שו"ת מהרי"ט/א/צב

שו"ת מהרי"ט ‏ א צב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(השאלה לא נמצאת). שאלה תחילה יש לדון על מה שהנער' ואמה או' שזה לה חמש שני' שנתקדשה בעיר פלונית לאיש אחד והרחיק נדוד ואומרים שקול זה יצא קודם שנתקדשה לזה אלא שלא הוחזק דהיינו עובדא דאבנא דכוחלא דמייתי בפ"ק דקידושין דאמרי' יתיב רב חסדא וקמעיין בה אי אית בה שוה פרוטה אמרה ליה אמה והא ההוא יומא דקידשה הוה ביה ש"פ א"ל לאו כל כמיני' דאסרת לך אבתראה ואמרי ליה רבנן לרב חסדא והאיכא סהדי באידית דההוא יומא הוה ביה ש"פ השתא מיה' ליתנהו קמן עד אסתתר מההיא משפח' בסורא ופרשו רבנן מינה. וכתב הר"ן ז"ל משמו של הרא"ה ז"ל דההוא קלא מקמי נישואין הוה ולא הוחזק בב"ד דאי הוי קלא דבתר נישואין ואירוסין לא הוה חיישי' כדאמרי' בסוף המגר' אלא דהוי קלא מקמי אירוסין ולא אתחזק והא דחשו ליה אביי ורבא משום דס"ל דאע"ג דבעלמא לא חיישי' היינו לאחזוקי כולה מילת' משום קלא כגון יצא שמה בעי' מקודשת דכיון דהיא בחזקת פנויה לא חיישי' אבל היכא דפשטה ידה וקבלה קידושין אלא דלא ידעינן אי הוה ש"פ אי לא אפילו בקלא דלא אתחזק חיישינן והרב מהר"י ן' לב ז"ל בחלק שלישי סימן צ"ח נתקשה בדבר דכיון דמשום דפשטה ידה חיישי' אף לקלא דלא אתחזק אם כן אף לקלא דבתר קידושין ניחוש ליה כיון דלא אתינא לאחזוקי כולה מילתא דהא פשטה ידה וקבלה קידושין. ואיני רואה מקום לספק בזה דהרא"ז ז"ל נתן טעם לדבריו לומר דלא עדיף הא דפשטה ידה מקלא דאתחזק בעלמא דבתר קידושין לא חיישינן ליה וטעמו ז"ל דהא דפשטה ידה הוי כאתחזק קלא דכיון שיצא הקול ואנו יודעים לו עיקר שהרי פשטה ידה לפנינו וקבלה קידושין היינו אתחזק קלא שמאותה שעה היתה בספק מקודשת אבל בקל' דבתר קידושין דלא חיישינן אפילו לקל' דאתחזק לא עדיף הא דפשטה ידה וקבלה קידושין שהרי מעולם לא חששנו להם כיון שבדקו ולא מצאו בהם שוה פרוטה. עוד הקשה לו לרב ז"ל לדברי הרא"ה והר"ן ז"ל מאי קאמר רב חסד' לאו היינו דיהודית וכולי דההוא קלא דבתר נישואין הוא ודבריו הם דברי הגהת המרדכי שכתב לאו היינו דיהודית פירוש שהיה קול דבתר נישואין וכו' ועובד' דקדיש באבנ' דכוחל' לאחר שקידשה שני קידושי ודאי יצא הקול דאי הוי קול קודם אירוסין מאי מייתי מיהודית שאני התם דהוי קול דבתר נישואין. ואני תמה מבעל הגה"ה זו אטו ההיא דיהודית מי הוה התם קלא כל עיקר וכי מייתי ראיה רב חסד' מינה לאו לענין קלא מייתי אלא אהא דקאמר לא כל כמינך דאסרת לך אבתראה מייתי דלא מהימנה לשויא נפשה חתיכא דאיסורא במקום שהיא חובה לאחרים מדאמר לה רבי חייא לא כל כמינה דאימך וכו' וכי אמרו ליה והאיכא סהדי באידית אמר להו דכיון דהשתא ליתנהו קמן לא חיישינן להו דהיינו דרבי חנינא דעדיה בצד אסתן וההיא מקמי קידושין הוא שהתירוה לכהונה כדמוכח התם בכתובות. ומכל מקום אפי' לדברי בעל הגה"ה זו דמפרש מילת' דרב חסד' בקל' דבתר קידושין ואף על פי כן פירשו רבנן מינה הני מילי משום דקל' לאו לאחזוקי כולה מילת' אתיא דהא פשטה ידה וקבלה קידושין לפנינו אבל הכא בנדון דידן פשיט' דלא חיישינן לקלא דבתר קידושין ולא אתחזק דלאו כלום הוא.

וגם על אשר מתאמצת היא בטענתה זו ואומרת שנתקדשה לאחר משמעתין מוכח דלאו כל כמינה ואין לדחות ולומ' דדוקא התם שאמה היתה אומרת ולא כל הימנה לאסור את בתה אבל היא עצמה למה לא תהא נאמנת למשוי נפשה חתיכא דאיסורא אין לומר כן דאם כן אמאי מייתי מיהודית הוה ליה לאיתויי ממתני' דפרק האומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי הוא מות' בקרובות בתה ובתה מותרת בקרוביו כדהקש' הריטב"א ז"ל בחידושיו אלא שמתוך כך הכריע ז"ל דהכא מיירי אף ע"פ שהבת מודת לדברי האם וכן ההיא דיהודית דמתוך דהוי' לה צער לידה היתה רוצה לאסור עצמה על רבי חייא. וכן מוכח מדברי רבינו ישעיה ז"ל שם בחידושיו שכתב ואף על גב דאיהו מהימנה לשויא נפשה חתיכא דאיסור' כדתנן לקמן קדשתיה והיא אומרת לא קדשתני וכו' התם משום דלא אגיד' ביה הילכך כי קאסרה נפשה עלויה מהימנ' אבל היכ' דאגיד' ביה ומשוי איסור' לגביה לא מהימנה עד כאן דבריו ואכתי קשה דאטו משום דאגיד' ביה לא שויה נפשה חתיכ' דאיסור' הא אמרי' הנאת תשמישך עלי אסור' דאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו ועוד אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דאמרינן בפרק שני דכתובות אם לא נתנה אמתלאה לדבריה לא מהימנה דשויתה לנפשה חתיכ' דאיסור' אע"ג דנשואה ואגידא ביה היא. ונראה דאף על גב דמדינא נאמנת היא לשויא נפשה חתיכא דאיסורא הא תנן בשלהי נדרים בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובתה האומרת טמאה אני וכו' חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלה על בעל' האומר' טמאה אני תביא ראיה לדבריה ונתקשה הר"ן ז"ל בדבר זה שם בפרישתו דכיון דמדינא כיון דאמרה טמאה אני מתסרא אבעל' כדין משנה ראשונה היאך התירוה משום שלא תהא נותנת עיניה באחר וכי איסור שבה להיכן הלך ויש מי שתירץ דמשום מגדר מילתא מבטלי רבנן איסורא בקום עשה ועוד תירץ הוא ז"ל דאפקיעינהו רבנן לקידושין מעיקרא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ובשעה שנאנסה פנויה נאנסה וכל אילו התירוצים דחוקים עד מאד. ולעניות דעתי משמע לי דכל שאין איסורא אלא מחמת הודאתה בלבד במילתא כל דהו שרינן לה תדע דהא אמרינן אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלאה לדבריה נאמנת וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה כדאמרינן בהאשה שנתארמלה וזו הואיל וראו חכמים ודנו דעתן של נשים שאומרות כן כדי לקלקל עצמן על בעליהן היינו אמתלאה דאנן סהדי שלא אמרה כן אלא לאסור עצמה על בעלה הילכך אין הוכחה מדבריה וכמאן דליתנהו דמי. וראיתי להחכם השלם בעל ע"י שכתב בהא דאמרינן בשמעתא דקידושין לאו כל כמיניה דאמך וכו' היינו דוקא משום שהיתה נשואה דלא אמרינן דשויא נפשה חתיכה דאיסורא ותהא אסורה לישב עם בעלה דמאחר דעד זמן זה בא עליה בהיתר לאו כל כמינה לחוב לבעלה ולאסור עליו מה שכבר קדם לו שהיה בא עליה אבל אם היתה מאורסת ואמרה שקבלה קידושין מאחר הואיל ושויא נפשה חתיכא דאיסורא מונעים הבעל מלבא עליה ולמד כן מדברי רבינו ישעיה שהבאתי למעלה שאמר התם משום דלא אגידא ביה כי קאסרה נפשה עליה מהימנה ולא ידעתי היאך מצאו מקום לטעות בדבריו דאדרבה משם סתירה לדבריהם מדמפליג בין ההיא דקדשתני מטעם דלא אגידה ביה שהרי הוא אומר לא קדשתיך מהימנה למשוי נפשה חתיכה דאיסורא על קרוביו הא אם היתה אגידה ביה אפילו בקידושין לא מצית שויא נפשה חתיכה דאיסורא עליו. ומתניתין דחזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עינה באחר ומקלקלת על בעלה אף בארוסה איתא מהך טעמא והמרדכי כתבה בפירוש שמעתין בקידושין גרידי כדכתבתי לעיל. ועוד ראה החכם נר"ו בעל סברא זו תשובת הרא"ש ז"ל כלל ל"ה בתוך תשובתו כתב כלשון הזה ואפילו אם היתה מודה בפי' שקבלה קידושין ממנו לאו כל כמיניה לאסור עצמה על אותו שקידשה כבר אלא דהוא אמר דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ויפטרנה בגט והוקשה לו מהך עובדא דיהודית והעמיד דברי הרא"ש ז"ל דוקא בקידושין דמהניא לשויה נפשה איסורא עליה. והרב בעל בית יוסף הביאה לתשובה זו באב"ע בסוף סי' מ"ו וכתב על מה שכתב דשויתה נפשה חתיכה דאיסורא יש לתמוה מעובדא דיהודית דאמרינן לאו כל כמינה דאמך דאסרה ליך עילואי ואמר ואיפשר לחלק בין כשהיא עצמה מודה לכשאומרת כן בשם אחרים עד כאן וכבר הוברר מדברי הריטב"א ז"ל ודברי רבינו ישעיה ז"ל דההוא עובדא דאבנא דכוחלא מיירי כשהיא עצמה מודה דהוו קידושין ולא מהימנה לשוויא נפשה איסורא אמנם ממשנה אחרונ' שמעינן דלא מהימנה למיס' נפשה מטעם דלא תהא אשה נותנת עיניה באחר וכולי והתימ' דבסמוך כתב זה בסימן מ"ח הביא הטור עובדא דר"ת שהביא הרא"ש בשילהי גיטין והוא אינה נאמנ' למיסר נפשה עליו אבל הוא אסור בקרובותיה אבל ראיתי להרב מהר"י ן' לב ז"ל בחלק שלישי סימן ק"ב באשה שנתקדש' קידושין גמורים דאמרה שקודם לכן נתקדשה לאחר אם נאמנת במגו דאי בעיא אמרה גרשתני ואני לא מצאתי זה מפורש כי אם בתשובת הרא"ש ז"ל והיא התשובה דלעיל דשויתה נפשה חתיכא דאיסורא ולא ספינן לה איסורא וכתב ולכאורה היה נראה מאותו המעשה שהביא הטור בסי' מ"ח דאפילו לשויא נפשה חתיכה דאיסורא לאו כל כמינה ונראה לכאור' שדברי הרא"ש סותרות זו את זו וצרי' לפר' דהא דאמרי' הכא שאינה נאמנ' לאסור עצמה על בעלה היינו שאם יבא עליה לא יש לו איסור בדבר והאיסור לעצמה דשויתא נפשה חתיכה דאיסורא ולא נהירא לומר כן כלל חדא דהלשון לאסור עצמה לא משמע כן דהוה ליה למימר לאסור בעלה עליה ועוד דלא מצי ליה להעבירה הא אמרינן אין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו וסוף סוף צריך לגרשה ומה נעשה למשנה אחרונה דחזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ומה שהוקשה לרב ז"ל ונסתפק שתהא נאמנת במגו דאי בעיא אמרה גרשתני הוה ליה להקשות ממתניתין דחזרו לומר והרי יכולה היא לקלקלו שתאמר גרשתני אלא דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואזד' ליה למיגו אלא נראה לעניות דעתי דודאי לא מהימנה כלל למשנה אחרונ' וטעמו של הרא"ש ז"ל ממקומו הוא מוכרע שהוא ז"ל הביא שם דינא דמשנה האחרונה דתנן חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר וכו' ולמה הוצרך להזכיר דתלינן במילתא דומיא דהנהו עובדי דשלהי נדרים דאמרינן אם איתא דעבד איסורא וכולי והדבר ברור דהתם בנדון של הרא"ש ז"ל לא שייך הך טעמא שעיניה נתנה באחר שהרי היא לעולם לא אמרה שנתקדשה אדרבה מעשיה מוכיחין שרוצה להפקיע עצמה מראשון בגט אלא שנתגלה הדבר דמהדר אזיופא ובהא ודאי שהיה לנו לומר שתהא אסורה כדין משנה ראשונה ולא שייך טעמא דשמא עיניה נתנה לכך אביא מהנך עובדי דאף על גב דאיכא דבר מכוער דמחזי דעבדא איסורא תלינן בטעמא כל דהו לומר דלא עבדא איסורא אף כאן תלינן לומר שלא עשתה כן למהדר אזיופא אלא לפי שהיתה יראה שמא יביא עדים שקרים ויקלקלנה על בעלה אבל באומרת נתקדשתי לפי משנה אחרונה לא מהימנת כלל לקלקל עצמה על בעלה הנראה לעניות דעתי כתבתי נאם הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף