שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/מד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה בחמישי בשבת ט' ימים לכסליו שנת הש"ז ליצירה בא לפנינו רבי צבי בר אליקים אשכנז מדרי סופיא' והעיד בפנינו עדים חתומי מטה איך עבר מפה בחור א' בשם רבי יצחק בר ששון מדרי בודון העיד והגיד לו על לא שאל דבר איך רגל אחד אמר לו לבחור הנז' שהרגלי הנז' יצא עם חבריו הרגליים תוך ספינה א' שקורין אותה בלשון ישמעאל נאשאת ויצא הוא וחבריו תוך הספינה הנז' מתוך פה העיר בילוגראדו ללכת דר' בודון ובנוסע' מפה העיר הנז' נתחברה עמהם ג' יהודים והלכו עמם ויהי בלכת עמהם ויחשבו עליהם רעות בלבם ויתנכלו עליהם להמיתם לומר שיש להם ממון רב ונכנסו בדמיהם ה' ינקום נקמתם אל נקמות ה' ואחרי כן פשטו את כתנתם מעליהם ולא נמצא אתם עד אלפים לבנים כחות או יותר והגיד לרגלי הנז' ליצחק הנז' לפי עדות רבי צבי אליקים הנז' כי אם היו יודעים הוא וחביריו שאין להם ממון רב כי חשבו עליהם כי היו אנשים סוחרים כי מעול' לא היו נושאים ידיהם מטוב ועד רע להכותם ולהרוג ג' יהודים על לא חמס וזאת היא הכונה כי שמו דמים בחיקם ע"כ עדות רבי צבי בר אליקים תוך בודון מפי הרגלי בהיותו שמה וזהו עדותו עד מפי עד היה זה יום ה' ט' לכסליו הש"ז וכתבנו וחתמנו שמותינו בשולי השט' הנז' אנו חתומי מטה פה בלוגראדו ושריר ובו"ק משה בר נחמן דיין יהודה בר דוד דיין:
מודה אני צבי בר אליקים במסירת קולמוס יוסף בר יעקב הלוי מק"ק שלום זאת ועוד אחרת בזה היו' הנז' בא לפנינו כמה"ר פנחס והעיד בפנינו עדים ח"מ איך היא היה עובר כנגד השער והיתה השמועה גדולה בתוך העיר בלוגראדו איך באו לסטים על ג' ספינות ומהם נהרגו ומהם נמלטו ובעוברו הנבין ה"ר חיים הנז' כנגד השער הנז' ראה ישמעאלים שואלים זה לזה ובתוכ' רגליים מבאי בודון. היושבים על מושבי הקארבאסארה בפתח ושאל הנבין ה"ר חיים הנז' הרגליים הבאים מדרך בודון אם אמת אתם הבאים ששמעתי אומרים שבאו לסטים על ג' ספינות ותפסום והרגום ולא שאל להם יותר מזה והשיבוהו אמת שבאו ליסטים על ספינה אחד מהרגליים והיו עמהם ג' יהודים שיצאו מפה בלוגראדו תוך ספינתם והג' יהודים נהרגו אמת ואמת כי אין ספק כי ירדו מהספינה ללקוט ענבים בכרמים שהיו על הדרך ושמה באו עליהם הלסטים ונהרגו קצת מהרגליים אבל היהודים נהרגו שלשתם ולפי תומם אמרו הרגליים לה"ר חיים הנז' שנהרגו הג' יהודים על לא שאל להם בעבורם כי לא שאל רק סתם על הספינות וכך אמרו לו מאליהם ומעצרם שהג' יהודים נהרגו ומקצת הרגליים נהרגו ומהם נמלטו והנמלטים הרה נסו לדרכם למעלה מבודון על הארץ וזה עדות ה"ר חיים שכך שמע מפי הרגליים הבאים הנז' היה זה יום ה' ט' לכסליו שנת הש"ז פה בליגראד וקים. ועוד בזה היום בא לפנינו דוד בר דוד והעיד גם הוא לפנינו חתומי מטה איך שמע שהיו אומרים איך באו לסטים על ג' ספינות והלך אצל הרגליים הבאים מבאי בודון ושאל מאתם אם היה אמת שג' ספינות נתפסו מלסטין ונהרגו והשיבו הרגליים מן הבאים אמת ואמת ובלשון ישמעאל טאין טאין בספינה הא' מהרגליים ההולכת מפה בלוגראדו וג' יהודים עמהם אותה הספינה לבדה קצת הרגליים נהרגו וקצת נמלטו והיהודים אמת ואמת שנהרגו ברדת' על הדר' ללקוט ענבים בכרמים ושמא נהרגו וכך שמע רבי דוד בר דוד הנז' מפי הרגליים הבאים כנזכ' וזהו עדותו היום יום ה' ט' לכסליו שנת הש"ז וכתבנו וחתמנו פה בלוגראדו העיד ושריר וקיים משה בר נחמן יהודה בר דוד מודה אני דוד בר דוד:
טופס כתב' ק"ק בלוגראדו ששלחו לטלינקי בפנינו עדות חתומי מטה ק"ק בלוגראדו איך בא לפנינו עדות ברורה שנהרגו אותם הג' יהודים תוך ספינה הרגליים כמו שיראה לעיני העדה הקדושה ולכן אנו ק"ק הנז' אנחנו מעידים עדות ברורה איך מאותו הזמן יום רשום תשעה באב לא נהרגו שום אחד מתוך היהודים רק אלו השלשה יהודים הנזכרים שנהרגו ואנחנו מעידי' על נשמתנא שהג' היהודים הנזכ' שהעידו בפנינו נכנסו תוך הספינות מהרגליים הנזכר והם היו דוד בר יוסף ארביאדו ומנחם בר משה עזרא הלוי ובחור אחד נער שהוגד לנו שהוא גיסו כל מתתיהו יוסף קצב ואלו היו אותם שיצאו מפה בלוגראדו עם ספינות רגליים וכתבנו וחתמנו וחתמו עשרה אנשים מקהל קדוש בלוגראדו:
תשובה
אע"ג דלכאורה אין הוראה לאיסור וכמו דס"ד דמקשה פ"ק דכתובות דפריך ומי איכא הוראה לאיסור מ"מ להיות כי נשאול נשאלתי על הענין הנז' להורות דעתי מחכם אחד שבא לפניו הדין הנז' הלכה למעשה ודעתו היה להתיר ואני אמרתי אליו על מה כי לא הייתי יודע טעם לקיום ההתר ונשתהה הענין ימים מה עד שיצא הדבר לחוץ ונותר הענין ביד החכמים יושבים על מדין ואחר העיון הסכימו להתיר ולפי שעה לא גלו טעם כלל אלא שהוציאו קול במחנה העבריים כי הדברים ברורים שרירין וקיימין וגדול כח המתירי' ולהיו' כי אני ההדיוט על משמרתי אני עומד ואתיצב על עמו' האיסו' ראיתי כי טוב בעיני אלהי"ם ואדם להודיע כי מה שאמרתי לא אמרתי בדרך חומרא אלא מתורת טעמא וסבר' מונחת מסוגייא דגמ' ומן הפוסקים ז"ל וזה החלי וקודם דברי אציע הצעה והיא זאת כי לא נעלם ממני המשא המוטלת על כל מורה הוראה לחפץ ולפשפש בזכות בנות שר' אשר לא תעגינה אמנם מ"מ אחר שיש לנו סוד מוסד דאף ע"ג שהקלו חכמים בערות אשה ה"מ בגוף העדים כו' לא בגוף העדית דאדרבא החמירו בו וכמ"ש במרדכי פ"ב דיבמות והביא ראיה מפ' יש בכור דאמרי' התם שאני עדות אשה דהחמירו ביה רבנן ומי החמירו התנן הוחזקו כו' ומתרץ בדאקילו בסוף פירוש אחר שנחקר העדות יפה והבי' ראיות הרבה מתלמו' דידן ומן הירוש' גם מצאתי בכתבי בעל ת"ה שכתב וז"ל נר' דקשה לקבע הלכה לדורות להרי' אשת איש על ידי צירוף כלים לאומדנות אחרות עד אע"ג דמשום עגונא מקילין טובא בעדות אשה הא אמרי' פ' יש בכור כו' ופרש"י לאחר שכוונו יפה שזה הקלו חז"ל להחזיק ואפי' בשפחה ועבד אבל תחלת העדות דהיינו ראיית המת לא אקלו רבנן. וכן מוכח בהדיא במימוני וכן במרדכי דחשיב כי האי גונא תחלת עדות דאייתי ראיה מהא כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא מכל זה משמע שאין לבקש קולא אלא בגוף העדים ובאותם הדברים שחכמי התלמו' הקלו כיוצא בו אבל בגוף העדות אדרב' יש לנו להחמי' עד שיתברר לנו היטב כן נראה לע"ד ומעתה נחזי אנן אמאי סמכינן בעדיות אלו להתיר וכבר נראה מבורר שנ"ד אי איפשר להתברר אלא מהנהו מעשיות דאיתאמרו בגמ' אבא יודן איש צידן אמר מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי שמת בדרך וקברתיו והשיאו את אשתו שוב מעשה בקולר כו' ושוב מעשה בס' בני אדם כו' עוד בתוספ' והביא הרמב"ם בחבו' להלכה אלו הן המקומות שמצאנו ראינו הקלו חכמים להתיר האשה מבלי הזכרת שם בעלה במעיד על מיתתו ונ"ד נמי בשום עדות מהג' עדיות לא נזכר שם ההרוגים. ויש לדקדק בגמרא למה הוקבע שלשה מעשיות אלו בתלמיד כי היה מספיק באחד מהם עוד ראיתי לעורר בדברי הרמב"ם מה טעם השמיט המעשה הג' כי הביא הראשון ושני והג' שהוא מעשה בס' בני אדם כו' לא הביאו עוד שבמעשה הא' בא בשנוי קצת מלשון הגמרא גם שלא הזכיר בו המקום שאליו ההליכה כמו שהזכיר בשני ע"כ נראה לע"ד ליישב הגמ' עם הרמב"ם כי סברת הרמב"ם שמעשה הא' שהוב' בגמ' היה שגוי זה והיהודי שהיה הולך עמו הכרנום והוא ג"כ כשהגיד מיתת היהודי היה מגיד לאיש או אנשי' שראו אותם יחד בדרך או יוצאים ממקום פלוני ועל כן אני צרי' להזכיר מקום שאליו ההליכה ולא סימן אחר כי על איש רמוז וניכר העיד ואע"ג דבלישנא דגמ' בא מעשה בישראל וגוי שהלכו בדרך ובלשון הרמב"ם כתוב יצא גוי כו' י"ל שהכל אחד אלא שהר"ם במז"ל נקט האי לישנא אגב סיפא דקאמר וכן אם יצאו כו' אמנם בעיקר הדין דקדק בלשונו במה שבמעשה הא' כת' ובא הגוי והסיח לפי תומו ואמר שיצא עמי מכאן מת ולא אמר מכאן למקום פ' ולא הזכיר סימן אחר כלל אמנם במעשה הב' כתב והסיח הגוי לפ"ת ואמר שעשרה שהלכו ממקום פ' למקום פ' והם נושאים כך וכך ואין ספק שלא נפלו לשונות אלו מפה קדוש במקרה ובפרט כי הפוסק לפרש בא ולא לסתום ולמה יאמר דבר שאינו צריך להטעות למעיין ח"ו אלא שבלי ספק כתבם בדקדוק והוא זה כי בשלמא במעשה הראשון שאנו מכירים לזה הגוי שהיה הולך עם זה הישראל והוא אומר לנו שאותו ישראל מת לא חיישינן שמא לא דקדוק ושמא אחר נתלוה עמו אלא בס' ידוע שהוא אותו שראינו ועל אותו העיד אמנם במעשה הב' שהגוי לא היה מכיר אותם גם לא נתלוו עמו לשנדע שהם הם היהודים שמתו לכן במקום זה הביא סימנים אחרים והוא שיצאו ממקום פ' למקו' פ' גם סי' אחר שהיו אסורים בקולר כי כן היה גרסת הרמב"ם וכן פיר' בעל הערוך ז"ל שהביאו בערך קלר ולפי' זה הסכים רי"ו נתיב כ"ג ח"ג שכתב וז"ל אבל אם היה אומר אוי לפ' שהיה הולך עמי בדרך או שהיה הולך עם פ' או שנתפס בקולר פ' ומת בדרך וקברתיו או קברתים משיאין על פיו וכמה הפליא זה החכם להחמיר דמתוך לשונו משמ' שצריך שהגוי ידע ויכיר לאיש הזה גם שלא הספיק שיאמ' בקולר אלא שיאמ' בקולר פ' עוד חומרא וקברתיו דס"ל דדוק' קאמר אמנם בחלוק הג' נלע"ד א' משני דברים או שכללם הרב במ"ש נושאים גמלים כו' ודעתו שאח' שאלו האנשים היו הולכים למלחמה הוא סי' אחר כמו קולר או שהשמיט זאת החלוקה להורות לנו כו' לא הובאה בגמ' אלא להורות לנו כי דוקא דאמר וקברתיו הא לאו הכי לאו עדות הוא וזה מטעם דב' החלוקות מחודשת הב' מן הא' אמנם בחלוקה זאת כיון שהזכיר הגוי המנין הגדול הזה ודקד' בהם ולמקום שהיו הולכים ואנו ידענו מנין אלו האנשי' ולאן היו הולכים אין לחוש לדבר עוד אלא שראוי להתי' נשותיהן אפי' לא יתן סי' אחר כי עדיף מסי' קולר אלא שהביאו התלמו' להשמיענו דדוקא קברתיו זהו הנלע"ד בדעת הרמב"ם ז"ל אמנם הרא"ש בתשו' הלך בדר' אחר שהוא כ' וז"ל מאלו המעשי' יש לידע שהרב' הקלו חכמים בעדות אשה משום עגונה במעשה הא' לא הכיר את היהודי ולא ידע שמו אלא שאמר יהודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שיודעים שאותו היהודי נתלוה עמו עם זה הגוי ובאו לפני ב"ד ואמרו שפ' נתלוה עם זה הגוי והנה הגוי אומר שמת והתירו כו' ולא הזקיקו ב"ד לחקור מן הגוי אם היה אותו היהודי כו' אלא כיון שאותו היהודי נתלוה עמו תלינן בודאי דאותו היה שמת ולא מיבעיא זה שהוא יחידי אלא חבורת בני אדם דאם איתא שמתו כלם קלא אית להו א"ה סמכי' מעדו' גוי אע"פ שלא הכיר שום א' מהם כו' אלא שידענו שפ' ופלו' היו מהלכים באותו הדרך ולא עוד אלא כ' בני אדם דאיכא קלא טובא אם מתו כולם עכ"ל ומצאתי בכתבי בע"ת הדשן שכתב על דברי הרמב"ם הנז"ל וז"ל אם דקדקתי בדבריו מהא דכרב אע"פ שאין הגוי יודע אותו האיש ומהיכן דקדק זה דאותו פסקי שכתב הרמב"ם בההוא ענינא כלם מפירשי' בתלמודא בעדות דאבא יודן ולא מוכח התם דמיירי דאתא לאשמועי' דאפי' אין הגוי יודע אותו האיש אה"ק הוי להרמב"ם אמאי בעינן וקברתיו עד אלא ס"ל להרמ"בם דלהכי בעינן וקברתיו משום דלא ידעו הגוים אותם האנשים אלא שאמרו אותן שיצאו מכאן ולכאן ולכך בעינן וקברתיו אע"ג דמסיק תלמודא דלא בעינן וקברתיו אלא ברעבון ע"כ משמע מהא דאפי' הרא"ש בעי בכי האי עובדא וקברתיו דאם לא כן תקשי ליה נמי מנין לו מן הגמר' שזה הגוי לא הכיר כו' ואע"פ שכתב הטור בדברי הרמב"ם ואיני יודע למה צריך לומר קברתיו מ"מ לא יובן מזה הלשון שהטור חולק עליו וסבירא ליה דאין צריך דא"כ הוה ליה למימר ונר' שאין צריך לומר וקברתיו אבל מה שאמ' שהיא לא היה יודע טעם לדבר אינו מכריח דלא צריך כי הרמב"ם היה יודע ואחר שהרא"ש הביא המעשיו וככתבן וכלשונם בפסקיו ובתשו' הנז' ולא פי' דלשון וקברתיו לאי דוקא נר' נמי דהכי סבירא ליה עוד נר' לדקדק בדברי הרא"ש ז"ל שנר' בפירוש שאין חידוש במעשה הב' ובג' מן הא' אלא שהא' היה א' ולית ליה קלא ובחבורה כו' ובס' איכא קלא משמע דס"ל להרא"ש שבכלם היה הגוי הולך יחד עם ישראל והוא הוא שהגיד שמת ושאל"כ חידוש גדול אחר היה זה ואחר הדברים האלה אתנהל לאטי בכל א' מהג' עדיות מאי זה מהם נקח ראיה שמתו אלו האנשים. אם מכח עדות הא' שאמר איך רגלי א' כו' עד ובנסעם מפה נתחברו כו' ונרצה לדמות זה למעשה הראשון בישראל וגו' כו' כבר כי כתבתי בגוף העדות אין להקל עד שיהיה ברור כי לא הקלו אלא אחר שהעדות בררו יפה אפי' שיהיה עבד כו' הכל כנז"ל ובעדות זה שאנו עומדים לא נתברר לנו אם אותם הרגליים אשר ראינו שהלכו אלו היהודי' עמם הם היו אותם בעצמם שאמרו לעד שהג' יהודים שנתחברו עמהם נכנסו בדמיהם כו' אלא שאנו אומרי' באומד הדעת שאלו הג' יהודים אחר שראינו שיצאו מפה עם הרגליים ועד זה אומר שרגלי א' אמר לו כו' בלי ספ' הם הם היהודי' וכמה רחוק זה מן הדע' דלא מבעיא לפ"ד הרמב"ם כפי מה שפי' שבמעשה הא' לא הוצרך לומר המקום שאליו ההליכה ולא סי' אחר כמו שעשה בשאר המעשי' לפי שאחר שראינו אנחנו שגוי זה יצא זה היהודי עמו והוא אומר לנו היהודי שיצא מכאן עמי מת שנר' בפי' מדבר עם אנשים שראו הליכתו ויציאתו עם אותו ישראל אין לנו לחוש עוד וכ"ש לדעת רי"ו דהוי בתרא טובא שהוצרך שיאמ' פ' אמנ' בנ"ד אין ספק כי הרבה רגליים יצאו ואלו הג' יהודים שנתחברו עמם אין אנו יודעי' עם כמה מהם נתחברו או מי מהם היו אותם שנתחברו היהודי' עמהם או אם אנחנו יודעים הרגליים שנתחברו אלו היהודי' עמהם אין אנו יודעים שזה הרגלי שהוא המעיד הוא מהם ולא הגיד לאיש שידע וראה שנתחברו אלו היהודי' עמו אלא אפי' לדברי הרא"ש שאין צריך כ"כ אלא שהגוי אמר שנתלו' עמו יהודי ומת לא למי שראם אלא לאנשים אחרים ובאו עדים אח"כ לפני ב"ד כו' הגם כי יש להשיב על דבריו מי הגיד לו שהוא כן ולא כפי' שפי' מ"מ אין להרהר אחר דבריו ובפרט אנן יתמי דיתמי ומ"מ מדבריו אלה נלמוד דבנ"ד אין להקל שהרי כתב והיו היהודים העדים יודעים שאותו היהודי נתלוה עמו עם זה הגוי כמה דקדק שידענו שנתלוה עמו עם זה הגוי גם כתב אח"כ ובאו ואמרו שפלוני נתלוה עם זה הגוי ובנ"ד פשיט' ופשיטא שאין אנו יודעים שזה הרגלי הוא היה מאות' שנתחברו אלו הג' יהודי' עמהם וא"כ איך איפש' לסמוך על עדות זה להתיר. ואפי' נחבר עדות זה עם עדות ק"ק בילוגראדו שמעידים שיצאו אלו השלשה היהודים מפה בילוגראדו עם רגלים אינו כלום מן הטעם שזכרתי שאין אנו יודעים שזה הרגלי הוא היה כו' ועוד שאפשר היה לומר שהקהל קדוש העידו שאלו היהודים יצאו ובלשון הרגלי אומר שנתחברו אליהם בנוסעם כו' גם היהודים מבילוגראדו מעידים שאלו היהודי' נכנסו בספינה ובלשון הרגלי ליכא לישנא דמשתמע מיניה בהכרח שנכנסו אלא שאיפשר לומר שקודם שנכנסו הרגום והיו אנשים אחרים שבאו ממקו' אחר אמנם אלו האנשים שנכנסו בספינה גם יצאו עמהם בצאתם מן העיר כנז' בדברי ק"ק בילוגראדו הם חיים והלכו לדרכם למקום שהלכו וא"ת הרי ק"ק בילוגראדו מעידים שנהרגו אלו הג' יהודים תוך ספינת הרגליים כו' והם פ' ופ' אפי' תנוקות של ב"ר יודעים שאין בדבריהם ממש אלא באומדן דעת מדברים מכח העדויות שקבלו כי הם בנוסעם ר"ל יצאו כאשר עולה בתחלת המחשבה גם בחשבם כי לשון ויהי בלכתם כו' ר"ל כאשר היו הולכים תוך הספינה חשבו לומר שכונ' הרגלי לומר שתוך הספינ' הרגם ולהיו' כי הם ידעו שנכנסו אלו היהודים תוך הספינ' גזרו בדעת' שהם ה' הנהרגי' אמנם אני כבר אמרתי כי אפשר שהאנשים שהעי' הרגלי עליהם מעולם לא נכנסו תוך הספינה גם לא יצאו עמהם מבילוגראדו אלא אחרים שנתחברו עמהם ממקום אחר כאשר הגיעו לשם אמנם אלו שמעידי' אנשי בילוגראדו שנכנסו בספינ' שהם דור כו' הם חיים כו' וראיה לדבר כי אנשי ק"ק בילוגראדו טועים במחשבתם ובאומד דעתם כי הם כתבו איך בא לפנינו עדו' ברורה כמו שיראה לעיני העדה גם כתבו אלו הג' היהודים שנהרגו תוך הספינה כנרא' בעיניכם והנ' עינינו רואות ואינם רואות דבר בכל מה שהם כותבים ובזה האריכות מותר לע"ד גם מכח המעשה הב' אין ראיה לדעת הרמב"ם פשיט' כי צריך ג' דברים או ד' א' שיאמר הגוי מנין היהודים שיצאו ב' שיאמר מכאן ולכאן עוד סי' אחר יוצאים בקולר אסורים או סי' אחר עוד שצריך לומר וקברתיו ובנ"ד כבר אמרתי שלא יש הוכח' מדברי הרגני מאין יצאו גם לא מקום שאליו היו הולכים ולא סי' אחר ואפי' לדברי הרא"ש שמתוך דבריו אינו נר' שצריך כ"כ אפשר דבנ"ד לא הוה מקל אם מן הטעם הא' שכתבתי שהיה צריך לידע שאותו הגוי שהיה הולך עמהם הוא הוא אותו שאמר שמתו מה שאין כן בנ"ד ואפי' תאמר שאין זה מוכרח מדברי הרא"ש מ"מ אחר שלפי דברי הרמב"ם לא דמי נ"ד לא למעשה הב' ולא למעשה הג' והיה ראוי להחמיר כדבריו אפי' שהיינו יודעים שמדעת הרא"ש להקל כי הוא ספקא דאורייתא כ"ש עכשיו שיש לומר ולפרש שאפי' לדברי הרא"ש יש להחמיר וראוי לנו לומר כן מכח ההקדמה שהקדמתי כי הרבה החמירו בגוף העדות ובזה לא נסתייעתי מענין וקברתיו לפי שמצאתי בדברי מהר"ר דוד כ"ץ וז"ל וכן נמי הגוי המסיח לפי תומו שהרגו הוא פשיט' שכיון שהוא הרגו הכיר בו היטב ודקדק בו ולא חיישינן דאמר בדדמי ואצ"ל וקברתיו כו' וידוע שהוא ז"ל היה המחמיר בענין המסיח לפי תומו יות' מכל חכמי הדור וא"ה כתב בזה לכן לא הבאתי ראיה אלא ממה שאין אנו יודעים שהרגלי המעיד הוא היה מאותם שנתחברו אליו אלו היהודי' והכל כנז"ל אין צריך לכפול הדברים ואם באנו להתיר מכח העדות הב' והג' יראה בעיני שאין בשום בעל הוראה יקל ראשו ויאמר שזה נקרא מסיח לפי תומו כי לא מצאנו ראינו כפי השגת ידי שיקרא מסיח לפי תומו אלא כאשר יתחיל הגוי לדבר לא שיגיד ע"י שאלה מוכחת מתוכ' ששואל בעבור דבר הנוגע אליו בתשו' אמנם בנ"ד שהעד הב' גם הג' כל' שאלו אמת שהותפשו הספינות מלסטי' והרגום הנה בכלל מאתים מנה בכלל הג' ספינות הם היהודים והם שאלו שנהרגו והרגליים השיבום ג"כ ע"פ דרך השאלה ואמר להם האמת מה שאמרתם שנתפשו כו' ונר' ממש שכוונו להעיד ולומר להם מה שאתם מסופקים תדעו בודאי שהיהודים נהרגו ואפי' שמצאנו מעשה דפונדקית דאמרו לה איה חברנו כבר אמרנו שכיון שהתחילה היא לבכור מסיח לפי תומו מיקרי ועוד שהוציאה לה' מקלו ותרמילו והראה את קברו וגם אין להביא ראיה מדברי הרשב"א שכתב וז"ל מדמקשי' והא איה חברנו שמעי' דכל שאומרי' לו איה פלו' שהל' עמך אין זה מסיח לפי תומו ע"כ והיה אפשר לומר דוקא דשאלו איה פלו' הא לאו הכי אלא שאלו לו מענין אחר והשיב אגב אורחיה שמת פלו' דמסיח לפי תומו מיקרי גם אפשר להביא ראיה ממ"ש מהררי"ק בשרש קכ"א וז"ל ה"נ נר' להתיר אעפ"י שנאמר שע"י רדיפת היהודי' בנקמת דם השפוך נתעורר אותו פקייט הנוצרי לומר להם הנה נתפש כו' והנה הוא הרג כו' מלשון הרשב"א אין לדקדק לפי שיש לומר שיותר חדוש הוא מה שכתב שכששאלו למעיד איה פ' שלא הזכירו שום הריגה ולא שום מיתה בעול' וא"ה כתב דלא מיקרי מסיח לפי תומו כ"ש בנ"ד שהזכירו להם ענין הריגה גם ששאלו להם על ג' הספינות שבכלל מאתי' מנה כנז' דודאי לא מסיח לפי תומו הוי גם תשו' מהררי"ק פוק חזי כמה קושיות הקשה עליו מהר"ר דס"ץ ז"ל ולא עוד אלא שכתב שהוא האמת שהוא מהררי"ק לא סמך על זה אלא על דברים הרבה שהביא באותו פסק כאשר יראה מי שירצה ודמהו לציי' השולה דגים מן הים כו' כ"ש שאפי' שנאמ' שמהררי"ק ז"ל היה סומך על ההיא ראיה למעשה מה שאינו כן ח"ו נ"ד גריע טפי דהתם הוא רדיפ' אבל לא דברו עם המעיד מטוב ועד רע כלל ועיקר אבל בנ"ד ששאלו כו' הכל כנז' פשיט' לע"ד דלאו מסיח לפי תומו הוי לכ"ע והיראיה לזה שתיכף השיב על הריג' היהודי' כמבשרים רע אמנם אח"כ דברו שהרגליים מי מהם נהרגו כו' וחזרו אבל היהודים כו' שנר' ממש שכוונו להעיד ולהשיב להם לפי כוונת השואל שהבינו שעל זה היה שואל וכל זה נר' ג"כ שראוי להחמיר מכח ההצעה הנז' עוד יש טעם לאיסור הטעמים הנז' למעלה בעדות האח' למר כדאית ליה כו' נוסף עליהם ענין וקברתיו שנר' שבנ"ד דאיכא מלחמה גם לא הזכירו שם הנהרגים איפשר שהרבה מן הפוסקים יורו שצריך לומר וקברתיו עוד איכא ריעותא בנ"ד שכפי הנר' אם אלו העדיות הג' מדברים כלם על אלו הג' יהודים הנז' בעדות ק"ק בילוגראדו הרי מכחישים זה את זה כפי הנר' מן העדות הא' הרגליים בעצמם הרגום כנז' ואין אנו יודעים אנה אם בתוך הספינה מה שנראה דבר רחוק מן השכל שכלם הסכימו לנבלה כזאת ולא חששו שיתגלה הדבר ונתבעו מהם ומן העדות הב' גם מן הג' נר' שהליסטים שבאו עליהם הרגו מקצת הרגליים גם הרגו היהודים ע"כ נר' בודאי ששני מעשיות הם ואנו על מה נסמוך שאחר שיש עדו' מג' יהודי' שנהרגו ע"י הרגליי' ויש עדו' שג' יהודי' נהרגו בספינו' ע"י לסטי' ואלו ואלו יצאו או נתחברו עם הרגליים איך אפשר לידע בודאי שאלו ההרוגים הם פ' ופ' אחר שג' האחרים לא ידענו מי הם גם אפשר שאינם לא אלו ולא אלו רצונו לומר לא הנהרגים מהלסטים ולא הנהרגים מהרגליים וכבר אמרתי שאין להביא ראיה מאנשי ק"ק כו' כפי הנראה לע"ד ואף שהם לא אמרו שלא יצאו אלא אלו אלא אמרו שאלו יצאו ואני איני מכחיש זה אלא אומר אני שאלו יצאו בספינה אחת וניצולו ואחרים יצאו בזמן אחר או בספינה שנית ונהרגו ואחרים יצאו או נתחברו עם אנשי הספינה הג' והרגום קודם שנכנסו ואע"ג דכתב הרא"ש דכיון דכלהו מעידי' אמיתה לא חיישינן להכחשה היינו כשכלם מעידים אמיתת פ' ודאי אעפ"י שזה יאמר מת וזה יאמר נהרג לא חיישי' אחר שאין אנו יכולים לתר' דבריה' אמנ' אחר שאנו יכולי' לתרץ דברי' נתרץ ואפי' להקל אמרי' הכי כ"ש להחמיר סוף דבר שאיני רואה התר בנשים של אלו האנשים עד ישקיף ה' ברחמיו משמי חסדו וצור ישראל יצילנו מכל שגיא' גדולה וקטנה כה דבר הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |