שו"ת מהרי"ט/א/קד

שו"ת מהרי"ט ‏ א קד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה שכתב מהר"ר אברהם מונסון נר"ו על הדבר:

תשובה לגלויי דעתא בגיטא בעיא דעתא צלותא ומה גם לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ויען לא נמצא מפורש בפוסקים שהגיעו לידינו בנדון זה ששלח גט לאשתו על יד שליח והלך למקום שודדים ואבד זכרו ובן אין לו ואיכא יבם משום הכי אמינא דין צריך בשש ולכאורה היה מסתבר דלצאת ידי ספק צריך גט וחליצה גט תחילה ואחר כך חליצה ואפילו לכתחלה.

אמנם מצאנו להרמב"ם ז"ל סוף פרק ששי מהלכות גרושין סותר דע' זה לפי הנראה והוא אומרו אבל עיר שכבשה הגייס וספינה שאבדה בים וכו' נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים עד לפיכך אם היה גט ביד השליח אינו נותנו לאשתו ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט ע"כ וכתב עליו הרב המגיד ז"ל ומה שכתב רבינו הרי זו ספק מגורשת נפקא מינה במקום יבם וחולצת ולא מתייבמת עוד כתב ומ"ש הרי זו ספק מגורשת כבר כתבתי למעלה למאי נפקא מינה ומה שכתב אינו נותנו לאשתו משום דאין לו להחזיקה בגרושה על הספק עכ"ל ודבריו צריך עיון דאחר שכתב נותנים עליו חומרי מתים מה צריך להשמיענו שאם היה גט ביד השליח אינו נותנו לאשה דעד השתא לא ידענו דאין גט לאחר מיתה ותתחזק תמיה זו במה שחזר הדין ללמד דין זה ביותר פשוט ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט ליד האשה אינו גט ותו אמאי לא אשמועינן מלתא פסיקתא דצריכה גט וחליצה ותהא מותרת לכל אדם וכ"ת דהחליצה תלויה בדעת היבם ורצונו ליתא דהיכ' דאי אפשר לקיים מצות יבום כי הכא כופין אותו לחלוץ.

ותריץ ונימא הכי דמילתא בטעמא קאמר מה טעם אינו נותן הגט השליח ליד האשה לפי שאם נותנו לה הרי היא ספק מגורש' וצריכים אנו על כרחינו לבטל מצות יבום שתחלוץ וזהו שכתב ה' המגיד הרי זו ספק מגורשת ובמקום יבם חולצת ולא מתייבמת וע"כ שאין לנו להחזיקה בחזקת מגורשת עד שנצרך להכריע ליבם לחלוץ כמו שכתב הרב המגיד אין לנו להחזיקה במגורשת על הספק ובר מן דין אין לנו להעמידה בחזקת מגורשת אפילו שעה אחת אולי תקבל קידושין מאחר ביני וביני וחליצה קודם לגט דשמא ימות בין חליצה לגט ועוד דנראה לכולי עלמא דגט כגט לאחר מיתה וזה פשוט והשתא ניחא מה שאמר אחר זה ואם נודע שמת קודם אינו גט כלומר ומתקיים מצות יבום מה שאין כן אם תחלוץ מעתה הרמב"ם ז"ל עמד טעמו בו ויגיד על פי זה דברי הרב המגיד שאחר שעבר השליח ונתנו כתב נפקא מינה במקום יבם הרי זו חולצת כי היכי דתדוק מינה דקודם הנתינה אין לומר חולצת וביאר לנו שזהו כוונת הרמב"ם ז"ל דוק ותשכח ולפנינו נבאר היכא רמיזה בגמרא חידוש זה דשליח במתניתין לא נזכר לענין חומרי חיים ומתים אלא לענין תרומה בת ישראל לכהן וכו' מכל מקום נמצינו למדים מדבריו דלכתחלה אין ליתנו בשום צד מהטעמים הנזכרים.

והנה משמע לכאורה דאיכא נמי תרי טעמי אחריני לשלא נתירנה לכתחלה בגט וחליצה האחד ממה שאמרו בפרק מי שאחזו גיטו כמתנתו דאם עמד חוזר ומסיק רבה ורבא לית להו דרב הונא שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ע"כ ובנ"ד נמי איכא למיחש שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ובפרט מי ששמע שמת והב' ממה שאמרו ביבמות פרק בתרא עלה דמתניתין דקתני האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת צרתה ומסיק התם לאינה חולצת לעולם שמא יהא וולד קיימא ואתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דשמע בהא ולא שמע בהא ע"כ ובנ"ד אפשר שיתברר שמת הבעל קודם שהגיע גט לידה ואתה מצריכה כרוז.

ונראה דבנדון דידן דאיכא יבם ושליח גט הטעם הראשון אינו כלום דממה נפשך נאסרה לכהן דאם הבעל קיים הגט גט ואסורה לכהן ואם מת צריכה יבום או חליצה וחלוצה אסורה לכהן מדרבנן כמו שהובא בא"ה סימן י"ז והרב מורינו שלמה הכהן ז"ל ח"ב סימן ל"ט על מי ששלח גט לאשתו וטבע במים שאין להם סוף הביא הא דהרמב"ם ז"ל דאם היה גט ביד השליח אינו נותנו והעלה דמה שכתב הרמב"ם ז"ל דלכתחילה לא יתננו הוי דוקא במקום יבם והיכא דליכא יבם ליכא למיחש למידי והביא הב' טעמי' שכתבנו הא' דאין להחזיקה מגורשת וא"נ משו' מצות יבום ודוקא במקום יבם עוד כתב דחלקו עליו ורצו לאסור ליתנו לה אפילו שלא במקום יבם ובטל הרב סברתם יעויין שם והעלה הרב ז"ל דבמקום יבם אין לשליח ליתנו בשום צד ואם עבר ונתנו חולצת.

והשתא דחזינא לרב ז"ל דאיירי בה טובא אמינא גילוי דעתא בגיטא כי האי לאו מילתא היא ומה גם שדבר מתמיה לכאורה דאיך נעגן אשה כל הימים מפני חששות נראין כחלושות ועוד היכא רמיזא במשנה ובגמרא חששות אלו ואף הם נכנס במחט סדקית לדחות חששות אלו מאן רב גובריה להקל במקום שאמרו להחמיר הרמב"ם ז"ל גזר גזרה שוה מופנה מכל צדדים שאם היה הגט ביד השליח לא יתננו לאשה דמשמע בשום צד.

תשובתך דלעיל מהני מתניתין דעיר שהקיפה כרכום וספינה שנטרפ' בים תנן המביא גט ממדינת הים והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים ואמרינן עלה בגמרא לא שנו אלא חולה הא הניחו גוסם לא וכו' ופירשו דבשהניחו גוסס אינו נותנו השליח לאשה משמע דלא יתננו השליח בשום צד ואופן עלה תנן עיר שכבשה כרכום וכו' ואמרינן בגמרא רמי ליה אביי לרב' תנן המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזק' קיים ורמינהי הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתו אסורה לאכול בתרומ' אמר ליה תרומה אגיטין קא רמית תרומה אפשר גט לא אפשר ע"כ ופרש"י ז"ל הכא לא אפשר דניחוש אם הניחו זקן אולי מת דאם כן מי שהלך למדינ' הים תשאר עגונה כל ימיה וניחוש שמא מת ואיכא למידק דמאחר דס"ד דאביי דאין לחלק בין תרומה לגט דבתרוייהו איכא למיחש למיתה מה תירץ לו תרומה אפשר גט לא אפשר דאדרבה גבי גט ליכא למיחש למידי דאי ליכא יבם יתננו לה ממה נפשך אם מת הותרה במיתה ואם לא מת הותרה בגט ואי איכא יבם יתירנה בגט וחליצה וכ"ת דאולי לא ירצ' היבם לחלוץ לאו מלתא היא דמאחר דאינו יכול ליב' כופין אותו לחלוץ ולרוב פשיטות הדברים לא אאריך דאיך יתכן לומר דישארו עגונו' כל ימיהם הא ברירנא דלא ישארו עגונו' ואפי' שעה אחת דאדרבא גבי תרומה איכא למיחש טפי דאולי לא תמצא חולין או מעות לקנותם ואשנויי דחיקי לא סמכינן אלא דמחוורתא דמילתא דכשיש לחוש למיתה ויש גט ביד השליח לא יתננו לאשה בשום צד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל לז"א אביי דגבי גט לא אפשר לחוש למיתה בכל הולך למ"ה דאם כן תשאר עגונה כל אשה שהלך בעלה למדינת הים ולא חיישינן למיתה אלא בגוסס בלבד כדאמר רבא לא שנו אלא חולה אבל גוסס לא כלומר שלא יתתנו בשום צד ואופן כמו שפרש"י ז"ל שתשאר עגונה כל הימים.

וזה החלוק בעצמו שעשה התלמוד בין חולה לגוסס עשה רבי אלעזר בן פרטא בין ספינה המטורפת לספינה שאבדה בים ומשום הכי הביא מתניתין דרבי אלעזר בן פרטא סמוך לענין זה דשליח למילף מינה לענין שליח הנז' למעלה כמסקנא דתלמודא דאוקמי דלא שאני לן בין תרומה לגט דבכל דוכתא דאיתמר דלא תאכל בתרומה הוא לענין גט ביד השליח שלא יתננו לאשה.

ומטעם זה הביאה הרב האלפסי ז"ל האי מתניתין דתרומה לפי דרכו של הרי"ף שמביא דבר הנהוג למילף מינה לענין גט כדפרשנו ובזה נתיישב לי מילתא יקירא דאיכא בהאי שמעתא דמאי דוחקיה דאביי למירמא מתניתין דגיטין אמתניתין דתרומה מ"ש עד שידחה לו תרומה אגיטין קא רמית וכו' מאח' דבמשנה זו בעצמה חזר הדין לענין תרומה בת ישראל הנשואה לכהן אוכל' בתרומה כשהלך בעלה למדינת הים בחזקת שהוא קיים כמו שהקשה אחר שדחה דחית תרומה אגיטין קא רמית וכו' ובמה שכתבנו דעיקר מאי דמייתי מתני' דתרומה הכא היינו לענין גיטין להכי רמי ממתני' דגיטין שהיא עיקר ויותר מצוי ונהוג והיותר מתחוור עלי הכי קושיא כשיקשה קושיא שנית היאך עלה בדעתו להשוות' דאם איתא דאין חילוק בין אם ימות שעה קודם לחששת שכבר מת תקשי לך קושיא חזקה שלפי דעת זו כשהכהן יוצא מפתח ביתו לשוק אשתו לא תאכל בתרומה אלא על כרחך צריך לומר דמעיקרא ג"כ ס"ד דיש חילוק בין שעה אחת קודם שימות דהתם איכא למיחש טובא ומשני הכי לא מקשא מההיא דהלך בעלה למדינת הים והוא בריא דאוכלת בתרומה אלא מהא דהניחו חולה דכי היכי דהתם חיישינן בכל שעה שמא היא השעה קודם שימות הכא נמי גבי חולה אית לן למיחש וכד דחי תרומה אגיטין קא ראמי' הביא חזוק לדברי הרא"ש ז"ל מבת ישראל לכהן שהלך בעלה דאז אוכלת בחזקת שהיא קיים.

ודרך זו שכבשה רבי לפנינו בסדור המשנה דרך הרמב"ם ז"ל שהביא החלוק שיש בין גוסס לחולה וסמיך ליה ענין ספינה המטורפ' בים וענין ספינה שאבדה שנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים לענין אם היה הגט ביד השליח שלא יתננו בשום צד כלישנא דתלמודא דאמרינן לא שאנו דנותנו השלי' לאשה אלא שהניחו חולה אבל אם הניחו גוסס לא יתננו וסבירא ליה להרמב"ם ז"ל דאין דברינו לחדש פרושים זרים לפ' דבכל אופן יתננו השליח אלא כשהניחו חולה נותנו דאין בית דין צריכין ליתן חליצה היכא דאיכא יבם אבל אם הניחו גוסס נותנו השליח אלא שבית דין יכפו את היבם לחלוץ מספק דאם כן לא הנחנו מקום ללשון וכי היכי דגבי תרומה הגזרה שוה לא תאכל בתרומה כל עיקר הוא הדין לענין גט נמי שביד השלי' מילתא פסיקתא נקיט להכי תני להאי דינא גבי הלכתא פסיקתא דהיינו תרומה למימר דכי הדדי נינהו דאפילו גבי הניחו זקן ס"ד דתשאר עגונא כל הימים דוק ותשכח.

מעתה בתר דסוגין מוכחא שפיר עיכוב הגט ביד השליח בכל אופן חל עלינו חיפוש וחיקור דין למאי ניחוש לה כבר מספק לעכוב הגט ביד השליח וכי מעיינן בה טובא אשכחנא עקרא דמילתא דגרסינן פרק האיש מקדש איתמר קטנה שנתקדשה לדעת אביה עד שעשה בה מאמר ומת צריכה גט וחליצה ומיאון שמא וכו' וכתב הר"ן ז"ל בפי' ההלכות ז"ל מיהו איכא למידק היכי אתו למיטעי דאין קדושין תופסין באחותה דהא איכא חליצה והכל יודעי' דאחו' חלוצה מדברי סופרים ואע"פ שיש עמה גט כבר הם רואים שאין הדבר יוצא מידי ספק ולא יבואו להקל בקידושין יש לומר דאיכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה וכ"ת ניחוש נמי דאיכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה ומיאון לכולי האי לא חיישינן וא"ת גבי יבמין ג"כ וי"ל דהתם לא אפשר וכו' ואחרים אומרי' דהת' לא חיישינן משום דאשתו של אחיו היתה והכל יודעים וליכא למטעי עכ"ל.

ולמד הר"ן ז"ל החששא הזאת ממאי דאמרינן בפ' האשה בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה למ"ה לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה וכולי ואמרינן עלה בגמרא ולעולם ופרש"י ז"ל בתמיה תחלוץ ממה נפשך ותנשא לשוק ומסיק אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו גזרה שמא יהא ולד קיימא ואתה מצריכה כרוז לכהונה ולצריכה איכא דשמע דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואמרי קא שרי חלוצה לכהן ע"כ הא קמן בהדיא דאמרינן איכא דשמע בהא וכו' אפילו גבי גזרה לגזרה כי התם דאמרינן גזרה תהיה מעוברת צרתה ושמא תהיה ולד קיימא ולא תנשא לעלוי גזרה דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא.

והוסיף הר"ן ז"ל ללמוד דאפילו כי התם דחליצה תנתן עם הגט איכא למיחש לאיכא דשמע בהא ועוד למדנו מדברי הר"ן ז"ל דחכמים לא נתנו דבריהם לשעורים לחלק בין יש לה אחות לאין לה אחות.

צא ולמד מכל הני מילי מעליתא לנ"ד דאיכא כמה תיוהי וקיוהי דגרוש' אחיו אסורה מן התורה ואין קדושין תופסין בה הילכך איכא דשמע בגט בלבד ויאמר דאין קדושין תופסין בה ותצא בלא גט ותנשא והבנים ממזרים וה"ה נמי דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בגט ויאמרו קידושין תופסין בה ואם בא אחר וקדשה אין חוששין לקדושין ובר מן דין דהשתא נתחזק' חששת יאמרו יש גט לאחר מיתה דאיכא דשמע בגט ובמיתה ויאמרו יש גט לאחר מיתה דחליצה לא שמע ליה ועוד אחרת דאולי בהמשך הזמן בהיותו שרוי בלא אשה נשא אשה אחרת חליצה זאת מאן דשמע יבואו להתיר צרתה וכאלה רבות ולהיות שהר"ם ז"ל כבר למדנו החששות אלו במקומות אם חששת דאיכ' דשמע גבי האשה שהלך בעלה וצרתה תשאר עגונה כל ימיה משום חששת דאיכא דשמע כ"ש בנ"ד וג"כ כבר הביא דין קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה משום הכי גזר הדין פה גזרה שוה מופנה מכל הצדדין אם היה גט ביד השלי' לא יתננו לה כדפי' ולא אמר צריכה גט וחליצה וניחא לי שמן הטעם הזה לא הזכיר הרמב"ם ז"ל ענין החליצה כלל ללמדנו שהטעות היוצאת מנתינת הגט לא יוכל לתקן בנתינת החליצה דאיכא מאן דלא שמע בחליצה ושמע בגט והגט אינו כלום שאם ישמע שהבעל מת אינו גט.

ונחזור לנ"ד דהיינו איש שהלך למקום שודדים ואבד זכרו ואומר דאי' ספק דאי מדמינן ליה לעיר שכבשוה כרכום או לספינה שאבדה בים או להניחו גוסס ששניהם שקולים כאחד בלי שום שינוי כלל כדפי' פסקתא דמילתא דיעכב הגט ביד השליח ולא יתננו לאשה בשום אופן אבל אם עבר השליח ונתנו לאשה צריכה גט וחליצה ומצאתי לרב מהר"ר דוד ן' זמרה ז"ל בתשובה סימן קל"ב דבר שיאמת מה שכתבנו על איש שהלך עם הגוים ויהודים להביא אתרוגים ושלח משם גט לאשתו על ידי חכם העיר והלך החכם לבית האשה ליתן לה הגט וצעקה האשה ע"ז והשיב לה החכם זה הגט לטובתיך שבעליך רוצה לילך דרך ים ואם יטבע או ימות תהי' עגונה כל ימיך וכשנתן הגט התנה עמה על ד' שנים כגזרה שגזר עליה החכם וקודם ד' שנים נאבד הגט מידה והשיב הרב הנז' דהלשון משמע בהדיא דמעכשיו ולדעת כן אפילו נאבד תהי' מגורשת למפרע ולכן אמר לה זה הגט לטובתיך כי בעליך הלך דרך ים ואם יטבע או ימות תהי' עגונה ובשלמא אם היה הגט במעכשיו הגט לטובתה שאם תוך הזמן לא יבא תהיה מגורשת למפרע אבל אם לא היה הגט מעכשיו ולא לחלוטין מה היתה טובתה אם ימות או יטבע בים לא תהיה מגורשת כלל דהא בשעתא דחייל גיטא כבר אינו בעולם ואין גט לאחר מיתה נמצא דאין תועלת הגט כלל דאם ידעינן שמת תוך הזמן אם יש לו אחים ואין לו בנים הרי היא זקוקה ליבום ואי ידעינן דמת אחר זמן הגט בלאו הכי מותרת ואי משום דלא נפלה קמי יבם אין זו טובה כ"כ ותו דלישנא דקאמר לא תהי' עגונה כל ימיך משמע דאין לה תקנה כלל הילכך הדבר ברור שלא יעשו בית דין דבר שאינו מתוקן וחזקה על חבר כן עד כאן לשונו ועתה משכיל השכילני דהני מילי עמיקתא ומסתרתא היאך התיר הרב ז"ל אשת איש לעלמא על פי דבורו דאמר דלטובתה נתן לה הגט שלא תשאר עגונה ואם לא היתה כוונתו מעכשיו בתמרירותה עומדת דהא ליתא דהרבה הועיל בנתינת הגט דאם לא היה בעלה נותן לה הגט אם אבד זכרו או טבע בים במים שאין להם סוף היתה עגונה כל ימיה אבל השתא על ידי הגט שנתן לה אם יאבד זכרו או נשבה או נטבע יתירנה בגט וחליצה אי איכא יבם ואי ליכא יבם בגט לחודיה אלא על כרחך אית לן למימר דסבירא ליה לרב ז"ל דאם נטבע במים שאין להם סוף אין לה התרה לא בגט ולא בחליצה וכן אם אבד זכרו כמו שפירשת אם לא נתן לה הגט מעכשיו ואחר שנתאמת לרב הקדמה זאת פריך שפיר מה הועיל בנתינת הגט לזמן דאין לה תקנה כלל מאחר שהצריכה לבא לבית דין שיתירנה בסוף הד' להחזיקה במגורשת ולדעת אם מת בתוך הזמן בודאי תתיבם או תחלוץ אי איכא יבם ואי ליכא תאסר לכהן ואם לא נאבד כלל זכרו או נטב' לא יתירנה לכתחילה כלל לא בגט ולא בחליצה ועל כרחה צריכה לבא לב"ד כדפרישית דמי יודע אם מת קודם השלש שנים שקבע לשיחול הגט או אבד זכרו ודומה לגט ביד השליח שעדיין לא הותרה עד שיתן לה השליח הגט ואין להתעקש ולדחות דשאני התם דכבר הגיע הגט ליד האשה לאו מילתא היא אדרבה כ"ש הוא דאפילו התם דאינו ממש בשליח אלא דומה לו אפ"ה אמר דתשאר עגונה כל הימים.

ואם תשאל דסוף סוף איך יתכן שהניח אשה עגונה לעולם מפני חששו' נדחות קצת דחוקות.

תשובתך ממאי דאמרינן פ' האשה בתרא האשה שהל' בעלה וצרתה וכו' לא תנשא ולא תתיבם לעולם שמא מעוברת צרתה ותלד בן קיימא וצריך כרוז לכהונה ואיכא דשמע בהא ולא שמע בכרוז ויאמר חלוצה מותרת לכהן ועם היות דחלוצה אינה אלא מדרבנן בלבד כ"ש בנ"ד דאיכא כמה איסורי מדאורייתא כדפי' ובפ' מי שאחזו אמרי' דמשום שלא יאמרו יש גט לאחר מיתה אפקיעו רבנן לקידושי' ואמרי דאם עמד הש"מ אינו חוזר בגט כמו שכתבנו למעלה דוק ותשכח כללא דמילת' מטעם דסוגי' וגדולי הפוסקים אשר העתיקו דברי הר"ם במז"ל במאמר' דגט שהוא ביד השליח ושמע שאבדה ספינתו בים לא יתננו בשום ענין לאשה כדפי' וכבר כתב' שלא רציתי ליכנס במחט סדקית ובדופן עקומה לעק' עלינו סוגיא דגמרא ודברי הפוסקים והאמת יורה דרכו ומהרי"ק ז"ל בב"י גם בש"ע העתי' דברי הרמב"ם ז"ל במשנה למדנו שאין יוצאין מידי פשט' ע"ד האמורא דשמעתי' דברי התנא וכדאמרינן רפ"ק דשבועות על מימרא דר"י.

ואשיבה ידי לנ"ד לברר וללבן אם דומה לספינה שאבדה או לספינ' שנטרפה וכו' ונראה דהאי מילתא תליא בפי' נטרפ' דרש"י ז"ל פירש דעדיין לא טבע' נראה דאבדה היינו שכבר טבעה וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל בתשובה מעתה לפי פי' נראה שיש הפרש גדול בין מי שאבד זכרו במים שאין להם סוף דהיינו ספינה שאבדה בים שפרשו טבעה למי שאבד זכרו ביבשה וקרוב היה לומר דדמי לספינה שנטרפה שפי' לפי הנראה כמלת טבעה ואפ"ה מוקמי' ליה בחזקת קיים לא שכבר אבדו משוטיה וכלי הנהגתה וכבר היא קרובה להשבר אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי' ספינה שאבדה משוטיה ומנהיגיה ונשארה הספינה להנהגת המים וכו' ושעדיין לא טבעה גוף הספינה כלל וגבי נטרפה פי' שסער עליה הים ומלחים אינם יכולים להנהיגה כפי רצונם אבל העצים והספינה נשארה נראה דלסברת הרמב"ם ה"ה והוא הטעם ככל דדמי לספינה שאבדה בים ולא נטבעה בשום אופן הכא נמי הלך למקום מסוכן ואבד זכרו ומ"מ נחזי אנן לפי' רש"י שפי' נטרפה שעדיין לא טבעה וכו' כלומר שאע"פ שאבדו משוטיה ומנהיגיה מאחר שלא נטבעה ממש הוי בחזקת קיים הכא נמי הוי בחזקת קיים כשנאב' ביבשה מאחר שלא נודע בודאי שמת או קרוב לודאי נותנו בחזקת קיי' כדפי'.

וצריך עיון וחקירה היכי דייני לסבר' הרמב"ם ז"ל דספינה שעדיין לא טבעה דמשמע דלסברת הרמב"ם ז"ל הוא אותו שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ולפי' רש"י ז"ל נותנו בחזקת קיים ובתשובה להרמב"ן סי' קכ"ח כתוב ז"ל ויש הפרש בין זה לזה אפילו במים שאין להם סוף כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אם נשאת בדיעבד לא תצא כמו שאמרו בסוף יבמות ואם אינו מעיד אלא שנטרפ' ספינה בלבד זה אינו כלום ואפילו נשאת תצא כי שמא ניצול על גבי עץ וכו' ובספינה המטורפת בים הרי הוא בחזקת קיים לכל דבר ואם נשברה נותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ע"כ כללא דמילתא דלדעת רש"י והרשב"א ורוב הפוסקים ספינה המטורפת בים בין שנאבדו משוטיה וכו' כל עוד שלא נשברה הוא בחזקת קיים לכל דבר ואם היה גט ביד השליח נותנו לאשה בחזקת שהוא קיים וכך הסכימו ודוק לשון רש"י שפי' גבי מטורפת שעדיין לא טבעה לכלול כל המאורעות שקודם הטביעה ולדעת הרמב"ם ז"ל משעה שאבדו משוטיה ונשארה להנהגת המים אינו נותנו לפי שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ולא שאני לן בין נשברה ללא נשברה דהראוי להשבר כשבור דמי בריך רחמנ' דסייען.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף