שו"ת מהר"ם אלשקר/קטז
|
< הקודם · הבא > |
תשובת שאלה ולעני' אומדנא שכתבת גם דבר זה נשאל אל הרב רבי דוראן וכתב ז"ל ובממון הולכין אחר אומדן דעתא ומנא לן דרבוואתא אזלי בתר אומדן דעתא בממונא ומנא להו דעבדי' הכי אשכחן ליה לרבי' האיי ז"ל דכתב הכי בתשובה ז"ל סברא דילן ודאבא מרי ז"ל ידוע בדייני מעולם למיזל בתר אומדנא ומידק דאיקנא לעולם בתר עיקר מעשה שלא יהיה בו מרמה ולמיעל ולמיזל לבתר קושטא דמעשה ולגלויי כל מילי לאורה כדאמרינן מנין לדיין שיודע בדין מרומה וכו' ואמרי הלכה כרבי שמעון בן מנסיא דאמר אין מתנתו קיימת שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותב לאחרים ואמר רב נחמן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא דאזיל בתר אומדנא ורבוותא דהוה בהו יראת שמים הכי הות סוגייהון ומנהגן כדאמר ליה רב חסדא למרי בר איסק הכי דאינא לך ולכלהו חברך: ע"כ לשון תשובה זו וכיוצא בזה כתב הר"ם במז"ל בפ' שני מהלכו' הלואה כללו של דבר שכל שיעשה הדיין מדברים אלו וכונתו לרדוף הצדיק שנצטוינו לרדפו ולא לעבר הדין על אח' מבעלי דינין הרי זה מורשה לעשותו ולקבל שכר והוא שיהיו מעשיו לשם שמים ע"כ וכו': ולפי זה סמכו הפוסקים ז"ל בענין נחלה להוריד בה קרובי' בעדות שדעת בני אדם אומדת שהוא אמת:
וכן מצינו בעלי התלמוד מורידין לנחלה קרוב מסופק באומדן דעתא דאמרינן בפרק חזקת הבתים ההוא גברא שמעה לדביתהו דאמרה לברתה אמאי לא צניעא הך איתתא דאיסור עשרה בני אית ליה ולית לי מאבוך אלא חד כי קא שכיב אמר כל נכסי לחד ברי ולא ידעי' למי מיניהו אתו לקמיה דרבי בנאה אמר להו זילו חביטו קברא דאבוכון עד דקא מתגלי לכון מאן ניהו אזול כלהו ההוא דבריה לא אזל אמר להו כלהו דהאי ניהו וכו' הרי שר' בנאה דן דרך אומדן דעתא בירושה זו להפקיעה מאחרים ולתתה לזה וכו': ודומא לשודא דדייני דאמרי' בפר' הכותב גבי נכסי לטוביה וכו' וכיון שמצינו לרובתי' ז"ל שהן דנין באומדן דעתא למדו הפוסקים לעשות כן בכיוצא בזה וכן מצינו אל הרא"ש ז"ל שהוא מגדולי האחרונים ודיינא הוא ונחית לעומקא דדינא דן כמה דינין באומדן הדעת כמו שכתוב בחשן משפט והביא ראיות הרבה כלם נכוחים למבין וישרי' למוצאי דעת ע"כ דבריו ויש כמה ראיות אחרות ולא נפניתי להאריך ובמה שכתב הרב ז"ל די ויותר מדי: ושלום רב כנפש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |