שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/מה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה אירע בעיר לארסו ששכיב מרע נתן גט לאשתו בתנאי אם מתי ר"ל כדאתקין שמואל ובמעכשיו והמתחכמים תיכף אחר שקבלה האשה הגט קרעו הגט כמנהג בשאר גיטין וכהא ששנינו בפ' התקבל שנים שאמרו בפנינו קבל וקרע. וממשנה זו יצא המנהג לקרוע הגט וכבר אמרו בגמרא קרע למה לי ומשני בשעת השמד שנו. ולא שיש צורך כלל ח"ו אלא שטעו הבלתי יודעים בחשבם שגם הגרושין תלויים בקריעה והוא טעות מפורסם ולענין דינא במעשה שעבר נסתפק כיון שנקרע הגט קרע ב"ד קודם מיתה אי אמרי' דעדיין האשה זקוקה ליבם או דלמא כיון שאמר מעכשיו הרי נגמרו הגרושין משעת מסירת הגט ביד האשה כי כיון שמת איגלאי מלתא למפרע דמאותה שעה חלו הגרושין ואעפ"י שנשרף הגט אח"כ אינו כלום כי יש פנים לכאן ולכאן:
תשובה
קודם נפסוק הדין ראוי להציע שרש הדין והמחלוקת שנפל ברבותינו הקדומים חדשים גם ישנים אח"כ ראוי לפסוק הדין לקולא או לחומרא בדיעבד או לכתחלה וזה החלי תנן פרק מי שאחזו זה גיטי' אם מתי זה גיטי' לאחר מיתה לא אמר כלום ופירש"י דאם מתי משמע לכשאמות ואין גט לאחר מיתה מחולי זה משמע מחולי זה ואילך וכיון שמת מתוך החולי נמצא שאין הגט חל אלא לאחר מיתה אבל מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי קאמר מתני' דהרי זה גט ותנן בסיפא מה היא באותן הימי' ר"י אומ' הרי היא כאש' איש לכל דברי' ר' יוסי אומ' מגורש' ואינ' מגורש'. ובפיסק' תנא ובלבד שימות ופריך בגמ' ולכי מיית הוי גיטא והא קי"ל דאין גט לאחר מית' אמר רבה באומר מעת שאני בעולם ופרש"י דפריך בין לר"י ובין לר' יוסי דעד שימות הוי ספק א"א א"כ הגט אינו אלא לאחר מיתה ואחר מיתה אין גט בעולם. ומשני אמר רבה מתני' לאו באומר מהיום אם מתי דההיא ודאי לכי מיית איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה אלא באומר מעת שאני בעולם להוי גט הילכך לרבי יאודה סמוך למיתה חייל גיטה ומעיקרא א"א היא ורבי יוסי סבר משעת נתינה מספקא ליה דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק ואע"ג דחיי טפי אין ברירה ע"כ פרש"י ואיני צרי' להארי' ולית' טע' מספי' לפי' למ' דא' לפרש כן כי כב' רמז הוא בלשונו מי הכריחו לפ"כ ודבריו אין צריכי' חיזוק גם ראיתי בפי' המשנה אשר פירש הרב הגדול רבי' עובדיה הביא פרש"י וכתב כן מה היא באותן הימים לאו ארישא קאי כו' הכל כפרש"י אבל תוס' לא נר' להם פירוש זה אלא שפירשו דהא דקאמר רבה באומר מעת שאני בעולם כו' ה"פ אי דגרסי' באומרו אפי' גרסי' באומר הוי פי' הכי כאלו הוא בכ"ף ור"ל מהיום דקאמר היינו מחיי' שכונת השכיב מרע לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים והרא"ש תקן הלשון ופירש כן דה"ק מהיום יחול תנאי זה אם ימות שיחו' הגט שעה א' קודם למיתה ודבר הוא כמה קשה בלשון להלו' לפי הפי' הזה מ"מ הם אמרו ומי יבא אחריהם. ולענין הדין נפקא מינה מבין הב' הפירושים דלפי פרש"י לכ"ע שכיב מרע שנתן גט לאשתו ובשעת מסירתו הגט אמר לההרי זה גיטיך מעכשיו אם מתי או מהיום אם מתי הרי הגט חל מאותה שעה ואם מת איגלאי מלתא למפרע שמאותה שעה היא מגורשת והבא עליה פטור לגמרי ולפיכך אפי' נאבד הגט קודם מיתה אין בכך כלום לכלהו תנאי ואמוראי ולפי פירו' התוס' ורוב המפרשים הלכו בשיטתם בענין הפי' הנז' מחלוקת רבי יודה ור' יוסי היינו בהרי זה גיטיך אם מתי מהיום או במעכשיו דלר' יודה הוי כאשת איש גמורה באותן הימים ולר' יוסי הוי ספק אשת איש ומתוך פירוש זה הוצרך מהר"ם להצריך שיהיה הגט שלם עד גמר מיתה גם שיהי' ברשותה וכמ"ש במרדכי בפ' הנז' גם תשובה בספר הרמב"ם בהגהות ממהר"ם הנז' וכמו שנזכור עוד בע"ה ויש עוד מחלוקת אח' בין המפ' בסוגיית הגמרא דגרסי' תו בגמרא בתר ההיא דרבה דאמר מעת שאני בעולם ת"ר ימים שבינתים בעלה זכאי כו' כללו של דבר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שאינה צריכה הימנו גט שני דברי רבי יהודה ר"מ אומר בעילתה תלויה רבי יוסי אומר בעילתה ספק וחכמים אומרים מגורש' ואינה מגורשת ובלבד שימות ואמרי' בגמ' מאי איכא בין רבי מאיר לרבי יוסי כו' וגרסינן בתר הכי חכמים היינו רבי יוסי ומשני איכא בינייהו דר' זירא כן גריס רש"י וקצת מן האחרונים אבל הרי"ף גריס וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ופירש הר"ן דמהיום משמע להו מיום המסירה ופרכינן בגמ' חכמים היינו ר"מ כו' ומצאתי בחדושי הרמ"ה במסכת גיטין פ' הנז' דהוא נמי גריס הכי דכתב וז"ל ולרבי דאמר מגורש' ואינה מגורש' הו"ל ספ' ולעולם אשם תלוי מייתי ולהכי מקש' חכמי' היינו ת"ק דחכמים נמי הכי אמרי מגורש' לכל דבר ובלב' שימו' ולא הביא שום חולק גם הרמב"ן בחדושיו במס' גיטין נמי כתב וז"ל ואמר רבה מעת שאני בעולם פירש"י דלאו ארישא קאי באומר אם מתי כו' ולא מחוור כו' עד ברם נראים דברי ר"ת נעשה כאומר מעת שאני בעולם בכ"ף א"נ לישנא דגמרא הוא כאומר ופי' נעשה כאומר וכיוצא בו פ"ק דנדרים באומר יאסר פי לדבורי שפירש נעשה כאומר כדמוכח שמעתא ופירוש הדבר דס"ל לרבי יודה דמהיום אם מתי ר"ל מהיום שמתי בו כלומר שעה אחת לפני מיתתו ור' יוסי מספקא ליה דלמא מהיום ממש קאמר או שמא מיום שמתי בו קאמר וכרבי יודה ולפיכך בעילתה ספק. וה"ג בתוספתא וחכמי' אומרים מגורש' לכל דבר ובלבד שימות כך גרסתן של גאונים ורבינו יצחק ור"ח והלכות גדולות מאי איכא בין רבי מאיר לר' יוסי אמר ר' יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו לר' מאיר לא מיית לרבי יוסי מיית פי' דלרבי מאיר תלויה עד שימות או יתרפא מת מגורשת למפרע ופטור לא מת ודאי חייב חטאת ולרבי יוסי ספק לעולם והיינו דאקשינן חכמים היינו רבי מאיר איכא בינייהו דר' זירא לר' מאיר אית ליה לרבנן לית ליה עכ"ל למדתי מלשונו שגרסת הגאונים ור"ח כך היה דחכמים כר' מאיר דמגורשת גמורה: והר"ן כתב וז"ל בהלכות על מתני' דלא תתיחד זה שנתן לה הגט ואמר לה מהיום אם מתי כו' עד לא משום גט ישן אתינן עלה דכיון דלרבנן דקי"ל כותייהו אם מת הרי היא מגורשת מעכשיו כדאיתא בגמרא תו ליכא משום גט ישן וכ"כ אח"כ וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ובלבד שימות דמהיום משמע להו מיום המסירה ופרכי' בגמר' חכמים היינו ר"מ כו' הרי בפי' דגירס' הר"ן כגירסת הרי"ף ולא הזכיר חולק בדבר ונר' דהרמב"ם ה"ג נמי שכתב בפי' המשנה וז"ל ופס' ההלכה שהיא מגורשת לכל הדברים ובלבד שימות לפיכך מי שבא עליה באלו הימים בעילתו תלויה אם מת יפטר נר' בפי' דאיהו נמי הרמב"ם גריס כגירס' הרי"ף דאל"כ הוה ליה לפסוק הלכה כר' יוסי דס"ל דמגורשת מספק וקרבנו אשם תלוי דלפי האי גירסא ליכא בין רבי יוסי ורבנן אלא מזונות אלא דלדעת הרמב"ם חכמים היינו רבי מאיר ומשום הכי פסק הלכתא שאם מת יפטר וברור הוא ונר' בעיני שכל הגורסים גירסת הרי"ף הנז' כלהו ס"ל דהלכתא כחכמים דמגורשת גמורה והבא עליה באותן הימים אם מת הבעל המגרש פטור הבועל לגמרי דאיגלאי מילתא למפרע שמשעת מסירה שמסר הבעל הגט ליד האשה מגורשת כיון שאמר לה מעכשיו נפקא מינה מתוך סוגייא זאת בחילוף הנוסחאות שהגאונים ור"ח ורי"ף והרמב"ם והרמב"ן והר"ן אע"ג דס"ל דלדעת רבי יוסי אפי' באומר מעכשיו נעשה כאומר מעת שאני בעולם וכל הימים הבא עליה באשם תלוי הוי מ"מ לרבנן מגורשת גמורה היא כנז' וניחא השתא שכתב הר"ן בפשיטות דכיון דלרבנן דקיימא לן כוותייהו משום דהגאונים וכלהו קמאי הכי ס"ל גם ר"י ור"ת לא מצאה ידינו דבר ברור שיחלקו על זה אע"ג שלבי נקפי כשראיתי הרא"ש בפסקיו כתב וז"ל רב אלפס כתב וחכמים אומרים מגורשת לכל דבר ואני כתבתי כגירסת הגמ' דידן דפרי' חכמים היינו ר"י ואי גרסי' מגורש' לכל דבר מאי פריך חכמי' היינו ר"י וגם בעל אדם וחוה כת' נתיב כ"ד חלק ד' וז"ל והנ' לך כלל הדברים לפי הרי"ף והרמב"ם כלם מגורשות באותן הימים מאחר שמת ולפי התוס' כלן מגורשו' ואינ' מגורשו' באותן הימים ולפרש"י כולן מגורשו' חוץ מעת שאני בעולם שהיא מגורשת ואינה מגורשת וזה לדעתי ברור לפרש"י משום דגריס חכמים היינו רבי יוסי לדעתו דלא פליגי אלא במע' שאני בעולם מ"מ אני אומר שעדיין הדבר תלוי ואינו מוכרח שהתוס' ס"ל כלן מגורשות ואינן מגורשות באותן הימים דאע"ג שנמשך כן מן המחלוקת הא' של פרש"י ותוס' מ"מ מאן לימא כן דלא גרסי התוס' כגירסת הגאונים ורי"ף והוא המחלוקת הב' אשר זכרתי וכמו שנר' כן מדברי הר"ן שלא הזכיר תוס' כלל והיה לו להזכיר אלא שדעתו שלא יש שום חולק בדין. אמת שהרשב"א בחדושיו הולך לשיט' הרא"ש גם ראיתי שה"ר ישעיה מטראני מפרש שיטה אחרת בהלכה דלא כתוס' ורש"י ומ"מ יוצא מדבריו הפסק כדברי הרשב"א דכולן מגורשות ואינן מגורשות כרבי יוסי אלא שלא ראיתי להארי' להביא לשונו ומעתה אומר אני כלל למסקנת הדין לדעת הרשב"א והרא"ש גם בנו בעל הטורים ולדעת ר' ישעיה כל אלו ודאי מסכימים לדעת א' שש"מ שגרש את אשתו ואמר לה הרי זה גיטיך ותהא מגורשת מעכשיו ואם מתי הבא עליה באותן הימים מביא אשם תלוי לפי סבר' רבינו יצחק ור"ת הדבר מסופק קצת גם שיש רגלים לדבר שהסכמתם בדין הכי הוי כהרשב"א והנז' מ"מ אחר שהרא"ש לא ביאר גירסת התוס' בפי' גם לא מצינו בגמרתינו בתוס' דבר מבורר עדיין הדבר תלוי קצ' ונוסף עליהם מהר"ם שכתב בתשו' וז"ל בעניותינו נר' שאין ממש באותו גט ואינו מתיר ואינו מועי' מכמ' טעמי' חדא שלפי ר"ת ור"י שמפרשי' שכל האומר מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי כאומ' מעת שאני בעולם ואין דעתו שיחול הגט מיד משעת נתינה אלא שעה אחת קודם מיתתו כדי שלא יהא גט לאחר מיתה והרי נתקרע קודם לכן וכשהגיע שעה קודם למיתתו במאי מיגרשה הרי נתקרע הגט כבר ובכל גיטי ש"מ אני רגיל להזהיר שלא יקרעוהו ושלא יטשטשוהו עד לאחר מיתה מהאי טעמא כי דברי ר"ת נראין וכן משמע בתוספתא וכבר שלחו מעכו מעשה כעין זה ואסרתי להם ואם נשאת בגט זה בניה ממזרים מדרבנן ועוד כתוב שם יעויין במקומו כי זה הוא מה שצריך לנדון שלנו וכבר טרחתי והארכתי לכתוב כל מה שמצאה ידי בענין זה ושני מיני המחלוקת שנפל בין הפוסקים ועתה לבי אומר לי שעם היות דברי מהר"ם מבהילין כל רואן לומר מי הוא זה ואי זה הוא אשר ימלאנו לבו לבא ולהקל נגד דבריו וכ"ש הדיוט הדיוטי' יתמי דיתמי מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך ולא יבהילני כל זה להשיב אחור ימיני ולכתוב הצדדים אשר אפשר למעיין להקל מצדן אחר שומי שאשית אני ההקדמות הראויות להקדים ע"ע זה לפי ע"ד והם אלו ראשונה אומר כי ידוע לכל כי לרוב עונינו כמעט אין הלכה שאין בה מחלוקת הן רב הן מעט וצריך האדם לראות אי זו דרך ישכון אור לעשות מעשה שאם ירצה לתפוס לעולם לילך בדרך החומר' אפשר יתקיים עליו הכתוב והכסי' בחושך הולך ח"ו וכן בהפך מכ"ש שצריך להתרחק מאותם שמקלו יגיד לו לכן נשאל להרשב"א ז"ל מה יעשה האדם ואיך יתנהג כשיש מחלו' בין הפו' ז"ל והשי' בתשובה וז"ל תחלת כל דבר אומר שאין אומרים כדאי הוא פ' לסמוך עליו בזמן שיש גדול ממנו דהלכה פסוקה היא דהולכין אחר הגדול בחכ' ובמנין ואפי' בשעת הדחק אין סומכין על הקטן בחכ' ובמנין אא"כ שעת הדחק שיש בו הפסד מרובה כו' עד שורת הדין אם שני הפוס' כא' זה אוסר וזה מתיר אם נודע הא' גדול בחכ' ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להחמיר בין להקל כו' עד ובמקו' שיש שני' שוי' שהולכי' אחר המחמיר בשל תור' דוקא כשה' א' כנגד א' משו' דהוי כספק דאורייתא אבל אם ב' כנגד הא' הולכי' אחר הרוב ע"כ עוד ראיתי להקדי' מ"ש מהררי"ק ז"ל שרש נ"ב וז"ל ח"ו לא באתי למעט כבוד התו' כי גדול הוא יותר שאין הפה יכולה לדבר כו' עדלא יכולתי להבין מזה שכתבת שיהיה התוס' עיקר להלך אחריה' להקל בשל תורה כו' עד דאע"ג דבמקו' שחולקות על הרי"ף אנו חוששי' לדברי' להיותינו מסופקי' הלכה כדברי מי מכל מקו' לא יוכיח לומר דענין פסק הלכה נסמוך עליה' כאשר אנו סומכי' על רי"ף אלא דאפי' נאמר דיותר יש לסמוך על פסקי הרי"ף מאש' נסמו' על פסקי התו' באש' היו דבריו דברי קבלה כאשר כת' עליו מהר"ם בתשו' מ"מ ראוי הוא לחוש על דבריה' בהיות' חולקי' עליו ס"ד נר' ברור מלשונו ז"ל גדול כבוד הרי"ף ז"ל אלא שראוי לחוש לדברי התו' להיות' אחרוני' א"כ בנ"ד שהגאוני' ורב אלפס ס"ל דבאו' מעכשיו אם מתי אם מת מגורשת משעת מסירה גם רש"י ז"ל אשר הוא אב לכלנו וגדול מהתו' הכי ס"ל היה אפ"ל דראוי לפסוק הלכה כותייהו מן הכח אשר מתשו' הרשב"א ז"ל גם כי יש קצת ספק אם התו' חולקי' עליו מכח המחלוקת הב' וא"כ אפי' שלפי האמת לכתחלה היה ראוי להזהיר בגט ש"מ שלא יקרעוהו מ"מ בדיעבד היינו יכולי' לו' כדאים הם דברי רש"י והרי"ף והרמב"ם לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש אם יש דוחק וגם כי הרי"ף ופרש"י לאשוו בהלכ' מטע' חדא מ"מ אין לחוש בזה כמו שמוכיח מהררי"ק ז"ל שרש מ"ב: עוד יש טעם אחר להקל והיינו דבשלמא אי לדעת התו' היתה ודאי זקוקה ולדעת אחרים ודאי פטורה היה ראוי לו' שיש לחוש לדעת התו' אבל השתא דלדעת התו' אינה אלא ספק איכא למי' דהוי ספק ספקא וספק ספקא אפי' באיסור ערוה מצינו שהוא מותר כדמוכח בכתו' פ"ק דאמרינן התם א"ר אלעזר האו' פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו ופריך בג' ואמאי ס"ס הוא ס' תחתיו ספק אינו תחתיו ואת"ל תחתיו ספ' באונס ס' ברצון ומשני לא צריכא אלא באשת כהן ואב"א באשת ישראל וכגון דקביל בה אביה קדו' פחותה מבת ג' שנים ויום א' ופרש"י באשת כהן שהאונס אסור הלכך חד ספקא הוא וכן בתירוץ השני פירוש פחות מבת ג' שנים ועכשיו שהיא גדולה ופתויה פתוי ואינו אונס הלכך חד ספקא איכא ס' באונס ס' ברצון אבל ס' תחתיו ליכא שאלו נבעלה קודם לכן היו בתוליה חוזרים ע"כ הא קמן דהיכא דאיכא ס"ס שרי וכ"ת היינו דוקא בדיעבד אחר שנשאת דהתם בהכי קאי אבל לכתחלה לא תנשא וכמו שהיה נר' קצ' מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ט מה' איסורי ביאה וז"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה ואם נשאת לא תצא מפני שהן ב' ספקות כו' עד וה"ה אם נתערב בה ס' ממזר או ממזר ודאי שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה אח' הוא כמו שביארנו ע"כ הרי שנראה שלא התיר ס"ס אלא אם נשאת בדיעבד אבל לכתחלה כתב שלא תנשא אלא שנראה דהיינו דוקא לכהונה לפי שמעלה עשו ביוחסין וכמו שנר' בפי' מדברי הר"ן ז"ל בהל' שלהי פ"ק דכתוב' שכתב וז"ל ועיקר הפי' כגון שנתערב ס' חלל במשפחה א' עד ופסק הרמב"ם ז"ל בפי"ט מה' אי"ב דלא תנשא ואם נשאת לא תצא והיינו כרב"ג דכיון דתרי ס' איכא מדינ' כשרה אלא שהכהנים נהגו בו סלסול ע"כ הרי לך בפי' דס"ס בישראל אפי' לכתחלה מותר ובכהנים לבד הוא דנהגו סלסול משום דמעלה עשו ביחסי כהונה וא"כ אף אנו נאמר דאם אשה שנתגרשה בגט ש"מ במעכשיו אם מתי באותן הימים היתה א"א לדעת התו' ולדעת פרש"י ואחרים מותרת גמורה אפי' נימא שהיו שוים מ"מ ס' הוי אבל עכשיו שמחלקותם הוא דלדעת רש"י והנמשכים אליו לענין הדין ס"ל שהיא מגור' גמורה. ואפי' לדעת התוס' אינו אלא ס' ה"ל לדידן תרי ס' והא אמרינן דבתרי ספ' בישראל מותר אפי' לכתחלה כ"ש שבנ"ש כל הסומכים בשיטת פרש"י לענין הדין כלם גדולים בחכמה ובמנין כפי מה שנתפרסם וכמו שהוכחתי למעלה מתשובת מהררי"ק ז"ל גם לטעמו דבתראי נינהו גם אתנו מן האחרונים בתראי הרמ"ה והר"ן גם מצאתי ראיתי לשון א' שהביא הח' הש' כמהר"ד ן' זמרה בפסק שכתב על גט ש"מ וקרעוהו אלא שלא נמס' במעכשיו אלא בעת שאני בעולם והביא בפסקו לשון הריטב"א ז"ל שכתב וז"ל והיכא דאמר בפירוש ה"ז גיטך מעת שאני בעולם אם מתי קי"ל כר"י דאמר ימים שבנתים ה"ל ספק מגו' ואם אמר מעת האחרון שאני בעולם ימים שבינתים ה"ל א"א ומדקא' והיכא דא' בפי' כו' משמ' בהדיא דקם ליה בשיטתיה דפרש"י וע"כ לא פליגי ר' יודה ור"י אלא בשא' מעת שאני בעולם הא אם אמר מהיום אם מתי או מעכשיו אם מתי לכ"ע אם מת מגו' גמורה היא באותן הימים מאחר שמת א"כ נר"ל שהמקל בזה אינו מפסיד כיון דאי' כל הני טעם דדכירנא עוד אני א ו' שעם היות ידעתי אני גם ידעתי כי מה אני ומה חיי לבא אחרי המלכים מ"מ איני כמקשה על דבריהם אלא כההיא דפ' המפקיד מתקיף לה רמי בר חמא כו' ופרש"י אמתנ' קא מתמה שר"ל שהוא תמה ע"ע על דבר המשנה גם אני מתמה שאם מ"ש התו' והנמשכים אחריהם דש"מ שגרש באם מתי ומעכשיו באותן הימים הוי ספק מגו' ונרצה לו' ג"כ שה"ה והוא הטעם כשמגרש בתנאי גמור ואו' לה בשעת המסירה הרי זה גיטך אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט ואפ"ה נימא שבאותם הימים הוה ס' מגו' עד אחר מיתה נמצא שתפסי בה קדו' מס' ואם נתקדשה אח"כ הקדו' האחרונים תפסי דשמא הראשונים א"א היתה ואין קדו' תופ' בה וא"כ מה תקון הוא זה שתקן שמואל ולמה עייל נפשיה בס' לגרש בלשון כי לדעת רבי יהודה באותם הימים היא א"א גמורה ולדעת ר"י ס' א"א ולדעת ר"מ מגו' גמורה והרי מצינו בפ' המגרש דאתקינו בגיטין מן יומא דנן כו' לאפוקי מר' יוסי ואע"ג דקי"ל כר' יוסי ראה רבא לתקן ולהכשיר גם אליבא דח' כ"כ ר' ישרא' בת"ה ז"ל בכתבים סי' מ"א וא"כ איך איפשר היה מתקן שמואל לשון יש בו כ"כ ס' ומחלוקת והר"ן ז"ל כתב דהאי דתיקן ש' האי לישנא משום דק"ל כר"מ דבעינן תנאי כפול בין בגיטין וקדו' ובין בד"מ ויש אחרים או' דשמואל את קין הכי לרווחא למלתא ולחומרא דלמא דאיכא דסבר כר"מ ואתי לאכשורי לגיטא אפי' כי לא מת ושרי א"א לעלמא ואע"ג דהשתא נמי איכא חשש קלקולא כבר תירצו אותו המפ' וא"כ מקום להאריך וא"כ מי הכניסו לשמו' בלשון רחוק משעול הכרמים גדר הסכנה מזה וגדר מזה וכבד כמו שהוצרכו לפרש בג' כאשר ראה היה יכול להלך בדר' המלך מרוו' מיוש' על הדין והא' אליבא דכ"ע והוא שיא' לה ה"ז גיטיך ולא תתגרשי בו אלא שעה אחרונה שאני בעולם דאז לכ"ע הוי א"א עד שימות משום דהוי כאו' לאשה ה"ז גיטיך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל"י שהרי היא א"א עד אמר ל"י כאשר כתבו כל הפו' והוא דבר שאין בו מחלוקת כלל ובשל' אמתני' ליכא לאקשויי דמתני' לא בא לאשמועי' כי אם חלוף הלשונות יש לשון שאם אמר הכי הוי גט ויש לשון דאי אמר הכי לא הוי גט ויש לשון דאי אמר הכי הוי גט ואינו גט אבל שמואל דנחית לתקוני לשון מרווח ומוציא מכל ספק כנז' ולסו' נפל פיתא בבירא ותקן לשון כ"כ מסופק ויש בו כמה מחלוקות והרי כתבו התו' בדבור א"ר הונא גטו כמתנתו פרש"י ור"ח מה מתנתו של ש"מ בל' שו' תנאי חוזר אף גיטו נמי אם עומד חוז' ממילא בלא שום תנאי כו' עד ואין להקשות לפי' כו' עד אבל קשה אמאי הוצרך שמואל בגט דש"מ לקמן בפיר' אם ימות יהא גט כו' כיון דבסתם נמי חוזר ותרצו ומיהו י"ל דשמואל לא סבר כר"ה משמע דאי הוא סבר כרב הונא הויא קושי' מה הוצרך כו' אע"ג דלא הוי אלא קושי' מיתור כ"ש שנר' ראוי להקשות למה הניח הלשון הישר והמדוקדק לכ"ע ולקח הלשון המגומגם והמסופק אשר איפשר ליפול בכמה ס' אי נבעלה באותם הימים אם יביא קרבן או לאו אי תפסי בה קדו' אי לאו א"ו דאית לן למי' דבהאי לישנ' נמי ליכא ס' כלל וכ"ע מודי ביה דעד כל"ק התו' דפליגי ר' יודה ור"י ור"מ אלא בש"מ שא' ה"ז גיטיך מהיום אם מתי או במעכשיו אם מתי לבד דלא כפלי לתנאיה דאז הוי כאו' מעת שאני בעולם אבל כי אכפליה לתנאי ליכא למימ' הכי אלא דהו' כשאר תנאים דמשמעותן כפשטן דהיכא דאמר מעכשיו ואכפלי' לתנאי' ונתקיי' התנאי אגלאי מלתא למפרע דמגורשת מאותה שעה שהגיע הגט לידה וכ"ת הרי כתבו התוס' בפ' הזהב בסופו דבור נח לו לאדם שיבא על ספק א"א וז"ל ועוד קשה דתניא כו' עד וכ"ת דהתם בלא אמר מעכשיו כו' עד ומפר"ת דבמלחמת בית דוד היו מגרשין לגמרי ואם האמת דהיכא דאכפליה לתנאי מודה ר"ת דהו' מגורשת למפרע א"כ מי הכניסו לר"ת בדוחק זה שהיו מגרשין לגמרי דהוי דוחקא טובא בלי ספק לימא שהיו מגרשין במעכשיו ובתנאי כפול אלא שנר' דלדעת ר"ת לא שנא נר' בעיני דמשום הא לא אריא שהרי יש קושיא אחר דלמאי שהיו מגרשין באם באתי בסוף המלחמ' ולא היו מזכירין מיתה והשתא ודאי דהוי מגורשת למפרע לכ"ע דאם לא כן לאיש מעכשו בגט לר"ת זה א"א ותו קשה דאפי' בתנאי אם מתי נימא דהיו מפרשים שלא היה כונתם לרחק עד סמוך למיתה אלא שדעתם שתהיה מגורשת מעכשיו ממש כי דוחק גדול לומר שאפי' פי' אינו מועיל אלא שנר' בעיני שלא הכריחו לר"ת לומר שהיו מגרשין לגמרי אלא משום הא דקשיא לפרש"י דאלו לא נהרג אוריה והיה בא הית' בת שבע א"א וא"כ חטא ודאי דוד לזה פי' שהיו מגרשין לגמרי וכ"נ קצת מתשו' הרא"ש ז"ל והביאה הטור ז"ל א"ה סי' קמ"ז וז"ל ומ"מ הורה הרא"ש ז"ל הלכה למעשה בגט שהיה כתוב בו מעכשו אם מתי קודם התורה וחזר וכתב אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעת שאני בעו' והכשירו משום דלא חשיב תנאי מ"ש מעכשיו אם מתי מחולי זה אלא הוי כאומר מעת שאני בעולם דהוי שעה א' קודם מיתתו דהכי מפרש לה תלמודא נעשה כאומר מעת שאני בעולם דהוי כאומר לאשתו ה"ז גיטיך לאחר ל"י דלא חשיב תנאה ואפי' את"ל תנאה הוי כיון שלא נכפל לית ליה דין תנאי והגט קיים אעפ"י שלא נתקיים התנאי נמצא שאין כאן תנאי קודם התורף ולכך כפלו לתנאי אחר התורף וכ"ש דאפי' תנאה ליכא אלא קביעות זמן למתי יחיל הלכך הגט כשר ע"כ. נקטינן מיהא דיש לחלק בין היכא דאמר מעכשיו אם מתי לבד ובין היכא דחזר וכפל לתנאה ומשמע דהיכא דלא כפל אז לא הוי אלא קביעות זמן אבל כי כפל הוי מלתא אחריתי ואז לא מפרשי' נעשה כאומה אלא שכיון שירד לכפול התנאי כונתו שכיון שיודע שאם ימות יהיה גט ושאם לא ימות לא יהיה גט אז אם ימות מה לו שיהיה גט מאות' שעה סמו' למית' אבל כשאינו כופל הת' דאז המעש' קיים אפי' לא נתקיים התנאי וא"כ נמצא שאפי' לא ימות תהיה מגורשת אז אמרינן שדעת כל אדם לאחר הגט כל מה שיוכל וכיון שזה אמר אם מתי כונתו לומר שעה קודם מיתה מה שאין צריך זה כשיכפול התנאי דאז ודאי אם לא מת אינה מגורשת כלל ואם מת מה לו ולצרה שתהיה מגורש' למפרע סברא היא דלא איכפת ליה כולי האי וכיון דבפי' אמר הרא"ש דמאי דפריש בגמ' דנעשה כאומר כו' היינו היכא דאמר מהיום אם מתי כו' יש לנו לומר דהיכא דאיתמר אתמר ואפושי מחלוק' לא מפשינן ואדרבא יש לנו לקרב הסברות בכל האפשר ולומר דמהיום אם מתי הוא דפליגי פרש"י ותוס' אבל היכא דכפלי לתנאי לא פליגי וכן נמי התנאים לא פליגי אלא היכא דלא כפלי' לתנאי אבל כו' והשתא ניחא נמי דשמואל דאיתקין האי לישנא לישנא מעליא אתקין דלית ביה טימי אלא אליבא דכ"ע אם מת מגורשת משעת מסירת הגט ואם לא מת היא אשת איש גמורה באופן שאין בה שום ספק אם מת ולא שום ספק אם לא מת והדברים שוים זה לודאי אשת איש לחיים לעולם וזה לודאי מגורשת גמורה אם מת לעולם וכן נר' לי לדקדק ג"כ מלשון אחר שכתב הטור ז"ל סי' קמ"א וז"ל והיכא דאמרינן מעכשיו דהוי גט אפי' לא מת בחליו אלא עמד הוי גט אע"פ דגבי מתניתא אינו כך אלא פי' בפירו' שאם יעמוד שלא יהא גט לכך צריך לומר בשעת מסירת הגט אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט ואז הוא בטל כשיעמוד ע"כ. וזה הלשון קשה בעיני להולמו דאי גרסינן כדאיתא במקצת ספרים והיכא דאמרינן כו' והלא לשון זה לא נזכר למעלה אלא בתחלת הסי' שכ' אמר מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט וא"כ אא"ל דכי אמר בהאי לישנא שאפי' עמד מחליו ולא מת דהוי גט הרי לכ"ע בברייתא דפליגי ר"י ור"י ור"מ קתני ובלבד שימות אבל אם לא מת ודאי חייב חטאת והוא בעצמו כתב בלשון הנז' בשם אביו דהוי כמי שאומר מעת שאני בעולם ושהוי כאומר הרי זה גיטך לאחר שלשים יום דודאי אינה מגורשת קודם גם עתה אם לא מת פשיטא דאינה מגורשת וברור הוא ואפי' שנאמר כנמצא בספרים אחרים והיא הנוסחא האמיתית והיא זאת והיכא דאמר שחוזר לש"מ ור"ל והיכא שהוא הש"מ אמר לאשתו מעכשיו ור"ל שאמר כן בלא מלת אם מתי אכתי קשה מאי הא' דקאמר אלא פי' בפירו' כו' דמשמע דבלאו הכי א"א שלא יהא גט אפי' שיעמוד והלא אפי' שלא פירש כן בפירו' אלא שאמר הרי זה גיטיך אם מתי לבד אז אם יעמוד לא הוי גט כמו שהוכחנו. ואפי' את"ל דכשאמר מעכשיו אם מתי הוה ליה כאלו פירש מה שא"כ לפי האמת שבבירור נר' שיש לחלק מ"מ קשה איך אמר לכך צריך כו' הא ודאי אינו צריך וכן איך סיים ואז הוא בטל כשיעמוד דמשמע הא לאו הכי אינו בטל אלא שנר' דהכי פירושו אין תקון שתהיה מגורשת ודאי מעת מסירת הגט למפרע אם ימות. ואם לא ימות שלא תהיה מגורשת כלל אלא אם יאמר לה הרי זה גיטיך כו' וזה למה שאם יאמר הרי זה גיטיך מעכשיו לבד היא מגורשת אפי' יעמוד ואם יאמר הרי את מגורשת מעכשיו אם מתי אינה מגורשת גמורה אלא שעה א' קוד' מיתה דנעשה כאומר מעת שאני בעולם כפי דעת התוס' וכ"ד ודעת אביו הרא"ש אבל כשאומר אם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גטי דאז כל אפין שוין זה לגרושין וזה לנשואין אם מת לעולם הויא מגורשת גמורה משעת מסירת הגט למפרע ואם לא מת אז הוא בטל לגמרי ודאי בכל זמן לכ"ע בין לר"י בין לרבי יוסי בין לר"מ דבהא מיהא כ"ע מודו דאם מת מגורשת לגמרי מאותה שעה אם לאמת הרי היא כאשת איש גמורה לעול' וקרוב לזה מצאתי במ"מ בפ"ט מה' גירושין מהרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל ואפשר שהוא סבור שהכפל מוציא מידי משמעות לאחר מיתה ומכניסו בכלל משמעות תנאי והטעם דכשלא כפל הוא סבור שהוא כאומר לאחר מיתה ומפני כך אינו כופל שאין צורך לכפול לאחר מיתה ולפיכך לא אמר כלום שאין גט לאחר מיתה אבל כשכפל מגלה דעתו שהוא אומר כן בתנאי. הרי נר' בפי' מה שכתבתי ונתברר א"כ שלכך תקן שמואל תנאי כפול כזה בש"מ ולא תקן שיגרש במעת אחרון שאני בעול' מפני ב"ט א' שרוב הנשים שהן מתגרשות כך הן שמתגרשות משעת קבלת הגט ועוד טעם ב' שא' שהדין נותן שאין להתייחד עמו באותן הימים כמו ששנינו לא תתייחד עמו אלא עפ"י עבד כו' ואם תדע האשה שהי' מגורשת מאותה שעה לא תתייחד אבל אם תדע שאינה מגורשת אלא שעה א' סמוך למיתה תתייחד עמו כי תאמר שעדיין היא אשתו וכבר אמרנו כי מגמתו של שמואל לבקש הלשון היותר מרווח ומובטח מכל ספק וערעור כנ"ל וליותר קיום והשלמת מה שכתבנו ראיתי לכתוב מ"ש הרמב"ן ע"מ שפרש"י בפ' האשה שנתארמלה על משנה דלא תתיחד עמו שהביא שם הגמרא ופרש"י שם לא תתיחד כו' שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן כו' ולפי פי' דפירש דבמהיום אם מתי אם מת מגורשת גמורה אליבא דכ"ע א"כ לא היה לו לפרש אלא משום חשש קדושין וכפרש"י שם בגי' ואולי יטעה אי זה מעיין לומר שמא חזר בו רש"י וסבירא ליה כפי' ר"ת דלדידיה לא שייך אלא טעמא דגט ישן ולא טעם קדושין דהא לעולם היא אשת איש עד שעת אחרונה ובודאי אין לחשוב כן על פרש"י ח"ו ואפי' התוס' לא כן ידמו ולבבם לא כן חשב שחזר בו אלא שהוקשה להם למה לא פי' הטעם הנמשך לפי פירוש' והרמב"ן כבר תירץ איך לפרש"י שייך טעמא דבגט ישן ור"ל לא תתיחד עמו כדי שלא יבא לגט ישן שאם ימות נמצא שאינו גט כלל וירצה אח"כ לגרשה באותו גט והוה ליה גט ישן. הרי דלפרש"י ב' הטעמים אמיתיים אלא שפי' כל א' במקום א' אבל לר"ת לא שייך אלא טעמא דקדושין כלל הדברים אני אומר אחר ההקדמות שהקדמתי יש טעם וטעמים לסמוך להקל אי משו' שיש לנו רוב חכמה ורוב מנין כי לדעתי הרי"ף והרמב"ם ורש"י הרמב"ן והרמ"ה והר"ן והריטב"א גם הגאונים כלהו סבירא להו בנדון זה שלנו שהגט גט משעת מסירה ואפי' שהיינו יודעים בבירור ששאר הפוסקים הנז' חולקים עליה' מ"מ היינו יכולי' לומר כדאי' הם אלו הנז' קמאי ובתראי לסמוך עליה' אפי' שלא בשעת הדחק כ"ש אם יש דוחק כפי מה שאומרי' שאם המת הולך בדרך עקש ופתנתול והלך למרחוק. עוד טעם ב' שכבר הראתי פנים וכתבתי שאפשר שגם הרא"ש והתוס' מודו בזה כשהיה התנאי כפול עוד טעם ג' שאפילו נניח שהם חולקי' מ"מ אם היה דאליבא דתוס' והנמשכי' אחריו היתה אשה ודאי אסורה ולדעת רי"ף והאחרי' ודאי מותרת והיו שקולים רי"ף והתוס' היה ראוי לאסור משום דהוי כספקא דאורייתא דאזלינן לחומרא ואפי' שלא היו שקולים ראוי לחוש לדברי' להחמיר אבל עתה שאפי' היו שקולים לא הוי אלא ספק ספק' כי אפי' את"ל שיש להלך אחר התוס' @77[תוס' פ"ק דמציעא על מחלוק' דרב ושמואל בהמוכר שדה שאינה שלו ומביא תלמודא מימרא אמר רב הונא אמר רב האומר לחברו שדה שאני לוקח לכשאקחנ' קנויה לך מעכשיו כתבו התוס' וז"ל תימ' מה צריך מעכשיו כיון דאדם מקנה דשב"ל עד וי"ל דגמ' אם נקרע השטר או שאבד קודם שלקחה זה דקני כיון דאמר מעכשיו]@88 אין התוס' אומרים אלא דר"י אסר משום דמספקא ליה אי כר"מ אי כר' יודה ושמא אין הלכה כתוס' הוה ליה ס"ס והנה מצאתי ראיתי בתשו' אחד להרשב"א כתב ומעתה נתברר עיק' השאלה דאפי' בדאיתחזק איסורא מתירין בו ס"ס ואפי' בעבודה זרה החמורה ועוד הביא הראיה אשר כתבתי למעל' מפ"ק דכתובו' וה' יודע ועד כי לא ראיתי דבריו אלה אלא אחר סיום זה הפסק וא"כ כאשר נצרף כל אלו הטעמים נוכל לסמוך עליהם להקל ואף כי לכתחלה דאי היה צריך ליזהר שלא לקרוע הגט מכל מקום עתה שנקרע בדיעבד נראה שלא הפסידה האשה זכות כן נר"ל מ"מ אם לא יראה לחכמים אחרים מורים הוראות בישראל אפי' ראיתי מחכמי הדור מסכימים לדעת הרמב"ם גם שמדברי החכם הש' המהר"ר עובדיה נר"ו נר' שלקח בפשיטו' פי' רש"י מ"מ איני אומר שיעשו מעשה אם לא שיסכימו חכמי גבולנו אשר בזמן הזה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |