שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/לז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יודע דעת עליון עיניו לנוכח יביטו לנקוד' האמת ראש היחס והמעל' החכם השלם נר"ו אחרי קומי מכרוע על ברכי וכפי פרושות לשמים יפרח ישגא מעכ"ת ושלום כל המסתופפים בצל קורת חכמתו זאת להודיע ולהביע כי לא יכולתי אני בעוני להתאפק לאחרים מאשר ראו עיני הנה עפלה לא ישרה נפשי על המעשה אשר נעשה על אודות הקדושין אשר נתן שמואל אלטראץ בעירכם קריה רבתי ואני להפיק רצונך רצון שוכני סנה צפנתי להגיד דעתי הקצרה בשפה ברורה הודעתי נאמנה כי מטעם קדושין לית נגר ובר נגר מבלי גט יפרקינה ועתה הגיעו קונדריסי החכם השלם כמהר"ר יוסף ן' לב נר"ו פה שאלוניקי והראו לי פסק חרות על הלוחות על הענין אשר נפלאתי מראות. ראשונה הוא קצר מעשה שהיה איך היה כי מחפצו ורצונו להתירה חשב שלא היה צריך להאריך ולבבי לא כן ידמה כי בעיני הדברים כמו שראיתי מסודרים מבית דינך הם עושים רושם גדול לענין הדין כמ"ש ומ"מ ראיתי לגלות אזן חכמתך על זה ורוצה אני ממעכ"ת יראה יפרסם דברי אלה אשר עיני חכמתך תראינה לפני כל יודעי דעת אשר שם במחנך קדוש. א' כתב ז"ל איברא דהיכא דאמר הרי אני נותן לך טבעת זאת בעד קדושין כתב הריב"ש דיש לחוש טובא משום דמשמע הרי אני הוא המקדש ובנ"ד אפ"ל דכיון דקאמר טומ' אישטה מידי פור קדושין דמשמע נמי דקאמר אני הוא המקדש ויש מקום לומר דאפי' דנימא דהכי משמע מדבריו הרי היא לא אמרה אלא אני לוקחת אותם בעד קדושין ולא אמרה מידך כמ"ש הוא דנר' דלא רצתה לקבלם באופן שהוא גמר שתקבלם מידו אלא שקבלה אותם בסתם עכ"ל. תחלת דברי פיהו הורה כונתו להקל באשר תפס דברי הריב"ש האחרונים שאמר וכ"ש בנ"ד דאפי' תימא דהוי יד מ"מ הוי יד מוכיח דצריכ' גט מספקא דבעי' דרב פפא עד ועל כן כתב מהרר"י כאן כתב הריב"ש ז"ל דיש לחוש טובא שנראין דבריו שדעת הריב"ש לחוש לבד וזה אינו אלא שדעתו דהוו קדושין גמורים שכן כתב טעמים אבל במי שאמר הרי אני נותנו לך בתורת קדושין אין כאן ידים אלא דבור שלם: עוד כתב וכיון שהדבור שלם מקרי יד וגם בסוף הורה כן שלא אמר יד הוי מוכיח אלא אפי' תימא כו' דפשיטא דדברים אלו אפי' למתחילים מובנים שכונתי מבוארת שדעתו שהם קדושין גמורין אלא אמר שאפי' מי שירצה לחלוק אינו יכול לחלוק בזה וק"ל. גם מ"ש ויש מקום כו' אלו דברים שהשתיקה יפה מהדבור בענין קדושין שמא ח"ו יטעו התלמידים גם אמרם בלי ראיה ודבר תימה הוא מאד כ"ש שאני אוכיח להפך מהא דאמרינן בגמ' פ"ק דקדושין ההוא גברא דהוה מזבין חומרי פתכייתא כו' וכתב הר"ן ז"ל איכא מ"ד דטעמא דאינה מקודשת משום דאדבורא קמא סמכה דאמרה ליה מעיקרא הב שלא לשם קדושין אבל אי אמ"ל איהו מעיקרא אי יהיבנא מקודשת לי ואמרה הבא או הבא מיהבא כדאמר הוא אמר' איהו קאמר ומקודשת ע"כ א"כ כפי דעת זה פשיטא דאין מקום לדברי החכם גם הר"ן ז"ל דעתו להחמיר ואפי' לדעת הרשב"א ז"ל לא פליג אלא מטעמא דאיהו אמר לה בלשון שאלה והיא לא אסברא ליה אין מקדשנא לך אלא אמרה ליה הב או הב מהב' ודאי הכי אמרה בקדושין לא ניחא לי אלא במתנה ע"כ א"כ התם הוא דאיכא למימר שרצונה במתנה לא בקדו' אמנם בנ"ד מי ישמע לשום אדם שמא לא רצתה אלא להתקדש לזה ולא לו פשיטא ופשיטא דכיון דהיא אמרה אני ולוקחת אותם בעד קדושין ר"ל האמורים ורחמנא לצילן למימר איפכא אפי' לא היינו מוצאים סברת איכא דאמרי הנ"ל כ"ש השתא דאשכחנא אותה סבר' בההיא גוונא דאית לן למימר דבנ"ד כ"ע מודו כיון שהסכימה דעתה לקידושין הקדושין אשר אמר הוא אמרה ונכון הדבר למעט המחלוקת עוד כתב וז"ל וכד מעיינינן אשכחינן דלאו מלת' דאשכחינן בכמה מילי דגריע טפי היכא דאמר לישנא גריעא כו' עד ובנ"ד נמי מצינן למימר דאין הכי נמי אם היה נותן הקאלסאש בשתיק' הוה מהני מדין סבלונו' אבל מאח' שפירש מה שלא היה צריך לפרש א"ל שכונתו היה שלא היה נותן לה הסבלונות כדי שתהיה מקודשת ממנו כמנהג סבלונות אלא מקודשת סתם קאמר וגלה בדעתו שאינו רוצה לקדשה עכשיו כמ"ש הר"ן איברא שכתב הרא"ש כו' ומי שיעמיק העיון יראה דלא דמי כו' עד נדון דידן טפי דמי להא כתבינן בשם הר"ן היכא דהיה מדבר על עסקי קדושיה ונתן לה בלישני גריעי עכ"ל ואני נפלאתי מדבריו אלה כי הוא התחיל להרגיש במ"ש שהיה טובה השתיקה מהדבור כשהוא גרוע והביא ראיה מהר"ן והרגיש שמדברי הרא"ש אינו נראה כן חזר ונפל כאשר התחיל לנפול ואני אבאר דלא דמי נ"ד לההיא דהר"ן כלל דהתם הלשון הוי גרוע שאינו ענין קידושין אלא מלאכה ובהאי גוונא הוא דא"ל שהשתיקה יפה מהדבור כמ"ש הר"ן וז"ל והכי קא מבעיא ליה הני לישני לקדושין משמ' או דילמא למלאכה קאמר כלומר ואם איתא דהכי הוא אעפ"י שבתחלה היה מדבר עמה על עסקי קדושין הרי גלה דעתו שאינו חפץ לקדשה עכשיו ע"כ א"כ ש"מ דמשום דלישנא משמע מלאכה משו"ה אפשר שאע"פ שהיה מדבר כו' חזר בו ולא רצה עכשיו לקדשה אבל בנ"ד שאין כאן אלא קצור לשון אבל לישנא דקדושין הוא ואיכא טעמא דלא שביק אינש מצוה דרמי עליה כו' ח"ו לדמות נדון הר"ן לנדון דידן ואם כי דבר זה ברור כשמש ולא היה צריך ראיה מ"מ הא לך ראי' גדולה מבוארת דברי הריב"ה בנו של הרא"ש ז"ל שכתב וז"ל אמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי אינו כלום ועכ"ז כתב היה מדבר עמה על עסקי קדושיה הוו ודאי קדושין אח"כ כתב הרי אני אישך אינו כלום אפי' היה מדבר עמה על עסקי קדושין ע"כ ומ"ש כיון דהא והא הרי את מקודשת ולא אמר לי אינו כלום גם הרי אני אישך שאינו כלום א"כ בשניהם כשהיה מדבר עמה היה ראוי שהיו שוים בדין אלא ודאי דשאני ושאני דהרי את מקודשת ולא אמר לי דליכא אלא קיצור לשון כיון שהיה מדבר עמה על עסקי קדושין תיקן הקיצור אבל כשהלשון גרו' מצד עצמו יש משמעותו ענין מלאכה לא הוו קדושין וכן הרי אני אישך מבט' לשון הקדושין לפי שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא שילקח איש לאשה בכה"ג ודאי לא מהני היה מדבר עמה על עסקי קדושין והשתיקה יפה מהדבור וזה ברור כשמש. עוד כתב וז"ל ועוד דאיכא אחריתי בהך עדות דהרי הם מכחישין זה את זה בחקירות כו' עד וכבר נזכ' בשאלה דהעד הא' אמר שלא היה עמו אלא איש א' והעד הב' אמר שהיו עמו אנשים אחרים אבל אינו זכור מהם איני יודע מה אדבר או מה אומר שאלולא היתה השאלה נדפסת הייתי אומר שהאמת כן היה אלא שדילג הסופר אבל עתה שהוא הדפיס לשון השאלה ושם בלשון השאלה לא נמצא שאמר העד בלשון שלילה שלא היה שם אלא איש א' אלא השיב שהיה עמו איש פ' ואיני יודע טעם שיש לנו להבין שרוצה לשלול בודאי שלא היה שם איש אחר דלמא אותו זכר והגיד ומאחרים שלא זכר לא הגיד לא הין ולא לאו וא"כ אין כאן הכחשה כלל דפשיטא שאין לנו לבדות ההכחשה עד שנראה אותה בבירור וזה ברור אין צורך להאריך. עוד כתב הכחשה שנית שהאחד אמר שהיו שניהם בבארנדאדו שמואל אלטרץ והאשה כו' ג"ז אינו ברור בלשון השאלה כי איפשר היה לפרש ששניהם כו' ר"ל העדים הנזכרים כי כן דעתי אני כאשר ראיתי דברי השאלה אשר הגיעה אלי מיד מעכ"ת וגם לשון השאלה הנדפסת כן כתוב והעד הב' אמר כי שניהם היו בבאראנדאוד וא"כ היה איפשר לומר הפי' הנז' או שהיה חוזר שניהם העד והמקדש אבל הבחורה בבי' כדברי הראשון אבל עתה איפשר שהוא כדברי החכם נר"ו שהוא ידע דברי העד. ומ"מ רואה אני שאפי' יהי' כן כדבריו אין כאן הכחשה כלל ל"מ לדברי הטור ז"ל שהחכם מודה שאין כאן הכחשה אלא אפי' לדברי הרשב"א אין הכחשה ואדרבא נר' בעיני שכ"ש הוא לדברי הריב"ש דלית כאן הכחשה כלל וכמו שאבאר בס"ד תנן בפי' כיצד צולין מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ ופרש"י ז"ל ואגף עצמו לא ידעינן השתא אי כלפנים אי כלחוץ ובגמר' מפרש ליה ע"כ ובגמ' פריך הא גופא קשיא ומשני יע"ש הלא עינינו הרואות שאגף עצמו איכא לאסתפוקי אי הוי כלפנים אי הוי כלחוץ. א"כ מה המונע לנו לומר שאשה זו היתה עומדת באגף והא' החשיב האגף כלפנים ולפיכך אמר שהית' עומד' האשה בבית והמקד' בבראנדאדו והב' החשיב האגף כלחוץ ולפיכך אמר שניהם האשה ושמואל אלטראץ היו בבאראנדאדו דהשתא ומה אם דיוטא העליונת ודיוטא התחתונה שהם מקומות מחולקים לגמרי ודאי קאמ' הריב"ש דלא הוי הכחשה אגף שהוא מקום מסופק שיש פנים לדינו כבאראנדאדו ויש פנים לדונו בית עא"ו דלא הוי הכחשה ע"כ מה שראיתי להשיג על דבריו בדין זה וה' יודע שהיה לי לכתוב עוד דברים אלא שאיני כותב אלא דברים ברורים והם נוגעים בעיקר הדין כי אין ספק שיש לתמוה על חכ' כמוהו להקל בדב' ערוה בטעמים כאלה והנני מחלה פני הדרת כבוד תורתו יוצגו דברי אלה לפני כל מבין שיהיה לפניו התשובה והשאלה הנדפסת וגם דברי אלה אשר אני כותב ואשר כתבתי ויבחנו אמת כי כפי דבריו נר' שרוצה לומר שיש שני עדים שנמצא שמואל אלטאראץ כשנתקד' הבחורה שנית והיה בפניו ושלא ערער וא"כ הוא האמת היה לי קצת נחמה כי יש טעם להתיר' ואל"כ אין אצלי ספק שהיא מקודש' לראשון לא בדרך חומרא אלא קרוב לדין ודרך ככל אחזור ואכתוב כאן ברמז הטעם שלי א' שהרב הנ' מורי כמהר"ר לוי ן' חביב זצ"ל כתב בתשובותיו אפי' על מי שאמ' טומה אישטו פור קידושין לבד שצריכה גט וידעתי שהר' כמה"רר משה אלשקאר ז"ל הסכים עמו ינוחו על משכבותם ואריות כאלו שאגו מי לא ירא עוד בנ"ד העד הא' שאמר דבור שלם כמו שמוכח מדברי הריב"ש ז"ל שהם קדו' גמורים לא כמ"ש זה הח' שהריב"ש כתב לחוש כו' כנ"ל ובהצטר' זה עם מ"ש מהר"ר ישראל בעל ת"ה כמו שכתבתי בפסקי ודאי שהם קדו' קרוב לודאי וכבר בטלתי כל ההכחשות בבטול גמור. עוד טעם כי העדים הלכו בכונה לראות איך היה מקדש שמואל אלטראץ לבחורה הנז' ובעצתם וא"כ יש כאן עדים וכמו שכתבתי בפסק ששלחתי לפני כבוד תורתך וש"ש אנה תעמידני על האמ' ממה שעבר נשארתי בתפלה לפני שליט מטה ומעלה יעלך גם עלה ברום כל המעלות יגדיל ויאדיר שלומו ושלום כל הנלוים עמו כנפשו הרמה והטהורה וכנפשי הנשברה נפש מוכן ומזומן כאח צעיר נאמן לאהבת תורתו הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |