שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/מז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה העדיות הללו נתקבלו על אשה אחת שנאבד בעלה שהי' ובנסעו מליפנטו לחזור לעירו ללארסו לא הגיע לביתו ומקומו לא נודע איו והעידו אלו העדויות וז"ל במותב תלתא כחדא הוינא כדאתא קדמנא ה"ר אליה בכמ"ר כלב ואמר לנו בתורת עדות איך בהיותו יושב בחנותו ביריד לאשונה בא תוגר אחד באייבודה מכפר לאקסו קרייה ואליזרו לקנות בגד ממנו והוקרה מקרה שאז היו מדברים ע"ע הריגת שלמה כרוב נ"ע ושאל התוגר הנז' ליהודים הנז' על מה אתם מדברים והשיב לו היהודי הנז' לתוגר הנז' איך היו מדברים על ענין יהודי אחד אשר נהרג אז השיב הבאייבודא הנז' מסיח לפי תומו איך בהיותו בכפ' ליזירו אשר הוא באייבודה מאותו הכפר איך ידע ידוע אמיתית מפי מגידי אמת איך קודם יריד מושקולור יצא יהודי א' מליפאלטו לבא לביתו ללארסו עם חברת ד' חמרים שהיו מכפרי לארסו קרייא וליזירו ובדרך הרגו החמרים האלה ליהודי הנז' ולשבוי אחר שנתערב עמהם בדרך ולקחו מהשבוי פרחים הרבה וכשומעו הבאייבודה הנז' השמועה הזאת תפס החמרים האלו והכה אותם במכות והוד' גם הם איך הרגו ליהודי הנז' ולשבוי הנז' שנתערב עמהם בדרך ואכל מהם אלף לבנים ולא יותר בהיות כי לא היה תובע בדבר והחמרים האלו היו ב' מכפר ליזירו וב' האחרים מכפר קרייא כל זה העיד בתורת עדות ה"ר אליה בכ"ר כלב הנז' משם הבאייבודה הנז' מל"ת היה זה יום ה' ה' ימים לחשון שנת השי"ב ליצירה והכל שריר וקים: דוד בכ"ר שמואל ליואן דיין שלמה בר אהרן הכהן דיין: אברהם בכ"ר אליה יונה דיין:
עוד הועד וז"ל במותב תלתא כחדא הוינא ב"ד דחתימין לתתא כדאתא קדמנא חיים בר משה הדר עתה בלארסו והעיד בת"ע ואמר לנו איך היה מדבר עם תוגר אחד שמו מהמדי על עניינם ואמר התוגר הנזכר לחיים בר משה הנז' איך לא בא פלו' טבח מליפאנטו במושקלורי והשיב חיים הנז' לתוגר הנז' הלא ידעת כי היהודים פחדנים הם פחד ולא בא אז השיב התוגר הנז' מסיח לפי תומו לחיים הנז' האמת אתכם אי בודאי יש לכם להתפחד כי אני שמעתי שמועה אמיתית ודאית איך עתה מקרוב נהרג יהודי אחד שהיה לו אחות בפטרא החדשה ודירת היהודי הנהרג בלארסו בנסיעתו היהודי הנז' מליפאנטו לבא לביתו בלארסו נהרג הוא ושני חמרים עמו קרוב מליפאנטי כל זה העיד חיים בר משה הנז' משם התוגר הנז' מל"ת היה זה יום אחד כ"ד לחדש תמוז שנת השי"א ליצירה פה לארסו והכל שריר ובריר וקים ברוך קארפליו דיין שמואל טולווי דיין יצחק בר דוד דיין
עוד הועד וז"ל במותב תלתא כחדא הוינא ב"ד דחתימין לתתא כד אתא קדמנא ג'אמילה אלמנת רבי חפץ נ"ע והעידה בפנינו בת"ע כי בהיות שנשמע לבת קול אומר' שלמה כרוב נהרג ולא האמין לבת קול מיד כשבאו יהודים מיריד מושקלור הלכה להם ושאלה השמעתם או ידעתם דבר משלמה כרוב ומיד ענה יהודי א' מהם ואמר ממי שאלתם משלמה כרוב שלמה כרוב כבר עבר מהעולם ולכן אם יש פה העירה מי שיבכה אותו תאמרו לו שיבכהו כי הוא כבר עבר מהעולם. וגם באה בפנינו אסתר אלמנת רבי יהודה לירמה נ"ע והעידה ג"כ כי בהיות שגם היא שמעה הבת קול אומרת שלמה כרוב נהרג גם היא הלכה מיד כשבאו יהודים מיריד מושקו לור ושאלה גם כן ליהודים ואמרה הידעתם או שמעתם דבר משלמה כרוב והשיב יהודי אחד ממי שאלתם משלמה כרוב שלמה כרוב כבר הרגו ושחטו אותו כל זה העידו בפנינו אלו אנשים בת"ע היה זה פה לארסו יום ב' כ"ד יום לחדש אב שנת השי"א והכל שריר ובריר וקים. יצחק בר דוד דיין שמואל טולזי דיין יצחק פיסו דיין
תשובה
ה' היודע ועד שמיראי הוראה אני ובפרט בדבר ערוה כאשר ידוע כמה קשה עונשן של עריות אם לא שגלוי וידוע לכל יודעי דעת כמה חשו חז"ל לעיגונא דאיתתא וכמה קולות הקלו כדי שלא יהו בנות ישראל עגונות אשר מזה אין צורך להאריך באופן שאין ס' אלא שמשא מוטלת על כל אדם להטריח עצמו ולפקח להציל כל בת ישראל מעגון כפי כחו על הדין ועל האמת גם נכנסתי בדבר הזה להיות החכם אב העגונה הבחור' הזאת שמו ה"ר משה דאסה י"א ידעתיו מימי קדם יודע ומבין למד בישיבת החכם הש' כמה"ר לוי ן' חביב זצ"ל בימי חרפי הייתי שם ולאהבתו ראיתי להעלות על ספר דעתי אם יסכימו החכמים השלמים מורי וגבירי ואבא בדרך קצרה כי ה' יודע כי אין לי פנאי להאריך מכמה סבות וזה החלי גלוי וידוע שהלכה רווחת בישראל שמשיאין אשה ע"פ עדות אשה ועפ"י עבד ועפ"י גוי מסיח לפי תומו ואפי' גוי מל"ת מפי גוי מל"ת ואפי' דאיכא למימר מאן לימא לן דגוי הראשון מסיח לפי תומו א"ה משיאין אשה ע"פ עדות כזה כמו שהוכיח מהרר"י בעל ת"ה ז"ל בתשובה רל"ט ומהרי"ק ז"ל בשרש קכ"ב ואע"ג דר"י בר ששת ז"ל חולק על זה בתשו' דאין גוי מפי גוי נאמן מ"מ ראיות הרבנים הנז' גדולות וחזקות כראי מוצק ואחרי דבריהם אין להרהר וכך המנהג פשוט ודאי הלכה למעשה כדברי הרבנים הנז' וא"כ כ"ש שיש להתיר זאת האשה מעדות אנשים המעידות מפי האנשים היהודים אשר באו ממוש קולור שהעידו עליו על רבי שלמה כרוב ה' ינקום נקמתו ואע"פ שאם היו אותם היהודים אשר העידו על שלמה כרוב בפנינו היינו בודקים אותם לראות איך ידעו ובמה ידעו שנהרג זה שלמה כרוב הנז' מ"מ עתה שאינם בפנינו אלו אנשים שהעידו מפיהם אין אנו צריכים לחקור עוד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פי"ג מהלכות גירושין וז"ל כבר הוכחנו שהעד שאמר שמעתי שמת פ' אפי' שמע מאשה ששמ' מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פ' ואני ראיתיו שמת שואלין אותו איך ראית ובמה ידעת כו' וכתב המ"מ ז"ל וז"ל דבר ברור הוא שאעפ"י שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעים האומר הא' כיצד היה יודע שמת ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר י"ש אבל מ"מ נ"מ דעד מפי עד אין מוטל עלינו לחקור ולדרוש דבר אלא ראוי לקבל העדות כפשוטו ומעתה אני אומר שמה שראוי לנו לחקור בדין זה הם ב' דברים הא' כי שמא יאמר המפקפק שראוי לחוש בדין דדילמא אלו היהודים שאמרו לאלו האנשים ששלמה כרוב עבר מן העולם כו' והאחרת שאמר ששחטו כו' והכל כמ"ש בעדיות היה מצד הקול שנשמע ביריד בהיותם במושקולור ולפי שיצא הקול שלא בא האיש לביתו ליום הכסא וע"ז אמרו שודאי נהרג אבל לא להיותם יודעים האמת הם בעצמם וירצו לדמות זה למאי דאמרי' פ' בתרא דיבמות ההוא דאמר מאן איכא בי חסא טבע חסא אמר רב נחמן האלי"ם אכלו כוורי לחסא מדבורי' דרב נחמן אזלא דביתהו דחסא ואנסיבא טעות היה כמ"ש בפי' ממסקנת הגמ'. הרי שאפי' רב נחמן טעה בלשונו ודבר באומד הדעת שאכלו כוורי לחסא מפני השמועה לבד ששמע שטבע חסא וכ"ש בשאר בני אדם שאפשר לומר שדברו כן מאומד הדעת אלא שנר' דלא דמי כלל דה"מ בטביעה הוא שדרך בני אדם לדבר על האופן הנז' באומד הדעת לפי שרוב הנטבעים מתים ומפני זה היה הדין נותן שכל אשה שטבע בעלה במים שאין לה סוף אפי' שלא ראוהו אח"כ שהיא מותרת לינשא דמן התורה אזלינן בתר רובא אלא שחכמים החמירו בדבר ערוה ועכ"ז אמר שאם נשא' בדיעבד מותרת וכדאמרי' בגמ' אמר רב אשי ש"מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה ה"מ לכתחי' אבל אינסיבא לא מ"מ ולפי זה אם מצינו בטביעה שאדם מדבר ואומר מת פ' וכיוצ' בזה יש לחוש שמא מאומד הדע' אמר כן בכיוצא בנ"ד ודאי נר' דליכא למימר הכי כדי לעגן שום אשה וכן נ"ל מדברי הרב הגדול בעל ת"ה ז"ל בפי' סי' ר"מ וכי האי גוונא איתא בתשובה מור"ם דאם העיד העד לאח' שלשה ימים לא אמרי' לא תהני עדותו כדתנן אין מעידין עליו לאחר ג' ימים דכיון דמעיד בסתם שנהרג אמרי' דידע שנהרג כו' עד אלמא אזלי' בתר סתם ולא ודאי דייקינן אבתריה אלא תלינן דידע בודאי שמת כו' עד וי"ל שאין לדמות נ"ד לההיא דמרר"ם דהתם כשמסיח סתם שנהרג אינו מסיח בדבר דרגילי עלמא למימר בהו בדדמי אלא שאנו באים לחוש שמא לאח' שלש' ימים ראהו כיון דהשתא לאחר ג' ימים הוא מעיד ודאי כי האי גוונא סמכי' אסתם דבריו דכיון שמעיד שנהרג תלינן דידע בודאי שנהרג ולא חיישינן למלתא אחריתי אבל בנ"ד דבגוף העדו' איכ' למיחש שהרי סיים דבריו מ"ש בה עבור חיותו היינו הטביעה שראה ובטביעה רגילי אינשי כי חזי ליה טובע בנה' גדול קורין עליו שם מיתה כדפרישית לעיל ולא סמכינן אסתם למימר דודאי ידע שמת אלא תלינן לחומרא שסח במאי דרגילי עלמא למימר עכ"ל. עוד כתב בסו' וז"ל ולפי זה נראה ג"כ אם ראובן טבע במים שאין להם סוף ואשתו רחוקה הימנו במלכות אחרת ויצא קול במקומה שבעלה טבע אח"כ כתב חור אחד לחבירו דרך שמועות או דרך התאוננות על ראובן הלזה שמת והזכי' עליו בכתיב' להדי מיתה והטביעה אין אומרין נתיר את אשתו דהא כתב א"ז כו' עד דהכא אמרי' דהא דכתב הבחור על ראובן שמת זהו מחמת הטביעה מכל הני לישני משמע בהדי' דלא אמרי' הכי אלא דוקא בטביע' משום דרגילי אינשי בהכי כנ"ל אבל בענין אחר לא אמרי' אלא דנקטינן העדו' כפשוטו ולא חיישינן לאומדנות להחמיר כנ"ל פשוט וא"כ עדו' הנשים שהעידו כנ"ל עדות גמור הוא ובפרט האשה שהעידה שאמר לה היודי שלמה כרוב הרגו ושחטו אותו דאפילו שהיינו רוצים להחמיר אפי' שלא בענין של טביעה לומר שמא מחמת הקול אמר כן היינו אם היה אומר שלמה כרוב הרגו אותו לבד אבל מאחר שדקדק לומר ושחטו אותו אית לן למימר בודאי דהוא ידע שפיר הענין ולכך אמר כן כי כבר היה אפשר שהרגוהו ושלא שחטוהו אלא בודאי נראין הדברים בפירוש כמו שאמרנו ולא אמרתי זה אלא לרווחא דמלתא אבל דעתי הוא שאינו צריך ובפרט כאשר העידו מפי ישראל אלא שהאמת הוא החלוק שאמרתי. אבל מכל מקום יש לראות אי חיישינן לתרי שלמה כרוב שהרי אשה זאת אשר העידה מפי היהודי הנז' נר' שהיהודי לא היה יודע מקום האיש ההוא ובפרט הראשונה שאמרה שאמר היהודי אם יש פה העירה כו' גם השניה לא מוכ' שהע' היה מכיר מקומו גם לא הזכירו שם אביו ומן הנר' שיש לחוש שהרי מהררי"ק שרש קפ"ה חושש טובא להכי והביא לשון הר"ם במז"ל מפ' י"ג דהלכות גרושין וז"ל בא עד א' ואמר אמרו לי ב"ד או אנשים כשתלך למקום פלו' אומר להם שמת יצחק בן מיכאל כו' ודקדק הרב הנז' שצריך שיזכיר שמו ושם אביו ושם עירו בפרטות גם הביא לשון רבינו ישעיה מטראני שכתב כן בפי' וז"ל באו עדים ואמרו שמת יוסף ב"ש מעיר פלו' מתירין את אשתו כו' עד דאם יאמרו העדי' יוס' בן ש' מת ולא ידעו מאי זה עיר היה אע"ג שלא הוחז' יוס' בן ש' בעיר הזאת חוששין ליוס' בן ש' אחר בעולם ואין מתירין אשתו של יוס' ן' ש' הידוע לנו עכ"ל והרי לך בהדיא שצריך להזכיר שם עירו ולא סגי בהזכרת שמו ושם אביו ואע"ג דלא הוחזק לנו אחר בעירו שיהא שמו כן והוצרך הרב מהררי"ק מטע' זה לבקש אומדנו' וטענות חזקות רבות בכמות ובאיכות להתיר האשה ההיא כאשר יראה המעיין בספרו וע"כ צריך בודאי לראות אי זה דרך ישכון אור על מה נסמך להתיר האשה הזאת כיון שלא הוזכר בעדות אלו הנשים שם מקומו ולא נודע איו אלא שנר' מתוך כמה לשונות שכיון שהזכיר שמו ושם אביו מספיק שהרי בתוספתא שנינו וז"ל אין מעידים עד שמכירין שמו ושם עירו אבל א' יצא מעיר פלוני מפשפשין כו' והביאה הנמוקי וכתב וז"ל ופסקה הרמב"ם בהלכותיו ומן המשנה ששנינו מעשה שעמד א' על ראש ההר כו' ושוב מעשה כו' אין להוכי' לא זה ולא אותו שנר' שמשנתינו לא נחית להכי אלא דרישא אשמועי' החדוש שאע"פי שלא מצאו שם אדם משיאין אשתו ולא אמרינן דלמא שד הוה וסיפ' אשמועי' שאע"פי שהלכו שם וראו הגוף ההוא שם ולא הכירו אותו א"ה תנשא אשתו אבל הרמב"ם הביא המשנה ושנה לשונה וכתב וז"ל ראו א' עומד מרחוק ואמר שהוא פלו' בן פ' או פלוני ממקום פלו' כו' עד משיאין את אשתו ובלשון אחר ג"כ וז"ל אין אומרין באומד הדעת כו' עד ויכיר שמו ושם עירו גם כתב לשון הירוש' מצאו כתו' בשט' מת איש פ' בן פ' או נהרג פ' ן' פ' עוד כ' וכן מי שנשתת' כו' עד וכתב שמת פ' בן פ' סומכין על כתיבתו ותנשא וא"כ מן הראוי היה לומ' סמי חדא מקמי כל הני כ"ש דהתם אפשר דלאו דוקא שתלך למקום פלוני אלא הוא הדין אם בא א' לפנינו ואמר אמרו לי ב"ד פ' שפלו' בן פ' מת אין חוששין שמא אחר יש ששמו כך אלא דנקט הכי דאורח' דמלתא שמי שאומר כך משם ב"ד הוא שמזכירין לו באיזה מקום יאמר זה הענין גם שלקח הנר' ממעשה הגמ' מפ' האשה שלום מיצחק ריש גלותא שהיה הולך מקורטוב' כו' כדאיתא התם ומעשה שהיה שם כך היה ששלחו מהת' למקום הנז' יצחק ריש גלותא מת ולהכי נקט הרמב"ם זה הלשון ולא מפני שצריך דוקא שמו ושם אביו ומה שהזכיר שם אביו הרמב"ם היינו במקום כנוי ריש גלותא וכן נראה מוכרח כל זה מתשו' הרא"ש כלל נ"ב בעדות דמכלול בן מלול והוא הוכיח מלשון הרמב"ם דיצחק בן מיכאל הנז' דבשמו ושם אביו די וא"צ שם המקו' והוא ידע טפי בדברי הרמב"ם ממהררי"ק הגם כי אפשר שמהררי"ק לא ירד לדקדק כך באותו הלשון אלא מטעמא דאשכח לשון ה"ר ישעיה מטראני אמנם נר' שכל הפוסקים האחרים אין סברתם כן וכן מצאתי תשו' הר"ן שהביא התוספתא הנז' וכתב וז"ל יפה אמרתם אע"פ שאמרו בתוספתא אין מעידים עד שמכירין שמו ושם עירו לא בא למעט אלא שאין סומכין על אמדן דעת של אמתלאות וכן נמי שאין סומכין על שמו בלא שם עירו דאיכא למיחש לאחר שכן שמו נר' בפי' שכשמזכיר שם עירו אינו צריך שם אביו הפך סברת מהררי"ק וכן מצאתי במרדכי וז"ל על האשה אשר שאלתם אם היא מותר' לינשא אם לאו אומר אני אחרי שר' יוסי מעיד מפי עד שמת רבי אשר בר יוסף אשתו מותרת לינשא אע"פי שרבי יוסף אינו בפנינו אלא כתב ידו כו' הרי שנר' לו שהיה צריך ראיה לעדות בכתב ולא חש כלל למה שלא הזכיר שם עירו מכל הני מוכח שלדעת רוב הפוסקים שמו ושם אביו או שמו ושם עירו סגי ונר' דסברת רבינו ישעיה יחידאה וזכורני קצת שכן פסק מורי מהררי"ט ע"ע בת הזקן רבי עמנו אל בדורו נ"ע שהרגו חתנו ולא נמצה אלא מי שהעיד כיוצא בזה והפסק היה בידי אלא שבעונות נאבד ממני בשרפה ועכ"ז לבי הומה לי ורואה אני שאריא שאג מי לא ירא לעשות מעשה בדבר ערוה נגד מהררי"ק עם ראייתו מהרב רב' ישעיה לכן נ"ל לצרף עדות זה עם עדות התוגר השני אשר נ"ל שבאותו עדות די והותר אלא שנ"ל שצריך בדיקה קלה לפי הנר' והיא זאת אם יש אדם אחר שיהיה לו אחות בפטרא ודירת האדם בלארסו ג"כ ושנאבד ג"כ שאז היה לחוש בודאי מי יודע על מי מאלו היה מעיד התוגר ואף גם זה היה ראוי לחוש בתנאי שהיה ג"כ היהודי השני הסר קרוב לאותו הזמן שאל"כ אין לחוש ובדיקה זו נראה בלי ספק קלה מאוד ועם זה האשה מותרת כאשר יתברר שלא נאבד איש אשר דירתו בלארסו ושיש לו אחו' בפטרא באותו זמן וכמ"ש הר"ן בתשו' אשר זכרתי למעלה וז"ל אע"פי שלא הועד בפניכם על שמו יפה אמרתם כו' עד אבל בודאי כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו אעפ"י שלא הזכיר שמו ודבר ברור הוא זה כו' עד וכ"נ סיפא דתוספת' אבל אמרו א' יצא מעיר פ' מפשפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא זה תנש' אשתו וכמ"ש ואין להאריך בזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |