שו"ת מהרי"ק/קלח

שו"ת מהרי"ק ‏ קלח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ועל קושיית (א) האיילונית אשר תליתי דעת המיימון והסמ"ג דמפרשי' הא דקאמר האי תנא סבר לה כר' מאיר בחדא דהיינו באיילונית דאין לה קנס ופליג עלה בחדא בקטנה דיש לה קנס. כתבת מר כי איננו פשוט להבין ככה דמאחר שמתחילה דימה אותה התלמוד אם היה חוזר ומחלק ביניהם היה לו לפרש ולומר בהדיא באיילונית סבר לה כר"מ וכו'. ובקטנה כרבנן או האי תנא מפליג וכו' כדכתבת. העבודה ידידי דקדקת דקדוק ראוי וכל אשר יוכל איש לדקדק בזה לא הפלת דבר ואף אני הצעיר בכותבי לך דקדקתי כמותך על אשר דקדק' ועל הבירור בהיות עומדים לפי דעתינו בין הרים גדולים הלא הוא רש"י והמיימון:

ועוד שהקשו עליו על המיימון פוסקים אחרונים קושיא זו ולא תרצוה לא יאמר בה דברים ברורים כ"כ שלא ימצא בע"ד פתחון פה לחלוק דאפשר בא בעל אבי העזר ולא תרצה הגהות ולא תרנוה חדושים ספרדים אשר מצאתיה בהם מאז ולא תרצוה עד שבא יתמא דיתמא חסר דעת כמוני ויתרץ אותה על הבירור כי לא לכמוני הניחו מקום להתגדר ומודה אני שהרבה פתאים יש לחולקים על המיימו"ן והסמ"ג ויש להם על מי יסמוכו. ואני לא באתי כי אם ליישב דעתם:

ולפי הנראה לע"ד יש לתלותו במה שכתבתי ואשר הקשה מר מה עניין רבי מאיר לזה וסתר מה שכתבתי דמכ"ש דקטנה שמעינן ליה לר' מאיר באיילונית משום דאכתי לא ידע טעמא דרבי מאיר עד דפריך בתר הכי מ"ט דרבי מאיר וכו' לא ידענו מאי קשיא ליה חדא דאף אי לא ידע טעמא ולא נילף מק"ו מ"מ איילונית ילפינן מקטנה בבניין אב לומר שאין לה קנס דפשיטא דלכל הפחות לא עדיפא מקטנה. ועוד דאין להוכיח כלל דהמקשן לא ידע טעמא דרבי מאיר מאחר דלא סתמא דתלמודא הוא דבעי לקמן מאי טעמא דרבי מאיר. אלא רב חסדא דקאמר לקמן מאי טעמא דרבי מאיר דאמר קרא וכו'. ואשר הוקשה לך אשר מתחילה דימה אותה ואם כן לא יתפרדו כל זמן שלא פירש בתלמוד לע"ד נראה דאדרבה יש לדקדק משיטת הגמרא דידע שפיר דאיכא לפלוגי בין קטנה לאיילונית אלא שהיה מקשה מכח הברייתא כדכתבתי דאם לא כן כשהקשה מתחילה. וזה לשונו הא קטנה דעלמא אית לה הא מני רבנן היא דאמרי קטנה יש לה קנס אימא סיפא איילונית אין לה קנס ולא פתוי אתאן לרבי מאיר דאמר קטנה אין לה קנס והא מקטנות וכו'. אם היה נראה לו למקשן דבר פשוט שאין לחלק בין קטנה לאיילונית ולמה הזכיר לא רבנן ולא רבי מאיר היה לו להקשות בפשיטות מרישא לסיפא. הא גופיא קשיא אמרת ממאנת אין לה הא קטנה דעלמא יש לה אימא סיפא האיילונית וכו' והאי מקטנות וכו' אלא ודאי דלא פריך אלא מכח הברייתא דלקמן כדפי' ולכך מקשה מרבי מאיר דפליג אפילו בקטנה וכן רבנן ארבי מאיר אפילו באיילונ' מכח הברייתא ואשר כתב מר שהיה לו לפרש בקטנה סבר כרבנן ובאיילונית כרבי מאיר כי כן דרך התלמוד כל היכא דמפליג במאי דלא אסיק אדעתיה לפלוגי והביא ראיה מפ"ק דעירובין (דף י"ז) דקאמר רבי יוסי בר יודא סבר לה כאבוה בחדא. וכו' והדר מפרש במאי סבר ובמאי פליג לה לע"ד נראה דאי משום הא לא אריא דהתם דין הוא שיצטרך פירוש דהא לא הזכיר כלל באותה סוגיא עניין גבוה עשרים אמה כדי שנדע דקאי אגובה דעשרים אמה הא דפליגי אאבוה עד דמפרש ליה וכן סוף פרק כירה (שבת דף מד) כיוצא בו רבי אליעזר בר' שמעון סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כאבו' בחדא דלית ליה מוקצ' ופליג עליה בחדא דאלו אבוה סבר כבתה אין לא כבתה לא והתם נמי לא איירי עד השתא בעניין כבתה אין וכולי. ועוד י"ל דלא דמיא הך דהכא לההיא דפ"ק דעירובין ולא לההוא דסוף פרק כירה דבתרווייהו אביי הוא דקאמר למילתא אמר אביי רבי יוסי בר יודא סבר לה כאבוה בחדא וכו' אמר אביי רבי אליעזר בר' שמעון סבר לה כאבוה וכו ומשום כך חוזר רב אשי בסדר התלמוד לפרש מילתיה דאביי דלא קים ליה בגוה עד דמפרש לה אבל הכא שסתם הקשה מרישא לסיפא. והוא עצמו תירץ סבר לה כוותיה בחדא וכו'. אין צריך לבעל התלמוד לפרש במאי סבר ובמאי פליג דאיהו קים ליה במלתיה וכן נראה דצריך לחלק בכך גם לפי דעת מר מהא דגרסינן ריש פ"ק דשבועות (דף ג) גבי הא דפריך מני מתניתין אי רבי ישמעאל קשיא שבועות אי ר' עקיבא קשיא ידיעות ומסיק אלא אמר רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי והדר מפרש בידיעות סבר כר' ישמעאל. ובשבועות סבר כר' עקיבא ובודאי דלא אסיק המקשן אדעתיה למימר דפלוגתא דידיעות ושבועות מיתלי חד בחבריה אלא דפריך מכח מני ואפי' הכי חזר התלמוד לפרש דברי רב יוסף וכן ריש פ' כל הבשר (חולין דף קד) כיוצא בו אמר רב יוסף רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי והדר מפרש בבשר וחלב סבר לה כרבנן בנדרים סבר לה כרבי עקיבא ואע"ג דפשיטא דלא אסיק המקשה אדעתיה למיתלינהו חד באידך דמה עניין בשר בחלב לעניין נדר אלא דהדר תלמודא לפרש דברי רב יוסף בר מן דין ובר מן דין לענייו' דעתי נראה דאין לדמות לשון התלמוד זה לזה דפעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה בכיוצא בעניינים אלו שאינו אלא פירוש בעלמא וכדאשכחן בנזיר פרק ג' מינין (נזיר דף לו) גבי הא דפריך אביי לרב דימי דאמר כל חיסור שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסור נזיר וכו' מהא דשתי קופות וקאמר בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתר מצערף לחיסור וכולי ואילו פרק אלו עוברין (פסחים דף מד) דאיתא לכולא סוגיא כדהתם ופריך אביי לרב דימי נמי מההיא דשתי קופות לא מפרש להאי בשלמא כלל וכן בכמה מקומות ותדע דכן הוא דא"ל הכי וגם לפי דעתם דדוקא מיניה וביה דהכא לא מפרש תלמוד במאי סבר ובמאי פליג ובעי' למימר דהיינו משום דפשיטא הוא דבאיילונית פליג עליה ובקטנה סבר כוותיה כיון דליכא למיתלינהו כלל חדא באידך ואילו סוף פ"ק דנדרים (דף יא) גבי הא דתניא חולין החולין בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר וכולי דמסיק עלה האי תנא סבר לה כרבי מאיר בחדא ופליג עלה בחדא הדר מפרש סבר לה כוותיה בחדא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ופליג עליה בחדא בקרבן ואע"ג דלא דמי כלל להדדי אלא מכח מני וכן ריש פ"ק דתמורה (דף ב) גבי הא דתנן ואם המיר מומר וסופג את הארבעים דמוקי ליה כרבי יודא ומדאמרינן הכל לאתויי יורש דלא כרבי יודא ומסיק דהאי תנא סבר לה כרבי יודא בחדא ומפרש דהיינו לענין לאו שאין בו מעשה ופליג עליה בחדא לענין יורש וכו'. ואע"ג דפשיטא דלא דמו כלל ואי לא משום דקשיא לו מדוכתא אחרינא הוה אמינא דאדרבה דרך התלמוד לחזור לפרש בכל מקום במאי סבר ובמאי פליג כמו שהוכחתי מכל הני ראייתי לעיל. והכא שאני דלא מפרש משום דלא מכריע תלמודא אם נאמר דסבר כר' מאיר לענין קנס מכל וכל ופליג עליה לענין מיאון כדפירש"י או אם נאמר דגם לענין מיאון סבר כר' מאיר ופליג עליה לענין קנס דקטנה וכדפיר' ליישב המיימו"ן והסמ"ג אלא דקשיא לי מפרק לולב הגזול (סוכה דף לג) גבי הא דתנו רבנן הותר אגדו בי"ט וכו' דמסיק עלה האי תנא סבר לה כרבי יודא בחדא ופליג עליה בחדא והתם לא מפרש בהי סבר ובהי פליג אלא ודאי שאין לשון התלמוד שוה בכל מקום בכיוצא בזה. (ב) ואשר כתב דקשה קצת לפי' א"כ מאי פריך ודקארי לה מאי קארי לה נימא דהוקבעה קושיא זו בבית המדרש כדי שנדע דגם באיילונת פליגי רבנן לא הבנתי דעתו בזה דגם בלא דומיא להדדי איכא למשמע מפשט הבריי' דאמר איילונית יש לה קנס דע"כ רבנן פליגי גם באיילונית ולא שייך לאיתויי הא דרמי לה מירמא מאחר שפשוט הוא לאוקמינה חדא כר"מ וחדא כרבנן. ואשר הביא ראיה מריש עירובין שסדר התלמוד בדברי המקשן מה שהיה צריך למתרץ ואע"פ שלא צריך למקשה כלל אני בעניותי לא ידענא שהביא בדברי המקשה מה שצריך למתרץ אם אינו צריך גם למקשן. ואי משום שפיר' ריצב"א דרב אשי שסדר התלמוד הניח פסוק דתרומה ותפס לו אותו של ויקהל. גם בדברי המקשה מפני שידע שבו יתרץ פשיטא דלא דמי כלל דמ"מ היה צריך להביא פסוק אחד או דתרומה או דויקהל להוכיח שפתח החצר היה רחב עשרים. וכך יש לי להביא מויקהל כמו מתרומה. אלא משום שהתחיל להביא פסוק דתרומה בו היה מסיים אי לאו משום שרב אשי אשר הביא אותו של ויקהל תחת אותו של תרומה משום דידע שבו יתרץ. אבל מ"מ אין ראיה כלל משום שסידר דברי המקשה ללא צורך בהם כדי לתרץ תירוץ המתרץ. ועוד דהתם נמי ריצב"א הוא דמפרש הכי אבל לשני הפירוש' שפי' רש"י. וכן לפי' ר"ת בספר הישר כאשר הביאוהו תוס' שאנ"ץ לא יתכן פי' ריצב"א כלל ולמה לא נאמר דהמיימוני והסמ"ג ס"ל בהא כדעת אותן המפרשים דלא ס"ל פי' ריצב"א ולא ירדו לשיטה זו כלל דפשיטא שלא יאמר כן כ"א על פי ההכרח ולדידהו אין ראיה ולא זכר לדבר וע"כ לא גרסי' קלטים ט"ו אמה אלא ט"ו אמה קלעים שהוא פסוק דתרומה וכן הוא בהרבה ספרים דאלת"ה יקשה להה אמאי שביק וכו' כדהקשה והיאך ימצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש. סוף דבר לא הבנתי דעתך בזה ואתה הודיעני נא לי ואדעה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף