שו"ת מהרי"ק/קח
|
< הקודם · הבא > |
הכהן הגדול מגדול עוז וגבור' במלחמתה של תור' מרבה המשרה ולשלום אין קץ מאתי הנרדם ויקץ כאיש אשר יעור משנתו מפלפולי דמר וממשנתו הרב הגדול מהר"ר שמעון כ"ץ יצ"ו שלום רב (א) על דבר ההלואה לכותים על המשכונות בחולו של מועד דכתב מר דדבר היתר הוא בארצכם ואף במקומות אחרים דמדמי אותם המעורבים לדבר האבוד אמינא בה מילתא כי היכא דתתרוח שמעתתא והוא כי לע"ד נראה דבר פשוט הוא דאין הלוא' נקראת דבר האבד בסתם מקומות אם לא להלות לכותים אשר דרכם ללות מאותו ישראל. וכמו שכתב האשרי וז"ל ואני התרתי בביתי להלות לכותים שרגילי' תמיד בהלואה בביתי שאם לא ילוו להם ילכו להם לבית יהודי אחר וילוו להם וירגילו אצלם דאיכא פסידא עכ"ל הרי לך שלא התיר מטעם פסידא אלא לאותם שרגילין תמיד בהלואה דחשיב כבא לידו כיון שהוא ממכיריו ורגיל אצלו ללות ממנו אבל בענין אחר לא וכמו שכתב רבינו תם ומביא המרדכי בפרק קמא דמועד קטן דדבר שלא בא לידו לא מיקרי דבר האבוד ופשיטא שאם באנו להתיר סתם הלואה במועד דלאו משום דתחשב כדבר האבד הוא אלא כמו שכתב ר"י בשם ר"ת ומביא בס"מג וכן במרדכי וז"ל ועל הלוואה בחולו של מועד כתב ר"י שמעתי מר"ת כי יש מחמירין ולא יתכן לאסור משום פרקמטיא אלא משא ומתן של סחורה אבל הלואה בריבית שרי להיות ומאחר שר"ת מתיר ורוב נוהגים להיתר יש להתיר אעפ"י שהדעת נוטה לאסור עכ"ל מ"מ מאחר שדעת ר"י נוטה לאסו' היה לחלוק ולו' דע"כ לא פליג ר"ת על ר"י אלא דוקא בהלואה דאשראי שאינן על המשכון דודאי בההיא איכא למימר דלא דמיא למשא ומתן של סחורה אבל במלוה על המשכון שדרד המלוה לעיין ולשום המשכון כדי לדעת כמה יכול להלות עליו דמיא טפי למשא ומתן של סחורה. ועוד זכר לדבר שהרי ב"ח קונה משכון אפילו משכנו בשעת הלואתו לענין שיוכל לקדש בו אשה כדאיתא בפרק קמא דקדושין (דף יט) ומספקא לן נמי בשילהי ע"ז (דף עה) משכנתא קניא ישראל מגוי ואין לו' אדרבה לאידך גיסא דע"כ לא פליג רבינו יצחק על רבינו תם אלא בהלואה על המשכון אבל בהלואה דאשראי מודה דשרי שהרי כתב האשרי וזה לשונו כתב ר"י בתשובה שלא היה נראה לר"ת לאסור משום פרקמטיא אלא משא ומתן של סחורה ולא הלואה כו' עד וקצת נ"ל להביא ראיה דהלואה שריא במוטד מהא דתנן בפרק בתרא אין כותבין שטרי חוב במועד ומדלא אסר אלא לכתיבת השטר מכלל דהלו' שריא עכ"ל משמע דאם היא הלואה דפליגי ר"י ור"ת אתא לאתויי ראיה דשריא ואם איתא דבהלוא' דאשראי מודו כ"ע דשריא אם כן מה מביא ראיה מדלא אסר אלא לכתוב שטר בו והלא סתם כתיבת שטר הלואה הויא בהלואת דשראי ובאיכא משכון עליה אין רגילות לכתוב שטר אם כן מאי מייתי ראיה להלואה דאיפליגו בה ר"ת ור"י נימא דהא דלא אסור כי אם כתיבת השטר דהיינו בהלואה דאשראי דבהכי מסתבר לאוקמי כדפי' ואין להקשות על דברי שהעמדתי מחלוקת דוקא בהלואה דאשראי אבל על המשכון אסור לכ"ע אם כן מה מקש' הסמ"ג והמרדכי והאשירי לר"ת מההיא דרבינא דהוה מסיק זוזי כולי דמשמע דלא שרי אלא משום דבתר הכי לא הוה משכח לה והוצרכו לומר דכעין פרקמטיא היתה שהיה לוקח מהן יין בפרעון וגם יש תירוץ אחר שדוחק לומר שהיה רבינא רוצה לגבות מהן מטלטלין בפרעון דהוי כמו פרקמטיא והשתא יקשה לפי דברי נוקמא כמלו' שעל המשכון דפשיטא דאין קשה כלל דאם איתא דהוה עלה משכון אם כן היכא קאמר רב אשי לרבינא כיון דהאידנא הוא דמשכחת להו וביומא אחרינא לא משכחת להו כפרקמטיא האבד דמי ושרי אם אית' שהיה בידו משכון מאי פרקמטיא האבד הוה והלא היה משכנו בידו ומ"מ מאחר שכבר פשט המנהג פשיטא שאין בידינו למחות ואפי' הייתה הלכה ברורה לאסור בהלואה שעל המשכון מטעם דפירש' מ"מ על כיוצא בזה אמרינן בי"ט בפרק המביא (דף ל') הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין וכו'. וגם מתוך מה שכתוב בטור אורח חיים וז"ל מי שמלוה לחבירו על חפץ על תנאי שאם לא יפרע לו תוך שמנה ימים שיהיה קנוי לו יש מתירין שהרי העיקר הקניין היא לאחר המועד ואין נראה להתיר שאם כן הותר כל משא ומתן שהכל יערימו לעשות כן ע"כ משמע דלא אפליגו אלא משום הקנייה אבל בהלוא' גופא לא פליג דשריא ואע"ג דהויא על המשכון וק"ו באתרי' דמר כיון שהוא דבר קבוע לעולם באותו עיר להיות היריד תמיד בתוך חג הפסח וכן בחג הסוכות הדעת מכרעת דבכה"ג שרי אפילו פרקמטיא גמור דכדבר האבד דמי כיון שהוא עיקר מחייתם וריוח שלהם ואם יאסר עליהם דבר זה הרי הם יורדים לחייה' כאשר יפה רמזת בכתבך ופשיטא דעדיף משיירה שנזדמנה ומבקשת לצאת ואפילו הפוסקים החולקים ואומרים דכיון שלא בא לידו עדיין דלא מקרי דבר האבד אפשר דבכה"ג מודו דכיון שידוע הוא בלי ספק שהסוחרים באים תמיד למועד היריד הקבוע חשוב כבא לידו ודוגמא לזה מצינו בפרק שני דבבא בתרא (דף כא) גבי הא דאמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחיא כו' עד לימא מסייע ליה מרחיקין מצודת הדגים וכו' ודחי שאני דגים דיהבי סיירא כו' פירש שם רש"י וז"ל מרחיקין מצדת הדג כו' עד אלמא אע"ג דלא מטא לידיה ולא זכה בו מרחיקין וכו' עד שאני דגים דיהבי סיירא נותנין עין בהבטה להיות רגילין לרוץ למקום שראו שם מזון ילכו כיון שהכיר זה חורו ונתן מצודה ומזונות בתוך מלא ריצתו בטוח שילכדינו והוה ליה כמאן דמטא לידיה ונמצא' חבירו מזיקו עכ"ל הרי לך דכיון שבטוח הוא שילכד הדג כיון שהכיר חורו וכן רגילות שנלכדים אע"ג דפשיט' דאין ודאי גמור שילכד מ"מ חשיב כאלו מטא לידי' וחשבינן לחבירו הפורס שם מצודתו כאלו מזיקו הכי נמי איכא למימר דאם נאסר עליהם הלואות היריד הרי הוא כאלו הזקנום וא"כ הדעת נוטה דמקרי דבר האבד ושרי אפילו יחשוב פרקמטי' ומ"מ אע"פ שאנו מדמין לא הייתי אומר לעשות מעשה אם לא מכח מנהג וכדאמרינן בירושלמי אם הלכה רופפות בידך הולך אחר המנהג ואשר נסתפקת אם יכולין למכור המשכונות אשר כבר נחלטו אני בעניותי לא ראיתי מקום לשאלה זו דאם התירו להם לקנות אע"ג דלא מטי לידייהו כ"ש למכור שכבר מטא לידייהו ואם לא ימכרו הרי מפסידין במה שכבר זכו בו שהרי דבר פשוט הוא דאין זה נקרא מכוין מלאכה במועד אלא היכא שיש בידו לעשות המלאכה מלפני המועד והוא מאחר בכוונה להמתין במועד אבל הכא שאי אפשר בענין אחר וגם אם היה מזדמן להם קונה ביוקר כאשר בימי היריד לא היו ממתינין לימי המועד אלא אדרבה פשיטא שהיו מוכרין מיד דבר פשוט הוא שאין זה נקרא מכוין מלאכתו במועד וכ"ש כאשר כתבת שברוב פעמים אין המשכן נחלט ביד ישראל דבר ברור דאין נקרא מכוין דמי יימר שיצטרך למכרו במועד הבא והלא אפילו לעניין שבת החמור אינו נקרא מתכוין אלא היכא דהוה פסיק רישיה אבל היכא דלא הוי פסיק רישיה אפילו היכא דראוי לחשוב שתעשה המלאכה כגון גרירות מטה כסא וספסל אפילו הכי מותר כר' שמעון דדבר שאין מתכוין הוא ואין נקרא מלאכת מחשבת ואפילו רבי יהודה דאוסר לאו משום דחשב ליה מתכוין אלא משום דס"ל דבר שאינו מתכוין אסור כ"ש וכל שכן הכא מאחר שכתבת שברוב פעמים אין המשכון נחלט דלא יקרא מתכוין למכור במועד וזה פשוט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |