שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/יז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גלוי וידוע ליודעי דעת ומביני מדע שבח הסבלונות ומעלת השתיקה וכמה שבחו חכמי' ע"ה לנעלבי' ואינ' עולבי' אשר ע"כ נטיתי שכמי לסבול הכעסות עלבונות ובזיונות מהחכ' בעיני ואשר מיום שנכנסתי בישיבת הגברת יר"ה בתרני רדפני בסתר ובגלוי שילמני רעה תח' כמה טובות קבל ממני ושנאה תחת אהבתי אליו ולכל יראי ה' ועבדיו עודתים עטרות לראשי שמתי נפשי בכפי ובכל מאמצי כחי עזרתיו הועלתיו בממוני ובגופי ובנפשי ועכ"ז סבלתי חרופיו וגדופיו כי אמרתי פן ח"ו ימשך חלול ה' כי זונו' מפרכסות כו' אמנ' כאשר פעם ופעמים שלח לשונו בגאותו וזדונו ובחרונו ידו נטויה לכתוב על ספר לכנות מדותיו למי שהוא נקי וטהור מהם לא יכולתי אני באוני להתאפק שלא להסב על דבריו כי כמו שמצו' על האד' לשתוק וזכות גדול לשמוע ולא להשיב על מילי דעלמא כמו כן נצטוינו להשיב על דברי תורה כאש' גלוי ליודעים חן ולהיות כי עתה מחדש לא נתפייס בכל מה שעבר ולא שת לבו לכל הסבות אשר היה לו השתיק' יפה מהדבור אמרתי אענ' גם אני חלקי כי עת לעשות וזה החלי על ענין סבלונות הקאבאלה נגדו עלן כמה הרפתקי ואחר שנשאת לאחר על פי חכם ראש להם גם שנראה בעיני כי עבר החכ' מדרך המוסר הסכמתי אני עם החכמי' השלמים לכתוב שורותים הם אלו הנמשכים.
להיות כי לשעבר טען רבי אברהם ב"ר משה שנתן מתנה למשודכתו הענדלין ולבסוף העידו ירוחם ושלמה רביל בקושטאנטינה שלא בפני בע"ד שבפניהם נתן לה בביתה לסבלונות מראה ועל זה רבו כמו רבו ביניהם קטטות ומריבות שהמשודכת מכחשת ואומרת שלא היו דברים מעולם וכן אביה וכל קרוביה מכחישים ואומרים שלא היה דבר זה מעולם וע"ז הענין אנו חתומי מטה נכנסנו משעה ראשונה לדרישת אנשים נכבדים מסידרוקאפסי י"א ועל הנחת אמיתות הסבלונות ששלח המשודך למשודכ' או שנתן לה הוא בעצמו ונפל הס' להלך אחר מקום המשודך אשר הוא מקושטאנטינה שחוששים לסבלונות או אח' מקום המשודכת שהוא מעיר קאבלה שכפי מה שהם אומרים לא חשו מעולם לסבלונות וע"ז כתבנו והחרמנו בדבר ואמרנו שיש לחוש לסבלונות דבתר אתרא דידיה אזלינן אח"כ אמרו שהסבלונות שאמר המשודך ששלח למשודכ' או נתן לה שהכל שק' ושלא יש עדים בדבר לא ששלח לה סבלונות ולא שנתן ולא יש אדם שיודע מזה דבר אז ג"כ גלינו דעתינו שמ' שכתבנו לחוש לסבלונו' לא הי' רק בהנח' אמיתו' הסבלונו' אבל אם אין אמו' בסבלונו' ודאי שאין לחוש שלא מפיו של המשודך אנו חיים אח"כ חזרו ואמרו לנו שנתקבלו עדויות בקושטאנטינה יע"א בב"ד של החכם השלם כמהר"ר יהושוע שונצין נר"ו איך אמת שנתן לה סבלונות בפני עדים והיו חוזרים ושואלים את פינו ואנחנו כשראינו שהיו מתהפכים מצד אל צד השבנו להם תשובה שהמשודך אשכנזי והמשודכת אונגארה שת"ל יש ביניהם חכמים ורבנים יוכלו להוציא לאור משפט והשלכנו המשא עליהם יחקרו וידרשו יבררו וילבנו תוכן הדברים ואמית' והנה הח' הש' כמהר"ר מתתיה בר נתן נר"ו הל' מסדרוקפסי לקאבאלה מקום אשר המשודכת שם והושיב ב"ד וחקרו ודרשו על העדים והוזמו וע"ז עשה מעשה הח' הנז' והשיא את המשודכת לאיש אחר ולא גלה אזנינו שהיה מן הראוי ועוד יד המערערים נטויה לערער ושואלים ג"כ את פינו. ואנחנו גמרנו ואמרנו כי אחר שנתנה הרשות לה' לעמוד על בוריין של דברים וכן עשו אין אנו רוצים לחקור ולדרוש עוד שאין בודקים אחר ב"ד גם כי ראינו אנשי סידרוקאפסי האשכנזי' אשר הכניסו אותנו בזה הענין כנז"ל הם בעצמם חזרו וכתבו שנתברר להם שהכל שקר וכזב לא היו דברים מעולם וכי שם במקומם סידרוקאפס' היו אנשים למדו למשו' לטעון כן שנתן לה סבל' ויש מהם מתודים על עונם כו' הם גרמו לעגן הבחורה קצת ימים עוד ראינו כת' מאנשי הקאבאלה מהחשובים שבהם מגידים גודל החקירה והדרישה שעשו על אמות הסבל' והשיגו שהכל שקר וכזב והוזמו העדים בפני ב"ד שלהם עוד גזרו חרם שלא להוציא לעז על הבחורה הנז' גזרנו ע"פ כל הדברים האלה שאפי' שאם לא נשאת היה אפשר לו' נחזה אנן איך ומה הוזמו העדי' ומה נמצא בהם מ"מ אחר שכבר נשאת בעצת ח' וברשות חשובי העיר נכבדי ק"ק קאבאלה יע"א גזרנו אומר שאין כבוד אלהי"ם חקור דבר ושאין לערער עוד בדבר הזה: היה זה ביום ג' כ"ב יום לחדש שבנו ש' השכ"ב ליצירה פה שאלונ' שמואל די מדינה יצחק אדרבי יעקב בן נחמיאש יעקב טיטאצאק ואח"כ רבים מחכמי המעיינים בישיבות. אמת כי קודם לזה על סגנון הזמה אחרת כת' הח' השלם ה"ר דוד אשכנזי י"א והראה שאין בהזמה ההיא ממש וז"ל ההזמה העידו עדים נאמנים שהעד הא' לא בא מעולם לקאבאלה והעד שנקרא ירוחם בא לקאבאלה אותו היום שהעיד שראה נתינת ההבל' איד העידו עליו שבא עם חמיו ר' ישראל והלכו להקביל פניו וללותו מפתח העיר עד פתח בית חמיו ונכנס בביתו בבואו שהיה כמו אחר חצות והם היו ממתינים עליו בשוק אשר בו פותח פתח בית חמיו ולא זזו משם עד אשר יצא משם לעת ערב והלך לו לדרכו והם לווהו עד פת' העיר והדלת סגרו אחריו ע"כ והנה הח' הנז' האריך לפסול הזמה זאת ואפריין נמטיי' והראה אלי מ"ש ואני כת' וחת' קיימתי דבריו כמנהגי הטו' ת"ל ית' שאני שמח בראותי כל אדם עמל בתו' וכ"ש מי שמחזי' במעשה אבותיו ומתמיד בלימוד התורה:
אחר כל אלה הדברים בא הנה הח' הש' כמהר"ר מתתיה נר"ו ועמו כתב מחשובי עיר קאבאלה אשר ההזמה בסגנון אחר כיתרון האור מן החושך וגם זה בדרך קצור וז"ל להיות כי לשעבר טען ר' אברהם בר משה שנתן מתנה למשודכתו הענדלין ועבר זמן רב ולבסוף יצאו בני בליעל ירוחם ושלמה רביל בקושטאנטינה והעידו שלא בפני בע"ד שבפניה נתן לה בביתה סבלו' מראה בילור כ"ו אייר ואנו ק"ק קאבאלה החתמנו כמה פעמים ולא נמצא ילוד אשה שידע מזה דבר ומזולת החרם ידענו כל הקהל נאמנה ששקר העידו כי הוזמו ע"י ב"ד של כאן והוכחשו כדין תורת מרע"ה וי' בסיון בא פה הח' הש' כמהר"ר מתתיה בכ"ר נתן ז"ל וישבו עמו בב"ד הח' ר' משה ב"ר נתן והנבון כ"ר אלקנה בכ"ר יעקב ז"ל ודרשו וחקרו היטב והעידו אנשים ח' וידועים נאמנים ע"פ החרם ואלות התור' שלא זזו ולא נפרשו מזה הנער ירוחם מעת בואו שעת קינדי עד שהלך מן העיר ולן חוץ לחומת העיר ובחצות הלילה הלך ועבר ועל שלמה רביל השני כנ"ל. עוד האריכו בעדיו' נשים כשרות חסדניות אשר משם נר' רשעות העדים ושקרותם ואין להאריך בהן וההזמה הראשונה לא נאמר בה שלא זזו ושלא נפרשו אדרבא הוא נכנס בבית אחת והם היו בשוק והיה אפשר בנקל שיצא ממקום אחר וילך עם המשודך לבית משודכתו ויחזור לביתו ויצא מפתח שהיו האנשים ממתינים אותו ואע"פי שכל זה דבר זר כפי הסברא מ"מ המציאות אינו רחוק אבל בהזמה שהם מעידים שלא זזו כו' כנז' היא הזמה גמורה שהרי הם מעידים שלא זזו ושלן חוץ ושהלך בחצי הלילה אנו אע"פי שבני נביאים אנחנו אין אנו נביאים לידע איך ומה ידעו שאם היינו רואים שהיה כפי המציאות נמנע לידע דבר זה אז קרו' לנמנע היה ראוי לחוש אבל אדרבא הוא דבר נקל עד מאד שהלכו הם עם הנער מקינדי עד שיצא מן העיר ואכלו ושתו עמו עד שהלך לדרכו כי דרך הבחורים לעשות כן וא"כ האמת כי עדות זה כפי איכותו מזומת אבל להיות שהיתה ההזמה שלא בפניו וגם שלא הוזם אלא א' מהם נקרא עדות מוכחשת ובטל וא"כ פיו הכשילו לזה המערער בכל שהוא אמר לא יקרא לא מוכחשת ולא מוזמת והאמת דכלהו איתניהו ביה אלא דהאי גברא אזיל בתר איפכא ובודה דברים מלבו כדי לקיים דמיונו דקאמר מאן לימא לן כו' ובשלמא אם היה דבר זה רחוק מן השכל ניחא אבל אדרבא הדברים קרובים אל השכל וזה כי הם לא זזו ולא נפרשו מזה הנער ירוחם עד שהלך לו מעיר כו' והנה הוזם ממש שהוא העיד שביום פלו' ראה כו' ואלו מעידים עליו שאותו היום לא זזו ממנו עד שהלך חוץ לעיר ולן חוץ לחומת העיר והכונה בפירוש שכשיצא מן העיר כבר היה לילה כי עד צאת הככבים עמדו עמו וא"כ אפי' תימא כפי דמיונו של המערער שלווהו וחזר כבר לא היה באותו היום שהעיד ועוד מי הגיד לזה המערער שלא לנו אלו העדים חוץ לעיר עם זה הנער ירוח' וראו כשהלך בחצי הלילה וכי זה יאמר ג"כ דלא אפ' וישאל להם טעם למ' עשו כן וכמ"ש מה להם להקפיד כו' ומי אמר לו כי בשביל הקפדה עשו כן רק שלסב' אחרת עמדו שם עמו ולכן ידעו כל מה שהעידו: והעבודה שאלו לא היינו רואי' רק אלה הדברי' וכיוצ' בהם היה כדאי להכי' כונתו כי במרירו' נפשו כפי דבריו נכנס בשאט בנפש לבדות דברים מדעתו ולפר' דברי העדים בפרושים דחוקי' כדי לפסול הב"ד יהיה מי שיהיה כ"ש שיש בהם אנשים חשובים ועל כלם הח' הש' כמהר"ר מתתיה כי אע"פ שקטן הוא בעיניו אין בדבריו ממש כי מעיד אני עליו שכפי הזמן הוא חכם הוא מעיין וגמיר וסביר וראוי לזה וליותר מזה לקבל עדות ולדון וא"כ אחר שהעדים העידו בב"ד שמשעה שנכנס זה ירוחם לקאבאלה לא זזו ולא נפרשו ממנו עד שהלך מן העיר ולן חוץ לחומת העיר ובחצות הלילה הלך וקבלו על זה חרם להעיד האמת י"ל לומר ודאי שהם ידעו שכן הוא האמ' ואין לנו לבדות מדעתינו ולומר אולי לא היה כן כיון שהדברים אפשריים וקרובים אל השכל ועוד שאנו רואים רגלים לדבר שירוחם שקר ענה כיון שהנשים הכשרו' מעידו' שכל אותו היום שבא ירוחם לעיר קאב' עמדו עם הבחורה המשודכת וראו שלא נכנס לשם בכל אותו היום המשודך ולא נתן לה דבר ועוד ראיה ג"כ הכתב שהביא הח' מהר"ר מתתיה מחשובי סידרוקאפסי מעידים ומגידים שכל מה שטען המשודך מסבלונות הכל שקר וכזב ושידעו שלא היו דברים מעולם הכל כנ"ל כי ע"ז מלאנו לבנו אנחנו החתומים הנ"ל לכתוב מ"ש וחתמנו כי אמרנו שאע"פ שהח' כמה"ר מתתיה עשה שלא כהוגן שלא גלה אזנינו קודם מעשה לא מפני זה תלקה מדת הדין על הבחורה כי היא מה פשעה ומה חטאה להוציא עליה שמץ רנון ונעז חלילה כי כמה חשו חכמים ע"ה על דברים כאלה ועל זה חרה אף הזקן המתרעם הזה אשר מדרכו לפגל הקדשים ולטהר את השרצים והטיח בלשונו בגאותו וזדונו וכתב וז"ל גם כי על האמת הענין הזה מתחילתו כשבא לידינו ראינו אותו ועמדנו עליו ואחר דקדוק כפי השגתנו נגה דעתינו לאוסר' מחמת הסבלונות כמו שיראה מספק שכתבנו ואף כי המורה הזה אפוטרופוס שלה הרוצה להתיר' היה הולך ובא אלינו ודעתו לבטל הסבלונות מעיקרן בטענות שאין בהם ממש לא הטינו אזנינו לקול דבריו אח"כ שמענו שאבי הבחורה רצה לקדשה בסופיאה לבחור א' וכתבנו לשם וגלינו דעתינו שהיא אסורה דא"א לבל יכשלו בה עד שאבי הבחורה בא פה והתחיל להתרעם ממנו ודבריו אלינו שמעולם בתו לא קבל' סבלונו' מהמשדך ושהעדי' היו שקרנים עד שעלתה הסכמתנו וגמרנו לפרוק עול המשא הזאת מעלינו ולהשליכה לבית דינכם עיקר מקום המשפט ושם יתברר ויתלבן כל דבר ועל האמת חשבנו שעם זה יצאנו ידי חובותינו שבית דינכם ב"ד הצדק יקרא לה וכן כתבנו וחתמנו ונתננו ביד אבי הבחורה האמנם לא בעבו' זה נאטם אזננו ונעצו' עינינו מראות ברע וכי יקום איש בלי הקדמ' ידיעתינו מעצמו מדעתו ומרצונו ולא חשב אנוש וירצה להתירה שנהיה כמחריש כ"ש המורה הזה מתעב' ובוטח ומורא לא יעלה אל ראשו הזריז שהקדים עצמו לצרף אל המעשה מחשבתו הרעה בזדון ובגודל לבב עד שנעש' שליח וסרסור לדבר עבירה העל אלה נתאפק נחריש עינינו רואות וכלות ח"ו ולפי שורת האמת אפי' שזה המורה היה נשיא שבישראל וגדול הדור היה מוטל עליו קודם מעשה לגלו' אזני כל חכמי העיר הזאת הקרובה אל החלל משום ולזות שפתים כו' ולא יאמרו עתידי' רבנן דשרו לן תרבא שהרי נתחזק קול האיסור גם שלא תיעשה תורתינו כשתי תורות הללו אוסרים וזה מתיר אשר מטעם זה חכם שאסר כו' וכדאמרינן פ' אלו טרפות ופ"ק דע"ז נשאל לחכם וטמא לא ישאל לח' ויטהר דלפי התירוץ הב' של תוספו' פ' אלו טרפו' דלא חיישינן אי אגמרי סמיך אי לא הוי טעמא דכיון דאסר חכם א' כבר שוייה חתיכה דאסורא ואין שום חכם יכול להתירו ובהדיא כתב הראב"ד והרמב"ן ז"ל שאם התירו אינו מותר וכ"כ הרשב"א וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל פ"ק דע"ז שאפי' שיראה לשני שטעה הראשון שיל' אצל האוסר ואומר לו אף שאני איני אומר כן איני מתיר מה שאסר' מאחר שיצא מפיך לאסור ושויתיה חתיכה דאסורא וכן הוא בירוש' האמנם הר"ן מהאחרונים האריך וכתב שטעם חכם שאסר כו' אינו אלא מפני כבודו של ראשו' ושלא תראה תורתנו כשתי תורות כו' ובנ"ד כלהו איתנהו ביה חתיכת אסורא הוי כיון דאתחזק איסורא מחמת הוראת החכמים גם איכא זלזול מחמת שחולק עם הרבים. אשע"כ היה לו מן הראוי שלא לנטות ימין בלי שיודיע כל טענותיו לפני כל יודעי דת ודין ובפרט אחר אשר נטפלנו בנדון והסכימה דעתנו לאיסו' ולאו כל כמינן לסלוקי עצמנו מלעיוני בדין זה ואין אנו בני חורין ליפטר ולא יצאנו ידי חובתנו בהעלמ' עינינו בפרט אחר דאתחזק איסורא בהאי איתתא והיא בחזקת א"א אשר אינו מן הדין להוציא' מחזקתה אלא בטענה ברורה ובמלתא דפשיטא וכדאיתא פ"ק דגיטין ומה רווחא אית לן בהסתר' פנים כיון שאם היא אסורא הוי מן התורה ומה ההזק וההפסד מישיב ב"ד היותר חשוב שיוכל להיות ולשם יבואו ויגידו צדקת' יתנו עדיהם ויצדקו ואי איתתא דא שריא כדברי המורה תצא כנוגה צדקה ולא תהיה במחשך מעשינו ויחדיו למשפ' נקרבה לדקדק ולחפש עד מקום שידינו מגעת כדי להוציא לאור משפט לאיסור או להתר ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו לאמר דור תעודה חתום תוצור בהסתר פנים ובהעלמת עין דלא לימא קוב"ה ואנכי אסתיר כו' ח"ו ואם על דבר קל שהוא ממון אמרה תורה לא תוכל להתעלם על ספק השבת נפש שהוא חמור כי נפש כו' ובפרט בנדון זה הראה דעתו והלך בעקיפין וראשית המחשבה סוף המעשה ורגלים לדבר דאית ביה ריעותא דעסק ביש שמתחילה שם פניו לחלוק עם הרבי' ולבטל הסבל' מעיקרן דבתר דידה אזלינן דהוי אתרא דלא חיישי לסבלונות וירא כי לא יכול כי רבים קמים עליו וישם אל ההזמה פניו וגם בזה קלקל דרכיו כפי מה ששמעתי מפי מגיד אמת שמתחילה הראה מעשה ב"ד על קבל עדות ההזמה ואמרו לו שאין בה ממש מה עשה העלימו וכבשו תחת ידו והיה מראה כתב מהקהל שהיה מספר דרך כלל ענין ההזמה ועכ"ל של זה המערער הועתק מכתיבה ידו:
ועצור במילין מי יוכל דהאי גברא לא משתייה דלא ידע מאי קאמר כי דבריו סותרים זה לזה כמו שאוכיח בס"ד אלא דמדמי לאינשי דגמרי וסברי כקטלי קני באגמא וכל הרואה דבריו יחשבהו לשלא ידע בין ימינו לשמאלו שהרי הוא מודה בתחלת דבריו שכשבא אבי הבחו' ונתרעם כו' סלק עצמו הוא ושאר חכמי העיר הזאת כו' ושחשבו שבזה יצאו ידי חובתן הכל כנ"ל בדבריו וא"כ אחר שהוא ושאר הח' סלקו עצמם למה יתרעם מן החכם המתיר ויפער פיו כנגדו על לא חמס עשה ואם אמור יאמר שאם הטיל הענין על ב"ד הקאבאלה לא הטילו עליו זה יהיה שטות אחר יותר גדול שהרי מי יכול להכחיש החוש שהנה הח' כמהר"ר מתתיה הוא ראש להם וחתימת ידיהם יעיד יגיד כי הוא להם לרב ולרבן. עוד קשה לדבריו שהוא קורא אותם ב"ד הצדק ושהם עיקר מקום המשפט א"כ מודה שהוא טפל להם וא"כ איך יתפאר הגרון על החוצב בו ואם יאמר שחשב שהיה יכול להסתלק הוא והאחרים ושהיו יוצאים בזה י"ח אבל שהאמת אינו כן שלא היה יכול הוא ולא אחרים להסתלק מזה הענין א"כ יתרעם מעצמו שחטא והחטיא למה יקרא תגר על החכם המתיר כי מידו היתה זאת עוד הפליג זה המתרעם להראות בקיאות מחכ' שאסר כו' והביא סברות הפוסקי' וטעמיהם וכתב כי בנ"ד כולהו איתנהו ביה חתיכה איסורא וזלזול שחולק על הרבים ונר' בפירוש שלא כיון זה המתרעם אלא לאסוף דברים ולחבר אמרים צלמות ולא סדרים שאיך יעלה על לב לומר דשייך כאן חכ' שאסר כו' ולא זלזול דחולק על רבי' ולא מה שאמר דלא לימרו עתידי רבנן למישר לן תרב' וכל אלה דברי רוח שהרי כשאסרנו לא אסרנו אלא בהנחת אמיתת נתינ' הסבלונות והוא התיר בהעדר מציאות הסבלונות א"כ הוא ואנחנו שוים שאנחנו אסרנו חשש איסור א"א והוא התיר פנוי' אנחנו אסרנו חלב הקרב והוא התי' חלב האליה והדין אתו בהנחתו וענתה בו צדקתו וגנותו שגנהו זה המתרעם קלקלתו תקנתו שהרי בפלוגת' דאי בתר דידיה אזלינן או בתר דידה לא עשה מעשה כנגדינו אע"פ שהיה לו אילן גדול לסמוך עליו. גם מ"ש דאתחזק אסורא הבל יפצה פיו שהרי משעה ראשונה הבחורה ואביה וכל קרוביה הוו צווחי ככרוכייא שהעדים היו שקרנים ועל זה נתננו רשות להם להוציא לאור משפט לחקור ולדרוש לברר וללבן אם אמת היה נתינת הסבלונות אי לאו א"כ מעולם לא אתחזק אסור' אלא שהיינו פוסעים על שתי הסעיפים עד נר' איך יפול דבר ועל כרחו של זה המתרעם יש לו להורות כן שאל"כ אלא דאתחזק אסורא כדבריו מה היתה מועלת החקירה ומהו זה שכתב סלקנו עצמנו כו' כנ"ל בדבריו אלא שבע"כ יש לו להורות שעדיין היה הדבר בספק מעתה החרשים שמעו והעורים הביטו לראות הלזאת יקרא חכמה או כלימה להביא כאן חכם שאסר מה לתבן את הבר ואלו ידע מ"ש מהררי"ק ז"ל שורש קע"ב היה רואה כמה רחקה דעתו מאדם שהרי כתב וז"ל מה שאמרו חכם שאסר כו' היינו מהך עובד' גופה אבל בעובדא אחרינא מי הוא שיטעה לומר שלא יוכל להתיר יע"ש והדברים ק"ו ומה שני חתיכות שוות ובא מעשה על א' מהם לפני חכם א' ואסרה ואח"כ בא מעשה על החתיכ' אחר' לפני חכם אחר יכול להתירה אע"פי שהטעם של איסור שהיה בזו הראשונה יש בשני' ממש אין בהן הפרש לל בנ"ד שמה שאסרו היה מחמת שחשבו שחתיכה זאת היתה של חלב ומצא חכם אחר בחקירתו שהיתה של שומן על א' כו"כ שיוכל להתירה ואין כאן לא זלזול של ראשון ולא איסור כי כל מה שאסר הראשון היה בעלות על דעתו שאשה זו קבלה סבלונות וזה חכם שהתיר אח"כ היה שבחקירתו סלק חספא ואשכח מרגנותא וגלה ששקר היה נתינת הסבלונות והתירה ומי היא זה ואי זה הוא שיעלה בדעתו לומר דשייך כאן למימר חכם שאסר כו'. וא"ת הרי שכתב הרא"ש ז"ל שאפי' שיראה לשני שטעה הראשון כו' כמ"ש המתרעם הזה בדבריו. הדבר מבורר בדבר' הרא"ש ז"ל שלא פירש כן אלא היכא שהטעות הוא בשקול הדעת שאז יראה שמה שאוסר ראובן מתיר שמעון אבל כשאסר הראשון על הנחה אחת ובא רעהו שני וחקרו נמצא שההנחה ההיא שקרית חלילה לשום בר דע' לומר דע"ז נאמר חכם שאס' כו' דהלכה רווחת בישראל דהקדש בטעות ושבועה בטעות וקנין בטעות דלא הוי כלום. והפלא מזה המתרעם שחשב שלא ימצאו פסקי הרא"ש והר"ן אלא בידו דאל"כ איך לא ראה שכל זה מבורר בדברי הראב"ד ז"ל ובדברי הרא"ש ז"ל. ועוד פלא שני שאחר שזה המתרעם כתב דברי הר"ן בשם הראב"ד כו' כתב וגדולה מזאת כתב הרא"ש ואיני רואה חדוש בדברי הרא"ש שלא כתבו הראב"ד שהרי כתב הר"ן ז"ל בפ"ק דע"ז בשם הראב"ד וז"ל והני מילי בדבר שאין בו מחלוקת אלא משקול הדעת אבל אם טעה בדבר משנה חוזר ומטהר ומתיר כו' עד דאלו איתא לפרה הוא הדרה כיון שטעה בדבר משנה אבל בשקול הדעת לא מפני שנעשית כחתיכה דאיסורא ע"כ הרי שחלק הראב"ד ז"ל בפי' בין בשטעה בדב' משנה לכשטעה בשקול הדעת והן הן דברי הרא"ש בעצמן וז"ל בפסקיו ואם יראה לשני שטעה הראשון ילך ויתוכח עמו אם יוכל להוכיח שטעה בדבר משנה יחזירהו ואם חלוק עליו בשקול הדעת שסברתו נוטה להתיר מה שאסר הראשון ואין יכול להוכיחו מתו' משנה או מדברי אמורא יאמר הרי אני אומר כך אבל איני מתיר מה שאסרת מאחר שיצא מפיך לאיסור ואין בידי להחזירך מתוך דברי משנה או אמורא הרי דתרוייהו הראב"ד והרא"ש ז"ל כי הדדי נינהו ואין ביניהם שנוי בעצמות הענין מ"מ למדנו בפי' שממקום שבא יש סתיר' גמור' לדבריו שהרי אפי' חכם שאסר לחלוטין יש כח לשני להתיר אם יש לו להוכיח ממשנה או אמורא שטעה הראשון וכ"ש וק"ו כאשר אינו צריך לא משנה ולא אמורא אלא שהדבר מבורר מעצמו שהנושאי' מחולפי' זה מזה שהאוסר אסר בהנחה שהחתיכה חלב וזה התיר אחר שבירר שהיא שומן. ואמרתי אני אל לבי שאי אפשר שמפיו יצאו אלה הדברים אלא מצד הקנאה והשנאה שהוציאוהו מדעתו וכמ"ש הוא בעצמו בסוף דבריו כי מרוב שיחו וכעסו דבר וא"כ ידוע הוא מה שאמרו ז"ל במסכת פסחים שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת הימנו.
עוד אני אומר ומשיב אל לבי כי אין כל חדש וזה כי כבר אירע כזה בימים הראשונים הטובי' מאל' כי הנה מהררי"ק ז"ל בשור' הנז' כתב וז"ל מאד נפלאתי על זה מה יצעק אלי למה התרתי הלא הם בקשו ממני לחוות דעתי כו' וא"כ אינו מן התימה שיארע כן בזמננו זה הרע ויש' מהר"ר מתתי' למתרעם עליו למה התיר מה תצעק אלי למה התרתי אם אתה סלקת ידיך והשלכת המשא על ב"ד הקאבאלה ואני ראש להם שליחו' דרבנן עבדית כפי מה שנר' בעיני. עוד כתב זה המתרעם ולא יצאנו ידי חובתנו כו' נר' מדבריו שטעם התרעומת מפני שלא יצאנו י"ח ושלא היה בא מידינו להסתלק ואני אומר שיצאנו י"ח ולדידיה שאומר שלא יצאנו כבר כתבתי שיתרעם מעצמו לא מן החכם המתיר. עוד אמר ובפרט אחר דאתחזק איסורא כו' עד שאם היא אסורה אסורה מן התורה ע"כ כל דבריו תמוהים בלתים הבנה שהרי לא אתחזק אסורא כמו שיפה הוכחתי למעלה שלעולם היה הדבר בספק א"כ אדרבא אית לן למימר העמד אשה בחזקתה ובחזקת התר היא עומדת משע' יציאתה לעולם עד שיודע לך במה נאסרה ומטעם זה כתב הר"ן ז"ל פ"ק דקדושין וז"ל ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קדושין אי צריכה גט מדאור' דאפשר דמדאורייתא אינה צריכה גט משום דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה ואעפ"י שהניח הדבר בצ"ע בנ"ד נר' שנוכל לומר ודאי אפי' היכא דאיכא סבלונות בודאי ובמקו' דחיישי לסבלונות דאינה צריכה גט מן התורה אלא מדרבנן וכן מוכח לישנא דגמ' דקאמר חוששין לסבלונות וכ"ש בנ"ד שמעולם לא נתבררו הסבלונות ואיך יאמר א"כ שאם היא אסורה מן התורה אסורה ופוק חזי מ"ש מהרר"י בתרומת הדשן ז"ל בכתבים וז"ל דאפי' היכא דחיישינן לסבלונות היינו בדידעינן בודאי בשליחות הסבלונות אבל קלא דסבלונות פשיטא דלא מחמירינן בי' כולי האי הרי לך בפי' דגריע ענין סבלונות מענין ספק קדושין דהיכא דאתחזק קלא דקדושין צריכה גט והיכא דאתחזק קלא דסבלונות כל דלא ידעינן בודאי בשליחו' הסבלונות לא מחמירינן ביה להצריכה גט וא"כ נוכל לומר דאפי' תימא דבשאר ספק קדושין איכא לספוקי אי הוו דאוריית' או דרבנן בספק קדושין דמחמת סבלונות אפי' היו הסבלונות בודאי איכא למימר דלא הוי איסורא דאורייתא להצריכה גט אלא משום חומרא דרבנן ואפי' את"ל דודאי סבלונות הוו כמו ספק קדושין דעלמא מ"מ הוי טעות לומר דהוי אסור' דאורייתא שאם הר"ן ז"ל לא שנאה ולא בריר ליה אי הוי דאורייתא אי לא בספק קדושין דעלמא איך אפשר למיפשט לן אנן יתמי דיתמי וכ"ש בסבלונות דגריעי טובא כמו שהוכחנו וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא: ומ"ש ומה הוא ההזק כו' דברים בטלים הם שהרי אמרו בראש השנה פי"ט אין משיבין אחר מעשה ב"ד וכ"ש שאין לך הזק וזלזול ולעז גדול מזה שתהיה אשה תחת בעלה זה כמה ימים ונעמיד אנחנו עתה ב"ד לחקור ולדרוש אחר ב"ד הראשון ולראות אם היא מותרת או אסורה ואם שמא ח"ו היה נופל איזה מחלוק' בין החוקרים והדיינים השניים אנה יוליכו את חרפתם האיש והאשה חלילה וחס לשום בר דעת לומר כן שהרי גדולה מזאת אמרו חכמים על אשה שנטבע בעלה במים שאין להם סוף שאסורה לינשא והמתירה בר נדוי ועכ"ז קי"ל דאם נשא' לא תצא ולא מחמירין עלה שתמתין ותפר' מבעל' עד שנחקו' ונדרו' אם יצא הבע' באיזה מקו' חי או לא ואחר שלא נוכל לעמוד על בוריו של בעל אם קיים או לאו נתיר אותה אלא ודאי דמאחר שאם לא נוכל לברר הדבר הדין נותן שתעמוד עם בעלה ה"נ בנ"ד הגע עצמך שלא נוכל לברר עוד הדברים אינו מן הדין שתצא כמ"ש לעיל מתשו' בת"ה עכשיו נמי לא נחוש להעמיד ב"ד לזלזל בבנות ישראל ח"ו עוד גדולה מזו כתב הרא"ש והביאו הטור א"ה סי' קנ"ה אשה שאמרה מאיס עלי אע"פ שהרמב"ם כתב שכופין אותו להוציא ר"ת ור"י כתבו שאין כופין אותו להוציא וראיותם ברורות וחזקות כו' עד וכל המעשה בטענה זו מרבה ממזרים בישראל ועל להבא אני אומר אבל אם לשעבר סמכו על הרמב"ם מה שעשו עשוי ע"כ. וקשה לפי דעת זה המתרעם אחר שדעת הרא"ש היה שמי שעושה כן מרבה ממזרי' בישראל וכמו שהוא דעת ר"ת ור"י בעלי התלמוד א"כ למה אמר שלשעבר מה שעשו עשוי ומה הרויחו שסמכו על הרמב"ם לכל הפחו' היה ראוי לאותן שישנן בעין להוציאן מבעליהן או להחזיק בניהם לממזרים ולמה היה מעלים העין על מה שנעשה והיה לו לתקן כל מה דאפשר אלא ודאי דכיון שנעשה ע"פ הרמב"ם אין לערער אחר ב"ד אחר שנעשה על פיו וק"ו הדברים התם שאשה בחזקת א"א גמורה היתה וגרושיה לדעת ר"ת ור"י והרא"ש קרו' לודאי דלא הוו גרושין שהרי כתב הרא"ש שהבנים ממזרים ועכ"ז כתב הרא"ש להעלים העין על מה שנעשה בנ"ד שבחזקת פנויה היתה ואתה בא לאוסרה מספק סבלונות ונשאת כבר ע"פי חכם ומעשה ב"ד שנעשה על הסבלונות ומצאו שהכל שקר וכזב עאכ"ו שאין ראוי לעשות עוד חקירה בדבר הזה ואדרב' אסור לדבר ולפקפק במה שכבר נעשה:
עוד כתב והיה מראה כתב מהקאבאלה שהיה מספר דרך כלל ענין ההזמה ואף בזה לא הועיל דבר והעלה חרס בידו וז"ל הכתב אנחנו ק"ק קאבאלה כו' הכל כנ"ל והוא כתב ולע"ד עדות זה לא יקרא לא מוכחשת ולא מוזמת וכבר בטלתי למעלה כל הזיותיו ודמיוניו שכתב בבטו' ההזמה ונשאר ההזמ' מקיימת:
עוד הורה לנו גדר הדיין ומסקנת דבריו והתולדת היוצאת מהם שזה הח' מהר"ר מחתיה לא היה ראוי לדון ענין הזה ולא לקבל עדיות:
ואני אומר שאם באנו לדון אחר כל ב"ד וב"ד ה' הוא היודע מי הוא הראוי ליכנס בגדר שנתן לנו זה המתרעם ומי הוא הנשא' בחוץ אבל האמ' כי התורה אמרה אל השופט אשר יהיה כו' ואמרו ז"ל בר"ה פרק אם אינן מכירים במשנה בא לו אצל ר' דוסא א"ל אם באין אנו לדון אחר ב"ד של ר"ג צריכין אנו לדון אחר כל ב"ד וב"ד כו' עד אלא ללמד שכל אחד וא' שעמדו ב"ד על ישראל הרי הוא כב"ד של משה:
וכמו שאנו אומרים זה על ב"ד הממונה על כל ישראל כ"ש שיש לנו לומר כן על כל ב"ד וב"ד של כל עיר ועיר מישראל שאם אין באותו העיר גדול ממנו שיכול לדון וכ"ז אני אומר אפי' לפי סברתו ודעתו של זה המתרעם אבל כפי האמת אם הח' מהר"ר מתתיה המתיר קטן הוא בעיני המתרעם שלם הוא אתנו כפי הזמן ואע"פי שזה המתרעם אומר איני יודע מהיכן בא לו הידיעה והחכמה מאין תמצא לו ומאיזה מעיין שתה מימיו אני אומר לזה המתרעם מי אמר לו שבידיעתו הדבר תלוי אם הוא אינו יודע את עצמו איך ידע את אחרים אבל מעיד אני על זה הח' המתיר דכפי זמנינו זה גמיר וסביר מיקרי ומחשובי היודעים הוא ופרקו נאה מנערותו ומעולם לא נשמע עליו שום דבר רע ח"ו לא כדברי המתרעם המכנה מדותיו לאחרי' אפי' את"ל דאיכא אחרים דעדיפי מיניה מ"מ כבר אמרו בברכות פ' הרואה ואמר אביי באחר דאית גבר תמן לא תהוי גבר ופריך בגמ' פשיטא ומשני בשוים משמע בהדיא דהיכא דליכא תמן גבר גדול ממנו מיבעי ליה למיהוי גבר הרי זה הח' המתיר גדול בעירו וגם בעיר קאבאלה מחשיבי' אותו לראש ולרבן ועליהם כנ"ל וכ"ש שהודה זה המתרעם שסלק ידיו הוא ופאר חכמי העיר כנ"ל א"כ מה היה רוצ' שיארע לזאת העלובה כמו שאירע לבת יפתח הוא סלק ידיו וזה הח' היה מסלק ידיו א"כ זאת העלובה מה תהא עליה ואף ע"פי שכפי האמ' כדי שלא לשאת פנים אמרתי לזה החכם המתיר שעבר מדרך המוסר על שלא גלה אזנינו בשעת מעשה וכמו שרמזתי זה במ"ש וחתמתי בחברת החכמים י"א אבל לא מפני זה נפליג ונפריז על המדה ולסתור דברינו כמו שעשה זה המתרעם מן הח' המתיר הנז' וגם ממנו מתרעם באמרו ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם למנות דיין כזה ולא בדעת ידבר שהוא מנה אותו אחר שהניח הדבר לב"ד הקאבאלה וקראם ב"ד צדק וזה הח' המתיר גדול שבהם וראש להם כנ"ל ומה שהוא בנה כבר איך הוא רוצ' עתה להרו' @77[ותא חזי מאי דאמרי רבנן פ"ק דחולין ההוא טבח' דלא סר סכינא חמיה דרבא בר חנינ' שמתיה ועבריה אכריז אבישריה דטרפה הי' איקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה אמ' להו ליעיינהו רבנן במלת' דתלו ביה טפלי בדק' ר"א לסכין ונמצאת יפה ואכשירי' אמר לי' מר זוטרא ולא ליחו' מר לסבא א"ל שליחותיה קא עבדינן ע"כ ופרש"י שהרי צונו למצא לה זכות ועכשיו שמצינו אין אנו צריכי' לחזו' ולהמלך בו.]@88 עוד כתב וכל החושך עצמו מדין זה עתיד הוא ליתן את הדין הא"להים יודע כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה כי ראיתי מהמתקדשים והמטהרים עט סופ' מהי' גב' בקולמוסו מתהפ' מצד אל צד ואל כמה גוונים עת לדבר ועת לחשות עת לאסור ועת להתיר וכפי השתנו' הזמן ישתנה הדין ואני יחיד אין לי פה לדבר כי עונותי הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי בני בכורי מחמד נפשי נשבר לבי בקרבי וגם אור עיני גם הם אין אתי מיתתו תהא כפרה על נפשו ועל עונותי ובעל הרחמים יאמר לצרתי ולצרת עמו ישראל די ואני את נפשי הצלתי וה' יכפר בעדי אמן ע"כ דבריו. ועל מ"ש כי מרוב שיחי וכעסי כו' כבר כתבתי כי ברוב כעסו יצא מדעתו ועל כן כתב כל מ"ש בלי סדר והבנה ועל מ"ש ראיתי מהמתקדשים כו' עליו אמרה תורה ארור מטה רעהו בדרך ועל הכל אני אומר אם לא הרוחנו מדבריו רק שידענו כמה נפיש חיליה דהאי גברא לאשתעויי בלישנא ביש' יותר מהחן יתר על מידותיו דיינו ועכ"פ אין יתרון לבעל הלשון והו' הולך באישון. ולא ירא מראשון. לכן גלה חסרונו וקלונו בגנותו למשתנה כפי הזמן והאישים כי האמת בן אדם עשוי להנחם ונפל האמת בדרך מקרה מפיו בהביא דברי שע"ה עת לדבר כו' ומי שאין לו דעת להבחין הכל שוה לפניו כחשיכה כאורה אבל מי שחננו ה' דעת מבחין כי ע"כ אנו מברכין בכל יום ברוך הנותן לשכוי בינה ואולי אינו בסדר ברכותיו וכי לא ידע מאי דאמרי' בגמ' במס' חולין פ' בהמה המקש' שלחו מתם הלכת' כותי' דר' הדו' שלחו כוותי' דשמוא' הדו' שלחו כותי' דר' ובפ' ח"ה וז"ל ונפ' עליה קלא דבן גרוש' ואחתיניה ואתא עד א' כו' ואסקיניה ואתו בי תרי כו' ואחתיניה ואתא עד א' דכהן הוא כו' עד רשב"ג סבר אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דב' דינא לא חיישינן כו' עד אלא אמר ר' אסי דכ"ע לא חיישינן לזילותא דב"ד ולדעת רשב"ם ז"ל אמר אסיקניה ואחתיניה הדברים כפשטן וגם במסקנת התוס' כן הוא הרי שאדם עשוי להשתנות כפי הזמן המגלה ומורה הדברים על בוריין וא"כ אפי' היה שהיינו אוסרים זאת האש' לגמרי ע"פ קול הסבלו' כי האמ' לא ראינו אנחנו עדים על כך ואח"כ היינו מתירים בהכחש' הסבל' ואח"כ היינו חוזרי' ואוסרי' בשביל עידי הסבלו' ואח"כ היינו מתירי' בשביל שנמצאו העדי' זוממין כ"ז דרך לישרים ולטובים גם להשנות כפי האישים אל ה' בעבודתו נגשים כן דרך הקדו' כמו שעשה רבינו הקדו' בפ' אלו טרפות בפסקת נשברה השדרה הורה רבי כר' יעקב אחר שחלק עליו ובגיטין פ' השולח חזרו ב"ה להורו' כב"ש לא כמתעקשים והתורה להנאתם דורשים ודברי אלהי"ם חיים מהפכים בעבור האנשים הקערה על פיה הופכים רחמ' נצילן מאלו המעשים ועל מה שאמר ואני יחיד ואין לי פה לדבר האמת שפה לו ולא ידבר רק תועה ואם הוא כדבריו שאמר כי אנ' יחיד למה יחלוק על הרבים וזיל קרי בי רב היא אחרי רבים להטות ולמה אינו מקיים מקרא מלא הכתו' בתו' אחרי הכריזו כ"כ חסידות וטהרה ומי שעשה מה שהוא עשה זה כמו שתי שנים או מעט יותר שהסית והדיח לחכמים הקשיבו לקולו ברוב פתוייו והושיב ב"ד כלם שונאים שנאת חנם לנדון וקבל עדויות מהויות ודברים לא עלו על לב וכל השומע יצחק לו כי גדולה חזקה ת"ל ית' וכמ' טעיו' טעה א' שמי שמו שר ושופט על איש הרביץ תורה זה כמה שנים והרחיב ה' בחסדו גבולו החברים מקשיבים לקולו אשר ע"ז שניו קהות ועיניו כהות ב' שהיה שונאו ובשעת מעשה היה כמו ג' שנים ויותר שלא דבר עמו משנאה ומקנא' וכן חבריו אשר עמדו עמו לסבתו היו שונאים אותו ומבקשי דעת וברוך ה' אשר הצילו מהם ג' שקבל עדות שלא בפני בע"ד בהיותו בעיר סמוך לבית וועדם ולא היה סיבה מכל הסבות אשר בשבילם הותר לקבל עדות שלא בפני בית דין ד' שהשביע לעדים והרי היא שבועת שוא ללא תועלת למודה על האמת ה' שכל העדים היו נוגעים ונהנים מאותו עדות וא"כ איך מי שטעה כל אלו הטעיות יש לו פה לדבר על אחרים וקורא תגר על הח' המתיר האשה הנז':
וכלל הדברים אני אומר שאם באמת ובתמים היו דבריו הנמצ' האמיתי יעזרהו ואם לאו ירדפהו כאשר רדפני כתרני ומנוחה לא הדרכני מכל הבא מידו רעות תחת כמה טובות שנמני והשם ברוב חסדיו עזרני ומפיו ומידיו פדאני אליו יתבר' אודה כי אני בתומי אלך ובה' בטחתי לא אטה ימין ושמאל מדרך האמונה ואליו יתברך אתפלל ידריכני בדרך הנכונה לי אני עבדו הצעיר שמואל די מדי נה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |