שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/כו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן גיסו של שמעון דבר על לב נפתלי שיתרצה לשדך עצמו עם לאה בת שמעון הנז' והפציר בו עד מאד להביא הדבר לידיגמר והשיבו נפתלי כי היה ירא פן אחרי שיתפרסם הדבר יחזור בו שמעון או לאה בתו ויתבייש ואז השיבוהו ראובן ושמעון כי הם יעשו קנס ביניהם כמנהג העולם שכל החוזר בו פורע אל הכת המקיימים הקנס ההוא והשיב נפתלי כי לא היה בוטח על שמעון אבי הנערה שיפרע הקנס רק שיתחייב ראובן גיסו על פרעון הקנס ובכן נגמר הדבר ונתחייב ראובן עצמו על הקנס אם יחזור בו שמעון או לאה בתו בקנין ושבו"ח. ולקצת ימים כשנתפרסם הדבר בעיר קמו קצת אנשים קנאים ודברו על לב הנערה ואביה והטו את לבה שלא תתרצה בנפתלי ובכן נתפרדה החבילה. וכראות נפתלי את אשר נעשה תבע מראובן דמי הקנס. וכשמוע ראובן תביעתו הלך וקבל התרה לשבועתו ע"י ב"ד של ג' וא' מהם היה שמעון אבי לאה. ועתה ראובן טוען שכיון שלדעת קצת אפי' בקנס של שדוכין לא מהני קנין מצי למימר קי"ל כהנך דסברי דלא מהני קנין בקנס שדוכין. ועוד טוען ראו' שהוא אנוס בדבר כי לא בא המיאון מצידו רק מצד לאה בת שמעון וא"כ הרי אינו חייב כלום מכח הקנין. ואי משום חומר השבועה כבר התירו לו והותר ואין עליו עון אשר חטא מצד השבועה. ונפתלי טוען שכיון שהמנהג ידוע בכל תפוצות ישראל להתנות קנס בשדוכין והחוזר בו פורע הקנס הרי נהגו בזה כדעת הרא"ש והנמשכים לדעתו וא"כ מחוייב לפרוע מכח הקנין ואי משום טענת אונס הרי מתחלה אדעתא דהכי נתחייב ראובן שאם יחזור בו שמעון או בתו שיתחייב בקנס. ועוד שואל נפתלי אם ראוי לייסר ולהוכיח לאותם המתירים שהתירו לראות שבועתו יען הם היו גרמא בניזקין שיתחלל שם שמים ברבים כי יצא הקול בעיר חטא ישראל וגם עברו ברית חלפו חוק שבועה חמורה לאלי"ם ונמצאו שאר ב"א למדי' ממעשיהם להקל בשבועות ע"י התרה ולא שבקין חיי לכל בריה. ילמדנו רבינו הדין דין אמת ובעל הגמול ישלם משכרתו שלמה:
תשובה
הן אמת שענין זה היה בו כדי להאריך אבל צרות הזמן לא יתנוני השב רוחו על כן אמרתי אגלה דעתי בקצרה ואשיב לאחרונה בראשונה והוא ענין היתר השבועה הנה הריב"ש סי' פ"ו הביא פלוגתא דרבוות' וכת' שסבר' ר"ת דכל נשבע לתועלת חבירו אין מתירין לו אלא לדעתו ואפי' בדיעבד אינו מות' וראיתו שם ודעת ר"ת שלכתחילה אין מתירין אותו לכתחילה בשו' צד שלא מדעת חבירו וכל ב"ד שנזק' לכך ראוי להוכיחו לייסרו ע"כ והן אמת כי כל היכא דהוי פלוגתא דרבוות' קי"ל באיסור' דאורייתא דאית לן למיזל לחומרא דהוי ספקא דאורייתא וכל ספק תורה לחומר' וכ"ש דהוה לן למימר הכי בענין שבועה החמורה אשר נזדעזע עליה כל העולם אבל מה אעשה שעמי כל המקל לו עליו יסמוך ואע"פ שהראב"ד כתב עליו הרשב"א בתשובה שאפי' היה דעתו באיזה איסור תורה להחמיר והראב"ד היה מקל היה סומך עליו עאכ"ו כשדעת הראב"ד להחמיר שכל ירא ה' וחרד על דברו לא היה לו לזוז מדבריו ומ"מ מי שירצה ליחנק ולתלות באילן גדול ר"ת אין בידינו למחו' ע"כ מה שנר' להציע בענין הנשבע לתועל' חבירו לבד אבל בנ"ד איכא חומרא אחרינא והוא שנשבע ראובן לטובת הנאתו שאעפ"י שראובן היה מקבל נחת רוח במה שיתפייס נפתלי לישא בת שמעון גיסו וגם נפתלי בשבילו נתפייס ועליו נסמך וא"כ יש לנו לומר שאעפ"י שיש מי שמקל כדעת ר"ת היינו דוקא בנשבע לדעת חברו ולתועלתו ולא קבל הנשבע טובת הנאה המשביע אעפ"י שנר' מדברי הטור שגם בזה אם התירו בדיעבד מותר מ"מ מהררי"ק שרש נ"ב דהוי בתר' טובא דעתו כהראב"ד והרשב"א וגדולים אחרים רבים שהביא שאפי' בדיעבד אינו מותר וכן הייתי אומר ופוסק אני ההדיו' כל שבא מעשה לידי ודילי בזה לענין השבוע' שדעתי שלא עלתה התרה לראובן כ"ש שנר' שהיה לדבר עביר' לבייש בן אברהם ולענין הקנס בלי בחינת השבוע' הייתי אומר שאעפ"י שמן הדין היה ראוי להגבו' הקנס של שדוכין כיון שרבותינו בעלי התוס' סוברים כן והרא"ש ובנו הריב"ה כן דעתם ולע"ד הרשב"א גדול הפוסקים כן דעתו מ"מ היינו כשאב המשיא בתו מתחייב בקנס כי הוא המבייש לחתנו או חתנו לו אבל ראובן נר' בעיני דלעולם הוי אסמכתא ולא קנה נפתלי כי היה יכול לומר אנוס אני כי חשבתי שתרצה היא ותתפייס להנשא לנפתלי וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשו' סי' תשע"א ועיין במהראד"ב סי' נ"ט על ראוב' ששדך את בת בתו לבן שמעון וחייב עצמו לתת לו דבר ידוע בקנס ושבועה כו' עד ואח"כ עמד ושדכה לאחר וטען כי בת בתו אינה רוצה בבן שמעון והשיב שהדין עמו שזה אנוס גמור הוא ומיהו ה"מ כשהוא כן ודאי ולא במסבב וגורם האונס והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות ע"כ א"כ גם בנ"ד יכול ראובן לומר כן במכ"ש ואעפ"י שכבר ביאר זה נפתלי ועל כל זה נתחייב ראובן מ"מ כל זה מענין האסמכתא שכן הוא יכול לומר שהוא חשב כו' והטעם כי מה שאמרו שקנס השדוכין אין בו משום אסמכתא היינו מתרי טעמי חדא כיון שנוהגים בו כל העולם מידי דהוה אסיטומתא דקניא ועוד דבדין הוא להתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חבירו כ"כ התוספו' פ' איזהו נשך ובנ"ד ליכא חד מהני טעמי כי לא מצינו זה שינהגו שיתחייב פלו' שאינו אב הבת ולא הבת בשביל אחר בזה אין מנהג גם טעם הביוש ליכא כי ראובן לא בייש את נפתלי א"כ ודאי מחמת הקנס נראה בעיני שאין ראובן חייב לפרוע לנפתלי דס"ס הוי אסמכתא כנ"ל אבל מחמת השבועה נר' בעיני שחייב ראובן לשלם לנפתלי או לפייסו עכ"פ כי רבו המחמירים קמאי ובתראי דסברי שאפילו בדיעב' אם התירו לא הותר וא"כ כל שהתירו לראובן שלא מדע' נפתלי לא הוי התרה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |