שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/יב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מעשה שהיה פה שאלוניקי כך היה שה"ר יעקב נאבארו היה משודך עם הבחורה פאלומבה בת רבי אברהם סיראלוג נ"ע וביום שבת הביא עמו ב' בחורים לבית משודכתו וסעדו שם סעודה ג' ולקינוח סעודה הוציא הבחורה קצת תפוחים ושמה אותם על השולחן ולקח המשודך הנז' תפוח א' ונתנה למשודכתו וכפי עדות עד א' מן הבחורים שנכנס עמו כך אמר לה בשעת הנתינה פאלומבה טומה אישטה מאנשאנה פור קדושין והבחורה לקחה וקבלה התפוח ושתקה. והעד השני העי' ג"כ שאמר לה פלומבה טומה אישטה מאנשאנה קי ווש דו פור קדושין והיא לקחה התפוח ושתקה. ועל זה הובררנו אנו חותמי מטה לראות מה יהיה משפט הנערה אם יש ממש באלו הקדושין אם לאו וגם לראות על מה שנתקדשה אח"כ בפומבי בחשב' שמ"ש המשודך והבחורים הבל הוא כי לדעתה הכל שקר יש לראות אי תפסי קדושין אחרונים אם לאו ואיתפסי והוו קדושין אי צריכה גט מן הראשון אם לאו ואת"ל דצריכה גט ולא ירצה ליתן אי כייפינן ליה ובמה כייפינן ליה אם בדברים או אפי' בשוטין כ"ז צריך לעיין ולדקדק והאמת כי בעונותינו שרבו רבו המתפרצי' שאין ספק שיש חרם קדום ששום אדם לא יקדש שום אשה אלא בכנופייה ברצון קרוביה היותר קרובים אליה ועפ"י חכם ואנשי קהלה בזמנינו הרע כבר נעשה להם כהתר ובאמת או בשקר מביאים עדים כיוצא במקדש ומעידים על הקדושין והיה מן הראוי להפך בכל הצדדים בזכות בנו' ישראל שלא תהיינה כשבויות חרב ביד עושי רמיה ולסמוך על המקילי' כמו שהיה הדין נותן בנדון שלפנינו כי האמת יש טעם וטעמים לשבח ולגזור הדין שבחורה זאת פטורה מן הראשון ואינה צריכה ממנו גט כלל וזה כי רבו הפוסקים גדולים בחכמה ובמנין קמאי ובתראי דס"ל שהאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי דלא הוו קדושין כלל ועוד בנדון זה יש גריעות יותר מהאומר הרי את מקודשת ולא אמר לי דאלו התם ליכא ידים מוכיחות על המקדש משום דגייז מלת לי אבל בנדון זה ליכא ידים מוכיחות לא על המקדש ולא המתקדשת וק"ל. גם היה אפשר קצת לצדד ולמצוא התר מצד שתפוחי' שהיו בבית עם הבחורה והם עומדים בחזקת בעלת הבית עוד יש צד להקל כי הר"ן כתב דכל ספק קדושין אפשר שאינם אלא מדרבנן דהא אשה זאת בחזקת פנויה והיתר עומדת ואתה בא לאוסרה מספק העמידה על חזקתה ומכל אלה טעמים היה אפשר להאריך בהם ולהוכיח שאש' זאת פטורה אלא שאין כונתנו עתה זאת להיות חומר ענין הערו' גדול על כן לא מלאנו לבנו ולא עמדו לפנינו כל הטעמים אשר מהם היה אפשר להקל ולפטור הבחורה הזאת בלי גט מן הראשון ואע"ג דקלא דלא פסיק הוא כי חכמי דורנו הקדושים הגדולים והעצומים אשר בארץ המה היו מורים להקל עם כל זה אנחנו תלמידיהם חששנו לדבר וגזרנו אומר שבחורה זו צריכה גט וכיון דמשום חומרא בעלמא הוא דאנו מצריכין לה גט פשיטא שהשני שקדש קדושיו קדושין וגם הדין פשוט שמגרש ראשון ונושא שני אבל איפכא לא דכבר נארסה לראשון בין יגרש השני ובין לא יגרש כל זה פשוט ולא נשאר לברר עוד כי אם ענין הכפייה אי כייפינן ליה לראשון לגרש אם לא וא"ת דכייפי' ליה במה תהיה הכפייה גם בזה היה נר' לכאורה שהדבר ברור דכייפינן ליה אפי' בשוטין אחר שאסורה עליו אלא שראינו חכם רשום בדורנו זה נר' מדבריו בפי' שכל כה"ג שאתה מצריך גט מספק לא כייפינן ליה אלא בדברים דאמרי' ליה כב' חייבוך רבנן אבל אנחנו לא כן דעתינו ובפרט בנדון זה שלנו אלא שצריך ליתן טעם כדי לצאת מסברת הח' ההוא על כן נר' לנו להביא ראיה מדתניא בפ' יש מותרות שניות מדברי סופרים אין להם כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות והיא כשרה וולדה כשר וכופין אותו להוציא וכופין בשוטין משמע כדמוכח בשלהי פ' המדיר דכל היכא דאמרי' כופין בשוטין משמע דבדברים לא יוסר עבד והדברים ק"ו ומה התם דהיא כשרה וולדה כשר ואין בה איסור אלא דרבנן עם כל זה כופין אותו בשוטין לגרש הכא דקרוב הדבר שאסורה לו ודאי מן התורה והיא פסול' אם תבעל לו דהוי זונה קרוב לודאי וולדה ג"כ פסול על אכו"כ שכופין אותו להוציא וכ"כ ריב"ש סי' שמ"ח וכת' שנכוף איש שנמצא שהיה כהן והחזיר גרושתו וכתב וז"ל ובין שתהיה מן התורה או מדבריהם כופין אותו וכבר פירש שכופין אותו בכל מיני כפייה יעו"ש ואע"ג דהיה אפשר לבעל הדין לחלוק ולומר דדוקא התם משום דגברא עבד איסור' מתחלה כשנשאה אבל בנ"ד בהתר קדשה ואדרב' איכא למימר איתגורי איתגור א"כ מצינו חוטא נשכר שקדש אשה אסורה לו עד שתתגר' כהא דאמרי' פ' האשה רבה היה יבמה כהן חולץ לה כו' ופריך בגמ' איתגורי כו' אבל נר' להביא ראיה ממ"ש ר"ת בההיא דיבמה שנתקדשה וצריכה גט מספק דכפינן למקדש ליתן גט ואע"ג דנתן הטעם כדי שלא יהא חוטא נשכר אפשר לומר דהכא נמי איכא האי טעמ' דהוא עש' שלא כהוגן שעב' על מנהג בנו' ישרא' המתקדשו' בכנופייה גם קצת נדנוד חרם ומצינן שפיר למימר כייפינן בדין כו' ועוד כדי שלא ילמדו לעשות כן. ועוד יש ראיה מדברי הרשב"א סי' אלף רמ"ח שכתב וז"ל כל שיש ס' בגט ונאסר' עליו כופין את היבם לחלוץ מן הדין כדי שלא לעגנ' הרי יבם דאיהו לאו מידי עבד ואפ"ה פסק דכופין ואי קשיא לך א"כ למה לא מנו אותם חכמי' באותם שאמרו בפ' המדיר במשנ' ואלו שכופין כבר תרצו הכל התוס' ר"פ המדי' ואין כאן מקו' להארי' כי לא באנו לבד להזכי' שרש הדין מהיכן יוצא בקצרה סוף דבר כי על ענין זה אנו סומכין על דעתנו לכפות המקדש הראשון בכל מיני כפיה שבעולם שדי לנו נחמיר להצריכה גט ולא שנחמיר עוד שיהיה ברצונו הגם שאם יהיה אפשר כל מאי דאפשר לתקוני מתקנינן אבל אם לא יהיה אפשר אין לחוש כלל וכ"ש לזה שראוי לייסרו שהוא עשה שלא כהוגן שעבר על חרם קדום וקד' שלא כדרך בני ישראל הכשרים גם שהיה בשבת ורצה לקנות בשבת שהוא אסור כמו שהוכיחו הפוסקים מההיא דירושלמי א"כ ראוי לעשות עמו שלא כהוגן זה הוא מ"ש לנו כפי הדין בענין זה הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |