שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/ע
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה יהודי א' בא ואמר בהיותי בבגי' שטן מצאתי תוגר א' מכירי ואמר לי אברהם אינך יודע חתנו של אברהם שהיה לו כתמים בפניו אימיר א' אמר לי שהיה עמו בספינה אחת ולא היה בספינה יהודי אחר זולתו ואמר הספינה נטבעה ואני ניצלתי וקצת מהישמעאלי' השלי' הים באי א' והכרתי אותו וקברתיו והמצנפ' היתה עטופה בצוארו חתיכות חתיכות והשמע הדבר לאברה' והשבתי לו כאן היה ואמר קיירים איילי שתאמר אותו אליו ואחר הדברי' שוב מצאתיו בבגי' שטן החדש ואמרתי לו האיש ההוא שספר לך זה תראהו לי ענה ואמר בקר היה פה עתה איני יודע אנה הוא ושוב אמר לי תדע לך מה שאירע עוד העת ההיא שנטבעה בידו אחת תפס השאנדאל וחתכו את אצבעו ובעת שמצאתיו בלתי אצבע מצאתיו:
תשובה
יש להסתפק בנדון זה כי לא הזכיר שם המת ולא שם אביו ולא שם מקומו. עוד שלא הזכיר מתי מצאו אם מצאו בעת שפלטו הים או שמצאו שם אחר יום או יומים. עוד יש להסתפק שאמר התוגר קיירים איילי תאמר ובלשון תוגרמה הוא כשואל חסד א"כ משמע שיש לו לתוגר שייכות בע"ז ואנן מל"ת בעינן וזה הספק כתבו כמה"ר יוסף ן' לב ועוד אני מחזיק זה שודאי ראוי לחוש א' שגוי מפי גוי הריב"ש מחמיר א"כ לכל הפחות נתחזק הספק אע"ג דאנן קי"ל דגוי נאמן ואע"פ שהחכם הנז' כתב זה הספ' בסגנון זה והראה שטעם הספק מפני שנר' ודאי שיש לתוגר שום הנאה בזה מ"מ עוד נר' בעיני שמלבד זה אפי' שלא יש לו שום הנאה נר' ודאי שכונת התוגר להתיר דאם לא על מה היה אומר דברים אלה דבשלמא אם היה מוטל המת בארץ והיה אפשר לילך לקוברו היינו תולים שאמר כן עשה חסד שתאמר לו כדי שילכו לקוברו אבל עתה מה חסד יעשה כשיאמר לו אלו הדברים מאי דהוה הוה אם לא שנר' שכוונתו כדי שלא תתעגן בתו ותנשא והרי אמרו בגמ' ביבמות פ' האשה בתר' על משנת ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדו' אמר רב יהוד' אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל אם נתכוין להעיד עדותו עדות היכי ידעינן אמר רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות ודעת רבי יוחנן גם שנתכוון להעיד אינו עדות ופריך בגמ' אלא מתניתין דקתני ובגוי אם היה מתכוין כו' היכי משכחת לה ופירש"י היכי משכחת לה דלא נתכוון להעיד ולא להתיר ומשני במסיח לפי תומו. הרי משמע שצריך שיהיה עדות הגוי פשוט מאד שלא יתכוין להתיר ולא להעיד ונ"ד נר' לע"ד דהוי ממש להתיר דאפי' לרב יוסף לא הוי עדות הגוי עדות ואין לומר דעד כאן לא הוי עדות כשנתכוון להתיר אלא כשבא לב"ד אבל שלא בפני ב"ד בכל ענין הוי עדותו עדות שהרי אמר רב יוסף בא לב"ד ואי אפי' שלא בא בב"ד היל"ל אמר רב יוסף אמר איש פ' מת השיאו את אשתו ומדקאמר בא לב"ד משמע ודאי דבכה"ג הוא דאמרינן דלא הוי עדותו עדות והא אם לא בא לב"ד בכל ענין הוי עדותו עדות והנה הרב הגדול כמהר"ר דכ"ץ בפסקיו דחק עצמו ופירש שלשון ב"ד כאן אינו ב"ד ממש כשאר מקומות דכיון דקיימא לן דעד מפי עד מפי אשה מהני עדותו א"כ כל השומע העדות אפי' איש א' או אשה א' נקרא ב"ד שכן מועיל כאן איש או אפי' אשה כמו ב"ד במקום א' והכריח כן מתירוץ הגמ' דאמרי' לעיל על קושיית אלא מתניתין היכי משכחת לה דמשמע דלא משכח ליישב התר בעדות גוי כיון שבין שבא להעיד ובין שבא להתיר לעולם אין עדותו עדות לישני דאמר כן שלא בב"ד ובודאי הוקשה בעיני קודם שראיתי דבריו אמנם להיות שהוא דרך דרכו להוכיח מכאן שבאמירת הגוי מת סתם בכל מקום לא הוי עדות כיון שלא אמר דברים אחרים יוכיחו שמסיח לפי תומו הוא כנר' מפשוטן של דברי הרמב"ם ומדברי הטור ותשובת הר"ן וסוגיא דעלמא דלא כותיה אלא קי"ל דכל שלא אמר דברים אחרים יראה מהם שכוונתו להתיר או להעיד או להטיל אימה וכיוצא בזה אלא שאמר איש פלוני מת סתם הוי מסיח לפי תומו ואשה מותרת להנשא לכן ראיתי עתה שבא לידי ליישב הגמרא למהלא משני דמשכחת לה בשלא בא לב"ד ואני אומר דודאי כל שבא הגוי מעצמו לב"ד והעיד איש פ' מת ודאי דלא מהני דכיון שבא לב"ד מורה שכונתו להעיד אבל בנ"ד אפי' לא בא לב"ד אם הורה בדבריו שבא להתי' או להעיד אין עדותו עדות ומשום הכי לא קאמר בגמ' בתירוץ היכי משכחת לה כגון שלאבא לב"ד דלא פסיק' ליה דכל שלא בא לב"ד הוי מסיח לפי תומו דהאאם ראינו שכונתו להתי' או שהורה שכונתו להעיד אפי' שיהיה בפני א' אין עדותו עדות ולפי שרב יוסף אמר בא לב"ד כו' ונקט תרווייהו השיאו את אשתו ומת סתם רצה המתרץ לפסול ב' החלוקות סתם שאלו היה מתרץ כגון שאמר חוץ לב"ד היה נר' שאפילו שאמר השיאו את אשתו כיון שהיה חוץ לב"ד הוי עדות והא ודאי ליתא כדפרש"י ולומר כגון שאמר מת סתם חוץ לב"ד היה מאריך יותר מדאי שהרי כוונת התלמוד להביא אח"כ מעשיות שמביא ואחר שעם מעשה דאנסבא רב יוסף מתורץ למה יאריך ויאמר מת סתם חוץ לב"ד ואח"כ יביא מעשיות דרב יוסף וזה כדאמרי אינשי באבן אחת מכה שנים כך בדבור א' מתרץ הקושיא ומביא המעשה כמו שהיה ובאומרו כי ההוא דהוה קאמר ואזיל כו' הורה דלאו דוקא קאמר אלא כל לשון דלא משתמע מיניה דבא להעיד או להתיר הוי עדות ועוד נר' לי לדקדק בלשון הגמ' שמאיתמר נמי ואילך אינו מזכיר בגמ' ב"ד וא"כ יאפשר דכ"ע סברי דלא כרב יוסף בהא אלא דכשבא לבית דין לעולם לא הוי עדות אלא שחלקו בין כשבא להתיר ובין כשבא להעיד ואפי' הכי אמר רבי יוחנן דלעולם אין עדותו עדות ומשו' הכי פריך בגמ' אלא מתניתין כו' משום דקא סלקא דעתין דאפי' חוץ לב"ד תרוייהו לא מהני ולהכי לא הוצרך לתרץ לחוץ לב"ד דבהכי קאי אלא אמר כי ההוא לומר לא תחשוב שגם חוץ לב"ד אין תקנה שיש ויש שאפי' אמר כו' והוקשה לרב דכ"ץ ז"ל שאם כן במעשה שני דליכא רבותא שהרי שם לא היה מבקש בני ביתו נר' בעיני דכל חד מהני מעשיות איכא רבות' בהאי מאי דליכא בהאי דבמעשה אחר איכא רבותא כמו שפירש הריב"ש ז"ל שאפי' שנר' שהיה מבקש בני ביתו ונר' כמתכוין להעיד דלא הוי עדו' אפי"ה הוי עדות ולכך הביא מעשה זה ראשונה הבי' מעשה אחר דהוי מעניינא דאנן קיימין ביה אח"כ מרב יוסף נמי דהוה ס"ד למימר דאיכא למיחש להוציא דבה על גבור חיל מישראל שמת יראנו ממנו הרבה יותר מעל איש אחר ואפילו הכי קאמר דהוי עדות שעשו מעשה להתיר אי נמי אשמועינן דהוה אמינא דכיון שהיה איש רשום הוה ליה קלא וכיון דלית ליה אימא שקורי משקר קא משמע לן הרי שבכל אחד יש חדוש בזה מה שאין בזה וא"כ צדקו דברי רבינו כמהררי"ט זצ"ל דקאמר במעשה רא' דלרבותא נקטיה וכ"ש במת סתם והצלתיו מקושיית כמהר"ר דכ"ץ וגם עם מה שאמרתי לא נשאר הערעור שערער הרב ז"ל על תירוץ מורי הנז' שאמר דאי לרבותא נקטיה למה לא הביא מעשה דחיואי בפני עצמו כמו שהביא ההוא דפרש זריזא דלאו כי הדדי נינהו דמעשה דחיואי מנ"ד דנר' דמכוין להעיד ומשום הכי לא אמר הכי בההוא מעשה דפרשא זריזא דלא מנ"ד הוי אלא אגב נקטיה וק"ל והנה הריב"ש ז"ל כתב והביאו ב"י א"ה בעלה מ"א בעמוד אחרון בסופו וז"ל ודי לנו בהתר מל"ת כשיהיה לנו ברור שיהיה מל"ת גמור אבל כל שיש להסתפ' בסיפורו אם הוא נשאל הרי זה ספק' דאורייתא ואוקי איתתא בחזקת איסורא שהרי אפשר שכל מה שהתירו בבכורות הוי משום דהוו איסורא דרבנן אבל באיסורא דאורייתא כו' ובעמוד הימיני כתב ההוא דגוי דאמ' מאן איכא בי חיואי כו' וז"ל ואע"פ שהיה מבקש אנשי ביתו שישמעו דבריו וגם לא ספק דברים אחרים אלא שאמר שכיב חיואי נקרא מל"ת כיון שלא בא לב"ד הנה שהרב ז"ל הסכים לדברי רבינו הפך דברי מהר"ר דכ"ץ ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |