שו"ת מהרי"ט/א/צג

שו"ת מהרי"ט ‏ א צג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה על ראובן הוצרך למעות ומכר את ביתו לשמעון וכפי דבריו אומר שהיה לו שטר הטבה שיחזיר לו הבתים באותם המעות ואחר כמה שנים הלך לו ראובן ונתן רשות לקונה ולאשתו שימכרו הבתים במה שימצאו ושמעון זה מכרה לאשתו בסכום מעות יותר על מה שקנאם ונתן שארית המעות לאשת ראובן שהיתה בעיר וכל זה היה ברשות אשת ראובן ובידיעת' ורצונה ומכרו האשה הנז' והקונה הנז' הבתים לאש' הקונה הנז' והנה מת שמעון הקונה ובא ראובן לערער על המכירה הנז' בטענות הנז' בתשובה והובררנו החכם השלם כמה"ר יחיאל נר"ו ואני לדון ברור וכתבתי לו.

הנני מרצה דברים אלו כדמות ספקות במה שיש לן להסתפק ומר ניהו רבה לעיין בהו הנה בדבר המכירה האחרונה טען הר' נפתלי לבטלה מחמת שמכרה לעצמו דאשתו כגופו ואיכא למידק בההיא דפרק אלמנה נזונית דאמרינן לה מאן שם לך שאף על פי שאם מכרה לאחרים מכרה קיים שהרי נתנו לה בית דין רשות כי שמה לעצמה לאו כלום אלא שרש"י פי' ממי קבלת מכירה זו לא מב"ד ולא מיתומים וכתב הר"ן ז"ל ומהא שמעינן שאין השליש יכול לקנות וכו' שאין המכר אלא הוצאת הדבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהרי במקום בעלים הוא עומד משמע מדבריהם שאילו היה שם הוצאה מרשות לרשות מהני והרי אשתו יש לה יד לזכות לעצמה ואף על פי שידו כידה לענין פירות מכל מקום הרי יש לה יד לזכות לעצמה ונהי דלזכות לאחרים כההיא דפרק שני דמעשר שני אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים הא לכם מעות הללו ופדו בהם מעשר שני אפליגו בירושלמי התם אם יכול לזכות על ידי אשתו ובשלהי נדרים הויא פלוגתא דרב ושמואל ופסקו רבוותא כשמואל בדיני ויש שפסקו כרב. מכל מקום לענין לזכות לעצמה לכולי עלמא זכיה כדאמרי' התם דאוקמא רב אשי בשיש לה חצר באותו מבוי דמגו דזכיה לנפשיה זכיה לאחריני דאפילו רבי מאיר מודה דלעצמה יש לה יד ובפרק חזקת הבתים אמרינן בעל שנתן מתנה לאשתו קנתה לגמרי ואין הבעל אוכל פירות אלמא יש לה יד. ובר מן דין צריך לי עיון שאף לעצמו לא היינו מבטלין המכר בשביל שלא היה מי שיזכה לו בהא בההיא דיוחנן חקוקה בפרק קמא דפסחים יהיב טעמא משום והייתם נקים מה' ומישראל משמע דאי לאו מטעם חשד היה המכר קיים אף על פי שאין מי שיזכה לו דאפילו למאי דמייתי בירושלמי דאמר ליה רבינ' ומכרן בבי' דין מכל מקום רשו' רבי דהוה בית דין לא מהני לזכותו כיון שלא שמאום עדיין ובית דין הדיוטות דבקיאי בשומא אינם יכולים להחזיקו בנכסים דלאו בית דין הוא כדכתבו התוספות גבי אלמנה שאף על פי ששמה לעצמה בבית דין הדיוטות לא עשתה כלום ואף על פי שהוא יש לה רשות למכור ומכרה בפני הדיוטות הבקיאי' בשומא וכן מוכח מדברי התוספות בפרק אלמנה ותדע דפרק אלו מציאות אמרינן פרה וחמור מטפל בהם שנים עשר חדש מכאן ואילך שם דמיהם ומניחן ואף על גב דאמרינן בפרק המפקיד דבש והדביש יין והחמיץ מוכרן לאחרים אבל לא לעצמו פירשו התוספות בפסחים משום דהתם גבי מציאה ליכא חשד שהרי הוא מחזיר אבידה משמע דשלא על פי בית דין אלא במה ששם לעצמו יכול לנוטלן ומשום טעמא דחשד לא הדרינן עובדא וצריך עיון שלא יקשה מכאן למה שכתב הר"ן ז"ל שאין מכר אלא הוצאה מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו דלפי טעם זה היה ראוי שלא יתקיים המקח. ועוד צריך עיון בהא דאמרינן בפרק שני דגיטין גבי האשה עצמה מביאה את גיטה והא לא חזרה שליחות אצל הבעל פירש רש"י זו אינה ראיה לחזור ולומר עשיתי שליחותי שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה וכולי והתוספות פירשו שם בענין אחר משום שליחות השני ואין להאריך כאן.

ויש לישב דהכא גבי אבידה עבוד רבנן תקנתא לבעלים דאם לא כן אין לך שיזדקק להחזיר אבידה ונמצאת מכשילן לעתיד לבא כדאמרי' בשקלים גבי בהמה שנמצא' מירושלים עד מגדל עדר זכרי' עולות וכו' ותנן בראשונה היו ממשכנין את מוצאה שיבי' את נסכיה חזרו להיות רואים אותה ובורחים התקינו שיהיו נסכיה באים משל ציבור. והכי נמי תנן בסוף פרק האומנין מותר אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק והולך עליו מפני שהוא כמשיב אבידה לבעליו וכגון במרא פסל וקורדם דנפיש אגרייהו וזוטר פסידייהו הכי נמי התקינו גבי פרה וחמור שלא להטריחן יותר משנים עשר חדש ואחר כך ימכרם וכיון דמדינא אינן רשאים למכור אלא מתקנתא דרבנן מה לי הם מה לי אחרים ואם משום השבה במשיב אבידה ליכא חשדא כדכתבו התוספות.

ועוד יש להסתפק בממנה שני מורשים אם יכול אחד מהם לקנות לעצמו על ידי חבירו דאי מטעמא דבעינן מי שיקבל המכר הרי חבירו יכול לזכות לו ואפילו לרבי יאשיה דאמר בפ' הנחנקין דאמר אביו קלל אמו קלל לחייב על כל אחד בפני עצמו הא לאו הכי שניהם בבת אחת משמע דשמא בממנה שני מורישים אף ר' יונתן מודה דלענין אומדנא כל היכא דנפישי בקיאי טפי כדאמרינן בפרק שבועת הדיינים מכל מקום כל ששניהם הסכימו למכור בסכום אחד אע"פ שאחד מהם קנה לעצמו וחבירו זכה לו שפיר דמי שלא מנה שניהם אלא להסכמת שניהם אבל לענין המכירה לא הצריך שתהיינה שתי ידים זוכות כא' ולענין שהוא נוגע בדבר שקנה לעצמו אין לחוש שאם כן אף לא ימכור לאביו ולא לאחיו דמוזיל גבייהו אלא כל שלא נודע שזלזל במכירתם ממכרו ממכר וכל שכן כשיש שליח אחר עמו דלא חיישינן שגם הוא יחפה עליו דומיא דהא דאמרי' בפ' שני דיבמות בסופו עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה דלא נחשד האחד לעשות קנוניא ולהיות חוטא ולא לו ומיהו לכתחילה איפשר דלא שפיר דמי כדאמרינן אין הגזברין רשאין לפרו' לעצמן ואפילו א' מהם במשמע וכההיא דהביאו התוספות ביבמות מהא דהעדים שהעידו כלם רשאין ליקח אבל אמרו חכמים התרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.

ובמה שטען על המכירה הראשונה שהיא בטלה משני טענות אחת מטעם הונאה ואחת מטעם ההרשאה שקבל ממנו למכרה אין בהם ממש אם מטעמא דהונאה דהויא פלוגתא דרבוותא אי איכא הונאה בקרקעות ביותר על חציו ועוד שאחר כמה שנים ודאי מסתמא ידע ומחיל אע"ג במוכר דלית ליה זביניה גביה אמרינן לעולם חוזר בקרקעות שעומדין לעיני הכל אין אומרים כן ועוד כיון דיורשים ולוקחין נינהו טענינן להו שלקח אביהן על מנת שאין לו עליו הונאה דאי אבוהון הוה קיים היה נאמן בטענה זו בלא שום ראיה כל שכן אם כתוב בשטרות מפורש מנוקה מכל הונאה ומק' טעות דודאי אמרינן דידע ומחיל. ומה שטען שכיון שקבל הרשאה ממנו למכרה לאחרים בטלה מכירתו דהויא הודאה שאין אותה מכירה כלום אין זה כדאי לבטל המכירה דאפילו תימא שהיה לו לכר' נפתלי ערעורין עליו ונתרצה למכרה לאחרים כרצונו דעביד איניש דזבין דיניה כדאמרינן בפרק חזקת ועוד שהוא היה רוצה למכור הבתים לאחרים והיה רוצה שיתרצה גם הוא במכירת' שהיה בעל' הראשון כדי שיקפצו עליה בני אדם ולא דמי כלל לעשאם סימן לאחר שזה לא הזכיר שהיא שלו אלא שנתן לו רשות למכרה ועוד דשמא הוא מעצמו כתבה ונתנה לו ואין ראיה ממה שהוא בידו והרי היא עכשיו יוצאה מתחת יד היורשים דבמילי דאבוהו' כקטני' דמי ואי אבוהו' קיים היה אומר שמעולם לא שאל ממנו הרשאה. ועוד אפילו תימא דדמי לעשאה סימן לאחר אין הוכחה אלא במותר המעות דשמא חלק אחד היה לו בבתים ההם שנתרצה לתת לו מה שישאר ממנה וארבעים אלף לבנים וכהא דאמרינן אי טעין ואמר תלם אחד עשיתי לך נאמן. ועוד דטענינן להו ליורשים שהיה לו הטבה עם אביהן להחזירה למוכר כל זמן שירצה ועתה שהיה רוצה למוכרה לאחרים ואין מי שיקנה קרקע שיש עליה ערעורים אלא מכירה לחלוטין לכך קבל הרשאה ממנו וזה דבר שהשכל מחייבו שהוא אמת וכן טוענים היורשים והר' נפתלי עצמו תובע' שהיה לו הטבה ונאבדה הנראה לעניות דעתי כתבתי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף