שו"ת מהר"ם אלשקר/קיח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה יורנו מורינו הרב נ"ר שורת הדין בענין ראובן שהיה דר במצרים והיה לו רביע בית בירושלם תוכ"ב והיה לוי החצי באותו בית ולגוי אח' הרביע האחד ומכר ראובן במצרים לשמעון אותו הרביע הנזכ' שלו ובא שמעון לירושלם תוב"ב להחזיק כאותו הרביע הנז' שקנה מראובן ואמר לו לוי בעל החצי הנז' לשמעון אני בעל המצר טול המעות שפרעת לראובן ולך כי אין לך זכות בבית מטעם דינא דבר מצרא: יורה המורה אם יכול בעל המצר לסלק ללוקח מצד שהוא מצרן או לא:
תשובה ידוע הוא כי דין המצרנות הוא מדרבנן משום ועשית הישר והטוב וכנהרדעי דאמרי' פר' המקבל אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקין ליה משום ועשית הישר והטוב ופירש רש"י ז"ל ועשית הישר והטוב דבר שאין אתה חסר כל כך שתמצא קרקעות במקום אחר ולא תטריח על בן המצר להיו' נכסיו חלוקי' ומיירי בלוקח וכמו שכת' לקמן דהאי ועשית הישר והטוב אלוקח שדיוה רבנן כדאמרינן לעיל משמ' דבמקו' שיש ללוקח כל כך חסרון לא אמרי' ליה ועשית הטוב והישר: וכ"ש במקום שיש למוכר חסרון או הפסד שאין אומרים ללוקח ועשית הישר והטוב למצרן ושיהיה המוכר מפסיד: וכמו שכת' רש"י ז"ל שלא תקנו חכמי' ללוקח להסתלק לעשות הישר והטוב לבעל המצר שהיא רעה למוכר וכו' וכן כתבו מן המפרשי' ז"ל דאין לומר ועשית הטוב והישר אלא ללוקח שאלו המוכר יכול לומר מה עשית לך אם ארצה לא אמכרנה ותהיה בידי: אבל ללוקח אומרים משוך ידך ויקחנו זה ובמקום פסיד' דמוכר לא תקינו דינא דבר מצרא ע"כ: וכדבעי' למימ' קמן: הילכך כל שיש למוכ' אי זה הפסד אין אומרים לו תפסיד אתה לעשות הלוקח הישר והטוב למצרן הלא תראה דאפילו הני זוזי טבי והני תקילי כלומר שאם מעות של לוקח שקולין יותר וחריפין שיוצאין בנקל יותר משל מצרן לית ביה משום דינ' דבר מצר': ולא זו בלבד אמרו אלא אפילו אי הני ציירי והני שרו כלומר אם מצרן צרורין וחתומין שאינו יכול המוכר לפתוח אותן בשעתן ושל הלוקח היו מותרין לית בהו דינ' דב' מצרא: ולענין אם מכר המוכר במקום שלא נמצא המצרן פשוט הוא דלית בהכי דינא דבר מצרא כלל דמסתמ' אין אדם מוכר ביתו אלא לצורך גדול וכ"ש בהיות הבית בירושלם תוב"ב ואי הוי הכא דינא דבר מצר' נמצא הפסד גדול למוכר דאיך יעלה על הדע' שיהיה זה מוכר ביתו מחמת דחקו ויצטרך להמתין עד שיזדמן מי שילך למקום המצרן וגם ימתין עד שימצא המצרן מי שילך למוכר וישיב הן או לאו או ישלח לו המוכר רץ וימתין עד שיבא ואינו יודע אם יאמר המצרן אי אפשי בו ויפסיד המכר דימי הרץ וכל שכן במקום שהמקום רחוק ממצרים לירושלם תוב"ב כעובדא דילן ואין לך בעולם הפסד גדול מזה וכבר כתב רבי' האיי גאון ז"ל אביה' של ישר' והרי"ף ז"ל בתשובה שאם שהה המצרן משידע כדי תביעת ב"ד והביא המעות בטל דין המצרן ע"כ: ובפי' כתב הרמב"ם ז"ל בהלכו' שכנים ז"ל דאם היה בעל המצר במדינה אחרת או חולה או קטן ואחר זמן הבריא החולה והגדיל הקטן ובא ההולך אינו יכול לסלקו שאם אתה אומר כן אין אדם יכול למכור קרקעותיו לעולם שהרי הלוקח אומר לאחר כמה שנים תצא מידי וכזה הורו הגאונים ע"כ וכן נמי כתב הסמ"ג בשם הגאונים:
וכן כתב הרב בעל העטור ז"ל ש"מ דכל היכא דיש הפסד למוכר בטל דין מצרנות ואם הוא רחוק בעיר אחרת אין לו לעכב עד שיבא וכן פסקו הגאונים ע"כ: וכן הביאו דבריהם המחברים ז"ל להלכה וכן כתב הרשב"א ז"ל דכל דאיכא עכובא במכירה לא תקינו רבנן בה דינא דבר מצרא: כדאשכחן פרק המקבל הני ציירי והני שרו לית ביה דינא דבר מצרא: ומכ"ש היכא דאיתיה למוכר במקום אחר והוא דחוק או חולה וצריך למכור דלית ביה דינא דבר מצרא עד כאן: וידוע הוא דלא שנא בהא מילתא אם המצרן עומד במקום שהבית שם והמוכר מכר במקום אחר כעובדא דילן: או שהיה המוכר במקום שהבית שם והמצרן במקום אחר דתרווייהו חד טעמ' אית להו ובשניהם יצדק והמצרן במדינה אחר' דהעיקר הוא מקום המוכר והמכר לא המקום שהבית בו: מיהו היכא דלא חלקו ביניהם והיה כל הבית בשותפות ולא הוברר חלקו של ראובן יש לראו' אי דייני' ליה כאלו הוא ברור לענין דאם מכרו והמצרן בעיר אחרת דלא מצי מסלק ליה ללוקח או נימ' כיון דכל אחד יש לו חלק בגוף הקרקע לא מצי למכור ומסלקי' ליה ללוקח: ונראה לי דכי היכי דאם קנה אחד מהשותפין חלקו של חברו אין יכולין האחרים לסלקו וזכה בו הכי נמי איכא למימר באותו הבא מכחו שקנה החלק המגיע לאותו השותף בהיות המצרן במדינה אחרת: וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שכתב ז"ל שותף שמכר לחברו חלקו בשדה שהן שותפין בו אין לנו לסלקו משום דינא דבר מצרא ולומר שאין לך בחלק חברך אלא כאחד מן המצרני' ויקחוה עמך אלא כיון שלא נתברר חלקו הרי הוא כשכן בכולה ע"כ:
גם הרמב"ם ז"ל כתב בהלכות שכני' דאם מכר לאחד מבני המצר או לאחד מן השותפין וכו' זכה בה ע"כ: והכי נמי יכול ליכנס במקומו אותו שקנאה ממנו במקום אחר ובא מכחו דדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאם היה המצרן בעיר אחרת אין מסלקין אותו לכלהו מילי דלעיל דיכול המצרן לסלק ללוקח קאי ונר' דלא שנא ליה בין הוברר חלקו ללא הוברר דהיכא דקנאה בעיר אחרת אין מסלקי' אותו דהוא כתב סתם וזיל בתר טעמא:
אחר אשר כתבתי זה באו לידי תשובות הרמב"ם ז"ל בלשון ערב וכתוב שם הדבר בפי' דלא שנא ליה בין הוברר חלקו של מוכר ללא הוברר: וז"ל השאלה ששאלוהו בראובן ושמעון שהיה להם בית בשותפות ולא היה לזה בבית יותר מזה ושמעון היה שוכן בו ומכר שמעון ללוי ויהודה שהם אחים ושותפין חצי החלק שלו שהוא רביע הבית וראובן לא ידע בזה אלא לאחר זמן ג' או ארבעה חדשים ורצה ראובן ליטול אותו רביע שקנו לוי ויהודה בדינא דבר מצרא אם הדין עמו בזה או לא:
גם שאלו אותו להודיע אותן כמה זמן המצרנות והשיב ז"ל אין לראובן דין מצרן ומי שעומד במדינה לא יוכל לטעון לא ידעתי דחברא חברא אית ליה וכולי וידוע הוא דאין דין מצרנות למי שאינו נמצא במקום שאין דין מצרנות אלא בשעת הקנין וכתב משה ברבי מימון: גם הרב בעל אדם וחוה כתב בפי' דשלשה שותפין או ארבעה בשדה או בשום קרקע ובא איניש מעלמא וקנה חלק של אחד מהם יש בו דינא דבר מצרא וכיון דאם היה המצרן בעיר אחרת לא מסלקין ללוקח לא מסלקין נמי בהא ע"כ: מיהו ממה שכתב הר"ם נ"ע אין נראה כן שכתב גבי יעקב שהיה לו ג' רביעיות קרקע וראובן הרביע ז"ל דכל משהו ומשהו אית ליה לראובן בו הרביע וכו' עד והא דאמרינן לאשה וליתמי לית להו דינא דבר מצרא ה"מ לגבי מצרן אבל שותף עדיף ואי זבין לאשה וליתמי אתי שותף ומפיק להו וכן אני אומר בכל הני דאמרינן לית בהו דינא דבר מצרא מצרן דוקא אבל שותף לא ולפי זה הא דאמרינן לשותפי לית להו דינא דבר מצרא ופי' רש"י זל שהוא שותף עמו באותה קרקע יש לפרש כאן דשותף הוי שותף ומצרן ואותו שאינו בא אלא מכח מצרנות חשיב כאלו אינו מצרן לגבי השותף ואפילו אתו בהדי הדדי השותף והמצרן לא הוו כמו ד' בני מצרן דאתו בהדי הדדי דפליגי לה וכו': אלא לשותף לחודיה יהבינן ליה וכו': וכאלו הוא אינו מצרן והשותף מצרן ע"כ: וכבר כתבנו דמדברי רש"י ז"ל נראה בהפך אלא שהוא דחק עצמו לפרש דברי רש"י ז"ל כרצונו כי היכי דלא יקשי ליה: ומכל מקום הר"ם נ"ע עצמו נתן תקנה לדבר זה וכתב שיכוף לשותפו לחלוק ויברר חלקו ויתן. אותו ללוקח והר"ן ז"ל כתב בשם הרז"ה ז"ל שכתב בשם אביו ז"ל ומדקאמרינן דבאשה ויתמי משום דאנהו צריכי לה טובא לית להו דינא דבר מצרא שמעינן מינה דהיכא דלוקח לית ליה ארעא ודחיקא ליה שעתא ומצרן לא אצטריך לה אלא להרווחה בעלמא לית בה משום דינא דבר מצרא ע"כ: כללא דמילתא דאם היה חלקו של ראובן המוכר ברור בין השותפין וקנה הלוקח בעיר אחרת שלא נמצא שם המצרן לית דינא ולא דיינא דלית ביה משום דינא דבר מצרא לא שנא אם היה המוכר בעיר שהיה בה הבית והמצרן בעיר אחרת ולא שנא אם היה המוכר והלוקח בעיר אחרת והמצרן במקום שהיה שם הבית דלית בהו דינא דבר מצרא כדאמרן: ואם לא הוברר חלק ראובן אלא שהיה כל המקום בשותפות לכל אפילו לדעת הרמנ"ע שכתבנו דאית ביה דינא דבר מצרא הנה כתב הוא שהמוכר יכול לכוף את שותפות לחלוק ויתן את חלקו ללוקח: ושלום כנפש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |