שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/סד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ועל ענין המחלוקת שנפל בתחלה באו יכנוס או יפטור לבתולה הזאת אם הדין עמה או עם הארוס שהיה אומר תשב עד שתלבין ראשה גם כי לא היה צריך לדבר כזה אחר שכבר הורה המנגד שעשה בזה תנאי החכם המורה על האמת מ"מ הואיל ואתא לידן נימא ביה מלתא ואמינא כי גם שהדין והאמת עם הבחורה לשון הטור א"ה נתן מקום לטעות יותר משאר הפוסקים בהאריך לשון ולומר הפוסק מעות לחתנו כו' שאחר שהאמת שעכ"פ כיון שפסק האב לכ"ע בין היה לו יכולת ובין לא היה לו יכולת ובין שהוא לפנינו ובין שהלך למדינת הים לעולם יכולה הבת לומר כנוס או פטור אמאי לא סתים ותני הפוסק מעות לחתנו ולא רצה ניתן והחתן אינו רוצה לכנוס אלא א"כ יתן לו מה שפסק יכולה היא כו' אלא מדתני והחתן אינו יכול כו' מכלל שאם היה אפשר לחתן להוציא מידו כגון שיש לו או אם אינו יכול להוציא היום שמא למחר או ליומ' אחרא יהיה לו יכולת להוציא כיון שיש לו דין שאינו בנשואין שניים תשב עד שתלבין אלא שאני אומר שאם היינו אומרים שכן כונתו קשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דמדיוקא דרישא משמע כפי מש"א שאפי' שהאב פסק יכול הארו' לומר תשב וכו' ומדיוקא דסיפא משמע דלא משכחת לה שיוכל הארוס לומר תשב אלא כשהיא פסקה עלעצמה הא לא פסקה ע"ע בשו' אופן לא מצי הארוס לומר תשב וכ"ש לפי דעת הטור שפסק שאפי' פסקה היא לפני אביה יכולה היא שתאמר כנוס או פטור א"כ לא משכחת צד שתלבין ראשה אלא כשפסקה היא לבד שלא בפני אביה וחלוקה זאת פשיטא היא טובא וא"כ לפלוג ולתני ברישא בד"א בשאין לו אבל יש לו תשב כו' והוי רבותא טפי אלא ודאי הכי פירושו הפוסק מעות לחתנו ולא רצה ליתן לא מבעיא אם החתן יכול להוציא מיד חמיו ומתעצל או פושע שיכולה שתאמר כנוס או פטור ורד עם אבי לדין שכל העומד לגבות כגבוי דמי אלא שהחתן אינו יכול להוציא כו' יכולה היא שתאמר כנוס או פטור ובתנאי זה שהגיע הזמן שאמרו ז"ל נותנים לבתולה י"ב חדש משתבעה הבעל כו' וכשם שנותנים לאשה כך נותנים לאיש וגם שהיה אפשר למתעקש שירצה להתעקש בלשון הטור לדחות הקושיא שהקשיתי מ"מ קושטא דמלתא הכי הוא מסכים עם מ"ש הר"ן ז"ל. ומ"ש הר"ן וז"ל ואפשר דלאו בפוסק עמו בשעת קדושין מיירי דבכי האי לכ"ע יכולה לומר כנוס או פטור כיון דבידו לכנוס דמשמע קצת שלא אמר כן הר"ן אלא באפשר לומר ולא פסיקא ליה מלתא כול' האי אינו כן אלא פירוש דמלתא לע"ד בתרי אנפי חדא דהאי דקאמר הר"ן ואיפשר לומר אינו בבחינת הדין דכשפסק בשעת קדושין ויש לו דיכולה היא לומר כנוס או פטור דהא פשיטא וכ"כ הר"ן בפירוש בפ' מציאת האשה על משנת הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכול הוא שיאמר כו' ופרש"י אבל לאחיו או יתן או תשב עד שתלבין ראשה ע"כ וכתב עליו הר"ן וז"ל והוא תימא דהא קי"ל כאדמון דאמר לקמן בפ"ב דייני גזרות יכולה היא שתאמר אלו אני פסקתי לעצמי כו' אלא הכי פירו' אלו היה אחיו קיים כונס ומוציא ממנו בדיינים דדברים הנקנים באמירה הן אבל יבם לא כמו שנפרש בסמוך ואפשר לדעת רש"י דלאחיו אם פסק אביו מפני בתו תשב כו' אבל לאחיו יכול שיאמר לו חלוץ או יבם מ"מ למדנו דעת הר"ן בפי' דהיכא שפסק לו האב בשעת קדושין ויכול להוצי' בדייני' כונס ואח"כ ירד לדין עם חמיו א"כ מ"ש ואפשר אינו אלא דמהדר למה שהראב"ד פירש דמיירי שמת או שהלך למדינת הים ואין שם נכסים כלל דביש נכסים כיון דדברים הנקנים באמירה הן גובין מנכסיו עכ"ל הראב"ד לדעתי ודברי הר"ן עלה ראב"ד מכאן ואילך ואמר שאע"פי שהראב"ד פירש דמתני' מיירי בשמת או שהלך למ"ה ולכך הוצרך לומר שאין שם נכסים אמר הר"ן שאפשר שמיירי בשעת שדוכין וא"כ א"צ לומר דלית ליה נכסי אלא אפי' אית ליה נכסי כיון שלא היה בשעת קדושין לא יגבו ממנו וזה נר' לי אמת אי נמי אפשר שמ"ש אפשר הוא רבנן דפליגי עליה דאדמון דסברי תשב כו' וכתב דמה דפליגי רבנן עליה דאדמון היינו בפסק בשעת שדוכין דאז אינו חייב האב מן הדין וא"ה תשב כו' ואדמון סבר כנוס אופטור אבל כשפסק בשעת קדושין אפשר דאפי' רבנן מודו לאדמון דיכול' לו' כנוס אופטור וא"כ לאדמון דהלכה כוותיה כ"ש דיכולה לומר כנוס או פטור כשפסק בשעת קדושין כיון דאפי' רבנן דפליגי עליה בשעת שידוכין מודו בשעת קדושין לאדמון ואפי' בשעת שידוכין אומר יכולה היא כו' כל שכן שיאמר כן בשעת קדושין כנז"ל:
גם על מה שטען הארוס כי שלא כדין הכריחוהו לבא לוניציא ושזה היה א' מן האונסים גם בזה נתן יד החכם המסייעו כפי הנר' איברא שגם שהיינו מודים לדבריו ששלא כדין הכריחוהו לבא שמה אין זה אונ' לענין הגט שהרי מעולם לא הכריחוהו על הפריד' בהחל' אלא שיבא ובידו אח"כ הברירה לכנוס אם ירצה ואם כדי שלא לבא היה מגרש אז היה לו מקום לומר שהיה אנוס על הגט גם שאפי' הכי היה אפשר לומר דלא מיקרי אנוס ולא אחוש להאריך כאן בזה שכבר יובן זה במ"ש למעלה בעיקר הדין אבל מ"מ בין הכי ובין הכי כיון שלא הכריחוהו רק לבא והוא קיים הגזרה ובא הרי נסתלק כל האונס ולא נשאר מקום כלל ועיקר לערער אך אם באנו לבאר מציאו' ההכרח שהכריחוהו לבא אם היה כדין גם כי אני יודע בודאי שכל דברי הרב המופלא מהר"ם מפדואה ז"ל הם דברי אלדים חיים ואחר שמידו היה ההכרח אין ספק שאין להרהר אחריו כי מי יבא אחרי המלך אמנם במקומות אחרים הייתי אומר כמ"ש מהר"ה בתשובה דכיון דהוי פלוגתא דרבוותא עבדינן הכא לחומרא והכא לחומרא ואין כופין לאשה לצאת ולא לאיש לגרש דע"כ לא אמרינן כנוס או פטור אלא היכא דרוצה לעגנה אבל כל עוד שהוא אומר תבא אצלי ואשאנה לא כפינן ליה אלא היכא דאיכא גלוי מלתא לצד אחר וטעם לדבר אני אומר שלא כמ"ש החכם ה"ר ברוך עזיאל נר"ו דשאני תשובת מהר"ם כו' דודאי כל מעיין בתשובה יודה דלאו דוקא במעשה ההוא קאמר מהר"ם הכי דבכל ענין קאמר מכח הראיות שהביא וק"ל ועוד שאני רואה שהוא ג"כ מחלוקת שני גדולי הדור מן האחרונים הלא הם הריב"ש והרשב"ץ שהרי הריב"ש כתב בפשיטות שבמקום שאין כאן עדים איך היה התנאי אינו יכול לכופה לילך למקומו אחריו לנשואין אלא ישאנה במקומה ואחר תלך ואם לא ירצה יפטור אותה בגט ע"כ והרשב"ץ נראה סברתובהפך ממש שכן כתב שהפירו' בעיקר הדירה אם לא היה מודה היה נאמן כו' עד שאפי' בשתי ארצות היה יכול לכופה כדתניא בתוספתא שהביא הרי"ף בסוף כתובות בן יהודה שארס בגליל כופין אותה לצאת שע"מ כן נשאה כו' ואין לדקדק מתיבת נשאה שכבר דחה זה מהר"ם בתשובה הנז' וא"כ מי יכניס ראשו בין הרי' גדולים אלא ודאי דברי התשובה עיקר אלא שאני אומר שאין זה אלא במקום שאין דבר מגלה כונתם כמו תנאי או דבר אחר אבל במקום שהיה גלוי מילתא שהנשואין יהיו במקומה או במקומו אז ודאי יש לעשות כפי ההודאה מהגלוי מלתא ובנ"ד ודאי היה גילוי מילתא שהנשואין היה הכונה שיעשו בוניצי' כמ"ש מהר"ר ברו' ויש לסמוך ע"ז כיון שמהר"ם גזר על הארו' שיבא לכנוס או לפטור ולהיות אין זה נוגע לעיקר הדין כמו שכתבתי לא חששתי להאריך בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |