שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/יא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תשובת שאלה נר' לע"ד דמצד עדיות שמואל בכ"ר יצחק הלוי ויצחק בכמ"ר שמשון ז"ל אין לחוש לקדו' הללו. אם עדות שמואל אין צריך לפנים דפשי' שאין בו ממש מכמה אנפי חדא שהרי רוב הפו' קמאי ובתראי ס"ל דבקדו' ידים מוכיחות בעינן ואי לא לא הוו ידים כלל וליכא למיחש למידי וא"כ כל שלא אמר לי הוי ידים שאינם מוכיחות ולא הוו קדושין כדמוכח פ"ק דקדו' וכן ג"כ פסק הרא"ש ז"ל והאריך הרבה בתשו' להוכיח כן וכ"פ הטור ז"ל בא"ה סימן כ"ז אף על פי שדרכו להביא סברות הרבה בנד"ז לא חש להביא שום סברא אלא כתב הדין בפשי' בלי שום חולק ואחר שהרא"ש והטור ז"ל שהוא אחרון טובא לא חש לסברת המחמיר בקד' ואומר דהוי סב' אי בעי' ידים מוכיחות כבר היה אפשר לסמוך עליהם ובפרט בנדון כזה שמראי' הדברי' שהכל היה דרך צחוק. עוד דאפי' את"ל שעכ"פ ראוי לחו' לסברת המחמיר כמו שהביא הר"ן ז"ל וז"ל ומ"מ בקדושין כל היכא דלא אמר לי לא הוו קדו' כלל אלא שיש מי שאו' דאע"ג דקי"ל דידים שאין מוכיחות לא הוו ידים אפי"ה לענין גיטין וקדו' אזלי' לחומר' וה"ל ספק מקו' ואע"ג שהוא ז"ל סתר ראיית הי"א וכת' אבל כל היכא דהוו ידים שאין מוכיחות כי הכא אי אמר לה הרי את מקו' ולא אמר לי פשי' דלא הוו ידים כלל דהא ק"ל כרבא משמע דהכי ס"ל ז"ל דלא חיישי' והוי הוא בתרא טובא ג"כ וראה הסברא הנז' ודחאה מ"מ לא בריר לי טובא דאפשר שאפי' שהוא ז"ל הכי ס"ל להלכה שמא למעשה לא היה עושה כן וכמ"ש ג"כ מתשו' הרשב"א ז"ל דחיישינן למעשה ואני בעוניי ג"כ אם היה בא מעש' לידי ודאי שהייתי חושש ולא הייתי מתי' אלא בגט אם לא היה שם מקום להתיר אלא מטעם דלא אמר לי:
אמנם בנדון שלנו איכא טעם אחר שאפי' היה אומר בתך מקו' לי לא היה כלום אחר שלא אמר כן אלא אחר נתינת הטבעת וקי"ל בפ"ק דקדו' דשתיקה דלאו מתן מעות לאו כלום הוא כן פ' הרמב"ם פ"ה מה' קדושין וכן הטור סי' כ"א ועוד ק"ו כפי עדותו של זה שאומר שלח אמר לי המקדש אלא אם תרצה וזה פשוט יות' מביעת' בכותחא גם לעדות רבי יצחק נלע"ד שאין לחוש עליו כלל אעפ"י שהוא מעיד שהשיב אב הבנות רבי יוסף כן וכן הטעם שאין לחוש אליו כי הוא בעצמו מגמגם בעדותו ופוסח לכל שתי הסעיפים אם ראה הוא בעיניו או אם שמע והוי עד מפי עד גם שאפי' נניח שהוא ראה הדבר בעיניו מ"מ לא הוי אלא עד א' וקי"ל בקדו' פ' האומר המק' בעד א' אין חוששין לקדו' אפי' ששניהם מודים כן פ' הרי"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ' ד' מה"א המקדש בעד א' אין חושש לקדושיו ואפי' ששניהם מודים וכן פ' הרא"ש ז"ל בפסקיו ואפי' לדעת הסמ"ג ז"ל שהביאו הטור משמו דחוששין אע"ג דנלע"ד שפשט המנהג הפך סברתו וקבעו הלכה שלא לחוש שהרי פ' כן מהר"ם בתשו' וכן הרשב"א ז"ל בתשוב' אלף ר"י בפשי' מ"מ לרווחא דמלתא אני אומ' שאפי' לדעת הסמ"ג בנ"ד יודה דחין לחוש כלל כיון דלישנא הוי גרוע' ולא מהני כלל לקדו' לפי רוב הפו' כאשר אמרנו ואפי' אי הוי לישנא דמוכח אפשר שהוא ז"ל אינו סובר כן אלא כשהאש' מודה אמנם כשהאשה מכחשת יודה דלא חיישי' דעד א' בהכחש' לאו כלום הוא וכאן אב הבנות מכחיש וא"כ לכ"ע לא חייש' אם לא היה בנ"ז רק ב' עדים הנז' ולא היה צריך לפנים דפשי' שלא היינו צריכים לחוש כלל אבל מה שיש מקו' לעיין הוא בב' העדים מרדכי וברוך שלפי דעתי אין לפסול עדו' ברוך מצד שעתה בפעם הזאת לא היה זוכר עדותו ובפעם הראשונה אין אנו יודעים הב"ד שקבלו מ"מ אחר שהוא אמר מתחלה שכבר העיד ושעתה מרוב הצרות אינו זוכר וכשקראוהו בפניו אמר לו אלו הדברים כהוייתן כו' אין גמגום כלל בעדותו וכ"כ הטור בפשי' סי' כ"ח בח"מ וכן אם נזכר לדבר ע"י אחר שמזכירו יכול להעיד וכ"ש נדון שלנו וק"ל גם עדות מרדכי אעפ"י שכפי הדין לא נתקבל כהוגן כיון שנתקבל שלא בפב"ד גם הב"ד אינם זוכרי' העדו' ואינם חתומים בו מ"מ אחר שידענו שכבר נתקבל והעד ג"כ קיים ואולי אם יביאוהו עתה בב"ד יחזור ויעיד כנז' ראוי לפסוק הדין כאלו כן הוא שמרדכיהנז' מעיד כנז' בלי תו' ומגרעת בין לקולא בין לחומרא ולכן אני או' שאחר הנחת העדות ממרדכי הנז' ועדות ברוך הנז' כנז"ל ראוי להניח הצד שממנו נר' ראוי להחמי' גם הצד שממנו נר' להקל ואח"כ לברור הצד המכריח לקול' ולחומרא ומעתה אני אומ' שהרי עינינו הרואות כי מרדכי וברוך ב' כאחד מעידים שבשעת נתינת הטבע' אמר המקדש לאבי הבנות הנה אני נותן לך זה הטבעת לשם קדוש' עבור בתך ואעפ"י שמתחלף זה מזה שמרדכי אמר שהשיב ר' יוסף הנז' יהיה יהיה וברוך אמר שהשיב תן פה תן פה מ"מ נ"ל דאי משום הא לא אריא ולא מפסל עדותן בהכי אחר דבין שאמר יהיה יהיה או שאמר תן פה תן פה לא מגרעת בתפיסת הקדושין דאע"ג דאמרי' בריש מסכ' קדו' כל הב מיהבא לאו כלום בין באוכלים בין במשקים בין לכל דבר היינו כשאומר המק' בלשון שאלה אי יהיבנא לך מקו' לי אמנם בנ"ד שלא אמר המקדש בלשון שאלה אלא בלשון גזרה הוו קדו' לא מבעיא לדעת הי"א שהביא הר"ן ז"ל וז"ל ואיכא מ"ד דטעמא דאינה מקודשת משום דאדיבורא קמ' סמכינן עד וכן נמי אפי' היכא דאמר ליה מעיקר' הב' אם חזר ואמר לה בשעת נתינה התקדשי לי בו והיא היא אמרה הב הב מקודשת דבעינן תרתי כי היכי דלא תהא מקודשת חדא דאמרה היא תחלה הב גם שהוא לא אמר מעולם התקדשי לי בזה הא חסר חד מינייהו מקוד' אפי' שהוא ג"כ אמר בתחלה בלשון שאלה כיון שבשעת נתינה אומר התקדשי לי אפי' שאמרה היא הב הב מקו' וכ"ש בנדון שלנו שהמקדש לא אמר מעולם בלשון שאלה דמקודשת אפי' לדעת הרשב"א ז"ל שחולק על הי"א שהרי כתב וז"ל ומסתברא דעיקר טעמא דאינה מקו' היינו משו' דכיון דבלשון שאלה קאמר כו' עד דעיקר טעמ' דאינה מקו' היינו משום דכיון דבלשון שאל' קאמר אם איתא שנתרצית הו"ל להשי' אין עד ולפי' אם חזר ואמר התקדשי לי אינה מקודש' נר' בפי' דטעמא דכיון דאיהו אמר בלשון שאלה ולא השיבה אין משו' האי טעמא אינה מקודשת הא אי איהו לא אמר לשון שאלה אלא לשון גזירה דאינו נופל לשון אין מודה הרשב"א דמקודשת ונלע"ד דרוב הפוס' הס"ל וא"כ אחר דתן פה תן פה לא גרע בנ"ד אפי' שמי שאומר יהיה יהיה לא זכר וחשב שכן אמר למי שנר' לו בעת ראיית העדות שכן היתה כונתו לקיים הקדושין וה"ל כמוכחשין בבדיקות דבעדות ממון וקדושין דלא בעינן דרישה וחקירה לא הוי הכחשה בבדיקו' הכחשה כך נ"ל וא"כ נר' שיש לחוש מצד אלו העדים אלא שנראה להקל מטעמים שיש בנדון זה. ראשונה העיקר הראשון שזכרנו למעלה דהוי ידים שאין מוכיחות דלא הויין ידים ולדעת רוב הפוסקים קמאי ובתראי ואפי' האומרים שיש לחוש אינו אלא ספק. ועוד דאפשר דע"כ לא מספקא להו אלא היכא דליכא אלא גריעותא דלא אמר לי אבל בנדון זה דאיכא גריעותא אחריתי דלא פי' המקדש אם היה מקדש לבת רבי יוסי או לאשה אחרת אפשר דכ"ע מודו וזה שאני אומר שלא פי' הוא לפי שהיה ל"ל הרי אני נותן לך טבעת זו לשם קדושי בתך אמנם עתה שלא אמר אלא לשם קדושין בעבור בתך שאפשר ר"ל לשם קדושין לאשה אחרת שאתה שליח ממנה וזה שאני עושה זה הוא עבור בתך וגדולה מזו כתבו התוס' ריש פ' האומר דבור ראשון דאפילו כשאמר לי היה אפשר לפרש שר"ל בעבורי שאני שליח לכך כ"ש הכא דקאמר בפי' בעבור שאפשר לומר בעבורה אני עושה כך לא שהיא המקודשת ואע"פ שאיפשר שלא כיון אלא לבתו של ר' יוסף הנז' מ"מ בנדון כזה אמרינן דדברים שבלב אינם דברי' לכ"ע דספק סתמא אחד מצינו תרי סתמי לא מצינו דנימא מסתמא לו קדש ומסתמא לפלו' קדש בזה אפשר דכ"ע. מודו דלא אמרי' הכי עוד טעם אחר דנר' בפי' דהני סהדי קא מכחשי אלו לאלו שהראשונים שזכרנו מעידים שאחר שבא הטבעת ליד ר' יוסף הנז' יאמר המקדש וכפי מרדכי וברוך היה דבור המקדש בשעת הנתינה גם הלשון משונה זה מזה מאד באופן שכת אחת מהם שקרנים ואם האמת כדברי הראשונים אינה מקודשת ואם כדברי האחרונים מקודשת מספ' דאינה מקודשת בודאי אפילו לפי דבריהם ואפי' לדברי המחמיר וכ"ש שאפשר שאפי' לדברי המחמי' בנדון כזה יאמר שאין לחוש כאש' אמרנו ואפי' שעד א' מן הראשוני' אינו זוכר בעצם אם ראה כל המעשה בעיניו כנז' מ"מ מידי ספק לא יצא שאולי ראה והאמת כדבריו וכדברי חבירו שאמרו שאחר נתינת הטבעת היה כדברי האחרונים מ"מ הוי ס"ס מצד א' ואפי' אותו צד ס"ס גרוע מאד כמו שאומר ספק אי הוי לשון קדושין אי לאו ולדעת רוב הפוסקים כבר אמרנו דלא הוי ואת"ל דהוי איכא ספיקא אחרינא ס' רחל ספק לאה: גם תוכל להפך ס' רחל קידש ספק לאה ואת"ל לאה ספק אי תפסי הקדושין או לא א"כ דהוי ס"ס כל ס"ס אפי' באיסור דאורייתא ואפי' באיסור ערוה ראוי להתיר כדמוכח ריש פ"ק דכתובות דפריך בגמ' בההיא דפתח פתוח ואמאי ס"ס כו' וכ"ת הני מילי בדיעבד אחר שנשא' דהתם בהכי קאי אבל לכתחלה לא תנשא וכמו שהיה נר' קצת מדברי הרמב"ם פ"ט מה' אסורי ביאה וז"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל כו' עד ואם נשאת לא תצא מפני שהם ב' ספיקות אלא שנר' דהיינו דוקא לכהן דמעלה עשו ביוחסין וכן משמע מלשונו בפי' דבכהן מיירי וכ"כ הר"ן שלהי פ"ק דכתובו' בפי' וז"ל ועיקר הפירוש כגון שנתערב ספק חלל במשפחה אח' כו' עד ופסק בה הרמב"ם פ"ט מה' אסורי ביאה ולא תנשא ואם נשאת לא תצא והיינו כר"ג וכיון דתרי ספיקא איכא מדינא כשרה אלא שהכהנים נהגו בו סלסול. הא קמן ס"ס בישראל אפי' לכתחיל' מות' ואם ירא' המערע' לומר תינ' בג' בנות היות' קטנ' אבל הד' שהיא היות' גדול' שבכלם איפ' דא"ל דהיא ודאי הספק מקודשת וליכא אלא חד ספק שהוא לשון הקדושין אבל הספק השני דספק רחל ס' לאה ליכא וכמו שהי' נר' לומר כן ממ"ש הטור סי' ל"ז בשם הרמ"ה שאפי' לא אמר אלא בתך מקודשת לי סתם דעתו על הגדולה אפי' לא שדך נלע"ד שכל הפוסקים האחרונים לא ס"ל הכי שהרי ר"ת התיר בבתך מקודשת לי אם היתה משודכת משום דמסתמא המשודכת קדש כדאיתא באורך בהגהה מימונית פ"ט מהלכות אישות ואפי"ה יש אוסרים ומשם משמע דלא פלוג בין שאמר אחד מבנותיך או שאמר בתך וכן הייתי יכול להביא ראיה מכמה דוכתי אלא שאיני צריך לפי דעתי ואפי' הוא לא אמר כן אלא כמספק להלכה לא למעשה וא"כ ודאי דמידי ספק לא יצא וראיתי להביא כאן מ"ש הר"ן ריש פ"ק דקדושין וז"ל ולפיכך אני מספק בכל ספק קדושין אי צריכה גט מדאורייתא דאפשר דמדאורייתא שרי משום דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה ואע"פ שהניח הדבר בצ"ע מ"מ מצינו ראינו שאף עפ"י שבכל אסורי תור' ספק איסורא דאורייתא מ"מ בנדון אשה ס' מקודשת ס' אינה מקודשת היה הדעת נוטה דמדאוריי' שרי ועפ"י כל הדברים האלה אני אומר דרך כלל שדעתי נוטה להתיר בנות הר' יוסף הנז' בלי גט כלל ועיקר וזה כי אני אומר שאפי' שהיינו חוששין לדברי המחמירים באומר זה בתך מקודשת ולא אמר לי כמו שהאמת כן ראוי לחוש משום חומרת ערוה כנ"ל מכל מקום די לנו שנחוש כן כאשר אין גריעות אחר אלא חסרון מלת לי דלא הוו ידים מוכיחות למי קדש אי לדידיה אי לאחרינא אבל כשיש כמה חסרונות כמו בנדון שלנו שלא יש הוכחה לא למקדש ולא למקודשת גם ערעור הכחשת העדים. גם שאפי' אם לא היה כאן אלא שלא אמר לי ולא היה חסרון מצד הכחשת העדים ולא מצד מלת בעבור כנז' מכל מקום היה ספק ספקא כי כל אחת מהבנות קאמר שמא לא כיון לי ואפי' את"ל שלי כיון שמא לא תפסי הקדושין ואינם כלום מצד הלשון כ"ש בהצטרפו' כל הדברים גם שאירע הענין במשתה ודרך צחוק שראוי להתיר כן נראה בעיני דבר פשוט מכל מקום להיות חומרת ערוה אני אומ' שאיני רוצה לסמוך על דעתי ח"ו למעשה אם לא יסכימו בזה ההתר ג' או ד' חכמים מוחזקים בהוראה וצור ישראל יצילנו משגיאה גדול' וקטנה נאום הצעיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |