שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/עב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה על שטר שדוכין שכתוב בו תנאים וזה נוסחו בסי' טוב ובשעת ברכה ערוכ' בכל נגמרו השדוכין מה"ר בנימין כהן עם הבחורה בתולה מרת לידיסיא בת הנעלה הזקן כ"ר שלמה סרוק נ"ע תושב פניבנה ואלו דברי הברית אשר כרתו לשנים: ראשונה נדרה אם הנערה מרת סיטי מב"ת לנדונית בתה לידיסיא הנ"ל קאמה די רופה אחת כפי יכלתה וכבודה וקצת מלבושים שיש לבחירה ג"כ לזמן הנשואים בע"ה שיהיו מהיום עד שתי שנים וחצי והתנו ביניהם שאם באולי לא יבא ה"ר בנימין הנ"ל לזמן הנ"ל לכנוס את לידיסיא הנז' לחופה בסבת מה שיהיה בעולם בין באונס בין ברצון מעתה ומעכשיו נתן לה במתנה גמורה שרירא וקיימא מתנת בריא חתוכה וחלוטה כדת וכהלכה כל התכשיטין והחפצים אשר שלח בעת השדוכין בלי שום ערעור ופקפוק ואלו הן צמידין על ידיה ויירדאן א' וטבעת א' ונזמים וכובע ובתי שוקים ופרשמאקאש סך כל זה שני אלפים ומאתים לבנים כל זה מתנה גמורה לבחורה הנז' אם לא יבא לזמן הנז': עוד קבל עליו ה"ר בנימין הנ"ל שבועה חמורה ע"ד המב"ה וע"ד לידיסיא הנז' ובגזרת נח"ש שלא לקדש שום אשה בעולם זולתי לארוסתו לידיסיא הנז' ולכנסה לחופה כדת מה לעשו' לבת ישראל נגמר וחזק כו' מסודר כו' בכל חזוקי סופר כו' ושלא יפסל כו' וקנינא במנא דכשר כו' היום יום ב' ר"ח שבט שנת השמ"ב ליצירה פה עיר סופיאה והכל שריר ובריר וקים: אברהם חדידה שלמה אדרוקי יוסף בכ"ר ישראל הלוי ז"ל ע"כ לשון השטר כו' ושאל השואל מה משפט הסבלונות הנז' כיון שלא הלך ה"ר בנימין הנז' ליכנס לחופה לזמן המוגבל ביניהם ויותר ממנו הרבה מאד:
תשובה
כבר נראה לעין כי שטר זה כתוב בלשון אסמכתא גמורה דכל דאי הוי אסמכתא ואם באתי להאריך בדיני אסמכתא הוי טרחא יתירתא דדיני אסמכתא הוי כמעט מים שאין להם סוף עד שכתב הרמב"ם ז"ל והביא לשונו ג"כ הריב"ה ז"ל ח"מ סי' ר"ז וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל כשהיו רוצי' חכמי ספרד להקנות באסמכתא היו עושים כך קונים מזה שהיה חייב לו מאה זהובים ואחר שחייב עצמו קונים מב"ח שכל זמן שיהיה כך או יעשה כך הרי החוב הזה מחול לו מעכשיו ואם לא יהיה כך אולא יעשה כך הרי אנו תובעו בממון שחייב עצמו ועל דרך זה היו עושים כל התנאים משדוכין וכל הענינים הדומים להם עכ"ל. הרי אנו רואים כשבקשו חכמי ספרד מקום להנצל מדין אסמכתא מכל הצדדים שכפי האמת קרוב קצת לומר שא"א להנצל מדין אסמכתא אלא על האופן הנז' ועדיין כולי האי ואולי ובנ"ד הוא הכך שהאסמכתא לכאורה היא אסמכתא גמורה ואסמכתא לא קניא כמו שהייתי יכול להוכיח אלא שאין כונתי להאריך רק לגלות הדין הלכה למעשה בנ"ד ולומר שהבחורה הנז' זכתה זכיה גמורה במה שבידה מן הטעמים שאכתוב בס"ד ואין לה"ר בנימין הנז' בסבלונות הנז' שום תביעה גדולה וקטנה. ואלו הן ר"י בעל התוס' ז"ל כתב וז"ל דלענין ערבון של שדוכין קני שפיר בלא מעכשיו וגם בלא ב"ד חשיב לפי שמתבייש ביותר מי שחוזר בו דלא חשיב אסמכתא כלל דלאו גוזמא הוא מה שמתנה עמו בערבון אם יחזור בו דדמי בושתו הוא דלא גזים כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במטבא עכ"ל וכן סמ"ג בסי' פ"ד מצות עשה ע"ש וכן הסכים הרא"ש ז"ל והביא הריב"ה בנו לשונו בסי' הנזכר שכתב וז"ל ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב שקנס שעושין בשדוכין לקנוס החוזר בו אעפ"י שגזים לא הוי אסמכתא דלית כאן מלתא יתירתא כי כדאי הוא שיתחייב החוזר בו בקנס לדמי הבושה שביי' את חבירו והוא כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במטבא עכ"ל: הרי אנו רואים שאפי' לא היו אלו סבלונות ביד הבחורה הנז' היתה זוכה בהן והיה חייב ה"ר בנימן הנז' לתתם לה אם כך היה התנאי בשעת מעשה השדוכין וכ"ש עתה שהן בידה והיא מוחזקת בהן ולא עוד אלא דאיכא צער' דאיתתא לעגנה כ"כ ימים שנתעגנה בעבורו ולהיות הענין קנס שידוכין הנז' אינו כל כך פשוט בין הספרדים כמו באשכנז וצרפת לכן אביא עוד טעם למה שפסקתי הרי כתב הרמב"ם ז"ל והבי' לשונו ג"כ הטור ז"ל הנותן ערבון על המקח ואומר אם אני חוזר בו ערבוני מחול לך ואמר המוכר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך אם חוזר הלוקח קנה המוכר הערבון שהרי הוא תחת ידו ואם חזר המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון שזו היא אסמכתא ע"כ הרי אנו רואים בפירוש דלגבי מוכר שהערבון בידו זכה בו ולא הוי אסמכתא אעפ"י שלגבי לוקח אם חזר בו מוכר הוי אסמכתא גמורה אפ"ה כשחוז' הלוקח קנה המוכר וזכה ממה שבידו אפי' שלא היה שם קנין ולא מעכשיו כפי הנר' שלא עברו הדברים אלא כמו שכתבנו לבד והדברים ק"ו ומה התם דליכא קנין וליכא מעכשיו אמרינן דלא הוי אסמכתא כיון שהוא מוחזק כ"ש וק"ו בנ"ד דלא הוי אסמכתא כלל ועיקר וזכת' הבחורה כיון שהי' מוחזקת בסבלונות ובקנין ובמעכשיו ואעפ"י שאפשר שיש חולקי' קצת בזה מ"מ אחר שהרמב"ם ז"ל ואחרים דסברי הכי זכתה הבחורה הנז' כ"ש בהצטרף דעת ר"י בעל התוס' והרא"ש ז"ל כנ"ל אין לערער כלל ועיקר ומה גם עתה אי איכא שבועה כמו שנראה מלשון ועוד קבל עליו בשבועה הכתובה בשטר השדוכין שאסור למשודך לפצות פה ולצפצף ולתבוע שום דבר קטן וגדול מכל מה שנתן לה לבחורה כי זכתה בכל כדת וכהלכה ולראיה בידה ולזכות כתבתי וחתמתי היום ו' לאייר שנתה ' שמו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |