שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/סה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה יעקב בבחורתו אהב את רחל ובאהבתו אותה בימים אחדים בא עליה ונתעברה ממנו והוא לא ידע ושם לדרך פעמיו אל ארץ אחרת ויהי לתקופת הימים בשובו אל ארצו באש' היה שם אהלו בתחלה ותשאל הנערה רחל הנז' גט ממנו באמרה היותה זקוקה ועגונה באלמנות חיות בעבורו יען כי כיון שנתפרסם שילדה ממנו הרי הוא כמאה עדי ביאה והוו קדושי ודאי לפי סברתה. ואף גם זאת כי דבר כזה ברור כשמש ואין בו פקפוק כי אם לעזרי לב שונאי האמת אל ישים אדוני בי עון אשר חטא כי אשאלך ותודיעני בפום ממלל רברבן להכרית לשון מדברת שפתי חלקות דמלה כדבה ושחיתה כזאת בודים מלבם ובקול ענות גבורה שאל ישאלו קרובי הנערה לחרף ולגדף את יעקב הנז' וימהר יחישה את דברו הטוב אשר ידבר כי אליו נשאתי נפשי ועיני תלויות להשיב חורפי דב' ושלום תורתו ושלמותו יאיר עינינו וישמח לבנו יום יום יעלה במעלות התהלות.
תשובה
עם היות דבר זה פשוט יותר מביעתא בכותחא עד שנראה יגיעת בשר ולהג הרבה לכתוב פסק בדברים אלה מ"מ אחר שעונות הדור גרמו נצטרך לכך ראיתי לכתוב המקום שהיה אפשר לטעות בו קצת עם היות שכפי האמת לא מבעיא אם הבחור מכחיש ואומר שלא בא עליה אלא אפי' יודה שבא עליה אלא שלא היה רק בדרך זנות ובמקרה בעלמא שלא בפני עדים לא עדי יחוד ולא עדים אחרים ודאי הוא נאמן ואפי' שבא עליה בדרך אישות לפי כונתו וכונתה אלא שלא היו עדים בדבר אין צריך ליתן גט וכ"ש דאין כופין אותו לכך כמו שנבאר לקמן בס"ד. והטעם שידוע הוא אפי' לתנוקת של בית רבן ההבדל שיש בין איסור ערוה לממון דאלו ממון לא איברו סהדי אלא לשקרי אבל אדם המוד' לחבירו שמכר לו דבר מה או נתן או מחל אפי' בינו לבינו כדרך הקניות או המחילות אפי' אין עדים כלל נתקיים הדבר כאלו עושה בפני ב"ד הגדול שבירושלים אמנם על ענין ערוה קיימא לן אין דבר שבערוה בפחות משנים דגמרינן מג"ש דבר מדבר נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ונאמר להלן על פי שנים עדים יקום דבר מה להלן שנים אף כאן שנים לפיכך המקדש אשה בינו לבינה אפי' שניהם מודים בדבר אין הקדושין קדושין כלל ואפי' על פי עד אחד וכדאמר שמואל בפרק האומר ואע"ג דיש קצת מן הפוסקים מחמירים בעד אחד להצריכה גט משום חומרא מ"מ רווחא שמעתת' דלא חייש' לה כלל כי ה"ג והרי"ף והרמב"ם וכל הגאונים וגם רוב האחרונים זכר כלם לברכה לא חשו להני קדושין כלל וכ"ש היכא דאיכא הכחשה מא' שאז אפי' לדברי המחמירים עד אחד בהכחשה אינו כלום לכ"ע ומטעם זה כתב הטור א"ה ז"ל בתחלת הלכות קדושין וז"ל אין האשה נחשבת אשת איש אלא ע"י קדושין שנתקדשה כראוי כו' עד ואפילו לא בא עליה לשם זנות אלא לשם אישות בינו לבינה אינה נחשבת כאשתו וצא ולמד מתשובת הרא"ש ז"ל שהביא שאפי' ידענו שהיתה מיוחדת לו ומשרת בביתו לא חיישי' לקדושי' כל עוד שלא נתיח' עמה בפני עדים וכ"כ הרמב"ם ז"ל וז"ל ואם קידש בביאה אומר כו' ומתיחד עמה בפני שני עדים ובא עליה וכ"כ הטור בפירוש סי' ל"ג בביאה כיצד הרי את מקודשת לי בביאה זו או בא' מהלשונות ונתיחד עמה בפני עדים כו' הרי בפי' גדולה מכל מה שאמרנו שאפי' שנתיחד עמה בפני עדים אם לא אמר לה הרי את מקודשת לי או אחד מהלשונות שמשמעותן לשון קדושין לא הוי כלום וצריך שיאמר לעדים שלשם קדושין מתיחד עמה ואז אמריי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ובלא"ה לא חיישינן לקדושין כלל וא"כ פשיטא ופשיטא דבנ"ד דבחורה זו טועה גמורה בלי דעת כי חשבה דהוי קדושין משום שנתעברה ממנו וילדה כנז' בשאלה ואינו כן דלא מבעיא אם הבחור מכחישה כאשר אמרנו אלא אפי' יודה לה שממנו נתעברה ליכא למיחש ותנשא למי שתרצה ולשוא מתעגנה עצמה כי אינה צריכה לכך:
וגדולה מזו תנן בפ' הזורק המגרש אשתו ולנה עמו בפונדק ב"ה אומרים צריכה הימנו גט שני כו' במד"א בנתגרשה מן הנשואין אבל נתגרשה מן האירוסין אינה צריכה הימנו גט שני שאין לבו גס בה הרי שאפי' נתגרשה מן האירוסין לא חיישינן ליחוד אפילו דאיכא עדים וכ"כ הר"ן ז"ל בשם הרשב"א ז"ל בפירוש דמן האירוסין אע"ג דאיכא עדי יחוד לא חיישינן להו ואפילו שלדעת הגאונים ז"ל כל שבה על אשה בעלמא צריכה ממנו גט שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ז מהלכות גירושין הרי הוא ז"ל חולק עמהם וכן הרא"ש ז"ל וכן כתב הר"ן ז"ל בשם הרשב"א ז"ל שלא אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא באשתו שגיר' אבל בשאר נשים מן הסתם בעילתו בעילת זנות עד שיפרש שהיא לשם קדושין וידוע א"כ דהלכה כבתראי וכמו שכתבו הפוסקים כלם מפני שהם ידעו דברי הראשונים יותר ממנו ולא נראה להם דבריהם וכ"ש שאפילו לדברי הגאונים ז"ל כתבו שבא עליה בעדים וכמ"ש בלשונו הרמב"ם ז"ל וידוע שאלו העדים צריך שידעו הוא והיא בשעת ביאה שיש שם עדים רואים אותם הא לאו הכי אפי' יש עדים רואים אותם והם או אחד מהם אינם יודעים שעדים רואים אפי' לדעת הגאונים אינו כלום וכ"כ הר"ן ז"ל וכ"כ הוא ז"ל שראה תשובת הרשב"א שכתב כן והטעם ברור שאם שניהם אינם יודעים בעדים אמרינן דמש"ה נתייחדו מפני שידעו שכל העולם יודעים שקדושין בלא עדים אינה קדושין וא"כ בנ"ד אין טעם כלל לדברים שאומרת שכיון שילד' ממנו שהרי הוא דבר מפורסם והוי כמא' עדים דלא היא שאפי' הוא יודה בכך אינה צריכ' גט כיון שלא היו עדי' בשעת ביא' וזה אפי' לדעת הגאוני' דלדעת כל האחרוני' אפי' הכי אינה צריכה גט כנ"ל ועתה הנני בא להורו' לע"ד מהיכן אפשר לטעות להצריכו לבחור הזה שיתן גט:
גרסינן בפ' יש נוחלין ההוא דהוה קא שכיב אמרו ליה איתתי למא' אמ' להו חזיא לכהנא רבה א"ר למאי ניחוש לה חדא דאמר חזיא כו' ועוד הא אמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן אמר ליה אביי והא כי אתא רבי יצחק אמר רבי יוחנן בעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן אמר ליה לא קא משנינן כאן למפר' כאן להבא אמר ליה ואשינויי נקום ונסמו' אמר ליה רבא לרב נתן בר אמי זיל חוש לה ע"כ וכתב' הרי"ף בהלכות והכי הלכתא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהלכות גרושין פ' י"ב וז"ל אמר הבעל גרשתי את אשתי אינו נאמן כו' עד לפיכך אומרים לו אם אמת הדבר הרי אתם קיימים גרש אותה עתה בפנינו ע"כ א"כ היה אפשר לומר שבנ"ד נמי נימא מה איכפ' לך אם אמת הדבר שאינה מקודשת ואין אתה רוצה בה תן לה גט בפנינו הא לאו מלתא היא כלל חדא דתנן בפ' החולץ מי שהיה נשוי לשתי נשי' ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ופירש"י ז"ל היתה אחת כשרה לכהונהואחת פסולה כגון שנתגרש' מאיש אחר חולץ לפסולה ולא יפסל הכשרה לכהונה וכן אמר רב יוסף בגמ' כאן שנה ר' לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם והכא נמי בנ"ד למה יפסלנ' לכהונה דבשלמא התם שהוא אומר גרשתיה כבר היא פסולה אבל בנ"ד שהיא כשרה לכהונה למה יפסלנה ואין לומר מה איכפת ליה כיון שהיא רוצה בכך דמ"מ הוא אינו רוצה לעשות דבר שלא כהוגן ועוד כי היום או מחר היא תתחר' ויהיה מעוות לא יוכל לתקון וגם אין לומר דהכא נמי כבר היא פסול' לדעתו שלא קדשה והוה ליה זונה כבר שנבעל' בזנות שלא לשם קדושין הא נמי ליתא דלכ"ע אינה זונה ליפסל לכהונה אלא כשנבעלה לחייבי כריתות או מיתות בית דין ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל לחייבי לאוין השוין לכל או לחייבי עשה השוה בכל אבל פנוי שבא על הפנויה לא עשאה זונה וכשרה היא ואינו רוצה עתה לפוסלה:
ואפי' את"ל דהאי טעמא לא סגי כיון דהיא רוצ' בכך מ"מ איכא טעמא אחרינ' שאם זה הבחו' יגרש אשה זו יאסר בקרובותיה אמה ואחותה וכיוצא בהן מן העריות הנמשכות מחמת שאר א"כ למה נאסור אותן עליו בכדי ואע"ג דבהא נמי היא נאסרת בקרוביו אין טעם בזה שלא מפני שהיא רוצה להפסיד קרוביו נעשה נמי עמו שיפסיד קרובותיה ועוד שהרי אמרו בגמ' בפ' המדיר רבא אמר הכא באשה חשובה עסקינן דאמר לא ניחא דאיתסר' בקרובותי' ובאיהי לא אמרינן הכי משום דאמרינן אשה בכל דהו ניחא לה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו הרי שיש הפר' גדו' בין איש לאש' הכא נמי אמרי' אף ע"ג דהיא רוצה גט ואינה מקפדת על קרוביו משו' דהיא בכל דהיא ניחא לה ותמצא רבים אחרים רצויים אצלה אבל הוא יאמר אני איני רוצה לפסול על עצמי קרובותיה וכן אמרינן בפירוש בקדושין פ' האומר על משנת האומר קדשתיך איתמר רב אמר כופין ושמואל אמר מבקשין ופרי' בגמ' אהייא אילימא ארישא לאו כופין איכא ולא מבקשין פירוש דכיון שהיא אמר' לא קדשתני היא מותר' בקרוביו וטוב לו שלא יגרשנה כדי שלא תאסר היא בקרוביו אלא אסיפא פי' היכא שאמרה היא קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה בשלמא מבקשין לחיי אלא כופין אמאי ופירש"י ז"ל בשלמא מבקשין ממנו ליתן גט צריך בקשה לאסור עצמו בקרובותיה כדי להתירה להנשא הואיל ואין חפץ בה. הרי בפירוש שאם לא ירצה הוא ליתן גט אין לנו לכופו כלל רק לבקש ממנו אם ירצה ואם לאו לא משום דמפסיד ואע"ג דמתוך לשון הרמב"ם ז"ל משמע לכאורה דכיון דאיהו אמר לא קדשתי' והגט אינו נותן אלא בשבילה אין לו הפסד ש"כ בפ' תשיעי וז"ל כל מקום שאמרנו שאמרה האשה לאיש קדשתני והוא אומר לא קדשתיך מבקשין ממנו שיתן לה גט להתירה לשאר העם שאין לו בזה הפסד משמע דאינו נאסר בקרובותיה דאלו נאסר הרי יש הפסד כבר כתב הרב מגיד משנה ז"ל שאפשר שכונת הרמב"ם ז"ל באומר שאין לו בזה הפסד רוצ' לומר הפסד ממון ומ"מ אפי' לדברי הרמב"ם ז"ל לא אמר אלא מבקשין הא אי לא בעי לא כפינן ליה כלל וכן הוא האמת בודאי ועוד דבנ"ד אפי' מבקשים ליכא לכ"ע דכיון שהיא אינה אומרת שקדשה בפירוש רק שטוענת דכיון שבא עליה וילדה ממנו כו' כנז' בשאלה היא טועה וחושבת שיש בזה צד קדושין אומרים לה שאינו כן ודאי ואם על כל פני' היא תאמר מה איכפת ליה כו' א"כ נראין הדברים שאין כונתה רק שתיפול עליה שמא דאישות עליו והיא אם חושש' לכבוד כזה פשי' ופשי' דאפי' בקשה לא נבקש ממנו שיפגו' כבודו דלמה לנו לבקש ממנו שיפגום בכבודו בשביל כבוד' או בשביל שטותה גם פשיטא שאין כאן ריוח ממון שפשיטא דלכ"ע בזמן הזה אפי' ארוסה גמורה אין לה כתובה וסוף דבר כי כל מ"ש אינו אלא לרווח' דמלתא ואפשר ללמוד במקומות אחרים אבל בנ"ד פשיטא ופשיטא שאין שום צורך כי הדבר פשוט מעצמו שאין כאן חש' קדושין כלל ועיקר ואם רוצה היא לתת אצבע בין שיניה ולעגן עצמה בשביל שרוצה גט יאכל כדי עורה והוא אינו חייב לתת לה גט כלל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |