שו"ת מהרי"ק/נא
|
< הקודם · הבא > |
ידיד נפשי הח"ר פנחס ואזו"ן יצ"ו שלום קבלתי כתבך הנכתב מאת ק"ק אנק"ונה יצ"ו והנה אמת כי מאד אני נטרד לכתוב במקומות אחרים חי נפשי וגה זנ"כ מחלצני מאוד למהר לשולחו לכן לא אוכל להאריך כלל. אמנם (א) העולה על דעתי הקצרה אחוה בראשי הפרקים ותן לחכם ויחכם עוד והוא כי נלע"ד דודאי יכולים הקהל להתירו מכאן ולהבא כמו שכתבו התוס' פ"ג דשבועות (דף כ"ט) וז"ל ואם תאמר ואותם חרמות שגוזרים על דעת המקום ועל דעת הקהל היאך יש להם היתר דאפילו על דעת הקהל גרידא הוי ע"ד הרבים ועוד דהיאך מישתרו בלא חרטה. וי"ל דדעת הקהל כך הוא שיתירו כשירצו ואפילו בלא חרטה וכו' עד אבל חרמות שאנו גוזרים הכל תלוי בדעת הקהל לחוד עכ"ל התוספות וכן כתב רבינו אשר בפ"ג דשבועות וחרמות שאנו מחרימין אף על פי שאנו מחרימין על דעת המקום יש להם התרה וכו' עד דחרמות שאנו מטילין על הצבור אין להם דין נדרים וחרמים להצריכ' חרטה והתרת חכם וכו' עד הלכך מנדין ומתירין הם בעצמם עכ"ל וכמו כן כתב בטור יורה דעה ולא הביא שום חולק ואף על גב שרגיל להביא כל הדעות וכן משמע נמי מתוך מה שכתב המרדכי בשבועות ובגיטין פרק השולח דודאי יש היתר לחרמות שלנו שהרי כתב וז"ל על דעת המקו' ועל דעתי פירש הקו' דהיינו ע"ד רבים וכו' עד ולפי טעם הקונ' קשה איך יש היתר לחרמות שגוזרים ע"ד המקום וע"ד הקהל. ונראה דלא אומר משה כן אלא משום שמא יערימו כדאמרינן משום קניא דרבא עכ"ל וכן כתב הסמ"ג בשם רבינו שמשון ומשמע דפשיטא דוודאי יש היתר לחרמות שגוזרי' על דעת המתו' ושכן פשט המנהג מדקא מקשה לפרש"י איך יש היתר לחרמות כו' ואי לאו דמילתא דפשיטא ליה דיש היתר מה מקשה נימא דאין הכי נמי דאין היתר ואיך יסתור פי' רש"י משום כך אלא ודאי פשיטא ופשיטא דס"ל למרדכי ולרבינו שמשון דבר פשוט דיש היתר. אמנם אין ראיה מכאן שלא יצטרך פתח וחרטה לכל הפחות. אבל מתוך מה שכתב המרדכי בפ"ב דבבא בתרא בשם ראבי"ה וז"ל ראיתי בתשובת שבאו מאיי הים שאלו זקני פארי"ז כו' עד והשיבו דקיי"ל כר' עקיבא וכו' עד ואין נראה לו הך ראייה דהתם נדר מחמשה בני אדם כולי עד כשגוזרים גזירה על דעת הקהל אין חלה מתחלה אלא לפי דעתם וחפצם לגמרי הן להתיר לגמרי הן לזמן מועט עכ"ל הרי לך בהדיא דפסק ותני דאין חלה מתחלה אלא לפי דעתם כו'. ומשמע דאין צריכה להתרה כיון דמתחלה לא חלה אלא לפי דעתם. וגם מלשון תשובת הרשב"א משמע כן שהקהל יכולים להתיר שהרי השיב וז"ל ומה שנהגו הקהלות להתיר היינו משום דכל שנהגו כן מתוך המנהג כל שמרחימין ומשביעין נודע שעל דעת כן משביעין ומחרימין שיוכלו להתיר לעצמם כל זמן שירצו. והרי נדר זה כנדר האשה שאביה ובעלה מפירים נדריה לפי שעל דעתם היא נשבעת עכ"ל מדקא מדמי להו לנדר האשה משמע דלא בעי לה פתח ולא חרטה דומיא דבעל ואב דלא בעי לא פתח ולא חרטה. והרי לך מכמ' רברבי דיש היתר לחרמות צבור ואפילו בלא פתח וחרטה כמו שכתבו התוספות ורבינו אשר וטור יורה דעה בהדיא וגם מתוך דברי שאר הפוסקים שהבאתי למעלה יש לדקדק כן שמותרים בלא פתח וחרטה כדפירש לעיל. ועל זה (ב) יכולים ק"ק אנק"ונה יצ"ו להתיר חרם שלהם מכאן ולהבא גם בלא פתח וחרטה. אמנם קצת משמע מתוך דבריך שגם בלשעבר נסתפקתם האם יועיל לעקרו החרם למפרע מדשאלת אם צריך להחזיר הוצאת ממון. ונלע"ד שאין יכולי' לעקור החרם למפרע כלל אלא מכאן ולהבא דווקא שכן השיב הרשב"א וז"ל. ועל כן נראה לי שאין חרמי צבור ניתרים אלא מכאן ולהבא אבל מה שעבר אין ניתר דהיתר הציבור מיגז גזו וכהפרת הבעל עכ"ל והרי לך בהדיא שכתב שאין להם היתר אלא מכאן ולהבא דאיסורא דעבד עבד אמנם גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד אלא שתשובתם קשה מפני אונאת הממון ופשיטא דתשובה מעליא לא הוי אלא אם כן יחזירו הממון לאשר אשמו לו. ומכל מקו' תועיל המחילה באותה שימחלו להם בהדיא אם יהיו גדולים אבל חלק שאין רוצי' למחול מעכב עליהם. וכן אי אפשר דלא היו הרבה קטני' נגזלים בזה הענין מצד עצמם או מצד אביה' או מצד מורישם מי שהיה ובהנהו פשיטא דלא שייך בהן מחילה דהא אלו בני מחילה נינהו כיון שהם קטנים. אמנם מאחר שכתבת שאם באו להחזיר שלא יספיק להם כל אשר להם אפשר לומר דתשובת' קלה כדגרסינן בב"ק פרק הגוזל קמא (בבא קמא דף צד) הגזלני' ומלוי ברבית אף על פי שמחזירי' אין מקבלין מהם ומפרש התם מפני תקנת השבים ומיהו מסיק התם דבימי רבי נשנית משנה זו (ג) ופירוש רבינו תם דלא תקן אלא לאותו דור. ומכל מקום ר"י פירוש בענין אחר ומחלק בין גזלני' שכל ימיהם נהנו בגזל וצריך להקל מעליה' כדי שיוכלו לעשות תשובה. ולדידיה אפשר לומר דהכי נמי כיון שנשתרשו כ"כ בחטא ואי אפשר להם להשיב שלא יספיק להם ממונם גם בזה שייכא התקנה שתקן רבי שלא יקבלו מהם אפילו באו להחזיר.
ומכל מקום פשיטא שטוב היה להם להחזיר אם היה באפשר ואם אי אפשר להם להשיב יתירו מכאן ולהבא לכל הפחות שהרי מותר גמור הוא וכדפי' לעיל.
וגם אי לדידי צייתי יקבלו מליה' תעניות בכל שבוע שני וחמישי ושני משך זמן מה י' מן הקהל אם יהיה באפשר או לכל הפחות שלשה מהם יתענו בכל ב' וה' וגם יתן כל נושא עול ביום התענית איזה דבר לצדקה אפילו לא יהיה אלא פרוטה ויחלקוהו לעניי העיר אם ישנם שם בו ביום התענית קודם שיאכלו. ואם כן יעשו מובטח אני שיתעשת להם האלקי' ולבניה' וי"י הטוב יכפר בעדם כי רב חסד הוא.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |