שו"ת מהרי"ק/יח

שו"ת מהרי"ק ‏ יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

על דבר שמעון שתובע מלאה חמותו מאה פרחים שנשתעבדה לו בשער נוצרי על יד סופר א"י כמנהגן בערכאותיה' ואותו השטר היה מחמת פשרה שנתפשרו ביניהם מפני חלק ירושת אשתו שהיה תובע מלאה חמותו. נלע"ד שאין באותו השטר ממש מאחר שלא נעשה בערכאותיהם כמו שכתוב בטור ח"ה וז"ל. ולדברי (א) הכל אותם השטרות שכותבים הסופרים אין להם דין ערכאות אע"פ שהסופרים ממונים מפי השופטים כיון שאין נעשים בפני השופטים עכ"ל וכן משמע גם מתוך דברי הרשב"א דבעינן חתימת הערכאות וכן דבר פשוט לע"ד וכ"ש בזמן הזה דמעשים בכל יום בהני סופרים מזייפי' וריע חזקייהו ואפילו תודה לאה באותו השטר שאמת הוא שציותה אותו לסופר לכתוב מ"מ מאחר שלא מחמת מעות שהלוה לה שמעון חתנה נעשה השטר ההוא אלא מחמת פשרה חלק ירושת אשתו לע"ד נראה דלית ביה ממשא וחספא בעלמא הוא כמו שכתוב בטור ח"מ וז"ל אבל שטרי מתנת כו' עד וכן שטרות הודאות שפלוני הודה לפלוני שהוא חייב לו או פשרות או מחילות שנעשו אינם כלום אפילו נמסרו בפני ישראל הרי לך שכתב דפשרות שנעשו ואפי' נמסרו בפני ישראל שאין כלום והכי נמי אין כח באותו שטר ואין שמעון יוכל לבא על לאה חמותו אלא מכח חלק ירוש' אשתו בנכסי חמיו וא"כ הוא שהכניסה לאה לבעלה יתר על כתובתה פשיטא שבעלה צריך להחזיר המותר וזה יחלוקו בין שתי הבנות ר"ל אשתו של שמעון ואשתו של יהודה בנות של יעקב בעלה של לאה אחרי אשר תטול אשת יהודה כנגד מה שנטלה כבר אשת שמעון אבל אם לא הכניסה לאה אלא כדי כתובתה נלע"ד שאין לשמעון עליה ולא על בעלה כלום כדפי' לעיל ומה שטוען שמעון כי לאה חמותו לא נשבעה על כתובתה אע"ג שפסק מהר"ם הלכה למעשה שאין במתנ' האלמנה ממש (ב) שנתנה קודם שנשבעה על כתובתה ולא כדברי רבינו שמחה ורבינו ברוך ורבינו אבי"ה וכתב עוד דאפילו אם לאחר שנתנה נשבעה כו' מ"מ בשעת שנתנה לא היה לה כח וכו' מ"מ דבר פשוט הוא דע"כ לא קאמר מהר"ם אלא לענין שלא תחול המתנה למפרע משעת נתינה ונפקא מינה דאם בין מתנה לשבועה לוותה מאחד או חזרה וכמה וכמה דברים אבל שלא תחול המתנה משעת שבועה ואילך אם לא קדם לה דבר אחר המבטל' דבר פשוט הוא דמודה היה שהמתנה היה קיימא דאמאי לא ואין צריך לומר הכא שהיא עומדת תחת בעלה שיכולה לישבע וממילא זכה בעלה בנכסים אחר שבועה דפשיטא דאפילו נישאת (ג) גובה כתובתה בשבועה היכא דנקיטא שטר כתובתה בידה לכ"ע כדכתב המרדכי סוף פרק הנושא וכן פרק השולח מההיא דלא שנו אלא שלא נישאת כו' והכי נמי פשיטא שגובה כתובתה עכשיו לאחר נישואין כדין אלמנה הנפרעת מנכסי יתומים מאחר שאין שמעון יוכל לבא עליה מכח שטר ועוד אפילו היה מועיל שטר כשאר שעבוד דעלמא דנתחייבה לאה לשמעון מתנה באותה מאה פרחים מ"מ אחר שהכניסה הנכסים מיד בעלה המוחזק בממון שהרי רבינו אשר דהוה בתראה טפי מרבינו מאיר סבירא ליה דבמטלטלי מתנתה או מכירתה חלה למפרע אפילו נעשו קודם שבועה מכל מקום לאחר שתשבע נתקיימו למפרע כמו שכתב בנו בעל אבן העזר וז"ל כתב הר"ם שאם מכרה או נתנה מנכסי יתומים קודם שנשבע' מה שמכרה או נתנה קיים ומנכין אותם מכתובתה כו'. וא"א מביא מדבריו בפסקיו לפסק הלכה אבל כתב בתשובה דדוקא במטלטלי כו' עכ"ל. הרי לך בהדיא דבמטלטלין מיהא סבירא ליה לרבינו אשר דמתנתה או מכירתה קיימת אפילו קודם שנשבעה וכן פסק רב אלפס ורבינו שמחה ורבינו ברוך ורבינו אבי"ה וכן הסכים אביו רבינו יואל הלוי וכן דנו בקלוניי' וכן פירש הר"ר משה והעיד שכן דנו בימי הזקנים כמו שכתב המרדכי בכתובות פרק הכותב. ואע"ג דאיכא רברבתא טובא דפליגי מר אמר יחלוקו ומר אמר שאין במתנתה או במכירתה ממש מ"מ כלל גדול הוא בדין המוציא מחברו עליו הראיה. וכן יש לדון היכא דאיכא פלוגתא דרברבתא. וכ"ש שרבו הפוסקים שאומרים שהמתנה קיימת וכדבריהם פסק רבינו אשר שהיה אחרון יותר מכל החולקים עליו בזה ואפילו מרבינו מאיר היה אחרון וכדכתבתי לעיל. והואיל שמתנתה או מכירתה קיימת קודם השבוע' פשיטא דכ"ש הכניסתו לבעלה דעדיף ממכירה כדמוכח בפרק הכותב דגרס שם הא דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו כו' מודה במכנסת שטר חוב לבעלה וחזרתה ומחלתו שאין מחול ומאחר שזכה הבעל בנכסים משעת שהכניסתו פשיטא שאין כח לב"ח דלאה להוציא הנכסים מידו דלא גרע מבעל חוב מאוחר שקדם וגבה במטלטלים וכו'. ואשר טען שמעון דלוי אין כבעל חוב אלא כמקבל מתנה אין בטענתו ממש חדא דמה שהאשה מכנס' לבעלה עדיף ממכר וכדפי' ופשיטא דלוה ומכר במטלטלי דאין ב"ח גובה ממנו דלא גרע מבעל חוב מאוחר כמו שכתב המרדכי בפרק נערה. ועוד אפילו לא נחשוב הכנסה שהכניסתה לבעלה אלא כמתנה בעלמא הלא רבו הפוסקים דסבירא להו שמתנת בריא מפקעת שעבוד גמור כמכר כמו שכתב שם המרדכי והרי לוי מוחזק ולא יהא אלא פלוגתא דרברבתא פשיטא דאמרי' המוציא מחברו עליו הראיה. ואשר טען שמעון כי ראובן עצמו חייב לפרוע חובות אשתו כר' יהודה דדרש לשון הדיוט גם בטענה זו אין בו ממש (ד) ולא מבעי לגירס' רש"י אלא אפילו לגירס' האחרת הלא כתבו התוס' בפרק המקבל (בבא מציעא דף קד) דדוקא בקרבנות שהם חובה לכפרה כגון לידה וזיבה כו'. אבל קרבנות שנדרה או נדבה קודם נישואין או לוות' ואכלה לא ישלם ואע"ג שפסקו ר"ח ורשב"ם דלוותה ואכלה שבעלה חייב לשלם מההיא דר' יהודה הלא רבו הפוסקים החולקים עליהם כדכתב המרדכי בשילהי פרק יש נוחלין וכן פסק הרמ"ה ורבינו אשר דבתראי היו ועוד שהרי נהגו (ה) העם כרב אלפס היכא שלא נחלקו עליו התוס' וכאן התוס' כרב אלפס ואם נפשך לומר דמ"מ יתחייב לוי לפרוע מנכסים שהכניס' לה. שתי תשובות בדבר חדא ע"כ לא קא מבעיא לן בשילהי יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ט) בבעל בנכסי אשתו אי לוקח הוי או יורש אלא לענין נכסי מלוג (ו) אבל לענין נכסי צאן ברזל פשיטא דלוקח הוי דהא קבל עליו אחריות וחזרו להיות בנכסי הבעל. וכי היכא דפשיטא לן דלוותה ואכלה ועמדה ונשאה דאין הבעל חייב לפרוע מנכסיו כדכתבו התוס' פרק המקבל ה"ה דפשיטא לן דאין חייב לפרוע ממה שקבל עליו אחריות דלענין זה הוו כנכסיו ממש. והכי מפליג בפרק החובל (בבא קמא דף פט) דקאמר שם אביי אם אמרת בנכסי מלוג יאמר בנכסי צאן ברזל. תדע דכן הוא שהרי כתב בעל אבן העזר בשם אביו רבינו אשר השיב רבינו אשר וז"ל וששאלת' ראובן (ז) ששיד' לאה ושלח לה סבלונות והלכה לאה ונשאת לאחר ועתה תובע ראובן הסבלונות והיא משיבה שאין לה מה לשלם כי כלתה ואכלה כל הסבלונות והשיב שאם לבעלה נכסי מלוג ראובן גובה מהם סבלנותו דהוה ליה כמלוה בשטר שדרך לשלח סבלונות בפומבי הלכך גובה מנכסי מלוג שהכניסה לו עכ"ל. משמע מתוך דבריו תחילתן וסופן דדוקא הכניסה לו נכסי מלוג הוא דגבו מהבעל הא לאו הכי לא ואע"ג דחשיב ליה כמלוה בשטר כדקאמר שדרך לשלוח סבלונות בפומבי. ועוד שהרי דבר פשוט הוא דלעניין תוספת המאה פרחי' שהוסיף לה בשטר נוצרי דלא שייך למימר דהוי כמלו' בשטר דלא שייך פומבי בכה"ג ולא דמי להא דאמרינן בשלהי יש נוחלין (בבא בתרא דף קלט) שאני פרנסה דאית ליה קלא ולכל הפירושים לא עדיף ממלוה על פה והרי שוו רוב הפוסקים דבמלוה על פה אין הבעל חייב לפרוע כלום מנכסי מלוג שהכניסה לו וכל שכן מנכסי צאן ברזל כדפי' לעיל וגם פשיטא דאיכא למימר הכא דשמעון הוא דאפסיד אנפשיה דלא היה לו להתפייס בשטר דאשה העומדת להינשא וגם היתה כבר משודכ' כאשר בינותי מתוך הטענות דלעיל ועוד דהכא לא חשיב פסידא מה ששמעון איך יכול לפרוע ממה שנתנה לו יתר על חלקו ולא גרע מירושתה דאין לבני משפחה כיון שלא זכו בנכסי' כלל וכלל העולה לפי הנלע"ד שאם לא הכניסה לאה ללוי בעלה יתר מכדי כתובתה שהיה לה על נכסי בעלה הראשון שאין שמעון יכול להוציא מיד לוי בעלה כלום מכל הני טעמי דלעיל דפריך ואם הכניסה יתר על כתובתה תטול אשת יהודה בת לאה הנז' כנגד מה שנטלה אחות' אשת שמעון הנ"ל והשאר יחלוקו בין שתיהן.

וצור ישראל יאיר עינינו ויצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. נאום הנטרד בחבלי הזמן קשור בשלשלאות. הצעיר שבאלפי צבאות.

יוסף קולון בן מהר"ר שלמה זלה"ה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.