שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/מא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה רחל שומרת יבם מן האירוסין שנפלה לפני ראובן היבם והוא גדול בשנים ויש לו אשה ובנים והיבמה היא נערה יתומה והנה בקטנותה פסקו קרוביה לנשואיה ממה שהניח אביה סך גדול ובבן אירסוה לבן גילה ויהי היום שנפלה לפני ראובן היבם הנז' טוענת הנערה הנזכ' שאינה רוצ' להתייבם לראובן הנז' יען היא ילדה ורוצה להנשא לבחור מעם דומה לה והיבם הנז' הוא גדול בשנים יהוא מטופל באשה ובבנים גם רחל הנז' טוענת ואומרת שאף אם היבם ראובן הנזכר אומר לייב' אין כונתו לקיום מצות יבום לפי שכבר גלה דעתו ואמר שהוא מעגן את היבמה הנז' לפי שלוי אחי אבי היבמה הנז' הוא נשוי עם לאה דודת' של היבם הנז' וירא ראובן היבם הנז' שאם יחלוץ לרחל הנזכרת שמא ישאנה לוי הנז' ועל לאה דודת' או שמא יגרש ללאה כדי ליכנוס לרחל הנז' א"כ בכה"ג דגלה אדעתיה שאין כונתו למצות יבום מי אמרינן דיכולים לכופו ולחלוץ אי לא ואת"ל דאין כח ביד ב"ד לכופו לחלוץ יודיענו עוד רבינו האם רחל היבמה הנז' תתרצה ותתפייס להתייבם לראובן הנז' אלא שטוענת שכבר נתנה כל הסך הנז' אשר נשאר מאביה נ"ע במתנה גמורה כדת וכהלכה לשמעון וכע' אין בידה מאומה ואומרת לראובן כנוס או פטור יודיענו רבינו אם אותה מתנה הויא מתנה וזכה בה שמעון הנז' ואת"ל דהוי' מתנה יודיענו האם יכולי' עכשיו ב"ד לכוף לראובן לחלוץ או לייבם:
תשובה
לענין הכפי' כבר כתבתי פעמים ושלש שאין לכוף רק אם האיש הוא מאותה ששנינו במשנה או שהוזכרו בתלמוד אבל לכוף לפי שהוא נשוי אשה ויש לו בנים ואפי' יהיה זקן מעולם לא הסכמתי לכך ואעתיק פה מה שכבר כתבתי פעמים אחרות וזה לשוני בהשיבי על שאלה שנשאל' לפני על ענין הכפייה:
תשובה
ה' אלהי"ם יודע ועד כי מעולם לא גבה לבי ולא רמה מחשבתי לעלות על ההרים הרמי' ולהכנס במקום קדושים אשר בארץ המה בדבר אשר נתחבטו הם לדע' אמתות ההלכ' כי מי יבא אחרי המלכי' את אשר חקרו ודרשו הם ויחתרו היבש' ולא יכולו להעמי' דבר על בוריו אם מ"ח קודמת או מצו' יבום קוד' יען נחלקו בז' גאוני עול' כ"ש וק"ו הדיו' ההדיוטי' כמוני היו' לכן אמרתי לשואלי דבר כי אין דעתי לעיין בדין זה לברר האמת כפי הכרעת דעתי כי ידעתי באמת שאין דעתי מכרעת אבל אכתוב בקוצר דעתי כפי מה שראיתי בפסקי גאוני עולם אשר בזמננו וזה כי זכורני שהיה בידי פסק מהרב הגדול מהר"ר יוסף פסי ז"ל עיין בסו' תשו' מהריביר"ב ז"ל סי' נ"ט דס"ח על ענין יבמת החכם איש היחס והמעלה כמה"ר משה ן' יעיש ז"ל ודבריו היו אלהכי כיון שא"א להכריח אם מ"ח קודמת או מצות יבום שאין לכוף לא ליבם לחלוץ ולא ליבמה להתייבם עכ"ל: עוד כתבתי פעם שנית על זה הענין בעצמו וז"ל כבר כתבתי דעתי על השאלה זו אלא שכפי הנראה הסתירו הענין ולא ביררו הדברים כאשר הם כי לבי אומר לי כי דברי השאלה הזאת הם כנים ואמתיים כי מלתא דעבידא לאגלויי בזה לא משקרי אינשי בה אלא שמציע השאלה הראשונה סתם הדברים והנחת שאלתו היה על שהבחור היה כבן ט"ו שנה וכן היבמה דמשמע ששניהם שוים גם הניח שמנהג המקום ליבם ועל הנח' השאלה הזאת כנזכר כתבתי דעתי בתכלית הקצור מהטעם שכתבתי וגם עתה על משמרתי אני עומד לשמור עצה ולקבל מוסר שלא לטרוח לרדת ולהבין אם מח"ק או אם מי"ק גם מן הטעם שהיבם יותר קטן מהיבמה לא ראיתי בזה טעם מספיק לגלות שום צד כפייה אבל כפי הנחת השאלה הזאת שכתב אבי הבחורה שגלה היותו בעל מומין היבם הבחורה שאינו נשוי אשה ראיתי ג"כ שלא להעלי' האמת ולהודיע כדת מה לעשות בענין כזה ובפרט דלא לימרו אינשי קא מחנפי רבנן אהדדי כי ח"ו כי אדרבא אומר אני כי איזהו ת"ח זהו הרואה טרפה לעצמו וכתיב ואהבת לרעך כמוך וע"כ נ"ל שכפי הדין הטוב והישר בעיני אלהים ואדם שמאחר שיבמה זו אינה רוצה להתייבם בשום צד וענין לא לנשוי אשה ולא לבחור ועל שניהם יש לה אמתלאה גדולה נכרת ונראת לעין כמו שנבאר בס"ד א"כ ראוי לפייס לאחד מהיבמין לחלוץ ולקיים מ"ח אשר היא המצוה הבטוח' מכל נזק והטעם ברור דאפי' הרי"ף ז"ל וסיעתו דסברי דמי"ק אפי' בזמן הזה מי שירצה לחלוץ ולא לייבם ג"כ מצוה הוא עושה אבל לפי דעת רש"י ז"ל וסיעתו דסברי דמח"ק אין ספק שיש תקנה ביבום דאם אינו עושה ומכוין לשם מצוה הוי פוגע בערוה וכמ"ש מדברי רש"י ז"ל בפרק החולץ דאמרינן התם תנן בגמ' מי"ק למצות חליצה בראשו' שהיו מתכוונין לשם מצוה עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה אמרי' מח"ק למצות יבום אמר רב אין כופין אותו ע"כ בגמ' ופרש"י אין כופין אי ניחא לתרוייהו ליבומי אין כופין אותו לחלוץ דנימא לאו למצוה מכווני ופגע באיסור אשת אח אלא אי בעי מייבם משמע דדוקא על הסתם הוא דלא אמרינן דלא למצוה מכווני הא אם הדבר כן שכונתו להנאתו לשם נוי או לשם ממון הוי פוגע בערוה ח"ו וא"כ נפקא מינה שיש ודאי סכנ' בענין היבום וזה שאין כן במ"ח וברור הוא. אמנם לענין הכפיה בנ"ד שיש ליבמה אמתלאה נכרת לעין אי בנשוי אשה אין צריך להאריך כלל שכבר כתב מהררי"ק ז"ל שרש ק"כ דאיכא כמה גדולים שאומרים דכופין לחלוץ בהדיא י"ש ואם על הבחור האמת שכפי אלו האמתלאות שהוא עור מעין א' גם שהוא בקוע ואין לו כח למלאכה וגם לא לשאת ולתת וגם ההליכה אנה ואנה קשה עליו עד שיש בזה שתים רעות א' החסרון בעצמו ושני קושי בקשת הפרנסה שא"א לו לבקש מצד חליו אין ספק שבאחד מאלה לדעת רש"י כופין לחלוץ כיון דא"א לאטעויי אחר שאביו חי ודאי שלא יטענו שום אדם וא"כ היה הדין נותן לכוף לפרש"י אלא שפר"ת ז"ל אע"ג דס"ל דמצות חליצה קודמת ואפי' אם רוצים לייבם אין שומעין להם אם לא שאנו יודעים שמכונים לשם מצוה וכמ"ש הטו' בשמו סי' קס"ה שם כל זה ס"ל שאין כופין לחלוץ אלא אם כן שהוא מאותם שכופין לגרש כגון אותם השנוין במשנה והאיש שאינו רוצה לזון את אשתו ואם כן מצד זה א"א לכוף לאיש הזה לחלוץ כיון שדעת רבינו תם דאין לחלוץ וכן דעת ר"י וכן דעת הרא"ש ז"ל וכמו שכתב הטור זכרונו לברכה בשמו וכל שכן לדעת הרי"ף והנמשכים אחר סברתו וסברי דמי"ק א"כ פשיטא שאין בידינו לכוף לחלוץ וכמ"ש הנמוקי ז"ל וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל דלפי פשוטן של שמועות אין לנו כפיית לחלוץ לכל מי שרוצה לייבם אלא שמטעין אותו כל מה שאפשר ע"כ: מ"מ אחר שמצאנו ראינו שרש"י ז"ל מאור הגולה ס"ל דבכל אמתלאה כופין לחלוץ אנן אע"ג דלא עבדינן מעשה בהדיא כותיה לכל הפחות יש לנו לעשות כל מיני כפיה שאפשר והיא לגזור חלה חמורה על כל איש מזרע ישראל יבדל ממנו ושלא ישא ויתן עמו וכל מיני הרחקות שאיפשר לעשות רק את נפשו שמור שלא ליגע בו כפי הכל כמו שביאר באורך מהררי"ק ז"ל בשרש הנזכר והטעם שהרי לדעת הרמב"ם ז"ל וגדולים אחרי' באשה האומרת מאיס עלי כופין ולאו דוקא מאיס עלי כמ"ש מהררי"ק ז"ל יע"ש גם ר"ת והנמשכים אחריו אע"ג דלא סבירא להו הכי מ"מ ר"ת בעצמו כתב דרך כפיה זו הנז' אפי' באשת איש א"כ ע"א כו"כ בנ"ד שיש לנו לעשות כפיה זה להתרחק ממנו בכל מיני הרחקות שאיפשר לעשות עד שיחלוץ יאין בזה שום גמגום לכ"ע כיון שיש ליבמה טענות מספיקות כנז"ל ומ"מ להיות כי גדול כבוד התורה טרם עשות זה המעשה ראוי לדבר עם החכם אביו דרך פיוס כל האיפשר ואם לאו יקוב הדין את ההר כי עם היות הוא אהובנו האמת אהובה יותר ע"כ לשוני שם:
ואחר שהודעתי דעתי וכונתי והראתי כי בלי ספק אע"פ שאין בידינו כח לכוף לחלוץ אין ספק שהדרך הבטוח יותר והטוב והישר בעיני אלהי"ם ואדם לחלוץ ומעתה אבא אל השאלה הב' והיא אם מה שנתנה היבמה הזא' במתנו' לאחרי' אי הוי מתנ' אי לא וזה ודאי פשוט תכלית הפשיטות דהויא מתנה שהרי משנה שלמה שנינו האשה שנפלו לה נכסים נפלו לה נכסים משנתארסה בש"א תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור אלו ואנו מודים שאם מכרה ונתנה קיים וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות אישות פ' כ"ב וז"ל וכן ארוסה שמכרה קודם הנשואין מכרה קיים שאין לבעל בנכסי ארוסתו כלום עד שיכנוס וכן כתב הטור א"ה סי' צ' וז"ל נפלו לה משנתארסה לא תמכור לכתחלה בעודה ארוסה ואם מכרה ונתנה קיים וזה דבר שאין ספק וערער בו כלל ועיקר וא"כ פשיטא ופשיטא דלא עדיף שומרת יבם מן הארוסין מארוסה עצמה וכ"כ הר"ן ז"ל וז"ל ונמצא פסקן של דברים לרבא דקי"ל כותיה בשומרת יבם שנפלו לה נכסים כשהיא שומרת יבם אפי' עשה בה מאמר מוכרת ונותנת וקיים דלא קני מאמר לב"ה כלל לענין נכסים וכולי עד ומיהו דוקא כשנפלו לה מן הנשואין אבל מן האירוסין לא עדיף יבם מאחיו דאתי מכחו עכ"ל. וכ"כ הרב המ"מ בפ' הנז"ל וז"ל וה"ה אם נשאר אלמנה מן האירוסין שאפי' נפלו לה בעודה ארוסה שמוכרת דלא עדיף יבם מבעל ע"כ ודברי המ"מ צ"ע קצת דמדקאמר מוכרת משמע דאפי' לכתחלה ומלישנא דלא עדיף משמע דדוקא בדיעבד כמו הארוסה והר"ן ז"ל כתב דאיפשר דמוכרת לכתחלה אבל לא כתב הדבר ברור וא"כ מ"מ למדנו בני ספק דהלכה רווחת בנ"ד שמה שנתנה יבמה זו למי שרצתה שמתנה' קיימת בהא פשיטא לן אבל איכא לאעיוני דאי אמרה השתא לית לי מידי כנוס או פטור. ובודאי ביבמה דעלמא אי אמרה הכי פשיטא ופשיטא דכפינן ליה ליבם ליבמי או לחלוץ שהרי אפי' בנשואה גמורה כל שאינו רוצה לשמש כופין אותו בשוטין ויוציא ויתן כתוב' ומשנה היא בפרק החולץ מצוה בגדול ליבם כו' עד לא רצו חוזרין אצל הגדול ואומרים לו עליך מצוה או חלוץ או יבם עד אין שומעין לו אלא אומרים כו' וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' יבום וז"ל לא רצה הגדול ליבם מחזירין על כל האחים לא רצה חוזרין אצל גדול כו' עד ואין כופין היבם לייבם אבל כופין אותו לחלוץ. וכן הטור א"ה סי' ס"א כתב וז"ל עליך המצוה חלוץ או יבם וכופין אותו לחלוץ אבל אין כופין אותו לייבם ודבר פשוט הוא אבל מה שיש לספק בנדון שלנו הוא זה דכיון דהיא עשתה שלא כהוגן להבריח נכסיה שהיו לה אחר שנפלה לפני יבם נר' דדמי קצת להא דתנן בפ' בתרא דכתובות הפוס' מעות לבתו ופשט לו את הרגל תשב עד שתלבין ראשה והכא נמי איכא למימר דכיון דיבם במקום אח קיימא כי היכי דאח הוי מצי לעכבה עד שתלבין ראשה או תתן כן היבם. ואע"ג דהת' תנן אדמון אומר יכולה היא שתאמר אם אני הייתי פוסקת לעצמי כו' עכשיו שאבא פס' לי כנוס או פטור וקי"ל הלכה כאדמון מ"מ איכא למימר דע"כ לא קאמר אדמון אלא היכ' שלא היה ביד' לעשו' אבל בנ"ד שהי' ביד' לעשו' והיא הבריחה הנכסים איפ' דמודה אדמון ואע"ג דתנן בפ' מציאת האשה הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשר ליתן ופירש רש"י יכול כו' או חלוץ או יבם אבל אחיו או יתן או תשב עד שתלבין ראשה וכן הגהה באשרי וכופין אותו שיכניסנה או יפטור אבל אם היה בעלה אז לא כייפינן ליה אלא תשב עד שתלבין ראשה. והוקשה לי מאד שהרי הלכה כאדמון שאפי' לבעל יכולה היא שתאמר אם אני כו' עכשיו כנוס או פטור וא"כ איך פירש"י אבל אחיו כו' והיה אפשר לומר שרש"י פי' המשנה אליבא דרבנן אע"ג דהלכה כאדמון אלא שההגה דאשרי קשה דנר' דלהלכה אמרה וראיתי אח"כ להר"ן ז"ל שהקשה קושיא זו לפירש"י ודחה פי' ופירש דמתניתין איירי בשפס' בשעת קדושין דהן הן הדברים הנקנין באמירה והבעל יכול להוציא מיד האב בדין בע"כ אבל היבם אין לו זכות כלל בפסיקה ההיא דיכול שיאמר כו' וכופין אם כן א לייבם או לחלוץ. ואכתי לפירש"יו הגהה קשה ונלע"ד כי היבם מלתא פסיקתא קתני שכופין אותו על כל פנים אבל לבעל אם אין האב רוצה והיא אינה יכולה ודאי דהלכתא כאדמון אבל אם יש לה ממקום אחר כגון שנפלה לה ירושה מבית אמה או שנתנו לה מתנה ע"מ שאין לאביה רשות בה אז תשב עד שתלבין ראשה או תתן. כן נראה בעיני מלשון המשנה שכתב מה אני יכולה לעשות שהיה מספיק שיאמר עכשיו אבא פסק לי ותו לא ומתיישב בזה פירוש רש"י ז"ל וסעד לדברי מצאתי הגהה בספרי רב אלפס ז"ל החדשים שכתוב וז"ל ואם יש בידה ליתן ואינה נותנת הרשות בידו לעגנה כל זמן שירצה ואינו לא כונס ולא פוטר ומ"מ לכל הפירושים נר' דיש חלוק בין ארוס ליבם ונר' שאין זכות ליבם בנכסי הארוסה שנפלה לפניו וכ"כ הטור וז"ל הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אפי' יש לו אח והיא זקוקה לו אינו זוכה במה שפסק שיכו' כו' ואפי' הבת חפצה ואפילו הראשון ע"ה והשני ת"ח וא"כ היינו יכולים לומר שיכולין לכוף ליבם לחלוץ או ליבם ואפי' לא תתן לו מאומה כיון שאין לו כפי הדין זכות בנכסים כמו שאמרנו אלא שעכ"ז נר' בעיני קצת דאינו כן דהא תנן ביבמות סוף פ' ב"ש הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה ואם נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה אין מבקשין ממנו שיחלוץ לה וכתב הרב המ"מ שמה שאמר ואם נתכונה אינו רוצה לומר שידוע בבירור שלכך נתכונה אלא כל שיש לומר שלכך נתכוונה ורישא דקתני כופין היינו משום דאמרי' דלא מסקא אדעתה למדנו מכאן דכל שיש לחוש לבד שנתכונה להפקיע עצמה מן היבם אין כופין לחלוץ אפ' שאי איפשר ליבם א"כ בנ"ד נמי איכא למימר דכיון דמן הדין אפשר ולכתחלה לא היתה רשאי למכור ולתת אלו הנכסים לשום אדם כיון שהיו לה לנדוניא לארוסה הראשון וגם אחר שמת הארוסה היו לה והיא בחשבה להפקיע עצמה מן היבם כי בזה לא ירצה ליקח אותה ערומה נתנה נכסיה לאחר אפי' שמה שעשתה עשתה וקיים מ"מ כיון שהיא נתנה אצבע בין שיניה וכוונה ודאי לכך אפשר דלא כפינן ליה ואע"ג דאיכא לחלק דבשלמא התם דהיא גרמה שא"א לייבם הוא דאמרינן דלא כפינן לחלוץ אבל בנ"ד דיכול לחלוץ או לייבם היה נראה שהיה הדין נותן לומר לו חלוץ או ייבם וכ"ש אם הדין היא שמוכרת אפי לכתחלה דכיון דהדין עשתה א"כ יכולין אנו לכוף אותו לחלוץ כל זמן שלא ירצה לייבם וכ"ש שיש לנו לומר כן כיון שמצד אחר יש למר דבלאו הכי הדין היה נותן לכוף לחלוץ כיון שהוא נשוי אשה ויש לו בנים לפי דעת גדולים מהפוסקים האחרונים אלא שמ"מ לא סמכתי על דעתי אפי' בזה ובפרט כי נאמר לי כי היבם אדם כשר ואין כונתו רק שלא תנשא יבמה זו לדודה שהוא איש כבר בא בימים וכונת דודה לגרש אשתו הנשואה לו שהיא דודתה של היבם וליקח בחורה זאת על זאת אני אומר שכיון שהדבר תלוי בזה שראוי לאסור עצמה מן האיש הזה ר"ל בעל דדתו של היבם בכל חומרות שאפשר ובעל דודתו ג"כ להביא הדבר לידי גמר טוב בלי ערער פקפוק ובבטחון זה יחלוץ היבם ולא נצטרך להביא עצמנו בשום צד כפיה זו הוא הדרך הישרה והברורה בעיני כדי שלא לעשות כפיה וכל מה שאני נזהר מענין הכפיה היינו שלא לכוף ליבם עצמו לא באומות העולם ולא לנדותו אבל אם יראה בעיני חכמי העיר להתרחק ממנו כנז"ל בתשו' הראשונה יעשו אך שיהיה כונתו לשמים הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר:
אחר שכתבתי וחתמתי שמי בפסק הכתיב וחתום למעלה לעולם הייתי מהרהר במחשבתי אם אמצא סמך לדברי במה שכתבתי שמאחר שהיבם רצונו לחלוץ אלא שכונתו שלא תנשא יבמתו זאת לדידה נשוי לדודתו שא"כ א"א לכופו לחלוץ בשום צד ואמרתי אני בלבי שאין ספק שאפי' שאותם שאמרו חכמים במשנה בפ' המדיר ואלו שכופין מוכה שחין כו' שלא אמרו שכופין אותו לגרש אלא אם אינו רוצה לגרש כלל אבל אם ירצה לגרש אלא שרוצה להטיל אי זה תנאי בגט בזה ודאי לא אמרו שכופין לגרש בלא תנאי ומי שיכוף בדרך זה כמעט הייתי אומר שחזר ונפל במכשול הכפיה אלא שעד עתה לא מצאתי מקום להתלות ובחפשי בדין התנאי מצאתי בב"י א"ה סי' קמ"ג לשון א' נר' לי להעתיקו הנה כי נר' לע"ד מסכים לדברי ולא לבד אני אומר שמה שאמרתי הוא על צד היותר טוב אלא שהוא דין או קרוב לדין כמו שאבאר בס"ד וז"ל מצאתי בס"ה דינים שכתב בסוף ספר חזה התנופה אעפ"י שנותן גט לאשתו על מנת שלא תלכי לבית אביך שהגט כשר והתנאי קיים אין לשום אדם שישתדל בגט שיתן בתנאי כזה כי אין ספק שלא יתקיים התנאי זה שאי איפשר שתעמוד על נפשה מלכת לבית אביה ונמצא גט בטל ובניה ממזרים למפרע אם המגרש הזה מאלו שכופין לגרש ולא רצה לגרש רק בתנאי זה אין שומעין לו וכופין לגרש בלא תנאי זה עכ"ל. ראיתי וישמח לבי שהרי כל מעיין יראה שקל להבין מתוך זה הלשון שנתבררה כונתו שהנה כתב שני פעמים מלת זה והיה ראוי שיאמר רק בתנאי ותו לא אלא ודאי דוקא תנאי זה שכמעט נמנע להתקיים הוא דקאמר שכופין לגרש בלא זה הא תנאי אחר שנקל לקיים אין ספק שהכופה לגרש בלא תנאי מרבה ממזרים לדידן דקי"ל דאין כפין אפי' במאיס עלי וה"ה והוא הטעם לדידן דקי"ל דאין כופין לחלוץ דלא כפינן ליה אם יר' לחלוץ כאשר יהיה בטוח שלא תנשא יבמתו זאת לאותו פ' וא"כ הנר' לע"ד שאין ראוי לכופו אפי' להתרחק ממנו ננז"ל אם יר' לחלוץ ע"ד הנז'. בוחן לבית וכליות יודע כי דברים אלו אצלי כנתינתן מסיני אין בהם נפתל ועקש כפי מה שהשיגה ירי בראשונה ובאחרונה נאום הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |