שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/נ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה במות' תלתא כחדא הוינא אנחנא ב"ד דחתימין לתתא כד אתא קדמנא ישועה בכ"ר אברהם ואמר אלינו דעו לכם רבותי כי היום י"ז יום שהיה יום ו' בין הערבים יצאתי מפתח ביתי ומצאתי את שני הבחורי' האלו שהם יהודה בר יצחק כהן ומושקו כהן ואמרתי לה' בואו עמדי ועברנו כולנו מבית אירנו ויצאנו חוץ לחצר מהבית הנז' וקראתי לבחור' פלורי בת ה"ר יוסף והיא ירדה אלינו ואח"כ הוצאתי ציקינו א' חדש וינצינו ואמרתי לה תקחי בעד קדו' ואתם תהיו לי עדים והיא פשטה ידה וקבלה אח"כ בא לפנינו מושקו הנז' והעיד בתורת עדות איך ביום ו' הנז' עתה י"ז ימים הייתי אני ויהודה הנז' הולכים יחד יד ביד ומצאתי את ישועה הנז' בפתח הבית של פאפולי החדשה אשר מתקן אותה עתה ואמר לנו בואו עמדי ותראו ענין א' ואנחנו הלכנו עמו ויצאנו מהבית חוץ לחצר שלה וראינו את הבחו' שהיתה עומדת בפתח של בין החצר של פאפולי ובין הבית של ר' יוסף אביה ואמר לה ישועה הנז' תקחי הציקינו הזה בעד קדו' והבחורה פשטה ידה וקבלה אותו ולא אמר' כלום והלשון הזה אמרו בלשון יון נא טוטויא קדושין והבחורה היתה מלובשת מלבוש אדום ואמר לנו עוד שלא היו אלא שלשתם לבדם אח"כ בא בפנינו יהודה כהן הנז' והעיד בתורת עדות איך היה י"ז ימים שהוא יום ו' בין הערבים היינו הולכים אני והבחור מושקו כהן בדרך ופגענו לישועה הנז' בפתח הבית של פאפולי הנז' וקרא אותנו ואמר לנו בואו עמדי והראה לכם ענין א' ויצאנו שלשתנו מהבית הנז' לחצר ומצאתי לבחורה הנז' שיצאת מפתח החצר שלה ולחוץ והבחור הנז' הוציא זהוב א' ואמר לה הא זה לך לקדו' ואמרו בלשון יון בזה האופן נאטוטו יא קדושי' והיא פשטה ידה וקבלה אותו ושאלנו אותו ע"ע הזהוב אם היה סולטאני או סיקינו והשיב לנו כי נבהלתי מאוד באותה שעה ולא הבנתי אם הוא סיקינו אוסולטאני אח"כ חזרנו ושאלנו אותו מענין הזהוב פעם שנית ואמר כי סיקינו היה אמנם אינו יודע אם היה גואן די מילו או שבור. עוד שאלנו אותו ע"ע הבחורה הנז' באי זה חצר היתה עומדת בשעת הקדו' הנז' והשיב לנו ואמר כי אינו יודע באי זה חצר היתה עומדת בשעת הקדו' אלא שיצאת חוץ מהפתח לחצר וגם היתה מלובשת מבגד אדום והחצר לא הייתי מכירו היה זה יום א' כ"א לחו אייר ש' השכ"א ליצירה פה עיר קארנאני' דנהר ארטא מקיף יתה וכל שריר ובריר וקים עוד במותב תלתא כו' כאשר בא לפנינו ה"ר חיים בכ"ר מנחם כהן נ"ע ואמר לנו דעו לכם רבותי כי אני הייתי בשעת קבלת העדות אשר היה מעיד מושקו כהן לפני הב"ד מענין הק' וזוכר אני כי כאשר שאלו את הבחור הנז' פעם א' אמר איך הבחור ישועה בר אברהם בשעה שקרא לעדים להרא' להם ענין א' כפי שנכתב במעשה ב"ד ואמ' אז ישועה הנז' בפני מושקו בזה הלשון נא פוש טוט דידו יא ואמר אז ר' חיים שאינו זוכר אם אמר מלת פוש טוטו דידו יא קדוש' אואי איפרטו טוטו יא קדו' אבל לי לא הזכיר כלל אז אח"כ שאל אחד איני זוכר מי היה למושקו הנז' אמר אימינה או לא והשיב כי אמר אימינה אימינה ב' פעמים ואח"כ חזר ושאלו איני יודע מי היה השואל תאמר האמת אמר אימינה וחזר ואמר כי לא אמר אימינה כלל אלא נא טוטי יא קדו' או איפרי טוטו יא קדו' איני זוכר באיזה לשון מהב' אמר אך לא אמר לי כלל ור' חיים זה הוא בן אחיו של אבי העד יהודה כהן הנז' עוד ביום הזה בא הח' כמהר"ר שלמה ברוך והעיד בת"ע איך נמצא לשם בשעת העדו' של משקו הנז"ל ובתחלה אמר אי פאר טוטו יא קדו' ולא הזכיר לי כלל ושאל לו א' מהדיינים תפרש דבריך אם היה בתחלה מדבר ע"ע קדו' או לא והוא אמר שלא דברו כלל בתחלה רק דברים אלו עברו לבד ואח"כ בתוך הדברים אמר העד מעצמו בלתי שישאלוהו כלל שאמר אימינה איני יודע אם הב"ד שמעו דבריו אלו או לא כי היה הברה גדולה ואח"כ חזר הח' הנז' ושאל לו בפני הב"ד שיברר עדותו לפני הב"ד לפי שדבריו סותרים זא"ז וחזר ובירר את דבריו ואמר איך לא אמר אלא בזה הלשון אי פאר טוטו יא קדו' ותיכף ומיד צוו הב"ד ונכתבו דבריו אלו האחרונים. עוד בא שלמה בר חיים ואמר כי נמצא לשם בשעת עדות מושקו הנז' ואמר בתחי' כי אמר ישועה הנז' לבחורה נה טוטו יא קדושין ואח"כ חזר א' מהג' של הב"ד לחקור עליו איך אמר אם אמר לי ואמר כי אמר אימינה אימינה ואח"כ אמר לו הח' הנז' תברר דבריך ואמ' שאמר נה טוטו יא קדושין ולא הניחו לו' יותר ואמר תיכף לסופר תכתוב אלו הדברים. עוד בא כ"ר משה רושו גיסו של חיים כהן הנז' בעל אחותו והעיד בת"ע כי נמצא לשם כשב' לפני הב"ד והעיד איך שמע כי אמר ישועה לבחורה נה טוטי יא קדו' ואינו זוכר אם זה הלשון אמר או אמר איפר טוטו יא קדו' אבל לא אמר בתחלה לי כלל ואח"כ שאל לו א' מהב"ד אי אמר לי או לא ואמר כי אמר אימי' אימיניה ואח"כ חזר הח' הנז' ואמר לו תברר דבריך איך היו הדברים לחזור ולהעיד ומתוך שנקראתי מאיש א' לא שמעת מה חזר ואמר. עוד העיד יעקב רומאנו ת"ע איך נמצא גם הוא בשעת עדות מושקו הנז' והעד בתחלה איך אמר ישועה לבחורה פוש טוטו דידו יא קדו' ואח"כ שאלו א' מהב"ד שיברר דבריו יותר ואמר שאמר ישועה נה טוטו יא קדו' ואח"כ קם הח' הנז' וא' שיבר' דבריו בפני הב"ד וחזר וא' נה טוטו פוש טוטו דידו יא קדושין ולא א' לי והח' הנז' אמר לו דידי וא' לסופר שיכתוב היה זה בר"ח ניסן ש' השכ"א וקים. עוד במותב כו' כאשר בא כ"ר יצחק כהן דודו של כ"ר חיים הכהן הנז' אביו של העד יהודה הנז' והעיד בת"ע איך ביום א' כ"ח לאדר היה לפני הב"ד כאשר שאלו למושקו כהן ע"ע הקדו' ובזה האופן אמר בעדו' שאמר ישועה לכאורה בפעם א' נה פוש טוטו דידו יא קדו' ולא אמר אימינ' בזאת הפעם אח"כ אמר מעצמו בלתי שישאלוהו איך אמר להנהפו טוטו דידו יא קדו' אימינה ואמנם איני זוכר אם אמר בזה הלשון או הקדים מלת אימינ' יה קדושין כלו' שאמר נה פו טוטו דידו אימינה יה קדושין אח"כ שאל לו א' מהדיינים אמר אימינה והשיב ואמר כי אמר אימינה אימינה ב"פ אח"כ אמר הח' הנז' לעד הנז' תברר דב' בפני הב"ד ובזה האופן אמר שאמר נה פוטו דידו טוטו יה קדושין ולא אמר אימינה אמנם לא דקדקתי אם אמר פו טוטו דידו יא קדו' או פוש טוטו דידו יא קדו' רק שלא אמר אימינה ואח"כ קם הח' הנז' וא"ל די עוד בא יעקב רוסו והעיד בת"ע איך כשהעי' מושקו לפני הב"ד אמר שאמר ישועה לבחורה נא טוטו יא קדו' ולא אמר אימינה בפעם ההיא אח"כ שאל לו א' איני יודע מי היה אמר אימינה והשיב אימינה אימינה ואח"כ נפנתי לדבר עם כ"ר משה רוסו ולא שמעתי מ"ש אח"כ היה זה ג' לניסן ש' השכ"א פה ארטה וקים:
עוד במותב תלתא כו' כשבא כ"ר מנחם כהן יצ"ו שהוא א' מהדיינים של העדות הא' והעיד בת"ע איך העיד מושקו שאמר ישועה לבחורה בפ"א אי פאר טוטו יא קדו' ואח"כ שאל לו א' מהדיינים אם היו מדברים קודם לכן ע"ע קדו' ואמר כי לא היו מדברי' ע"ז כלל ועיקר אח"כ שאל לו פעם אחרת אמר לה אימינה והוא השיב כי אמר לה אימינה אימינה ב"פ אח"כ א"ל הח' הנז' תבר' דברי' כי אתה אומ' פעם כך ופעם כך והשיב כי אמ' לה איפא טוטו יא ולא אמר לה אימינה והח' הנז' א"ל די וכן נכתב ונחתם העדות הזה היה זה ג' לניסן ש' השכ"א ליצירה פה ארטה וקים:
במותב תלתא כו' כאשר בא לפנינו יעקב רומאנו ואמר לנו רבותי דעו לכם כי זוכר אני איך צווני החכמ' והממונים בהיותם במעמד כל הקהלות להכריז על הדוכן ולהחרים בחרם חמור וגמור שלא יורשה שום אדם לקדש שום בת ישראל אם לא יהיו לשם י' אנשים מיחידי הקהלות ובע"ת עמהם וכל מי שיקדש בלתי אלו שאותם הקדושין לא יהיו קדושין כלל אלא יהי' מופקעים מעתה וכן הכרזתים לפני הח' והממונים של הקהלות אח"כ בא ר"ש שבתי והעיד על ההסכמה הנז' וכן העידו כ"ר אברהם זקן והזקן שמו ליאון וכ"ר יעקב מייוני וכן העי' ה"ר משה רוסו איך פ"א אמר לי הח' הש' כמהר"ר שמואל קלעי נר"ו תכתוב הסכמה א' שהסכמנו עם הממונים והב"ד שלא יורשה שום בר ישראל לקדש שום בת ישראל בלתי שיהיו עמו י' אנשים וב"ת א' עמהם וכל מי שיקדש במזיד שהק' ההם לא יהיו קדושין אלא הם מופקעים מעתה ואני שאלתי להחכם הנז' אם אפשר לעשות הסכמה כזו להפקיע הקדושין ואמר לי כי יש כח לב"ד לעשות הדבר הזה להפקיע הקדושין שלא ישוו כלל. היה זה כ"ח לאדר השכ"א ליצירה וקים:
היום יום ב' כ"ט לאדר השכ"א ליצירה במותב תלתא וכו' כשבא לפנינו רבי יהושע קטלאנו יצ"ו והעיד בתורת עדו' על שנעשתה ההסכמה הכל כנז' לעיל אות באות כו' וקים ועוד בא לפנינו ה"ר יוסף בדולה והעיד בת"ע על ההסכמה כנז' וגם בא לפנינו כרבי אליעזר נביא והעיד בת"ע איך שמע מפי אחרי' שנעשתה ההסכמ' הנז' כנז' לעיל וכל העדיו' הנז' הועדו אחר שקבלו עליהם חרם חמור להעיד האמת וקים:
במותב תלתא כו' כשבא לפנינו כרבי יוסף פילוסוף והעיד בת"ע ואמר דעו לכם רבותי כי אני זוכר מזמן קדמון יותר ממ' שנה אשר קרה במקרה על איש א' שהיה עובר מפתח הבית של בחורה א' ובידו צנון א' והבחורה ההיא אמרה לבחור תן לי הצנון הזה והוא השיב אני נותן אמנם אם תרצה בעד קדושין אתננו לך והיא השיבה לו אין ופשטה ידה וקבלה אותו מידו אח"כ נודע הדבר להקהלות וקמו בבהל' החכמים השלמים שהיו באותו הזמן והם אלו הרב כמהר"ר בנימין שמריה ומהר"ר כלב בכ"ר יוחנן ומהר"ר אברהם ספרדי ומהר"ר שלום ירושלמי ומהר"ר אברהם בכ"ר מנחם רוסו וכמהר"ר דוד שאפרנה ומה"ר בנימין פלוסוף וה"ר נחום סופר וה"ר שבתי רוס' סופר ג"כ במעמד כל הקהלות ובעלי התורה ותקנו והסכימו ההסכמה הנ"ל לקדש בי' וב"ת עמהם ואם לא שיהיו הקדושין מופקעין וגם אני זוכר שנכתב ונחתם הסכמה זו אמנם מאריכות הזמן רב שעבר לא נמצא ההסכמה ההיא כתובה וגם חקרנו אנחנו הב"ד לקרוב של הסופר ואמר כי שרף כל ההסכמות שנמצאו בביתי מפני יראת מה"ד אשר עבר עלינו. וגם העידו רבי משה ברזילי וה"ר תשובה רומנו וכר' יעקב רומנו ככל הדברים הכתובים למעלה אות באות תיבה בתיבה וקים:
עוד במותב כו' כשבא לפנינו ליאון בכ"ר שימו והעיד בת"ע כי ראה ליהודה הכהן העד הנז' ששחק בכתבי' בזמן שהיה חרם בקהלות שלא לשחוק רק במועדים ובצום אסתר ובפורים והוא שחק אמנם יהודה זה טען כי להיות שבא מארץ אחרת פה ארטה לא קבל עליו החרם ואנחנו ידענו כי יש עתה ב' שנים שהוא פה עם אביו ואמו ואחיו ואין דעתו לחזור למקום שבא משם וכן העיד ממש יעקב בכ"ר משה ברזילי לפנינו ששחק יהודה הנז' בכתובים כנז' וקים:
עוד במותב כו' כשבא לפנינו כרבי יוסף מראטו ואמר לנו דעו לכם רבותי כי יש לי עדים על מושקי כי הוא פסול לעדות מצד עבירות שעשה ועתה שלחו בעדו' ויבא לפני הב"ד ויעידו עליו ואנחנו הב"ד שלחנו אחריו פעמים שלש ולא רצה לבא לפנינו ואח"כ שלחנו לו שליח ב"ד והתרה בו בפני עדים ולא רצה לבא ובאו העדים והעידו בפנינו על ההתראה הזו והם אלו ה"ר דוד בר מרדכי וה"ר משה צורף וה"ר יוסף וישראל ברכה ובראותנו שאינו רוצה לבא קבלנו עדות העדים תחלה בא ה"ר חיים גאבי והעיד בת"ע כי ראה למושקו הנז' בי"ה שהי' משחית זרעו לבטלה עוד בא דוד בר נסים והעיד איך בזה הקיץ שעבר היה הולך בכפר אחד הוא ותוגר א' עמו והטו עצמם מגדר הפרדס כדי לקרוא לבעלת הפרדס למכור להם פירו' וראו שם למושקו זה עם בחור א' שהיה נרבע עמו במשכב זכור וכשראו אותם ברחו ונתפרדו איש מעל רעהו וברחו עם המכנסים בלתי קשורים עוד בא חיים בר מתתיא והעיד איך פעם א' היה עובר והולך דרך מקום האבן הגדול' החלקה ושם ראה למושקו הנז' שהיה רובע אותו תוגר א' לרצונו והמעשה הזה היה זה קרוב לב' חדשים עוד בא לפנינו הבחו' אברהם די מילי והעיד כי היה רודף אחריו לאונסו במשכב זכור והוא לא רצה עוד בא הבחור אליעזר בר אברהם והעיד איך בהיותו ביאלנה שמע שהיו מרננים אחרי מושקו זה איך היה נרבע מתוג' א' עד שיצא עליו ש"ר והיו קורין לו שם של גנאי וקים עוד במותב כו' כשבא לפנינו כר' יאודה צורי והעיד איך היום קרוב לב' שנים שהייתי אני ובחורים אחרים עמדי בביתו של מושקו והיינו אוכלים ושותים שם ואחר האכילה הלכו כל הבחורים איש לביתו ואני ראיתי את מושקו הנז' שהיה נרבע עם יעקב מזל טוב וקים:
עוד במותב כו' כשבא אברהם בר מר דוד ואמר כי היום קרוב לשנה א' וחצי הייתי בביתו של מושקו הנז' וראיתי אותו שהיה רובע לבחור אח' וכל העדיות הנז' הועדו ג"כ בכח חרם שהחרמנו להגי' האמ' וקים:
עוד במותב כו' כשבא לפנינו ר' אברהם בר בנימין סוסי והעיד בת"ע ואמר דעו לכם רבותי איך בהיותי באגני' לו קאסטרו עבר משם חתנו של ה"ר שבתי מאצה והיה מספר על ענין הקדושין שנתקדשה בחורה אחת ולא בירר מי המקדש וכששמעתי הענין ההוא חשבתי בלבי ואמרתי כי אינו זה אלא ישועה בר אברהם ומושקו כהן כי זוכר אני זה חדש א' וחצי בקרוב אש' הייתי עם בחורים אחרים תחת האי לנו' אשר במיידיני והיה לשם בנו של פאפולי ובנו של יצחק קטן ונפל קטטה ביניהם עד שהלך א' מהם להלשין לשר וכשראיתי כן רדפתי אחריהם להחזירם ונפל מעילי מעלי ובתוך זה שמעתי את ישועה הנז' ואת מושקו שהיו אומרים זה לזה בואו ונוציא קול איך נתננו קדושין לפלורי וכן מעיד אני בפניכם בת"ע וקיים:
עוד במותב תלתא כחדא הוינא כשבא לפנינו הבחור ישועה בר אברהם והתודה על עונו אשר חטא במה שטען לפני ב"ד שקדש לבחורה פלו' בת כ"ר יוסף כי הכל היה שקר ודבר כזב שמעולם לא קדש לבחורה הנזכר' ובפנינו הודה איך חטא חטאה גדולה להוציא הקול הנז' וספר לפנינו הדברים אשר הביאוהו לכך ובקש מחילה מה"ר יוסף אבי הבחורה ונפל על פניו ארצה ונשק את כפי רגליו כדי שימחוללו וכדי שיכפר ה' את עונו וקים: עוד במותב כו' כשבאו לפנינו הבחור מושקו והבחור יהודה כהן העדים שהעידו על הקדושין הנז' והתודה על עונם שעוו ושחטאו במה שהעידו על הקדושין הנז' כי הכל היה שקר וכזב וספרו לפנינו המשך הדברים שהביאוהו לכך ובקשו מחילה מאת ה' שיכפר עונותיהם וקים:
תשובה
תחלת כל דברי וראשית כל אמרי אמרתי שעל מעשה זה של אלו הקדושין באאלי תלמיד אח' וחלה פני לכתוב דעתי לענין הדין ולהיו' התלמיד רמני כי אמר אלי בשם הח' השלם הכולל כמהר"ר מרדכי מטאלון נר"ו שמחלה פני אכתוב דעתי על זה אמרתי אין מסרבין לגדול דאעפ"י ששם כתבתי להצריך גט כלמי שיר' מה שכתבתי שם שהיה בקצור מופלג יורה ידין כי לא היה צריך להתר הבחורה הזאת רק הפסק ההוא כי בסוף דברי כתבתי וז"ל ומימי לא ראיתי רב שיהיה ראוי לסמוך עליו יקל בחסרון לי אם לא כשהיה מצטרף לטעם אחר חוץ מזה הרי משמע בפי' דכשיש טעם אחר מצטרף לטעם חסרון הלי דיש לדון ולהקל ועתה אחר שהגיע אלנו כה"ר יוסף אבי הבחורה ובידו מעשה ב"ד מהרב כמה"ר שמואל לבית קלעי נר' וגם פסק מחכמים שלמי' הם אתנו פסקו להתיר עפ"י העדיות שנתקבלו בב"ד כתובים וחתומים מהרב הנז' ובית דינו גם אני ראיתי לחתו' ידי להצטרף ולהיות נמנה עם החכמים המתירים לבחורה הזאת מבלי גט מהבליעל המעליל שקדש רק ישמח ויגיל המקדש השני שהיה משודך אליה בראשונה קודם שהוציא הארור הלעז הזה שרצה להוציא שכפי האמ' כלל במים והעלה חרס בידו כי נתברר בבירור שאין ממשות בכל דבריו וכ"ש שהכל שקר וכזב כאשר התודו על עונם אח"כ ועם היות חזרתו וחזרת העדים כפי הדין לא היה מעל' ולא מוריד שכיון שהגי' כו' מ"מ האמת יורה דרכו שכן הוא ולענין הדין נוכיח שהבחור' הזאת מותרת לינשא למקדש השני הנז' בלי שום פקפוק וערעור כמ"ש החכמי' יצ"ו וזה החלי בס"ד תחלת כל דבר רואה אני לעשות עיקר מהיסוד כי כאשר היסוד רעוע בתנוע' קלה יפול הבנין ויהרס והיסוד הוא מעשה הקדושין כאשר נתקבל בב"ד הראשון הלא הוא הרב הנז' ולהיות כי כפי האמת אין לנו עסק בדברי המקדש שאינן מעלין ולא מורידין אלא מה שאומרים העדים ששמעו מפיו כשקדש לכן לא אחוש לדבריו שדב' בפני ב"ד קודם שהביא העדי' אלא בדברי העדים לבד שכפי העדות אשר נכתב ונחתם בב"ד הנז' אין שום א' מהעדים שיאמר שאמר המקדש לי וכבר כתבתי במעשים אחרים באו לידי שבלשון הזה יש שתי גריעות א' שא"כ ידי' מוכיחו' מב' פנים לא למקד' ולא למתקד' לא למקד' שהרי לא אמר לי ובזה כתבו הפוס' גדולים בחכמה ובמנין ראשונים ואחרונים בפשיטות שהאומ' הרי את מקודש' ולא אמר לי שאינה מקודשת ולהזכיר הפיס' ולהעלותם על השפה אך למחסור דכל דיתיר כנטול דמי נוסף על זה הגריעות השני שלא נתבאר מלשון המקדש כפי דברי העדי' לא בעדות העיקרי הראשון ולא בשאר העדיות לאי זו אשה קדש שהעדיו' האתרים לא היה אלא שהוסיפו מלת לי בכמ' הרפתקי שאין לעשות חשבון כמו שאבאר בס"ד אמנם לעולם אין שום א' שיעיד שפי' לאי זו אשה קדש המקדש כי כמו כשאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי אנו אומרים דלא הוו ידים מוכיחות והטעם שהרי לא אמר למאן כמו שפירש"י ידים שאין מוכיחות כו' עד כי הכא דקאמר הרי את מקודשת ולא קאמ' למאן גם אנו נאמר שגם כשאמ' תקחי זה לקדושין אפי' אמר לי לא קאמר לאיזו אשה מקדש דאפש' לומר תקחי זה לפקדון לקדושין שאני רוצה לקדש אשה אחרת או שהיא שלוחה של אשה אחרת לקבל קדושיה לא שתהיה היא המקודשת ואפי' לדעת ר"י שכתב דכשאמר הרי את מקודשת ולא אמ' לי שאינן ידים מוכיחות כלל משום דאדם מצוי לקדש אשה לחברו וידים שאינם מוכיחות כלל כי הני ודאי קאמר שמואל לא הויין ידים וא"כ יאמר האומר דבנ"ד א"א לומר טעם זה שהרי אין דרך בחורות להיותן שליח לקבל קדושין לאחרת ולא לקבל פקדון מבחורים כדי לקדש למי שירצו אם לא שקבלת הקדושין היתה לעצמה מ"מ אני אומר בודאי שאין כאן ידים מוכיחו' אפי' שאמר לי כיון שלא פי' מי הוא המתקדשת שאם באנו להוכיח כן מכיון שאן הבחורות דרכן כו' גם יש אמדן דעת אחר כנגדו שאין דרך הבחורות להתקדש בלי רשות אביהן ובפרט בהיותה משודכת וא"כ מכח זה אפשר לומר שנתלה יותר שהיא שליח מאחרת ולא שתתקדש בלי רשו' אביה ואמה ואעפ"י שמצאנו ראינו בתשו' הרשב"א סי' תשע"ד שכתב דכשאמר הרי אני נותן לך לקדושין דצריכה גט מ"מ היה אפשר לחלק ולומר דדוקא התם שאמר הרי אני נותן לך כו' אבל בנ"ד לא אמרו העדים שניהם כפי מה שבא בחתימת העדים העקרי הראשון אלא הלשון הזה בלשון יון נא טוטו יא קדושין שפירשו קח זה לקדושין ואני דקדקתי בלשון המעשה ב"ד שפי' בעד הב' האלך לקדושין ואני אומר שטעה המעתיק שמאחר שבין בלשון העד הראשון ובין בעד השני אמרו שאמ' המקדש נא טוטו יא קדושין ודאי שאין כאן מלת לך ולא הא זה רק הפי' האמיתי הוא נא ר"ל קח טוטו ר"ל זה יא קדושין ר"ל לקדושין וא"כ בנדון כזה היה אפשר לומר שאפי' חשש' ליכא לדעת הרשב"א ומ"מ אפי' תימא דאיכא למיחש ולהצריך גט בהכרח יש לנו לומר שאין הטעם אלא שאנו רוצים להחמיר משום חומרא דאשת איש אפי' בחששא רחוקה והוי חשש כל דהו ודמי להא דאמרינן בכתובות פ' אעפ"י אמר אביי ודאי דדבריהם עבדו רבנן חזוק ספק דדבריה' לא עבדו רבנן חזוק רבא אמ' בדמאי הקלו ופרש"י בדמאי הקלו משא' ס' דבריה' ואפי' ס' ליתיה דרוב עמי הארץ מעשרין הם וזה כי הוקש' לרש"י מה חידש רבא על אביי דאמר בדמאי הקלו והלא דמאי ספק דדבריהם הוא כמ"ש אביי והוא הוא אלא שבא להחליש כח האיסור ולו' אפי' שנחמיר בשא' ספ' דדבריה' בדמאי ראוי להקל שקרוב שא"כ ספק כיון שרוב עה"א מעשרין הם. ג"כ אני אומ' דכיון דרובא מהפוסקים המפורסמים אצלנו לא חשו להחמיר כלל אפי' היכא דליכא אלא חסרון לי ומעוטא דמיעוטא הם המחמירים מספק השתא דאיכא הגריעותו השני הנז' קרוב כודאי דלכ"ע ליכא למיחש כלל ואפי' שעם כ"ז היינו רוצים להחמיר היינו במקום דליכא טעם אחר אבל בנ"ד דאיכא טעמים רבים כמו שנתבאר בס"ד על מי שירצה להחמיר עליו נאמר הכסיל בחשך הולך ואחרי הצעה זו שהצעתי באתי לבאר דברי אלה ואען ואומר שהנה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה סי' רנ"ג וז"ל ובמקום שיש שנים שוים שהולכים אחר המחמיר בשל תורה דוקא כשהם אחד כנגד אחד אבל אם שנים הם כנגד א' הולכים אחר הרוב ואם יש ת"ח ראוי להוראה ורואה דברי המקל בזה אפשר שיעשה כקולא מפני שהוא מסכים בהוראתו עם המקל והם רבים כנגד אחד:
ראה כמה הפליג להורות כמהכח לשון התורה שאמרה אחרי רבים עד שאפי' ת"ח שראה בהוראתו להסכים עם א' מהגדולים שיכול להקל וללכת אחריו אפי' באיסור תורה ועתה בנ"ד שמצאנו ראינו רובא דרובא בכמו' ובאיכות שפסקו בפי' דאפי' בקדושין ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים כלל ואין כאן קידושין כלל ואפי' היש אומרים שהביא הר"ן ז"ל לא אמרו שיש כאן קדושין רק ספק ואפי' לדבריהם היה מקום לדון ולומר שאין לחוש כיון דלא הוי אלא ספק היה לנו לומר העמד אשה בחזקתה ופנויה היא וכמ"ש הר"ן ז"ל ריש פ"ק דקדושין וז"ל ולפי' אני מסתפק בכל ספק קדושין איצריכה גט מדאו' דאפשר דמדאורייתא שרי משום דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה ואעפ"י שהניח הדבר בצ"ע מ"מ הוי סעד גדול להכנס בכח להתיר בנ"ד כי אפי' שהיו הפוסקי' שנים שוים בחכמה ואחד היה אומר אשה זו מקודשת והשני היה אומר אינה מקודשת הוה ליה ספק ולכאורה אין כאן איסור תורה והיה הדעת נותן דמדאוריית' שרי ועל הרוב לא היה אלא ספק ועכשיו שהאוסרים אין אוסרים אלא משום ספק דשמא דמי כס"ס ולא עוד אלא שהמתירים גדולים ורבים בחכמה ובמנין והאוסרים מיעוטא דמיעוטא ועוד שהם אינם אוסרים אלא בשמא ודאי ראוי להתיר ובפה מלא וגם כי אמרו לי שהקדמונים ז"ל הורו להתיר למעש' בלא גט בחסרון לי ולהיו' לא שמעתי ולא ראיתי בעיני מרבותי לכן לא מלאני לבי לעולם כאשר בא מעשה לידי להתיר מטעם ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים כי חששתי לההיא שהביא הר"ן ז"ל אעפ"י שהוא דחה סברתם מ"מ חששתי למעשה אבל כאשר ראיתי מקום להסמך עליו כגון שיש טעם או טעמים אחרים בנ"ד אז פסקתי להתיר בלי שום פקפוק לכן ראיתי להמנות ולהתיר הבחורה הזאת כי ראיתי טעם וטעמים להתיר וכ"ש כאש' הדברים נראים לעינים שדברי העדים שהעידו על קדושי ישועה הכל היה שקר וכזב והטעמים המצטרפים אשר ראוי לסמוך עליהם הם אלו א' והוא עיקר גדול פיסו' העד מושקוימח שמו וזכרו אשר העידו היותו רובע ונרבע ואע"ג דנראה דאיכא פוסקים מובהקים דלדעת' חשוד על העריו' כשר לעדות אשה לעיולי ואם נתפוס פירוש ר"ת אפי' בא על הערוה ממש מ"מ כיון דלדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ובנו הטור ז"ל פסול בין לאפוקי ובין לעיולי וגם התוס' ואשר מימיהם אנו שותים סברי הכי גם הרב המגיד משנה ז"ל שהוא אחרון כתב וז"ל דין פסול' עדות מן התורה פשוט ומבואר בפ' זה בורר שהפסולים אינם כשרים לעדות אשה לא לעיולי ולא לאפוקי היה ראוי לסמוך עליהם אפי' כשהיה עדות הקדושין במאמר כהלכתו כ"ש השתא בנידון זה דאית לן למימר שפסולתו קלקלתו ותקנת הבחורה הזאת וראה מ"ש הרא"ש ז"ל כלל ל"ו וז"ל תחלת דברים נ"ל כי עקוב יעקב אותו רבי יעקב הרע מאד לעשות להוציא קול על בת ישראל שנתקדשה ולא הזכיר עדיו וראוי להענישו ע"כ פן ירבו המתפרצים לזלזל בבנות ישראל ולהושיבן עגונות וניכר לכל באמדנא דמוכח שאינו אומר אמת כי כבר נהגו כו' עד ואינו דבר מצוי שאדם נכבד ואשה נכבדת יעשו במחשך מעשיהם כו' עד ואפי' היה מביא עדים היה צריך לדקדק אחריהם בכל מיני דרישה וחקירה וג"כ שיהיו אנשים שלא יצא עליהם שם רע להתירם לעדות אשה ומכל אלו הדברים נראה שאין ממש בדבריו וא"כ גם אנו נאמר שהגע עצמך דבנדון אחר היה ראוי להחמיר קצת ולא לפסול העד ואפי' שלא היתה נמשכת החומרא אלא מצד פוסקים יחודים מ"מ בנדון כזה הסברא היא בהפך שאפי' היו פוסלים העד היחודים היה ראוי לסמוך עליהם כיון שיסוד מעשה עדות הקדושין רעוע אפי' לפי עדיות שנתקבלו אחר מעשה ב"ד שהרי עינינו הרואות אמדנות והוכחות גדולות על הלעז הזה שהוא שקר וכזב כי אין דרך בנות ישראל להתקדש על זה האופן ולצאת מבית אביהן לחצר לקבל קדו' ובפרט כי אינה הבחורה הזאת כ"כ גדולה בשני' עד שנאמר שלא היתה יכולה לסבול העיגון אדרבא כי כפי זמנינו זה היא קטנה כ"ש בהיותה משודכת וכ"ש וק"ו כאשר הוא האמת כי רבים וגדולים בחכמה ובמנין הם הפוסלים ועוד שהעידו היותו נרבע ורובע פשיטא שהאריכות בנדון כזה מותר גמור ומטעם זה איני רואה להאריך בענין לרוחא דמלתא כי הנה אבי הבחורה אץ ללכת לדרכו ולחזור לביתו וה' יודע כי אין לי פנאי ולולי שהתלמיד הנז' רמני לכתוב וכתבתי להחמיר כפי הנחת השאל' ומבלי ידוע לא שהבחורה הנז' הית' משודכת לאחר וגם שנתקדשה אלא שחשבתי דברים כפשטן ולפיכך כתבתי מה שכתבתי בקיצור מופלג וצרפתי חומרות אחד מטעם שאפי' ששניהם לא היו מעידין על לי מ"מ למעשה תמיד חששתי להצריך גט ועוד שהרי אמר א' שאמר לי בפשיטות ולזה צרפתי חומרות סמ"ג שאעפ"י שלמעשה ודאי נתפשטה ההלכה שעד אחד אין חוששין מ"מ אמרתי דבנ"ד דאיכא שני עדים אלא שהאחד לא שמע הלי יש לחוש אבל עתה נתגלה הדבר שהכל היה זיוף ושלא עברו הדברים כאשר הראיני לזה הוצרכתי להאריך קצת בקיומו של התר ואני אומר כי הטעמים אשר יש לסמוך עליהם להתיר הבחורה הזאת בלי שום גמגום וערעור כלל הם חזקים אחד ששניהם לא אמרו לי כמ"ש ונחתם במעשה ב"ד והוא העיק' כי כל מה שראיתי אח"כ משאר המעשה ב"ד הבל המה מעשה תעתועים ואיבוד זמן לבטל הדברים הללו כי הם בטלים מעצמן וכמו שיפה כתב הח' הש' כמה"ר שלמה ברוך נר"ו שלמה הוא ושלמה משנתו ב' שאפילו היו מעידין שניהם שאמרו לי וגם לשון הרי את מקודשת לישהוא הלשון הישר והנאות והנהוג היה אפשר לדון ולומר שאין ממש בקדושיו אחר שנמצא העד מושקו פסול בעבירה כ"כ חמורה ומלבד הכי ודאי מוחזק לרש' גם הב' עבר על החרם וגם שכפי האמת היה צריך להעמיד העיון בפסולת של אלו אלו היו הקדושין עדיין כהלכתן מ"מ בנ"ד לית צורה לזה אפי' כפי הנחת העדיות שאח"כ שסוף סוף אין עדות ומעשה ב"ד אלא על מושקו יש"ו ואפי' עליו זה אומר בכה וזה אומר בכה וא"ה אין כאן ידים מוכיחות כאשר כתבתי גם ענין הסכמת הפקעת הקדושין תעשה סניף לחז' ההתר בנושא כזה גם מה שחזרו בהם העדים הוא לדעתי טעם גדול לשבח כיון שמתחלה לא נתקבל העדות בפני הבחורה דעתי הוא כי רוב הפוסקים רובא דרובא מאותם הנהוגים והמפורסמים אלינו ס"ל כי אפי' לגבי קדושין צריך שיעידו בפני שמחייבים אותה למו' ח"ו ועם היות יש מי שאומר שבענין קדושין אין צריך עדות לפניה מ"מ בנ"ש ודאי דיש לסמוך על הפוסקים האומרים שצריך גם בזה שיעידו בפנינו ואפי' שיש לאומר שיאמר והרי אפי' במקום שאמרו שצריך שיעיד לפני הבעל דין מ"מ הא איכ' רבים מהפוסקים בדיעבד הוי עדות וא"כ חזרתם אינה חזרה הרי כתב הריב"ש סי' רל"ו הלכה פסוקה היא שאין מקבלין עדות אלא בפני בעלי הדין ואפי' בדיני ממונות כו' עד והסכימו המחברים ז"ל שאף בדיעבד אם קבלו אותם שלא בפני ב"ד אין עדותן עדות ואצ"ל בדיני נפשות החמורים מתשובה זו נר' דליכא דבר דמקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואפי' בדיעבד שקבלו לא הוי עדות כלל. ואם איתא דבכי האי מלתא מקבלים פשיטא דה"ל לפרוש' כמו שפי' כן עדות המסור ששם הרא"ש ז"ל אלא ודאי שבכל הדינים שוים אין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין. וכ"ש קדושין שגורמים מיתה וממון כנ"ל פשוט א"כ חזרת העדים הויא חזרה ואפי' אם ת"ל דאיכא למיחש ולא נפיק הדבר מידי ספק מ"מ בנ"ד דאיכא כמה ספקות וספקי ספקות יש לסמוך על המורים שלא לקבל עדות אלא בפני בע"ד ואפי' אם קבלו בדיעבד לא הוי עדות וחזרת העדים הוי חזרה ואפי' בא"א היכא דאיכא ספק ספקא יש לנו להתיר כדמוכח רפ"ק דכתובות דפריך בגמ' בההיא סוגיא דפתח פתוח ואמאי ס"ס כו' וכ"ת ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא תנשא וכמו שהיה נראה לכאורה מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ט מה' איסורי ביאה וז"ל משפחה שנתערבה בה ספק חלל כו' עד ואם נשאת לא תצא מפני שהם ב' ספקות משמע דבדיעבד מהני ב' ספקות לא לכתחלה אלא דכדמעיינת ביה שפיר אינו כן דמאי דכתב ב' ספקות ובדיעבד היינו ליוחסין דמעל' עשו ביוחסין דהיינו כהונה וכן משמע בפי' מלשונו דבכהונה מיירי וכן כתב הר"ן ז"ל שלהי פ"ק דכתובות בפי' על הרי"ף ז"ל וז"ל ועיקר הפי' כגון שנתערב ספק חלל במשפחה אחת כו' עד ופסק בה הרמב"ם ז"ל פי"ט מה' איסורי ביאה ולא תנשא ואם נשאת לא תצא והיינו כר"ג וכיון דתרי ספקי איכא מדינה כשרה אלא שהכהנים נהגו בו סלסול. הא קמן דס"ס בישראל אפי' לכתחלה מותר וכ"ז לרווח' דמלתא דלפי האמת בנ"ד לע"ד ליכא צד ס' כלל ועיקר ובחור' זאת מותרת גמורה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |