שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/י
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה בחור' אחת מאנוסי פורטוגאל שנולד' בגיות קדשה בחור א' מהאנוסי' שנולד ג"כ בגיות וקדשה בפני אנוסים בפראנדיש ואחד מהם היה פה יהודי והלך לשם ונשתמד ובפניו ובפני האחרים קדשה ומקצת מהעדים פה והאחרים הם עדיין בגיות ושאלו ממני אם יש חשש בקדושין אלו וצריכא גט אם לאו:
תשובה עם היות בלתי נעלם ממני כי צריך הנכנס להורות בדבר ערוה להיות בקי בגמ' בספרא ובספרי ובכולי תלמודא ובספרי הפוסקים כלם מ"מ להיות כי נפשי חשקה בתורה רציתי לכתוב על ספר יד השגתי ולא למעשה כי אם לסדר הדברים כנושא ונותן בהן ומורי ורבות הם יורוני ויאמרו לי להטות על ימין או על שמאל ועל פיהם יקום דבר וזה החלי לעשות ראשונה ראוי לחקור בדין משומד שהיה הורתו ולידתו בקדושה מה דינו כשקדש בת ישראל בפני עדים כשרים ואח"כ אנוס כזה שקדש בפני עדים כשרים נבאר מה דינו. גרסינן בגמ' במסכת בכורות פ' עד כמה על משנת החשוד על השביעית הגר שקבל עליו כ"ת אפי' נחשד לדבר א' הוי חשוד לכל התורה כלה והרי הוא כישראל משומד נפקא מינה דאי קדיש קדושיו קדושין וביבמות פ' החולץ טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא דאי הדר ביה ומקד' בת ישראל משומד קרינא ביה וקדושיו קדושין והנה הרב בעל הטורים בא"ה סימן מ"ד עם היות שלפעמים אינו מביא סברות קצת מהפוסקים למה שנר' לו שאינו סברא כלל בכאן הביא סברת וי"א שמשומד לחלל שבת בפרהסיא ולע"ז אין קדושיו קדושין ואעפ"י שכתב ולא נהירא מ"מ נר' דאינה סברה בטלה כסברת ב"ש במקום ב"ה דאינה משנה אלא נר' לומר דאין הדין כן לבד ולכן ראוי לעיין פה מה סברא היא זואו איך אפשר לחלוק על תלמוד ערוך דנר' בהדיא דאפי' גר דחזר לסורו שקדושיו קדושין כ"ש ישראל משומד ובשלמא לסברת רבנו שמשון שהביא המרדכי בפ' החולץ וז"ל ועוד הביא ראיה רבנו שמשון דאסור ללוות לו ברבית משום ולפני עור לא תתן מכשול ומה שקדושיו קדושין הוא חומרא בעלמא נימא דמאי דאמרינן דקדושיו קדושין חומרא בעלמא היא אבל לדעת י"א שנראה שאינן קדושין כלל ועיקר איך יתישב לשון הגמ' אלא שנר' לפי ענ"ד שכפי הנר' מקור כל מ"ש בגמ' ובפוס' דגר שחזר בו ומשומד שקדש קדושיו קדושין מה שאמרו בסנהדרין פ' נגמר הדין חטא ישראל אמר רבי אבא בר זבדא אע"פי שחטא ישראל הוא וא"כ אחר שממקור שאנו לומדים שישראל כשר אע"פי שחטא שם קדושת ישראל עליו הוא מעכן ועכן עצמי לא מצאנו לו עון אחר רק שמעל בחרם אמנם בשאר המצות כשר היה א"כ לא גמרי' דישראל שחטא שהוא ישראל אלא כה"ג דעכן שלא חטא אלא בדבר א' ואע"פי דאמרינן בגמ' אמר רבי אלעא משום רבי יודה בר מספרת' מלמד שעבר עכן על ה' חומשי תורה שנאמר כו' גם נר' דסברת יחיד היא זו וגם כי אינה אלא אסמכת' בעלמא וראיה לדבר דבתר הכי אמרי' ואמר רבי אלעא משום ר' יודה בר מספרת' עכן מושך בערלתו היה כתיב הכא כו' ופריך פשיטא ופירש"י פשיטא הא ר' אלעא גופי' אמר דעב' על כל התורה ולא היה לו לרש"י לומר אלא פשיטא דהא עבר כל התורה אלא שנר' שלנו אין קושיא רק לרבי אלעא דדריש כן וכיוצא בזה דקדקו הפוסקים ז"ל על מה שאומר במס' חולין בגמ' ורב היכי אכיל בשרא כו' דמשמע דלפי סברת רב פרי' ואנן לא סבירא לן כותיה ואע"ג דבתר הכי אמרי' אמר ר' אבא בר זבדא מלמד שבעל עכן נערה מאורסה ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא כו' משמע דפריך פשיטא משום דרבי אלעא אפשר לתרץ דאין הכי נמי דלאו קושיא היא כי אפשר דרבי אבא לא סבירא ליה הא דרבי אלעא אלא דאשמועי' תלמודא דאי נמי סבירא ליה לר' אבא בר זבדא הא דר' אלעא ליכא לאקשויי פשיטא משום דאיכא למימ' מהו דתימא א"כ משמע דדעת הגמ' שלא מצינו לעכן עון אחר רק מעילת החרם ועל כן אמר חטא ישראל אבל מי שמחלל שבת בפרהסיא ועובד ע"ז שכל העובר על אחד מהם כעובר על כל התורה כלה והוה ליה גוי גמור אין שם ישראל עליו וכמו שהגוי שקדש אין חוששין כן זה וכן נרא' קצת ממאי דאמרינן בגמ' בבכורות אפי' נחשד לדבר א' הוי נחשד לכל התורה נפקא מינה כו' השתא אי עביד עבורה זרה ומחלל שבת בפרהסיא וחזר בו כבתחלה אפי"ה הוו קדושיו קדושין משומד לדבר א' מבעיא א"כ למה ליה למימר כי כאשר נחשד לדבר א' כו' אלא ודאי משמע דדוקא בכה"ג הוא דקדושיו קדושין אמנם כאשר הוא לכל התורה כלה או לעבודה זרה או לחלל שבת דהני תרי מצות משומד לאחד מהם כאלו משומד לכל התורה הוי אינו אלא גוי גמור ואין קדושיו קדושין ומאי דקאמר בפ' החולץ דאי הדר כו' לאו כמו שנר' מפירש"י דרוצה לומר לגיותו אלא דאי הדר ביה וחשיד לעבור עבירה אחת כאלו היה בגיותו אז הוי קדושיו קדושין ואע"ג דקאמ' דאי הדר ביה סתם כיון דאמרינן בבכורות שאפי' שנחשד על דבר א' הו"ל כאלו נחשד בכל התורה כלה א"כ אינו כל כך דוחק מאי דקאמר דאי הדר ביה סתם אפי' שלא ירצה צומר להיותו כבתחלה לגמרי עובד עבודה זרה ומחלל שבת זהו הנלע"ד ליישב לשון הגמ' לסברת הי"א ונר' לע"ד שאפילו לדעת הרמב"ם וסמ"ג שכתבו ישראל משומד שקדש אפי' שעובד ע"ז ברצונו הרי אלו קדושין גמורים וצריכה גט וזה הלשון שוה לשניהם סמ"ג מצות עשה מ"ח והרמב"ם הלכות אישות פ' ד' אינו רצ"ל קדושין ודאים מן התורה עד שהבא עליה יתחייב סקילה בנערה או חנק באשת איש אלא קדושי ספק שאם לא כן למה כתב וצריכה גט וכי לא ידעינן דמי שהיא מקודשת שצריכה גט אלא נר' שרוצה לומר הרי אלו קדושין גמורים למאי הלכתא לשצריכה גט לבד לא שהבא עליה חייב כהבא על אשת איש הנה שמשומד לעבודה זרה או לחלל שבת בפרהסיא יש מחלוקת בין הפוסקים ז"ל אם קדושיו קדושין אם לאו ואינו מוכרח בהדיא מן הגמ' כנר' לע"ד גם לדעת רבנו שמשון נר' שמה שאמרו בגמ' דקדושיו קדושין אינו אלא לחומר' בעלמא ואפי' לדעת הרמב"ם וסמ"ג וכל הסוברים בקדושיו דהוו קדושין אפשר שהוא כמו קדושי ספק מן התורה כמו שאמרנו ובחלוקה הב' שהוא כשהוא משומד שהורתו ולידתו בגיות נפל בו המחלוקת שהרי כתב המ"מ בפ' הנז' וז"ל נר' לי שאפי' זרעו שהוליד משנשתמד אם קדש אותו זרע ישראלית קדושיו קדושין ודוקא שהולידו מישראלי' אבל הולידו מן הגויה אין חוששין כו' אמנם נר' שרוב הפוסקים אפי' אותם שסוברים שמשומד זוקק ליבום דאינו זוקק אלא כשהורתו ולידתו בקדוש' מטעם דכיון שקדש קדושיו קדושין וכן מצאתי בתשוב' אחת בפסק שעשה מוהר"ר יעקב בן חבי' ז"ל על יבמה הזקוק' למשומד וכתב וז"ל עוד שנית מצאתי בספ' ישן על שם רב סעדיה גאון ז"ל וז"ל וששאלתם אשת איש שהלך בעלה למדינת הים ובא ישראל משומד וכנסה כמנהג גוים והוליד בן כו' עד ומקום שני לענין קדושין וגיטין וחליצ' ומיאונין וממזרת וכדומה להם בכל אלו יש לראות אם היתה הורתו ולידתו בקדושה קדושיו קדושין כו' עד כללו של דבר במצות הלך אחר שמירת שבת בעריות אחר הריון ולידה כו' עד ואין בדבר הזה ספק וכן היא הדין ואין בדבר הזה ספק. אם כן הנר' כי ס"ל בפירוש כי כאשר לא היתה הורתו ולידתו בקדושה אין קדושיו קדושין ואם יאמר אומר א"כ מה זה שאמר' ביבמות סוף פ"ק אמר רב יודה אמר רב אסי גוי שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו כו' ואפי' שמואל דפליג נר' דהוי מטעם דבנתא דאיהו דרא איצטרויי איצטרו א"כ משמע דאפי' שיהיה הזרע הורתו ולידתו שלא בקדושה אחר שמישראל קאתי יש לחוש לקדושיו ולע"ד דרב סעדיה גאון ס"ל כלישנ' בתרא דאמר לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורי' וכמו שגוי ודאי אין קדושיו קדושין כן אלו וכן נר' מלשון המרדכי שכן דעת ר"ח שכתב וז"ל עוד גרסינן שם אמר רב אסי גוי שקדש כו' עד כי אמריתא קמיה דשמואל אמר לא זזו משם כו' פסק ר"ח דליתא לדרב אסי אפי' בדוכתא דקביעי אבל משומד שקדש הוו קדושין דאורייתא כדתני' סוף פ' החולץ עד למאי הלכתא דאי הדר ביה וקדיש אשה ישראל משומד הוי מקודשת מזה הלשון נר' לע"ד דר"ח ס"ל דדוק' היכא דהוי ישראל ונשתמד הוו קדושיו קדושין דכיון דחל עליו קדושה תו לא פקע מיניה אבל זרעו שמעולם לא היה לו שעת הכושר הרי הוא כגוי גמור ואין קדושיו קדושין כך נר' לי ואין מכאן הוכחה דהוי מקדושת גמורה כישראל משומד דכל דהוי ספק קדושין מקודשת דאורייתא קרינן לה כן אפשר לומר כי היכי דלא תקשי מל' זה למ"ש ולקר' הסברו' בכל האפש' ואחר הציעי הצעה קט' אבא לבא' נ"ד והי' זאת שהרי הר' הגדו' בדורו כמהר"ר דוד כהן ז"ל בתשובו' כתב שכל משומד אפי' שהיה אנוס אם היה יכול בידו למלט את נפשו לבא לחסות תחת כנפי השכי' ולא בא מזיד גמור הוא כמו שהוכיח ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות יסודי התו' שכת' ז"ל אבל אם יכול למלט את נפש' ולברוח מתחת יד המל' הרשע ואינו עושה הוא כלב שב על קיאו והוא נקרא עובד ע"ז במזיד ומטעם זה ג"כ פס' ביבמה שנפל לפני משומד מאנוסי פורטוגל שאינה צריכה חליצ' כאשר יר' הרואה בבית ט' וזה היה כמו י' שנה לשמד כמעשה הרב הפסק ביבמה כנר' בפי' מספרו ומ"ג עת' שעברו עדן ועדנין ובפרט שיש לחושדם שמה שבאים עתה אינם באים רק שיראים מפחד האש כמו שנודע כי יש כמו י' שנים שנתחדש' החקירה בפורט וגאל והפלה ממ"ש הרב בבית כ"ח וז"ל כבר בימים קדומי' כו' דעתי השתא נוטה במ"ש בשאלה א' אשר נכתב אלי מנרט' וז"ל שם והמשומ' אשר במלכו' פוליא אשר העשה לאונסו עד ומה שאינם עומדי' שם ואינם בורחים להנאתם הם עומדים עד ודמו לסבתא ותרתי בנייתן דאשתביין כו' עכ"ל שם ועתה חוזר אני בי ואומר שכל המשומדי' שנשתמדו לאונסם ובידם לצאת מהפחד ההוא לבא תחת ממשלת אדוננו יר"ה ולחזור בתשוב' כאש' באו רבים מהם ושבו והם יושבים שם להנאתם ולהרויח מעות או שלא להפסיד מאשר להם והרי הם עובדים ע"ז להשתכ' פשיט' דמיני' הם ומורידין אותם עכ"ל הרי א"כ נר' כי כפי הדין אשה זו מותרת לכ"ע מאחר דאפי' אם קדשה בפני עדים כשרים הוה ספק דאיכא מ"ד מקודשת ואיכא מ"ד אינה מקודשת ואפי' מ"ד מקודשת אפשר דאינה מקודשת אלא מספק והכא דאיכא תלתא לריעותא א' שהוא והיא משומדים וגם שהורתן ולידתן שלא בקדושה ועוד שהעדים הם פסולים לעדות מן התורה נר' דליכא למיח' לקדושין דהא המקד' בפסולי עדות מן התורה אינם קדושין וגדולה מזו דלדעת הרי"ף אפי' המקד' בפסולי עדות מדרב' אינם קדושין מטעם דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש משם גאון וכ"כ במרדכי במס' קדושין פר' האומר וז"ל כתב בתשו' הגאון ז"ל כל הני פסולי עדות כגון הרועי' והגבאין והמוכסין אם קדש בפניהם ואפי' ששניהם מודים לא תפסי קדושין כלל ואינה צריכ' הימנו גט דכל המקד' כו' ומל' אחר במרדכי פ' דיני ממונו' נר' דבעל העטור הסכים גם לזה ואפי' החולקי' כמו רב אחא ושאר הגאונים אינו משום דס"ל דהוי קדושין גמורי' אלא דחש' לבד כנר' מתשוב' הרשב"א וז"ל שכת' המקדש בפסולי עדות דרב' אם חוששין לקדושיו להצריכה גט אם לאו וכן המגרש בפסולי עדות דרבנן אם גיטו בטל כמגרש בפסולי עדות דאוריי' דריח הגט אין בו וכתבת אלי תשוב' שאלה אשר מצאנו בזה וז"ל שנשאל ממנו לענין זה לפי שמקצת הגאונים כמו רב אחא משבחא וה"ר שמואל בן חפני והר' בעל הל"ג ורבנו האיי ז"ל כלם השיבו שאם קידש בפסולי עדות דרבנן הולכים בהם לחומרא וצריכה גט להתירה לעלמא ולדידיה לא משתרייא עד שיחזור ויקדשנה בפני עדים כשרים לגמרי ורב אחא ז"ל הוסיף והביא ראיה עד וכ"ש קדושי אשה דמצרכנא ליה גיטא במי שקדש בפסולי עדות דרבנן ע"כ והשיב הריא"ף ז"ל עד אלא דיוקא זאת שדקד' לנו רב אחא דיוקא היא אלא היינו טעמא דלא מצרכינן לעדות קרובים גט משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ובכמה דוכתיה נמי אמרי' ומי איכא מידי דמדאורייתא אסור עד הלכך לא שנא פיסולי דאו' לא שנא פסולי דרבנן כגון משחק בקובי' וכיוצ' בו כלם פסולים ולא צריכה גט ואלו היו פסולי עדות דרבנן צריכים גט לא לישתמיט חד תנא או חד אמורא לאומר' וכי אפשר מילתא דנפיק מיניה חורב' דאתי לידי ממזרות ולירי איסור אשת איש שבקי להו רבנן סתמא עד דאתא רב אחא ז"ל ומפיק לה מדיוקא ע"כ תשובת דריא"ף ותשובת הרשב"א ארוכה עד מאד ותמצית דבריו הוא זה ואני אומר שהמקדש בפסולי עדות דרבנן נראין הדברים שחוששין לקדושיו להצריכה גט כדברי הגאונים הנז' עד והטענה הנכונה שהיה נאית בעיני לחוש לקדושין שנתנו בפסולי עדות לפי שלא פירשו כן בשום מקו' שאלו כן היה להם לפרש הפך מה שפיר' הריא"ף ז"ל לפי שעדו' פסולי' מדרבנן מן הדין עדות הוא ועד שיפרשו לך שאין חוששין להם אפילו לענין אשת איש הרי הם בכלל עדים כשרים להחמיר בשל תורה ומי שמתיר עליו להביא ראיה ואעפ"י שאמרו גבי אין טענת אונס בגיטין משום צנועות ומשום פרוצות כו' וכההיא נמי דכל המקדש אדעתא דרבנן מקד' ואפקעינהו רבנן לקדושיו מיניה אין זה כלל לכל מה שאמרו חכמים שלא יעשה כן שאם עשה אינו עשוי אלא אין לך בכלל דברים אלו אלא מה שהתירו בהם בפי' שא"כ אפילו אנו נאמר עד אלא שלא בכל מקום אומרים כן אלא היכא דאמור אמור היכא דלא אמור לא אמרינן לה מדנפשין ובסוף התשובה כתוב וז"ל אלא שהדברים נראים לי בקדושין שהולכים בהם לחומרא וכל שקדש בפסולי עדות דרבנן צריכה גט להתירה לעלמא ולדידיה צריכה קדושין אחרים וכ"ש לענין גרושין כמו שאמרנו ומ"מ כל המגרש בפסולי עדות מדאורייתא אפי' ריח הגט אין בו וכל אותם הקרובים שבמשנת זה בורר דאוריית' וכמ"ש והנך רואה שגם הריא"ף ז"ל סובר כן באותה תשובה ומדעתי שהם דברים שאין בהן שום ספק וכ"ד רבנו האיי גאון ז"ל מכוונים הרבה הרי דלכ"ע בפסולים דאורייתא ליכא למיחש עד שאפילו ריח הגט אין בו וכ"כ הריב"ש ז"ל בתשוב' ה' דהמקדש בפני משומדים לע"ז דליכא למיחש לקדושין כלל אם לא שלא ראיתי להביא רק תשוב' אחרת שאכתוב לקמן בע"ה וממנה יתבאר הכל וכ"כ בדין זה בפר' זה כמהר"ר דוד כהן בבית כ"ב וטריחא לי מלתא להעתיק כל הענין אחר שהוא בדפוס כל מי שרוצה יכול לראותו אמנם אביא קצת מה שצריך לנ"ד וא"כ נ"ל פשוט שאלו המשומדים דבפולייא ישראלים הם עד ופשיטא דהוו קדושין ואם א' מהם קדש אשה בפני עדים כשרים מקודשת ובנ"ד אפילו אם היו מעידים בכתב ששלחו דקדש קדושין גמורים הואיל ומעידים שלא היה שם שום יהודי אלא אנוסי' אין קדושיו קדושין מאחר שעוברים עבירות לתיאבון ואע"ג שמצאתי כתוב סביב המרדכי שלי וז"ל כתב רשב"א ומה שפסלה תורה גזלן זה מטעם דלמא משקר ולא מפקי ממונא אפומיה ולגבי קדושין אם מעיד שנתקדשה בפניו היא ס' מקוד' וצריכ' גט עכ"ל נלע"ד שאין לסמו' ע"ד דיחידאי הוא עו' כת' במקו' א' מזאת אתשו' וז"ל אפי' אם היו שם יהודי' והוא היה מקדש' בפני היהודי' ובפני האנוסי' והאנוסים היו עדים עם היהודי' שקדשה אין קדושיו קדושין וסוף דבר וא"כ הכא נמי אם קדשה בפני היהודים והיו שם גם האנוסים לעדים אינה מקודש' בעדותן כאלו אינו דאנוסים עדותן פסול מאחר שעובדים ע"ז ועוברים עבירות לתיאבון הם כאשר כתבתי למעלה ע"כ וא"כ הדברים ברורי' בנ"ד דאיכא כמה מעלות טובות לומר דקדושין אלו אינם כלום שהרי גם שהוא אומר הוא אפי' במקום שאם היו העדים כשרים הוו קדושין וכאן יש ויש ידים מוכיחות דאפי' אם היו העדים כשרים שהקדושין אינם כלום עוד שלשם אפי' אם היו נמצאים שם כשרים הואיל והיו גם אנוסים כתב דאינם כלום וכאן כלם פסולים ואע"ג דבתר הכי כתב הרב הנז' וז"ל ואפי' אם נאמר דאומר האירוסין נתקיים החיתון בפניהם דכשרים לעדות הם דדילמא נזהרים הם ואינם עוברים עברות ומה שמראים עצמ' בפני הגוי' הנוהגים כמנהגם ואוכלים נבלות ועוברים עברות הוא מסב' פחדם והם שוגגים שחושבים שהתר הוא מאחר שהוא על כרחם ושום אדם לא הזהיר אותם וכל דבר שעושים אותו קרוב להיות שוגג עד אית לך למימר דכשרים לעדות הם אפילו הכי אין לאוסרה מעדותם שהרי מתוך הכתב משמע שלא נתן לה שום קדושין כנראה לכאורה דיש לחוש שמא שוגגים הם ועדיתם כשרה אלא דהתם אינם קדושין מטעמא אחרינא דליכא הכא וזה ברור לע"ד דאינו כלום דהא דבר פשוט הוא שהרב לא אמר כן אלא לרווחא דמלתא שהרי כתב הרבה פעמים ומזידים הם אותם האנוסים שיש ביד' למלט את נפשם ומורידים אותם וא"ת שהוא מדבר בכאן באנוסים שאינם יכולים למלט א"כ בנ"ד ליכא למיחש כלל וזה ברור לדעתי עוד בנ"ד שאותו המשומד שהלך מכאן משלוניקי ונשתמד שם ברצונו הגמור והוא נמצא שם באותן הקדושין אם יתברר שהלך שם להעיד בטלו כל הגמגומים שאפשר לגמגם על זה כי לפי ע"ד לא יש רק מה שמצאתי להריב"ש תשובה ה' והיא על גט שהיה חתום מאנוסים גם מסירתו בפני אנוסים תשובה דע שמי שעבר על מצות התורה באונס ואפי' עבד ע"ז שהדין שיהרג ואל יעבור עד ומה שכתב הר"ם ז"ל שהמשומדים פסולים והם פחותי' מן הגוים זהו במשומדים ברצון ושלא מחמת אונס אבל מחמת אונס לא שהרי הם פטורים מדיני אדם ואפילו בידי שמים פטורים מן הכרת כמ"ש בת"כ בנותן מזרעו למולך ושמתי אני את פני באיש ההוא לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה ומה שאמרתי שמי שנשתמד מתוך האונס עדיין ישר' הוא אעפ"י שעבד ע"ז וחלל שבתות בפרהסיא כיון שעשה כן מחמת האונס ראוי להבין שזה במי שבינו לב"ע ושלא במקום שיראוהו הגוים אינו עובר על כל ג' מאלו הלאוין שחייב עליהם מלקות עד מ"מ פסול הוא לעדות דקי"ל כאביי בענין רשע דחמס עד ולכן באלו האנוסים שעבר עליהם חרב השמד ועמדו ימים רבים בין הגוים גוזרי השמד ולא מלטו את נפשם מן השמד אל ארץ אחרת שיעבדו ה' בלי פחד ראוי לחקור הרבה בענייניה' אם יש מהם שהיה יכולת בידם לצאת מן הארץ ההיא ולמלט נפשם מן השמד אלא שמאחר שנשתמדו והיה תחלתם באונס אח"כ פרקו עול שמים נתקו מוסרות התורה מעליהם ומרצונם הולכי' בחוקו' הגוי' ועוברים על כל מצות התורה ולא עוד אלא שרודפים אחר היהודים והנה אלה וכיוצא באלה אין להם חלק באלהי ישראל אצ"ל שהם פסולי' לעדות אלא הם פחותים מן הגוים ומורידים אות' ולא מעלים ואע"פ שתחלתם היה באונס ויש אחרים שהיו יוצאים בלב שלם ונפש חפצה מן השמד אלא שאין יכולים כי לא יספי' אש' ביד' להוצא' הדרך שיש להם לעשו' להוצי' עצמם ונשיה' וטפם ואולי היום יכולים כו' אבל הם יראים בהניחם אנשי ביתם שמא כו' עד ובנתים הם נזהרים מלהתגאל זולתי בשעת הסכנה ואלא אף שלפי האמת אהבת ה' ותורתו קודמת לכל ואח לא פדה כו' עכ"ז נר' לומר שאינם פסולי' להעיד שהרי אינם חושבים לעשות עבירה בעכבתם כיון שעושי' כן כדי שלא יטמעו בין הגוים ולכן בגט האשה אשר עדיו מן אנוסים אשר נשארו בארצות השמד ראוי לחקור הרבה בעניינם מאיזה מין הם כי מעתה מאחר שעמדו שם כל זה הזמן ולא יצאו להמלט על נפשם כאשר עשו רבים מהם עשירים מהם עניים מרודים הנה הנשארי' כבר יצאו מחזק' כשרי' וצריכי' חקירת חכם שיחקור עליהם טרם תקובל עדותם ואם הם מהמין שהם כשרים להעיד לפי הדרכים אשר כתבתי למעלה מכשירין הגט ומתירים האשה להנשא אבל אם הם מהמין הפסולים שכתבתי אין מתירין אותה להנשא ודומה לזה כתב הר"ם ז"ל בפ"ה מהלכות עדות בענין עמי הארץ. ג"כ יראה לכאורה שאם לא יתברר שאלו העדים הם מאותם שלא היה להם שום סבה מונעת למלט נפשם קרוב לומר שהם שוגגים ואינם פסולים להעיד אלא שאע"פ כן נר' לענ"ד שאם היה שזה המקדש היו קדושיו קדושין אם היו העדים כשרים היה ראוי לחוש אפי' שהיו קדושיו בפני אלו האנוסים אמנם אחר שבמקדש עצמו איכא ספק מכמה פנים שכתבתי לעיל א"א וקרוב לודאי שאע"פי שלא יתברר אלו העדים מאיזה כת הם מ"מ ראוי לסמוך ולומר שהם פסולים עכ"פ מאחר שיש עניים מרודים עור ופסח מטופלים בבנים ובנות שבאו לבקש את ה' גם עשירים מופלגים בעושר גם בטפול גדול באו גם בנוניים ואלו באו עכשיו כאשר צר להם ראוי להחזיק בחזק' רשעים גמו' פסולי' עדות מן התו' כאשר כ' מהר"ר דוד ז"ל ואעפ"י שכ' הר"י קולון ז"ל בשרש פ"ה וז"ל ועוד גדולה מזו מצאתי בסמ"ק מצורך בשם רש"י באנוס שקדש העלמה בפני אנוסים חבריו וחזרו בתשו' ואמרו שקדו' קדוש' להצריכה גט שאעפ"י שחטא ישראל הוא ועוד שמא הרהרו בלבם תשו' והוו להו צדיקים כדא' הרי את מקו' לי ע"מ שאני צדיק גמור כו' עכ"ל אפשר שאין לחוש לזה שאחר שכל הגאו' הסכימו פה א' עם האחרו' הרשב"א ראש הפו' גם הריב"ש שהוא בתרא טובא שהמקד' בפסולי עדות דאו' אינם קדו' כלל ולא חשו למאמר אעפ"י שחטא ישראל הוא גבי עדות גם לטעמא שמא הרהרו תשו' נוסף ע"ז דנ"ד עדיף משל רש"י דהתם המקודשת גם המקד' היה הורתם בקדו' ונ"ד שניהם היה הורתם ולידתם שלא בקדו' גם שנמצא לשם אותו רשע שהלך ברצונו להשתמד ועדיין לא בא גם שמי שירצה לדקדק בתשו' רש"י ימצא סיוע להתיר בנ"ד וה"ז ל' התשו' כמו שמצאתיה בס' א"ח הנני החתו' משיב לשואלני על דבר קדו' העלמה שנתקד' לב' ושניהם היו אנוסים לעבור על תו' מרע"ה על ידי גוים וגם העדים כיוצא בהם היו רואה אני שהיא צריכה גט שאף ישראל משומד לרצונו שקד' קדוש' קדו' שנא' חטא ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא וכ"ש האנוסים לבם לשמים והרי אלו הוכיח סופן שחזרו ויצאו משם כשמצאו הצלה ואפי' ראו היה ודים שהנהיגו הפקר לעצמם בעודם בין הגוים ליחשד בעבירו' בת אל נכר אין עדותם בטל' בכך דקי"ל חשוד על העריות דכשר לעדות בקדו' דאמ"ר נחמן חשוד על העריות כשר לעדות ומודה ר"נ לעדות אשה שהוא פסול וה"מ לאפוקי אבל לעיולי מיהמני שלמה בר יצחק ז"ל. ומי שיעיין בתשו' זו ימצא בה כח ויד להתיר בנ"ד כי אלו דוקא שהיו אנוסי' ושתכ' ומיד כשמצאו הצלה חזרו אמר הוא שצריכה גט אמנם בנ"ד ש"ש כמה מהזמן שהיו יכולים לבא ולרצונה עמדו בודאי אפי' לדעתו ז"ל ליכא למיח' כלל ועקר וברור ג"כ מתוך דבריו דבעדים לא אמרי' שמא הרהרו דא"כ לא היה צריך טעם חשוד על העריות כשר כו' דבלא"ה איכא טעמא דשמ' הרהרו אלא משמע שאם היה הדין נותן דחשוד על העריות פסול גם אלו היו פסול ולא היה צריך גט וטעמא דמלת' בעדים לא אמרי' שמא הרהרו נר' לע"ד דהיינו טעמ' כי המקד' קדושיו קדו' על הסתם אפי' שיהיה רשע גמו' וא"כ כשאמ' ע"מ שאני צדיק יש לחוש שמא הרהר ולזה ההרהור כיון בתנאו וג"כ היא סבר' וקבלה ונתפייסה באותו הרהור לבד והקדו' תפסי אמנם העדים לאו ברצון המקד' והמתקדשת תליא מלתא דהא אפי' אם רצו וקדשו בפני פסולי עדות הקדו' אינם כי התורה אמרה אין דבר שבערוה פחות מב' ואלו ה"ל כמאן דליתנהו ואין לאומ' שיאמ' כי עדים אלו אחר שהתחילו ויצאו מפורטוגאל ובאו לפלאנדיש שיהיו כשרים דאין העדים כשרים עד שיתברר תשובת' גמו' וכמו שמוכח מן הגמרא וכדי שלא להאריך אני רומז תשו' להר"ם והרי היא כתוב' בהג"מ בה"א ובמרדכי וכתב וזה ס"ל ואפי' אם אינו חוזר בו אם אינו בעולם נר' דאיתתא שריא דכיון דנשתמד וכפר בעיקר ואוכל נבלות וטרפות כו' עד ומשום דבא במים וטבל לא הוכשר לעדות עד שיעשה תשו' מעליית' עד וכן כל עבירה ועבירה צריך שיעשו תשו' מעליית' ולעולם הוא בפסול עד שיתברר הדבר שעשה תשו' שלמה כו' ואם כן כ"ש וק"ו בנ"ד שיותר גוים ומשומדים הם כשהם בפלאנדיש מכשהם בפורטוגאל ערלים ועוברים על ד"ת ולא יהיה אלא שהם עמי הארץ סתם ע"ה כזה בחזקת עובר על ד"ת הוא ובעיני האריכות בפסול נר' מותר כי בודאי הייתי יכול להאריך הרבה ומכל הטעמים שזכרתי נר' בעיני דודאי אין לחוש לקדו' כאלו ומ"מ אני או' שלא להורות וללמד באתי כי אם ללמוד לשמור ולעשות כאשר יורוני רבותי ואם יורו להתר אהיה כצניף לעשר' לקיים מאמרם עם היות שגם נר' לי שמעתי כן הלכה למעשה מפי מורי נר"ו ומ"מ איני סומך על כל זה עד שיבואו דברי מורי ורבותי וצור ישר' יצילני משגיאה וידריכני בדר' נכונה ומפיו ילמדני דעת ותבונה לי אני הצעיר:
אחר ימים רבים ראיתי כת' חתום וז"ל יודע לכל רואה כתבנו זה כי הוסכם ע"פ כל חכמי העיר הזא' שאלוניקי הן החכמי' הש' קדו' אשר בארץ המה זללה"ה הן אותם אשר בחיים חייתם יצ"ו שכל אשה שנשאת לשום איש מבני ישראל בעודם בגזרת השמד אעפ"י שקדש אותם בפני ישראל העומדים שם אשר צפו מי השמד על ראשם שאין לחוש לאותם קדו' כלל והרי היא מותרת לכל ישראל אשר ירצה לכנוס אותה הן שמה במקום השמד הן אחר הנצלם מחרב השמד וכן אנו נוהגין בעיר הזאת שאלו' שכל אשה אשר תבוא מפורטוגאל וקשטיליא אין חוששין כלל לקדו' שנתקדש' אחרי השמד כלל ואנו מתירים שתנשא לכל איש שתרצה כי אין שם עדים כשרים בשום צד וכיון שהעדים אינם כשרים הקדושין אינם קדו' כלל ואם תשאר גם כן זקוקה ליבם אין כאן זיקה כלל ואין צריכ' גט חליצה כלל ומותרת להנשא כנז' ולכל זה אין ספק כלל. ולהודיע הדברים והאמת האלה חתמנו שמותינו פה. יוסף בכמהר"ר שלמה טאיטאצאק זללה"ה. תא חזי הורה להתר גבר' רבה וגם העיד על חכ' גדו' ועליהם קא סמיכנא אני אליעזר השמעוני:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |