שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/יג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתו קדמנ' ה"ר נחמה שמשון כת אחת וה"ר שבתי באלסאמיידו כת אחרת וה"ר נחמה הנז' קם על רגליו ואמר איך בהיותו בכפר גריניי בעת הבציר והיו שם יהודים הרבה חטף סודר א' שהיה קשור בו לבן א' מיד ה"ר שבתי הנז' ושאל ממנו ה"ר שבתי הנז' שיחזיר לו הסודר עם הלבן שבו ועל זה עברו ביניה' קצת דברים ועמדו כמו שעה א' אח"כ חזר ה"ר שבתי הנז' ושאל ממנו שיחזיר לו הסודר הנז' עם הלבן שבתוכו ורבי נחמה הנז' אז התיר הקשר והחזיר לו הסודר והניח בידו הלבן והיה מרא' לרבי שבתי הלבן שבידו והיה אומר לו הנה הלבן שלך בידי עד שאמ' לו ר' נחמה תרצ' הלבן הזה לקדושין לבתך הקטנ' רוזיקה והשיב ר' שבתי תן לי הלבן יהיה לשם מה שיהי' ואז נתן לו הלבן ור' שבתי קבלו ועוד בפנינו בא ר' אליה כהן אשכנזי שהיה נמצא שם ואחר האיומי' והגזומים הראוי' להעשות קם על רגליו והעיד בתורת עדות ואמר איך היה נמצא שם וראה שחטף רבי נחמה הנז' הסודר מיד רבי שבתי הנז' עם לבן א' או ב' שלא היה יודע כמה היו ואז מפציר רבי שבתי לרבי נחמה שיחזירהו אליו עד שאמר לו ר' נחמה תרצה אותו לקדושין בעד בתך הקטנה ואז השיב לו ר' שבתי תנהו לי יהיה לשם מה שיהיה ואז נתנו אליו וקבלו רבי שבתי הנז'. עוד בא בפנינו רבי מנחם אברהם ואחר האיומים קם על רגליו ואמר איך נמצא שם בעת נתינת הלבן מיד רבי נחמה ליד רבי שבתי ואמר שרא' שנתן ר' נחמה לבן א' ליד ר' שבתי ואמר לנו הוו עלי עדים איך אני נותן לבן זה לר' שבתי לקדושין בעד בתו הקטנה רוזיקה. עוד בא לפנינו הבחור אהרן די טוקו ואחר האיומים גם אחר שנשבע קם על רגליו והעיד ואמר איך ראה לר' נחמה הנז' שהיה בידו לבן אחד שרבי שבתי היה שואל אותו ממנו ואז אמר ר' נחמה הנז' תרצה אותו לקדושין בעד בתך רוזיקה לי ואז אמר רבי שבתי תנהו לי יהיה לשם מה שיהיה ואז נתנו לו וקבלו עוד בא לפנינו ר"י מרדכי ואחר האיומים העיד ואמר איך ראה לרבי נחמה ולבן א' בידו ואמר לרבי שבתי תרצה לבן זה לקדושי' בעד בתך הקטנ' ואז השיב רבי שבתי תנהו לי יהיה לשם מה שיהיה ואז נתנו לו וקבלו עוד בא לפנינו ר"ש אברהם ואחר האיומים קם על רגליו והעיד ואמ' איך בהיותו בכפר הנז' ראה לר"ש הנז' שהיה לו סודר קשור תלוי באזורו ובא רבי נחמה הנז' וחטפו ממנו והתיר הקש' של הסודר ומצא בתוכו לבן א' וג' או ד' פרוטות ור"ש הנז' היה אומר אליו שיחזירהו אליו ור"נ הנז' לא היה רוצה להחזירו אליו עד שאמרו אליו האנשים העומדים שם תנהו לו לשם קדושין בעד בתו ור' שמואל אברהם הנז' בשמעו הדברים אמ' לר"ש הנז' אל תקח המעו' בשום צד לש' קדושי בתך כי אני אתן לך הלבן הזה השיב לו ר' שבתי אל תאמר אלי דבר כי אני יודע מה שאני עושה ואז לקח רבי נחמ' הלבן הנז' והראהו לעיני האנשים העומדים שם וא"ל ראו לבן זה שבידי ואז נתנו לר' שבתי ואמר לו תרצה לבן זה בעד קדושין לבתך הקט' רוזיקה ואז השיב רבי שבתי תנהו לי יהיה לשם מה שיהיה ואז קבלו כל זה העיד ה"ר שמואל הנז' בפנינו ולהיות אמ' ואמונ' כל זאת עבר בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו פה והכל שריר ובריר וקים:
תשובה
נר' דנערה זו מותרת להנשא לכל מי שתרצה ואינה צריכה גט והטעם שכב' כתבתי פעמים אחרות במעשים כיוצא באלה שאחר שרוב הפוס' המוב' אצלנו ראשוני' ואחרוני' פסקו דכל שלא אמ' לי אין כאן חשש קדושין והרא"ש האריך בזה בתשובה ובנו הטו' ז"ל שדרכו להביא הסברות לא חש להביא סברת המחמירים כשלא אמר לי ופסק בהדיא דכל שלא אמר לי אינה מקודשת כמשנה סתמית א"כ היה נר' שהיה אפשר להסמיך עליהם דאין ספק מיעוט המחמירי' מיעוט' דמיעוטא מוציא מידי ודאי רוב המתירי' אלא שמ"מ להיות חומר ענין הקדושי' גדול כ"כ אני חושש למעשה לתשוב' הרשב"א ז"ל הנמצאת שיש להחמיר ומ"מ היינו כשאין גריעו' אחר רק חסרון מלת לי אבל בהצטרף טעם א' לחסרון מלת לי אז ודאי ראוי להקל ואין לחוש להחמיר כ"כ מטעמא דאז אל"ל שאפי' המחמיר לא פליג להחמיר אלא בכה"ג דליכא גריעותא אחרינא אבל בהא גם הוא יודה דלא מחמרינן כולי האי וא"כ לכ"ע מותרת וא"כ בנ"ד נמי אל"ל הכי שהרי כסף זה של קדושין גזל דידה הוי ר"ל מן האב שקבל קדושין ואע"ג דשני עדים מהם אינ' מעידים על הגזל מ"מ הד' מהם אומרים בפי' שבאותו לבן שראו שגזל המקדש מיד אבי הנערה באותו לבן היו הקדושין אלא שאלו ראו הגזלה ואלו לא היו לשם בשעת הגזלה אלא שבאו בעת שנתן המקדש הלבן לאבי הנערה ואינם מכחישי' לעדים שאמרו שראו שחטף זה המקדש הסודר עם הלבן שבו וא"כ אחר שהאמת שקדושין אלו נתנו בגזל של אבי הנערה כבר הדבר ידוע שהמקדש בגזל דידה אין הקדושין כלום אם לא בא' משני תנאים א' ששדך תחל' או שאמר אין וכאן לא שדך תחלה לא נשאר מקום לספק אלא שאפשר שלשון תשוב' אבי הנערה יש ב' צדדים מצד א' נר' שהוא כמו אין וכן אמר לו בלשון לעז דאמילו שיאה קומו שי שיאה שנראה תן לי ואפילו שיהיה כדבריך לקדושין ואם כן אם פי' אלו הדברי' נקח אותם כאילו אמר אין כמו שנר' בתחל' העיון הרי כת' הטו' ושאר הפו' דאפי' קדשה בגזל דידה אי אמר אין הוו קדושין אבל יש צד לומר דלא הוי אין אלא שכוונתו לומר תן לי את שלי ואת' תחשוב מה שתרצה כי אני אין כוונתי רק שאקבל לבן שלי או אפי' שנרצה לומר שפי' אלו הדברים שיתן כמו שירצה מ"מ עדיין י"ל לומר דלא הוי כאלו אמר אין אלא שכיון שהוא המקדש אמר לו לאבי הנערה אם היה רוצה לקב' הלבן לקדושין בלשון שאלה והוא השי' תחזיר לי הלבן כמו שתרצה עדיין לא החליט הדבר אלא שהניח הדב' לבחירתו וא"כ היה צריך המקדש לבאר כונתו בשעת נתינה אבל עכשיו שלא פי' יש לנו להחזיקו בשלא רצה לעמו' באיסור גזלה לדברי הירוש' שכת' שאפי' כששדך כשמקב' הקדושין עדיין נשאר חייב הגז' וחייב לפורעו וע"ז השיב לו שיאה קומו שי שיאה כי בטח שישיב לו הגזל' ולא ירצה לעמוד באיסור ואפי' לפירש"י ז"ל שפי' דכי קבילתה לגז' דידה לשם קדושין נתקבל קדושיה ונתקבלה גזילתה א"ל היינו היכי שקיבלה בפי' לשם קדושין קדושין כמו אם א"ל בשעת נתינה התקדשי לי בזה וקבלה אחר השדוכין או אמרה אין אבל כל שלא פי' בשע' נתינה ולא ידענו כונתו בברור כגון נ"ד שמתחלה שאל אם רצוני לקבל הלבן לשם קדושין ואחר תשובתו של אבי הנערה אפש' שחז' בו ולא רצה לקדש דבשלמא אם היה משיב אבי הנערה אין בפי' היינו אומרים שכיון שהשיב לו אין ותיכף נתן הלבן ודאי לשם קדושין נתן אבל עכשיו שלא אמר בפי' אין אלא שיאה קומו שי שיאה שר"ל אם תרצה שלי יהיה ואם תרצה לשם קדושין יהיה בכל האופנים אני מרוצה א"כ עדיין נשאר בספ' אם גמר ונתן לשם קדושין או שבחר לחזור הגזל לבד וכיון שהדבר ספק לא הוי קדושין ונר' לדקדק כן מלשון שכתב הר"ן בשם הרשב"א ז"ל וז"ל ומיהו אפי' אמרה בתר הכי דלש' קדושי' קבלתינהו לא מהני דשמו חכמי' דעת' דלא נח"ל לאקדושי בגזל דידה אלא בדשדיך או דאמר' אין בהדי' הרי משמ' דבעי' אין להדיא שהיה די בשיאמר בדשדיך או דאמרה אין מדאמ' בהדיא משמע שאפי' שאמר' לשון שאפשר דמשמע אין א"א שאין כונתה אין לא הוו קדושין אפי' שהלשון מסופ' וא"כ בנ"ד נמי כיון שלא פי' בהדיא אין אלא דאמילו שיאה קומו שיאה אין הכונה רק שהניח הדבר שיעשה כמו שירא' בעיניו בחשבו שבשעת נתינה יבאר כוונתו ואם יתן לקדושין יקבל ואם יתן בחזר' הגזל יקבל ואולי שאם בשעת הנתינה היה מבאר המקדש דבריו היה חוזר בו אבל כשראה שנתן סתם אפ"ל שיכול לומר אין שקלי ודידי שקלי כיון שלא ביררת דברים ואם תאמר הא איכא עד א' שאמר שראה הנתינ' שאמ' הוו עלי עדים איך אני נותן לבן זה לקדושין לרבי שבתי בעד בתו הקטנ' רוזיקה אי משום הא לא אריא דעד א' לאו כלום הוא ואע"ג שהסמ"ג ז"ל מחמיר מ"מ נר' דפש' המנה' בפי' דלא חיישי' כדברי שאר הפוס' ועוד שהוא עד בהכחשה שאבי הנערה מכחיש שלא היו דברים מעולם וסמ"ג ז"ל לא החמיר אלא היכא דליכא הכחשה ועוד שהעדי' חבריו מכחישי' שהיו מתחלה ועד סוף וכלם העידו שאמר בלשון שאלה ושהשיב אבי הנערה שיאה קומו שי שיאה ולא דמי להא דכת' מהרר"י בת"ה דהיכא דהוו תרי אצל המעשה והא' מעיד שנעש' קדושי' בפניו ובפני חברו אע"ג דחברו מכחישו מ"מ לפי דבריו של זה הרי הם קדושין גמורים אם האמת כדבריו כי האי גונא כ"ע מודו דחוששין דהתם איכא א' כנגד א' לבד אבל הכא אין דבריו של א' במקום ב' כלל וכ"ש שגם ס"ז נר' שדחאה הרש"בא וכ"ש וק"ו שאם באנו לחוש לזה העד אין בעדותו ממש שהרי לא העיד שהשיב אבי הנערה כלום וא"כ הדין היה פשוט כפי דבריו שנערה זו אין בה חשש קדושין כלל כיון דליכא לא שידוכין ולא אין ובודאי דהא ליכא למימר שנקח עדות זה שאמר בשעת הקדושין אמר הוו עלי עדים כו' ונקח ג"כ העדות של אחרים שאמרו שהשיב שיאה קומו שי שיאה ונקח תשוב' זו כאילו אמר אין ודאי דכולי האי ל"ל להחמיר אלא או יש לנו לתפוס דברי שאר העדים או דברי העד הזה ונמצא שבין שנתפוס עדות זהובין שנתפוס עדות שאר העדים אין כאן חשש קדושין עדו' זה הדב' ברור כמו שאמרנו שאר העדיות ג"כ נר' דליכא למיחש כיון דכלם מעידים שלא אמר לי והוו ידים שאינם מוכיחות דלדע' רוב הפוס' רובא דרובא גדולים בחכמה ומנין אפי' קדשה בכסף שלו ואמר לה הרי את מקודשת ולא אמר לי לא אמ' כלום ואפי' לדברי המחמי' בנ"ד יודו דליכא למיחש משו' שאפי' הם אינם אומרים אלא שיש ספק חשש קדושין וכיון דבנ"ד איכא ספק אי אמר אין אי לא כמו שפירשתי הוה ליה ספ' ספק' ספק אי נקטי' כדברי המחמירי' אם לא ואפי' את"ל דנקטי' אינו אלא ספק ואפ"ה איכא למימר כיון דאית לן ספ' אחר שמא לא אמר אין יש להתיר עוד כתבתי פעם אחר' שיש לנו סמך גדול להקל ולא להחמיר מהא שכת' הר"ן ריש פ"ק דקדושין וז"ל ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קדושין אי צריך גט מדאורייתא דאפשר דמדאו' שרי משום דא"ל העמד אשה בחזקת' והרי הוא בחזק' פנויה ואעפ"י שהוא הניח הדבר בספק מ"מ הדעת נותן שיש טעם בטענה זו להקל משום דא"ל דאפי' היינו אומרים דכשלא אמר לי הוי הדבר ספק שקול שמא אינה צריכא גט אלא מדרבנן ובנדון כזה הוי ספק שמ' אמר אין או שמא לא אמר אין ואפי' מדרבנן ליכא למיחש אי נקטי' דלא אמר אין ואם הדבר ספק שמא הוי ספק' דרבנן וקי"ל ספקא דרבנן לקולא ואפי' את"ל דמשום דהוי ערוה יש להחמיר היינו אם היה הספק הא' שקול אבל הספ' הא' חלוש מאד כיון דרוב הפוס' מתירים בהדיא והשאר אינו אלא חשש בעלמא בהצטרף הטעם השני מספיק וא"ת מאי טעמא אמרינן דליכא למיחש להני קדושין משום דלא אמר לי והוו ידים שאינם מוכיחו' הא איכא עד א' שאמר לי וא"כ לא נשאר הספק אלא משמעות שיאה קומו שי שיאה אי הוי אין אי לא הוי אין וא"כ אכתי יש להחמיר אמנם כבר עם מה שאמרתי נתיישב זה ג"כ שזה העד מוכחש לגמרי מכל שאר העדים שהיו שם ומוכחש מאבי הנערה שאומרים שקבל הקדושין ועוד שכפי דעת בעל ת"ה ז"ל גם בנ"ד מודה דליכא למיחש מהא דאסיק דאמרי התוס' בפ' ב' דכתובות אהא דקאמרינן עד א' אומר נתקדשה ואחד אומר לא נתקדשה תרוייהו בפנויה קא מסהדי כו' ומקשו אמאי לא תנשא לכתחלה דנוקמי אחזקת פנויה ומתרצי' שאנו יודעים שזרק כו' אלא דלא ידעינן אי הוי קרוב לה א"נ איירי בנרות דולקות דאיתרע חזקה ובנ"ד עדיף דמלבד שאין אנו יודעים דבר גם ליכא טעמא דנרות איכא כל שאר העדים מכחישים לזה שאומר שאמר לי ואפי' לדידיה איכא נמי ספקא דאמרי' אי אמר אין אי לא והתם לדעת האח' הוו קדושין מבוררים מכל אלה הטעמים נר' שנערה זו מותרת ואינה צריכה גט ומכל מקום להיות הענין חמור ודבר הנוגע לערוה איני מסכים למעשה אם לא יסכימו חכמי העי' תופסי התורה ומעיינים בה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |