שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/כח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן קבל קדושין בעד בתו קטנה בת שתי שנים פחות או יותר אח"כ לבשתו רוח אחרת ורוצה שתתגרש בעודה שאינה מבחנת בין גט לדבר אחר כלל אם יש לסמוך על ר"ת דס"ל הכי או על רש"י:
תשובה
משנה גיטין פ' התקבל כל שאינה יודעת לשמור את גיטה אינ' יכולה להתגרש ופירש"י ז"ל אפי' ע"י אביה ונתן טעם לדבריו דכתיב ושלחה מביתו פרט לזו שמשלחה וחוזרת ושהיא כשוטה. ורבותינו בעלי התו' הביאו סברת ר"ת דס"ל דע"י אביה מתגרשת אע"ג שאינה יודעת לשמור גיטה והורה כך הלכ' למעשה והכריח מן הירושלמי עוד הכריח מקדושין שהרי איתקש יציאה להוי' והכונ' דכשם שהאב מקדש בתו כשהיא קטנ' אפי' בת יום א' כך האב מגרש בתו כשהיא קטנה. ולי הדיוט נר' דהוי ק"ו קדושין שאין אשה מתקדשת אלא לרצונה עכ"ז אביה תקבל קדושין בעדה בע"כ אפי' קטנה גרושין שאשה מתגרשת בע"כ אינו דין שתתגרש ע"י אביה אפי' קטנה הנמוקי ז"ל כתב בפ' חרש ז"ל אותה שאינה יודעת לשמור גיטה אם יכולה להתגרש ע"י אביה פלוגתא היא בין רש"י ור"ת דרש"י סובר דאינה יכול' להתגרש ע"י אביה ור"ת סובר דיכולה להתגרש וה"ה שוטה ומיהו לסברת ר"י יש הפרש בין קטנה לשוט' דנהי דשוט' חוזרת בקטנה יכול אביה למונעה שלא תחזור ע"כ וכמו שכתבו התוס' ממש שם וכתבו עוד דבירושלמי קורא אותה שיש לה דעת לשמור את גיטה א"כ מקודשת היא ע"י אביה לכ"ע דהא לא מצריכין הכא אלא שתהא יכולה לשמור את גיטה וכ"כ סמ"ג ז"ל דבירושל' אמרי' שלדברי האומ' שאינה יכולה לשמור את גיטה אם יש לה אב יכול לשמור את גיטה משמע דבי ינאי אוסר שוטה לכתחלה אפי' כשיש לה אב ומשום הפקר. אבל בקטנה מודה דאין שם הפקר וגם יכולה לשמור את גיטה כשיש לה אב כאשר בארנו למעלה ע"כ נמצינו למדים דמחד דתלת טעמי אית למימר דקטנ' לא תתגרש ע"י אביה אי מטעמא דפרט לזו דחוזרת ואי מטעמא דאינה יודעת לשמור גיטה ואי מטעמא שמא מגרו בה וינהגו בה הפקר וקטנ' שיש לה אב נצולת מכל הני טעמי שאביה יכול להצילה מכל הני מה שא"כ בשוט' וכפי הנר' מדברי סמ"ג אפי' בשוטה היה אפשר לומר כן אלא שיש להחמיר בה מטעם שלא ינהגו בה הפקר ואפשר היה לומר שבין כך ובין כך אין איסור תורה אלא תקנה דרבנן ודרש דושלחה כו' פרט לזו שמשלחה וחוזרת גם טעם לשמור גיטה הכל הוי אסמכתא דאסמיכו אקרא אך איני מחזיק עצמי בכך כי לא ראיתי לא חד מן הפוסקים יאמר כן כי אם לשון שכתב הסמ"ג דבי ינאי אוסר לכתחל' בשוטה כו' כנ"ל ומ"מ אפי' שדין זה ענין ערוה ופליגי באיסור תורה ממש לא מפני זה יפלא מעינינו להתיר ואפי' שהרי כבר מצינו כיוצא בזה בקדושין דאיכא מ"ד בגמ' דחוששין לקדושין דע"יעד א' ויש ג"כ מן הפוסקים דסבריה כי וא"ה הלכה רווחת בישראל דאין חוששין וגדול' מזו הרבה מאד בפ' התקבל אמר רב אין האש' עושה שליח לקבל גיטה מיד שלוחו של בעל' וכתב הרי"ף דאיכא מאן דפסק כר"ג ואיכ' מאן דפסק כרבי חנינא דאמר דאשה עושה שליח לקבל גיטה משליח בעלה וכת' מהררי"ק ז"ל דכיון דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים להכשיר ונלוו אליהם עוד רבינו האיי והרשב"א והרב המגיד הכי נקטינן ומיהו היכא דאפשר ראוי והדברים ק"ו ומה בפלוגתא דרב אסיר בגמ' בפירו' ויש פוסקי' ס"ל הכי כתב דנקטינן לקול' בנ"ד דלא מצינו בתלמוד מי שאוסר בפירוש וכל הפוסקים כתבו להקל ועוד שראוי להשוות דעת התלמוד דידן עם הירושלמי פשיטא ופשיטא שיכולים למשכן נפשינו ולעשות מעשה כדת ועוד כתב מהררי"ק בשרש ק' וז"ל ועוד שהרי הירושלמי מוכיח כן שקורעין על הכנויים ושקורעין בזמן הזה כו' עד דבר ידוע שהרמב"ם רגיל לפסוק עפ"י הירושלמי יותר מסברת הפוס' הידועים כו' ע"ש אנו אף ע"פ שרש"י ז"ל והגהה במרדכי סברי להחמיר מ"מ כבר נתן לנו הרשב"א ז"ל מקו' להורות בזה שכ' בתשו' סי' רנ"א שכתב וז"ל שורת הדין אם שני הפוסקים כא' זה אוסר וזה מתיר אם נודע האחד גדול בחכמה ובמנין ויצא שמו כן הולכין אחריו בין להקל ובין להחמיר היו שניהם שוין ולא נודע מי גדול משניהם הולכין אחר המחמיר דהוה ליה כספקא דאורייתא ובשל סופרים הלך אחר המקל כו' עד ובמקום שיש שנים שוים שהולכים אחרי המחמיר בשל תורה דוקא כשהם א' כנגד א' אבל שנים כנגד הא' הולכין אחר הרוב הרי שכתב שאפי' באיסור תורה יש לנו לילך אחר שנים כנגד הא' אפי' להק' וזה ודאי ברור שהרי בפי' כתוב בתור' אחרי רבים ואע"ג שהרבה פעמים אנו מחמירי' וחוששין אפי' למיעוט היינו בחד מתרי אי הוי בדבר שיש מקום אפשר לתקן מהיות טוב כו' אי נמי שמי יודע למנות הרוב אבל בנ"ד אין לתקן גם דכבר ידוע לנו הפוסקים המובהקים שחולקים על רש"י ז"ל ולא עוד אלא שאפשר לומר שסברת יחיד סברת רש"י שלא נמצא א' מן הפוסקים הידועים יסמכו ידיו ראשונה תלמוד ירוש' ובשלמא אם היינו רואים בתלמוד שלנו שהיה חולק על הירושלמי היינו קובעים הלכה כתלמוד דידן דהוי בתרא דהלכה כבתראי אבל השתא שתלמוד דידן אינו חולק בפירוש על הירושלמי ודאי הדעת נותן שבכל אופן שאנו יכולים להשות שניהם כן יש לנו לעשות שיהיו תואמים עוד רבותינו בעלי התוס' דכל הני עוד רבינו האיי גאון ובה"ג קמאי ובתראי הרמב"ם הרשב"א הרא"ש הריב"ה בנו הר"ן נמוקי סמ"ג ברוב כזה בטלה סברת רש"י ואין אנו צריכים לחוש לסברת יחיד יהיה מי שיהיה נוסף על הכל ר"ת שעשה מעשה דבכולי תלמוד' אמרי' מעשה רב עדיף היינו טעמא דקי"ל לתלמודא דאי לא דהוה בריר ליה טובא לא הוה עביד מעשה גם אנו נאמר דמי לנו היה ראוי לחוש לדברי רש"י כר"ת נכדו ומי יודע במילי רש"י כמוהו ומשכן עצמו לעשות הפך סברת רש"י ועשה כדעתו פשיטא דקים ליה טובא דהכי הלכתא כנ"ל ברור ולענין לשון הגט בנ"ד הכריח הר"י בעל ת"ה שאין לשנות הלשון אלא בשאר גיטין ואין בזה ספק ולענין אם צריך הבת אצל האב בשע' נתינת הגט אם לא פשיטא לדעתי שאינו צריך כן וראיה מן דאתקש יציאה להויה שהאיש יכול לקבל קדושי בתו אפי הוא במזרח ובתו במערב אך אמנם שפיר הוי שתעמוד בתו אצלו ובשעה שיתן המגרש הגט ביד האב ויאמר המגרש כדברים האלה הרי בתך זאת מגורשת ממנו בגט זה ומותרת לכל אדם הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי הצעי' שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |