שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/מב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראיתי לרב הגדול מהר"י קולון ז"ל בשרש קפ"ז שכתב על אשר טען שמעון שנתן לגיסתו יתר על כתובתה באונס לפי שראובן אחיה גזם אותו להביאו בערכאות נראה שאין בטענת שמעון ממש מכמה טעמי חדא דגזים איניש ולא עביד והביא ההוא דפרק כל הנשבעין האי מאן דנקיט מגלא ותובליא וכו' וכתב שאין לחלק ולו' דהתם לא הוי ודאי דעביד אבל הכא גבי מתנ' דסתמ' האי נותן דילמא עביד והוכיח כן מתשו' מהר"ם שהביא במרדכי פ' הנזקין וכו'.
ואני תמה היאך הוכיח מדברי מהר"ם שאין לחלק בכך דודאי החילוק ברור ויציב דאע"ג דלא ברי היזקא כל שאפשר להזיקו ירא הוא ומחמת כן הוא נותן ולא גמר ויהיב דבמתנה גילוי מילתא בעלמא סגי ומהר"ם ז"ל באותו הנדון כך כתב שאין באותו חרם ממש אעפ"י שלא מסרו מודעא שכל מה שעשו לא עשו אלא מפני האונס והוקשה לו ז"ל דכיון דאונס קטלא היה שם שהיו מגזימים עליהם להרגם נימא אגב אונסא גמר ומקנ' כדאמרי' בגזרה קמיית' ומציעתא דסקרוקין דהתם נמי מתנה היא ומתנתו קיימת ותירץ דהתם דאגת ההריגה היה ברי להם אפי' בגזרה מציעתא כיון דכבר הורגלו להרגה ואין דורש דמים מידם ואלו משום קנס דד' זוזי ספק יהבי ספק לא יהבי הילכך אגב אונסיה גמר ומקנה כי הנה הוא הולך למות ולמה זה לו נחלת שדה וכרם א"נ לפי' ר"ת דכיון דמסתפי דקטיל ליה כזביני דמי שהסקריקון את עצמו מכר אבל הכא אעפ"י שהגזימו עליו להרגו מאחר שיש מורא מלכות עביד איניש דגזים ולא עביד שחוששין פן דמם מידם יבוקש והיתה נפשם תחת נפשו הילכך אעפ"י שיש שם אונס דזה לא נתן אלא מיראתו אותם הא לא דמיא אלא לתליוה ויהיב שאין מתנתו מתנה דבגלוי מילתא בעלמ' סגי כך הם דברי מהר"ם ז"ל ואדרבה יש מהכא ראיה דאע"ג דלא ברי היזקא מיקרי אונס לבטולי מתנתא.
ואשוב אתפלא בו במה שדקדק מגופה דעובדא שפסק מהר"ם וז"ל ולא דמי לגזרה קמייתא ומציעתא וכו' אפילו במציעתא וכו' מ"מ היהודים היו יראים פן יהרגם ואגב אונסייהו גמרי ומקנו אבל הכא לא שייך דמשום דמגזמי לא עבדי משמע דאפילו בחששא דעלמא כדקאמר שהיו היהודים יראים אגב אונסיה גמר ומקני ואפ"ה משום דמגזמי להו לא חשיבי יראים דעבידי דמגזמי ולא עבידי ה"ה הכא ולא ידענא הך מלתא אמאן מבעי ליה אי אגזרה מציעתא דסקריקון לא דמי דהתם כזביני דמי כפי' ר"ת ואם אין ההריגה ודאית אצלם לא דמי לזביני אלא כתלויה ויהיב דמי דאיכא אונס ולא גמר ומקני ומה שדקדק שלשון יראים משמע חששא בעלמא זו מנין לו כי גם מסקנא ודאית שייך לשון יראה וטענתא דגזים איניש ולא עביד לא הוי טעם לקיים המתנה אלא אדרבה הוא טעם לבטלה דלא דמי לגזירת סקריקון דעבדי לה כמכר אגב אונסיה ולדבריו ז"ל לא ידעתי מה חילוק מחלק מהר"ם בין אותו הנדון לעובד' דסקריקון אי מילתא דסקריקון שייך בה גזים ולא עביד ותו גזרה קמייתא תוכיח דודאי קטלי על כרחם ואמרי' אגב אונסיה גמר ומקנ' אלמא היכא דברי קטלה לא מבטלינן מתנתא והיכא דלא ברי איכא טענת אונס לבטלה. ושוב הביא הרב ז"ל אח"כ מדברי ראבי"ה דכשהפחידו בדברים ולא עשה הדבר אעפ"י שראו עדים האונ' לא כתבינן מודעא ויש לתמוה היכי מדמה מתנה לזביני דהתם בזביני מיירי דאם לא מסר מודעא זביני' זביני והיכא דמסר נמי בעינן שידעו העדים באונסו צריך שיהיה האונס ברי אבל אם היה מסופק כגון שהפחידו ולא עשה אעפ"י שאפשר לו שיעשנו ואפשר שמתוך היראה והחשש עשה מ"מ כיון דזוזי שקיל כל היכא דאיכא למיתלי שנתרצה במעותיו לא כתבינן אלא כשהאונס ברי דשמא לא עשה אלא משום דזוזי אצטריכי ליה ותולה בהגזמה אבל גבי מתנה דבגלוי מילתא בעלמא סגי לבטלה כי היכי דאעפ"י שלא מסר מודעא מבטלינן מתנתא מספקא הכי נמי אע"ג דלא ברי הזיקא מבטלי' לה דבגלוי מילתא כל דהו סגי ורבי' חננאל שכתב גבי מכר שכיון שהפחידו בדברים שיכול לעשות כתבינן מודעא כ"ש דגבי מתנה בלא כתיבה מבטלי' לה ומהר"ם וראבי"ה לא פליגי עליה דר"ח גבי מתנה.
והטעם השני שכתב הרב ז"ל ובר מן דין ומן דין דכיון דלא מסר מודעא אין לו טענת אונס ואומר שאעפ"י שרבותי' בעלי התוס' כתבו דהיכא דידעי באונסיה לא צריך לממסר מודעא מ"מ הביא מדברי הר"י בר ברזילי ז"ל דאם לא מסר מודע' ומכר או נתן נתקיים המעשה ועוד הביא מתשובת הרא"ש שהובאה בטור א"ה סוף סי' קי"ח שכתב גבי מחילת כתובה חדא דלא הוי אונ' ועוד שאין האונס ידוע דלא מסרה מודעא מעיקר' ע"כ משמע מטעם ב' דאפי' אי חשיב אונ' לא חשיב ידוע כל שלא מסר מודעא ותמה עצמך אם יהיו דברי הרא"ש סותרין את עצמן שהרי הרא"ש עצמו כתב בהלכותיו בפ' חזקת כדברי התוס' וז"ל ודוקא תלויה וזבין אבל תלויה ויהיב לא הוי מתנה ואפילו אם לא מסר מודעא אי ידעי עדים באונסיה עכ"ל ואלו היו סותרין הי"ל לתפוס דבריו שבהלכות כמ"ש בנו הרב ר' יהודה על מה שאמר הרא"ש בתשובה שהביא בטור ח"מ סי' ק"י כשאני רואה פסקיו עם תשובותיו סותרים אני הולך אחר הפסקים שהם אחרונים ומיהו נראה לי דלא סתרי אהדדי ודברי הרא"ש ז"ל בתשובה כך יש לפרשם ועוד שאין האונס ידוע בעדים ולאו כל כמיניה לומר אנוסה הייתי דלא מסרה מודעא מעיקרא שאם היתה מוסרת אף על גב דלא ידוע האונס מהני אבל השתא אין ידוע לנו והיא לא מסרה מעיקרא אימור דהשתא מהדר קמהדרה בה ולענין דלא צריך מסירת מודעא במתנה כל הפוסקים כתבו כן כמו שאמר הטור חשן משפט סי' ר"ה ובבית יוסף יעויין שם ומהר"י קולון ז"ל עצמו כתב כן בשרש קי"ח וחדש לנו שגם רבינו אפרים סובר כן ובסוף תשובה זו הביא תשובת הרשב"א ז"ל דמוכחת מינה דסבר הכי דבתלויה ויהיב לא בעי מודעא. עוד רצה הרב ז"ל לצדד ולומר דאף לרבינו האיי ולרבינו חננאל שכתבו בהדיא שמכיון שהפחידוהו בדברים שבידו לעשותו אע"ג דלא עביד כתבי' מודעא אמר פשיטא דלא אמרו אלא במידי דאי עביד ברי הזיקא אבל זה שגזמו להביאו בערכאות של עכו"ם לא כל ההולכים לערכאות של עכו"ם נוצחין הרבה עשו כן ולא הועילו והדבר נראה כן שלא מחמת אונס הערכאות נתן הק' דוקא שאם היה רוצה לפזר ק' או ר' להעיד נגד השטר לא היה כח ביד ראובן להוציא עכ"ד ותמה אני דאין זו טענה דזה פקח היה שנתן הק' ולמחר תבע ליה בדינא ולא לפזר ר' וילכו לטמיון ולא דמי למאי דאמרי' בגמר' דלא אמרן אלא היכא דלא הו"ל לאשתמוטי מיניה דהתם אפשר לאשתמוטי בלא דמים קאמר דהשמטה בהפסד ממון לא מיקריא השמטה.
ועוד הוסיף הרב לומר באחרונה דכל דמטי ליה לנותן הנאה אע"פ שאינה כנגד המתנה לא נדון אותו כתליוה ויהיב אלא כתלויה וזבין והוכיח מדברי התוספות בפרק חזקת הבתים שכתב תימא לרשב"א קדיש בביאה דלא הופקעה לא להוו קדושין דהו"ל כתלויה ויהיב דכנגד גופה שקנויה לו לא יהיב לה מידי ודוחק לומר לפי שיש לה הנאת ביאה ועוד הא דקאמר אמימר תלוי' וקדיש לא הוי אלא דקדיש בכסף או ביאה אבל בשטר לא ע"כ ורוצה הרב ז"ל לדקדק דבקידושי כסף חשיב כזביני אע"פ שאינן אלא פרוטה משמע דבהנאה מועטה מיקרי' זביניה וקשה היכי משמע מינה דאם דבריהם בקידושין של ש"פ הרי כבר כתבו בתחילה דדוחק לומר לפי שיש לה הנאת ביאה כלו' דלא מיקרו זביני בהנאה כזו א"כ כ"ש בקידושי דש"פ דגריע טפי מהנאת ביאה אלא שרצו לומר סתירה אחרת דקדיש סתם בכל ענין משמע אפילו בשטר.
ומה שדקדק מתוך תשובת הרשב"א במי שטען שהאדון הכריחו להאריך הזמן וכו' ואמר שכתב ולא עוד אלא אפילו נתנו לו קצת מעות דבמכר דכוותיה אמרינן אגב אונסיה גמר ומקני אם מסר מודעא המודעא מבטלת המכר משמע מדקאמר מקצת מעות אע"פ שאין המעות מגיעות להנאת המתנה ואין זה נראה דקצת מעות דקאמר לא שנתנם לו בעל חובו דא"כ הו"ל פרעון מחובו וממתין על השאר ומתנה גמורה היא אלא שלא הי"ל מקום לגבות מב"ח ובאו אחרים ונתנו לו קצת מעות ונתפשרו עמו להמתין על השאר שאלו לא היה מתרצה אף הם לא היו נותנים לו כלום והיה ממתין על הכל ולכך אמר דבמכר דכוותיה אמרי' אגב אונסיה וכו' והטור כתב בשם רבינו יונה דבמטלטלין כיון שיש בהם כדי ההנאה אין בהם תורת מקח ופי' הטור דבריו דוקא כשאינו כופהו אלא על המכירה אבל אם כופהו ליתן לו בפחות משויונו אפילו בקרקע אין כאן תורת מקח והנ"י בשם הריטב"א ליכא לדמויי לגמרי לאשה לומר כי היכי דאשה מתקדשת בש"פ ה"ה אם קבל פרוטה משדה זו להוי מכירה דשאני אשה שנתן לה דמים דכל אשה מתקדשת בש"פ ונראה שדעת הראב"ד נוטה לזה אע"פ שאחרים אומרי' דשוין הם והרב בב"י דקדק מדברי רשב"ם כיון דאיכא תרתי יסורין ומעות דלא מפסיד מידי משמע שאם היה פסי' לא דמי לזביני ומ"מ אע"פ שאינו דומה למכר מ"מ לענין דלא בעינן שידעו עדים באונסיה לא דמי למתנה דבמתנה כתב רשב"ם שהאונס ניכר דאם איתא דניחא ליה למה לו למסור מודעא ובמ"א הארכתי בתשובה סי' ל"ד יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |