שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/עה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה יורנו המורה לצדקה על מעשה שהיה כך היה ראובן הי' מתקוט' עם אשתו והיו ביניהם מריבות מדיבות נפש כי האיש קשה זרע מעללים עד שפעמים רבות באו לידי גירושין והוציאה מביתו אך היו אנשים נכבדי ארץ נמצאים לחבר את האהל ולשום שלום ביניה' לאמר שלום ואין שלום אך כל היום מרבה להוסיף להתעולל עלילות ברשע עם אשתו עד שבאחרות המריבות היה הדבר כבד מאד והוציאה מביתו והלכ' לבית אמה והיה רוצה לגרשה אך היה הפרש בעד התוספת עד שמרוב צרותיה נתפייסה שלא יתן לה תוספת ועכ"ז היו נכנסים ויוצאים אנשי אמת לשום שלום ביניהם כבראשונה וגם אחיו שמעון היה מרבה להשתדל לשום שלום בינה לאחיו עד שעבר בזה האופן שהיתה בבית אמה כמו חמשה חדשים ואחרי כן נהרג ראובן הנז' בעודה בבי' אמה ונפלה לפני היבם שמעון הנז' על זה יורנו המורה אם יש לה זכות בעד התוספת מאחר שלא נתגרשה ואף גם זאת שהיו נכנסים ויוצאים לשום שלום ביניהם וקרוב הדבר שתשוב לבית בעלה או לא גם את"ל שיש לה זכות בעד התוספות מי קודם הבעלי חובים או היא. עוד יורנו המורה ע"ע היבם שהוא נשוי אשה ובנים לו והוא רוצה ליבמה שלא לשם שמים אך אמר סכל בלבו זה עת לנקום נקמת אחי וחושב לצערה יורנו הדין אם יכולין לכוף אותו בשוטים ולייסרו בערכאותיהם עד יתרצה לחלוץ או לנדור לו נדרים ולהטעותו אח"כ או להעליל עליו עלילות בערכאותיהם עד יחלוץ עוד יורנו המורה אם היא מותרת להנשא על פי העדויות האלה כי ראובן הנז' בלכתו בכפרים לסחורתו הרגוהו ומעשה שהיה כך היה שראובן הנז' היה הולך עם חברו יחד ויום אחד שהיה יום חמישי שחט ה' או ו' תרנגולת לבא בעיר בעד יום שבת קדש ואמר לחברו לך אתה קודם שאתה הולך ברגלך ונחבר בכפר פלוני ונלך לעיר בעד השבת וחברו הלך בכפר והמתין לו וכאשר ראה שלא בא חזר לאחוריו ובקשו בכל אותם הכפרים ולא מצאו ובא לעירו והגיד המאורע הרע לאחיו וקם אחיו והלך לבקשו ולא מצא אך הלך בכפר א' שקורים איסטוריפליס שמשם נסע אחיו הנז' ונכנס בבית גויה א' שהיתה מכרת את ההרוג ראובן הנז' ושא' את פיה בערמה אם יש לה דונג או שקדים למכור כדרכם מקודם והגויה השיבה לו אנכי יודעת שלא באת לא בעד דונג ולא בעד שקדים אלא באת לבקש אחיך ראובן שיש עתה שמנה ימים שבעלי ראה אותו הרוג בהר שקורין קינולירי והבהמה שלו היתה רועה אצלו וגם הבאיבודה ראה אותו כשעבר משם ואכל מהכפרים כמו שלשה אלפים לבנים והלך אחיו בהר ולא מצאו. כל זה העיד בפני ב"ד אחי ההרוג הנז' עוד העיד יהודי אחד שהיה מדבר עם תוגרמה אחת ושאלה מי הוא זה היהודי שהרגו אותו והיהודי השיב לה בן פלו' הוא והיא אמרה בהיותי בכרם שלי בא האריס שלי ואמר איך ראה יהודי א' שחוט כטלה בהר שקורין קינולירי כנז' והבהמה היתה רועה אצלו והמקום ההוא כמו שאמרה הגויה שאמר אחי ההרוג כנז"ל:
עוד כשהלכנו פעם שני' עם הדיין עם כמה יהודי' העידו שאנשי הדיין תפסו מיון אחד שיאמר להם מה נעש' מאותו היהודי והיון הנז' ענה להם איני יודע דבר אך בהיותי בעדר הצאן עם חברתי בא יון א' שקורין אותו יורגו ליאוניי והתרה בנו לאמר השמרו לכם עלות בהר שקורין אותו קינולירי כנז"ל גם הצאן והבקר אל ירעו יען כי לשם ראיתי יהודי אחד הרוג והבהמה שלו רועה אצלו ואל תעברו לשם שלא תבא לכם נזק והפסד מהואיבודה וזה היון יורגו ליאוניי הנז' הוא בעל אותה הגויה הנז' שהעידה בשם בעלה לאחי ההרוג הנז' כנז' כל העדיות הנז' קבלו אותם בפני ב"ד וגם נראין הדברים שהאמת שהוא הרוג כי זה שנה אחת הרגו יהודי א' לשם ולא נמצא גם עתה כמו ד' שנים הרגו כמו ד' יהודים ולא נודע מקומם ע"כ את' המור' לצדקה היושב על כסא דין ומשפט ימהר יחישה תשובתו הרמתה בצל החכמה ע"כ השאלות הנז' כי מצוה רבה היא כי הרב' חשו חז"ל לעיגונא דאיתת' ומאל עליון קונה שמים וארץ תהי משכורתך שלמ' תמימ' נעימו' במנחך נצח עולם ועד תתענג על רוב שלו' אמן וכן יהי רצון:
תשובה
האמת כי בכל א' מאלו השאלות יש להארי' ולהרחיב בו הדבו' אבל לאפס פנאי לא אחוש להאריך רק לכתוב סברתי בכל א' מהם אם יסכימו בזה חכמי העיר ואם לאו אני מבטל דעתי וראיתי לכתוב תחלה ע"ע התר האשה אם יכולה להתייבם או לינשא לזר ע"י חליצה כי זה העיקר שאם אין לה התר כמעט כל שאר השאלות ללא צורך להשיב עליהן וזה החלי בסיעתא דשמיא תנן במסכת יבמות פרק האשה שלום ואין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבם את אשתו ולא מתה אשתי שאש' את אחותה ולא מצאתי שפירש רש"י דבר גם הרי"ף הביא המשנה כצורתה לבד ולא פירש בה דבר וכן הרא"ש בפסקיו לא פירש כלל גם הטור בנו א"ה סי' קי"ח הביא הדין ולא פירש בו שום טעם ומעתה אני אומר הדברים הנר' דאפשר לספוקי בהאי מלתא לגבי התיר' דהאי אתת' אח' לכאור' עדות האח לא מה או"א דהא דלא מהני היינו להתייב' אבל להתיר' לשוק בחליצ' מהני כיון דקיי"ל דבמקום דעד א' מהני אפי' פסול מהני וכמו שאנו רואים בעדות אשה אפי' עבד אפי' שפחה כו' ואפילו עד מפי עד כו' או דלמא הכא שאני דכמו שהאח אינו נאמן להתייבם אינו נאמן לחלוץ וכיון שאין עדותו עולה לייבום לא יעלה לחליצה ב' יש לראות את"ל דמהני עדותו לחלוץ צריכים אנו לראות אם יש פקפוק בעדות זה אפי' היה אדם כשר לעדות כיון שלא העיד על קבורתו שהרי"ף והרמב"ם מצריכים לומר קברתיו וכתב הרשב"א שמי שיקל ראשו להתיר אשה נגד סברתם ח"ו עוד ג' צריך לראות אם יש להסתפק שמא המעיד ראהו אחר ג' ימים ונתפח וטעה שחשב שהיה פלו' ואינו כן ולענין שלא הזכיר שם המת ודאי אין להסתפק שאחר שאמר לאחיו שאחיו היה הנהרג עדיף משמו ושם אביו ושם עירו ועתה אני אומר כן מצד שלא אמר קברתיו אין לערע' שאעפ"י שהרבה מן האחרונים חולקים על הרמב"ם ולא הצריכו לו' קברתיו מ"מ אפי' תי' דודאי ראוי לחו' לדבריהם וכמ"ש הרשב"א מ"מ כב' נאמרו בזה חלוקי' שלא בכ"מ הצריך הרמב"ם לו' קברתיו וכמו שהכריחו האחרוני' מפרשי דבריו והר"ן כתב שאין ס' שכל שהגוי מכירו אין צריך שיאמר קברתיו אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חיואי ובי חסא ואין בזה ס' ואפי' מדברי הרמב"ם כו' עיין בא"ה סי' י"ז וכבר הארכתי במקום אחר ודי בזה בנ"ד שהגוי' שהעידה בשם בעל' שראו' אחיו של זה הרוג במקום פ' היה מכירו הבעל והאשה וכבר אמרתי שבעדות שאמר אחיך עדיף הרבה משהיה מזכיר שמו ושם אביו ושם עירו דהתם ודאי אכתי איכ' לספוקי קצת באחר ועכ"ז מהני אבל כשאמר אחיך כו' ליכ' לספוקי כלל באחר ודי בזה לספק הזה ולס' דשמא אחר ג' ימים היה כבר כתב הטור בסי' הנז' וז"ל אם מצאו הרוג ומכירין אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג תולין שנהרג תוך ג' ימים ומעידים עליו וכ"כ רי"ו נתיב כ"ג ח"ג וז"ל אם נמצא הרוג ומכירים אותו בטביעות עין ואין יודעין מתי נהרג תולין שהוא בג' ימים וכ"כ הרא"ש ע"כ ולע"ד שכן פשט המנהג וכבר כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' גרושין וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פ' אפי' שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין ע"פ אבל אם אמר העד כו' עד ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית כו' נראה אם כן דכיון שזה האיש לא שמע ממי שראה אותו הרוג ולא אנחנו ב"ד אלא מפי האשה ששמעה מפי בעלה א"כ לא עלינו מוטל לחקור ולדרוש שום דבר רק יש לנו לתלות שתוך ג' ימים ראהו הרוג והכירוהו ונתבטל א"כ ערעור זה ג"כ כנ"ל אמנם לענין אי מהני עדות אחיו לענין זה הן אמת כי חפשתי באמתחות הס' הנמצאים אצלנו ולא מצאתי דבר ברור בענין זה בפרטות גס איני זוכר מעשה על זה בא לפני רבותי ג"כ ע"כ חזרתי לדקדק בלשון המש' וראיתי שמלשון המ' נר' שיש סמך שכך שנינו ואין האיש כו' נראה שהיה יכול לו' ואין האיש נאמן לומר מת אחיו להתיר אשתו או להתייבם אבל מדקאמר שאייבם נראה דוקא כשאמר שאייבם דאיכא למיחש שמא עיניו נתן בה הוא דאינו נאמן דומיא דמתה אשתי שאשא אחותה כ"ש אם ירצה איש זה לפטור אותה בחליצה דנסתלק החשש הזה הוה עדותו עדות או שמא נאמר דאע"ג דלגבי דידיה לא הוי עדות ליבמה לגבי להתירה לשוק הוי עדות וכן מצינו כיוצא בזה ביבמות פ' כיצד משנה עד שמעיד על האשה שמת בעלה לא ישאנה אעפ"י שהיתה מותרת לאחרים וכן המביא גט ממדינת הים שצר"ל בפני נכתב ובפני נחתם הוא לא ישאנה ופירש"י והואיל ועל דבורו סמכינן שמא עיניו נתן בה ומועיל עדותו לאחרים וכן מצינו להפך שיש שמועיל העדות לעצמו של מעיד ואינו מועיל לאחר כיצד אשה שיש לה צרה ואמרה מת בעלה נאמנת להתיר עצמה להנשא וצרתה אסורה להנשא כל זה יורה שכל שאמרו מפני החשד בהבטל הסבה שהוא החשד תבטל המסובב הוא האיסור וא"כ מה לי הא ומ"ל הא שהרי גם בזו נתן הרמב"ם טעם בפ"ג מה' יבום שהאח' אינו נאמן לו' על אחיו שמת דשמא עיניו נתן בה וא"כ הוי כח' שבא א"א לפניו להתיר את נדרה ואסרה על בעלה וגרשה בעלה שאסו' לח' שמא עיניו נתן בה ומותרת להנשא לאחר אף כאן יש לנו לומר דה"ה והוא הטעם וכן שנינו שם במש' על כל אלה וכלן שהיו להן נשים ומתו מותרות לינש' להן ופרש"י וכולן שהיו להם נשים בשעת מעשה ומתו אחר זמן מותרות אלו לינשא להן דהשת' ליכא חשד כיון דבשע' שהעיד בה העד או הח' היתה אשתו קיימת ולא ליש' את זו נתכוון ע"כ הרי כי חשד זה הוי קל ההסר' וא"כ בנ"ד נמי כיון דאית להאי גבר' איתת' ליכ' למיחש לחשד' וכ"ש אי חלוץ לה כך נר' בעיני אלא דאכתי איכא למיפרך א"כ ר' למה לא שנאה להא מתני' שאח לא יעיד על אחיו שמת בפ' כיצד כדתני הני אחריני ואפשר דמשום דהתם תני האשה שהלכה כו' עד הלכה היא ובעלה ויבמה למ"ה ואמרה מת בעלי ואח"כ מת יבמי אינה נאמנת שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנש' ולא מת אחותי שתכנס לבית' תני נמי בדידי נמי הכי ואין האיש נאמן כו' וא"ת וא"כ למה לא שנא כאן נמי ואם היה לו אשה נאמן אפשר דסמיך אמתני' דפ' כיצד דכי היכי דהתם אינו נאמן מפני החשד שמא עיניו נתן בה ותני אם היה לו אשה מותרת להנשא ה"נ כיון דאין איסו' אלא מפני החשד כנז' ה"ה נמי בהא כנ"ל ומ"מ לא אסמוך על דעתי בזה אם לא יסכימו מח' העיר בזה ולענין כפיית היב' לחלוץ זה דבר פשוט דלא כפינן כמו שאין כופין לגר' כן אין כופין לחלוץ וכ' הרמב"ם פ"ו מהל' יבום וחליצה וז"ל המוסר מודעה על החליצה חליצתו פסולה כו' יע"ש הרי שהשוה חליצה לגט אף לענין מסירת מודע' ופשי' דאין כופין אם לא יהיה מאותן שכופין לגרש השנוין בפ' המדיר או אם אסורה לו מדרבנן ואין צורך להאריך בזה ולענין אם יכולין להטעות הדין פשוט שיכולים אבל לא כל ההטעות שוין דגרסי' בגמ' בפ' מצות חליצה. ת"ר חליצה מוטעת כשרה ואי זו היא חליצה מוטעת ארשב"ל כגון שאומרים חלוץ ובזה אתה כונסה א"ל ר"י אני שונה בין שנתכוון הוא ולא נתכונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה ואת אמרת חליצתה כשרה אלא היכי דמי שחליצה מוטעת שהיא כשרה כגון שאומר לו חלוץ ע"מ שתתן לך ק"ק זוז וידוע שהל' כר"י וגט אפי' בע"ז פסול אם לא נתקיים התנאי אבל בחליצה אפי' שאמרו ע"מ שיתנו ק"ק זוז וחלץ הוי חליצה כשרה ואפי' לא נתקיים התנאי ואפי' שיש הטעאה אחריתי אינה מוסכמת ואין לעשותה כלל אבל זאת שאמרנו הביא הרמב"ם בפ' הנז' והיא מוסכמת מן הגמרא ומן הפו' ודי בזה עתה ובנ"ד אני מגמגם גם בזו שהרי הטעם שאנו סומכין על עדות מפני שנסתלק החשד דשמא עיניו נתן בה ואם אתה מטעה אותו נר' שלא נסתלק החשד כי אפשר שמה שהעיד היה שעיניו נתן בה או בממ' ובזה ודאי צריך להתיישב הרבה ועל מה שבא בשאלה אם תגבה תוספת נר' בעיני פשוט שיש לה לגבות כתובתה משלם נדוניא ותו' דמאי תיתי להפסידה שום דבר מזכיו' ולא מבעיא בנ"ז שכפי הנר' האיש הוא שהיה המרגיל המריבה והקטטה דפשי' שאין טעם להפסי' אלא אפי"ת שהיא היתה סבת המריבה והקטטה אין מן הדין שתפסיד דבר מסכי כתו' ונדוני' ותו' כיון שהאיש בידו לגרש אשתו בע"כ ואין האיש מגרש בע"כ וכיון שלא גרש' שטר הכת' עומד בתקפו ול"מ לדעת רבוות' בעלי התוס' והרא"ש שפירשו ההיא דאמרינן בב"ב א"ר יודא מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תופדנית היא ונכנס אחריה לחרב' לבודקה כו' עד אמרו ח' הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה מתה אינו יורשה וכת' התו' דבארוסה מיירי כו' עד ולא לשם נשואין נכנס ולכן אם מתה לא ירשנה אבל אם לא נכנס אחריה לבודקה הוא יורש' כו' עד ומה שפי' רשב"ם מכח הך דהכ' שאם היה בדעתו לגרש' שוב אין לו פירות לאו ראי' היא ע"כ והרא"ש הביא פי' רשב"ם והתולד' שהוציא ודחה הדין והראיה וז"ל בפ' הנז' פי' רשב"ם מיירי דכיון דנכנס אחריה לבודק' היה בדעתו לגרשה אם ימצאנ' בעלת מום ומתה קודם שנתפייס עמה הילכך אינו יורשה ומ"ה לא שמעינן מי שמתה אשתו מתוך קטטה שהיה בדעתו לגרשה אינו יורשה ע"כ והביא ראיה ודח' הרא"ש הראיה וכתב וז"ל והשת' אין ראיה לפסק רשב"ם שאם מתה מתוך קטטה אינו יורשה וההיא דנתן עיניו לגרשה אין ראיה כו' י"ש והריב"ה ז"ל בא"ה סי' צ' הביא דעת רשב"ם ומסקנת אביו שאין הירוש' נפקע' אלא בגרו' גמור' ואני אומ' דלדע' הרא"ש פשי' ופשי' שאשה זו אפי' היה בדעת בעלה לגרשה לא אבד' זכות' כלל דהשת' ומה הבע' יור' את אשתו אפי' שראינו היה בדעתו לגרש' ולא הפסיד זכותו כל עוד שלא גרש גרושין גמורין האשה שכשבעל' מגרש' יש לה כתו' כו' לא כ"ש שאין הגרו' מחייבין שלא תקבל כתו' נדוניא ותוס' והדברי' ק"ו ומה ירוש' הבעל שגירושין מבטלין אות' לא אמרי' כיון שנתן עיניו לגרשה הו"ל כמגורש' ולא ירשנה אלא שעכ"פ יורשה כל שלא גרשה לגמרי כתובת נדוניא ותוספת שאין גרושין מבטלין אותם אף על פי שגרשה הבעל חייב לפרוע לה כתו' כ"ש דאל"ל שכל שלא גרשה גרוש' גמורין שעדיין היא כמו שהיתה אפי' שנתן עיניו לאח' אלא אפי' לדעת רשב"ם דסבר דכל שנתן עיניו לגרשה ה"ל כאילו גר' א"ל ודאי דדוקא התם שהגרו' מפסידין לבעל זכותו כל העומד לגרש כאלו גרש דמי אבל באשה שהיא אינה מפסי' זכותה בגרו' גם עתה אפי' הית' בקטט' למה תפסיד ועוד אם אתה או' כן כל בעל שירצה להפסיד לאשתו כתובתה ירגיל קטטה עם אשתו עד שיגרשנ' שבידו לגרשה ויפסי' א"ו הא ל"ל אלא שודאי אפי' רשב"ם יודה וזה ברורה לע"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |