שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/סג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
קול בחורה מצרה כמבכירה שמעתי תפרש כפיה תצעק בחבליה על ארוס נעורי' הוציא לעז על גרושיה ולא עליו לבד תלונותיה כי אם על אשר בשם ח' ורבנים נקראים מוחזקים בקיום תורה ומצותיה נתנו יד לפושע כדי לעגנה לקיים אסרה אשר אסרה עליה או לאכול נכסיה או נכסי אביה הרופ' הנעלה כה"ר יוסף התמרי יצ"ו ולראותי חובתי מבוארת להיות' נדרש לאשר שאלוני ונמצא לאשר בקשני אמרתי הנני הנני אל גביר ונעלה בשמי קרא על העבודה ועל התורה וכל אשר בשם ה' יקרא קולר תלוי על צוארו לצא' לעזרה עזרת הבחורה צנוע וכשרה כנודע מן המשנה ומן הגמ' כמה חשו ח' לעגונה ואני טרם אפתח פי לראות ביופי הגט והכשרו לא אחשוך מלהתרעם למה סגרתם פתח התשובה עם היות אמת חזרתי על כל הצדדים וצדי צדדים ולא מצאתי מקום ואפי' כחודה של מחט לזכות להח' כמהר"ר משה נר"ו להעלים המודעות אשר היו בידו כפי דבריו אשום אשם לבלתי שלחם לחכ' ויניציאה יצ"ו ויגן בעדם למען יצילם לבל יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידם וגם כי האמת נקיים הם לה' מ"מ איכא זילותא דב"ד קצת וכחס על הנר נר התורה היה חייב להזהירם ולגלות אזנם והם היו עושים כל מאמצי כחם לתקן את אשר עוות הבחור שלא מדעתם כי מי הוא אשר עין לו ואינו רואה כי להם מש' הגאולה בענין הזה כאשר הם קרובים אל החלל ומ"מ אתם גם אתם פשעתם שלא הנחתם חור יכנס בו הרב המערער וכמו שלמדנו ז"ל למה תלי' כרעא דה"א הא לעינים שכך רואות ואזנים שכך שומעות חירופים וגדופים ודברים שורפים כשרפים בוערות כלפידים ולו היו עוברים פנים אל פנים לבד הוה ניחא פורת' כי כן דרך מלחמת' של תורה לפום חורפ' ואח"כ אהבה בסופה אבל עתה הפרזתם על המדה להדפיס הדברים על ספר חקה דא עקא ודאי ועם כי היטב חרה לי עד מות לראות אלה הדברי' המאררי' וכמים נגרים במדינות ובוערים בכל מקום שיש עברים ומן הטעם הזה היה ראוי להעלים עין מ"מ אמרתי אם אדם חטא עלובה זו מה חטא' וכדי שלא ליפול קצת בעונש פנחס בבת יפתח כי גם בזה נכשל הח' הש' כמה"ר משה רחמנ' ליצלן וע"כ לא אמנע עצמי לחוות דעתי לענין הדין ולא אהיה פוגע בכבוד שום אדם כי לא דרכינו דרכיכם באלו הדברים:
ועתה אתחיל בס"ד תחילה על עיקר הדבר ושרשו כי הח' עיניו בראשו וראש הדבר ועיקרי לראות אם בחורה זו פנויה ומותרת והנני מודיע נאמנה שעם היות אמת עברתי כעובר על הגחלים הכתבים מ"מ קצה נפשי בהם לאבד זמני לראות כל הדברים בפרטן רק לקחתי דברי הח' הש' הישיש כמהר"ר ברוך עזיאל נר"ו ועמה' יהיה לי משא ומתן ואח"כ אגלה דעתי על הדין:
וזה החלי כלל דברי הח' הנז' שבחורה זאת תמר בת הג' הרופא כה"ר יוסף הכהן התמרי יצ"ו שהיא מותרת להנש' לכל מי שתרצה לבד שהיא אסורה לכהן והיא מגו' גמורה כהוגן וכשירה מטעם שביטל המודעות על האופן שנעשה די ומספיק לכ"ע להכשיר הגט כאשר לא היה המגרש אנוס ולבטל טענת האונס אם מאונס ממון או אונס הגוף כתב וז"ל ועל האונס הב' שאומרים שהיה שם אונס ממון ומביאים ראיה ממהרי"ק כו' עד שלש תשובת הא' שמ"ש מהררי"ק שהוא אונס דוקא באונס שאונסים ומוציאין ממנו ממון שהוא ביד המגרש לא ממון שאינו ביד המגרש לא אבל הוא דבר נמצא ביד אחר לאיזו סבה שתהיה קודם שתבא סבת נתינת הגט כנ"ד שחמיו היה מוחזק במטלטלין וספריו ובכתב הק"ן סקודי משעת אירוסין ואח"כ תבעם ולא רצה להחזירם לו ע"כ תשו' הא' ולע"ד אין זה תשובה רק משובת כי אפי' היה דבר זה ענין ממון הקל לא היה דוחה אותו בחלוק חלוש וקלוש כזה כ"ש באיסור חמור איסור א"א רח"ל וגם תשו' בדבר דחלוק זה אין בו טעם א' שהרי מהררי"ק ז"ל גם שגדלה מעלתו עד מאד לא הוי תנא לקצר דבריו בכה"ג שסתם וכתב גם בענין אונס ממון דבר פשוט הוא שהוא כאשר כתבת משמע בין שהוא ממון שרוצים ליקח ממנו בין שאינו בידו אלא שהוא ביד אחר כנ"ש ב' שלא חלק אלא כשהוא ג' הממון מתחלה מיד הבעל אדעתא דהכי שלא יתננו השליש אא"כ יגרש ועל זה אמר א"כ עשה הבעל מתחלה מדעתו פשי' דאין זה אונס הרי משמע בהדי' דדוקא שעשה הבעל כן מדעתו אדעתא דהכי שאם לא יגרש כו' הא אם נתנו הבעל ביד זה ואינו רוצה עתה להחזירו אם לא יתן גט כיון שהב' מעיקרא לא נתנו אדעתא דהכי הוי אונס דאל"כ לשמועינן רבותא ולימא אם נתן הבעל המעות קודם שתבא סבת נתינת הגט לא הוי אונס וכ"ש כשהוא אמר הנה אלו המעות יהיו מסורים ונתונים אם לא אתן הגט אלא כיון שכתב מהררי"ק ז"ל שאם שליש אדעתא דהכי כו' משמע ודאי דבכי האי גוונא הוא דלא מקרי אונס הא בגוונא אחרינא הוי אונס ג' שגם שכפי האמת יש סברא לחלק בין ממון שבא ליד האדם בהיתרא לממון שבא לידו באיסורא פשי' ופשי' דבין הכי ובין הכי ממונו של אדם הוי כל היכא דאיתיה וראיה לדבר שהמקדש בפקדון שיש לו ביד האשה אם נתרצתה הוי מקו' אף על גב דהשתא לא יהיב לה מידי אלא דחשבינן להאי פקדון כאלו עתה נותנו בידה כיון דעד השתא ברשותיה הוא וא"כ פשי' ג"כ דאין לחל' בנ"ד בין אונס ממון שרוצים ליקח עתה ממנו שהוא בידו או שבא ליד אחרים מקודם ועתה אונסין אותו אלא שהא' נקרא גזל והב' נקרא עושק וזה ברור כשמש. וגם כי דבר זה פשוט מאוד ולא יטעה בו שום אדם אפ' מתוך התשוב' הנז' מ"מ כדי לסתום פי כל מערער ראיתי להעתיק כאן תשו' אחרת ממהררי"ק ז"ל שרש קי"ח ז"ל ר' שהיו לו נכסים ביד ש' ודחה אותו ש' עד שהוצרך ר' לעשות שעבודים להוציא נכסיו מתחת ידו ושוב רצה ר' ובטל השעבודין באומרי שאנוס היה על כך כדי להוציא מעותיו מיד ש' שהיה מעכבם שלא כדין שאם השעבודים הם כעין מתנה כלו' שנתחייב ר' לש' בדבר שלא הגיע לר' שום הנאה תמורת השעבוד ההוא אלא שמתוך כך נתרצה ש' לשלם לר' אם יתברר בעדים שידעו אונס ר' בשעבוד ההוא אז ודאי יוכל ר' לטעון טענת אונס דהוי כתלויה ויהיב ע"כ הרי תשובה זו סותמת כל פה ומבואר שאין לחלק בין אונס ממון שרוצים להוציא אותו מידו לבין אונס ממון שבא ליד האונס מתחלה בהיתר גמור ועתה רוצ' לעכבו כדי שיתן מתנה וכבר ברור שגט ומתנה חדא מלת' הוי והאריכות בזה יגיעת בשר ועל התשו' הב' שכתב וז"ל שאונס ממון שכתב מהררי"ק ז"ל שהו' אונס הו' שהאונס מה ממון ההו' נאנס בשביל נתינת הגט וזה מתחלה כשהחז' במטלטליו כו' לא החזיק בם אז כדי שיתן הגט לבתו אלא בשביל המעות שהיה חייב לו וגדולה מזו כתב הר"ש בן צמח ז"ל כו' גם בכאן הלך בדרך הראשון שמה לי שמתחל' החזיק בם מטע' אחר שלא מטעם הגט או שמתחלה החזיק אותם מטעם הגט כיון שס"ס החזיק בהם מטעם הגט הוכיח סופו על תחלתו והוא עצמו המגר' גלה טעמו ואמר אני יודע שלא יתנו לי ספרי ומטלטלי אם לא אתן גט לכן דעו כו' ועוד שכבר הוכחתי שמדברי מהררי"ק ז"ל נר' בפי' דלא נפיק מידי אונס אלא ממון שהשלישו המגרש אדעת' כו' כנ"ל הא' אם השלישו אדעת' דענין אחר אם מעכבין אותו אח"כ מטעם גט לא נפיק מכלל אונס לענין גט וכ"ש היכ' דמסר מודע' המגרש וגלה דעתו: ומה שהבי' ראיה מתשו' הרשב"ץ מי יתן והיה מפרש לנו אותה תשובה וכמו שכן דרך התלמוד כשמבי' ברייתא לראיה או להקשות ממנה תחלה מפר' אותה ומתרצ' ואח"כ מבי' ראיה או מקשה ממנה וכאן יש תימה שהרי תמה עליו מהררי"ק נר"ו במ"ש שאפי' הוציאו בנו להריגה שרחמיו עליו אם הו' לא יגרש כו' היעלה על הדע' שאונס ממון מקרי אונס ובנו יחידו עצם מעצמיו ובשרו לא הוי אונס אתמהה:
ומ"ש עוד וז"ל ומ"ש הח' הנז' בתשו' הנז' כיון שלא מסר מודעה אין זה גט מעושה כלל דמשמע אם מסר מודע' הוי גט מעושה ובנ"ד הרי המגרש מסר מודעה אף אנו נשיב ונאמר לו הרי בטול המודעות בלשון מועיל וכבר כתב הרשב"א סי' תקע"ב דבטול כל מודע' אינו אלא סלוק המודע' כאלו לא נעשית אך כאן הבטול מהמודעות של זה המגרש הרי הוא כאלו לא מסר מודעה כלל וחזר הדין למקומו שיכול חמיו לו' בפי' שלא יסלק את האונס ממה שהוא מחזיק בשל חתנו ואפי' אם ירצה לו' שהוא אונס עד שיגרש את בתו עכ"ל: הנני רואה שכוונת זה הח' לעקור הררי אל בהבל פה שאינו מספיק לדחות אפי' קש יבש ולא עוד אלא שדבריו סותרים זה לזה וזה שזה הח' כתב בכלל הד' וז"ל שהח' בקשו תקנה מפני הרמאים לבטל גם המודעות שנמסרו על הביטול כשהוא בלא אונס משמע דיש תקנה לבטל המודעות שנמסרו כשהמודעות היו בלא אונס הא אם יש אונס אין תקנה וכ"כ הנמוקי בפ' חז"ה משם רבינו יונה וז"ל וכתב ר"י ואם אנסוהו עד שבטל המודעא שמסר מכרו קיים וכן הדין בגט ומתנה ואם המוכר מסר מודעא על המכר ועל כל בטול שיבטל המודעא באונס כיון שאנסוהו לבטל כל המודעות הרי נתבטלו בטוליו כו' עד וכן דעת רבותי ולענין גט יש לחוש בדבר ולהחמיר ע"כ לשון הרב וכ"כ הרב המגיד בפ' ו' מה' גירושין וז"ל וכיון שהוא כולל כל מה שקדם כל מה שאמר נכלו' בדבריו האחרונים והכל בטל ודע ג"כ שאין דברים אלו אמורים אלא במי שאינו אנוס אבל אנוס כבר נתבאר דין זה גט המעושה ס"פ ב' וכ"כ הרשב"ץ שכתב ע"ל הטור דמשמע מדבריו שכל מה שכתב למעלה היינו בלא בטול לא הוי גט ובביטול הוי גט איירי במי שאנסוה שלא כדין ולית' שאם אנסוהו שלא כדין אפי' בטל מתוך האונס לא הוי גט מעושה בישראל שלא כדין עד כאן מכל הני משמע דהיכא דאיכא אונס ומתוך האונס בטל המודעה לא הוי גט כשר ואם אתה מחשיב לאונס ממון זה שבו דאונס אפי' כל המודעות בכל אופן לא מהני כיון שבטל מתוך האונס ואם היה שאינו אונס אין אנו צריכין לכלום הרי די והותר בתקנת הרמב"ם והרשב"א וכמ"ש בכלל הד' אבל שנמציא אונס שאם מסר מודעה הוי אונס וכשבטל המודעה נתבטל הכל וחזר למקומו דהוי כמוסר מודעה ומבטלה זה אי איפשר דא"כ אונס בכאן לדעת זה הח' לא מעלה ולא מוריד דאף כשמסר מודעה בלא אונס ומסר מודעא על הביטול צריך שיבטל בדרך כלל ואז דבריו האחרונים מבטלים הא' אלא כל זה דוקא דליכא אונס. וכ"כ הרשב"א ז"ל בפירוש בתשובה וז"ל אבל במתנה ומחילה לא וכל שמסר מודעה אעפ"י שאחר מכאן בטל כל מודעה שמסר אין בטולו כלום דמחמת האונס בטל דכל דליכא זוזי מחילה ומתנה באונס אינה כלום ומודעא דמתנה קי"ל דאין צריכין לכתוב ידענא באונסים כו' עד וכי היכי שאין צריכין לידע באונסו בשעת מתנתו ומחילתו כך אין צריכין לידע באונסו בביטול מודעה וא"כ דברי זה החכם שכתב ואפי' אם ירצה לומר שהוא אונס כו' אין להם מציאות שאם ידוע שהוא אונס אין תועלת בביטול המודעה גם מן התשובה שהבי' הוא בעצמו מסי' תקע"ג נתבאר זה הטיב שהר"ן כתב שם וז"ל דביטול כל מודע' אינו סלוק המודעא דאלו לא נעשית אבל אינו כנותן ברצון ע"כ: וזה החכם לא שפיל עיניה לסיפמא שהרי כתוב דנהי דליכא מודעא אבל לא הוי כנותן ברצון וע"כ אם נניח שזה הארוס היה אנוס אין תועלת בבטול המודעא כפי הנרא' דנהי דליכא מודעא כיון דבטלה מ"מ בעינן שיגרש ברצונו ואין כאן רצון וכן כל כונת הרשב"ץ אינו אלא שלפסול הגט מטעם אונס צריך שיהיה האונס בגוף המגרש או בממונו אבל אם נאנס ראובן וגרש שמעון לא הוי גט זה מעושה ואפי' בהוציאו בנו להריגה אבל כל שהאונס אפי' בממון המגרש הוי אונס גמור וגט מעושה מקרי:
ומ"ש עוד וז"ל שנית שמה שחמיו מחזיק בשל חתנו אינו אונס כלל כי הוא מחזיק בו בדין שהרי הכתוב מן הק"ן סקודי נולד בשביל מעות שהלוה לחתנו אם לקנות התכשיטין שקנה כו' אינו יודע מנין לו דין זה דאדרבא יש להוכיח שמה שמחזיק חמיו הוא שלא כדין מתשו' הרא"ש הביא' בנו בטו' א"ה וז"ל ר' שדך בתו לש' ופסק עמו ליתן סכו' ידוע ומאותו סכום נתן לו ג' מאות זהובים כו' ודמי הסבלונות יהיו בחשבון ולא מצי ראובן למימר החזר מעותי משלם וקח סבלונות כמו שהם שוים עתה דאמדינן דעתו של שמעון שלא שלח סבלונות אלא ע"מ שתנשא לו כו' וישבע כמה הוציא בקניית הסבלונות וכמה היו שוים הטבעות והמותר ישלם ואם הטבעות ישנם בעין תחזירם לו ע"כ וא"כ יר' זה הח' שאין בדבריו ממש שהרי כתב הרא"ש שאין לראובן יכולת לומר החזר מעותי כיון ששמעון שלח תכשיטין ועוד אמר שישבע שמעון כמה הוציא כו' וא"כ מי אמר לזה החכם שלא ישבע זה המגרש שהוציא בתכשיטין יותר מהק"ן סקודי ואפי' שיאמר שאולי מעשה דהרא"ש לא היה שטר וכאן יש שטר ונאמן חמיו הא ודאי ליתא דאיברא לא אברו סהדי אלא לשקרי וכל שזה מודה שנתן הק"ן סקודי ליתן תכשיטין וא"א לחמיו לידע כמה הוציא לעולם חתנו ישאר נאמן ואת"ל שא"ה אינו נאמן כיון שחמיו מוחזק ויודע אמיתות הדבר מ"מ אם חמיו יודע אנו מה אנו יודעים שהוא אומר אולי חתנו אומר אמת ולפי שיודע שמכחיש לו האמת מצד אונס זה נתן הגט כ"ש שעכ"פ להחזיק בתכשיטין ובמטלטלי המגרש ובכתב הק"ן סקודי זה לא עלה בדעת שהוא כדין רק עושק ונלוז ולכן אני אומ' דלא ידענא מה אדון בהאי סבא או לא גמיר או דמי ליה כדלא גמירי אינשי שמעתתא ועל כן החליט דבורו שמה שמחזיק כו' בלי ראיה כלל והאמת אינו כן אלא שיש ראיה להפך ממש כנז':
ומ"ש וז"ל ואף אם אמת הדבר שארוסתו מסר' מתנותיה לאביה והוא מכרם והחזיק המעות בידו מה בכך הגם נתונים אליה במתנה ומשלה נתנתם לו ונשאר הכתוב מהק"ן סקודי בחזקתו עד שעת נתינ' הג' כי אמ' הוא שאחר נתינת הגט שהיתה מחוייבת ארוסתו להחזיר לו מתנותיו שהרי לא נתנם לה אלא על מנת לכונסה הרי נתבאר שמה שמחזיק חמיו בשל חתנו אינו אונס כלל ובדין הוא מחזיקים עכ"ל אות באות וכל דבריו תמוהים כי מי יאמין שיצאו דברים אלו מפי חכם שיאמר שהסבלונות התכשיטין מכסף ומזהב ובגדי חמודות ששולח ארוס לארוסתו בבית חמיו שהם נתונים לה במתנה ויכולה היא ליתנם למי שתרצה העבודה כי זה לא עלה על דעת ב"א וגם שלא היה צריך ראיה מ"מ הא לך תשובת הרשב"א וז"ל ירדו חכמים לסוף דעתן של בריו' שהשולח לבית חמיו לא על דעת ליתן לחלוטין הוא שולח אלא על דעת שישובו לו מבית חמיו עם אשתו ועל דעת לכונסה שלח ע"כ הנך רואה שמה שנותן הארוס לארוסתו צריך שיחזרו אותם המתנות עמה לביתו על כל פנים ואין לה כח בהם רק להתקשט בהם וכן ג"כ אם נתבטלו הקדושין צריך להחזירם אם הם תכשיטין שאינן עשוין ליבלות בבית חמיו כמבואר דינים אלו בגמ' ובפוסקים כי עתה לא באנו לידי כך לבאר אלו החלוקים רק להורות שעכ"פ התכשיטין ששולח ארוס לארוסתו אין לה כח ליתנם שאינם לה מתנה כנז' והח' הזה אזיל בתר איפכא שסובר שאם תנשא לו הוו מתנה גמורה ומה שנתנה מהן הוי מתנה וכשנתבטלו הקדושין לא הוו מתנה ומדברי הרשב"א אפשר לומר הסברא היה להפך כאשר יראה המדקדק בדבריו אמנם לא זה ולא אותו רק שעכ"פ לעולם הם בחזקת הארוס בכל מקום שהם ואין לה בהם רק הקישוט לבד וגדולה מזו כתב הרא"ש בתשו' הביאה הטור וז"ל וששאלת בעל שאומר לאשתו שתעשה בבגדיה ותכשיטיה מה שתרצה ונתנה לאחר במתנה דע שאין במתנתה כלום שהבע' חיי' לכסו' אשתו והיא אינה יכול' למכו' וליתן לאח' הכסו' שהוא קונ' לה ואפי' הכניסה לו הבגדים מבית אביה ע"כ והדברים ק"ו ומה התם שאומר לה שתעשה מה שתרצה אין לה כח ליתן עאכ"ו כשלא אמר לה דבר וכ"ש בארוס' שאינו יודע מה שיהיה בסופ' דברי אלו חרב ביד המנגדים ועוד תימא עליו שהוא מסבב האונס לחמיו שהם זה אומר שאפי' שיהיה חמיו אונס אותו אינו אונס לגבי ארוסתו ועוד ג"כ שאינו אונס שבדין מחזיק חמיו בשל חתנו הנה שמסבב פני הדבר אל חמיו וכל זה אינו אלא שרוצה להטעות עצמו בדברים של הבל כי לפי האמת הארוסה היא האונסת את ממונו שהוא נתן אותם התכשיטין אליה להתקשט לבד והוא עתה מבקש ממנה תכשיטיו שלא היה כח בידה ליתנם לשו' נברא ומחמ' אונס שארוסתו עוש' לו מממונו הוא נתן הג' ומס' המודעא וכב' ביארנו שאין כח בבטול המודעו' כל מקום שיש אונ' גוף או אונס ממון כנ"ל והטעם שמסירת המודע' בגט אינו צריך כמו במקח וממכר אלא כל שידעו באונס אינו גט ומסירה לא צריך אלא לגלות לנו האונס וא"כ כל היכא דמתגלה לנו שמתוך האונס נתן הגט והאונס היה שלא כדין הג' פסול אפי' שבטל כל המודעו' בכל אופן שיהיה:
ועוד נר' בעיני שזה החכם לא ירד לפי' תשוב' הרשב"ץ כלל במה שהביא ראיה ממנה וז"ל אות באות וגדולה מזו כתב הרשב"ץ בתשו' כמ"ש החכם קארו בשמו טור א"ה סי' קל"ד וז"ל וכתב עוד שיש אונס אחר ולא מצינו דומה לו בגמ' והוא שאנסוהו אחרים כדין או שלא כדין בגוף או בממון ואומרים לו בפי' שאונס זה לא יסלקוהו עד שידרש פלונית אפי' שאותו פלו' לא היה דינו לגרש אני אומר שאין זה בכלל אונסין כו' הכא נמי אונס ממון זה שביד חמיו בין שהוא כדין או שלא כדין יכול חמיו לומר לו שלא יסלק האונס במה שהוא מחזיק בממונו עד שיגרש את בתו עכ"ל לא שלשון הרשב"ץ כן ח"ו בהעתק הרב המובהק כמהרר"י קארו רק שזה החכם העתיקו כן וטעה כמו שאבאר בס"ד כמו שטע' לתאר לחכם המופלא שבדור הח' קארו כי למי שאינו כדאי לרחוץ רגלי הר' הנז' מתאר אותו בתארים זרים שאינם עתה בזמנינו ולרב הנז' אפי' אינו קורא אותו בשמו שרי ליה מריה ואילו הי' משגי' בלשון אשר העתיק הרב גם במה שהשיגו לא היה טועה כמו שטעה כמו שאפרש בס"ד והטעות הראשון מהלשון הוא זה שבלשון הרב המעתי' כתו' והוא שאנסו אחרים וזה החכם כותב אנסוהו אחרים עוד טעות שני שכתב החכם הזה עד שיגרש פלונית במלואו וטעה שאין הלשון שני אלא עד שיגר' פלו' ר"ל פלו' וחוזר למגרש ועתה אבאר במה שנשתבש זה החכם אין ס' כי זה החכם נר' מתוך דבריו שלא יש מי שיאמ' שאונ' ממון הוה אונ' רק מהר"י קולון דאם לא כן איך כתב שמביאין ראיה ממהררי"ק הרי גמרא ופוסקים כתבו דין זה הרמב"ם בהלכות מכירה פ"י והוא הביא ראיה מן הגמרא וכן הטור ח"מ סי' ר"ה ואע"פ שהם הביאו הדין בהלכות מקח וממכר דהוי אונס כ"ש הוא לגבי גט דחמיר אמנם זה הח' באשר חשב שדין זה היה מחודש ממהררי"ק חלק ובלק חלוקים אינם עולים בדעת כמו שכתבתי וכמו כן עשה עתה בוקי סריקי לא עלו בדעתו כי זה החכ' חשב כי כונת הרשב"ץ כשאחרי' אונסים למגרש כדין או שלא כדין עד שיגרש שאין זה בכלל אונסין ומזה מביא ראיה שגם אבי הבחורה שהוא א' לדעת' אונס לחתנו כדין או שלא כדין יכו' חמיו כו' כנ"ל ולפי הבנתו זאת בלשון הוכרח לומר אנסוהו אחרים שלפי דעתו חוזר למגרש ומזה הטעות נמשך השני לומר פלונית במקום פלו' לפי שכפי דעתו שהיו אונסין למגרש בעצמו איך היה נופל לשון עד שיגרש פלו' והיה ודאי בלתי הבנה ולזה כתב פלונית ולפי דרכו זה תימא למה לא כתב במקום יגרש תגרש אמנם פשיטא שנשתבש בהבנת התשובה כי זה פירוש שיש אונס אחר לא הוזכר בגמ' והוא כי האונס הנז' בגמ' הוא אונס שעושים למגרש בין אונס ממון ובין אונס הגוף ובין שזה האונס שעושים למגרש הוי האשה עצמה או אחרים בעדה ובטל אותה או אונס שעושים אותו אחרים מעצמם כדי שיגרש זהו האונס שהוזכר בגמ' אמנ' זה האונס הוא מין אחר שאין אונסין כלל דמגרש לא בגופו ולא בממונו אלא שכופין האשה או אחרים בעדה לאיש אחר והמגרש כראותו צער קרובו או בנו מצטער ומגרש ולזה אומר הרשב"ץ שאין כאן גט מעושה דאין כפיה אלא למגרש עצמו בגופו או בממונו ולזה לא תמה עליו מוהרר"י קארו נר"ו אלא שאיך אפשר שנאמר כי כשאונסין למגרש בממונו הוי גט מעושה וכשאונסין ומצערין לבנו שלא נקרא גט מעושה מ"מ אם הח' הזה היה מבין כונת התשובה ופי' שהיה זה שאמרנו לא היה מביא ראיה שהרי מ"ש הרשב"ץ שאינו אונס הוא אונס שעושין לראובן כדי שיגרש שמעון בין בגוף ובין בממון ונ"ד הוי אונס שעושים אחרים למגרש עצמו דהא ודאי הוי האונס בין שיעש' אותו האש' עצמה ובין שיעשו אותו האונס אחרים דהא סתמא קתני מתניתין בהמגרש גט מעושה בישראל כשר ובגוים פסול כו' ואמרי' בגמ' גט מעושה כדין כשר ופרש"י כגון הנהו דאמרינן יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו והאסורה אין ספק שמוציאין אותה ב"ד אפי' שלא מרצון ורשות האשה וא"כ גם אמה שאומר שכשכופין אותו שלא כדין פסול היינו נמי בכל ענין בין שכופין אותו ע"י אשה ובין שכופין אותו מעצמם שלא ברשות האשה וכ"כ הרשב"ץ כמו שהביא מהררי"ק למעלה וז"ל ומיהו מסתברא דהני מילי כשכפוהו בדין באותם דברים אחרים כגון הכא שהדין נותן שכופין אותו לפרוע כתובתה ובדין כפוהו בפריעת' אבל אם כפוהו שלא כדין בדב' אחר ומתו' אות' כפי' גרש אפש' דהוי גט מעוש' דנקטי בכובסי' דלשביקי' לגלימי' הוי וצ"ע עכ"ל ואע"פי שלא החלי' הדבר בפי' נר' ודאי דהיינו משום שלא כפוהו בדבר אחר לגר' בפירו' אלא שמתוך הכפי' שכפו באותו ד"א עמד הוא וגר' ואפי' הכי כתב דמסתברא דאם כפוהו שלא כדין הוי גט מעושה אבל אם בפי' כפוהו אחרים בממון שלא כדין כדי שיגרש הוי גט מעושה א"כ לא נשא' מקו' לומר שכשכפו למגר' שיהיה הגט גט אם לא כשכפו אותו כדין כפרש"י שהו' מאות' שיוציא ויתן כתובה או שכפו אותו כדין על דבר אחר ממש והוא מעצמו גרש את אשתו ופטרהו מן האונס או אפי' אמרו לו גרש את אשתך ונפטור לך מן אונס דבכי האי גוונא יהיה הגט גט אבל כל שאנסוהו בין באונס גוף ובין באונס ממון שלא כדין ליתן גט בין האשה עצמה או אחרים בעדה הגט פסול לא כמ"ש זה הח' ה"נ אונס ממון זה שביד חמיו בין שהוא כדין או שלא כדין יכול חמיו כו' ח"ו דפשיט' ופשיט' דשלא כדין א"י לומר כן דהוי גט מעושה אי הוי שלא כדין. עוד כתב וז"ל ועל האונס השלישי שאומר שהיה לארוס אונס הגוף דבר זה לפי האמת לא היה ולא נברא לומר שנאנס גופו של המגרש בשביל נתינת הגט כו' עד עם כל זה אין כאן אונס הגוף כלל מחמת הגרושין דאף אם הביאו בפועל בבית הסוהר לאהיה בשביל נתינת הגט אלא בשביל דבר אחר כדי לגבות שטר חובו כו' עד א"כ שקר הוא שלא היה לו אונס הגוף כלל ועיקר ואף אם אמת היה הדבר האונס היה בשביל דבר אחר לא בשביל נתינת הגט וזה אינו אונס ראוי ליבט' הגט כמו שביארנו ע"כ כבר אמרת' שאלו היה ענין זה דיני ממונות הקל לא היה אדם סומך על אלו הטעמי' ק"ו בהיות הענין החמור איסור אשת איש ומ"מ אני רואה כי אפ"ה זה החכם מהפך עצמו אל הצדדים פעם מכחיש המציאות ופעם אומר שהאונס היה בשביל השטר חוב וכל אלו דברי התול שאם המציאות שקר שלא היה אונס הגוף אי איפשר לומר שהיה בשביל השטר חוב אם לא היה כל זה מורה שהיה אונס הגוף ואם זה החכם אינו יודע שהיה אונס איך מתנבא שהיה בשביל השטר חוב מי אמר לו כן ואם יודע ודאי שלא היה מה לנו לבדות טענות להעדר ועל האמת אם היה או לא היה אני אינו יכו' לדבר כלל בזה ה' הוא היודע וישראל הדרים בויניציא ידעו אך לפי האמת כל מי שנגע יראת ה' בלבו יאמר כ' גם שהאמת הוא שאם אנסוהו למגרש בדבר אחר שלא לתת גט ומתוך כך נתן גט לא הוי גט מעושה מ"מ ראוי לראות ג"כ שמתחלה כשאנסוהו באותו דבר אחר היה כדין וגם שנראה שלא היה כוונת האונס כדי שיתן גט וכמ"ש מתשובת הרשב"ץ ז"ל שהביא החכם הזה בעצמו שהרי כתב הרשב"ץ ז"ל שם וז"ל יש אונס אחר שאעפ"י שהוא אנסו בגופו אינו אונס לגר' אלא שהוא אונסו לדבר אחר והוא מעצמו כדי להנצל מאותו אונס מגרש מעצמו וזה אינו קרוי כפי' כו' עד ומיהו מסתברא הני מילי כשכפוהו בדין באותם דברים אחרים כגון הכא שהדין נותן לפרוע כתיבתה ובדין כפוהו לפרוע כתובתה אבל אם כפוהו שלא כדין באותו דבר אחר ומתוך אותה כפיה גרש אפשר דהוי גט מעוש' דנקטי' בכורשי' דלישבקיה לגלימיה הוי וצ"ע עכ"ל. הרי משמע שצריך שיראה בפירוש שהוא מעצמו גרש ולא הכרנו שהכונה כשאנסוהו היה כדי שיתן גט ועוד שצריך שהאונס יהיה בדין ועתה בנ"ד שאבי הבחורה נתן אלו הק"ן סקודי או הלוה אותם כדי שיקנה תכשיטין כו' כנז' כבר הוכחנו שהיה שלא כדין שכיון שהתכשי' היו ביד ארוסתו ואדעתא דהכי הלוה מחמיו ולא היה לו דין לתבוע הק"ן סקודי כנ"ל והאריכות בזה יגיעת בשר סוף דבר שזה החכם הרופא בא לרפאת זאת הבחורה ובסמיו ובמשחותיו לא נרפאתה ואכתי אית לי פלגא דיש מקום לערער עוד ולומר דאפי' נודה שלא היה שום אונס הרי זה המגר' היה אנוס מחמת השבועה שנשבע לקיים מאמר הבירורין והם גזרו עליו שיגר' והרי הוא אנוס מחמת השבועה ואף עפ"י שהביא מהררי"ק נר"ו תשובת ז"ל כתב ה"ר מימון נואד שנשאל על ראובן שקנס עצמו במאה זהובים לאדון העי' אם יחזור את אשתו ולא יגרשנה ואח"כ גירשה בבטול כל מודעי והשיב לא אמרינן גט מעושה אלא כל שכפוהו שלא מדעתו כו' עד אבל בנדון זה שהוא חייב עצמו במה שהוא רוצה לעשות אין זו כפיה ואפשר לומר שגט זה הארוס הוא חייב עצמו מדעתו וא"כ לא הוי אונס מ"מ נראה ודאי דאין להביא ראיה מהתם דדוקא התם שהוא מעצמו קדש עצמו כו' כנז' הוא דאמרינן דלא הוי כפיה אבל הכא שכשנשבע לקיים גזרת הנבררים אולי הוא לא עלה בדעתו שיגזרו עליו לגרש ואח"כ כשראה עצמו נתפס בשבועה הוכרח מכח השבועה לגרשו הוי אונס ועדיף ממ"ש בעל התשובה הנז' בשם רבותינו מצרפתיים שאם נשבע ליתן גט צריך שיתירו לו קודם שלא יהיה דומה לאונס ועם כי מורי הרב כמהר"ר לוי בן חביב בן הרב המופלא כמוהר"ר יעקב בן חביב זצ"ל האריך בתשובה להורות כי בדיעבד יש להתיר מ"מ ראיתי תשובתו בספר שנדפס עתה מקרו' וכתב בסוף דבריו וז"ל וכל דברי הם לענין הגט שלפנינו מטעם הדברים הפרטיים שבו לא למעשה במקום שלא יהיו בו כל כך דברים מורים על רצון המגרש ובכל מקום אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ועתה אני אומר מי הוא יערב אל לבו לשקול הפרטים אשר הם לפניו עם הפרטים ההם אם שקולים הם והותרו שניהם כ"ש במקום שיש פרטי' מחייבים האיסור שלא היו שם במעשה מורי ז"ל א' שבמעש' ההו' היה נדר וכאן שבועה וכמו שחלק הוא ז"ל ב' שם הוא נד' מעצמו גזרו וכאן הוא לא עלה בדעתו שיגזרו עליו לגרש כנ"ל ג' ששם בההוא מעשה הבעל לא היה מערער כלל ובנ"ד מסר מודעא ועוד היום אחזיק בטומאתו א"כ מצד זה נר' בעיני דיש מקום להחמיר כ"ש שכל מעיין יכול לראו' כמה נתחסד מורי שם ומשם נופל ליקח ראיה שיש להחמיר בכ"ד כלל הדברי' שלא ראיתי בתרופו' הח' כמהר"ר ברו' עזיאל נר"ו כדי לרפאת חולי שני ושלישי מן הטעמים אשר כתבתי:
אבל אחר שחפשתי ובדקתי חקרתי ודרשתי כפי השגתי עד מקום שידי מגעת נראה בעיני לקיים הכשר הגט אחר שומי שאשים אני שמאחר שהחכם השל' כמהר"ר משה לסבה ידוע אצלו לא גלה לנו תוכן המודעא גם כי לפי דעתי רע עלי המעשה כי איני יודע לוזכות כלל ועיקר בזה מ"מ צריכים אנו להניח החלוקה היות' קשה שאפשר והיא לע"ד שאמר לעדים דעו וראו כי אני אנוס מצד זה לתת גט לארוסתי פלונית והנני מוסר מודעא בפניכם ומגלה דעתי שהגט שאתן הרי אני מבטלו וכל הבטולים שאעשה לבטל מודעא זו הרי הם בטלי' באופן שלעולם תהיה המודעא קיימת לפי שכל מה שאני אעשה אינו אלא מחמת אונס כאשר אתם יודעים אנסי וחתמו העדים שידעו והכירו באנסו ולזכות וראיית שמואל חתמו שמותם פ' ופ' אפי"ה נר' בעיני שבחורה זו מותר' והגט הוא גט כשר והטעם כמו שאומר: גרסינן בגמ' פ' חזקת הבתים אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן ביה באנסא דפלו' לא מודעא מודע' דמאי אי דגיטא ומתנתא גלוי מלת' בעלמא פירש הר"ש וז"ל אי במודעא דמסר אגיטא ואמתנה לא צריך כולי האי אלא כיון דמודע לסהדי דהא גיטא שאני נותן לאשתי אנוס אני בו ולא ברצון נפשי עשיתי לפיכך דעו שאני מבטלו בפניכם כו' אע"ג דלא ידעי סהדי אנסא דיליה הרי הגט והמתנ' בטלין כו' עד דכיון דאינו מקבל ממון במתנה ובגט זה שנותן אם איתא דניחא ליה ליתנם מדעתו למה לו למסור מודעא כו' עלי אלא ודאי נאנ' בגט מתנה זו הלכך אין צריך לפרש אנסו כו' עד אלא ודאי אנוס הוא ומש"ה תקנו בגיטין דלא למכתב גיטא עד שיבטל הבעל כל מודעות שמסר וכך מפורש בערכין אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודע' כו' עד קמ"ל עד דמפרש דבטליה ודוקא מודעא שיש בה אונס אבל בלא אונס אי טעין ואמר גט שאעשה לא יהא גט אין זה ביטול דכיון דלא נאנס כלל אנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה לעשותו גט גמור ולא מהני ביה בטול דקודם כתיבה אלא א"כ בטלו אחר כתיבה ע"כ. למדנו מדבריו דאפי' דמסר מודעא וידעינן באנסיה מהני בטול המודעא ואמרינן דדבריו האחרונים בטלו הראשונים וכן נראה סברת הרא"ש ז"ל בפ' חזקת הבתים שכת' וז"ל אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודע' כו' עד ומשמע אם כפו אותו עד שיבטל המודע' דמהני ביטול ולא הויא מודעא ואעפ"י שאמר בשעת מסירת המודע' כל מה שאבטל לא יהא בטול אינו מועיל מ"מ לבסוף בשיכופו אותו לבטל כל מה שאמר קודם הכל בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל ומיהו במתנה היכא דידעי באנסיה אפי' בטל לא מהני הרי נראה מדברי הרא"ש ז"ל דהיכא דאנסוהו לבטל המודעא דהוי בטול בגט ואין נראה לומר דמיירי דוקא באותם שהדין נותן שכופין לגרש דאם כן לפלוג וליתני בדיד' וה"מ באותם שהדין נותן לכוף לגרש אבל באו תם שאין הדין נותן לכוף לגרש אפי' בטלו המודעות כל דידעינן באונסיה לא הוי בטול ואפשר היה לדחו' ולומר דהרא"ש בהכי מיירי באותם שהדין נותן שכופין ומה שאמר ומיהו במתנה כו' רבותא אשמועינן אפילו הוי ממון לא אמרינן אגב אונסיה גמר ובטול כיון דהוי מתנה ואונס שלא כדין בגט כ"ש אבל אונס כדין הוי כמו מכר ותלוי' וזבין הוי מכר כל שבטל המודעות וכ"כ התוס' בשם ר"י בפרק חזקת הבתים מ"מ אינו נראה כן דאי באותם שהדין נותן שכופין איירי מאי קמ"ל הרא"ש דמשמע דאם כפו אותו עד שיבטל המודעה דמהני פשיטא דכיון דכופין אותו לגרש היכא תיסוק אדעתין דאין כופין לבטל המודעא א"כ בטלת משנת אלו שכופין כו' שכלם ימסרו מודעא ואח"כ לא יגרשו ועוד אחר שמצינו ראינו רבינו יונה ע"ה שכתב הנמוקי בפ' חזקת הבתים בשמו וז"ל וכתב רבינו יונה ז"ל ואם אנסוהו עד שבטל המודעא שמסר מכרו קיים וכן הדין בגט במתנ' ואם המוכר מסר מודעא על המכר על כל בטול שיבטל המודעא באונס כיון שאנסוהו לבטל כל המודעות הרי נתבטלו בטוליו ואגב אונסו גמר בלבו ובטלם כו' עד וכן דעת רבותיו ולענין גט יש לחוש בדבר ולהחמיר:
ובודאי דלא מצינא לפרושי דרבינו יונה דמיירי באותם שכופין דא"כ היה הדין לדעתו דאין כופין אם מסר המוכה שחין מודעא בשום אופן והא ודאי אין הדעת סובל דכי לא לישתמיט שום מפרש או פוסק דלימא על מתניתין דאלו כופין כו' היינו היכא דלא מסר מודע' אלא ודאי דרבינו יונה מיירי בסתם מגרש אפי' שאינו מאותם שכופין וא"כ אין תימה דנימא דהרא"ש הכי סבירא ליה שאם אנסוהו עד שבטל המודעא דמהני וא"כ לפי דעת זה הא דאמר שמואל גט מעושה שלא כדין פסול היינו שאנסוהו לגרש לבד אבל אנסוהו לבטל המודעא כו' אמרינן שאגב אונסיה גמר וגרש ברצונו וכ"ד הפוס' כדברי הרא"ש ז"ל וכמ"ש בהגהת מיימון פ' עשירי מהלכות מכירה וז"ל אבל רשב"ם פירש שכשכופין אותו המודעא שמועיל אף בג' בטול המודעא בכל ענין אפי' אמר בשעת המכר כל מה שאבטח לא יהא בטול דאגב אנסיה גמר ומבטל ס"ה וכ"כ התוספות ועם מה שאמרתי מתיישב לשון הטור א"ה סימן קל"ד שהרשב"ץ חשב שהוא טעות סופר ואני בעניי נראה שאינו כן אלא שמלשון הרא"ש בפסקיו הוציאו שכתב בסי' קל"ב וז"ל והא דאינו גט כשהוא אנוס דוקא כשאנסוהו שלא כדין אבל אנסוהו כדין כגון שהוא חייב להוציא ואינו רוצה ואנסוהו כדין עד שהוציאה הוי גט ע"כ. וע"ז כתב רשב"ץ שלשון זה מסודר שלא על נכון דמשמע מדבריו שכל מ"ש לעיל היינו בלא בטול לא הוי גט ובבטול הוי גט כמי שאנסוהו שלא כדין וליתא דאם אנסוהו שלא כדין אפי' בטל מתוך האונס לא הוי גט כשר דהוי גט מעושה בישראל שלא כדין והאי קושיא אפשר דליתא כלל דהרא"ש יפרש פי' דגט מעושה שלא כדין היינו שאנסוהו נגרש סתם אמנם כל שאמר לגרש ולבטל כל מודעא מרצונו הוי גט כדמוכח בההיא דערכין ובפ' מצות חליצה וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכמו שמוכרח לומר כן דעת רבינו יונה ז"ל שאפי' הוא לא כתב אלא שבגט יש לחוש משמע דמן הדין בגט נמי הוי דינא הכי וכמו שלדעת רבינו יונה צריך לפרש ההוא דגט מעושה בישראל שלא כדין כך תפרש אותו לדעת הרא"ש וא"כ אין כטעות הספר וא"כ גם מ"ש משמע מדבריו דבדין אפי' לא בטל הוי גט וזה טעות הולך לשיטתו שיש לומר שהרא"ש יפרש ההיא דערכין דרב ששת בסתם מגרש אבל מי שכופין אותו בדין אין צריך בטול מודעה אלא כשיאמר רוצה אני סגי דמה לנו ולמודעותיו כיון שהדין נותן שיגרש בעל כרחו וכן נראה מדברי רי"ו שכתב וז"ל מאן דמסר מודעא אגיטא פי' שהעיד עדים שהיה נותן גט זה באונס הוי מודעא ובטל הגט ואפי' כפוהו ונתרצה ליתן הגט אינו שום דבר עד שיבטל המודעא פשוט בערוכין הרי בהדיא שאם כפוהו ובטל מהני ואם כן בנדון דידן שנעשה בטול המודעות בכל תוקף ובכל התיקון שאפשר ודאי שכל המודעות כלא חשיבין ובטלין מעיקרן לפי דעת כל אלו הפוסקים לא נשאר אלא מה שאמרנו למעלה בשם הרשב"א שבטול המודעות לא הוי אלא שהמודעו' נסתלקו וכאלו לא נעשו אבל אינו כאלו נותן ברצון וכן כתב הריב"ש בתשובה קפ"ב ח"ל ואם היתה בלשון כולל אם הביטול ג"כ בלשון כולל המודעה ג"כ בטלה והחליצה קיימת וכ"ש שפסל עדים שאין כאן בית מיחוש לדברי הכל כו' עד ויהיו דברי אלה במי שלא ידענו שהוא אנוס אבל אם ידענו שהוא אנוס חליצתו פסולה וזהו שאמרו חליצה מעושית פסולה ואע"פ שבטל המודעא והמודעא כאלו אינה כיון שבטלה מ"מ האונס במקומו עומד ופוסל החליצה ע"כ וכן כתב הר"ן ז"ל. ואחר שנדע גט מעושה מה דינו אם פסול מן התורה או מדרבנן אחר כך נגזור הדין בנדון שלפנינו תנן בפ' המגרש גט מעושה בישראל כשר ואמרינן בגמרא אמר רב נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופירש"י להתירא להנשא. הרי נראה שאע"פ שאנסוהו לתת גט ע"י ישראל שלא כדין אינו בטל אלא גט פסול שאסור לינשא לכתחלה וכ"כ הרמב"ם סוף פ"ב מה' גירושין וז"ל לא היה הדין נותן שכופין אותו שיגרש וטעו ב"ד של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגרש הרי זה גט פסול הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש ואם הגוים אנסוהו לגרש שלא כדין אינו גט הרי שחלק בין אנסוהו ישראל שלא כדין לאנסוהו גוים שלא כדין דאנסוהו גוים שלא כדין כתב שאינו גט וכשאנסוהו ישראל שלא כדין כתב פסול לבד וכתב בפ' י' מה' גרושין שכל מקום שאמר בחבורו אינו גט הוי פסול מן התורה ואם נשאת תצא והולד ממזר וכשאומר פסול הוי פסולו מדרבנן ואם נשאת לא תצא והולד כשר. וגם ממקומו הוא מוכרח שאמר יגמור ויגרש משמע שכבר יש גרושין אלא שאינם גמורין כיון דמדרבנן פסול ואע"פ שהרמב"ם עצמו כתב בריש פ' א' מה' גרושין דעשרה דברים הם עיקר הגרושין מן התורה ואלו הם א' שלא יגרש אדם אלא מרצונו היינו למעוטי שאנסוהו לגרש ולא אמר רוצה אני אבל כאן מיירי שאנסוהו עד שאמר רוצה אני וא"ה פסול מדרבנן עוד שהרי כתב למעלה ואם הגוים אנסוהו מעצמם כו' עד הואיל והדין נותן שיכתוב הרי זה גט פסול ולמה לא בטל גט זה כו' עד וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו ע"כ וכיון שבגמ' אמרי' חד לישנא לתרוייהו דקאמר באנסוהו ישראל שלא כדין פסול ופוסל והגוים שאנסוהו כדין פסול ופוסל כיהיכי דפסול ופוסל בגוים הוי מדרבנן כך פסול ופוסל דישראל הוי דרבנן ואע"ג דהיינו לפי דעת רב משרשיא דאמר דבר תורה גט מעושה בגוים כשר ומה טעם כו' ומסיק בגמרא דרב משרשיא בדותא היא מ"מ סבירא ליה להרמב"ם דהלכה כרב משרשיא כיון דמסתמא דתלמודא פ' חזקת הבתים קאמר הא אתמר עלה אמר רב משרשיא כו' ואע"ג דבפ' המגרש פריך לרב משרשיא משום הכי קאמר אלא דרב משרשיא בדותא ס"ל להרמב"ם דודאי לאו פרכא וכמו שתירץ בלשונו לההיא פרכ' דזה דעשוי שלא כדין עשוי ולא מהני כלל ומ"מ כשהעשוי כדין לא מקרי עשוי וכשאונסין אותו הגוים בדין לא מקרי אונס ומן הדין היה להיות גט כשר אלא משום גזירה וכשעשוי שלא כדין בישראל הוי גט מן התורה אבל בגוי' דלאו בני עשוי נינהו אפי' ריח הגט ליכא כך נ"ל לפי שיטת הרמב"ם: ועתה אני אומ' שכיון שבנ"ד גזרו הדיינים לאבי הנערה שיתן לארוס ממון אחר מלבד מלבושיו ומטלטליו ה"ל תלויה וזבין דזביניה זביני וכמו שמוכח מלשון הר"ש בפי' הנ"ל שכתב דכיון דאינו מקבל ממון כו' משמע דכל היכא דמקבל ממון דין זביני אית ליה וכי היכי דבזביני תלויה וזבין זביניה זביני הכא נמי אית לן למימר דמשום זוזי גמר ומגרש וכ"כ הרשב"א על מי שנתחייב בקנס סך מעות אם לא יגרש ואח"כ נתחרט ומחמת יראת הקנס גרש ראובן זה אלא שלא מסר מודעא תשובה נ"ל שגט זה מעושה ופסול כל שיודעין באנסו אע"פ שלא מסר מודע' שאין מסירת מודע' אלא היכא דשקל זוזי משום דסתמא דמלתא אגב אונסי דזוזי גמר ומקנה כל שלא מסר מודע' כו' עד ותלויה וגרש אינם גירושין דהא ליכא זוזי ואם נפשך לומר בתלויה וזבין הוא זה כו' עד לא היא שאין זה כמקבל ממון אלא כניצול מהפסד ממון ע"כ הרי משמע בהדי' דכל היכ' דמקבל ממון אפי' באונס היו גירושין וא"ת היינו דוק' היכ' שלא מסר מודע' אבל בנ"ד הרי מסר מודע' אף אתה אמור הרי בטל מודע' ומודע' כמאן דלית' דמי וכ"ת הרי כתב הריב"ש בתשו' קכ"ז וז"ל וא"כ בנדון זה שלוקח ממון בגט זה הדר הוו ליה כזביני ואין מודעתו כלום כל שלא כתבו העדי' ידענו באנסי' כו' עד אבל לכוף האיש לגרש אשתו בקבלת מעות לא נאמר אגב אונס' דזוזי גמר ומגרש ואפי' בכל ממון שבעולם דאין דמים לאשה אמנם אני אומר דכל שמקבל מעות בגירושין דמי לזביני לענין שאם ימסור מודע' צריך שידעו העדי' באונסו וא"כ לדעתו ז"ל אי ידעינן באנסי' אפי' איכ' ממון לא מהני מ"מ אני אומ' דאע"ג דס' הריב"ש אינה מוכר' דמאן פלג לן לו' דהיכ' דאיכ' זוזי דמי לזביני בהאי דבעי' למידע באונסי' ולא דמי לזביני דהתם אמרי' אגב זוזי גמר וזבין ובגט לא אמ' גמ' ומגרש וכמו שנר' מן הגמ' מההיא דתלויה וקדש כו' כאשר הרגי' הוא אלא שדחה בדחיית ואם כי איני כדאי לחלוק עליו ח"ו כי מי אני שאבא אחרי המלך מ"מ לדעת הרא"ש ודאי אינו כן אלא דדמי לזביני ממש שהרי לדעתו ליכא בין גירושי' לזביני אלא דבזביני בעינן למיד' באנסיה ובגרושי' לא בעינ' למידע באונסיה אלא דמסתמ' אמרי' דאנו' הוי כיון דמס' מודע' וכל זה מטעמ' דלא מקבל ממו' הא אי מקבל צריך למידע באנסי' ובין בהא ובין בהא כל שמבטל המודעות הוו זביניה זבוני וגיטו גט אפי' ידעינן באנסיה א"כ להרא"ש כל שבטל המודע' בזה ובזה שוים וכשיש ממון ג"כ שוים דבהא ובהא צריך לידע באנסיה ואי לא ידעי' אפי' לא בטל מודעות מעשה המכר והגט קיים הרי שלעולם הם שוים ואין הבדל בינ' אלא דבהא צריך לידע באנסיה ובהא לא צריך היכ' דליכא זוזי גם הנהו נמי דלא סברי כהרא"ש אלא דסברי דבגט אפי' ליכא אונס מודעיה הוי מודע' מ"מ הינוי היכ' דליכא ממונ' אבל היכא דאיכא ממונ' דמי לזביני ולא נחלק ביניהם כולי האי אלא כי היכי דבזביני תלויה וזבין הוי זביני בגט נמי כל שבטל המודעות הוי גיטו גט. ועוד שכן נר' מתשו' הרשב"א שפי' שהרי כתב ותלויה וגרש אינם גיר' דהא ליכא זוזי משמע בפי' דאי איכא זוזי הוי גט אפילו תלויה וא"ל דמ"ש דליכא זוזי ר"ל שאפי' נותן כל ממון שבעולם אין דמים לאשה וכמ"ש הריב"ש ז"ל א"א לפרש כן בדברי הרשב"א שהרי כתב אח"כ שאין זה כמקבל מעות כו' וק"ל וא"כ מטעם זה אני אומר דבנ"ד הבחורה הזאת מותרת והגט כשר אפי' שהיה אנוס' תלויה וגרש הוי והגט גט שאפי' היה הענין איסור תורה והרשב"א היה מתיר והריב"ש אוסר היה ראוי לנו לקיים דברי הרשב"א וכ"ש כאשר הענין אינו אלא בענין איסור דרבנן כמו שהוכחתי וקי"ל דספק דרב' לקול' וכשיש ב' פוס' שוים אזלינן בתר המקל בשל דבריהם ואפי' שיש לאומר שיאמר שדברי הר"ם אינם מוסכמים אלא שכשכפו ב"ד של ישראל שלא כדין הגט פסול מן התורה מ"מ כיון שלדברי הר"ש וכפי דברי הג"ה במיימון גם התו' וס"ה והרא"ש ובנו בלא ממון כיון שבטל המודעות הוי הגט כשר נוסף עליו הרשב"א שכתב דכשיש ממון תלויה וגרש הוי גט ואפשר וקרוב לודאי שגם הריב"ש אלו היה רואה תשו' הרשב"א היה מודה וכמ"ש מהררי"ק בתשו' שרש נ"ד כי כשהפוסק הא' באו דבריו בחבור מפורסם וראינו שהאחרון חולק יש להלך אחר אחרו' והלכה כבתראי דאינהו ידעי במילי דקמאי טפי מינן אבל כשבאו דברי הא' בתשו' אפשר שהאחרון לא ראה דברי הא' ואלו ראה היה מודה ובכי האי גוונ' הלך אחר הא' וא"כ מהאי טעמא אית לן למי' בנ"ד דגט זה כשר כיון דלדעת הרשב"א שהוא גדול המורים ג"כ ודאי כשר. וא"ת הרי שלדעת הרמב"ם אפי' בזביני כתב בפ"י מהל' מכירה שאם אמר לעדי מודעא הוו ידעין שכל קנין שאני לוקח לבטלה מודעא שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין בדעתי להקנות לזה האדם לעולם הרי המכר בטל ואעפ"י שקנו מידו לבטל המודעות על הדרך שבארתי. וכתב הטור ס"ס ר"ה וז"ל ואם מסר מודעא בטלה אח"כ כתב רב האיי דלא הוי בטול אפי' אם פירש בשטר זביני דזבין בדלא אנוס וחתום ביה בביטול מודעו לאו כלום הוא דההוא אניסא דאנסיה אעיקר זביני הוא גופיה אנסוהו לאודיי ליה מאי דבעי וכ"כ הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכ"כ הרמ"ה ז"ל דלא מהני ביטול מודעא בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסלוק אונסו או שהודה לו שלא מסר מודע' קודם לכן דהודאת בע"ד כק' עדי' דמי מכל הני משמע עדיין החולי במקומו עומד ומאין נבק' רפו' אם נאמר הזה המגרש מסר מודע' על האופן שפי' ושכתב הרמב"ם כנז' הנה לכל אלו גאוני עולם לא מהני בטול והכל היה באונס אם כתוב וחתום שידעו באנסו של המג' ועוד נוסף מ"ש שכיון ששמו הדבר בכח הנבררים סתם והם גזרו עליו שיגרש הרי יש כאן אונס מכח החרם והשבו' שקבל לקיים גזרת הנבררים והוא לא חשב שיגזרו עליו לגרש בהחל' רק שיניחו הדבר בבחירתו באופנים אחרים וכפי הנר' עדיף עפי מההוא דהרשב"א שהביא הב"י ונזכר למעלה דאילו התם קרובי האשה והבעל כרצונו באו בהסכמה לגרש ושמו קנס בפי' ואח"כ נתחרט וכתב הרשב"א דהוי גט מעושה כ"ש בנ"ד דאפשר לו' דמעיקרא לא סליק אדעתיה דהאי לגרש ואע"ג דבנ"ד איכא ממון מה שלא היה שם ולדעת הרשב"א הוו גרוש' מ"מ מה נעשה לדעת כל אלו הגאונים הנז"ל שנר' מדבריהם שכל שידענו באנסו לא מהני בטול במכר וכ"ש שנ"ל כן בגי' מ"מ נר' שנוכל להתיר בחורה זו להנשא שהרי כתב הרשב"א בתשו' אלף ס"א וז"ל מי שמסר מודעא על זביני וכתב בשטר המוד' ידענא באנסי' ובשטר המכר כת' בדלא אניס ושהוא מבטל כל מו' הסכימו גדולי האחרונים שביטול זה מועיל כו' עד וכל היכ' דליכא זוזי מחילה ומתנה באונס אינה כלום וכ"כ הטור ח"מ בשם הרא"ש א"כ הרי זכינו שלדעת התוס' והר"ש והרשב"א עם רוב האחרונים שבזמננו גם הרא"ש עם בנו דהוו בתר' מהרשב"א הסכימו לדעת א' דמהני ביטול בזביני דאיכא מעות וא"כ גם בנ"ד הוי כזביני כנז"ל ומהני נוסף עוד הרמ"ה ז"ל שאעפ"י שדעתו כדעת הרא' דלא מהני ביטול עד שיעידו בסלוק האונס מ"מ כבר כתב או שהודה כו' ובנ"ד כבר הודה ונשבע ע"כ שלא מסר מודעא לא נשאר אלא רב האי והרי"ף והרמב"ם שהיינו יכולים לו' הלכה כבתראי מ"מ מי הוא זה יערב לבו להקל ראשו בדבר ערוה נגד גאוני עולם אשר הם עמודי ההוראה אלא שמצאתי ראיתי בב"י שכתב וז"ל ורבינו האי כתב במקח וממכר תדע איך תבטל המודעה כגון שחדש כת' המכר פ"ב ונסתלק בכל ודוקא בזביני אבל בגיטי אפי' מו' דנפשיה מודה היא ואי בטיל למו' בפי' וא"נ אנסוהו לבטל המודעא ה"ל כדין גט מעושה בישראל וכשר ובמתנה אי אנסיה לבטולי אנסא דנפשיה בטל אבל אנסא אחרינא דידיעה לא מהני בטול עד דכתב ידעינן אנסיה וידעינן סלוק' כו' עד ובגט אפי' באונס דידוע ע"כ זכינו לראות דלדעת רב האי גאון הגט כשר וידענו חדוש גדול לא שיערנו דגט קיל מזבי' ומתנה דבמכירה ומתנה דמכירה ומתנה אי ידיע לנו אנסיה לא מהני בטול מו' ובגט אפי' באונס ידוע מהני בטול ואין ס' דמיירי בכל אונס בין כדין בין שלא כדין דומי' דמכר ומתנה דמיירי באונס שלא כדין דאי' כדין אנסוהו במכר ומתנה מה לנו ולכל מודעותיו אלא מיירי בסתם אונס מכר ומתנה דשלא כדין ואפ"ה קאמר דבגט מהני וטעמא דמלתא נלע"ד דכיון דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש כל שמסר מודעה ובטלה אפקיעו רבנ' לקיד' מיניה בהאי גיטא וכדמות ראיה לזה מצאתי בתשו' הרשב"א סי' אלף קס"ב וז"ל ומיהו ודאי זימנין דמפקעי קדושי' מחשש עיגון וכדאמ' אין טענת אונס בגיטין ואע"ג דלגבי ממונא הוי טענה אפקיעינהו רבנן לקדו' משום צנועות ומשום פרוצות וקא יהבינן טעמא משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקי' רבנן לקדושי' מיניה ואף על גב שגם נותן טעם אחר מ"מ אכתי אית לן ראיה ומטעם זה נתיישב קצת ספק שהיה לי על הרמב"ם שבפ' ז' מהלכות גרושין כתב דין בשמסר מודעא על הגט ובטלו כו' וכתב לסוף תקנה לזה עד שכתב ולא יכריחוהו לי לך עד שיגיע גט לידה כדי שלא יצא ויבטל קרוב הדבר שנר' שיש אונס ואנו מכריחים אותו לעמוד ועוד דנר' דסתם מודעא איכא אונס והרמב"ם בסתמא מיירי ועכ"ז מצא תקנה בביטול הנז' ובפ"י מהלכות מכירה לא מצא תקנה למודעא כל היכא דאיכא אונס אלא שאפשר שגם הרמב"ם סבר האי סברא דרב האי גאון ואע"ג שהרב מ"מ ז"ל כתב וז"ל ודע ג"כ שאין דברים אלו אמורי' אלא במי שאינו אנוס אבל האנוס כבר נתבאר דין גט זה המעושה סוף פ"ב מ"מ אני תמיה דעשוי דפ"ב היינו מתני' דפרק המגרש דמיירי בלא מודעא כלל ובלא בטול אלא בסתם גט והתם הוי פסול דרבנן כנ"ל ופ"ו איירי במודעא בגט בטל מן התורה וא"כ מה ענין זה אצל זה וכאן היה לו לפרש אי ידעינן באונסיה אם לא מה דינו אלא מדסתם נראה דאין חילוק בין איכא אונס ובין ליכא כל שבטל המודעא בלשון התקנה הנז' שם הוי גט כשר ובסוד' פ"ב מיירי בלא בטול מודע' כלל כנ"ל וא"כ אפשר שגם הרי"ף ורב אלפס יודו כלם לסברת רב האיי נמצא לדע' הכל הגט כשר ויש לנו לסמוך ע"ז כיון שלדעת רוב הפוסקים הגט כשר ובפרט האחרונים וגם לדעת רב האיי ולדעת הרמ"ה לא נשאר אלא קצת ספק בהרי"ף והרמב"ם אי סברי הכי אי לא בפה מלא יכולין אנו לסמוך על המתירים אפי' שלא היה שעת הדחק כ"ש שנר' מסתמא דאיכא שעת הדחק מהרשע המגרש כי אין ספק שנראין הדברים שכל דרכיו עקלקלות נוטים אל הרשע ואל הפשע ועו' שיש ג"כ אמתלאות מוכיחות שענין המודעא שוא ודבר כזב ככתוב בקונטרוס וע"כ אני סומך על מה שכתבתי ומסכים בהכשר גט וברפוא' הבחורה הזא' מרת תמר ושושנה כתמר יפרח. כלל הדברים אני אומר שבחורה זאת מרת תמר מב"ת היא מותרת להנשא לכל מי שתרצה לבד שלא יהיה כהן כי הגט שנתן לה כשר היה ומגורשת גמור' היא מן הטעמי' שכתבתי כפי מה שהשגתי גם משכנתי עצמי לכך בלבי שלם כאשר ראיתי רובי הראיות הכתובות בעט ברזל איך המגרש כוונתו ורצונו היה לגרש אלא שנטה אחר הבצע וכבר נעשה רצונו אלא שאפשר שאח"כ ברשע ופשע זייף וחתם חתימות מזוייפות כפי מה שהועד עליו ואולי אם היה המסייע מרמה העדות מן המודעות שיש למגרש היה מתגלה קלונו חרפתו ובושתו איך הכל היה פלסתר ואין ספק כי עתיד ליתן את הדין עכ"ז אשר ע"כ אני מסכים עליו כל מה שגזרו הרבנים רבני ויניציא ופירדה כי יפה דנו אותו ויפה חייבוהו בלי ספק אך אמנם לא רציתי ליגע בכבוד הרב המסייעו כי אע"פ שדעתי הוא הרבה אשמה בענין העלמה זאת להעלי' הנעלם מ"מ כבר אמרו כסהו כלילה ואף כי היה אפשר הייתי נוגע בכבודו כדי להסכים עם הרבים זה היה אם היינו קרובים אמנם עתה שרב הדרך בינינו חלילה לי ודי במה שכתבתי. ומ"מ כבר כתבתי שאפי' אם נניח שמסר מודעא היותר קשה שאפשר שכל דבריו נתבטלו והבל המה אין ראוי לשום להם לב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |