שו"ת מהרי"ק/טו
|
< הקודם · הבא > |
על ראובן ושמעון שמכרו חנות שלהם ללוי בקוט"מו בשטר נוצרי וקבל עליו לוי ליתן להם דבר קצב לככר מידי שנה בשנה ויהי לאחר זמן נמצא שלא עלה החנות כדי (א) למלאות מה שהיה לו ללוי ליתן להם. נלע"ד דבר פשוט דמאחר שלוי מרוצה לישבע שבועה חמורה דאורייתא בנקיט' חפץ שלא נשאר בידו משלהם אפי' שוה פרוטה רק מה שהראה להם בחשבון צודק דודאי אין לראובן ושמעון על לוי כלום רק שישבע שלא עכב משלהם כלום לא מן הקרן ולא מהשבח ואפילו היה שם ריוח היה בו משום איסור רבית כ"ש כשאין שם ריוח דאין להטיל על לוי לשלם ריוח מכיסו דא"כ הוה ליה רבית קצוצה ובפרט מאחר שלוי קבל עליו כל אחריות המעות וגם בלא קבלת אחריות כשאין לו ריוח אין לו לשלם מכיסו וזה פשוט. ועל אשר הוסיף ראובן בהלואת החנות בלי ידיעת שמעון ובלי רשותו הן כמה שהחזיר ללוי חלקו מה מעות שקבלו מלוי באמרו שיהיה נפסד מפני מעות שהיו בשביתה הן במה שהוסיף לו ממעותיו מצד אחר ומתוך כך נפלה ההפרדה בין ראובן ושמעון כי טוען שמעון שרוצה ליקח חצי החנות אשר בחזקתו ושאין חשש במה שעשה ראובן בלי ידיעתו וראובן טוען מה שלא הודיע לשמעון מפני שהיה חושב שלא יקפיד שמעון כולי כמבואר בשאלה. נלע"ד דאין תשובת ראובן (ב) מספקת דמאחר דכבר נתרצה לוי על ריבוי המעות אשר היו בחנות יותר מידי עבודתו עד כי החזיר להם המעות הנותרות א"כ ידוע הוא שהיה לו לשמעון להקפיד שלא יוסיפו עוד מעות בחנות דאפשר לומר דאלמלא תוספת המעות אשר הוסיף ראובן בלי ידיעת שמעון שתמיד או ברוב הזמן היו מעות השותפות מולוות ולא היו שבותות וגם מה שנמצא שם משכונות שלא היו טובות כל כך אפשר שזה היה מרבוי המעות שכן דרך מנהיגי חניות כשרואים מעות רבות בטלות דוחקים יותר את עצמן להלות על משכונות אף כי אין טובות כל כך ומאחר שאפשר לתלות ההפסד בסבת תוספת ראובן יש לחייב ראובן בכל ההפסד שנוכל לתלות בסבתו מאחר ששנה בענין השותפות לעשות דבר דמסתמא קפיד עליה שותף חבריה כדפי' לעיל שהרי שותפים יש להם דין (ג) שומר שכר כמו שפסקו כל הפוסקים וכדקאמר שמואל בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ג) השותפים שומרי שכר זה לזה והרי ששנינו השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכו בבקעה. בבקעה והוליכה בהר חייב ומפרש בגמרא אמרי דבי רבי ינאי רישא כגון שמתה מחמת אויר דאמר אוירא דהר קשה אוירא דבקעה קשה רבי יוסי בר חנינא אומר כגון שמתה מחמת אובצונ' ופירוש שם רש"י ז"ל מחמת אויר ולא הוחלקה ולא הוחממה ומתה הואיל ושינה בה יכול לומר לא מתה זו אלא מחמת אויר לא הייתה למודה ליגדל באויר הר וקשה לה או לא היתה למודה לגדל באויר של בקעה וקשה לה אובצנא עיפה יגעה ממשאה הוליכה בהר יכול לומר המעלה שעלתה לראש ההר הועיל בה מתחלתה על כן עיפה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלק ויגעה תחת משאה ומתה. ואם שנה להוליכה בבקעה ואף על פי שלא ראינו אותה מזעת ולא היה היום חם מאוד לומר הוחמה יש לומר אלו הוליכה בהר היה האויר שולט שם ונותן בה כח ולא תיגע תחת משאה בבקעה לא שלט אויר והיא היתה חסרה כח ויגעה לה עכ"ל. והרי לך בהדיא מפני ששנה מדעת בעל בית תלינן שהאונס בא מחמתו ואפילו היכ' דליכא שום אמתלא כגון באוירא דהר או דבקעה לר' ינאי שהרי ע"כ אין ידוע מי קשה משניהם מדחייב בין בשינוי דאויר הר לבקעה בין בשינוי אויר דבקעה להר כ"ש וכ"ש הכא שהרי רגלים לדבר וידים מוכיחות שמפני ריבוי המעות נגרע מערך השבח אשר היה החנות ראוי להרויח לככר. וכ"ש שיש ראייה מדברי רבי יוסי בר חנינא לפירוש רש"י שפי' דאפילו מתה מחמת חסרון כח ומן הדין לא היה זה מוטל על השוכר כיון שלא הוסיף על משא הראוי לה אפילו הכי כיון שיש לתלות ולומר שאם היה מוליכה בבקעה היה אויר הבקעה מקל לה מחולשתה חייב השוכר מאחר ששינה כ"ש וכ"ש הכא שיש לתלות דראובן גרם ההפסד כדפי' ולא מבעיא לפירוש רש"י שפירש לעיל שיש להביא ראיה וכדפי' אלא אפילו לפירוש התוס' שפי' דברי רבי ינאי כגון שידוע הוא שאותו היום היה האויר משונה בהרים אבל בסתמא לא הוה תלינן באויר דהר כו' מ"מ גם הכא ידוע הוא שריבוי המעות גורם שביתתן מהיותן מולוות כדפי' לעיל וזה פשוט. ועוד דאע"ג שידוע הוא שהאויר היה משונה כו' על כרחך נ"ל דאיירי בענין שאין אנו יודעים אם אותו היום היה משונה גם בבקעה דאי לא תימא הכי למה פירשו שידוע הוא אותו היום כולו נימא שידוע שאויר הר יותר קשה שם מאויר בקעה אלא לא רצו לאוקומי הכי דבכהאי גונא פשיט' דחייב. אלא על כרחך איירי בכה"ג דאין ידוע אם שינוי היום גורם אויר קשה גם בבקעה ולהכי פירוש שידוע הוא שאותו יום כולי ועוד תדע שכן הוא שהרי גבי מילתא דר' יוסי בר חנינא פירוש וז"ל ר' יוסי בר חנינא אומר במתה מחמת אובצנא שנתיגע מחמת מלאכה ומ"מ כיון ששינה חייב שאם היה לו להוליכה בהר אפשר אם היה מוליכה שם לא היתה מתייגעית שם לפי שאין שם טורח כמו בהר דלהכי חייב אפילו למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור עכ"ל התוס' ומשמע בהדיא דאע"ג דנתייגע מחמת מלאכה ומשום כך לא היה לנו לחייבו דהא אפילו שואל פטור מחמת מלאכ' מכל מקום כיון דאפשר לתלות שהשינוי גורם חייב השוכר כיון ששנה כ"ש בכה"ג דשנה והיזקא ברי טפי וכדפי'. ועוד שהרי משמע התם מתוך לשון האשרי דמה שאנו מצריכים שתהא שם קצת אמתלא שמחמת השינוי בא ההיזק כגון שידוע הוא שאותו היום היה האויר משונה בהר או בבקעה וכולי כדפירשו שם התו' הא לאו הכי לא הוה מחייבנא השוכר לשלם דהיינו משום דמספק אין להוציא ממון מן השוכר אבל אם היה שלא להוציא ממון כגון הכא דאדרבה הוא להחזיק החנות בחזקתו הראשונה היה נראה מתוך דבריו דתלינן בכל ספק כיון ששנה. אמנם אין לסמוך כל כך על ראיה זו כי האשרי שלפני היא כתוב בשבוש וגם מטעם זה שכתוב בשבוש לפני לא העתקתי את הלשון. ומ"מ מהלין טעמי דכתבתי לעיל נלע"ד דבר פשוט שיש לתלות החסרון מחמת ריבוי מעות של ראובן בכל מה שנוכל לתלות וכדפירש לעיל אמנם אין בידי לברר כמה ראוי להטיל טל ראובן בהפסד כי לא ידעתי ערך המעות של זה כנגד זה וגם אחרי הידיעה אי אפשר כל כך לברר לפי הנ"ל והדיינים או הפשרנים יעשו על פי האמת והצדק כפי אומד דעתם כמה ראוי לתלות החסרון מפני תוספת ראובן כדפירש לעיל. ואמנם כל אשר יהיה אפשר לתלות החסרון מפני התוספות שהוסיף ראובן בלי ידיעת שמעון ראוי הוא להטיל על ראובן כדפיר' לעיל.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |