שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/ט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה יורונו רבותינו על דין נער אחד שהוחזק לקטן ופתהו ראובן לקדש את בתו הקטנה ואחר עבור ב' ימים שקדשה נתחרט הנער ההוא ממה שעשה ונתקוטטו קרובי הנער עם ראובן הנז' על שפתה הנער לקדש את בתו בלתי רשותם ובאו לפני ב"ד וטען ראובן הנז' שהנער הוא בן י"ג שנים וכי קדושיו קדושין וקרובי הנער טענו שאינו אלא בן י"א שנים ושאין ממשות בקדושיו עד שנמנו וגמרו הב"ד ההוא להכריז בגזירת חרם בכל הבתי הכנסיות על כל בר ישראל שיודע עדות או רמז עדות שהנער הוא מי"ג שלמי' שיבא ויעיד לפני ב"ד ואחד מהנמצאי' שמה היה מוחה על ההכרזה ההיא באומרו שיותר טוב להכריז בסתם על כל מי דיודע בבירור בן כמה שנים הוא הנער שיבא ויעיד כי בזה האופן ימצאו רבי' מאנשי הארץ מעידים בבירור שהנע' הוא קטן כדברי קרוביו והב"ד ההוא לא רצו להכריז ככה בהיות שעלה במחשבת' שאין לסמוך על המעידים שהנער ההוא קטן לבטל הקדושין כי אם על המעי' שהוא ן' י"ג וכן היה שהכריזו על כל מי שיודע בבירור שהנער ההוא ן' י"ג שנה שיבא ויעיד ובהיות ההכרזה דוקא על היודע שהוא בן י"ג המעידים היותו קטן לא באו להעיד ואלו הם העדיו' שקובלו בפני ב"ד על הנער הנז' שהוא בן י"ג שנה. במותב תלתא כחדא הוינ' אנחנא דייני דחתימנא לתת' כד אתא קדמנא כ"ר מרדכי נאפולי והעיד בתורת עדות איך עתה שבעה שנים וארבע חדשים שנפטר כ"ר משה קריספין נ"ע אבי המקדש הנז' והיה אומר קדיש על אביו ושאל לעומדים שם בן כמה שנים הוא והשיבו לו שהוא בן חמש שנים עוד בא כ"ר יונה טובי והעיד בתור' עדות איך בחג הסכות שעבר נגמרו ח' שני' שהיה אוכל בבית כ"ר משה קריספין נ"ע אבי המקדש הנז' ואז נ"ל שהיה הנער הנז' בן ה' שנים וכמעט יותר. עוד בא כ"ר יודה לוי והעיד בתורת עדות איך באותה שעה שנתמנה כ"ר משה קאקמו נ"ע להיות חתן תורה שהוא ביום שמחת תורה וקרא לכל אהוביו לאכול ולשמוח עמו קרא ג"כ לכ"ר משה קריספין נ"ע אבי המקדש הנז' והיה גם הוא שם ובא בספור דברים עמו ושאל ממנו בעד בנו המקדש הנז' בן כמה שנים הוא והשיב לו שהוא ן' חמש שנים וחקרנו אנחנו דייני חתומי מטה לדעת בבירור כמה זמן יש שנתמנה ר' משה קאקמו נ"ע לחתן תורה ונתברר לנו שיש ט' שנים שלמים ויותר ולפי עדות זה הנער הוא מבן י"ג שנים ומעלה כל זה עבר בפנינו פה טיוה היום יום ב' ט"ו לחדש חשון שנת השכ"א ליצירה והכל שריר וקים. שוב בא אבי המקודשות ואמר בפני ב"ד חשוב בשבועה חמורה שמה שאמר שהמקדש בן י"ג שנים לא ברירא ליה בודאי ולאפוקי משכנגדו קאמר הכי וזה לשון המעשה ב"ד במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא דייני דחתמינו לתתא כד אתא קדמנא כ"ר יונה עדילה וחמר לנא ידיע ליהוי לכון דהא דאמינא זה לי כמה ימים ע"ע קדושין שקבלתי מנער א' לבתי הקטנה שהנער המקדש הוא בן י"ג שנים לא אמרתי כך מפני שהייתי יודע בודאי שהוא בן י"ג או שנכנס לי"ג כי הנני מודה בפניכם שאיני יודע אם הוא בן י"ג או י"ב או בן כמה שנים הוא ואם אמרתי אז שהיה בן י"ג כלו' שנכנס לי"ג בחשבי שאם באולי ימצאו עדים מעידים שנכנס לי"ג שיהיו קדושיו קדושין דדינא לא גמירנא ועתה שהכריזו בכל הבתי כנסיות שאם ימצא שום אדם מעיד שהנער הוא בן י"ג שנה ויום אחד שיבא ויעיד ולא נמצא שום מעיד על זה והוחזק הנע' לקטן גם אני מודה שהוא קטן וכדי לאמת יותר את דבריו נשבע בפנינו ש"ח בנקיטת חפץ שהאמת הוא שאינו יודע בן כמה שנים הוא הנער ומה שאמר אז שהנער היה בן י"ג ר"ל שנכנס לי"ג וזה על הספק ואם כן הנער נשאר בחזקת קטן כל זה עבר בפנינו היום יום ו' כ"ט לסיון משנ' השכ"א ליצירה והכל שריר וקים:
בענין הנוגע לעדות כבר כתב הח' הש' הפוסק נר"ו כל הצריך דודאי אין בזה העדות ממש ועוד נ"ל דהוי עד מפי עד כיון שלא העיד האב בב"ד ולזה כיון לדעתי הח' נר"ו כשאמר דדוקא כשהוא מכוין להעיד ואין עדות אלא בב"ד עוד היה נלע"ד שאפי' שהיה אביו מעיד באותה שעה אפשר דלא הוה מהני כלל דלא מיקרי עדות אלא בשעה שדברי העדות מעלים ומורידים לאי זה דבר אבל כשדברי העדים באותה שעה אינם מעלים ולא מורידים הוה ליה דברים בעלמא ונ"ל לדקדק כן מלשון הרמב"ם פ"ב מה"א וז"ל האב שאמר בני זה בן ט' שנים ויום א' בתי זו בת ג' שנים ויום א' נאמן לקרבן. וכן היא מימרא דרב חסדא בגמ' וכן הוא לשון הבריתא ופירש"י בן ט' שנים ביאתו ביאה כו' בת ג' ביאתה ביאה לחייב הגדול הבא עליה הא קמן דנר' דדוקא כשדברי העדו' מחייבים דבר מה הוא דאמרינן הכי אבל כשאומר על בת שני שנים או על הבן בן ד' או ה' שנים שאותה שעה אין דבריו מעלים ולא מורידים אלא לאחר זמן נראה דלא מיקרי עדות כלל כך נ"ל אלא שמ"מ לא נתיישבתי בזה שהיה צ"ע וישוב הדע' ולהיות כי לעת הזא' א"צ גם לאפס פנאי אני מניח זה אלא שהאמת העדות בטל ומבוטל כחרס הנשבר כמו שביאר היטב הח' נר"ו ופסול הוא אלא מה שצריך לדקדק בנ"ד הוא זה דמאחר שבא בשאלה שאבי הבת אמר שהנער היה בן י"ג וקי"ל בקדושין ובכתובו' דנאמן האב לאסור את בתו הקטנה או נערה כיון שיש ברשותו לקדשה למישירצה כמו שלמדי מן הפסוק את בתי נתתי אסרה א"כ אלו אמר קדשתי את בתי היתה אסורה לכל העולם וא"כ גם עתה נאמר דאיהו שוייא חתיכא דאיסורא כיון שאמר שהנט' היה בן י"ג שנה וראוי לקדש וקדושיו קדושין לא גרע מהא דתנן בקדושין פ' האומר היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ואם כן מטעם זה היה כר' דבנ"ד היתה צריכה גט והטעם דאמרי' בכתובות פ"ב האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת הפה שאסר הוא הפה שהתיר ותני' אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת ופריך בגמ' והא שוייא נפשה חתיכה דאיסורא אמר רבה בר רב הונה כגון שנתנה אמתלאה לדבריה ע"כ והשתא איכא למימר דהתם דסתרה דבריה הראשונים עכ"ז נאמנת באמתלאה בנ"ד דאינו סותר דבריו אלא שמפרש דבריו פשיטא דנאמן וגדולה מזו כתבו התוס' שם בכתובו' בדבור מנין הפה כו' וז"ל ותימא דאם בא א' ואמר קדשתי את בתי ולאחר שער או למחר אמר לפלו' קדשתי לא יהא נאמן כיון דהשתא ליכא מגו ואומר ר"י דבענין זה שאינו סותר דבריו הראשונים ולא בא אלא לפרש דבריו הראשונים מהימן אע"ג דליכא מגו וקרא אצטריך היכא דקאי האיש שקדש קמיה כו' ועוד אומר ר"י דאפילו בכה"ג מהימן כל א' מגו כו' ע"ש וא"כ בנ"ד כ"ש נמי דנאמן לפרש דבריו ולומר דהיינו שנכנס לי"ג שכן דרך בני אדם דיום א' בשנה חשוב כשנה לגבי הא שיקראו אותו בן י"ג וכ"ש בטעם שנותן לדבריו כי חשב כו' וא"כ ודאי נר' דנאמן עוד נר' להביא ראיה ממ"ש הרא"ש בתשובה באשה שאמרה קדשני פ' בפני פ' ופלוני והלכו למ"ה נאסר' בקרובי ראובן עפ"י דבורה אבל אמרה קדשני סתם ולא אמרה בפני עדים אין בדבורה כלום הרי משמע דאפילו שאמרה קדשני סתם דסתם משמע עפ"י עדים כדרך הקדושין עכ"ז אמר דליכא למיחש למידי כיון שלא פירש בהדיא דבפני עדים קדשה איכא למימר כי היא חשבה שאותם קדושין הוו קדושין ולהכי אמרה כן גם בנ"ד נמי אע"ג דאמר שהוא בן י"ג שנה איכא למימר שאמר כן לפי דעתו שכשנכנס לי"ג נקרא בן י"ג אמנם כיון שלא פירש בן י"ג ויום אחד כנז"ל ונאמן האב כו' ודאי דנאמן לומר שבן י"ג קרא אותו שנכנס לי"ג וכ"ש בנ"ד דבחזקת קטן קאי עפ"י רוב העדים וע"פ קרובין וגם לא ראו ב' שערות דכל זה מסייע להעמיד האשה בחזקת פנויה ואינה צריכה גט כנלע"ד ומ"מ אמינא שאיני רוצה לסמוך על דעתי עד יסכימו עוד שני מורי הוראה עמנו כה אמר הצעיר:
כבר יכול כל מעיין אפילו מתחיל מן המתחילים לראות שכל מ"ש היה בהנחה שאין עדים שיעידו לא על גדלות הנער ולא על קטנותו ולכן כתבתי שהיה אפשר וראוי להיו' כן שקטנה זו בחזקת איסור עומדת מן הטעם הנז"ל ומה שהתרתי היה מן הטעם הנז"ל ג"כ ולא עלה על דעתי שהיה מקום לטעות אפילו למי שלא ראה אור מימיו ועכ"ז השנאה אשר שנאתו עורו הטיח דבריו באומרו שאחר שיש עדים שהוא קטן לא שייך למימר שוייא כו' והאמת כן חשבתי אני ג"כ ולא הייתי תופס עליו אלא שעיוור את עיניו כנז' ומ"מ אח"כ מצאתי ראיתי תשו' הרשב"א אשר ממנה יש הוכחה גמורה שאפילו היכא דאיכא עדים היא אסורה אם לא מן הטעם שזכרתי והביאה בב"י בי"ד סי' ב' על פ' שראו עדים ששחט בהמה א' והוא אמר שלא שחטה כלל והשיב שלאחרי' מותר לאכול ממנה ולא לו מטעמא דכבר שוייא אנפשיה חתיכה דאיסורא הרי שאפילו במקום שיש עדים מכחישים אותו בפירוש אסורה לו הכא נמי ה"ה והוא הטעם ואפי' תימא דיש לחלק מ"מ לא דבר רק הוא ובפרט שנוגע לענין ערוה וצריך טעם גדול וכולי האי ואולי מ"מ נקטינן מיהא דודאי המדבר שדבר לא ידע בין ימינו לשמאלו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |