורי שהם דבריר של טעם וגם שהרב כמהר"ר משה אלישקר אוסר כמו שכתוב שם ולא ראית' להאריך רק כתב הדברים ברמז לפי שבמקומות אחרים הארכתי ועתה אבא לנדון שלפנינו היה נראה שהלשון היה גרו' שכפי משמעות הלשון י"ל דאין לידע מי הוא המקדש ומי היא המתקדשת דמה שאמר קי ווש לו דו כו' איפשר לומר פור קדושין לאיש אחר שהוא שליח ממנו וכן אין כאן הוכחא מי היא האשה המתקדשת שאפשר פור קדושין לפלונית. עוד יש גריעות אחר שכפי הנר' תחלה זרק בתוך שוליה הקדושין ואח"כ אמר לה הדברים ושתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' אישות ז"ל וכן אם נתן פקדון לה ואמר לה כנסי פקדון זה וחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי כו' עד ואם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמר לה הרי את מקודשת לי בו ושתקה אין זו כלום שכל שתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת וכן כתב הטור בפשיטות א"ה סי' כ"ח יעו"ש וא"כ בנ"ד נראה דליכא למיחש לקדושין כיון דאיכא תרתי חדא דליכא ידים מוכיחות לא מי הוא המקדש ולא מי היא המתקדשת שנית דנר' הוי שתיקה דאחר מתן מעו' דלאו כלום הוא כך היה נר' לומר בתחלת העיון אבל אחר העיון שצריך חששא כזה נר' דא"א לפטור אשה זו בלא גט דאי מטעם דליכא הוכחה דלא אמר לי ולא אמר לה שתהיה היא מקודשת אי משום הא לא ארייא דאיכא למימר דכיון דמצינו שהאשה מתקדשת אפי' בלא דבור כלל והוא כשהיו מדברים עמה על עסקי קדושיה וזרק לה טבעת או חפץ אחר אפי' לא אמר לה כלל הוי מקודשת דהלכה כרבי יוסי א"כ משמע דכל שיש לנו הוכחה במעשה סגי אע"פ שלא באו הדברים בפי' גמור וכן הכא היה די שיאמר לה טומה אישטי אניליו פור קדושין מדאמר לה אי מירה קי ווש לו דו כו' משמע בפי' גמור שר"ל הוא היה המקדש ושלא היה נותן לה הטבעת במתנה גם מדקאמר פור קדושין משמ' שהיא היא המתקדשת לא אחרת שאם לאחרת ר"ל לקדש בו אשה אחרת היה לו לומר פארה קדושין וק"ל וגם לומר שהאשה הזאת היתה שליח בעד אשה אחרת כיון שמעולם לא ראינו אשה נעשת שליח לקבל קדושין לאחרת ליכא לספוקי בהאי ומה גם עתה אם היא אשה בחורה בתולה וכמ"ש מורי כנ"ל ועוד מדקאמר לה בונה דונה טומה אי מירה כו' נר' הזהרי שאני נותנו ליך פור קדושין וא"כ נראה שלשון זה ידים מוכיחות הוו ומטעם שתיקה דבתר מתן מעות נר' דלא גרעי הני קדושין והטעם שאני אומר כן שכתב הטור א"ה וז"ל וכתב הרמ"ה דוקא דשקלתינהו כו' אבל זרק לה קדושיה אפי' בתוך חיקה ולא שקלתינהו אלא אישתיקה ואזלא לעלמא שתיקה כהאי גוונא לאו כלום הוא ע"כ משמע כי פועל הלקיחה שהיא לוקחת החפץ אחר נתינת האיש המקדש עושה רושם הכי נמי יש לנו לומר דבשלמא אם אשה זו היתה עומדת ולא היתה נוטלת הטבעת הוה אמרינן דלאו כלום אבל השתא דהיא שקלא הטבעת מיד כשאמר לה ועשתה מעשה נר' דהו' קדושין: ועוד נ"ל לומר ואפשר דיש לחלק בין כשאמר לה מתחלה לשם פקדון או שלא אמר לה כלל אלא זרק סתם דכשאמר לה לשם פקדון ואח"כ אמר לשם קדושין איכא למימר דהא דלא שדינהו סברה דמחייבא באחריות אבל כשחזרה לה ולא אמר לה מידי למה לה למשקל הוה לה להניח הטבעת שתפול ואע"ג דהתם פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי הכא נמי סברה אי שדינא להו ומתברי מחייבינא מ"מ יש לה לומר דשאני התם שנתן בידה והיא כיון שקבלה מהם יש מקום לטעות ולומר אי שדינא ליה מחייבנא באחריותי' אבל בנ"ד כיון שהוא לא נתן כלום בידה נר' ודאי דליכא מקום למיטעי כלל ועיקר וכיון דשקלא היא ודאי דהוי כאמרה אין דאפילו כשנתן בידה בתורת פקדון וחזר ואמר התקדשי לי בו אי אמרי אין הוי מקודשת הכא נמי עדיף מאמרה אין כנ"ל וכ"ת אכתי איכא למימר דלאו כלום הוא דהא קי"ל בגיטין טולי גיטיך מעל גבי קרקע דאינו כלום ואמרינן בגמרא אתקש יציאה להויה וא"כ אפשר דכמו דטולי גיטיך מעל גבי קרקע לאו כלום גם לגבי קדושין לא הוי כלום משום הא נמי לא גרעי הני קדושין דאפי' את"ל דכמו דלגבי גט לאו כלום דכן נמי לגבי קדושין מ"מ בנ"ד דזרקו לתוך שוליה שבא מידו לרשותה הוי כאלו נתנו לה וכ"כ כתבו התוספות ריש פ' הזורק גבי ההוא ש"מ שכתב לה גיטא לדביתהו כו' וז"ל התוספות ולא הוי כמו טולי גיטיך מעל גבי קרקע דכיון שהגט בא מרשותו לרשותה הוי כאלו נתנו לה ע"כ וכ"כ הר"ן בהלכות על משנת כנסי שטר חוב זה כו' וה"ה כשנתנו לה לשם פקדון או שנתנו בחצרה לשם גירושין ואח"כ אמר לה הא גיטך ועומדת בצד חצרה מתגרשת כיון שמיד הבעל בא לידה או לחצרה ומיהו גם דחאתו הרוח ונתנו בחצרה אעפ"י שאמר לה הא גיטך אינה מגורשת דהוי כטולי גיטיך מעל גבי קרקע דאמרינן בגמ' דלאו כלום משום דליכא נתינת בעל ע"כ הרי משמע בפי' דאפי' בגיטין דבעינן ונתן בידה אע"ג שלא בא מידה משעת הגירושין אלא מקודם ובשעת גירושין אמר לה הא גיטיך הוי גטו ולא פסל אלא דחאתו שלא בא מידו לידה כלל א"כ בנ"ד דבא מידו לתך שולי' ודאי אי אמר לה הרי את מקודש' לי כו' והיא אמרה אין הויא מקודש' דלא גרע מנתן לה בתורת פקדון ולאחר זמן אמר לה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך דהוי מקודשת הכא נמי לא שנא כיון שהיו בידה הקדושין אינו עומד לפנינו אלא דשתיקה דבתר נתינת מעות לאו כלום ואחר שביררנו דכיון דנטלה הקדושין הוי כאומר אין נמצא שהקדושין הוו קדושין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |