שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/מב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה במותב תלתא כחדא הוינא אנחנ' בידינא דחתימין לתתא כשבא לפנינו ר' יצחק בכ"ר דוד ויריוטי יצ"ו והעיד בתורת עדות ואמר איך בהיותי הולך בדרך יחדי פגע לי גוי א' ואמר לי למה אתה הולך בדרך יחידי ואינך מתירא שמא יארע לך כמו שאירע ליהודי א' שנסע מקוצינ' יום ו' עתה בקרוב כמו ד' חדשי' בהיותי יושב ואוכל לחם יחד עם שכני א' בתוך היער באותו היום וכראות אותו היהודי אותנו קרב אצלנו ונדר לנו שני לבנים שנתלוה עמו עד שיעבור היער ואנחנו לא רצינו ובעודו מדהר עמנו הגיעו שלשה גוים ובידם כלי זיין ושמעו הדברים שהיה מדבר עמנו ואמרו לו תן לנו ב' לבנים ונתחבר עמך עד שתעבור היער ונתן להם ב' לבני' והלכו ביחד וכשנתפרדו מאצלנו נענע ראשו שכני ואמר לי או לו לאותו יהודי שהולך עמהם ובעודו מעיד עדות זה ר' יצחק הנז' מפי הגוי שהסיח לפי תומו עבר הגוי במקרה והראו לנו ר' יצחק ושאלו לגוי קצת מאנשי הקהל על זה הענין ופחד הגוי לדבר שום דבר בפניהם עד שבא יהודי א' שמו ר"י בכ"ר מרדכי וקרא הגוי בביתו להגיד לו הענין ולא רצה הגוי לדבר דבר עד שהשביע הגוי את רבי יצחק הנז' שלא יבא לו שו' נזק מאלו הדברים ונשבע לו ע"ז ואז ספר הגוי לר' יצחק כל המאורע וא"ל איך יום ו' יצרתי מקוצינה יחד עם שכני א' לילך בכפר ובדר' בתו' היער באותו יום ישבנו לאכול לח' ובא יהודי א' רוכב על סוס אדו' והיה לבוש בגד שחור כעין קאפניקי ולמטה הימנו בגד מאבי וראה אותנו ואמר לתת לנו ב' לבנים שנתלוה עמו עד שיצא היער ואנחנו לא רצינו ובעודו מדבר עמנו באו ג' אנשים מחופרי הבורות מזויינים ושמעו הדברים שדבר עמנו ואמרו לו תן לנו ב' לבנים ואנו נתלוה עמך עד שתצא מן היע' ונתן להם והלכו ביחד וכשנפרדו ממנו אמר לי שכני או לו לאותו יהודי שהולך עמהם ואחר שאכלנו קמנו ללכ' לדרכנו וכשיעו' מהלך מיל אחד מצאנו אותו היהודי הרוג בקצה היער עם מלבושיו הנז' והכרנו אותו בדמותו ובפרצוף שלו שהוא היה היהודי שנתלו' עם הגוים הנזכ' ואנחנו בשמענו העדויו' הללו כתבנו על ספ' פה ק"ק סימינדר' וההוא יום ה' ה' לחשון שנת השי"ג ליצירה וקי' אל הקהלות הקדושות והטהורות ובראשם החכמים השלמים השרידים אשר בכל עיר ועיר ובכל מקום ומקום ישמרם צורם ויגן בעדם אמן אחרי הדרישה והתחנה מאת אדון השלום יגדיל שלומכם באנו להודיע' לכ"ת אנחנו צעירי הצאן ק"ק קוצינ' ח"מ איך בראותינו העדיו' הנז' בכת' האחר חפצנו ודרשנו וחקרנו בעיר קוצינה ואחר הדרישה והחקיר' שעשינו כראוי נתברר לנו כי בכל אותו הזמן הנז' בכתב האחר שהוא קרוב לארבע חדשים לא נפקד ונעדר בכל עיר קוצינה שום יהודי בין מהאנשים שישבו בקוצינה זמן הרבה בין מהאנשים שעברו משם דרך העברה כי אם העני משה בכ"ר עזרא ויריוטי שיצא מקוצינה יום ו' ונתכסה מעינינו ולא ראינוהו עוד גם נודע לנו בברור גמור כי באותו המקום שאמר הגוי שמצאו אותו יהודי ר"ל בתוך היער באוכלם לחם ואח"כ נתלוה עם הגוים הנז' בכתב האח' שהוא ודאי שיצא מקוצינה ולא ממקו' אחר אע"פי שלא יצא מקוצינה עם הגוי ביחד לפי שלא יתכן בשום אופן לשום אדם להמצא באותו מקום אם לא שיצא מקוצינה גם הסימנים ר"נ סי' המלבושים והסוס שהיה רוכב עליו שאמר הגוי כולם הם סימני' אמתיים ע"ע משה הנ"ל וזה דבר מפורסם לכלנו וכפי מה שנתברר ונתאמת לנו כך כו"ח שמותינו פה וההו' יום ה' י"ב לחדש חטין שנ' השי"ג ליצירה וקים:
תשובה
הגם כי גלוי וידוע לפני כל יודעי דת ודין כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול להורות בדבר ערוה להיות הנכשל בה מרבה ממזרים ח"ו ואעפ"י שמצאנו ראינו כמה קולות הקלו חז"ל משום עיגונא דאיתתא וע"כ כתב הרא"ש בתשו' וז"ל וכן ראוי לכל מורה לחזר על כל צדדין להתיר וכ"כ ג"כ הרמב"ם בתשובה שכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אנו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימני שעיקר תקנתם הקלו משום עיגונא דאיתתא מ"מ כבר כתב הנמוקי בשם הריטב"א ז"ל והביא לשונו מהר"ר דוד כ"ץ וז"ל אעפ"י שהקלו קולות רבות משום עיגונא ומשום חומר שהחמרת יש לו לדיין לדקדק יפה כו' יעו"ש ע"כ יראתי לגשת להורות בנדון שלפנינו כאשר ראיתי העדות המקובל בב"ד ק"ק סימינדרא מפי רבי יצחק בר דוד ויריוטי ותורת עדותו כפי מה שכתוב אלנו מן הב"ד הנז' היה שהעיד ר' יצחק הנז' איך בהיותו הלך כו' עד אוי לו לאותו הודי שהולך עמהם ולא עוד אח"כ עבר הגוי ושאלו לו קצת מאנשי הקהל ופחד הגוי כו' ועד שבא יהודי כו' והנה עפ"י הדברי' האלה לא ראיתי להקל והטעם כי ידוע לכל מעיין כי לא התירו עדות גוי כי אם כשהגוי מסיח לפי תומו והכי אמרינן ביבמות פ' האשה בתרא על מתני' דקתני ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות קתני בגמ' ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדו' היכי משכחת לה במסיח ל"ת כי ההוא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבה רב יוסף לדביתהו ואחרים כיוצא בו איתא בגמרא וכבר נתחבטו מן האחרונים על שרצו לומר שאפי' אם אמר הגוי מעצמו פלו' מת מבלי שאלה כלל שאפי' הכי לא תנשא משום דס"ל שצריך דברים המוכרחים שלא כיון לעדות ודייקי הכי מלשון הרמב"ם גם מלשון הטור א"ה ונמצא כן בפי' בתשו' הר"ן ואין כאן מקו' להאריך בזה מ"מ לכ"ע צריך שיתחיל הגוי מעצמו בלי שישאל לו שום אדם ובנ"ד כפי מה שנכתב עדות הגוי אינו כלום אחר שלא הגיד במל"ת כי אם ע"י כמה שאלו' ואדרבא מוכח טובא שכיון להעיד ממש וא"כ כפי זה אין בעדותו ממש ומה שהיה אפשר לומר בזה דשפיר מיקרי מל"ת שהרי כתב הרי"ף שלהי מסכת יבמות וז"ל שמעינן מיהא דהיכא דמתחיל ומל"ת אע"ג דהדרינן ומגלינן למלתא מיניה שפיר לא נפיק ליה מתורת מל"ת אלא נאמן ומשיאין על פיו ואחריו נמשכו כל הפוסקים וא"כ גם אנו נאמר שאחר שכבר ספר ליהודי תחלת הענין ואע"ג שאח"כ גלה הדב' ע"י שאלה מיקרי שפיר מל"ת אלא שכ"ז איננו שוה לי שהרי כתב' לעיל משם הריטב"א דהוי בתר' טובא שאעפ"י שהקלו כו' שעם כ"ז יש לו לדיין לדקד' יפה דסו"ס על הדיין לראות שאיסו' זה איסור חמור עד מאד ואשה בחזקת איסור עומד' ויש לך לידע במה אתה מתירה והרי כתב המרדכי שלהי יבמו' בפ' המתחיל אמר רב אשי ש"מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסור' אם נשא' לא תצא עכ"ל הגמר' וכתב הוא וז"ל סוגייא דרובא ועלמא הוי דאם עברה על דברי חכמים ונשאת לא תצא ואפילו שמותי לא משמתינן ליה ולא לדידה ונ"ל דטועין הם כו' עד ועוד מדלא איבעי הך מילתא דדיעבד אלא אעובדא דחסא ש"מ דוקא כה"ג הוא דאמר לא תצא כו' עד וכיון דר"א לא דקדק הך אלא מדרב נחמן דוקא כה"ג כגון עפ"י חכם כעובדא דחסא כו' עכ"ל מהר"ן והנך רואה שהכריח מהר"ם שאשה שנשאת בטבעה בעלה במי' שאין להם סוף שלא ע"פ חכם שמשמתי' לאיש שישאנה עד שיוציא ואעפ"י שמתוך לשון רב אשי לא משמע הכי מ"מ אחר שדברי רב אשי באו על מעשה דרב נחמן בההיא דחסא אין לנו ללמוד רק כה"ג וכ"ש וק"ו אנחנו שאין לנו ללמוד מדברי הרי"ף כי הם כה"ג דפונדקית שהתחילה לבכות ושאלו לה והשיבה דכה"ג שהיה הכל בעודם מתעסקים באותו ענין יש לנו לומר דכיון שהתחיל הגוי אעפ"י שאח"כ חזרו וגלו ממנו הדבר שפי' מיקרי מסל"ת אבל בנדון שלנו שנר' שעברו ימים בינתים בין כשספר הגוי הענין ליהודי ליום שהעיד היהודי לפני ב"ד לא דמי להאי דפונדקית וא"כ היה כשספר הגוי בפעם ראשונה לר' יצחק בר דוד ויריוטי הענין לא ספר לו רק עד אוי לו לאותו יהודי שהולך עמהם ולא עוד אלא שאחר כך קרה מקרה שבזמן שהיה רבי יצחק מעיד עדותו בב"ד ועבר הגוי דרך שם ושאלו לו כנז' פשיטא לע"ד דלאו מל"ת מיקרי דאדרבא יש לחוש למה לא ספר בפעם הראשונה כל המאורע לרבי יצחק שהיה הוא לבדו עמו אלא שנר' שלא היה יודע יותר אבל אח"כ כשהפצירו בו וראה שכונת' לידע אם ודאי מת אם לאו בדה מלבו הדברים ולא לבד כיון להעיד אלא שכיון ג"כ להתיר או שמא למדוהו לשקר כנלע"ד אחר שענין זה לא למדנו אותו בפי' כי אם מדברי הרי"ף מההיא דפונדקית והוא חדוש גדול ראיה לדבר שלא למדוהו שאר הפוסקים מן הגמ' רק מדברי הרי"ף כמו שכן נר' מדבדי מהררי"ק שרש קכ"א ע"ש א"כ אין לנו אלא חדושו ואין להשיב שאם באנו לומר דאין ללמוד רק בכי האי גוונא דפונדקית נימא נמי דדוקא בבה"ג דהראה להם מקלו ותרמילו והקבר הא ודאי קושיא היא אלא שיש להשיב ולומר שאין אלו הטעמים מהנים להאמינה טפי וכמ"ש מהררי"ק שרש קפ"א משא"כ בחלוק שאנו מחלקים דאין ספק שיש לנו לחלק ולומ' דבשלמא כשהתחיל הגוי להסיח לפ"ת ותיכף שאלו ממנו וגלה להם הדבר אין לחוש שעכשיו חשב ועלה בדעתו לשקר אבל כשעבר זמן מהיש לחוש ודאי שמא בתו' זה הזמן חשב בשקר או למדוהו לשקר. עוד אני אומר שאם הפוסקים שהיה לבם כפתחו של אולם היה להם פה להבין דבר מתוך דבר ולדמות ענין לענין לא כן אנחנו שקצרה מדענו וראוי לנו לחוש ולומר שמא דוקא נקט כנ"ל ולכן לא היה בדעתי לכתוב לא איסור ולא היתר אבל אחר כך הביאו לפני בעודי לומד בישיבה ליקר ומעולה ה"ר יצחק איריזה יצ"ו והעיד בפני כי כ"ר יצחק בר דוד ויריוטי הנז' הגיד מקודם שבא לב"ד כל הענין כמו שספר אותו הגמ אח"כ ושכך היה כתיב בטופס אחר מקבלת עדות ושזה דבר שאין בו ספק והאמת שכן היו מראים הדברים וכמו שכן אמרתי לשואלים תיכף לראותי הקבלת עדות ואמרתי להם אין ספק אצלי שרבי יצחק העד הנז' רצה להעיד בב"ד כל מה שהגיד הגוי אח"כ אלא שהב"ד לא נתנו אל לבם ולדעתם לשמוע סוף דברי ר' יצחק כי חשבו שיותר טוב היה לשמוע הדברים מפי הגוי שהוא היה הרואה הא' וטעו בזה וא"כ הייתי יודע מאז הייתי מסכים להתיר ואחר שעברו ג' ימים הביאו לפני ה"ר יצרק הנז' והעיד כל הנ"ל אז עלה בדעתי לכתוב שורותים אלה להורות כי דעתי מסכמת להתיר אשה זו בב' תנאים א' שרבי יצחק בר דוד הנז' יחזור ויעיד איך ספר לו הגוי כל המאורע במל"ת כמו שספר הגוי לר' יצחק בכ"ר מרדכי אחר שכן היה הדבר לפי עדות ה"ר יצחק איריזה. עוד תנאי ב' שיהיה החפוש שחפשו שידעו שמתושבי קוצינה ולא מאותם שעוברים ושבים שיצאו ממנה באותו זמן לא נפקר מהם איש אלא שהם בחיים או שמתו וקברום אח"כ ושכל זה ידוע להם בבירור כי האמת בעיני דבר קשה הוא לידע ובפר' העוברים ישבים ואז תנשא האשה ומותר' לכל אדם ר"ל אם אינה זקוקה ליבם ואם היא זקוקה ליבם מותר' להתיבם כן פסק הרמב"ם והביאו הטור הלכות יבום סי' קנ"ח וז"ל כת' הרמב"ם שעד א' נאמן ביבמה להעיד שמת בעל' שתתייב' או שמת יבמה שתנשא לשוק ואפי' עבד ושפחה וגוי מל"ת כו' עד וכ"כ רב אלפ' דעד א' נאמן ביבמה בין להתירה ליבם בין להתיר' לעלמ' והרא"ש אע"פ שחול' בין להתיר' לעלמ' בין להתי' ליבם מ"מ להתירה לעלמ' היא דקאמ' דלא מהני עד א' ביבמה אבל להתירה ליבם מהני וזה תלוי בסוגיי' הגמר' ואין כאן מקומו והמקום אשר ממנו יצא לנו היתר בענין כזה אעפ"י שהגוי לא הזכיר שם היהודי הנהרג הוי מן התוספתא שהביא הרמב"ם לפסק הלכ' שלהי הלכות גירושין וז"ל אחד שיצא עמנו מעיר פלו' ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו והביא הטור לשון הרמב"ם ככתבו וכלשונו בא"ה סי' י"ז ולא הביא שום חול' וכן גם כן בנדון שלנו שאמר הגוי לר' יצחק העד הנז' אינך מתיירא שיארע לך כמו שאירע ליהודי א' שנסע מקוצינה כו' ואין לומר שהרי הרמב"ם וכן הטור כתבו א' שיצא עמנו כו' ובנ"ד לא קאמר שיצא עמנו דנר' שמאחר שהכל תלוי בחיפוש מה לי אם העיד שיצא עמו או שיצא מקוצינה וכי תימא א"כ ל"ל להרמב"ם למינקט שיצא עמנו לימא א' שיצא ולא עוד נוכל לומר דאורחא דמלתא נקט דמאין ידע שיצא או שהיה בא אם לא שהוא עצמו יצא עמו או איפשר שכשאומר שיצא עמו והוא אומר שמת אין צריך יותר אלא החיפוש אבל כשאומר אחד ממקום פ' מת איפשר דאי"ל בדדמי ליה קאמר ואינו אותו שיצא ובנ"ש ליכא למיחש מידי כלל א' שאחר שהגוי אמר א' שנסע יום פ' כו' נר' בבירור שידע שיצא מקוצינה עד שאפי' היום שיצא משם הזכיר גם בשכבר מעידים הב"ד כי באותו מקום א"א שימצא שם איש אלא שיוצא מקוצינה גם חשש דשמא בדדמי ליה קאמר ליכא הכא שהרי אמר שהכירו אותו בדמו' ובפרצוף גם נסתלק מטעם זה סברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דסברי דצ"ל קברתיו וכתב הריב"ש ז"ל בתשו' שע"ז וז"ל אלא שכיון שיצא מפי הרי"ף והרמב"ם ז"ל להחמיר ראוי לחוש לדבריהם וכמו שכן כתב גם כן הרשב"א ז"ל דכאן בנדון דידן אין צריך אחר שאמרו שהכירוהו בדמותו בפרצופו שאותו שיצא מקוצינה היה ההרוג תו לא צריך וקברתיו וכמ"ש מופל' בדורינו הר' דכ"ץ בתשו' וכ"ש כי א"ס שנתפשט המנהג לסמוך על סב' האחר' דסברי דאין צריך לו' קברתיו ועוד יש בנ"ש מה שהזכיר הגוי כל סימ' מלבושיו והסוס שהיה רוכב עליו דאע"ג שהבי' מהר"ר ישראל בת"ה בכתבים קס"א וז"ל וכל העדיות שהעידו על סימ' כלי' לא דקדקתי כלל בהם לצדד בהם שריותא אפי' לצרפן וסעד ולסיוע לשאר אומדנות מ"מ כבר הביא שם דעת וסברת מי שהיה מצרף סימני כלים לשאר אומדנות ועוד שאפי' הוא בעצמו כתב וז"ל נר' דקשה לקבוע הלכה לדורות להתיר א"א ע"י צרוף כלים לאומדנות אחרות דכל חד וחד באנפי נפשי' לא מהני ולא מועיל דוקא לאומדנות דבאנפי נפשי' לא מהני ולא מועיל אין לצרף סימני כלים אבל לכיוצא בנ"ש שאמר הגוי א' שיצא כו' אבל כנז' נר' שאם יש צד מה חולש' בעדות מצד דאיכא לספוקי באפשרי רחוק דשמא זה ההרוג אינו משה בר עזרא ויריוטי ז"ל או שמא ואולי החפוש יש בו קצת חסרון לזה אני אומר אחר שיעש' החיפ' בכל האיפשר נסמוך אליו הסי' הנז ותסתיים דאיתתא דא שרייא לאינסובי והיה אפשר להביא קצת ראיה לזה מתשו' הרא"ש על עדות תלמיד א' שלמד עמו ואח"כ העידו עליו שמת ונסתייע הרא"ש ז"ל מספריו גם מהררי"ק ז"ל שרש קפ"ה אלא שלא היה לי פנאי להאריך כי המוביל נחוץ וה' יודע כי נתייאשתי מלכתוב לסבה שזכרתי ולסבת עדות ה"ר יצחק איריזה חזרתי וכתבתי מה שבא לידי לפי השעה וגמרתי בדעתי כי בשני התנאים שזכרתי ובסיו' סי' כליו וסוסו ועוד שמן הנר' אי הוה חיישינן לשאל' בכליו וסוס והיה דבר רחוק שהיינו צריכין לו' שאותו היום שיצא מקוצינה פגע באדם אחר ונתפשט מכל מלבוש' ונתן זה ר' משה הכל לאותו האיש שפגע בו והוא הלך לו והאיש האחר הוא שנהרג וזה רחוק רחוק מאד ואין הדעת סובלתו ועל כל הטעמים הנז' אני או' שאשה זו מותרת לכל להנשא לכל אדם אם אינה זקוקה ליבם ואם זקוקה היא ליבם ראוי אליה תנשא אליו ועכ"ז איני סומך על דעתי אלא אם ימצאו אנשים חכ' בעלי הוראה יסכימו להתיר ואז אני מצרף דעתי עמהם כי היכי דנמטי לן שיבא מכשורא נאם המדבר ברוח נכאה ונפש נענה אוחילה לאל אחלה פניו יצילני מכל שגיאה גדולה וקטנה אני הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |