שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/לח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה היה ויהי היום והיו אוכלים ושותים רבי יוסף מרחיים ור' שלמה בר נפתלי ור' ברוך בר אהרן וקרא ר' יוסף הנז' לרבי יאוד' אלעלוף שהיה עובר בשוק שיכנס לפנים וא"ל הכנס כי נשתדכתי עם בת ר' שלמה ונכנס ושאל לר' שלמה הנז' אמת הוא מה שאמר זה הבחור א"ל אמת אני אתן לו את בתי אם ימתין י"ד שנים והשיב הבחור שזה יהיה קולאי והיה טבעת יד הבחור ר' יוסף ואמר לאבי הבת קח זה הטבעת בקדוש' בתך ובהיותם באלו הדברים בא הבחור ברו' הנז' וחט' הטבע' מיד הבחור ר"י ונתנו ליד שלמ' הנז' ולקח רבי שלמ' הנז' ושמו בכיסו ור' ברוך העיד ג"כ בעדות זה גם ר' מאיר בכמהר"ר שמשון העיד כן והוסיף שאמר ר' שלמה הנז' כשלקח הטבעת טוב זה לקנות מאלבה דרך שחוק והיתול וכן הודו האחרים כ"ז נתקיים בב"ד וכתב הח' הש' כמהר"ר גרשון בכ"ר יאודה פסק ע"ז ודעתו שאין לחוש לקדו' אלו כלל ושאל ממני להגיד לו דעתי אם אסכים להתר וז"ל אחר שר' ברוך אמר לא היה דעתו במה שחטף בטבעת כו' אלא כדי שתתקדש לר"י מרחיים וז"ל אם באנו לדון בקדו' אלו לקיימם או לבטלם מחמת שליחות השליח שנעשה שליח מבלי מינוי ר' יוס' הנז' או רצונו שנתרצ' אח"כ ר' יוסף הנז"ל ודאי נר' שאין כאן חשש קדושין דלא חיישינן שמא נתרצה האב דקי"ל כרבינא דהוי בתרא לא מבעיא לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל דאפי' נתרצה אחר קדו' אינה צריכה גט פשיט' דבנ"ד לא צריכה גט אלא אפי' לדעת הרא"ש שכתב בפ' האיש מקדש שכ' על דברי הרי"ף ז"ל תימא בעיני דכול' סוגיא משמע דפליגי דחיישינן אם נתרצה אבל אי בריא לן שנתרצה מיד כששמע הוו קדו' לכ"ע הא ליתא שהרי כתב הרא"ש ז"ל ועוד היה נר' משמועה זו שאם גלה דעתו לשדכן שהוא חפץ באשה פ' ואמר לשדכה לו וקדשה לו בלא מינוי שליחות שהיא מקודשת לו ע"כ ועד כאן לא קאמר הרא"ש ז"ל שהיא מקו' אלא כשאמר לו לשדכן כו' אבל בלא מינוי שליחות אינה מקודש' וכ"כ הטור כ"ש שנר' לע"ד דבר פשוט דבנ"ד אף אם אמר המקד' לר' ברוך שישדכנה לו אינה מקודשת לכ"ע דעכל"ק הרא"ש שהיא מקוד' אלא כשהשדכן אמר בפי' תהא מקוד' לפל' או לשון שמשמע שקדשה אמנם בנ"ד שנתן הטבעת בשתיקה פשי' דאינה מקו' דמנא ידע האב שנתן לו ר' ברוך הנז' הטבעת לשם קדו' שיתרצה בכך אימור מתנה הוא דיהיב לה וכ"ת הא קי"ל כר"י דאמ' היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדו' ונתן ולא פי' דיו ובנ"ד נמי הכי הוא שהיה ר"י מדב' עם ר' שלמה אב הבת ע"ע קדו' א"כ אף אם לא פי' ר' ברוך דיו הא נמי ליתא דכי קאמר ר"י שאין צריך לפרש דוקא כשהמקדש מדבר כו' ונתן ולא פירש א"נ אפשר אפי' אחרי' מדברי' עמה כו' לפי מ"ש המר דכי פ"ק דקדו' בשם א"ז וז"ל היה מדבר עמה ע"ע גיטה וקדו' לאו דוקא עמה אלא ה"ה אם מדברים בפניהם משמע דלכאורה דמדעמה לאו דוקא ה"ה דנתן הוא לאו דוק' אלא אפי' אחר שנת' מקוד' מ"מ נלע"ד דבר פשוט שאף לדברי המרדכי צריך המקדש יהא הנותן מכמה טעמי חדא דאי לא תימא הכי הוי פלוגתא רחוקה בין ר' יוסי ובין רבי יאודה דהא ע"כ ר' יאודה פליג אר' יוסי שאפי' המקדש עצמו מדבר עמה ע"ע גיטה וקדו' צריך לפרש ור' יוסי יסבור שאפי' א' ולא פירש דיו הא ודאי' אתמאה ועוד דאם איתא דלר' יוסי אפי' אחר שנתן ולא פי' דיו אדמפלג' בנתן הוא ולא פירש ליפלגו בנתן אחר והוא רבותא טפי דאפי' אחר שנתן ולא פירש דיו וכ"ש נתן הוא ולא פירש ולי"ל דלהכי נקט פלוגתייהו בנתן הוא ולא פי' להודיעך כחו דר' יאודה דאפי' בנתן הוא צריך לפרש וכחא דהתרא עדיף דאדרבא טפי ה"ל לאודועי רבותא אליבא דר' יוסי כיון דהלכתא כוותיה מלאודועי רבותא אליבא דר' יאודה דלית הלכתא כותיה וכן כתב מהר"י וויל בתשו' דטפי עדי' לאודועי רבותא אליבא דהלכתא יע"ש ועוד בר מן דין נלע"ד דבר פשוט דבנ"ד אין כאן חשש קדו' כלל מתרי טעמי חדא שכשנתן אחר ולא פירש כגון בנ"ד אין כאן הוכחה למי מקדשה ואנן ידים מוכיחו' בעינן וליכא ועוד דקי"ל המקדש בלא עדים אין חוששין לקדו' אפי' שניהם מודי' ובנ"ד אין כאן עדים שהרי העדים שראו שנתן הטבעת ר' ברוך ליד ר"ש הנ"ל כמאן דלתניהו דמי כיון שאינם יכולים לדעת אם נתן ר' ברוך הטבעת כדי לקדשה לעצמו או לר' יוסי מרחיים כי אם מפיו של ר"ב אנו חיים שאומר שנתן הטבעת לאבי הבת כדי שתתקד' לר"י ואם איתא דאמרינן שהיא מקו' היתה אסורה לכל אדם על פי רבי ברוך ובגמר הדבר שהיא נאסרת לכל אדם לא מהני הודאה לכ"ע שאין דבר שבערוה פחות מב' מכל הני טעמי היה נלע"ד דבר פשוט שאין כאן בית מיחוש לחוש לקד' מצורף לזה שיש כמה הוכחות שהכל היה דרך שחוק והיתול כאשר העידו העדים ומ"מ מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה אא"כ יסכימו בשריותא דהא איתתא לפחו' תרי גברי רברבי עכ"ל ולי בפרט חלה פני אגיד לו דעתי ולהיות נוגע לאיסור ערוה ואפש' נפיק מיניה חורבא שאם יקדשנה אחר אפשר תתעגן או תאסר לזה ולזה ראיתי לגלות דעתי ולהפיק רצון השואל ואני אומר שדעתי מסכ' שעל פי הנאת השאלה הנז' בנ"ד אין כאן חשש קדו' כלל ועיקר אלא שבקצת דברים רצה להוסיף לא הייתי מסכי' אם יארע מעשה כן שהוא כתב וז"ל אף אם אמר לר' ברוך שישדכנה כו' כנ"ל אי לא מקו' בזה לא הייתי מסכים עמו והטעם שמ"ש שהיה צריך שיאמר ה"א מקודשת בפי' לדעתי אינו כן אם היה שאמר לו ר' יוס' לשדכה לו דכיון דשוייה שליח וק"ל בכ"מ שלוחו של אדם כמותו א"כ מה לי הוא ומה לי שלוחו כשם כשאדם מדבר עם אשה ע"ע גט וקדוש' או אפי' אחרים כפי דעת א"ז ונתן המקדש בשתיקה דיו לדעת ר"י דהל' כותיה ה"נ כשנתן שלוחו שהכל א' וז' בשידענו שאמר אלו הדברים לשליח שישדכנה ע"פ עדים כדברי הראב"ד ז"ל או ששניהם מודים השליח והמשלח אעפ"י שאין עדים על השליחו' כפי דעת הרמב"ם והרמ"ה והנמשכים לדעתו ואיני יודע טעם לחלק בין הוא לשלוחו דמאי שנא הכא משאר מילי דעלמא ועם זה נסתלקו ההכרחיות ונתבטלו ועוד תימא שאם באת לומ' לישמועי' כו' כנ"ל תיקשי לך על א"ז מנא ליה וה"ה היו אחרי' מדבר' עמה כו' נימא א"א להיות כן שאם היה כן לישמ' פלוגתייהו דר"י ור' יהודה באחרים מדברים כ"ש כו' אלא מאי אית לך דזה אינו הכרח דנקט פלוגתייהו ביותר מצוי וה"ה הכא נמי כ"ש דאית לן למימר הכי דנקט פלוגתייהו בנמצא יותר דכשהוא מדבר עמה ע"ע קדו' אינו חושש לדבר אבל שליח חושש אמנם מ"מ ה"ה ועל הראית מהר"י וייל ז"ל אני לא ראיתי דבריו כי אינו נהוג בינינו כ"כ וידעתי כי גדול כבוד חכמתו מספ' אמנם מ"מ אני תמיה על עצמי שמריש סוגיא דביצה אינו נר' כן דגרס' התם דפריך בגמ' אדמפלגי בביצה ניפלגו בתרנגולת ומשני להודיעך כחן דב"ש כו' הדר פריך וליפלגו בתרנגולת להודיעך כחו דב"ה ומשני כחא דהתרא עדי' הדר פריך וליפלגו בתרוייהו אלא כו' והקשו בתו' ובכל מקום דאמרי' כחא דהיתרא עדיף ליפרוך הכי וי"ל דהכי פריך וליפלגו בתרוייהו שלא יאריך כו' א"כ נר' דתירוץ כחא דהתירה עדיף הוי תירוץ יפה ועדיף מכח דהלכתא ואין להקשות עליו אלא בכה"ג דפריך בביצה שאינו מאריך והדברים נראים ק"ו ומה במחלוקת דב"ש וב"ה דקי"ל ב"ש במקום ב"ה אינה משנה עכ"ז איכפל תנא ושבק כחא דהלכתא היינו סברת ב"ה ונקיט סברת ב"ש לאשמועינן כחא דהתירא בשאר מחלוקות מתנאים עאכ"ו סוף דבר איני רואה הכרח כדאי לסמו' עליו וכ"ש בהיות ענין קדו' אמנם בנ"ד שלא אמר ר' יוס' מרחיים לר' ברוך שישדכנה לבת פ' עמו כנז' בשאלה ודאי אין לחוש כלל ואע"ג דהיה איפשר לומר מקו' ודאי לא הוי מ"מ ניחוש שמא עשאו שליח ר' יוסי הנז' לר' ברוך הנז' כיון דשדיך זה ר' יו' הנז' לבת רבי שלמה הנז' במעשה שכן אמר רבי יוס' לר' יהודה אלעלו' וכן הודה אבי הבת להא ליכא למיח' שהרי כתב הר"ן ז"ל בפ' האיש מקדש על ההיא דקטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה וז"ל ומיהו במקדש אשה לחברו משמע דבשדי' דחיישי' שמא שוייה שליח דבאח' ליכ' טעמ' דחוצפ' אבל בתו' אמרו דע"כ לא חיישי' דשויי' אלא באב כו' אבל באחר לא חיישי' אא"כ שמענו וכ"כ במרדכי ועוד אני אומר ראיה לזה דבפ' התקבל מחלוקת דרב הונא ורב חסד' בגט היוצא מיד שליש דבעל אומר לפיקדון נתתיו בידו ושליש אומר לגירושין דר' הונא או' דבעל נאמן ור"ח אומר שליש נאמן ופרש"י ז"ל כששלשתם יחד בעיר וכן הסכימו שאר המפ' ומש"ה א"ר הונא דבע' נאמן דאם איתא דלגרושין לא הו"ל ליתן וכן פס' רוב הפוסקים כרב הונא ואלו לא היו המגרש והמתגרשת בעיר אחד הוה מודה רב הונא לרב חסדא אבל כיון שהם בעיר דאיכא טעמא דלא ה"ל ליתן בעל נאמן ה"נ בנ"ד ה"נ אית לן למימר אם איתא דלקדושין הוה יהיב איהו יוסף מרחיים הוה יהיב שליח למה לן אלא ודאי ליכא למיחש להכי ועוד אני אומר לרווחא דמלת' דאפי' אי במקום אחר הוינא חוששין בנדון כי האי גוונא אין לחוש כלל דהא תנן האיש מקדש בו ובשלוחו ואמרי' בגמר' מצוה בו יותר מבשלוחו ואע"ג דהני מילי נאמרו בגמ' על סיפא דמתני' דקתני והאשה מתקדשת בה ובשלוח' ללישנא אחרינא אבל באיש איסורא איכא היכא דאינה מכירה אבל מכירה דליכא למיחש לשמא תתגנה עליו איכא למימר דאפי' לכתחלה בשלוחו נמי כבר כתב הר"ן ומשמע מדבריו דבאיש אפי' היכא דליכא איסורא איכא מצוה בו כו' מכ"ש אשה שאינה מצווה משום שהיא מסייעת לבעל לקיים מצותו אמרינן בה מצוה בה יותר מבשלוח' האיש שהוא מצווה לא כ"ש וא"כ בשלמא כשהאיש במקום א' והאשה במקום אחר יש לאיש איזה טעם לעשות מצותו ע"י שליח אבל כששניהם במקום א' לא שביק מצותו לעשות הוא בעצמו ועושה ע"י אחר ומטעם זה היה אפשר לומר שאפי' ידענו שעשאו שליח לקדש אשה עכשיו בטלו וכמו שעינינו ראו ולא זר שהוא התחיל לומר לאב הבת קח כו' כנז' במעשה ב"ד. עוד יש לי ראיה אחר' דבענין כזה אין לחוש דלמא שויא שליח דהא אין דרך כלל שאדם עומד בבית אחד והאשה שרוצה הוא לקדשה שם ויקדשנה ע"י אחר זה לא נמצא בעולם ואם כן אית לן למימר ודאי דאין לחוש בכי האי גוונא דשויא שליח שהרי כתב הר"ן בחידושיו על הלכות הרי"ף בפ' האיש מקדש בההיא דלעיל דקטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה דפסק הרי"ף דאין הלכ"ש דאמר חיישינן שמא נתרצה האב אלא לא חיישינן והק' עליו נהי דלא חיישי' שמא נתרצה משים דאפי' נתרצה לא הוו קדושין אבל מ"מ אמאי לא חיישינן בדשדיך שמא אמר לה אביה צאי וקבלי קידושיך דהא הכא הוה חיישינן לשליח' אי לא מטעמא דלא חציף אינש לשוויי לאבוה שליח וי"ל דדוקא בבן הוא דאיכא למיחש להכי משום דניחא ליה שתעשה מלאכתו ע"י אביו אבל אב ודאי שאין דרכו לומר לבתו צאי כו' וקבלי קידושיך לא חיישינן עכ"ל וא"כ בנ"ד כמי פשיטא דאין דרך ועיקר שיהיו המקדש והמתקדשת היינו אב הבת בבית א' ויבא אחר ויקדשנה זה לא ימצא וכ"ש דבנ"ד יש עוד כמו שאמרתי שהוא התחיל לדב' והאח' היינו רבי ברוך חטף הטבע' כו' כנז':
זה שייך לעיל סוף שאלת כ"ז ממעשה שהיה בבחור יוסף ן' טישטיאל שקידש לארוסתו בהחבא
גם המעיין בדברי מורי בפסק שעשה נגד מהררי"ק יר' ויבין מדבריו שכן דעתו כמו שכתבתי דלא פליג עליה אלא בשטר שאינו מקויים הנה כתבתי כל זה והארכתי ללמוד וללמד במקומות אחרים כי בנ"ד אין אנו צריכים למה שכתבתי יען כי באו עדים נאמנים יתנו עדיהם ויצדקו איך היה קדושי שני הכל שקר ודבר כזב ואלי הם העדיות שנתקבלו בב"ד. אנחנו חתומי מטה הלכנו לבית אשר שם אסורים בני ישראל על חובותיהם יום ג' תשעה לאדר שנת הש"ל ומצאנו לנבון ה"ר אליעזר פורמון יצ"ו וקרא אותנו ונכנס בחדר א' שהיא סמוכה לכניסת הפתח הנעולה ובמותב תלתא כחדא הוינא ואמר לנא שהוא מודה ומכיר כי לסבת היותו הולך אחר עצת הח' ה"ר יעקב סמוט בא אליו הצרה ההיא היותו אסור על לא חמס בכפיו גם שכיון שבא לידי כך שחושש שעון יש לו על מה שיודע מענין קדושי גאמילה בת יצחק חארבון הדר בחצר מאלטה ונשבע שבועה חמורה בנקיטת חפץ תפילין שהאמת כן הוא שהעדים שהעידו על קדושי גאמילה הנז' בפני הח' הנז' ה"ר יעקב ובפני הח' ה"ר משה מטאלון ובפני הה"ר משה לבית קלעי שלא היו יודעים דבר כי ה"ר שלמה וארון עשה קודם לכן שטר קדושין וראו שלא היה עשוי כראוי וקראוהו ונשרף או נאבד ולמד לעדים מה שהיה צריך שיאמרו ובכלל הדברים שיקראו לה"ר שלמה הנז' ובפניו יאמר הוא מה שעבר ושיטילו עליו חרם ושיגיד האמת כי לא יוכל להכחיש שום דבר בפניו כל זה הגיד בפנינו בשבועה כנזכר ולראיה חתמנו שמותינו. שמואל די מדינה דיין משה מטאליון דיין אברהם ברוך דיין:
שוב יום ד' כ"ג לניסן הש"ל ליצירה במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא הישיש ונבון ה"ר שלמה וארון יצ"ו ואמר לנו בשבועה הדברים הנמשכים למטה והם אלו שיום א' בא לביתו הנבון ה"ר אליעזר פורמון יצ"ו עם אביו של הבחור שהעליל שנתן קדושין לגאמילה בת יצחק חראבון ואמר לו ה"ר אליעזר לר' שלמה וארון הנז' שיקח נייר ויסדר שטר קדושין כראוי ור' אליעזר הנז' היה אומר בפיו והוא היה כותב ולפעמים היה הוא מוסיף לתקן מה שהיה מחסר כ"ר אליעזר כדי שיהיה השטר מתוקן כהלכתו ואחר שנכתב מסרו ביד אב הבחור הנז' ואחר ט"ז ימים הביאו השטר עצמו חתום בב' עדים וא' מהם היה אותו שהעיד ע"פ אח"כ אשר על פיו ועל פי חבירו רצה הח' ה"ר יעקב סמוט לעשות מעשה. ונשבע עוד שלמה וארון שהכל מתחלה ועד סוף היה שקר וזיוף: ולהיות לזכות ולראיה לגאמיל' הנז' נוסף על הדין ועל האמת אשר עמה קבלנו העדות וחתמנו שמותינו פה בשאלוניקי וקים. שמואל די מדינה דיין משה אלמונינו דיין יוסף ברקי דיין: במותב תלתא כחדא הוינא אנחנו ב"ד דחתימין לתתא כד אתא קדמנא ה"ר יוסף ברקי יצ"ו ואמר לנו בתורת עדות איך אמת נכון הדבר שחלינו פניו הלוך ילך להח' הש' כמה"ר יעקב סמוט נר"ו לחלות פניו שלא יקבל שום עדות על אודות גאמילה בת רבי יצחק חארבון אלא בהתאסף יחד כל החכמים השלמים אשר בעיר הזאת שאלוניקי יע"א וילך כ"ר יוסף הנז' ועשה שליחותו כראוי ואמר לו שכן יעשה כאשר דברנו ואח"ז מה ראה שקבל העדיות הוא לבדו בחברת חברים מקשיבים לקולו ותמה עליו איך לא קיים דברו אשר דבר ולראיית האמת כו"ח ביום ב' י"ז לשבט הש"ל ליצירה בשאלוניקי והכל שריר וקים שמואל די מדינה דיין משה אלמושנינו דיין שלמה לבית חזן דיין עד כאן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |