שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/סו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראיתי דברי החכם הפוסק נר"ו ושמחתי כי לא הניח צד לחומרא שלא ביאר וכן הצדדים אשר מחייבים ומורים שראוי להקל ש"ע הכל לפניו ומענותנותו לא רצה להתיר לסמוך על דעתו ול"נ להתיר בלי ספק אך קודם אומר כי יש לי דברים נראה לא צדק בהם והם אלו א' שכתב וז"ל וגם הרמב"ם שסבר שצריך עדים שעשאו שליח ה"מ לכתחלה כו' הא ודאי פשיטא א"א לומר כך מכמה טעמי א' שהרי בשלוח הבעל כתב שאין צריך עדים ואי לכתחלה מי אפשר לומר כן הא ודאי פשיטא שצריך לכתחלה. ותו הרי כתב הריב"ה וז"ל וא"א הרא"ש כתב כדברי הרמב"ם והי' מפקפק לומר שאף שליחות האשה אין צריך עדים ואי הרמב"ם והראב"ד פליגי לכתחלה יעלה על הדעת שיאמר הרא"ש ששליחות האשה אין צריך עדים אפי' לכתחלה זה אי אפשר ותו הרי כתב הרב מ"מ ז"ל שנלמד כן מגט שאמר בפ' התקבל בגיטין שצריך עדים במנוי ותו הרי כתב הרשב"א והביא לשונו הר"ן בהלכות אבל שליחות דידי' לא צריך אלא כל ששניהם מודים שזה אומר מניתיו שליח וזה מודה לו סגי ליה משמע בפירוש דבאשה לא סגי ולשון זה משמע ודאי אפי' בדיעבד ואין קושיא ממ"ש המ"מ שהסכימו המפרשי' מבעל העיטור שאינו מסכי' לדברי הרמב"ם שדרור א' לא יעשה קיץ והרש"ץ הוא אחרון אולי לא ראהו הרב מ"מ וכן הוא ודאי שכ' הראב"ד וז"ל וראב"ד כת' תמיה היא זו כיון דפסקינן המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ואפי' ב' מודים א"כ מה מועיל הודאת השלי' המש' הרי לך בפי' שאפי' בדיעבד לא סגי אי ליכא עדים והר"ן מסכים לדברי הראב"ד וע"כ לא פליגי הרמב"ם והראב"ד אלא בשליח דידיה אבל שליח דידה לא פליגי ועיין בב"י ז"ל שהדבר ידוע וברור מאד כמו שכתב גם במה שכ' וז"ל ואף לדברי הרשב"א ז"ל שאין האב נעשה שליח בקבל' קידושי בתו צ"ל הכי כו' האריך להכריח שלא אמר כן אלא לכתחלה כאלו עלה במחשבה שאם עשה הבן או הבת שליח לא מהני והשוה זה למ"ש במה שהצריך הרמב"ם עדים בשליחות קבלת האשה ח"ו לומר כן שענין הרשב"א הוא פשוט יותר מביעתא בכותחא שלא אמרה הרב כן אלא לכתחלה ולא עלה על דעת בן אדם לומר כן בדברי הרשב"א וכי היה לנו לחשו' שלא ראה הרשב"א הגמ' דאמרה התם בפ' האיש מקדש הנהו בי תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי בבבל שקל חד מנייהו כסא דחמרא יהב לחברי' א"ל מקדש ברתיך לברי כו' עד ודלמא שליח שוויה ומשני לא חציף איניש ואם איתא דשליחות הבן לא מהני מה הקשה המקשן ודלמא ותו מאי משני לימא לא מהני סוף שדבר זה אינו עולה במחשבה אבל דברי הרמב"ם במה שהצריך עדים בשליחות קבלת קדו' הוא דבלאו הכי לה סגי בודאי:
עוד כתב צד להתיר בלא גט מס"ס ס' מיחה ס' לא מיחה וס' אם היו שם עדים ונר' שכונתו לומר ואת"ל שלא מיחה ס' אם היו שם מה מועיל כל זה אם אנו חוששין לקלא ולא מבטלינן אלא כשיצא האמתלאה בשע' שיצא קול הקדוש' אבל בנ"ד שהוחזקה קלא כמה זמן וכתב מהררי"ק ז"ל שרש פ"ו וז"ל דהא פשיטא דכיון דיצא הקול זמן ארוך כ"כ בלי הפסק שהיתה ארוסתו וכן הוחזקה בעירה וחוץ לעיר שיש להחזיקה בחזקת מקו' וכ"כ בסו' דבריו אבל הכא דאיכא חזקה טובא פשי' דלא צריך שיתחזק בב"ד ע"כ היינו נ"ד וכבר הרגיש הח' נר"ו זה ונטה לבקש טעם אחר משום דהוי קול ושוברו עמו ואי הכי למה לן לאטרוחי טעמים מטעם ס"ס שהוא נר' עושה הספק פי' כמו שהוא רוצה אני אעשה הס' באופן שאין כאן ס"ס אלא ס' א' בלבד שאני אומר אשה זאת וודאי קדשה אביה דלמא ארצויי הרצת היא לאביה ואין כאן אלא ס' א' דמ"נ היא מקו' דלמא קטנה היתה ואת"ל שודאי גדולה היתה דלמא ארצויי הרצת לאביה ויש לנו לומר בן מחמת טעם הח' יותר מלומר ס"ס כלל אי ישס' אם היו שם ב' עדים כשרים פשי' דלית נגר ובר נגר דיפרקינא אבל אם יתברר כמו שנר' בתחלה שלא היו שם אלא שני עדים ויתברר פתח בא' מהם היה פסול דאו' הייתי ממשכן נפשי להתיר אעפ"י שעדיין היה מוצא מקום להחמיר מי שהיה רוצה להחמיר כמו שאבאר בס"ד הריב"ש כתב בתשו' ק"ע וז"ל והרמ"ה כתב דאפי' למ"ד לא מבטלינן קלא ה"מ היכא דלא אשתכח ריעותא דמבטל ליה לקלא לגמרי אלא כגון אמתלאה וכיוצא בו דבר ס' הוא ומס' לא מבטלינן קלא דחיישינן ללעז אבל היכא דאתברר בשיקרא מפומא דהנך דאזלי למ"ה דתלא בהו עיקר קלא ואתו ואמרי להד"מ א"נ פחות מש"פ קדי' א"נ על תנאי קידש ואנן ידעינן דלא איתקיים תנאה דכ"ע מבטלינן דלא תהא אלא עדות גמור' כי איתברר דשיקרא מי לא מבטלינן לגמרי דיקא נמי דקתני דהלכו למ"ה טעמא דהלכו הא לא הלכו סמכינן עלייהו ודוקא דאמר' דבר ברור דמבטל ליה קלא לגמרי ע"כ ונראה בעיני שכ"ד הרמב"ם שכתב בפ"א מה"א וז"ל כיצד היא האמתלא פ' נתקדשה על תנאי או קד' ס' לא הוחזקה אלא שואלין אותה וסומכין על דבריה הואיל ואין שם ראיה ברורה ולא קול חזק יצא עליה יצא עליה קול שנתקדשה לפ' ולאחר ימים אמרו האמתלאה אם נראים הדברים לב"ד שהוא כן סומכין על המתלאה ולא הוחזקה מקודשת וכן מדברי הרי"ף סבר שהרי הביא מעשה דגמ' וז"ל ההיא דנפק עליה קלא דאיקדשה לבר בי רב איתייה כד חמא לאבוהי א"ל אימא לי אחי גופא דעובדא היכי הוה א"ל על תנאי קדיש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזל א"ל כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלאה לא כ"כ דמחזקו אמתלאה ע"כ ונר' בהכרח כמ"ש הרמב"ם דאי אמרי' דכיון שהוחזק הוא אמתלא מחזקינן אמתלאה מדקאמר לא כ"כ משמע דדוקא כ"כ הא אי איכא בירור שכן הוא מבטלינן וכן נלע"ד שנוכל ללמוד כן מדברי מהררי"ק בשרש הנ"ל שכל מה שנתרעם לא היה אלא מפני שהמעידים על האמתלא' היו קרובים שכן פירש"י שאין הקרובים נאמנים להוציא מחזקת' משמע בפי' קרובים אין מוציאין מחזקתה הא אחרים מוציאין וראיתי להורות בעוני על מה שהביא הח' הפוסק נר"ו דברי מהר"ם וכפי הלשון שהביא היה נגד מה שכתבתי ואע"פי שאפי' היה כן היינו יכולים בשעת הדחק להסמך על מה שכתבתי ומ"מ ראיתי לישא דעתו אפי' למ"ש מהר"ם אחר שהעתיק הלשון כמ"ש המרדכי וז"ל תשובת המקדש בעד א' אין חוששין נראה דאפילו גט לא בעי מדקאמר אין חוששין וכ"ת איצטריך גט לחומרא נמצאת פוסלה לכהונה ואי משום קלא דמקמי נשואין הוי קול ושוברו עמו אבל אי מעיקרא נפל עלה קול דקדו' גמורין ואח"כ נודע שלא קדשה כי אם בעד א' אי לא מבטלינן קלא וצריך גט כדרב ששת דהלכתא כותיה באיסורא אמנם אבי העזרי פסק כרב ור' יוחנן וירושלמי דמבטלינן קלא ושלום מאיר ברוך בר ברוך ע"כ הנך רואה שממקום מלחמה משם הישועה וזה שאפי' לא היה מביא סברת אבי העזרי היינו יכולים ללמוד קולא מדברי מהר"ם כיון שכתב דאי מבטלינן קלא כו' ונר' דספוקי מספקא ליה וכיון דבזמן הזה אין אנו יודעים מקום שנוכל לומר עליו לא מבטלי ולא לא מבטלי והוי איסורא דרב' היינו יכולין לו' ס' דרבנן לקולא וכ"ש השתא שמביא בסוף דבריו מסקנת אבי העזרי ז"ל ונראה ודאי דהכי ס"ל א"כ זכינו לדין שאם נתברר הדבר שלא היו שם בשעת קדו' אלא ב' עדים לבד וא' מהם היה פסול מן התורה אשה זו מותרת להנשא לכל מי שתרצה בלא גט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |