שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/לא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובת שאלה
נראה בעיני כי זכות הקדמונים הגינו בעדים כי אין בעדות האנשים הרשעים מאלה ממש כי מלבד שהעדות אפי' היה כתקנו ומפי אנשים רשומים לפי דעת רוב הפוסקים ורובא דרובא לא היה מעלה העדות כלום ואין בו כדי לחוש כלל לשום בעל נפש מ"מ רצה ה' לזכות בהראות שהם עדים שקרים מכחישים זא"ז ועוד האח' מפורסם לרשע מן התורה וכמו שאומר בקצרה לענין לשון הקדושין כבר כתבו רוב הפוס' חדשי' גם ישנים והסכימו לדעת אחד שהאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי דלא הוי מקודשת ואפי' שנמצא בתשובות דיש לחוש בענין קדושין להחמיר וכן נהגתי לחוש מפני שלא ראיתי לרבותי מעשה על זה רק מפי ספרים אני חי ולא מפי סופרים ולכן אני מחמיר למעשה כאשר בא מעשה לידי אכן זה אמתכי בהיותו הח' הש' כמהריב"ל נר"ו פה שאלוניקי נשאנו ונתננו בדבר כי כשיארע מעשה כזה ויש גריעות אחד מלבד לשון הקדושין ראוי להקל ואחר הציעי הצעה זאת עוד אני אומר שכבר כתבתי במעשים אחרים טענ' זו שהרי הר"ן כתב שמן הדין היה בכל ספק קדושין להקל ולהתיר דכל מקום דאיכ' ס' מיקמינ' איתתא אחזקת' ובחזקת פנויה היא עומדת ע"כ: א"כ נתברר אפי' לדררקי דבי רב שבנדון שלנו הדבר ברור כשמש שבחורה זו מותרת לינשא למי שתרצה בלי שום פקפוק כלל ועיקר אחד כי אפי' שהי' אומר הרי את מקודשת ולא אמר לי היה ראוי לחוש כיון שכל גדולי עול' הסכימו לזה וגם האחרונים בעל הטורים שדרכי להביא הסברות וסברא זאת לא הביא' ולא עוד אלא שאפי' תשו' הרשב"א לא כתב אלא מיהו יש להחמיר שמא בקדושין בענין כזה לא בעינן ידים מוכיחות וצריכ' גט כו' יע"ש:
הרי שלא הטיל בה אפי' לשון ספק מקודשת אלא מיהו שמא יש להחמיר ונקל להבין כמה החליש הענין גם אין להחמיר מטעם שהיתה משודכת שכבר כתב בתשובה אחרת שאין השדוכין בכלל מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה וכמ"ש בסי' תקנ"ח עאכ"ו בנ"ד דלשון הקדושין גריע טובא דבשלמא כשאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי כבר הרא' שהיא היא המקודשת אלא שלא יש הוכח' למי מקדשה גם באות' תשוב' כתב הרי אני נותן לך לקדושין שכל אלו הדברים מורים שהוא מקדש' לזו לו כיון שאמר' הרי אני וכי שלא שיאמר הרי אני לא היינו רואים שהוא הי' הנותן ומה איצטריך ליה למי' הריני גם שאמר לך מיות' שהי' די לו שיאמר ה"ז לקד' אלא משמע שכונתו בפי' להורו' בדבריו שאות' מקד' לו ועכ"ז כת' בלשון הנז' אבל בנ"ד אמר הא לך בעד קדו' לא יש הוכח' לא מי הוא המק' ולא למי קדש כי אלו הדברים הוראתן במשמען שנותן לה אותו החפץ כדי לקדש בו אשה או היא או אחרת או הוא או אחר ס"ד דגריע' טובא והי' אפשר לו' אפי' לחומ' תשו' הרשב"א דבנ"ד אפי' צד להחמיר ליכא מ"מ להשי' עקשות פה רצה ה' שהעדים אפי' היו אומרים מאמ' הרי את מקודשת לי לא היה חשש בדבר א' שזה אמר שהיה ביום ה' וזה אמר ביום ב' ואפי' שהושוו כלם שהי' בט"ו ימים קודם חנוכה מ"מ נמצאו מוכחשים בחקירה ובזה ראיתי להאריך קצת תנן היו בודקין אותו בז' חקירות באי זו שבוע באי זו שנה באי זה חדש בכמה לחדש באי זה יום באי זו שעה באי זה מקום ע"פ ז' חקירות אע"ג דאח' שחקרנו בכמה לח' לא הי' צריך לחקו' על היו' שהרי ידוע הוא כב' אמרו בגמר' דלא צריך רמינן כדברי ש' ן' אלעזר ופרש"י ז"ל להטריח' דאמ' מסיעין היו את העדים ממקום למקו' כדי שתטרו' דעתן עליהם ויחזרו בהן ע"כ עוד תנן א' דיני ממונות וא' דיני נפשות בדריש' ובחקירה שנא' משפט א' יהי' לכם ופריך בגמ' דיני ממונות מי בעינן דריש' וחקירה ורמינהו כו' והרי"ף ז"ל הביא תירוץ ר"פ דא' בג' ר"פ אמר אידי ואידי בהודאות והלואות כאן בדין מרומ' כאן בדין שאינו מרומ' וכן הרא"ש ז"ל בפס' בהגה' באשירי דהרמב"ם ז"ל אע"ג דנקט תירוץ דרבא במתנ' דא' ד"מ כדיני קנסות כתירוצא דרבא מ"מ פסק נמי כר"פ דדין מרומ' צריך דריש' וחקירה גם המרדכי פסק כן שכתב וז"ל אחד ד"מ לא קשיא כאן בדין מרו' וכו' מכל זה משמ' דבנ"ד אפי' תימא דדמי להודאו' מ"מ לכל הני רבוותא בעינן דריש' וחקיר' בכה"ג אפילו בהודאות והלואות שאין לך דין מרו' גדול כזה שנער' א' צנוע' וכבודה בת טובים תדד ממקומה לקבל קדושין בלי רשות אביה בפני ב' רקים ומ"ג עתה אשכנזית שדרכן ומנהגן שאין המשודך רואה משודכתו ופשי' שאין רמאות גדול מזה עד שאלו הי' ד"מ נא היו ב"ד צריכים להזקק לזה כלל וכמ"ש התוס' בפ"א ד"מ וז"ל כאן בדין מרו' לא שיודעין בו שהוא מרו' דא"כ אין לדונו כלל כדדרשינן בפ' שבועת העדות מדבר שקר תרחק וכ"כ המרדכי בפי' הנז' בשם ר"מ דהיכא דהתובע טוען רמאית לא ישתדל הדיין בדין זה וכן דן ר"מ הלכ' למעשה ע"כ נמצא שכיון שאלו העדים מן הדין היו צריכים חקיר' ונוקשו ונלכדו בפיהם שא' אמר בב' בשבת והב' אמר בה' שעדותן בטלה לגמרי ואפילו לדברי הי"א שמביא בע"ה בשער נ"ט דעדים המכחי' זא"ז בחקירות כשר בד"מ כו' משום דקי"ל דהודאות והלואות אין דנין אותן בדריש' וחקיר' אפש' דלא מדמו קדושין וגיטין אלא לדיני נפשות ואפילו תימא דאפילו בקדושין וגיטין משוו להו לד"מ מ"מ אחר שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש וחכמי לוניל הסכימו כלם לדעת א' דהיכא דאיכא רמאות צריכין דרישה וחקירה וגם המרדכי וגם ר"י בעל הטורים כתב בפי' וז"ל ח"מ סימן ל' ואעפ"י שאין צריכין דר"י אם הכחישו זא"ז בדרישות וחקירות עדותן בטל' הכי אית לן למינקט הלכ' למעש' וכ"ש בנדון כזה שלפנינו שמן הדין לא היינו צריכין לזה ולפי שיש לאומר שיאמר דאין כאן הכחשה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל וז"ל אף על פי שאין הודאות והלואות צריכין דר"ו אם הכחישו העדים זא"ז בדרישות או בחקירות עדותן בטלה כו' עד כיצד א' אומר בניסן לוה ממנו והב' אומר לא כי אלא באייר או שאמר הא' בירושל' והב' אומר לא כי אלא בלוד היינו עדותן בטלה וכן אמר הא' חבית של יין הלוהו והב' אמר של שמן היתה עדותן בטלה שהרי הוכחשו בדרישה אבל אמר א' מנה לבן והשני אמר מנה שחור היה זה אומר בדיוטא עליונה היו כשהלוהו והב' או' בדיוטא התחתונ' עדותן קיימ' והלשון הזה העתיקו הטור בשינוי קצת עד שנר' לע"ד שטעה בו א' מן המורים ורצה לומר שם בנדון שלנו כיון שלא אמר הב' לא בשני אלא בא' לא הוי הכחשה גם יש מי שאמר שהלשון לאו דוקא שאפילו שאחד אמר בשני והב' בא' העדות בטל ואני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שהאמת דלגבי ממונא שאין צריכין שיהיו העדי' כא' אלא אפי' זה בראיה והב' בהודאה או זה אומר מאתים הלו' יום פ' והב' אומר מנה הלו' לו ביום א' מצטרפין שניהם למנה וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות עדות עדי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואין את העוש' עביר' כאחד כי' עד אבל בד"מ אעפ"י שלא ראו אלו את אלו עדותן מצטרפ' כיצ' אמ' הא' בפני הלוהו ביום פ' או בפני הוד' לו ואמר העד השני וכן אני מעיד שהלוהו בפני או הוד' ביום אחר הרי אלו מצטרפין ע"כ לכן אתה רואה שבפ"ב כת' אמ' האחד בג' והשני אמר בה' עדותן בטלה ולא הצריך שיאמר והב' אמ' לא כי אלא בה' משום דהתם כיון שהיו צריכין לראות כא' והם לא כיוונו רק שא' אמר בג' והב' בה' א"כ עדותן בטל' שהרי לא ראו שניהם אבל בפ"ג שירד הרב לפר' הדין בד"מ שכתב' אחר ד"מ כו' עד אף על פי שאין הודאות והלואות כו' הוצרך לומר כדי להיות עדותן מוכחשת ובטלה שאמר השני לא כי אלא כו' אבל אמר השני בשני הלוהו שניהם יכולים להיות אמת ומצטרפין ואינו נקרא עדות מוכחשת כלל ונ"ל דכן בחבית כו' אעפ"י שלא אמר לא כי כו' שמי שידקדק בלשונו ז"ל ה"ל כאילו אמר לא כי אלא כו' שהרי כת' וז"ל וכן אם אמר הא' חבית של יין והשני אמר של שמן הית' עדותן בטל' כו' הרי שהיה די שיאמר של שמן למה האריך ואמ' הית' אלא שבהכרח י"ל לומר שר"ל שאתה אומר יין שמן היתה ומשום הכי הוי הכחש' אבל אי לא אמר הכי אלא של שמן ולא אמר היתה ה"נ אמרינן דלא הוי מוכחשת ואז צריך שבוע' לכל הפחות אם הוא תובע אחד של יין וא' של שמן צריך לישבע על כל א' מהן שהרי יש עד לכל חבית ואם טען חבית א' לבד יצטרך שבועה על החבית שהוא תובע:
אמנם כשא' מעיד דמי חבית יין והשני דמי חבית שמן ה"ל כא' אומר מנה והב' מאתים דמשלם מנה מתוך מאתים ולא מיפטר בשבועה וזה אמת ויציב לע"ד מעתה נדון שלנו בהא ודאי הוי שדיני נפשות ממש בענין זה לכ"ע שהרי המקדש בע"א אינן קדושין וא"כ לא מהני כלל שיקדשנה היום בפני ר' ומחר בפני ש' וכן נמי לא מהני שתודה היא להם שאמ' הדב' שנתקדש' לפ' אלא צריך שיהיו העדים רואי' בקדושי שניהם בעת נתינת הקידו' האיש לאשה ושתראה ג"כ האשה להם והאיש ג"כ ואין צריך להאריך בזה שדברים פשוטים הם וא"כ כל שאמר עד בפני קדש ביום ב' והב' אמר ביום ה' ה"ל כאלו כל א' מעיד שבפניו היו הקדושים לבד ואינו כלום וק"ל וא"כ פשי' שנער' זו פטור' ומותרת מכל הצדדים וכ"ש שאמרו שנמצא העד הא' מהם פסול רשע בדבר עבירה חמורה שכל מי שיערער בזה ח"ו ראוי לעונש גדו' ולגמר הענין ראיתי לכתוב כאן מ"ש המרד' ריש פ"א דיני ממונות וז"ל נשאל לר"י על א' שהטעה להעיד עדות שקר והשביעם בטעות להעיד מה שיאמר ואמר להם לעד שקדש אשה א' ולבסוף חזר בו א' מן העדים והשיב ר"י להצרך גט להסיר הלעז ולולי כן לא היתה מזוקקת לכך כי מן הדין יש לפוטר' בלא גט כי עדים שבאים לאוסרה צריכים דרישה וחקיר' הואיל והיא מכחישתן דכ"ז שלא כחקרה עדותן יכולים לומר מבודים כו' עד ועוד אפילו בהודאות והלואות צריכים דרישה ע"כ הרי את' רואה שר"י בעל התוס' מסכים לכל מ"ש ואפי' שהצריכ' להסיר לעז גט דוקא התם שהעדות היה עדות גמור ולא היה טעם אחר רק שלא נחקר העדות אבל בנ"ד שעדו' הקדושי' מצד עצמו לא הוי עדות מן הדין אלא משום חומרא בעלמא ויש עוד שנחקר' העדו' ונמצא בטל א"כ פשי' דהמחמיר הוא חמר גמל ונקרא הכסיל בחושך הולך והרי הבחורה הזאת מותר' גמור' לכ"ע הנלע"ד כתבתי וחתמתי הצעיר שמואל די מדינ':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |