שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/לד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ילמדנו רבינו משפט הנערה אשר נתקדשה ע"פ העדיות האלה אשר נתקבלו בפני ב"ד יפה. וז"ל במותב תלתא כחדא הוינא יתבין נחנא ב"ד דחתומין לתתא כד אתא קדמנא ר' משה מינדה יצ"ו ואחרי האיומים והגזומים הראויים לעשות בואם לא יגיד כו' קם על רגליו והעיד בת"ע ואמר ביום שני לשבת ל"ז יום לעומר משנת השכ"ה ליצירה היינו נמצאים יחד אני ור' אברהם אביוד בחצר הח' כה"ר משה ליאל ז"ל בבקר קודם תפלת השחר ביום מלא' שנת הח' הנז' ושם בא אלינו הבחור חיים גאטינייו נ"ע ונתן בידינו דידאל א' ואמרנו לו מכסף הוא ולקח אותו מידינו ואח"כ הלך ועלה על חבית או גאליינירו א' ומשם קרא ריקה והיא יצאתה על ג' אדרקי א' שפל מגולה אשר שם ונתן לה הדידאל הנז' אי דישפואיש קי לו טומו לי דיש' וטומה אישטי דידאל פור קדו' אי אילייה דיש"ו אי יוקי לו רישיבו. ואחרי החקירות אמר עוד ר' משה הנז' שהבחורה ריקה יצאתה עם גינביליקו א' על ראשה ושהדידאל הנזכר היה לו נקב א' בתחתיתו. ודרשנו עוד ממנו אם דברו עוד שם שום דבר ואמר שלא דברו קודם כלל ולא אח"כ. אח"כ בא ג"כ לפנינו ר' אברהם אבאיוד ואחר האיומים והגזומים הראויים לעשו' בואם לא יגיד קם על רגליו והעיד בת"ע ואמר ביום ב' ל"ז יום לעומר משנת השכ"ה בבוקר קודם תפלת השחר היינו נמצאים אני ור' משה מינדה בחצר הח' כה"ר משה ליאל ז"ל וקרא אותנו הבחור חיים גאטינייו נ"ע והרא' לנו דידאל א' מכסף ואח"כ לקח אותו מידינו והלך ועלה על טינה או חבית אחת וקרא משם ריקה ותיכף יצאתה הבחורה ריקה בת ר' יצחק באסו נ"ע על ג' רדאקי א' מגולה אשר שם ונתן לה בפנינו ר' חיים הנז' הדידאל הנז' אי דאנדושילו דיש"ו טומה אישטו פור קדו' אי דישפואי' קי לו טומו דיש"ו אילייה אי קילו רשיבו ואחרי החקירה אמר עוד ר' אברהם הנז' שהיתה הבחורה הנז' מלובשת עם בריאל א' ובגד פשתן לבן על ראשה ושלא דברו קודם שום דבור ותיכף ומיד חזרה הבחורה הנז' ונכנסה לבית' כל הנ"ל העידו בפנינו ב"ד העדי' הנז' בת"ע ולראוה כת"ו שמותינו פה היה היום ב' ט"ו לחדש חשון שנת השכ"ז ליצירה וקים יצחק בכ"ר שמואל אדרבי דיין אברהם מנחם דיין יצחק ן' ארויו דיין:
תשובה
ראיתי דברי הח' הש' הר' הפו' כמהר"ר משה אלמושנינו נר"ו ואף על גב שאני מסכים לשריותא דאתתא מ"מ במחיל' אמינא דהלכת' כותיה ולא מטעמיה וזה החלי גם כי האמת דבר ברור הוא כי רבו כמו רבו הפוסקים קמאי ובתראי המסכימים להתיר באו' ה"א מקוד' ולא אמר לי מטעמא דבעי' ידים מוכיחות בקדושין וליכא מ"מ כבר כתב פעמים אחרות כי לא מלאני לבי לעשות מעשה להקל בדבר ערוה אם לא בהצטרף טעם אחר בסיוע ההתר מאחר שלא ראיתי מעשה לרבותי בדבר זה ועתה בנדון שלפנינו יש לראות אם נמצא טעם מסייע להיתר ואפי' שלכאורה היה נראה כי בנ"ד איכא טעמי אחרינא כמו שהראה באצבע הח' הש' הפוסק נר"ו מ"מ ראיתי להורות קוצר סברתי ודעתי למקומות אחרים ואען ואומר כי מה שרצה הח' הנז' נר"ו לומר דבנ"ד אינו מובן מי הוא המקדש ומי היא המתקדשת שלשון קחי זה אינו מורה שיקח אותו לעצמה לקדוש' שהרי אפשר שכונתו בלשונו זה לומר שתקח היא אותו לקדו' לאחרת ואפשר שאינו הוא המקדש ולא היא המתקדשת מה שא"כ באומר הא לך כו' נר' בעיני דאי משו' הא אכתי איכא מקו' להחמיר בנ"ד והטע' שהרי כתב הרשב"א בההיא תשו' דאמר לה הריני נותן לך כו' וז"ל ועוד דהמקדש שלא בעדים אפי' שניהם מודים אינה מקוד' וכל שאין כאן ידים מוכיחות אין כאן עדים אלא מפיהם שהם אומרים שלכך נתכוונו ומיהו יש לחוש שמא בקדו' בכענין זה כו' ומלשון זה מבורר כשמש שאין כונת הרשב"א ז"ל להחמי' מטע' דלשון הרי אני נותן לך מורה כלל על שהוא המקדש ושהיא המתקדשת שהרי בפי' אמר פעם א' וב' שאין כאן ידים מוכיחות ושאין כאן עדים כיון שאין כאן ידים מוכיחות ובזה לא נסתפק הוא ז"ל כלל אלא כל שאמר לשון קדו' באיזה אופן שיהיה שהדברים סתומים הוא והיא שניהם אומרים ומודים שלשם קדו' נתכוונו לקדשה לו והוא להתקדש אליו יש להחמיר וכן הבין מור' הרב כמהר"ר לוי ן' חביב ז"ל ושמחתי בדבריו אחר שכונתי לדעתו מצורף לזה הביא סברת הראב"ד אשר הם דברי פלא שאמר על אחד שאמר לאשה פ' עשאני שליח לקדש אותך בעדים ולאחר שעה קדשה סתם והוא אומר לעצמי נתכוונתי כו' הא קמן לדעת הראב"ד ז"ל דכשקדשה אם שניהם אומרים שנתכונו להתקדש זה לזה דהיא מקוד' גמורה ואפי' היכא דאמר לה מקודם שהוא שליח לקדשה לאחר וכ"ש היכא דלא אמר לה דהוי שליח כלל דהיא מקודשת לו עכ"ל והנני מבאר דבריו אעפ"י שהם מבוארים דודאי מיירי דכשקדשה לא אמר אלא הר"א מקוד' לבד דאי אמר לי ליכא לספוקי דודאי השליח קושטא קאמר דלא דמי לההיא דכתב מהר"ם על ענין כזה דהוי מקודש' למשלח דטעמא דהתם משום שהשליח נשבע שלא כיון לכך אלא שמרוב הבהלה של הבחורים טעה לשונו וק"ל יע"ש ואי אמר לפ' פשי' שאין בדבריו ממש אלא ודאי דקדשה סתם ולכך נפל הספק ועכ"ז טעמא דהיא אמרה לא נתכונתי אלא להתקדם למשלח הא אי הודתה שכונתה להתקדש לשליח הוי מקודשת לשליח א"כ משמע דהיכא דנתכוונו להתקדש זה לזה חלו הקדו' וא"כ אין טעם הרשב"א מפני שאמר הא לך כו' כמו שאמרנו. עוד אני אומר דבנ"ד יש להחמיר מטעם ששני העדים אמרו שהרא' להם הדידאל ואמרו של כסף הוא הרי דברים אלו מוכיחים שהבינו העדים שלשם קדו' היה שכן דרך נותני קדו' שקודם לכן בשעת הקדו' מראים לעומדים שם הטבעת עוד ששניהם מודים שהשיבה היא ואמרה אי יין קילו רישיבו ולפחות לא גרע זה מנתן הוא ואמרה היא שמקו' מספקא דאי לקדו' אשה אחרת לא היה לה לומר אלא שיאה אינב ונורה אבל כאשר אמרה אי יו קילו רישיבו הראתה בפי' שהיא מקבלת לעצמה הקדו' ומה שדחה הרב הפוסק דבר זה מטעמא דה"ל למימר לו רישיבו דחיה חלושה מאד היא כי מה שאמר לו ריסיבו חוזר לדידאל לשם קדו' דאי לא"ה לא הית' צריכה להשיב דבר כי כבר היו רואים שהית' מקבלת אותו כיון שלא הית' מחזרת או משלכת הדידאל דבשלמא אם רצונה כמ"ש אתי שפיר שהוצרכ' לומר אי קילו ריסיבו אעפ"י שבשעת נתינה לא פי' לה דבר מזה אני מפוייסת עתה כמו שאתה אומר כנ"ל ועוד יש הטעם הגדול שפי' מורי ז"ל דפשי' שהדבר ברור כשמש שאין השכל סובל שבחור א' ילך ויקרא לבחורה רכה בשנים שתקח חפץ לקדו' לאחרת אין ספק דהוי חוכא ואיטלולא באופן שמכל זה נר' שאין להרחיק הספק מאלו הטעמים אלא כמעט אפשר לומר שהם ספק קרוב לודאי מן הטעם שאמרתי אך אמנם אכתי אי"ל דמטעם שלא אמר לשון הקדו' בשעת נתינה כפי דברי העד הא' יאמר האומר שאין כאן מיחוש כלל וכמ"ש הרב הפוסק וז"ל ולא עוד אלא אפי' היה אומר בפי' שמקדשה לעצמו והיה אומר טומה אישטו פור קדו' פארה מי כו' עד היה עדיין הדבר פשוט שאין מקום לחוש כלל מפני שאמר העד הא' שנתן לה ראשונה הדידאל ואח"כ אמר לה טומא אישטו כו' דהוי אמיר' בתר מתן מעות דבכה"ג אפי' אמרה הן אינה מקו' דכיון שנתן לה הדידאל במתנה נמצא שמקד' אח"כ במעות דידה ואינה מקו' כלל וכ"כ הדבר בפי' הרשב"א הביא דעתו ה"ה בפ"ג מה"א להרמב"ם וז"ל ואם לא היו עסוקים כלל בזה ונתן לה כסף סתם אינה מקו' אעפ"י שהוא אומר לקדו' נתכונתי וכתב הרשבא שאפי' חזר וא"ל ה"א מקוד' לי והיא רוצה צריך שיטול הכסף ויחזור ויתננו לה בתורת קדו' עכ"ל הרי שכתב הרשב"א שאפי' שהיא רוצה אינה מקו' והיינו ודאי אפי' אמרה הן כו' והוכיח זה בראיות שכונת שהיא רוצה ר"ל שאמרה הן כו' עד ואם מספיק לשתהיה מקו' בשתאמר הן היל"ל עד שתאמר הן וזה פשוט אצלי תכלית הפשיטות כו' ומזה נולד לו ספק דאסיקנא בפ"ק דקדו' דבפקדון אם רצתה אפי' לאחר מתן מעות מקוד' כל שהפקדון קיים ותירץ דשאני פקדון ממתנה כו' עד אמנם כשנתן לה מעות סתם דהוי מתנה ואח"כ אמר לה וזה אינו נותן לה דבר כיון שנתנם לה מעיקרא במתנה ע"כ תורף דבריו ואם הוא האריך בלשונו הצח ובראיות ואני אומר שעיקר הבנת לשון התשובה הנז' שהביאה המ"מ בפ' הנז' כ"נ קצת מדברי הרב כמהר"ר משה אלישקאר ז"ל כמו שבא בחבור תשו' כמהר"ר לוי ן' חביב ז"ל וז"ל שם ולא אמר לה דבר עד אחר נתינה וכמ"ש הרשב"א ז"ל בנותן כסף לאשם סתם דאינה מקו' ואפי' חזר וא"ל הר"א מקו' לי והיא רוצה צריך שיטול הכסף ממנר ויחזור ויתננו לה בתורת קד' ע"כ וכן הביא דבריו בעל המגיד בה"א פ"ג ע"כ ואני תמיה מאד שא"כ היה פי' דבריו של הרשב"א למה כתב צריך כו' לא היה לו אלא לקצר ולומר אינה מקו' אפי' חזר ואמר הרי את מקודשת לי והיא רוצה ופשי' דממילא הוה משמע דהיה צריך ליטול כו' ולחזור ולקדש ולמה לו ז"ל להאריך ולומר צריך ליטול כו' ועוד תמיה אני איך עושה סתם כמפרש שהרי ע"כ לא פליגי רב ושמואל בפ' האיש מקדש דאתמר המק' אחותו רב אמר מעות חוזרים ושמואל אמר מעות מתנה דע"כ לא קאמר שמואל דמעות מתנה אלא משום שאדם יודע שאין קדו' תופסין וגמר ונתן לשם מתנה ולא אמר לא לשון מתנ' משום דכסיפ' לה מלתא כדאמ' בגמ' אבל בכה"ג דנ"ד מאן מוכח דלשם מתנה נתן מעיקרא ולמה לא אמר' הוכיח סופו על תחלתו דלשם קדו' נתן או דילמא בכה"ג הוי כרב דלשם פקדון נתן דבשלמא התם אמר שמואל מתנה משום דהלכתא קדו' לתבועין נתנו וכשם דכשנותן לשם קדו' הוא מתנה וכמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' זכיה ומתנה וז"ל המקדש את האשה אפי' קדשה באלף דינר בין שחזר הוא ובין שחזרה היא בין שמת היא ובין שמתה היא אין הקדו' חוזרים לעולם אלא הרי הן מתנה גמורה כך השתא דידע דלא הוו קדו' כאלו א"ל לשון מתנה בכבוד אבל בנ"ד דלא אמ"ל דבר אל' שנתן ביד' ובפני עדי' הדע' נותן דלש' פקדון נתן דלמתנה לא הוה צריך עדים דבשלמא גבי אחותו צריך עדים כדי לכסות המתנה כדי שלא תתבזה אבל בנ"ד אם היה נותן במתנה מה היה צריך לעדי' אלא ודאי אם אדם נתן לאשה מתנה בפי' ואחר שקבלה המתנה א"ל תהא לי מקו' פשי' ופשי' דלא הוו קדו' דבמה תתקדש ואפי' אמרה הן אלא עיקר פי' הכי הוי שאמר ואם לא היו עסוקין כלל בזה ונתן לה כסף סתם אינה מקודשת ואעפ"י שהוא אומר לקדשה נתכונתי וכת' הרשב"א כו' פי' ע"ז שנתן כסף סתם לאשה כנז' אפי' היא אומרת הן אינן קדו' גמורים עד שאם קדשה אחר דלא תפסי בה קדו' אלא תפסי וכן ג"כ אם ירצה לכונסה הוא בעצמו צריך ליטול כו' ולפי שיש קצת ספק שמא נתן לה לשם מתנה ואח"כ חזר בו וא"ל תהא מקו' ולצאת ידי כל ספק צריך ליטול כו' והיינו דקאמר צריך כו' ולא אמר אינה מקוד' אלא אם יחזור ויקדשנה אלא צריך לבד וזה ברור לע"ד ואין כאן קושי' מפקדון כלל ע"כ מה שנ' לע"ד כדמוכח ונושא ונותן בדברי הפוסק אבל מ"מ נלע"ד דמדינא אשה זו מותרת שלא יש כאן עדים והטעם שאעפ"י שכתב הרשב"א בתשובה דאין עדי נשים צריכים דרישה וחקירה מכל מקום אם בית דין חקרו אות' ונמצאו מוכחשים אין עדותם עדות וכ"כ הריב"ה ז"ל בלי שום מחלוק' ואפי' בדיני ממונות וז"ל ואעפ"י שאין צריך דרישה וחקירה אם הכחישו זה את זה בדרישות וחקירות עדותן בטלה ואע"פ שבעה"ת נר' חולק על זה אפשר דדוקא בדיני ממונו' אבל בקדושין מודה ואפי' את"ל דלדעתו שוים הם כיון שזה וזה אין צריכין דריש' וחקיר' מ"מ נר' דסברת יחיד היא ובענין זה נסמוך על הרבים כ"ש בדבר כזה שהוא גוף העדות ממש שהרי כתב הרא"ש בתשו' וז"ל עד המעיד ראיתי דבר זה ופלו' היה עמי ואותו פ' אומר לא ראיתי ולא הייתי עמך אין זו הכחשה כי בגוף העדות לא אתכחיש כלל כי לא רמיא עליה דסהדא למידכר מי היה עמו בעדות ע"כ הרי בפי' דדוקא בדבר שאינו בגוף העדות ולא רמיא עליה למידכר הוא דאמרינן אין זו הכחשה אבל בדבר דהוי עיקר העדו' ועצמותו הוי הכחשה ואפשר דלכ"ע דינא הכי הוי דעדו' כזה לא הוי עדו'. ועוד נסמכתי ומשכנתי עצמי להתיר כיון שאין כאן איסור כרת ואע"ג דכל ספק דאורייתא לחומרא בין באיסור כרת בין באיסור לאו בין באיסור עשה מ"מ א"א להכחיש דלא דמו הדדי ושיש צד להקל יותר באיסו' לאו לחודיה מהיכא דאיכא צד איסור כרת שהרי אמרו בגמ' על עד א' ביבמה דנאמן מק"ו דלאיסור כרת התר' איסור לאו לא כ"ש ולרווחא דמלתא דלא נפיל ספקא דאיסורא בזמן חיי המקד' שהעדו' לא נתקב' אלא אחר פטירת המקדש נמצא שתמיד היתה עומדת בחורה זו בחזקה פנויה אלא שעתה אתה רוצה לאוסרה מחמת זיקה מחמת מה שנתקבל עתה עדות בב"ד א"כ ראוי לומר העמד אשה בחזקתה שהרי אפי' בכל ספק קדושין היה ראוי לומר כן וכמ"ש הר"ן והבאתי דבריו במעשים אחרים וכאן לא ראיתי להאריך כי אין צורך כ"כ אשע"כ גמרתי בדעתי והסכמתי להתיר בחור' זו שתנש' לכל מי שתרצה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |