שו"ת מהר"ם אלשקר/לא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר לא

מצרים שאלה ראובן רצה לברוח מהעיר מחמת הנושים בו ובאביו והחזיק בו חמיו ולא הניח אותו לילך עד שיתן גט לאשתו והוא לא היה רוצה והפצירו בו עד שגרשה על מנת שאם לא יתיחד עמה בפני עשרה מישראל מכאן ועד שנה שיהיה גט מעכשיו ואם יתיחד עמה בפני עשרה מישראל בתוך השנה הנזכר לא יהיה גט ותהיה נאמנת עליו כשני עדים כשרים וכל זמן שלא נתיחד עמה מחלה לו מזונותיה וכסותה ופרנסתה וכו' עכ"ל התנאי: והבעל הלך לו ללסעיד וישב שם ימים אחדים ובא האיש לביתו ורצה ליכנס לשם ונעלו הדלת בפניו והאשה ברחה ממנו ונטמנה והוא היה הולך כמשתגע והביא את חמיו בדין כמה פעמי' וא"ל הבה את אשתי כי לא מלאו ימי ואבואה אליה ואתיחד עמה והאב לא רצה בשום פנים ושלחו ב"ד את שלוחם פעם אחר פעם לבקש את האשה ולא מצאה והבעל בכל יום ויום היה מתאמץ להמצא עמה והיה עולה דרך גגות ודרך חלונות ולא עלה בידו ונמשך הדבר הזה כך ימים רבים ובתוך זה הזמן היו ב"ד גוערין באביה ובאמה ובאים עמהם בדברים פעם כלענה מרים ופעם בשפת חלקות ודברי פיוס עד שנתרצה אביה ואמה שאם יביא לה הבעל ערב על מזונותיה ופרנסתה כל זמן שיהיה חוץ לעיר שהיא תחזור אליו כאשר בתחלה ואז הביא את אביו בפני ב"ד ונכנס ערב בדבר כנזכר ונתרצו ביניהם וקבל אביה על עצמו שבאותו יום יביא את בתו אצל בעלה: אח"כ נראה כי נכנס שטן ביניהם וחזר אביה לסורו ולא רצה לקיים את דברו ונשארה האשה טמונה כמבראשונה: והבעל הולך וסוער: ואש לבבו בוער: ואין מחזיק בידו עד שעברה השנה והוא הלך ושב למקומו לסעיד ביום האחרון מהשנה או למחרתו והיא יצאת לחוץ תדבר כי כבר עברה השנה וחלו הגרושין שלה: יורנו המורה אם הגט הזה גט ויכולה להנשא בו כיון שלא נתיחד עמה בפועל או אי אמרינן מאי הוה ליה למעבד לא היתה העכבה אלא מצדה: גם לעיין מר בתשובת החכם כמה"ר יעקב בי רב נר"ו שהשיב בענין זה וכתב ששמע שנסתפקו חכמי המקום בדבר והוא תמה ואמר כי לא ידע במה נסתפקו בזה והדבר ברור שהאשה הזאת מגורשת גמורה בלא שום ספק וצריכין אנו למכריע:

תשובה עמדתי על תשובת החכם השלם נ"ר וראיתי שכתב בתחלת דברי פיהו וראש מיטב מענהו: כי אולי נסתפקו חכמי המקום לפי שהתנה על מה שכתוב בתורה שהוא התנה שאם יתיחד עמה בפני עשרה לא יהיה גט הא בפני שנים יהיה גט ובכה"ג הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דאפילו לא נתיחד עמה אלא בפני שנים ואפילו יותר עד תשעה לא הוי גט דחיישינן שמא קדשה קדושין שניים וכדאמרי' בפרק מי שאחזו ת"ר ראוה שנתיחדה עמו באפלה: ומסקנא דגמר' אלא אמר רבא ה"ק רבי יוסי אומר אף לא ראוה שנבעלה חוששין משום קדושין: ופרש"י ז"ל אף לא ראוה וכו' וכיון שראוה שנתיחדה עדי הייחוד הו הן עדי הביאה וכו' עד ונאמר שאם בזה נסתפקו לא נפקא לן מידי שהמתנה על מה שכתוב בתורה המעשה קיים והתנאי בטל ולא ימנע או נתיחד או לא נתיחד: אם נתיחד בפני עשרה מישראל ואפילו בפני שנים כבר הם קדושין שניים ואם לא נתיחד הרי לא קיים תנאו אם כן לא נפקא לן מידי אם יהיה מתנה על מה שכתוב בתורה או לאו אלא אם צריך קיום התנאי או תתגרש מיד ולמטה אכתוב בזה דעתי עכ"ל:

והנה דפקתהו הבהלה להשיב ולא נתן לבו לידע מה פי' מתנה על מה שכתוב בתורה דודאי אף אם נניח שהתנה בפירוש ואמר דאם יתיחד בפני שנים יהיה גט והיה כתוב בתורה דהמתיחד בפני שנים לא הוי גטו גט בכה"ג לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה וכדאיתא בהדיא בפרק המגרש גבי על מנת שתאכלי בשר חזיר וכו' אמר רבינא כי אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כגון שארה כסותה ועונתה דודאי קא עקר כלומר שהרי מסר לה הקדושין והרי היא אשתו להתחייב בכולן וכי אתני על מנת שלא אתחייב בא לפחות מתנאי הקדושין האמור בתורה והוה ליה עקר אבל הכא מי קאמר לה לא סגי דלא תיכול חזיר לא תיכול ולא תתגרש: עד כאן: הם הכא נמי מי קאמר לא סגי דלא אתיחד אם אתיחד קאמר לא יתיחד ותתגרש: וידוע הוא דאין הגרושין מחייבין הייחוד כמו שמחייבין הקדושין העונה והכי איתא נמי פ"ב דנזיר אמר הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין ומטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה וכו' וכתבו שם התוספ' דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה דכשאמר הריני נזיר חייל עליו נזירות לכל מילי: וכי אמר על מנת התנה על מה שכתוב בתורה: ובטל התנאי ע"כ: וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות אישות וז"ל אמרו חכמים כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכו' עד כיצד כגון שקדש אשה על תנאי שאין לה עליו שאר כסות ועונה שאומרין לו בכסות ושאר שהוא תנאי ממון תנאך קיים אבל בעונה תנאך בטל שהתורה חייבה אותך בעונה והרי זו מקודשת ואתה חייב בעונתה ואין בידך לפטור את עצמך בתנאך וכן כל כיוצא בזה ע"כ: וכן כתבו המפרשים ז"ל: וכ"ש למאי דכתבו התוספות בשם רבינו אלחנן ז"ל בכתובות ריש פ' אע"פ דדוקא באומר אין לך עלי דין שאר כסות ועונה אז הוי מתנה על מה שכתוב בתורה אבל על מנת שתפטרי אותי משאר וכו' לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ופטור וכן על מנת שאין לך עלי אונאה על מנת שלא תשמטנו שביעית לא הוי מתנה אלא באומר על מנת שאין לך דין אונאה על מנת שאין לך עלי דין שמטה וכן על מנת שאין לך עלי דין נזק אבל למחול יכול למחול: ומלבד זה יש חילוק אחר בגוף הענין ימצא אותו המעיין בנקל כי אין צורך באורך: הילכך לא שייך בכה"ג מתנה על מה שכתוב בתורה וזיל קרי בי רב הוא: וכ"ש דאפילו אי הוה שייך למימר בהא מילתא מתנה על מה שכתוב בתורה כמו שחשב הנה בתנאי לא זכר שנים או יותר ולא עלו על דעתו ואף על גב דאפשר לדון מכח דבריו כך כדדיקינן אנן לעיל לא כמו שדקדק הוא כי כפי דקדוקו הוא בצורת דבריו לא יתחייב דבשנים יהיה גט כמו שגלוי וידוע למי שהדבר בהן ויודעין בטיב הגיון ולשון: מכל מקום איך שיהיה אין לומר בזה מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי לא פירש ואין זה תנאי אלא דיוק היוצא מן התנאי ומצינן למימר דלא אמר כך למעט השנים או יותר אלא מעשה שהיה בדעתו לעשות התנה עליו כלומר שכוונתו היתה להתיחד בפני עשרה או שלא להתייחד כלל: ועוד דיחוד בפני שנים שפוסל את הגט דקאמר דכתוב בתורה לא כתיב ולא קרי ואפילו מדרבנן ליתיה דבהא מילתא איכא פלוגתא דרבוותא קמאי וקמאי דקמאי ובתראי דאיכא מיניהו מאן דמכשר בהדיא ופסק כרבי יוחנן דאמר דלא פליגי בית שמאי וב"ה אלא בראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אין צריכה ממנו גט שני דלא אמרינן הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה: וכן כתב הר"ן ז"ל בשילהי פרק הזורק ז"ל ויש שפוסקין כרבי יוחנן דכל שלא ראוה שנבעלה אינה צריכה ממנו גט שני אפילו בנשואה אבל ראוה שנבעלה צריכה ממנו גט שני אפילו בארוסה ע"כ: גם בעל העטור ז"ל אף על גב דחייש לשמא בעל לשם קדושין כרש"י ז"ל גבי גט על תנאי אשר כזה כתב בהדיא דאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה וז"ל ומסתברא דגט לא בטיל ביחוד עד שתתגרש לגמרי כגון המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק שנתנו לה לשם קדושין: אבל גט ישן שכתבו ולא נתנו לה או שנתנו ליד שליש או לידה על תנאי ועדיין לא נעשה התנאי אפילו שנתיחד בעדים אין הגט בטל כדקתני אי זהו גט ישן כל שנתיחד עמה אחר שכתבו לה אבל נתיחד עמה אחר שנתנו לה בטל הגט לגמרי וגבי שליש אמרינן המשליש גט לאשתו לגט ישן אין חוששין וגרסינן נמי הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום לגט ישן אין חוששין שלא נתיחד עמה שמע מינה שאפילו נתנו לה כיון שהוא על תנאי אם נתיחד עמה אין הגט בטל ודינו כדין ישן ואם נתגרשה בו תנשא בו לכתחלה וכן הלכתא ע"כ: ומה שכתב בחתימת דבריו שאם בזה נסתפקו לא נפקא לן מידי וכו' ודאי דאי הוה שייך למימר בהא מילתא מתנה על מה שכתוב בתורה כמו שעלה על דעתו נפקא לן מידי ומידי דהוי גט לכ"ע אי לאו דיש לדחות דאיפשר להתיחד עמה בע"כ כמו שכתב הוא ונסתפק בו וכתב הדבר באולי ודחה את כללו מפני האולי ותמה על המסתפקים בזה: והוא הוא המסתפק והחוזה אין זה אלא כמי שמכסה השמש בכברה וכופה על הר גדול הקערה: אי נמי איכא לאוקמה גם כן בשנתיחדה עמו בחדר ולא נסתרה: אי נמי בשלא שהו כדי סתירה: אי נמי בשלא נתיחדה לפני שניהם ביחד דלענין התנאי הוי אפשר דהוי יחוד ולענין קדושין לא הוי יחוד ודברים כיוצא בזה: כתבנו זה כדי לרצות את הקלמוס דהא אמרינן דאין לדברים אלו יסוד בנין ולא ענין ולא ריח ולא טעם כעקר ולא נסתפק בזה שום אדם זולתו ולא עלתה על לב לעולם: עוד כתב ואולי נסתפקו בשני דברים אחרים האחד שמא פייס אותה ומחלו התנאי ולדעת הרמב"ם ז"ל אם מחלו התנאי שניהם הגט בטל ואפילו שנתקיים התנאי אחר זה וכו': עד ואם הספק הוא זה אינו כלום חדא שכבר האמינה לענין היחוד ואף על פי שלא האמינה לענין הפיוס כבר אמרו האחרונים ז"ל דאמרינן דעת המתנה דכיון שהוא האמינה לענין היחוד אם איתא שלא היתה נאמנת לענין הפיוס מה יועיל לו הנאמנות אלא ודאי שכוונת המתנה היתה שתהיה נאמנת לומר לא נתיחד עמי ולא נתפייסתי לבטל התנאי ע"כ ודאי דדמי האי מחבריא כדלא גמירי אינשי שמעתתא דמה ענין יחוד דהוי לקיים התנאי או שלא לקיימו לענין פיוס שפייסה לבטל התנאי ולמחול אותו ולעקור הגרושין אטו לפי שהאמינה בדבר אחד יתחייב שהאמינה בדבר אחר ואם לא יועיל לא יועיל ולא יועיל: ובהדיא כתב שם רש"י ז"ל פרק מי שאחזו וז"ל באומר נאמנת עלי שלא פייסתי וכו' באומר בשעת התנאי ע"מ כן אני נותן לה שתהא נאמנת עלי לומר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי ע"כ: וכן הביאוה המפרשים ז"ל: ומאן דבעי לעיולי בדברי רש"י ז"ל פילא בקופא דמחטא לא ימצא ידיו ורגליו והאמת יורה דרכו: וכתוב במרדכי בשם רי"בא ז"ל וליחוש שמא פייס וביטל הגט כיון דשם לה זמן קצוב ומשני באומר נאמנת עלי שלא באתי ובטלתי לא אני ולא שלוחי ע"כ:

וכן כתב הרשב"א ז"ל שם וז"ל ואף על פי שאף במתניתין איכא למיחש לשמא פייס ניחא ליה למתני חשש ביאה לאשמועינן דאפילו לשמא בא בחשאי איכא למיחש ונפקא מינה דאמר לה נאמנת עלי לומר שלא פייסתי דאכתי חיישינן שמא בא ונתבטל תנאו ע"כ: הא קמן בהדיא דנאמנות הפיוס לא מהני לביאה ולא אמרינן דאם אינה נאמנת על הביאה מה תועיל נאמנות הפיוס כמו שכת' החכם הילכך לא סגי בחדא במקום אחרת וזה דבר פשוט התוספת בו חסרון והאריכות קיצור: ומה שכתב דאמדינן דעת המתנה לאו מילתא היא דלאו לכה"ג אמרינן לה שאם האמינה בדבר אחד נאמר שגם כן היה מאמינה בדבר אחר אם היו שואלין אותו ממנו דזה מוקצה מן הדעת והמחשבה ואין לומר כך בדבר הקל שבקלים כל שכן בדבר של ערוה החמורה להשיאה בו לשוק דאם האמינה בדבר המפורסם דהיינו יחוד בפני עשרה מי מאמינה נמי בפיוס דלית ביה כולי האי וכ"ש דלא האמינה על היחוד אלא אחר הטורח הגדול שהוא לא היה רוצה לגרש לא שלא בתנאי ולא בתנאי כמו שכתוב בשאלה וזה דבר ברור שאינו צריך לפנים ואי אתינא לאמוד דעת המתנה בכה"ג הוא דאמדינן ליה לומר שלא נתכוון בתנאו אלא בנוהג שבעולם כשתהיה מצויה כשיבא להתיחד עמה ואדעתא דהכי הוא שנתן הגט ולא אדעתא שתהיה נטמנת מפניו וכדבעי' למימר קמן:

עוד כתב זאת ועוד אחרת שלא בכל התנאים אמרינן חיישינן לשמא פייס: והנה הר"ר דוראן ז"ל נת גדר לשנדע באי זה תנאי חיישינן לשמא פייס ולאי זה תנאי לא חיישינן וכו' שלא בכל מקום אנו חוששין לפיוס אלא במקום שמכירין שאינו חפץ בגירושיה כגון ההוא דפרק המביא וכו' עד ובנדון שלנו אין שום רגלים לדבר שהיה רוצה לפייסה ואדרבה רגלים יש שהיה שונא אותה דמאחר שבעלמא ביחוד שני עדים נתבטל הגט וכו' אבל עתה אדרבה שהוא מואס אותה ואינו רוצה בפיוסה אם כן אם נסתפקו לשמא פייס אין חששא בזה כמו שאמרנו והיא מגורשת אם נתקיים התנאי וכו' עכ"ל: והנה זכינו בדין מפי החכם שתלה הדבר בשהיה הבעל חפץ בגרושיה והיה מואס אותה והנה הדבר בהפך המוחלט שהוא היה רוצה ורוצה אותה ואוהב אותה כנפשו ולא גרשה אלא על צד ההכרח שהכריחו אותו לפי שהיה רוצה לברוח ואחר שבא היה מחזר עליה ומבקש אחריה כדי לפייסה ושולח אליה שלוחים אחר שלוחים: וזה דבר מפורסם במקומנו זה אין צריך להאריך בו עם היות שהחכם נבהל להשיב על טופס השטר לבדו טרם ישמע מעשה שהיה איך היה ויתברר אצלו: והנה נעתקה ההקדמה שהקדים מן הדבר אל ההפך ונעתק הדין היוצא ממנה ממגורשת לשאינה מגורשת ויצא לנו מדבריו בהדיא דחיישי' בעובדא דילן לשמא פייס: ובכפא דחק נגרא לאגמועי חלא ביה נשרוף חרדלא: והגדר שגדר הר"ר דוראן ז"ל מדברי המפרשים ז"ל גם רבינו הגדול הריא"ף ז"ל נתן בזה גדר אחר וכתב בסוף תשובתו על ההיא דאם לא אעבור מעל פניך שלשים יום וכו' זה לשונו וזה שאמרת למה לא חששנו בשאר התנאים זה החשש של פיוס כגון ע"מ שאתן לך מאתים זוז וכיוצא בו ודאי בכאן יש לחוש שאם התנאי הוא עליו שמא פייס אותה מחלה לו התנאי בטל הגט ונמצאת אשת איש ונפיק מיניה חורבא אבל אם הוא התנה עליה שתתן לו מאתים זוז או תשמש את אביו אם פייסה אותו ומחל לה התנאי הרי זה גט קיים ונעשית מגורשת מאי איכפת לן בהכי דנחוש לה ומאי חורב' דנפק ביה הילכך ליכא למיחש ע"כ ובנדון שלנו הא והא אית ביה הילכך לית דינא ולית דיינא דחיישי בהא מילתא לשמא פייס ותו לא מידי: עוד כתב והדבר השני שאמרתי שאולי נסתפקו הוא אולי שזה הבעל קבץ עשרה מישראל והתרה בה שהוא רוצה להתיחד עמה והיא לא רצת' להתייחד עמו וכיון שהעכב' באה מצדה כבר ביטל התנאי הבעל ונתבטל הגט: אם הספק שנסתפקו הוא בזה אין בזה שום ספק דודאי אם היא לא רצתה להתיחד עמו ודאי שלא נתבטל התנאי והגט קיים ואפי' שבא העכבה מצדה: ומשנה שלימה שנינו בגטין על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני וכו' מת הבן או שמת האב וכו' או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט: רשב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט: ופרש"י ז"ל הרי זה גט דכיון דלא פריש מידי לא אכוון אלא להרווחה כל הימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך שלא בהקפדה היא לא הכעיסתו ואפילו הכי שאין העכבה ממנה אינו גט וכל שכן אם בהקפדה רשב"ג אומר בזה גט הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה ממנה עכ"ל: הרי בפירוש דלדעת רבנן דהלכתא כותיהו לדעת הרמב"ם ז"ל כיון שלא רצה האב לקבל תשמישה אף על פי שלא היתה העכבה ממנה שאין בכאן קיום תנאי כלל ונתבטל הגט ע"כ: עירוב פרשיות ובלבולים כתוב כאן חדא דהוא הביא כולה מתניתין רישא וסיפא ולא אפיק נפקותא דיליה אלא מסיפא דסיפא דלא רצה האב לקבל תשמישה וכו' וכי תימא משום דקרוב יותר לעניינא דילן ממת האב והבן לא הוה ליה לאיתויי אלא הא מילתא בלחוד על מנת שתשמשי את אבא וכו' ועוד דהוא הביא נמי פירוש רש"י ז"ל על רישא דמתני' דקתני הרי זה גט ואין ראייתו אלא מהסיפא דאינו גט ורישא אדרבה דתקשי ליה טפי כדבעינן למכתב: ואולי כתב לנו כל חלוקות המשנה ואף על פי שיש מהן כנגדו לפי שלא נמצא בגבולינו גמרת גיטין וראוי להחזיק לו טובה: וראייתו מהאי מתניתין דמייתי לאו ראיה היא כלל ולא דמיא הא מילתא להא דילן אף לפי שטתו מכמה אנפי חדא דקא בעי למיגמר קיום הגט מביטולו דהוי קולא מחומר' דאם אמרו להחמיר ולבטל הגט תאמר להקל ולקיים הגט: ואפילו אם תמצא לומר דלא שנא לאו מילתא היא דהתם אף על גב דתלה הדבר בדעתה וברצונה כיון דלרבנן היכא דקבע לה זמן אמרינן דלצעורה קא מכוין על כרחין דבעי' שתשמש אותו בפועל אם מעט ואם הרבה: וכמו שכתב הר"ן ז"ל בפרק המדיר זה לשונו דבכל תנאי שאינו מתכוין להנאתו אלא לצער את חברו בדוקא מתנה אותו ע"כ: ודברי פשוטים הם: ועוד דאיכא דעת אחרת קצת כמו שיתבאר בחלקי התנאים ואלו הכא גבי עובדא דילן לא תלה הדבר אלא בעצמו ודעת אחרת: ליכא ולא שייך למימר נתכוון לצעורי נפשיה ואף לא לצערה כי היכי דנימא דעד שיתיחד עמה בדוק' קאמר ואי אתינא למיגמר מהכא איפכא אית לן למיגמר דלא אמרו שצריך לקבל האב תשמישה אלא במקום שנתכוון לצערה הא לאו הכי לא הוו אמרי רבנן דלא הוי גט משמע מהכא דבדוכתא דליכא למימר הכי לא בעי' שמוש בפועל אפילו היכא דשייך שימוש: ורישא דמתני' מוכחא בהדיא כדברינו דקתני בה הרי זה גט ואפילו שלא שימשה כלל לפי דעת התוס' והרש"בא והריט"בא ז"ל ומן המפרשים ז"ל דכל שלא באה העכבה ממנה חשבינן לה כאלו שמשה בפועל והגט גט: הם הכא נמי כיון דליכא למימר נתכון לצער והוא טרח הרבה להתיחד עמה ובאה העכבה ממנה ולא ממנו הוה ליה כאלו נתיחד בפועל ולא הוי גט וכל שכן דהתם אמרינן הכי להקל והכא להחמיר ואין בזה שום ספק ומוכחא נמי הא מילתא טפי מדברי רש"בג דפסקו רבינו תם והתוספו' ומן המפרשים ז"ל כותיה דאית ליה דאפילו בשקבע לה זמן כל שאין העכבה ממנה הרי זה גט וכדאמרינן עלה בברייתא דמציא אמרה תן לי אביך ונשמשנו תן לי בנך ואניקנו אף הכא נמי כיון דתלה הדבר בדעתו הוא כל שאין העכבה ממנו מצי למימר תנו נא אותה לי ואתייחד עמה דמה הוה ליה למעבד ואי לשווייה גיטא קאמר רשב"ג הכי כל שכן לבטוליה כדאמרן: ומה שכתב ואין לאומר שיאמר דשאני הכא דאין האשה מתגרשת לרצונה וכו' שקילא טיבותיה דאין מי שיאמר דברים אלו זולתו ואחר שנהרס יסוד בניינו ונעקר שורש עניינו וחזרו ראיותיו כנגדו מה לנו לדקדק בפרטים שכתב ואין לאומר שיאמר וכו' דלית בהו מששא כלל: גם אין לדקדק עליו במה שהשיב עליהן ואמר דלא היא דדוקא כשהתנאי באי תתני או לא תתני אז הכל תלוי בבעל וכו"דהרי הן בטלי' מצד עצמן יותר משהדעת מבטלת אותן ועל כיוצא בזה נאמר פתח בשור וסיים בבור דמה ענין ביטול התנאי כלומר שעשו תנאי ביניהם ובא הבעל לבטלו לעניינא דילן דהוי נתקיים התנאי או לא נתקיים: ומה שכתב בשם הרא"ש ז"ל דמאי דקאמר דאפי' בעל מנת יכול לבטל התנאי ולמוחלו זהו כדי לקיים הגט ותתגרש לאלתר אבל כדי לבטל הגט ולבטל התנאי בפועל כדי שיתבטל הגט למפרע אין לו שום כח וכו' ע"כ: ודאי דבאותה תשובה לא מיירי אלא בקיום הגט כמו שאמר משום דמעשה שהיה כך היה מיהו ממה שכתב רבינו יעקב ז"ל בנו באבן העזר נראה דלא שנא ליה להרא"ש ז"ל בין כדי לקיים הגט ובין כדי לבטלו שכתב שם זה לשונו ולפי מה שכתבתי למעלה בשם אדני אבי הרא"ש ז"ל דאף בתנאי דמעכשיו יכול לבטל אין חילוק עכ"ל: ומיירי התם בביטול הגט ואף על פי כן מייתי ראיה מדברים אלו שכתב הרא"ש ז"ל גבי קיומו אלא דמכל מקום מצאתי במקום אחר שכתב הרא"ש ז"ל הילכך בנדון זה שתלה ביאתו בעדים ונתן לה גט מעכשיו ליכא למיחש שמא ביטל הגט בדבורו ע"כ: ועם כל זה יש לתמוה על החכם בזה דאטו מפי הרא"ש ז"ל לבדו אנו חיים והנה גדולים ממנו כתבו כך בפרוש אפי' גבי ביטולו: וכן כתב בעל העטור ז"ל על דברי הריא"ף ז"ל שכתב בגנו בעל מנת או במעכשיו אין הבעל יכול לבטל ז"ל וההוא עובדא דמותיב אביי לרבא דההוא דאמר ליה אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא ואמר חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא ופרכינן אטו התם לבטולי קא מכוין וכו': דמשמע דמצי מבטל ליה בפירוש ההוא מוקי לה בדלית ביה מעכשיו או שנתנו ביד שליח וצריך עיון דאיכא למימר דעל מנת ומעכשיו לא מהני אלא כשיתקיים התנאי אבל קודם גמר התנאי מצי לבטוליה ויכול לחזור בו כדפרישית לעיל ע"כ: וכן כתב במקומות רבים וכן כתבו נמי מן המפרשים ז"ל גבי גט בעל מנת זה לשונם שמא נתפייס וביטלו שאף על פי ששנינו משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו הכא כיון דעל תנאי נתן ולא נתקיים עדיין התנאי יכול והוא לבטלו ע"כ: וכן כתוב נמי במרדכי פרק מי שאחזו זה לשונו וצריך עיון דאיכא למימר דעל מנת ומעכשיו לא מהני אלא לאחר שנתקיים התנאי אבל קודם מצי לבטולי ויכול לחזור בו ע"כ: וכן דעת הרב הגדול הראב"ד ז"ל: ומה שהביא ראיה מדברי רבי אלחנן ז"ל עד סוף הענין: מי שחננו האל דעת ויש לו מוח בקדקודו יראה שאין בדברים אלו שום ממש וחסרון לאדם להעלותן על ספר ולהשיב עליהן שהן סתורים מצד עצמן: עוד כתב וז"ל ואם רצו לדמות זה התנאי שלנו לאותו התנאי שאמרו בפרק מי שאחזו הרי זה גטך על מנת שתתני לי מאתים זוז דנתינה בעל כרחה הויא נתינה והכא נמי כיון דקבץ עשרה מישראל ורצה להתיחד עמה והיא לא רצתה נאמר שכבר קיים תנאו והעכבה באה מצדה: גם בזה יש לחלק וכו' עד צריך שיסכימו דעת האיש והאשה לבטל התנאי או לפחות שיתיחד עמה בעל כרחה בפועל ע"כ: ודאי דמאן דבעי לאוכוחי מהכא ולדמויי מילתא למילתא לאו בכה"ג קא מוכח לה דבשלמא אי הוה הכא יחוד בעל כרחו הוה מצי למימר כמו שנתינה בעל כרחה הויא נתינה כך יחוד בעל כרחו הוי יחוד אבל הכא ליכא יחוד כלל אלא הכי הוא דמוכחא הא מילתא מהכא שפיר דהא כי אמרינן בעלמא נתינה בעל כרחה הויא נתינה לאו למימרא דבעינן דוקא שיתן הנותן המעות למקבל בעל כרחו בפועל כגון שיכניסם בידו בעל כרחו או שיזרוק אותן לתוך חיקו אלא כל שבא ליתן המעות והאחר לא רצה לקבל בכי האי גוונא נמי הויא נתינ' בעל כרחו והוה ליה כאלו קבלם בפועל וכדמוכח מדברי קצת המפרשים ז"ל ומן התוס' שכתבו שם גבי נתינה בעל כרחו דשמה נתינה דהיכא דאמר ליה שקול זוזך אף על גב דלא קיבל בפועל הויא נתינה ולא הוי עליהם אפי' שומר חנם בהיותם עוד בידו: וכדאיתא במציעא פרק הזהב גבי ההוא גברא דיהב זוזי אשומשמי וכו' וכדאיתא בתוספתא פרק הגוזל: וכן כתב הרמב"ן ז"ל והביא דבריו הר"ן ז"ל בשבועות פרק שבועות שתים בתרא וכמו שכתב החכם המשיב לקמן זה לשונו דפסק הרמב"ם ז"ל דהויא נתינה בעל כרחו אף ע"פ שלא קבל הבעל המאתים זוז בפועל ע"כ: ואע"פ שאין נראה כך מדברי הרמב"ם ז"ל מכל מקום כך נראה שורת הדין: ודלא כהרשב"א ז"ל בנראה מדבריו שצריך נתינה בפועל כגון לזרוק את המעות לתוך חיקו או לתוך חצרו וז"ל בתשובה ואפי' לפי דבריו לא קיים תנאו שהרי לא נתן ואם רצה ליתן וזה לא רצה לקבל זה נתחכם לו שהרי לא קיבל כדי שיהא חולט לו וזה מבואר בעצמו שהמראה בעצמו שרוצה לקיים אינו כמקיים עכ"ל: וכבר כתבנו דאין נראה כן מדברי התוספות וקצת מפרשים ז"ל אלא דלעולם הויא נתינה אף על גב דלא קבל: הילכך כי היכי דהתם אף על גב דלא קבל המעות בפועל ולא באו לידו אמרינן דהוה ליה כמו שקיבל והויא נתינ' ונתקיים התנאי אף הכא נמי בעובד' דילן כיון שבא ובקש להתיחד עמה אף על גב דלא התיחד בפועל הוה ליה כאילו התיחד בפועל דאין העכבה אלא מצדה ואפילו שהיה הדבר שלא בפניה לא שנא בהא מילתא נטמנה ממנו או שלא רצתה להתיחד עמו ולא נתנה לו מקום לזה: וקל וחומר הדברים אם אמרו כך להקל כל שכן דאמרינן הכי להחמיר וידוע הוא דאפילו ללישנא קמא דכתב שם רש"י ז"ל וגבי גט דאיסורא הוא לא תקון הלל וכו': איכא למימר דאי אתרמי מילתא כהאי דילן דלאו איסורא הוא דהוי להחמיר דלעולם לכולי עלמא תקן בה הלל דהוי נתינה וקמא תקנתיה ועוד דהתם הוא התנה שתתן לו הזוזים דהוי הוא המקבל והוה אמרינן דעל מנת שתתן לי עד שיהיו נתונים בידו משמע ולפיכך בעל כרחו לא הויא נתינה למאן דאית ליה הכי ואלו הכא שהתנה אם לא אתיחד אבל אם אתיחד לא הוי אלא כאומר הרי זה גטך על מנת שלא אתן לך מאתים זוז אבל אם אתן לך לא הוי גט: דמשמע אם אתן אני תרצה לקבל או לא תרצה ואם בא ליתן והיא לא רצתה לקבל לית לן בה שהרי עשה מה שקבל על עצמו לעשות והכי נמי איכא למימר הכא גבי יחוד והכי מוכח ממה שכתב הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל בפרק שבועת שתים בתרא ז"ל והא דאמרינן פרק מי שאחזו על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה בעל כרחו אינה מגורשת התם מקבל הוא דאתני ועד שיהיו נתונים לי ממך משמע ע"כ: ומה שדחה בקש ואמר דהתם הוא כמו חוב וכו' לאו מילתא היא דמה לי אי הוי חוב או לא סוף סוף לענין תנאי הגט הא לא קבל בפועל ואפילו הכי אמרינן דהוי כאלו קבל הכא נמי כל שכן דאיכא למימר הכי להחמיר כדאמרן: וכמו שכתבו הרב בעל המגיד והר"ן ז"ל בהא מילתא גופה על דברי הרמב"ם ז"ל דלענין דינא פסק כלישנא בתרא דהויא נתינה אלא שרצה להחמיר בערוה החמורה: ואין להאריך במפורסמות: וכל שכן הכא דלענין דינא לכולי עלמא הוה ליה כאילו נתיחד ואפילו אי הוי לקולא דלית הכא דעת אחרת כלל וכדבעינן למימר קמן בחלקי התנאים בס"ד: ואיני יודע מה עשו הפוסקים לזה החכם דקא תלי בוקי סריקי במילתייהו דאמר זה לשונו דהוי כמו חוב וכמו שדקדקו הפוסקים והרא"ש ובעל המגיד והר"ן ז"ל וכו' ע"כ: ומאן דקא חזי האי לישנא יחשוב דאינהו נמי כתבו דהוי כמו חוב וזה שקר דאינהו לא דקדקו כך אלא גבי חוב דעלמא אבל גבי גט אדרבה שכתבו התוספות בפירוש דלא דמי לחוב דעלמא וכמו שכתבו שם גבי ההיא דבישוב לא יחזיר לו במדבר הא בישוב מחזיר זה לשונם: ויש לומר דוקא בעלמא פשיטא דהוי נתינה שאין המלוה מפסיד בקבלת הפרעון אבל הכא דעל ידי הפרעון צריך להחזיר הבית וכן על ידי קבלתו הוי הגט גט: לא הויא נתינה ע"כ: וכן כתב משמם הרשב"א והריטב"א ז"ל וזה לשונם וכן מצאתי בתוספו' וז"ל ולפי מה שמוכיח לא דמי לפרעון דחוב דפשיטא שיועיל בעל כרחו של מצוה אם רוצה המלוה לפרוע לו: והא דהלל דהוצרך לתקן לשכה משום דאינו כפריעת בעל חוב דעלמא שהרי הבית מכור ע"כ: והוא הדין לגט כמו שכתבו הם ז"ל וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל ולענין פריעת חוב פשיטא דהוי פרעון וכו' וכן לענין פקדון דתנן פרק הגוזל בתרא הלוה מחברו או הפקיד אצלו בישוב לא יחזיר לו במדבר הא בישוב מחזיר לו אפילו בעל כרחו אלא הכא מיירי בדבר שהוא זקוק לקבל מחבירו וחבירו יש לו לזכות בדבר אחר כנגדו כגון גט על תנאי דמאתים זוז ובתי ערי חומה ע"כ:

גם הרב בעל המגיד ז"ל לא כתב אלא דלענין דינא פסק כלישנא בתרא דהויא נתינה אלא דגבי גט כתב להחמיר כדאמרן: והר"ן ז"ל כתב דדמי לחוב ודמי למתנה: וכמה לא חש לקמחיה גברא דקא בעי להתיר ערוה לשוק במילי דכדי וראיה לסתור לומר דהוי כמו חוב וכמו שדקדקו הפוסקים גבי חוב והם כתבו שם בפירוש דלא דמי לחוב:

עוד כתב וכדי שיתישבו הדברים אומר שהתנאים בענייני הגט יתחלקו לשנים וכו' עד ובאלו התנאים וכיוצא בהן חיישי' בגמ' לשמא פייס דכיון שמתחלה לא כיונו אלא לתועלתה כדי שלא תתעגן והוא אינו רוצה בגירושיה ודאי דשכיח שמא פייסה ומכאן לפי דעתי יתחדש תשובה אחרת דאמאי בקצת דוכתין חיישי' לשמא פייס ובקצת לא חיישינן דבמקום שהכונה לא היתה לקיום הגט ולקיום התנאי ודאי ראוי לחוש ע"כ: והנה בעל כרחו דבא בכאן בדבריו של מעלה שכתב בשם הר"ר דוראן ז"ל ולא הרגיש בעצמו דהוא כתב לעיל דלאו בכל מקום אנו חוששין לפיוס אלא במקום שאינו חפץ בגירושיה וכו' על כרחין הוא הטעם שכתב כאן ז"ל כדי שלא תתעגן והוא אינו רוצה בגירושיה והיינו שלא היתה כונתו לקיום הגט והתנאי שכתב והכל עולה לסגנון אחד לבעלי העיון: אף על פי שעשאה הוא תשובה אחרת להגדיל הכמות: וכבר כתבנו למעלה בזה מה שיש בו די וכתבנו דבנדון שלנו לעולם לא היה רוצה בגירושיה כלל ולא בקיום הגט והתנאי אלא שהמסדרים שאלו ממנו דבר זה כדי שיהיה הדבר בפרסום אבל לא שתטמין את עצמה:

עוד כתב זה לשונו וגם ודאי צריך שיהיה היחוד בפועל בהסכמתה ע"כ: הנה שם המבוקש לתולדה ודאית בלתי ראיה אפי' מסופקת וכל שכן שדבריו בזה נראין כסותרין זה את זה דהוא כתב לעיל דצריך לפחות להתיחד עמה בעל כרחה בפועל ע"כ: ואם צריך שיהיה בהסכמתה היכי שייך לומר בעל כרחה והרכבת ההפכים מן הנמנע: וכן נמי כתב לקמן שאולי כונתו היתה שיתיחד עמה בפתע פתאום ואפי' אחר זה צעקה הנערה בחוץ ע"כ וצעקה והסכמה לא יסכימו: ואין לדקדק אחריו בדברים שבאו אחר זה ובמה שכתב שהיחוד עמה אין בידו לקיימו וכו' אחר שנסתרו היסודות ונפל הבנין:

עוד כתב והא דאמרינן בגמרא הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז דאיכא תרי לישני בגמרא וכולי וכפי מה שהנחתי כשהתנאי הוא מורכב שתולה בדעתה ובזולתה שצרי' דעת השני' א"כ איך פסק הרמב"ם ז"ל דנתינה בעל כרחו ואף על פי שלא קבל הבעל המאתי' זוז דהויא מגורשת ע"כ: הבו ליה אפריון להחכם נ"ר שעורר על דבריו ספק כזה ולא מצא ידיו לדחותו ונפל במה שברח דהנה כ' דבזה התנאי אית ביה דעת אחר' והניח בהנחה דבתנאי דאית ביה דעת אחרת בעינן דעת שניהם: ועל כרחין דלישנא בתרא סוף סוף עקרה זאת ההנח' לפ' דבריו שכתב וללישנא בתרא לא תלה התנאי אלא בה לבדה ואף על פי שלא יקבל אין חשש בזה ע"כ: וכל שכן היכא דאיכא למימר דלא תלה התנאי אלא בו לבדו שיתיחד ואף על פי שלא תתרצה להתיחד אין חשש בזה: וידוע הוא דבהאי תנאה דמאתים זוז איכא דעת אחרת טפי מדילן כמו שיתבאר: ואין להכחיש המציאות:

עוד כתב דימשך מזה דללישנא בתרא דנתינה בעל כרחו הויא נתינה מפני שסברתם שהבעל תלה בדעתה והוה ליה כתנאי דלא תשתי יין ולא תלכי לבית אביך שהכל תלוי בה ע"כ: ודאי דגלוי וידוע אפילו לשתויי יין דלא דמי האי תנאה להך דלא תשתה יין דבאידך ליכא דעת אחרת כלל: ולא שייך התם ואין מחלוקת במציאות וסברתם ידועה לכל יודע דעת אלא שהוא הביא חובתו בפי קלמוסו וחתם דבריו בהפך סברתו: והביא ראיה לדברינו שלא במתכוין דכתב דהאומר דעל מנת שתתני לי מאתים זוז הוי כעל מנת דלא תשתי יין שהכל תלוי בדעתה: וכל שכן וכל שכן דאיכא למימר הכי במילתא דילן דעל מנת שלא אתיחד הוי כעל מנת שלא אשתה יין או אשתה או על מנת שאוכל דבר פלוני או לא אוכל או אלך למקום פלוני או לא אלך דהכל תלוי בדעתו לבדו וליכא דעת אחרת כלל והכא להקל ודילן להחמיר כדאמרן וכדבעינן למימר קמן: ואני תמה ונפלא הפלא ופלא אמאי שביק דעת רבינו האיי גאון ז"ל ואותן שפסקו בפירוש כלישנא בתרא ונתלה בסברת הרמב"ם ז"ל וכתב עליו בשלוח שפסק כלישנא בתרא אחר שכתב הוא בפירוש שהגט פסול ואחר שכתב עליו הרא"ש ז"ל דלדעתו הוי ספק מגורשת: והריט"בא ז"ל כתב בהדיא שפסק כלישנא קמא: ואם הרב בעל המגיד והר"ן ז"ל פלפלו ודקדקו בדבריו דלענין דינא סבירא ליה דהלכתא כלישנא בתרא אבל למעשה כתב דפסול משום חומרא דאשת איש הוה ליה לפרושי מלתיה ולא לכתוב עליו בשלוח כך: והנה סרו כל טענותיו הסובבות על זה הציר ונתבארו עיקרו הדברים אשר נעלמו מעיניו: ואם באנו להשיב על כל קוץ וקוץ ירבו עלינו הדברים:

עוד חתם דבריו בפתח אמריו וחזר לעניינו הראשון וכתב וז"ל ומענין אם תהיה מגורשת מיד כיון שהתנאי מתנה על מה שכתוב בתורה וכו' ודאי דדברים נכוחים וטובים כאלו ראוי להתחיל בהן ולסיים בהן נכנס בכי טוב ויצא בכי טוב וכבר נכתב בזה מה שיש בו די ויותר מדאי: עוד ראיתי בסוף אמריו שתמה על החכם שניתן לפניו אותו גט באותו תנאי: ואיני יודע על מה תמה ומה שמץ דבר נמצא באותו תנאי שתצלנה שתי אזניו ממנו: והנה בגמרא איכא כמה תנאים מכמה מינים מחולפים ודוגמת זה מצינו בהדיא בההיא דאם לא אעבור מכנגד פניך שלשים יום אליבא דמאן דאמר מאן פניך תשמיש ומתנה על מה שכתוב בתורה ליכא הכא כמו שחשב: ומה עשה החכם המסדר כלום אמר לה בוא בצור והטמן בעפר מפני בעליך או עלה על דעתו או על דעת זולתו שהיתה נטמנת וכל שער עמי יודע שהקטן שבחכמי המקום יכול לעמוד לבדו על מעשה הגט ויורה יורה ידין ידין: ואין זה דין דבעי שלשה כמו שכתב: ומי יתן ידעתי אם הוא הוא מושיב עמו שני תלמידי חכמים כשנותן הגט או לא: ואלו לא היה נמצא בנתינת הגט ובעשייתו אלא הסופר שלנו לבדו יספיק ויספיק כי הוא מוחזק אצלנו ואצל כל חכם לב שיודע בטיב גטין וקדושין ומהיר במלאכתו יותר מכמה חכמים מחוכמים וכל שכן בהמצא אתו חכם רשום כמו שנמצא בנתינת אותו גט: והאמת כי מן הראוי היה לי מדבריו עיני להעלים: כי מי הקדימני ואשלם: אלא שראיתי כי לא יאות העלם העין מדבר אשר כזה: החזק הוא אם רזה: התלוי באיסור ערוה החמורה ולכפות על התורה פסכתר ולדחות האיסור הברור מפני ספק ההיתר: מצורף להפצרת חבירי שהפציר בי לחוות אף אני דעי: ושמעי ורעי: בראותם רוב החפץ והבהלה שנבהל להשיב טרם יקשיבו ולהכנס בלא בר: לזרות ולהבר: ולפסוק הדבר: באתרא דלאו דיליה ולרדותנו בתוך ביתינו: ישית ידו על כלנו: מי משלנו: אשר כזאת תעלה על רוחו: ולפני גדולים ישפוך שיחו: לבלי חוק: אף כי ישא דעי למרחוק: להכות הספים ולהרעיש הכפתור: במעשים לסתור: ודברי קנטור: אשר אין להם לא שורש ולא ענף לא קרסולים ולא כנף: לא בנין ולא ענין: עם היותו יודע כי תהלה לאל יש אתנו יודע עד מה: וכמה וכמה: חכמים שלמים וכן רבים: ונגד פניהם נבונים: עוקרים הרים וטוחנים: זה בזה ומוציאין קמח סלת מנופה: בשלש עשרה נפה: בשפה רפה: אין לפניהם שאת קול גבוהה וקשה: ובקול ענות חלושה: מגעישים האשישים: ומחזקים השרשים: לא ינטה לארץ מנלם: ודבריהם יקום לעולם: וכען בעינן למיכתב מאי דאתחזי לעניות דעתין בעניינא דהאי גיטא: וקודם כל דבר אקדים הקדמה ואומר: דבר ידוע הוא ומושכל שכל התנאים הנעשים בגט אינן באים כי אם מצד האיש שהאשה מתגרשת בעל כרחה וזה דבר ברור ואין צריך להאריך בו: והתנאים האלו כפי המתחייב מצדדי האפשר הן תנאי שתלה האיש בדעתה של אשה ולא בדעתו או שתלאו בדעתו ולא בדעתה או בדעת שניהם בשוה: או שלא בדעת שניהם: התנאי שתולה בדעתה כגון על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תאכלי דבר פלוני על מנת שתאכל אותו וכיוצא בזה: התנאי שתולה בדעתו כגון אם באתי אם לא באתי אם אעשה דבר זה אם לא אעשה: התנאי התלוי בדעת שניהם על מנת שנעשה דבר זה: על מנת שלא נתייחד זה עם זה על מנת שנאכל יחד דבר זה ומזה המין הוא תנאי הפיוס אם לא אפייס אותה מכאן ועד שלשים יום שצריך היא לפייס והיא להתפייס וכמו שכתב הרמ"ה ז' דלישנא דמפייסנא עד דמפייסנא משמע ואפילו למאן דאמר אם לא אטרח לפייס בדבר גדול משמע מכל מקום צריך לפייסה בדבר גדול שדרך להתפייס בו ואם פייסה בפחות מזה ולא נתפייסה הגט גט שהרי לא נתפייסה: וסוף סוף צריך הוא לפייס והיא להתפייס או ליתן דבר שדרך להתפייס בו דאז הוי כאלו נתפייסה: התנאי שאינו תלוי בדעת שניהם אלא בזולתן כגון על מנת שירצה אבא על מנת שירצה אביך על מנת שיעשה פלוני דבר זה או לא יעשה וכיוצא בזה: ויש תנאי מורכב מדעת אחרת עם דעתן כלומר שיתלה התנאי בעצמו או בה: ויצרף זולתן כגון על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני או את בן פלוני: על מנת שתתן לאבי כך וכך: או על מנת שאשמש אני את אביך או שאתן לו כך וכך: ומזה המין המורכב גם כן שיהיה התנאי לדעת' בהצטרפותי הוא עמה או לדעתו בהצטרפותה היא עמו כגון על מנת שתתן לי מאתים או על מנת שאתן לך כלומר שתהיה היא נותנת והוא מקבל או בהפך: ויש תחת זה המין חלק אחר והוא שלא יהיה לאחד מהן עם האחר כל כך הצטרפות אלא שיהיה תלוי בדעתה ושייך הוא בדבר או תלוי בדעתו ושייכא איהי ביה: כגון על מנת שלא אבא אצלך לביתך או אבוא על מנת שלא אתיחד עמך או אתיחד על מנת שלא תבא אצלי או תבוא על מנת שלא תתיחדי עמי או תתיחדי וכיוצא בזה: שאין אחד מהם מקבל שום פעולה מחבירו: ואמנם התנאי שתולה בדעתה של אשה לבדה יש בידה לבדה לקיימו או שלא לקיימו: וכן הדבר התלוי בדעתו לבדו הנה הוא מסור בידו לקיימו או שלא לקיימו: והתלוי בדעת שניהם צריך דעת שניהם: וכן התלוי בדעת אחרים הדבר מסור בידם אם ירצו אם לא ירצו אם יעשו אם לא יעשו והדבר התלוי בא' מהם בהצטרפות זולתו כגון על מנת שתשמשי את אבא או תניק את בני וכו' הדבר מסור בידה לשמש או שלא לשמש להניק או שלא להניק: ואם מת האב או הבן אם לא נקבע זמן לשמוש להנקה הגט גט: ואפילו שלא שמשה כלל לדעת התוספות והרשב"א ז"ל: ולדעת רש"י והרמב"ם ז"ל והוא ששימשה והניקה לפחות יום אחד: אבל אם יש זמן מוגבל לשימוש או להנקה ומת האב או הבן או שלא רצה האב לקבל תשמישה בהא מילתא פליגי רבנן ורשב"ג בפרק מי שאחזו: רשב"ג אומר כיון שהיה תלוי בדעתה לעשות ולא באה העכבה מצדה נתקיים התנאי והגט גט: ורבנן אמרי כיון שהתנה עליה באותו דבר כדי לצערה על כל פנים צריכה לעשות בפועל וכיון שלא עשתה בפועל לא נתקיים התנאי ואין הגט גט: ואיכא מאן דפסק כרבנן וכן פסוק הרי"אף והרמב"ם ומן המפרשים ז"ל: ואיכא מאן דפסק כרשב"ג וכן פסק בספר הדינים שחיבר רבינו יהודה הכהן תלמידו של רבינו גרשום מאור הגולה ז"ל: וכן פסקו התוספותור"ת ומן המפרשים ז"ל: גם בעל מנת שתתן לי מאתים זוז הדבר מסור בידה לקיים או שלא לקיים ואם באה לקיים ולא רצה הבעל לקבל המעות בהא מילתא נמי איכא פלוגתא דקמאי ובתראי דאיכא מאן דאמר דנתינה בעל כרחו הויא נתינה וכמו שפסק רבינו האיי והרמ"ה ז"ל: וכן נראה שפסק הרמב"ם ז"ל להלכה אבל לא למעשה: ואיכא מאן דפסק דלא הויא נתינה וכן פסקו הרבה מן המפרשים ז"ל: ואמנם הדבר התלוי באחד מהם ושייך באחר כגון על מנת שלא אתיחד עמך וכו' כיון שאין מקבלת ממנו שום פעולה ולא הוא ממנה אלא בשב ואל תעשה ודאי אם בא להתיחד עמה אף על פי שלא רצתה היא או שנטמנה כהאי עובדא דילן אין בכך כלום שהרי התנאי לא היה תלוי אלא בדעתו לבדו והיינו דלא קאמר אם לא תתיחדי עמי אם היה תולה בדעתה או אם לא נתיחד זה עם זה אם היה תולה בדעת שניהם: אבל לא קאמר אלא אם לא אתיחד ואם אתיחד וכיון שהוא עשה כל מה שהיה לו איפשר לעשות ולא באה העכבה כי אם מצדה הרי הוא כאלו נתיחד בפועל והרי היא אשת איש גמורה לכולי עלמא: ואפילו שלא קבץ העשרה בפועל אלא שבא לקבצם ולא נמצאת היא הוה ליה כאלו קבצם דכיון דנטמנה היא למי היה מקבצם ומאי נפקא ליה מינה והלא לא היה התנאי אם לא אקבץ עשרה מישראל ואם אקבץ אלא אם לא אתיחד עמה בפני עשרה ואם אתיחד ואנה היא להתיחד עמה: הילכך הקיבוץ בכאן הוא פועל בטל ותו לא מידי: וכבר כתבנו דמוכחא הא מילתא שפיר מרישא דמתני' דעל מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני ומת האב והבן וקתני הרי זה גט ואפילו שלא שימשה והניקה כלל ומשום דליכא לפי דעת הר"י והרשב"א והריט"א ומן המפרשים ז"ל: ומשום דליכא למימר הכא נתכוון לצערה ולא עיכבה היא דמאי הוה לה למעבד: הכא נמי אף על פי שלא נתיחד כלל כיון דליכא טעמא דלצעורי קא מכוין הוה ליה כאלו נתיחד בפועל דמאי הוה ליה למיעבד: וכ"ש לדעת רשב"ג דאמר כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט: דאיכא למימר נמי הכא כל עכבה שאינה ממנו אינו גט: וכבר כתבנו דפסק ר"ת והתוספות ומן המפרשים ז"ל כותיה: והכי נמי מוכח מההיא דעל מנת שתתן לי מאתים זוז להנהו דפסקי כלישנא בתרא דנתינה בעל כרחה הויא נתינה והוי גט ואף על פי שלא נתקיים התנאי בפועל וכ"ש בנדון שלנו דהוי להחמיר וכ"ש דאפילו ללישנא קמא לא קאמר רש"י ז"ל דלא תקן הלל דהויא נתינה או דלא קמא תקנתיה אלא משום דאיסורא הוא אבל היכא דליכא איסורא כהכא דהוי להחמיר לעולם אימא לך דתקין ביה דהויא נתינה: תדע דהא בהדיא קאמר רבא התם דמתקנתו של הלל משמע דבעלמא לא הויא נתינה ולא שנא גט ולא שנא ממון: והשתא דתקין בכלהו מילי קמא תקנתיה היכא דליכא איסורא כדאמרן: ועוד דבכמה דוכתי כתבו ז"ל דאמרינן דעת הבעל וכמו שכתבו התוספו' גבי רישא דמתני' דלעיל דעל מנת שתשמשי את אבא ומת האב והבן וכו' ז"ל רישא בדלא פריש וכיון דלא פריש אומדין דעתו שלא נתכוין אלא לימי הצורך וכיון דמת אין כאן צורך ע"כ: והכי נמי מוכס בגמרא גבי תיובתא דהאומר לחברו קונם שאתה נהנה לי וכו' דמהדרי' התם הכי השתא התם דלצעורה קא מכוין הכא משום הרוחה הוא: משמע בהדיא דאזלינן בתר כוונה וכן כתבו מן המפרשים ז"ל דאזלינן בתר אומדן דעת הבעל בתנאי הגט: וכתב הריט"א ז"ל כיון דמדאורייתא אזלי' בתר אומדן דעתיה כמאן דפריש להאי דעתא כתנאיה דמי ע"כ: והכא בנדון דידן פשיטא ופשיטא דלא נתכוון בתנאיה אלא בנוהג שבעולם ועל התכונה שהיתה בשעת התנאי שהיתה מצויה לא שתהיה נטמנת ממנו וכ"ש במקום שלא היה בלבו לגרשה כלל: ומי הוא זה ואי זה הוא שיקל ראשו להקל בדבר של ערוה בלא ראיות ברורות ערוכות בכל ושמורות: אף כי איכא למיחש נמי בהא מילתא לשמא פייס ובטלו הגט מדעת שניהם ולא אומר שמא אלא קרוב הדבר מאד שפייס אותה ונתפייסה באותו זמן שהביא לאביה הערב במזונותיה וכמו שנראה מתשובת הר"יאף ז"ל דאפילו כשהגט נתון בעל מנת או במעכשיו חיישינן שמא פייס אם לא האמין אותה על הפיוס וזה נראה דעת הרמב"ם ז"ל פ"ט: וכן כתב הרמב"ן ז"ל נראה לפי גרסת הספרים דגרסינן הכא על מנת למדנו בפירוש שהנותן גט לאשתו אף על פי שאמר לה מעכשיו אם התנה עליה תנאי ובטלוהו שניהם בטל הגט שאין התנאי כלום מאחר שבטלו אותו ואינם רוצים שיהיה תנאי לפיכך האומר לאשה על מנת שתתני לי מאתים זוז אם רצו שניהם ובטלו התנאי הגט בטל אף על פי שנתנה לו אחר כך כאלו לא נתקיי' הוא וכן דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ: וכן הביאו דבריו הרשב"א והריטבא והרב בעל המגיד והר"ן זכ"ל: הילכך לעולם חיישינן הכא שמא פייס כיון שלא האמינה על הפיוס כדאמרן לעיל: וכ"ש לדעת אותן המפרשים שכתבנו דבריהם לעיל דאפי' גט הניתן בעל מנת או במעכשיו יכול הבעל לבטלו לבדו שלא מדעתה ואי איכא דמותיב והא לא אמרינן הכי אלא כשבא הבעל וערער אבל הכא לא ידעינן אי מערער או לא: ליתא דבהדיא כתב הרשב"א ז"ל בפרק מי שאחזו וזה לשונו וליחוש שמא פייס שמא יבוא הבעל ויערער לומר שפייס קאמרינן אבל לאו משום חשש ערעורו של בעל אנן לא חיישינן דאף על גב דמית ליה בעל הרי זה גט פסול כיון דמעיקרא פסלינן ליה בערעורו של בעל תו לא מכשרינן ליה דומיא דגטין הבאים ממדינת הים דלא פסלינן ליה כי לא אמר להו בפני נכתב וכו' אלא משום ערעורו של בעל ואפי' הכי לעולם פסול ואף על גב דמית ליה בעל ולא ערער ע"כ: וכן היא דעת הרמב"ם ז"ל פ"ט דלעולם חיישינן לפיוס היכא דאיכא למיחש ליה והגט פסול: וכן נראה דעת הרי"ף ורוב המפרשים ז"ל ואע"ג דאיכא מאן דכתב דאפשר דכל היכא דבעל לא מערער אנן לא חיישינן להכי ע"כ: אין לחוש לדבריהם וכל שכן במקום שהם מקילין כהכא וכל שכן דאף אינהו נראה דהם מסופקים בדבר וכל שכן במקום שהבעל מצוי בגבול ארץ מצרים ליתן גט אחר בלא תנאי או לחזור לאשתו אם תתרצה לו: ואין לך בדבר אלא מקומו ושעתו ושלום על דייני ישראל הדנין דין אמת לאמתו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף