שו"ת מהרי"ק/יד
|
< הקודם · הבא > |
הוא הנדיב והאלוף אישי בריתי וחתני מהר"ר גרשם דטריי"בש יצ"ו שלום. קבלתי את כתבך על יד שלוחך ולאהבתך נזקקתי לחוות דיעי אף שאני לא שמעתי דברי הבעלי דינין מפה אל פה ואמנם על פי שכתב אלי כ"ת אשיב את הנלע"ד ואתה תעשה כיד ה' הטובה עליך הן לסתור את דברי הן לחזקם ולהעמיד' כאשר יראה בעיני כ"ת כי אין אומרים מי שלא ראה את החדש יבא ויעיד.
על אשר תבע ראובן משמעון שיפרע חלקו מן המס מה שיגיע בערך החוב שעשו בשותפות ושמעון משיב שלא היה בחנות כולי וכי אין בכלל אמנות כי אמנות היינו דוקא חובות שאין עליהם משכון וכו'. לא ראיתי את דברי שמעון בזה כי אם יש כח ביד קהלות לחייב את האמנות בלא משכון כ"ש אותם שיש עליהם משכון. דאטו משום שיש עליהם משכון מגרע גרע כח הקהילות בשביל כך אדרבה איפכא מסתברא שיפה כוחם בחובות שיש עליהם משכון מבחובו' שאין עליהם משכון. ועל מה שטען שמעון שמתוך ההסכמות שאין מוטל לפרוע מהמשכנות רק למי שהוא בחנותו. על זאת אשיב שלפי הנלע"ד אם שמעון גם הוא דר תחת ממשלת הקהילות היה כח ורשות לאות' שעשו ההסכמות ההם לעשות בענין הקהילות ובתיקוניהם כטוב בעיניהם שאף אם לא חייבו לפרוע מכח הסכמותיהם אלא הבעלי חניות בלבד לא לפטור הבעלי מעות נתכונו אלא רצו שתהיה אחריות ערך המעות על הבעלי חניות (א) כיון שהמעות תחת ידם ודבר זה הוא דין גמור דהא אמרינן בפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי"ג) האימאן דאשתכח בבי דרי פרע מנתא למלכא ופירש רש"י כגון ד' שותפין בגרון אחד והביאו הג' שותפין חלק' בבית' והרביעי נמצא בגרון הוא פורע מנת המלך בשביל כולם אלמא שהוא ראוי לתבוע מס המלך ממי שהוא מצוי יותר להתפרע ממנו ואין לגובה המס לטרוח ולחזר אחרי שאר השותפין שהוליכו חלקם בביתם ק"ו בן ק"ו הכא שהדין הוא שאין למקבלי המס לטרוח ולחזר אחרי הבעלי מעות אלא יגבו מבעלי החניות אשר המעו' מצויות בידם. ומ"מ כי היכי דהתם פשיטא דהשותף הנמצא בבי דרי חוזר וגובה משאר השותפים מה שפרע בעבורם. ומכח זה הביא רבי' יצחק ראיה לחייב מי שבורח מן העיר לפרוע לחברו מה שהוציאו בעבורו למנת המלך כו' הכא נמי פשיטא שלא נתכוונו הקהילות לפטור בעלי המעות מלחזור ולפרוע לבעלי החניות מה שהוציאו בעבורם על דבר המס או מה שיהיה שיצטרך לשר או למלך. ואפילו היו מתכוונים לכך לפטור בעלי המעות פשיטא דלאו כל כמיניה דלא מבעיא לדברי ר"ת גבי להסיע על קצתם כו'. וכן רבינו מאיר אלא אפי' לדברי ראבי"ה פשיטא דלא קאמר שיהא כח ביד ראשי הקהל להפקיע ממון אלא דוקא בדבר שהוא נוגע אל הקהל בכללות בהא קאמר שהרשות בידם כיון שנתמנו על כך אבל לחוב לזה כדי לזכות לזה ואין הקהל מרויח או מספיד בזה פשיטא דבהא מודו כולי עלמא דלא כל כמינייהו וסוף דבר איני יודע מאיזה טעם יפטר שמעון מלפרוע לראובן מה שפרע בעבור חלק המגיע לו לשמעון בהחוב ההוא שהיה של שניה' לפי מה שהבנתי טענתו מתוך מה שכתבת אלי ואמנם כי בלשון קצרה כתבת. ועל דבר הרב שרוצה לכוף לדון בעירו הנה מנהג פשוט הוא בין (ב) האשכנזי' כשמוציא אדם את בעל דינו במקו' שיש שם ב"ד שמכריחו לדון שם. ועל אשר לא רצה ליתן לו זמן מבלתי ערבות מה אוכל להשיב בזה הלא אין לתפוס על הדיין אם לא בראיה ברורה כי ידעת שביד הדיין (ג) לפעמים לעשות דבר יראה כנגד היושר אם יראה לו שהבעל דין דוחה או מרמה דבר זה תלוי בראות עיני הדיין רק שיעש' לשם שמים.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |