שו"ת מהרי"ט/א/יב

שו"ת מהרי"ט ‏ א יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה נשאלתי על דבר הגבינות שבאו לצידון מאי גיפר"י ע"י הגוי הספן וכתב הישראל מודיע מניינם ומשקלם אלא שהמשקל אינו מדוקדק (גבינות שבאו ע"י גוי ספן וכתב ישראל מודיע מניינן ומשקל' ומשקלן אינו מדוקדק והכתיב' אינה נכרת בחותמי' אם יש לאסור או להתיר) ואומרים שדרך הוא שיחסר המשקל שיתנגבו בדרך שאל השואל אם יש להתי' מטעם דלא חיישינן לאחלופי שאם היה מוכר הכשרות במקום אחר היו לוקחים מידו הכתב או שמא יש לאסור לפי שהכתיב' אינה נכרת בחותמיה ואיפשר ששום משומד זייף לו הכתב וכמו שכתב הרא"ה ז"ל שבמקום דשכיחי משומדי' וגוים שיודעים לכתוב אין הכתבים סימן אלא למי שיכיר הכתב או שמא כיון דמדאוריית' עדים החתומי' על השטר כמי שנחקר' עדות' בב"ד ורבנן הוא דאצרוך קיום נקל כאן שאיסורו מדרבנן.

תשובה אלו לא באנו לכלל חשש אלא זה שהכתיב' לא נתקיימה בחותמה נראה שאין לפקפק בה כלל ולא מטעם דעדים החתומי' על השטר כמו שנחקר' עדות' בב"ד שלא מן השם הוא זה דלא אמרי' הכי. (לא אמרי' עדים החתומים על השטר כמי שנחקר' עדו' בב"ד אלא בשטר הנעשה מדעת לוה למסרו למלו') אלא בשטר הנעשה מדע' לוה למוסרו למלו' ואסמכינן ליה אוכתוב בספר וחתום והעד עדים אבל כל עדות כזה אין תורת שטר עליו כלל כדאמרי' בפ"ד אחין גבי זמן דקידושין דאמרי התם נינחי גבי עדים אי דדכירי ליתו ולסהדו ואי לא דכירו ומסהדי מפיה' אמר רחמנא ולא מפי כתבם אלמא כל כה"ג לא אמרינן כשנ"ע בב"ד דמי ויש כמה שיטות בזה לראשונים נוחי נפש. אבל מה שנרא' לסמוך על הכתיב' הואיל והאנשים החתומים בה ידועים אצלינו אף על פי שאין החתימה ידועה חזקה לא מרעו נפשיהו לכתוב ולזייף (היכא דהחתי' על הכתיב' ידועים אצלנו אע"פ שאין החתימ' ידועה חזקה לא מרע אנפשי' הגוי לזייף) בשם אחרים בדבר שהוא עשוי להתברר ואינו רוצה שיחזיקוהו במזויף ויאבד את אמונתו כיון שמלאכתו בכך רגילים הסוחרים למסור בידו הסחורות והוא קרוב למה שהתירו חכמים בטעימה דקפילה דלא מרע נפשיה כ"ש בזיוף כתיב' שמקפידים הרבה בכך ויכול להיות שיבא לו נזק בדיניהם בכך והרא"ה לא כתב אלא באותה כתיבה שעושים על הגבינות בדפוס לסימן דבאתר דשכיחי יודעים לעשות כמוהו לא הוי סימן שאפילו יתברר הדבר אינם חוששין.

ומיהו אף אם היה הכתב ניכר ומקויים אין להתיר גבינות אלו כיון שאין המשקל מדוקדק (אין להתיר הגבינות כיון שאין המשקל מדוקדק) א"כ אין כאן שום סימן וחיישינן שמא החליף בשלו כדי להרויח מה שחסר מן המשקל או שמא אותם מכר במקום אחר ואלו אחרים שלו הם ומשתכר שהוא מוכר את שלו ביוקר ליהודים. (חיישינן שמא החליף הנכרי ואפילו שאין בו הנאה) ואפילו אם לא היה לו תועלת בחילוף נראה שיש לחוש שיחלוף בשלו וכאותה ששנינו בשלישי מדמאי המוליך חטין לטוח' נכרי דמאי דחיישי' שיחלוף בשל ע"ה או בשלו למ"ד מירוח העכו"ם חייב מדרבנן וכן המפקיד אצל נכרי הרי הם כפירותיו שאם היה מתוקן חיישינן שיחליף בשלו אפילו שלא יהא לו הנא' כלל ומצאתי שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בתשוב' גבינות כיוצא באלו להתיר ושלא לחוש שמא מכר אותם הכשרות במקום אחר ואלו הם שלו שהדין נותן שיקחו הכתב מידו שם ולב"ד טועין לא חיישינן ונראין דברי הרב ז"ל וטעמו דלא חיישינן לאחלופי אלא כשיש לו ריוח בדבר ונראה שסמך על מה שכתבו התוספות פ"ק דע"ז גבי ישראל ונכרי ששופתים שתי קדרות בכירה אחת ולא חשו להם חכמים שכתבו שם דלהחליף בחנם כדי להכשיל את ישראל לא חיישי' כדמוכ' בפ"ב גבי ההיא ארבא דמורייסא שלא חשו לתערובת לפי שהיין ביוקר יתר על המורייס ובודאי בהא לא פליגא המתניתין דדמאי דתנן אצל הנכרי כפירותיו אע"פ שאין לו ריוח ועוד דבס"פ אין מעמידין גבי הא דאמר רב חבית אסור בחותם אחד חמפ"ג מותר (פירוש חלתית מורייס פת גבינה) מפרש תלמודא פת למאי ניחוש לה חטי בדשערי מידע ידיע קרירי בחמימי מידע ידיע אי כי הדדי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף ופי' רש"י לא טרח ומזייף במידי דלית ליה רווחא משמע טעמא דאיכא חותם אחד לא טרח הא לאו הכי חיישי' שיחליף אע"ג דלית ליה הנאה כלל דכי הדדי נינהו וכן מוכח מדאמרינן לעיל בהך פרקא דמתניתין דחלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו דאמרינן חלב למאי ניחוש לה אי משום אחלופי טהור חוור טמא ירוק ומסקינן כיון דאיכא נסיובי ליכא למיקם עלה דמילתא ואפילו בעי לה לגבינה איכא דקאי ביני אטפי משמע דחיישינן שעירב דבר מועט דקאי ביני אטפי אע"ג דלית ליה רווחא בההוא פורתא שעירב דמתוך שמעתתא מוכח דחלב של ישראל היא אלא שחלבו הנכרי מדקאמר אי משום אחלוף ולא קאמר אי משום חלב טמא וכן מוכח לשון המשנ' דקתני חלב שחלבו נכרי משמע אפילו של ישראל כיון שלא ראהו ועוד יש קצת ראיה מדאמרינן פרק השוכר גר תושב מיחדים לו יין ואין מפקידין לו יין פירוש מיחדין לו לצורך שעה אפילו יותר מכדי מיל דלאחלופי בזמן מועט לא חיישינן ואין מפקידין לו יין דחיישי' שיחליף בשלו ואין לומר דהתם יש לו הנאה שיחליף רע בטוב דהא ודאי אם יש שם שום שינוי ליכא למיחש דמידע ידיע כדאמרי' בס' פ"ב גבי פת ולשון ואין מפקידין משמע אף אם יום או יומים יעמוד שבזמן מועט אין היין משתנה וניכר הדבר. לכך נראה דהא דחיישינן הכא ובדמאי שיחליף אף בלא שום הנאה לא שהוא טרח להכשיל את ישראל אלא דאי מתרמי ליה בנקל שיחלי' כגון גבי טוחן שנותן לו חטין אחרים במקומם אבל לא שיהא עושה שום דרך זיוף כדי להכשילו (הא דאמרינן דחיישינן שמא זייף הנכרי אפי' לית ליה הנא' היינו במתרמי ליה בנקל שיחליף אבל לא שהוא טר' להכשיל את ישראל) ולהכי אמרי' התם בירושלמי הכא את אמר דמאי והכא את אמר כפירותי' ומשני התם קופה בקופו' הכא פירות בפירות לפי' הראב"ד ז"ל קופה בקופות מכיון שהוא צריך לכוין במילואה חושש שלא להחליף וגם לא יתכוון לכתחילה במילואה כדי להכשיל אבל בפירו' שאין צריך כוון חיישינן שיחליף וכן גבי חלב דליכא טרחא חיישינן שיערב בו דבר מועט של חלב טמא להכשיל והיינו דאמרינן פרק אין מעמידין אי כי הדדי כי ליכא סימן אחד לא טרח ומזייף וכן מה שכתבו התוספות גבי קדרה ודאי צריך לכוין בחתיכות שהוא מחליף ובאברים שיהיו דומי' זה לזה שלא ירגיש הישראל ובכל כי האי אם אין לו הנאה כדי להכשיל לא טרח ומזייף וגבי ארבא דמוריסא נמי אין סברא שיקנה יין ביוקר רק כדי להכשיל דהיינו טרחא ולא טרח להכשיל ומיהו באותו הנדון מהר"י ן' לב ז"ל נרא' שהיה המנין והמשקל מדוקדק שכן הביא ההיא דפרק אלו מציאו' דמשקל הוי סי' ומדה ומנין הוי סי' אלא שכאן יש לחוש שהנכרי יכוון למנין ומשקל הראשון אבל מאחר שאין לו הנאה כדכתי' לא חיישינן דטרח ומזייף בכדי ומעתה בנדון דידן ודאי איכא למיחש שמא החליפם בשלו או שמא במקום אחר מכר את הכשרים לנכרי' שהיו מזומנים אצלו דלפעמים הם בקרקעות הספינה וטורח הוא להוציאם יותר אע"פ שלא נהנה בחילוף כלל. (הסי' שעושים על הגבינה אין לסמוך עליו) וקרוב אני לומר שאפילו היו כאן באלו הגבינות הסימן שעושין בהם באותה חתיכה של עץ אין לסמוך עליו כלל וכמו שכתב הרשב"א שכמה פעמים גונבים החותמו' וכמה פעמים נאבדים ומה שהביא הרב מהררי"ל ז"ל דהני תרין אריותא ר"י והרשב"א ז"ל פליגי בעניותי נ"ל דלא פליגי כי מה שכתב הרשב"א הוא כעין נ"ד שמי שמשלח הסימן אינו חוזר אח"כ ורואהו וכמו שהוכיח מתחילת תשובתו על חותם היין שאין ידוע מי כתבו ועל זה כתב אבל בדפוסי הגבינות יש לאסור וכו'. (חלוק בין היכא דעושה הסימן חוזר ורואהו להיכא דאינו חוזר אח"כ ורואהו) אבל מה שהורה ר"י ז"ל להתיר על ידי הסימן היינו כשעושה הסימן הוא שם וחוזר ורואהו שכן כתב שירא לזייף שיחוש שהיהודי רגיל לעשות חותמו במקו' מיוחד ועוד שמא ירגיש שהגבינות שנעשו אח"כ לחות יותר וחילוק זה כתבוהו התוספות בשם ר"ת ז"ל בפרק אין מעמידין על הא דאמר רב הלכה כר' אליעזר שמתיר יין בחותם וכו' ובכמה דוכתי בתלמודא מוכח ורב גופיה סבר שצריך חותם בתוך חותם והעמיד ר"ת ז"ל זו שפסק רב כרבי אליעזר בחוזר ורואה חותמו ובכוליה תלמודא דבעי' חב"ח בשולח לחבירו ולא מרתת סבר שלא יכיר וא"כ אכתי יש לחוש שמא חותם אחד בא לידו וחתם בהם גבינות והחליפם בשל היהודי. (אין לומ' דאם איתא דמכר הגוי הכשרים במ"א היה לה ב"ד ליקח הכתב דכיון דאינן צריכין ליקח הכתב לתקן אותם הגבינות אלא למקום אחר אמרינן לא דקדקו בדבר כיון דלאו עליהם רמיא) ואף אותו הכרע שהכריע הרב ז"ל שהם אלו הכשרות שאם איתא שמכרם במקום אחר היה להם לב"ד ליקח הכתב מידו אין זה מוכרע דשמא לא דקדקו בדב' שאין זה מענין איסור אותם הגבינות אלא לתקן למקום אחר ולאו עלייהו רמיא ולא שייך למימר בכה"ג לב"ד טועין ל"ח ועוד מאן לימא לן שאותו המקום היה בו ב"ד בר סמכא שנאמר לב"ד טועין לא חיישינן ועוד דשמא הביאו שני כתבים שאמרו שנאבד הראשון ונתנו להם אחר והוציאו כתב אחר במקום זה וכתב אחר במקום אחר קצרו של דבר הכא בנ"ד איני רואה צד היתר להתיר אלו הגבינות מכל מה שכתבתי לעיל ואל ית' יצילנו משגיאות הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף