שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/כט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נדרשנו לאשר שאלונו משפטי צדק על דבר הנערה אלגוהר בת ה"ר משה שלואדיאל יצ"ו אשר בהיותה בקושטאנטינה שדכה אמה לבחור שמואל בר יעקב מבלי רשות ורצון אביה והבחור שמואל הנז' הכניס אליה סבלונות והיא אתרא דמקדשי והדר מסבלי באופן שהסבלונות הן הם קדושין ואבי הנערה כאשר ידע את אשר נעשה שלח לאמר לאשתו כי אם לא תפריד החבילה לא ישוב עוד אליה כי אין רצונו וחפצו באותו זיווג ואח"כ באו האשה ובעלה ובתה הנערה הנז' פה שאלוני' ושאל האש' דב' המשפ' א' יש לחוש לאות' קדושין יען כי לא נעשו ברצו' אבי הנער' כי אם ברצו' אמה והנער' היא קט' לע' כזאת לא הגיע לכלל שנים עשר שנה לפי דברי אמה וקרוביה האמנם לא נמצאו עדים מעידים על קטנותה בעיר הזאת והנערה אינה חפצה בבחור שמואל הנז' והשיבו לה דבר המשפט שאם הנערה אלגוהר הנזכרת היא קטנה יכולה להפטר מהקדושין הנ"ל בשתמאן בארוס שמואל הנ"ל בפני ב"ד ובכן לדרישתה נקבצו שלש' אנשים לב"ד ושמו לבם לחקו' על קטנות הנערה אלגוהר הנזכר' יען כי לא נמצאו בעיר הזאת עדים מעידים על קטנות הנערה ע"פי שנותיה כי עם היות שלמראה עיני כל רואיה ישפטו בצדק שהיא קט' בשנותיה עם כ"ז שלחו וקראו שתי נשים כשרות ומוחזקות לנאמנות וצוו עליהם לבדוק הנערה אם הביאה ב' שערות אז תבאנה ב' נשים אליה ובדקו את הנערה והעידו בפני ב"ד כי לא מצאו בה שערות כלל רק היא כיו' הולדה בלי שערו' ואז באותו מעמ' בפני ב"ד ההוא מיאנה הנערה אלגוהר הנז' בארוס שמוא' הנז' כתקון חכמים והב"ד ההוא כתבו וחתמו לה שטר מיאון וכתבו בו שנתברר להם שבשעת המיאון הנז' היתה קטנה ונתנו לה לעדות ולראיה ונשאלנו על כל זאת להודיע להם דבר המשפט אם הנערה אנגוהר הנז' היא פטורה ומותרת לכל אדם ע"פ החקירה אשר נעשתה על קטנות וע"פ המיאון שמיאנה כנ"ל אם לאו:
תשובה
ביראה ובפחד נכנסתי בזה הענין אך אלצני האשה אם הילדה הזאת באמרה כי כשידע בעלה מה שעשתה ששדכה בתו זאת לאיש זה ושלח שלא ישוב לביתו עוד באופן שקרוב הדבר שישא' אשה ובתה עגונו' כל ימיהן על כן שמתי פני לכתוב מה שנר' בעיני להציל שתי בנות ישראל מן העיגון וסמכתי כי עמודי עולם יש לנו בפי' שאין לחוש אפי' שנתקדש' בקדושין גמורים הלא הם גאוני עולם וכמ"ש הריב"ה בטור א"ה סי' מ' ז"ל קטנה או נערה שקדשה עצמה או נשאת בלא דעת אביה אינו כלום אפי' מיאון אינה צריכה ואפילו שדכה אביה תחלה וכתב רב אלפס אפי' נתרצה כשידע ואפילו נתקדשה בפניו אינו כלום ואם נתגרשה מאותם נשואים מותרת לכהונה וכ"ש אם מת המקדש אם נפל' לפני אחיו שאינה צריכה לא חליצה ולא מיאון וז"ל הריב"א ז"ל ומדאשכחן לרבינא דהוא בתרא דלא ס"ל להא דרב ושמואל ש"מ דלית הלכתא כרב ושמואל וכלהו רבוותא קמאי הכי פסקו כגון רב אחא ובה"ג ורב האיי בתשובותיו כלהו פסקו הלכתא כרבינא בזו להא דרב ושמואל בין בקטנה ובין בנערה שקדשה עצמה בלא דעת אביה לא הוו קדושין בין נתרצה בין לא נתרצה וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה"א וז"ל נתקדשה קודם שתבגור שלא לדעת אביה אינה מקודשת ואפי' אם נתרצה האב אחר שנתקדשה ואפי' נתאלמנה או נתגרשה מאותן קדושין אינה אסורה לכהן ע"כ הרי שלדברי כל אלה גאוני עולם אשה אפי' היו בה קידושין כיון שהיו שלא מדעת אביה לא היה צריך גט ולא מיאון וכ"ש שאין כאן אלא סבלונות שהם חשש קידושין לבד ומ"מ יש חולקין על אלו הגאונים והא לך מ"ש הרשב"א ז"ל וז"ל וי"א שאם שמענו ממנו אפי' לאחר הקידושין שהוא מתרצה בקידושין הרי זו מקודשת ואע"פ שלא ידע בקדושיה בשעה שנתקדשה כו' עד וכן נר' דעת רש"י שם בפ' האיש מקדש ולזה דעתי נוטה והרמב"ם ז"ל כתב שאם נשאת שלא מדעת אבי' חוששין כו' וצריכה גט ומיאון א"כ כפי כת זו מן החכמים נראה שאם נתרצה האב אחר הקדושין יש לחוש לכן צריך לראות אם יש חשש במה שנאמר שאב הנערה אחר ימים בא לבתו והמקדש הנז' יצא ובא בביתו ואכל ושתה מי לימא דכה"ג מיקרי שנתרצה האב בקדושין או דלמא ליכא למיחש אלא כאשר שמענו בפי' שנתרצה הא לאו הכי אפי' לאלו ליכא למיחש כיון שלא שמענו מפיו בפי' שנתרצה לברר זה ראיתי לכתוב מ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה וז"ל וכ"ש אם נשואיה לדעת האב דודאי הוכיח סופו על תחלתו שנתרצה בקדושין הראשונים אף אם נאמר שהיו תחלה שלא מדעתו וכל שנודע שנתרצה בהם ודאי מקודשת דכ"ע לא פליגי בגמרא דנתקדשה שלא לדעת אביה אלא בשלא ידענו אם נתרצה אם לאו אם חוששין שמא נתרצה ובהא קי"ל כרבינא דאין חוששין אבל אם ידענו שנתרצה ודאי הוו קדושין וכ"כ הרמ"ה ז"ל דכל שידענו שנתרצה בשעת שמיעה הוו קדושין אפי' בלא שדך ואפי' לא נתרצה מיד כששמע אלא שתק ולא מיחה ואח"כ נתרצה הוכיח סופו על תחלתו והוו קדושין אלא שאם מיחה בפירוש אז לא הוו קדושין אפי' נתרצה אח"כ וזהו הדרך הנכון בזה שהסכימו בו גדולי האחרונים והרא"ש ז"ל שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם שסוברים שאף אם ידענו שנתרצה אינה מקודשת ע"כ מה שראיתי להעתיק ולמדנו לפי דעתי שני דברים אחד שאין בהספק שאם מיחה תחלה כשידע אפי' שנתרצה אח"כ אינו כלום עוד למדנו לפי דעתי שאפי' לדברי המחמירים היינו שראינו ודאי שנתרצה בפי' זה פליגי אהרי"ף הא כששמע שתק ולא אמר דבר לכ"ע לא חיישינן ויכול הוא או הבת לעכב נמצא בנ"ד שאפי' היו כאן קדושין לכ"ע ליכא למיחש כיון שהאב כששמע כתב שלא יבא כו' ועוד שמעולם לא נתרצה ואפי' שהיה נכנס הבחור ויוצא בביתו ואוכל בבית אבי הנער' עם האב בנ"ד יש לנו ג"כ לו' שמעולם לא נתרצה האב אלא שלא רצה להתקוטט עמו אחרי כשחזר לילך חזר ומיחה שם וגם הבת נראה בעיני שבחורה זרות מותרת להנשא למי שתרצה בלי שום פקפוק אפי' היה מעיקרא קידושי קטנה גמורים כיון שהיושלא מדעת אביה וכשידע מיחה כנזכר בשאלה כ"ש בנ"ד שלא היה אלא בסבלונות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |