שו"ת מהרי"ט/ב/חושן משפט/מג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בהיות שלכה"ר משה יצ"ו בהר' נח אלמולי נ"ע היו לו חזקת בתים הידועים לשולימאן אגה המכונה גובאן מכפר אורטה קיוהי אשר דר והחזיק בהם כה"ר משה הנז' זה כמה שנים וזה ימים קמו עליו אנשי' בני בליעל וגרשוהו מהסתפח בנחלתו הנז' בחזקת היד לא בצדק ולא במשפט ואין לאל ביד ממוני הזמן ליסרס כפי רשעתם מיראתם אותם אשר על פי הדברים האלה ה"ר משה הנז' חלה פני שופטי הארץ יעידון יגידון את כל הקורות ויתנו בידו ספיר גזרתם למען תהיה לו לעדה וענתה בו צדקתו ביום מחר כי קרוב יום אידם והאלקי' יבקש נרדף. וממוני הזמן בצדקת' נדרשו לשאלתו וכתורה עשו במכתב לאמר שחזקת הבתים הנז' יהיו לכר' משה אלמולי הנז' מעתה ועד עולם ועליהם החזיקו החכמים השלמים אשר פה קוסטאנט' יע"א כנר' בכתב ידם ובהשמע הדבר באזני החטאים האלה הוסיפו על חטאתם פשע ושמו לו עלילות דברים ויאסרוהו בנחשתי' ויתנוהו בבית הסהר ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם להצילו מכף מרעים אם לא יתן בידם כתב גזרת הממונים והחכמים השלמים נר"ו וכל צדקותיו לא תזכרנה וכראות כר' משה אלמולי הנז' שאין לו מנו' אם לא יעשה כרצונם וכל חפצם ישלים חלה פנינו לכתוב לו טופס גזרת הממונים והחכמים הנז' ולעשות לו אשרתא כדת מה לעשות ואנחנו ב"ד ח"מ הכרנו באונסו וידענו באונסיה הנז' והעתקנו לו כתב גזרתם אות באות כי אמר הר' משה הנז' להעתיקם לו להיות בידו לזכות ולראיה בהסתלק ממנו האונס. וזה נוסח הכתבים הנז' אות באות.
בהיות שהיקר ונעלה כה"ר משה יצ"ו בכ"ר נח אלמולי נ"ע בא לפנינו ממוני החזקות אשר בזמן ביום חמשי ד' לאייר השס"ב להתרע' על אברהם ברוך בכר' משה נ"ע ששמע עליו שהעל' את שכירות חזקתו באורט' קייוהי שהיה ואקוף שולימאן ג'איש המכונה גיבא"ן כל הבתים אשר בוואקוף הנז' בחצר והגן כלו כאשר הוא שהוא מחזיק בהם כמו שנים עשר שנים, ועכשיו קם כר' אברהם הנז' לחרחר ריב ומדון על חזקת הבתים הללו ושלחו בעדו ממוני הזמן בו ביום ואמרו לו מדוע העלי' חזקת בתי' הר' משה הנז' כחש ואמר להם שלהד"ם שלא העלה אבל שהי' לו עדי' וראיות שהוא החזיק קודם בבתי' הללו ואמ' לו ממוני הזמן שיבא ראיותיו וכל הזכיות שלו המה יביטו יראו הדין עם מי ובע' ההיא לא נמצאו עידיו' וזכיותיו עמו היה דברו להביא' ביום הב' הבא ראשון ותכף ומיד קודם שיצאו מלפני ב"ד ממוני החזקות התרו בהם הממונים לא ילכו לריק ולא ייגעו לבהלה ללכת בערכאות העכו"ם ולא להעלות השכירות כלל ולא לגרום נזק והפסד כלל איש לאחיו כי אם עפ"י התורה אשר יורום להם ממוני החזקות ילכו ובעמדם יעמודו בחזקת הבתים הנז' בכפר הנז' וביום הא' ז' ימים לחודש אייר הנז' קם אברהם המעורר הנז' עם דודו יוסף די קאלו וארח לחברה עם פועלי און והביא שנים עשר שיפאיש ומוחזק ונאיף וגאו"ש וג' ווהאדר והעלו את חזקת הבתים הנז' עשרה לבנים יותר שהיו ביד ה"ר משה המחזיק הנזכ' בט"ו לבנים והקשיח לבו לב האבן והוציא כל נכסי ה"ר משה הנזכר ואת בניו טף ונשים ביד רמ' בחימה גדולה סחוב והשלך ארצה ברגלים תרמסנה בלי חמלה. ויצעק האיש משה המחזיק הנזכר צעקה גדולה ומרה לפני רבני גבירי העיר ומרביצי התורה נר"ו ובו ביום נתקבצו ממוני הזמן ושלחו בעדו ולא נמצא כי אמרו שמשך ידו את לוצצים ויאכל וישת ויבז בהתראות והממונים אשר התרו בו ביום החמישי כנזכר אז רצו ממוני הזמן להחרימו בשוקים וברחובות קריה כדת וכמשפ' לולי פני כבוד חמיו היקר ומאוד נעלה כ"ר יצחק מילי אליבי' יצ"ו שמוחזק באדם כשר בעיני רבי גבירי חכמי העיר שהרצו הדברים לפניו והוא חלה פני ממוני הזמן ירפו לו עד ישקי' וירא לתקן את אשר עיות חתנו עד למחר שהיה היום ב' בעת ובעונה שישבו הממוני' לשפו' יבא שמה ואם לא יתקן הדבר אז הרשות נתונ' והוא עצמו יטפל עמהם לייסרו שבע על חטאיו וביום ב' הנז' שלחו ממוני הזמן לחמיו הנז' אם תקן המעוו' ואמר כי לא היה יכול מפני טורח המכס אשר עליו אבל על כל פני' ביום הה' הבא ראשון בעה"י אם לא יתקן הדבר יעשו בחתנו כדת וכמשפט וביום הה' איימו על ה"ר משה המחזיק הנז' באימות מות ובעלילות רשע אברהם הנז' ודודו הנז' לבל יראה ולבל ימצא עוד לפני הממוני' על חזק' הבתי' הנז' כי בנפשו ידבר ומפני האיום והגזום נשמט ה"ר משה הנז' ביום פ' הנז' ולא בא אל ביתו ועד הממונים הנז' כי ירא לנפשו פן יפגעון בו האנשים האלה החטאים בנפשותם ונחבא בכפר הנז' ולא בא לעיר ושלח את חמותו לפנינו לעירי הצאן החותמים לאשר ולחזק ולקיים בידו את גזרת ממוני הזמן אשר כתבו וחתמו ונתנו בידו ביו' הא' הנזכר שברשע' האנשים הפושעים והמורדים בהתראת הממוני' בטלו כל זכותם אשר היה עולה על לבם על שום צד ופרט מחזקת הבתים הנזכרים לא בכלה ולא במקצתה לא בחצ' ולא בגנה כלל ולא ישמעו עוד תביעות אברהם ויוסף דודו הנזכרים ולא משום בר ישראל הבא מחמתם כלל. ואנחנו החתומים מטה ראו ראינו את החמס ואת העול ואת הרשע אשר עשו האנשים החטאים האלה בנפשותם ובממונם ובאיום ובגיזום הנז' בשאט בנפש ברוח גבוהה ביד רמה לא חשבו אנוש ואין דובר אליהם דבר מרגש' פועלי און רבים לוחמים להם בני נכר יבולו יפלו ממועצותיהם וידי משה כבדים יכבדו ממנו כי רבו מארבה עד כל מרבה רגלים לדבר קמנו ונתעוד' להקים את תפארת רום תוקף חזקת הדת דת החזקות המעושקות בגברא אלמא כזה ואנחנו מאשרים ומקיימים ומחזיקים את אשר כבר עשוהו ממוני החזקות פתשגן הכתב אשר נתן ביד הר' משה שהחזקות הנזכרים יהיו לעד ביד הר' משה הנזכר לו ולזרעו אחריו ובאי כחו בכל פרטי ואקוף שולייאן גובאן הנז' והאנשים הפושעים והמורדים העוברים בהתראות העי' הזאת חטאם ישאו כי מפני יראתם המטילים על הצבור לא מצאו כל אנשי חיל הממונים לנדותם ולהחרימם ברבים ובעון בצעם אבדו כל צד זכות וראיה הראויה שהמצא תמצא להם בין בעדים כשרים והגונים ובין בראיות גמורות וכח בית דין יפה להפקיר זכותם ויזכה בהם ה"ר משה הנזכר אפי' לא היה נמצא עמו שום עדות וראיה וכדי בזיון וקצף המעשה הרע אשר עשה להפקיר כל זכות החזקות אצלו כ"ש שכבר העיד בתורת עדות גמורה החכם השלם כמהר"ר חנניה ן' יקר נר"ו כנראה מחתימתו אשר חתם בכתב הממונים הנז' ואעפ"י שבא ה"ר יעקב די קאלו ואברהם הנז' ביום חמישי לפני ממוני החזקות לאמר דדינא בעי שלמא כאשר ספרו לנו הממונים יל"ו הוא בנכל ובתרמית כגוי אשר צדקה עשה שאול שאל משפטי ה' אמת צדקו יחדיו למשפט יקרבו אחר אשר השמיעו קול מלחמה במחנה העברים החרשים שמעו את העול ואת החמס הנעשה להרב משה הנז' על ידי המוסר אברהם ודודו יוסף הנז' ואנחנו מחשים בקול כתבנו זה מלחשים לחכם חרשים ונבון לחש אל יפול לב אדם על הפועל הרע הזה אשר לא נשמע כמוהו. לבלתי ענוש לאנשים החטאים האלה כדי רשעתם שבעתים אל חיקם כי הפילו השפילו בחמס אשר בכפיהם דברי חכמים ממוני החזקות כדרבונות וכמסמרות תקועי' על ראש רשעים יחול חומרות ואלות וקללות זקנינו מורינו ורבותינו וקדמונינו והחיים אשר עדנה הם חיים מחזיקי התורה והבאים אחרינו כלנו כאיש אחד נחנו מסכימים להקים את סוכת הסכמות החזקות כי לא תשכח מפי זרענו וריענו וקדושינו עד יבא לציון גואל ועוד כל ימי עולם לא ישמעו דברי ריבות ומהתלות המעורר הנז' לפני שום ב"ד כלל לא ממוני החזקות ולא שאר בתי דינין ולהיות לזכות ולראי' ביד כר' משה אלמולי הנז' חתמנו שמותינו פה היום יום ששי י"ב לאייר השס"ב ליצירה פה קושטאנדינה והכל שריר ובריר וקים. ואלה דברי החתומים הבאים על החתום אחר שהוברר לנו חתימתם הצעיר שמריה שרביט הזהב. הכי דיינינן לחטאים האלה פושעי ישראל לקיים דיני החזקות חזקות כראי מוצק אש עופרת בפיהם הוצק וכל ישראל יהיו נקיים הצעיר חנניה ן' יקר. אני הצעיר הייתי במעמד ממוני החזקות נר"ו וגם אני שמעתי את נאקת רבי משה אלמולי יצ"ו. וחתמתי בכתב אשר נכתב בתחלה ומאחר שהחכמים מורי נר"ו המה ראו כי עוד הוסיפו סרה. כל מה שעשו הוא מקובל עלי ואני מסכים. נאם הצעיר משה משולם הלוי. לשמע אזן שמעתי דבת רבים וקול הקריה הומה על מעשים אשר לא יעשו עשו האנשים האלה ומפי סופרים מהממונים היושבים על המשפט הוגד אלי ושמעתי כל הפרטים דלעיל ומפיהם ומפי כתבם יצא כנוגה צדקת ה"ר משה ואת אשר נגזר בגזרת עירין פתגמא וכן יקים מעפר דל אליהו ן' חיים. ג"ח אינם צריכים חיזוק כה אמר אנוש מזער אליהו פילוסוף. קלא דלא פסיק רישיהון דחייבייא עושי אלה שמעה אזני גם ראיתי אשר חכמים ממוני הזמן נר"ו המה ראו נמנו וגמרו הדין אשר נגזר מלפניהם משפט יצא כן יקום נאום הצעיר יחיאל באסן.
וזה נוסח גזרת הממונים הנז' ממוני החזקות שבזמן.
בהיות שה"ר משה אלמולי יצ"ו בכר' נח אלמולי נ"ע זה לי מדת ימים ושנים שדר ומשתמש בחזקת הבתים אשר לו בכפר אורטה קיוהי והבתים הנז' הם ואקוף שולימאן אגה ועכשיו קמו זדים ארורים וגרשוהו והוציאוהו לה' משה הנז' מביתו על כרחו שלא בטובתו כאשר העידו בפנינו אנחנו ממוני הזמן עדים כשרים והגונים יראי ה' וחושבי שמו לכן בשבטי ישראל הודענו נאמנ' שחזק' הבתים הנז' הם בחזק' הר' משה הנז' והאנשים הפושעים שהעידו עליהם העדים הנז' שמם יוסף דיקאלו ואברהם ברוך בכה"ר משה נ"ע גזרנו שאין להם שום זכות ותביעה וטענה גדולה וקטנה על הר' משה הנז' ועל חזקתו לא על הכלל ולא על הפרט ולא על שום חדר בשום צד ואופן שבעולם ולא בגן אשר לו סמוך בבתים הנז' ולא ישמעו עוד דבריהם לפני שום דיין ושופט בעולם כלל כי כל טענותיהם הבל וריק ואין בהם ממש כלל וכל הזכות הוא של הר' משה הנז' ולהיות לראיה ולזכות ביד הנז' כתבנו וחתמנו שמותינו פה וההוה יום א' ח' לאיר השס"ב בקושטאנדינה וקיים רצונו לבאר שכל מולקי של הבתים הנז' הוא וואקוף שוליימאן אגה הנז' כאשר הוא שם כלו הוא של כר' משה הנז' ואין להם לאנשים הנז' כאשר הוא שם כלו הוא שום זכות וכח בכל הוואקוף הנז' כי אם להרב משה הנז' ובאי כחו וכל הנזק וההפסק שגרם לו ושיגרמו לו הכל יפרעו לו על פי הרב משה הנ"ל וההוה בזמן הנז' לעיל וקיים שנית. ואלו ממוני' הזמן הבאים על החתום משה משולם הלוי יום טוב ן' יעיש. יוסף הכהן. יוסף בכמה"ר יאודה שלום. ירמיה ממרוגונטו. נתנאל בכ"ר שלום ספרדי. זאת היא חתימת ידי הממונים אחר שהוברר לנו כתיבת ידם ועליהם החזיקו החכמים השלמים בכתב הנז' וזה לשונם אות באות. אחר שהוברר לנו שהוא כתב ידם הודעתי נאמנה שזה ט' שנים עמדו בפני בני ביתו של הרב משה הנזכר שהוא הרחיק נדוד הר' זכריה דון דון והרב יעקב דוקאלו וחקרתי ודרשתי וראיתי שאין לשום אדם זכות לא בבתים ולא בגן שהכל הוא חזקת הרב משה הנז' וכל זה כתבתי וחתמתי והחכמים השלמים חתמו כדברי ואע"ג דמסייע לדברי הממונים החכמים החתומים אין בו ממש מ"מ לאהב' האמת חתמתי שמי וכתבתי מה שעבר בפני הצעיר חנניא ן' יקר. מי הוא שיבוא אחרי החכמים השלמים האלה לפקפק על גזרתם אלא כאשר גזרו כן יקום הדבר הצעיר שמריה שרביט הזהב. דברי חכמים ממוני הזמן נרו' כגחלי אש ואת אשר נגזר מלפניהם משפט יצא כן יקום נאום הצעיר יחיאל באסן. מעשה רב ומשפטי בי דינא בתר בי דינא משפטי ה' אמת צדקו יחדיו זאת אשר נגזר מהם היא גופה גזרה מאת כל עדת ישראל וכל חכם לב מעפר דל. אליהו ן' חיים.
עוד הוסיפו ידיהם הממונים וכתבו וזה לשונם אות באות.
בהיות שהיקר כה"ר משה אלמולי יצ"ו בכר' נח נ"ע היה דר בבתי שוליימאן אגה המכונה גובא"ן שבכפר אורטה קייוהי והחזיק בהם זה כמה שנים בכל הבתים חדרים ותחתיות ובכל החצר ובכל הגן ובכל תשמישיהם ובכל הנלוה עמהם ופתע פתאום באו שלוחי שוליימאן אגה הנז"ל והוציאוהו מהבתים הנז' לו ולכל אשר לו ואנחנו ממוני הזמן חקרנו ודרשנו לדעת מיד מי היתה זאת וכתבנו על זה מה שכתבנו הלא הוא כמוס עם ה"ר משה הנז' עתה בשבטי ישראל הודענו נאמנה איך יציאת ה"ר משה הנז' מכל גבולי הבתים הנ"ז ומכל החצר וכל אשר בתוכו חביב (...) הוא בחזקת היד שלא כדת וכהלכה וכל חזקתו בכל הבתים ובכל החצר וכל הגן וכל תשמישיו במקומו עומדת כמ"ש בכתבים אשר בידו ואין שום בר ישראל רשאי להכנס בהם כלל לא דרך עראי ולא דרך קבע לא במחיר ושכירות ולא בחנם לא איש ולא אשה לא בעצמו ולא ע"י עכו"ם כמפורש בקונטרס ההסכמות בזה הלשון ואם ח"ו עבר ושלח ידו בחזקת חבירו לא יהיה רשאי להכנס לדור ולהחזיק בה איש ואשה ולא ליהנות ולא הוא ולא זולתו מעד' ישראל וחייב להציל וכו' גם נתבאר שם שאפי' אם הישמעאל בעצמו יגרש היהודי מביתו בלי סבה שיהיה נוהג כדין הזה בעצמו באופן שלכל הצדדים אי אפשר לשום בר ישראל להיות לו מדרך כף רגל בכל הבתים עליות ותחתיות וחדרים וכל מיני תשמישי הבתים וכל החצר וכל הגן כל הנקרא בשם שוליימאן אגה המכונה גובא"ן הנ"ז שהכל הוא מכה"ר משה הנ"ז ולכל עת ולכל רגע שתעוז ידו של כ"ר משה הנ"ז להוציא לאור כל חזקתו הנ"ז מיד המחזיקים בה בחזקה כאמור אפילו בערכאות ובאנשים בעלי זרוע יכול תוכל כי כאשר נעשה עמו כן יעשה אפילו בלא שאלת ורשות ב"ד ממוני הזמן כי מעתה ומעכשיו הרשות נתונה בידו וכל זה הוא בכח החומרות הכתובו' שם ועוד הוספנו עליהם מהכח המסור בידו מהראשונים ומהאחרונים הק"ק שהוא מוחרם ומנודה לשמים ולבריות והרי הוא מובדל ומופרש מעדת ישראל ורבצה בו כל האלה הכתובה בתור' עד ישוב מדרכו הרעה ושב ורפא לו. ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבוא ברכת טוב נאום הכותבים וחותמים היום יום ג' ט"ו לסיון השס"ב ליצירה פה קושטאנטינה והכל שריר ובריר וקיים ואלה הבאים על החתום אחר שהוברר לנו חתימת ידם. משה משולם הלוי. יוסף בכמה"ר יהודה שלום. יום טוב ן' יעיש יוסף הכהן. נתנאל בכ"ר שלום ספרדי.
מודעא
עוד היום אתא קדמנא ה"ר משה הנ"ז ואמר לנו מסתפינא דילמא גוברייהו חייבייא אילין יכריחנו לבטל גזרת הממונים ולמחול זכותי או להתרצו' במה שיגזור ב"ד אחר או לעשות איזו פשרה ולקיים גזרתם בקנין שלם ובכל אלות הברית בביטול כל מיני מודעות ובפיסול עדים לדעת הרשב"א ומשום אונסא לא סגי לי דלא למעבד כרעותייהו וכען הוו עלי עדים דכך חליף שעתא תבענא להו בי דינא ומפיקנא מינייהו בעל כרחייהו וכל מה שאעשה נגד מודעא זאת הוא מצד האונס לית ביה מששא ואנו הבאים על החתום הכרנו באונס כר' משה הנז' ומאי דמסר וקביל קדמנ' כתבנו וחתמנו כהוגן וכתקון חז"ל ונתננו ביד הר' משה הנז' להיות בידו לזכות ולראיה וההווה יום ג' עשרה ימים לחדש אלול שנת השס"ב ליצירה פה קושטאנטינה והכל שריר וקיים. סעדיא חכים עד. אברהם ואלאנסי עד.
זכרון עדות שעבר בפנינו עח"מ יום ג' י' לירח אלול שנת השס"ב פה קוסטאנטינה.
בא הנבון ומעולה כהר"ר משה אלמולי נר' בכ"ר נח נ"ע ואמר לנו אתם ידעתם את האונס ואת ההכרח ואת הכפיה שיש לי עם היקר ר' אברהם ברוך ודודו יוסף די קאלו על דרישתם ובקשתם ממני שאמכור להם מכירה גמורה כל זכות חזקה שיש לי בבתים אשר באורט' קייוהי אשר הם ואקוף שוליימאן אגא המכונ' גיבאן שאכתוב להם שטר מכירה גמורה בשבועה ואם לא אעשה להם כרצונ' איימו וגזמו אותי שיביאו עלי צרות רבות משכחו' את הראשונו' וגם לא יתנו לי החוגי"ט אשר כתבו עלי בעש"ג חוב של ב' אלפים זהו' ויש לאל ידם להביא עלי צרו' רבות ורעות באופן כי אני אנוס ומוכרח לעשות כל חפצם לכן הנני מוסר מודעא רבה בפניכ' כי לא מלבי ולא מדעתי ולא מרצוני אני מוכר להם חזקתי שהכל הוא מפני היראה ועל צד האונס והכפיה שאונס וכופה אותי לכן דעו איפ' שאפי' שיכתבו עלי שאני מודה להם בשבועה שמכרתי להם חזקתי בשבועה חמורה וקבלתי המעות ברצון נפשי ובגמר דעתי בלי שום זכר אונס כלל נהפוך הוא שהכל הוא מפני היראה והאונס שיש לי עמם שאם לא אמכור ואכתוב להם שטר מכירה יש לאל ידם להרע עמדי כאשר ידעתם לכן כל מה שאני מודה ומוכר ומשביע להם הוא על סמך מודעא זו שמסרתי בפניכם ואפי' שאשבע שלא מסרתי מודעא כנגדם ושאם מסרתי בטלתיה לא כן הוא שהנני נשבע בפניכ' שלא לבטל מודעא זו עד שאקרענ' קרע ב"ד באופן כי אפילו שיכתבו עלי בטול כל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי עד סופן ובפיסול עדיה' לדעת הרשב"א ז"ל או שאמכור להם מודע' זו בכל ממון שבעול' הכל הוא שוא ודבר כזב וכל הודאו' שאוד' להם הכל הוא מן השפ' ולחוץ וכלם אבטל כעפר ואפר הכל וכען הוו עלי עדים דכד חליף שעתא תבענ' להו בי דינא ומפיקנ' מינייהו בעל כרחייהו ואנחנו העדים לפי שהכרנו באונסו של הר' משה אלמולי זה המוסר מודעא זאת בפנינו וידענו שהוא מוכרח ואנוס למכור ולהשבע ולכתוב לה"ר אברהם ברוך ודודו לכן כתבנו וחתמנו לו שמותינו פה להיות לו לעדות ולראיה דלא כאסמכת' ודלא כטופסי דשטרי מסודר וכו' בב"ד חשוב וכו' דלא פסול וכו' והכל שריר ובריר וקיים. סעדיא חכים עד. אברהם ואלאנסו עד.
תשובה יש לברר תחילה אם יש ספק במודעא כגון שאין העדים זוכרין הזמן המערער או שהמודעא קדמה והמחזיק אומר שהמכירה קדמה בזה יש לדון דמאחר שזה נכנס בתורת גזל בבתים וכתבו הב"ד שבכח אלמותו נכנס ולעולם הבתים בחזקת ראובן הם ומאחר שיש כאן מודעא ועידי מכירה ואין אנו יודעים איזה מהם קדם והמודעא מפורשת והמכירה סתומה ארעא בחזקת מריה קיימא ומודעא מבטלת המכירה דומיא דמה שכתב הרא"ש והביאה בח"מ סי' מ"ג ש"ח שכתו' בניסן סתם ובמחיל' כתוב בי"ח בניסן מחל כל תביעות שיש לו אני אומ' שהשט' היה קודם י"ח ויד בעל השטר על התחתונה ועוד כתב בתשובה שובר שכתוב בו שמחל לו כל תביעות ממון עד היום הזה וזמן השטר והשובר ביום א' יד בעל השטר על התחתונה ואע"פ שהראה בתשו' שהבי' שם נר' דעד היום הזה בלשון ב"א עד ולא בכלל הוא הרי כתב שם שאם אמר עד עכשיו ספק הוי ולא מגבינן ביה הכא נמי ארעא בחזקת מרא קיימ' והבא להוציא מידו בעידי מכירה עליו להביא ראיה שקנה בזמן הראוי לקניה וראיה מדאמרי' בפרק חזקת בההוא עובדא דבשכוני גואי הוה יתיבנא דא"ל רב נחמן זיל ברור אכילתך ופירשה הרמב"ן ז"ל שם דקטעין המערער שהיה במקום שלא שמע החזקה או שלא היה יכול למחות והימניה רב נחמן עד דאייתי אידך סהדי דהוא במקום שאינו חירום דכיון שזה טוען שלא בפני החזקת במקום חירום טענתיה טענה וצריך הלה לקיים חזקתו כאלו טענו לא החזקת עכ"ל והרי חזקה במקום שטר קיימא דאמרינן התם מי לא אמרינן ליה קיים שטרך וחות לדינא וכי היכי דהתם צריך לברר שהיה במקום ששמע ויכול למחות אף כאן שהביא עדים שקנה ואינ' יודעים באיזה זמן קנה צריך לברר שהיה בזמן שהיתה קנייתו קניה והרא"ש ז"ל בההיא דבשוקי בראי הוה יתיבנא פי' בארץ מרחקים שלא היו שיירות מצויו' כתב יש מביאין ראיה מכאן שאם המערער אמר לא הייתי במדינה נאמן וצריך המחזיק להביא ראיה שהיה במדינה ונראה לי שאין ראיה מכאן דאיפשר שהיה הדבר ידוע שהיה בשוקי בראי ויותר נר' שכיון שזה החזיק בשופי ג' שנים והחזקה נשמעת אפי' במדינה אחרת כדמוכח לקמן עליו לברר שהיה במקום שלא היתה מחאתו נשמעת אם היה מוח' לכך נמנע מלמחות ע"כ לכאורה משמע דפליג אהרמב"ן ז"ל ומיהו לכי מעיינת בדבריו הרי יראה דלא פליג אהך סברא מדקדוק דבריו ז"ל שהוצרי' להארי' ולומר עליו לברר שהיה במקום שלא היתה מחאתו נשמעת אם היה מוחה ולכך נמנע מלמחות שהרי אין עליו לברר אלא שהיה במקום שאין מחאתו נשמעת וממיל' ידעינן דבכה"ג אין חזקת המחזיק חזקה ועוד ממה שפתח בשמיעת חזקה וסיים בשמיעת מחאה משמע שטעמו ז"ל דלאו נראה לומר שלא שמע החזקה דמסתמא חזקה קלא אית לה לפי שהבעלים חוקרים ודורשים על נכסיה' אבל מחאה אין לה קול שאין המחזיק מחזר לחקור אם הבעלים מוחים כדכתבו התוספות בההיא דג' ארצות לחזקה דלהכי נקט בכל דוכתא מחאה שלא בפניו ולא נקט חזקה שלא בפניו וכיון שאין טענה למערער שלא ידע אלא שלא מחה לפי שלא היתה מחאתו נשמעת נהי דאם היה יכול לברר שהיה במקום רחוק היינו אומרים שסמך על זה ולפיכך לא מחה מעיקרא אבל אם גם זה אין בידו לברר לא היה מפסיד אם היה מוחה בפני עדים וכל טצדקי דמצי למעבד הו"ל למעבד וזה שלפי דבריו לא חש למחו' מוכ' שאין ערעורו אמ' ולז"א עליו לברר שהיה במקום שאין מחאתו נשמע' אם היה מוחה ולכך נמנע מלמחו' כלומר מפני שהיה הדבר ברור שלא היתה נשמעת לכן לא חש למחות אבל אם זה אין בידו לברר אמאן סמיך שלא עשה כלום אבל כאן אפי' הרא"ש ז"ל מוד' שהקונ' צריך לברר קנייתו מאחר שהאונס ידוע ומסיר' מודעא ידועה וזמנא ידוע הבא להוציא מחזקתו עליו לברר באיזה זמן היה.
וראיתי בספר מאירת עינים שהביא משם רבו ז"ל מהמרדכי ישן שטר מודעא שאין בו זמן ואין העדים כאן ולא ידעינן אם נעשי' קודם המכר או אח"כ המודעא כשרה ומבטלת המקח מאחר דידעי' באונסיה מסתברא מסר מודעא קודם לכן ופירש הרב בעל מ"ע מאחר דידעיה באנסיה פירוש על ידי שטר זה ידעינן אונס' שהרי העדים מעידי' על זה מסתמא מסר מודעא כן נראה לי והיינו טעמא דמוקמינן עדים על החזקה שלא היו חותמים אם לא היו יודעים שהיתה קודם המכירה וזה תימא דאין על העדים לידע אלא באונס לבד אבל אין חוקרים אם עדיין לא מכר וכיון שאין זמנו של שטר מוכיח אין ללמוד ממנו כההיא דס"פ הנושא את האשה גבי אדרכתא דאמרינן אדרכתא לאו שפיר כתיבא משום דלא כתיב בה ואשתמודענא דהדין נכסין דמיתנא אינון ולא מהני' אעפ"י שנתבררו הנכסים עכשיו ואפשר שדעתו ז"ל דודאי בשאר מודעות שכתוב בהן זמן אין העדים נזקקין לחקור אם כבר קנה לפי שהזמן יוכיח אם היה קוד' לזמן המכיר' אבל בשטר זה שלא היה בו זמן לא היה להם לחתום עד שידעו שעדיין לא קנה ולפי' אם יש זמן במודעא אלא שעידי המכר אינן זוכרין באיזה יום קנה ליכא למימר דמסתמ' ידעו העדים שהית' המודעא קודם המכירה שאין עליהם לידע דבר זה אלא שאין הטע' הזה מתחוור לי דהא ודאי עבידי אינשי דטעו כיון שבכל מודעא אין על העדים לחקור זה דמנא ידעי אף כשלא כתב זמן לא חקרו שהם מעידים על האונס לבד ואח"כ יברר המוכר שהמודעא קודמת למכר או יברר הלוקח שהמכר קדם ועדיפא מינה ההיא דס"פ הנושא דאע"ג דרבא בר שילא כתב לה אדרכתא אנכסי אמרינן בזה אפילו רבא בר שילא טעי כ"ש שנאמר בהדיוטות דטעו והכא אפשר לומר שלא טעו אלא שלא היו זוכרים היום שנמסר להם וכתבו סתם שב"ד יראו שאין בו זמן וידונו עפ"י הספר וגם פירושו אינו מתיישב על דברי המרדכי דיהב טעמא למלתיה מאחר דידעינן באונסיה דמה לי אי ידעינן באונסיה אם מכר בלא מסי' מודעא תלויה וזבין זביניה זביני והשתא מהדר קהדר ביה אלא הו"ל למימר מסתמא ידעי עדים שעדיין לא מכר אלא נראה בעיני שהטעם כמו שכתבתי למעלה דמאחר דידעינן אנן האונס מתוך השטר לעולם ארעא בחזקת בעליה עד שיברר הלוקח שקנה ברצון קודם למסירה מודע' ומסתמא אמרינן דמודעא קודם לכן מסר והבא להוציא מחזקתו עליו הראיה.
ובר מן דין הכא בנ"ד שבתחילה טען המחזיק בפני ב"ד שיביא שטר המכיר' ואח"כ כשראה את המודעא וזמנה בא במרמה ואמר שאין לו שטר אבל יש לו עדים ואין העדים זוכרים הזמן בדקדוק מזה כב' שנה כדי שיוכל לטעון שהמכירה היתה קודם המודעא כדאמרינן בפרק גט פשוט ובפ' זה בורר הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי רבי והכי איפסיק' הלכתא דצריך לברר וכתב רבינו חננאל אם אמר אבד שטרי אינו נאמן וכ"כ רבינו האיי שאם לא הביא השטר או שהביאו ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה כל שכן כאן שאמר בפני בית דין להביא את השטר ובפעם השנית כשבא לבית דין אחר שראה המודעא הכחיד את השטר תחת לשונו ואמר שאין לו שטר דע"כ לא אמרינן דטוען וחוזר וטוען אלא כי לא נפיק מב"ך אבל נפיק לברא אימור טענתיה אגמרוה ואלפוה שיקרא.
ואעיקרא דדינא יראה שלא היה צריך כאן מסירת מודעא שהרי כתב הרמב"ם בפרק י' מה"מ והביאו הטור סי' ר"ה בד"א באנס שהרי הוא חמסן וכו' אבל הגוזל והוחזק בגזלן ואח"כ לקח שדה שגזל אין המוכ' צריך למסור מודעא וכן כתבה בפ"ה מה' גזלה וקשה טובא מה שהקשה עליו הראב"ד ז"ל בה' גזלה שאם היה כדבריו דרב הונא היה מפליג בזה למה ליה למהדר ארב ביבי מימרא היא ומימרא לרב הונא לא ס"ל והא בכה"ג רב הונא נמי הכי ס"ל וכן כתב הרב המ"מ ואמר וצ"ע היאך חילק בין זה לההוא דתלויה וזבין אחר שהגמרא השוה אותם. והרב מהרי"ק ז"ל יישב בב' לשונות הא' דודאי רב הונא מודה בגזלן אלא דרב המנונ' דאותיב ליה מסקריקון הוה ס"ד דרב הונא פליג והגמרא אהדר ליה לפום שיטתיה אבל קושטא דמלתא דרב הונא מודה לרב ביבי והב' נהי דרב הונא לית ליה דרב ביבי מיהו כיון דרב ביבי משמיה דרב נחמן אמרה ורב נחמן דיינ' הוא והלכת' כוותי' בדיני הכי קי"ל ודברים הללו לא נתנו ליכתב להפליג דברי הראב"ד ולהזניח' בכך דבשלמא אם היה הגמ' מתרצא לדבריו דרב המנונא היה אפשר לומר דבעי לאוקומ' אף לפי דבריו אבל בגמ' מעקם השמועה ומעמידה במחלוק' ואומר דרב ביבי מימרא ולא ס"ל לרב הונא כלומ' דרב נחמן משמיה דרב הונא קאמר לה ורב ביבי מסיי' בה ומשמע דמסיים במימרא דרב נחמן משמיה דרב הונא ומכח כן פריך רב המנונא מדרב הונא גופיה דאמר תלויה וזבין זביניה זביני ודחיק גמרא לומר דהא דמסיים בה רב ביבי לאו לההיא מימרא דמשמיה דרב הונא אלא מסיים מימרא אחריתי דרב נחמן משמיה דנפשיה ומי דחקם בכך בדבר שאפשר לקיים דברי שניהם דרב הונא מודה בגזלן.
וכן לשון שני דפליג ופסק כרב נחמן תקשי אגמרא גופיה דאם איתא שאפשר להעמידן דלא פליגי אמאי קאמר דרב הונא פליג. ונראה לומר דהרמב"ם ז"ל לאו מדרב ביבי אמרה דהא ודאי אדחיה בגמרא אלא ממקום אחר למד סברא זו כמו שאמר והא לא תקשי אמאי לא מפליג גמרא בהכי דודאי לא מצי לאוקומי מלתיה דרב ביבי בשהוחזק גזלן על שדה זו שכבר היא גזולה בידו דמלתיה דרב ביבי עלה דרב נחמן קאי דקאמר כלם שהביאו ראיה מעמידין בידם בר מגזלן בסתם גזלן קאמר ואדלעיל קאי דמפרש היכי דמי גזלן א"ר יוחנן שהחזיק שדה זו בגזלנות רב חסדא אמר כגון של בית פ' שהורגים נפשות על עסקי ממון כלו' ואין להם חזקה בשו' קרקע שבני אדם יראים מהם. ור' יוחנן אמר שהוחזק על שדה זו בגזלנות ובהכי מסיים בה רב ביבי ואמר קרקע אין לו מעות יש לו דלאו זביניה זביני ומיירי בכל גווני גזלן ופליג ודאי ארב הונא דאפילו בהוחזק לגזלן איתיה לטעמא משום דאגב אונסיה גמר ומקני ודברי הרמב"ם ז"ל אינן אלא סברא דנפשיה או דרביה ז"ל שלא הצריכו למסור מודעא אלא במי שאין אונסו ניכר דכיון דקביל דמי אע"ג דע"י תלויה מכר אפשר דמשום דמי גמר ומקנ' וממאן לתת' כדי לחבב' או כדי שיוסיף בדמי' אבל מי שאנסו את ביתו ולקחוה בגזל ושוב מכרה לו בדמים אפילו אם לא אנסוה על המכירה הרי הוא בטלה דמצי למימר דמה שקבל מעות מחמת יראה וכמי שמציל מידו הוא שהרי כבר גזלה ואכלה בלא דמים מיהו מפסיד אם יקח דמי' עכשיו ושוב כשתגבר ידו יערער על הקרקע ומדינא היא מכי הודה שקבל מעות דאפילו בסתם גזלן לאו מלתא היא דאי לא אודי ליה ממטי לדידיה ולחמרא לשחוור ואין צריך למסור מודעא כ"ש זו שכבר היתה גזולה בידו ועכשיו דלוקח דמים פקח הוי דכמציל מידו הוא וכ"ת איבעי ליה לממסר מודעא חברך חברא אית ליה ויודע הדבר ויפסיד את הדמים וכה"ג אמרינן בפ' ב' דייני גזרות גבי המוציא ש"ח על חבירו והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר אלו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה. וחכ"א זה היה פקח שמכר לו את השדה מפני שיכול למשכנו וכ"ת הו"ל לממסר מודעא חברך חברי אית ליה וכה"ג אמרינן התם לעיל בההוא פרקא עשא' סימן לעצמו איבד את זכותו דאי לא עביד הכי לא הוה מזבין ליה מאי אית לך למימר איבעי ליה לממסר מודעא חברך חבר' אית ליה הרי שהיכ' שהדבר מוכיח שלתועל' עצמו רצה אינו צריך לממסר מודע' פן יתגלה הדבר והצלת פורתא נמי לא הוי לכך כתב דבהוחזק גזלן עליה וחזר ולקחה מבעלים הראשונים מוציאין אותה מידו ואין בעל השדה צריך לעשות מודעא על מכר זה. וסברא זאת לא נפלא' היא ולא רחוקה משאר המפרשים והן הן דברי הרמב"ן ז"ל בחידושיו לבתרא אהא דאמרינן מודה רבא היכא דאניס וכמעשה דפרדסא אלמא דכי אניס ליה בכה"ג דטעין ואמר לקוחה היא בידי ודאי לא גמר ומקנה והרי הוא כמי שצווח וא"ל מאי זבני לך אי לא זבנתא ניהלך דידך הוא דהא כבשת לשטר משכנת' ולא מצינ' לאשתעויי דינא בהדך הילכך לא אמרינן מעולם רוצה אני שהרי הוא באונסו מתחילה ועד סוף ואע"פ שהוא אמר רוצה אני למכרה לך הילכך אי ידענ' באונסיה שלא היו לזה עדים והלה לא חזר והודה לו אע"ג דלא מסר מודעא נמי כתבי' אבל היכא דאניס ליה אונסא דממונא אחרינא ואפי' גזלה נמי ההוא מידי ובתר הכי זבניה ניהליה ושקיל מיניה דמגמר ומקנה ההוא אונסא אחרינא דחמיר עליה הוא דגמר ומקני ליה להאי מידי ובניה נפשיה הוא דעבד אבל היכא דליכא אונסא אלא מההוא מידי ולא מצי לאפוקי מידיה לעולם מחמת דטעין לקוח הוא לא הוו זביני דמאי עבד ולא משכחת לה אלא בכגון מעשה דפרדסא עכ"ל.
וביאור דבריו שכתב הילכך לא אמר מעולם רוצה אני שהרי הוא באונסו מתחיל' ועד סוף ואעפ"י שאומר רוצה אני למכרה דמשמע לכאורה שהם דברי' דסתרי אהדדי ה"ק לא אמר מעולם רוצה אני להחזיק בה שהרי כבר היא עשוקה וכבושה תחת ידו כמ"ש למעלה מאי זבני לך אי לא זבינתא ניהלך דידך היא א"כ לא עשיתי שום מעשה ואם אמרתי רוצה אני למכרה הלא דבר הוא ולא מעשה כגון זה ודאי אין צריך מסירת מודעה ולאו זביניה זביני כדכתב בסוף דבריו דמאי עבד כלומר הא לא עבד מעשה כלום ומ"ש אבל היכא דאניס ליה אונסא אחרינא ואפי' גזלה נמי ההוא מידי ובתר הכי זבנה ניהליה ושקיל מיניה לאו דגזלה לההוא מידי דהדר זבנתא ניהליה דא"כ לאו אונסא אחרינא הוא והרי כתב בסוף הלשון אבל היכא דליכא אונסא אלא מההוא מידי לא הוו זביניה זביני אלא ה"ק לא מיבעי' היכא דההיא אונסא אחרינא הוי בדברים שהגזים לעשות לו היזק ויש לאל ידו לעשות אלא אף בשכבר עשוהו שגזלו לו קרקע או חפץ אחר וא"ל שאם ימכור לי קרקע זה יחזירה לו והיינו דקאמר ובתר הכי זבנא ניהליה כלו' לארעא ושקיל מיניה ההוא מידי דגזל מ"מ אונס בדבר א' ומקח בדבר אחר הו'. וראיתי לרב מהרי"ק ז"ל כשהעתיק לשון הרמב"ם ז"ל וכך כתוב שם אבל כי אניס ליה באונסא דממונא אחרינא אגב אונסיה גמר ומקני היכא דליכא אונסא אחרינא אלא מההוא מידי דלא מצי לאפוקי מידי לא הוו זביני' זביני ע"כ נר' שכך היתה נסחת שטת הרמב"ן שלפניו ואפילו איתא כמו שהיא בשטת הדפו' שלפנינו כך פירוש' וכן ביאר בס' המלחמות בעובדא דפרדיסא שאעפ"י שלא מסר מודעא היא דמעיקרא נמי היה אומר לקוחה היא בידי ונאמן מה הוסיף לו זה במכירתו אבל בשאר האונסי' שאונס בדבר אחר מאחר שמחמת האונס רצה ומכרה לשדה זו גמר ומקני הוא. וכי תימא דעובדא דפרדיסא שאני שלא היה אפשר להוציא ממנו בדין תורה שהיה נאמן לומר לקוחה היא בידי הילכך לא הוסיף על מכירתו כלום מן הדין. אבל גזלן זה אע"ג שכבר היתה גזולה מ"מ לא היה מחזיק בה בדין התורה ועתידין בעלי זרוע ליפול ומפקי' מיניה בדינא ודיינא והרי הוסיף לו במכירתו זאת שיזכה בה מן הדין אין לומר כן דאדרבה עובדא דפרדסא עדיפא דמעולם לא הוחזק כגזלן שאינו רוצה לגזול הפרדס בלא דמים אלא אומר לו אי לא זבינת לי אמינא לקוחה היא בידי ואפש' דגזים ולא עביד ומ"מ מאחר שאונסו באותו דב' עצמו לאו זביניה זביני והרי זה חמסן דיהיב דמי וכ"ש מי שגזל שדה חבירו שכבר הוחזק לגזלן והרי הוא כובשה באיסור ואין מורא שמים עליו. ומ"ש בסוף דבריו דלא משכחת לה אלא בכגון מעשה דפרדסא לאו לאפוקי הוחזק גזלן על שדה זו דהיינו כגון מעשה דפרדסא ועדיפא מינה אלא לאפוקי מדברי רשב"ם שכתב דכל שאנסוהו על שדה מיוחדת אין צריך למסור מודעא ואמר דהא ליתא דלא משכחת לה אלא בכגון מעשה דפרדסא שאין האונס מחמת דבר אחר אבל היכא דאנסוהו אפילו על שדה זו היכא דאונס בדבר אחר ומכר בדבר אחר צריך למסור ולכך כתב אח"כ וז"ל נקטינן השתא להאי פירוש' דלעול' זביניה זביני כל אימת דלא מסר מודע' כלו' אפי' בשדה זו בר ממעשה דפרדסא אבל אי מסר מודע' בכלהו לאו זביני' זביני וכן דעת הגאוני' ורבינו הגדול זלה"ה העיד על הגאונים והרי"ף ז"ל שכן היה דעתם ואעפ"י שהרי"ף ז"ל בעובד' דפרדסא כתב דצריך מודע' כבר ביאר הרב מהרי"ק ז"ל בב"י טעמו דלא כתב הרי"ף ז"ל שצריך מסירת מודעא כמ"ש למעלה דמיירי בשאר מילי דצריך שימסור לעדי' ויגלה דעתו שהוא אנוס באותו מכר אבל כאן מילי דמוכחי וברירי ואין צריך למסור לעדי' ולהודיעם קוד' המכר אבל צריך שיכתבו לו העדים ענין האונס אפי' לאחר המכר להיות בידו ולראיה ויש לו דין שטר מודע' לבטל את המקח על ידו. וכבר ביאר הרמב"ן ז"ל שם שאין לשון מודע' שהוא מודיע לעדים שהוא לשון אונס ויסורין כמו ויודע בהם את אנשי סכו' כלו' כותבין האונס שהיה לו. וכבר ראיתי להריב"ש שהביא הב"י באותו סימן שכתב דברי הרמב"ן ז"ל שלא הצריכו חכמים מודעא אלא במי שאונ' או מגז' להחזיק בממון אחר לא מן המקח אבל מי שמוחזק במקח ומגזם בו לכבשו תחת ידו כעובדא דפרדסא א"צ מודעא וכ"כ בעטור בשם גאון וכתב הריב"ש שזהו הפי' הנכון בשמועה ואף לדברי רוב האחרונים שפירשו בעובד' דפרדס' שצריך מודעא דוקא בכה"ג שבא הפרדס לידו בהיתר ועביד איניש דגזים ולא עביד אבל מי שתוקף המקח בזרוע ואח"כ קונה אותם הא חזי' דגזים ועביד ע"כ הרי שסברא זו מוסכמת מכל הפוסקים דכגון זה א"צ למסור מודעא דמלתא דמגליא ומפרסמא היא ואף הרי"ף והראב"ד ז"ל יודו בדבר זה כי מה שכתב הרי"ף דהיכא דראו שמכר לו הרי זה מכר גמור בסתם גזלן איירי ולאפוקי מדרב ביבי אמרה אבל גזל שדה ושוב לקחה אין צריך מודעא ובפ' ט"ו מה' טוען הביא דין גזלן שאין לו חזקה וכתב כל אלו שאין אכילתם ראיה אם הביאו עדים שמכרו וכו' ראייתם ראיה וכתב כיצד הגזלן אין לו ראיה כיון שהוחזק גזלן על שדה זו אעפ"י שהביא ראיה שהודה הבעל שמכר ולקח דמים מוציאין את השדה מידו ואין לו כלום ואם העידו העדים שבפניהם מנה מוציאין את השדה מיד הגזלן ומחזירין את הדמים לבעלים כמו שביארנו בה' גזלה עכ"ד ולא הזכיר כאן שהוחזק לגזלן בעלמא כמו שהזכיר למעלה תרי גווני גזלן מי שהוחזק גזלן על שדה זו או מי שהוחזקו אבותיו הורגי נפשות וכאן דקדק ואמר כיצד הגזלן אין לו ראיה כיון שהוחזק גזלן על שדה זו כאומר דוקא בהא אמרי' דלאו זביני' זביני ואפשר עוד דבהוחזק גזלן על שדה זו איכא תרי גווני יש שהוציאוהו ב"ד ממנה כדכתב המ"מ דזה צריך למסור מודעא ויש שעדיין היא תקועה בידו וזה אין צריך למסור מודעא כמו שביאר בהדיא בה' גזלה כי שם ביתו ובה' טוען לא הוזקק לבאר וכתב גזלן סתם ולא פירש ודינם לצדדין משתמע יש גזלן שצריך מודעא ויש שאין צריך מודעא ואמר כמו שביארנו בה' גזלה כדי שילמוד סתום מן המפור' ועלה בידינו שדברי הרמב"ם ז"ל אינן דברי יחיד אלא דברי רבים וגדולי' ואף הרי"ף והרמב"ם שהיו נראים כחולקים בכגון זה כלם שוים.
והביא שלא ראו העדים המעות שנתן אלא שהודה המוכר הואיל והוחזק לגזלן לא קנה שאין מהודאתו ראיה שקבל דמים דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור כדכתבו בגמרא וכמ"ש הרי"ף ז"ל והנה בנ"ד הוא אומר שעשרת אלפים שאומר הקונ' שנתן לא היו אלא לצורך ההוצאות כדי להוציאו מבית האסורים מקום אשר היה אסור שם על אלפים פרחים אשר מכתבי עמל כתבו עליו בערכאין שלהם ולא נהנ' מהם שוה פרוטה והביא דלא נתן כל הדמים ששוה הקרקע כתב הנמוקי יוסף בשם הריטב"א דלא מדמינן לה לאשה המתקדש' בשוה פרוט' דשאני אשה שנתן לה כל דמיה אבל הכא מי איכא למימר דבשוה פרוט' מתרצה על קרקע של מאה מנה וכתב שדעת הר"ן ז"ל נוטה לזה אעפ"י שאחרים אומרים דשוין הם והטור הביא שרבינו יונה חלק בין קרקע למטלטלין דבקרקע אפי' לא נתן לו כל שווין קנה לפי שאין הונאה לקרקעות וכת' הטור ז"ל שנראה לפרש דבריו בשאינו כופה על המכירה אבל בסכום המעות אינו כופהו אבל אם כופהו ליתן לו בפחות משוויו אף בקרקע אין כאן תורת מקח פי' לפי' כשאנס אומר לו מכור לי בדמים סתם ונתרצה למכור אגב האונס ושוב פסקו דמים האי מיקרי זביני אבל כשהאנ' אומר לו מכור לי בכך וכך אעפ"י שזה לא היה מזכיר דמים אלא שאין רצונו למכור ושוב אגב אונסיה מכר הו"ל כמתנה ומהרי"ק ז"ל הוכיח כן מדברי רשב"ם שכתב דמתוך יסורין גמר בלבו ומקנה הואיל ואיכא תרתי יסורין ומתן מעות דלא מפסיד מידי ומדקאמר דלא מפסיד מידי משמע שאם היה מפסיד משלו כלום לא אמרי' דגמר ומקנה דכי אמרי' אין אונאה לקרקעות היכא דזבין מדעתיה אמרינן ספק לא מצא למכור והוא היה צריך למעות ונתרצה למכרה שאם לא כן מי הכריחו לכך אבל היכא דידעינן שנאנס אין ספק מוציא מידי ודאי אונס שהאונס מוכיח שלא מכר מרצונו והדמים אין מוכיחי' שבעבור' מכר הילכך העמד דבר על חזקתו כ"ש בדב' מופלג כזה שמקום שיש בו הכנסה שלשים לבנים ביום שוה יותר ממאתים אלף ואיך ימכרנו בעשרת אלפים לבנים אם לא מפני האונס.
ולענין ביטול המודעא במכר כתב הרמב"ם ז"ל פ' כ' מה' מכירה העידו עליו עידי המכר לבטל המודעא הרי המודעא בטלה וכ' הרב המ"מ עליו זה פשוט והוא מבואר בערכין בס"פ האומר משקלי דכי בטיל מודעא איבטלא לה וכן כתבו כל המפרשים ז"ל וכתב ע"ז הרב מהר"י קארו ז"ל ולא חל' הרב המ"מ בין היכא דאנסוהו לבטל המודעא להיכא דנסתלק האונס וביטל המודעא מדעתו משמע דס"ל דלהרמב"ם ז"ל אם ביטל המודע' אפילו מתוך האונס היא מתבטלה וטעמא משום דלא עדיפא ביטול מודעא מתוך האונס מאונס המוכר עצמו דאמרי' דאגב אנסיה גמר ומקני ה"נ גמר ומבטל למודעא עכ"ל. ותימא שא"כ הרמב"ם ז"ל חלוק על רבינו האיי לגמרי שהרי רבינו האיי סבור דלא מבטיל מודעא עד שידעו העדים בסילוק אונסו ואיך יסבור הרמב"ם דאפי' בטל מתוך האונס הוי ביטול והטור צרף דעתו של הרמב"ם ז"ל עם דעתו של רבינו האיי ז"ל. ועוד קשה אם ס"ל להרמב"ם דאפי' מתוך האונס הוי ביטול א"כ אפי' מסר מודעות על כל הביטולי' נמי היה ראוי להרמב"ם ז"ל שיבאר דמהני מה שביטל כל המודעות אפי' אם ביטל מחמת אונס והוא ז"ל כתב שאם אמר לעידי מודעא הוו יודעים וכו' הרי המכר בטל אפי' אם קנו מידו לבטל המודעא והא לא דמי לתלויה וזבין סתם דאמ' אגב אונסיה גמר ומקני דהתם כיון דלא גלי דעתיה מעיקר' אלא שהעדים רואים האונס ורואין את המעות שהוא מקבל אעפ"י שאנו רואים שתולין אותו עד שיתרצ' אין הוכחה מזה דעבידי אינשי הכי לומר שאינו מתרצה עד שיכפוהו לחבבה בעיני הלוקח ואולי יעלה לו יותר בדמיה אבל כשהודיע לעדים תחילה שמה שרואין שמוכר ומקבל מעות לא מדעתו הוא מוכר אפי' אם היו נותני' לו ממון הרבה אין רצונו למכור אלא מפני אונס התלויה הוא עושה עכשיו אעפ"י שא"ל הלוק' שיבטל כל מודעות אותו ביטול כמאן דליתיה דהא גלי דעתיה שאנוס היה ומה כח ביטול מודעות יפה אם אנו רואים שכופה אותו על הביטול. וכי תימא הא אמרינן בערכין וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומפרש בגמ' עד דמבטל למודעתי'. הא לא דמי מכר לגט מעושה בישראל דהתם בדין כופין אותו שיגרש ואם מסר מודעא כופין אותו שיבטלנה אבל מוכר באונס שלא כדין אונסים אותו שימכרוה ואע"ג דיהיב דמי חמסן הוי נהי דכי לא מסר מודעא אמרי' אגב אונסיה גמר ומקני היכא דגלי דעתיה ומסר מודעא אין ממכרו ממכר ואין ביטולו ביטול דשלא כדין כופין אותו ומה דמייתי הרב המ"מ ההיא דערכין דכי בטיל מודעא איבטילא לה הכי מייתי דבמעוש' כדין כי מיבטל לה מחמת אונסו איבטילא אף זביני דשלא כדין כי מבטל למודעא מסתמא איבטיל דאמר גמר ומבטל עד שיגלה דעתו במודעא להדיא ויאמר הוו יודעים שכל קנין וכו'.
אבל הרא"ש ז"ל כתב דאפי' כפוהו לבטל המודע' מהני הביטול ולא עוד אלא אפי' אמר במודעא כל מה שמבטל לא יהא ביטולו אינו מועיל דלבסוף כשכפו אותו לבטל נתבטל הכל דאגב אנסיה גמר ומקני ומבטל. וקשיא לי כיון דגלי דעתיה שאינו מוכר מחמת זוזי אלא מחמת האונס ואעפ"י שיכופו אותו לבטל לעולם אינו גומר בלבו לבטל מה נתחדש לנו בביטול כיון דעל כל זה גלי דעתי' מעיקר' השתא ומה בסתם מוכר לאנס אע"ג דמודה דיהיב זוזי לאו כלום הוא ולא שקיל מידי דאמרי' אי לאו דאודי ליה ממטי ליה ולחמרי' לשחוור היכ' דאניס מתחיל' ועד סוף איך נאמר שמפני שבטל בפיו ביטל בלבו ושבט הנוגש בו. ונראה לי שטעמו ז"ל לומר דהא דאמרינן תלויה וזבין זביני' זביני לאו משום דחיישינן דמשו' זוזי גמר ומקנה דמספקא לא נפקא ארעא מחזקתה אלא דאמרי' כיון דשקיל דמי אגב אנסיה גמר בלבו שלא לשוב לערער עליו הואיל והיא יוצאה עכשיו מתחת ידו היאך יחזור להוציאה מיד הלוקח בלא ראיה ומתוך יאוש הלב גמר ויהיב אבל כי מסר מודעא סמך עליה שיוכל להוציא דהא נקיט ראיה בידיה כיון שאנסוהו אף בזה לבטל המודעא לגמרי וכל דבר הגורם לביטול המקח חוזר ומתיאש סבור שהעלה בידו חרס. ונראה לי שזהו טעמו של הרשב"א ז"ל שסמך על פיסול העדים אף לענין גטין דכי פסיל להו לא מפסלי אלא מתוך שפוסל אותם כסבור שאינם מועילי' כלום אף הוא גמר ומגרש בכל לבו והביא מההיא דאומ' נאמנת עלי שלא באתי דאם איתא שבא וביטל הגט מאי מהני נאמנות דידה אלא מתוך שהו' מאמינה אף הוא אינו מבטל הואיל ולא יהא הוא נאמן עליה ולפי דרכנו אנו למדין שאם כלל במודעא אף על פיסול העדים שלא יפסלו כי מתוך האונס הוא שפוסלם מודה הרשב"א דלא מפסלי שהרי עכשיו סומכת דעתו יפה שאין העדים נפסלים שכבר קדמה לו מסירת מודעא על הפיסול ולא תקן הרשב"א ז"ל אלא לשעתו דאכתי לא אסיקו אדעתייהו דאינשי בפיסול העדים שימסרו מודעא על זה.
ונראה לי דאף להרא"ש ז"ל צריך שיעידו העדים שביטל המודעו' בפירוש לא שיאמר סתם לסופר שיכתוב שטר סתם והוא כותב טופסי שטרות בביטול מודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי שאין כח בלשון סתו' לבטל לשון מפור' שאעפ"י שכתבו המפרשים דסתם המצוה לכתוב שטר כמנהג הוא מצוה והם יכתבו כל חיזוקי סופר כמ"ש הטור סי' ס"א בשם הרא"ש שכל שנהגו לכתוב כן נאמנות הן כתבוה בשוקא המצוה לכתוב סתם דעתו שיכתבוהו כמנהג ורבינו האיי לא משמע ליה הכי כמ"ש דבריו שם דאע"ג דקבול עליה למכתב שטרא בכל לישני דזכותא לא הוי אלא לכל כללי דתחות טענה אבל נאמנות וביטול מודעא לא ובסי' ע"א הביא הב"י תשובת הרשב"א ז"ל שהביא דברי רבינו האיי גאון אלה וכתב והרי נאמנו' וביטול מודעות שהוא נוהג בכל השטרות אעפ"י שקבל עליו כחומר כל שטרות לא מחשבינן ביה אעפ"י שצוה לכתוב סתם ונראה שאין הרא"ש ז"ל חלוק אלא בנאמנות ושאר תנאים שרגילין הסופרים לכתוב מעצמם דאיכא למימר דנשתעבדו דכל המצוה סתם דעתו שיכתבוה כמנהג וכאילו אמר כן בפירוש שאל"כ היה לו לפרש שלא יכתבו נאמנות ופרהסיא וכיוצא בזה אבל ביטול מודעו' שא"א לו לפרש ולהזהיר שלא יכתוב פן יתגלה הדבר שמסר מודעא ודאי שאין למדין מן הלשון המורגל בכל השטרות לומר דקא שעביד נפשיה מדלא פי' שהרי לא היה אפשר לו לפרש וכן משמע ממ"ש הב"י בסי' ס"א מדברי הר"ן בשם הרשב"א גבי כתבוה בשוקא דכיון שהכל מורגלים לכתוב כן בזמננו זה אין צ"ל בפי' דאלו רצה לכסותה היה מצוה שלא לכותבו בפרהסיא אלמא טעמא מדלא צוה בהדיא הא אם לא היה יכול לפרש לית לן בה ועוד ביטו' מודעא צריך לפרש בהדיא שאין המודעא שבידו מתבטלת בסתם שהרי ידענו באונסו וכבר הודיע לעדים שאנוס הוא בכל מעשיו וא"א לומר דאגב אונסי' בטל המודע' אלא כשבטלה בפירוש בשפתיו אתי דבור ומבטל דבור והכי משמע בפ' ח"ה עד דדייקינן מדתנן כופין אותו עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל למודעתיה דמשמע דביטול בפי' בעינן דאלו בסתם מצי למימר סמכתי על המודעא שבידי ואע"ג דכל המצוה לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג היכא דאיכא אונס אין סתמו בכך וכדאמר בפ' שבועות שתים גבי נודרין להרגין ולחרמין וכו' ובלבד שיאמר בלבו היום אף על גב דהנודר סתם לעולם משמע ובכל מקום דברים שבלב אינם דברים גבי אנסים חשיב אפשר כלומר האונס מפרש לנו הדברים שאינן בסתמן אף כאן האונס שיש לו מודיענו שאין כוונתו במה שמצוה לכתוב שטר גם לבטל המודעא שמסר.
ועוד נראה דבכה"ג אף התוספות והרא"ש מודים שלא נתבטלה המודעא כלל דטעמייהו משום דכי היכי דאמרינן במכר עצמו אגב אונסי' גמר ומקני אף בביטול אמרי' אגב אנסיה גמר ומבטל לפי שאין לו על מה שיסמוך שאם אמר בתחילה כל הביטולים שאבטל יהיו מבוטלים גם אח"כ חזר ואמר כל המודעות שמסרתי הרי הם בטלות וכיון שאין לו על מה שיסמוך במודעא הרי הוא כמוכר באונס בלא מודעא דאמרינן אגב אונסיה גמר ומקנה שהוא סבור שאין לו פתחון פה לחזור ולערער וזה מתוך שסבור שדבור אחרון בטל את הראשון אף הוא גומר ומבטל זהו בסתם אבל היכא שהתנה במודעא ונשבע שלא יבטל אא"כ יקרע המודעא קרע ב"ד דזה על תנאי זה הוא סומך ואינו גומר לבטל שהרי יש טענה ופתחון פה לומר שלא בטלתי שאם הייתי מבטל הייתי קורעה שכבר נשבעתי שלא לבטל אלא אם כן אקרענה והנה מצאתי בתשובת מורי הרב המופלא מהר"ר שלמה סאגיס זלה"ה ביד בנו החכם השלם נר"ו לדברי רבינו יונה ולדברי הרא"ש ז"ל דאף כשנאנס בביטול המודעות מהני הביטול היינו משום דאגב אונסו גמר בלבו וביטל כל ביטוליו וכיון דמשום הכי הוא ע"כ בנ"ד א"א לומר דאם איתא שגמר לבטל היה לו להוציא המודעא ולקרעה קרע בית דין או לפסול אותם העדים בשמם כמו שהתנה במודעא והואיל ולא עשה כן אנן סהדי שלא גמר בלבו לבטלם. ועוד זאת יתירה עליה שנשבע בפני העדים שלא יבטל אותה מודעא עד שיקרענה קרע ב"ד כלומר דלא גמר ומבטל כל זמן שלא יקרע. ויש לי ללמוד שכל שנשבע מילתא היא מדינא דאקני דאמר בגמרא דאקני משתעבד לקמא לוה ולוה ואח"כ קנה משתעבד לשניהם וכתבו המפרשים דכל שעדיין לא קנה יכול לחזור בו וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה הב"י סי' ק"ד ראובן לוה משמעון וחזר ולוה מלוי ונתרעם לוי מראובן בב"ד והשביעוהו שכל מה שירויח יתר על מזונותיו יפרעם ללוי והשיב כיון שנשבע גלי דעתיה שחזר בו מהראשון וללוי משתעבד לראובן לא משתעבד אלמא דשבועה לקיים כל דבר הויא הוכחה שחוזר בו כ"ש דהויא הוכחה שלא יחזור בו ולא גמר ויהיב.
ועוד ראיה מדין הקנאת קרקע דבמכר לא קנה בכסף עד שיכתוב לו את השטר וכתב מהר"י ן' לב ז"ל בס"א סימן פ"א דמאחר שנשבעו זה לזה שלא לחזור הוי כאלו פירש שגמר להקנות בכסף בלא שטר אף כאן השבועה מוכחת עליו שלא נאמר אגב אנסיה גמר ומקני אלא דאם איתא שגמר הו"ל למקרע שטרא ולא יעבור על שבועתו. וכי תימא הרי גם במכר או במחילה נשבע לקיים המכר ההיא לא חייש לה שכבר קדם ובטלה כדאמרינן בפרק ד' נדרים כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל וכו'.
ועוד כיון שלא ראו העדים המעות וזה אומר כי לא לקח כלום כי אותם העשרת אלפים הכתובים בשטר הם ההוצאות שנעשו בעש"ג לכתוב עליו בעלילה ב' אלפים גרושו"ש ונתנוהו בתפיסה כמה ימים וכלם נכנסו ליד שלוחו של קונה לצורך ההוצאות וכיון שכן כל שלא ראו העדים המעות ההיא הודאה לאו כלום הוא וכמתנה דמיא דקי"ל תלויה ויהיב לאו כלום היא ועוד אפילו אם קבל דמים הרי כתבו המפרשים ז"ל דהיכא דלא נתן כל הדמים ששוה הקרקע לא חשיב מכר כמ"ש שם בב"י משם הריטב"א והר"ן וכך הם דקדוק דברי רשב"ם והטור הביא דברי רבינו יונה ז"ל שחלק בין קרקע לטלטל וכתב הטור שנראה לפרש דבריו כשאינו כופה אלא על המכירה אבל בסכום המעות אינו כופהו וכו' הרי שהכל מודים דכשכופהו שימכור בדמים מועטים כמתנה חשיב ואין צריך מודעא כ"ש בדבר מופלג כזה שעשרת אלפים לבנים אינם שכירות שנה וכ"ש לפי דבריו שאומר שכבר עברה שנה שתקף הבתים וכבר נתחייב לו אותו הסכום בשכירות.
כללן של דברים שהבתים הנז' הם זכות שמשון וכל השנים הללו עמדו ביד ראובן בגזל ועושק ונלוז והדרי ארעא והדרי פירי הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |