שו"ת מהר"ם אלשקר/ל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר ל

עוד השיב אותי החכם ג"ר על הענין הנזכר לעיל וזאת תשובתי עליו: ראיתי והנה מנורת זהב כולה: ועל ראשה גולה: ונרותיה עליה: מאירים ומזהירים כלפידים בתוך הכדים: ובעמק השדים מרבדים: עשתה לה במגדל הפורח: מלוח עלי שיח: כמוץ אשר תדפנו רוח: בנוי לתלפיות: בראש הומיות: בעל פיפיות: בתושיות כזויות: מחוטבות בקרבות: הישרה יעקשו: ודרך הכבוש' ישבשו: מי יתן החרש יחרישו: ותהי להם לכסות עינים: ועריכת שפתי': כי לא עמדו על שרשי הדברים וטעמן: ולא ידעו אי זהו מקומן: ומרה דשמעתא עתה רוצה לכסות את השמש בכברה: וכופה עליו גיגית וקערה: ואם נשיב אליו כ"ש דמרחיק טפי מן השורה: ומוסיף לארוג רמות וגביש: עם קורי עכביש: מכח הסברא ובשבעים פנים משונים מבקש לטהר השרץ מן התורה: פעם הורס ופעם בונה: ובסלע המחלקות חונה: ולקול הגיגי אינו פונה: כאלו בלעגי שפה ובלשון אחרת אני עונה: שונה וחוזר: והשכל גוזר: כי לא יאות העלם העוני': ואטימת האזנים: מצעקת היושר ומתלונת הכושר: ומאונאת האמת: והעדו' על החי שהרגו המת: לכן אמרתי אם אטמון אמרי בחובי: זו דרך עוצב בי: ואתיצבה על מצפה לערוך כשחר מילי: וכולי האי ואולי: אוכל להציל את האמת העשוקה: מבולקה ובוקה: ולהחזיר האונאה לבעלים בפרטים ובכללים ודי לנו בהריסת יסודות הבנין: ובעיקרת שרשי הענין: ואם לא נדר למנין כי אם באנו להשיב על כל קוץ וקוץ יארכו הדברים ויגע היד ותלאה המחשב' ויקוץ הרעיון וכח הדמיון: וזה החלי לעשות בס"ד:

וכתב כ"ת בתחלת דבריך: וראש מאמריך: זה לשונך: ראשונ' סיים כ"ת קושית התוס' במצריה על הדרך שהקשו אותה בפרק האיש מקדש אשר שמו תוספת בצריכות דשבועית מצורת כוכבי' ומזלות לא אתיא דמה לצורת כוכבים ומזלות שכן אסור' בהנאה ונרא' שלא מצא כ"ת צריכו' שלם כדבור שבפרק רבי ישמעאל זולתו הצריכות ההוא וחיי ראשי אין הדבור חסר כלום דכיון דצורת כוכבים ומזלות ושביעית אין דיניהם שוין דבצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין אסורין לעולם ואין להם היתר ובשביעית אחרון אחרון נתפס ממילא איצטריכא ליה תרווויהו ואי כתב חד הוה טעינא באידך להשוותן וזהו שלא הזכירו בשמועתנו אותו צריכות דמה לצורת כוכבים ומזלות שכן אסורה בהנאה דבלאו הכי נמי לא אתי חד מחבריה עדודבר זה פשוט לא היה כדאי לי לכותבו וכו': האמת בושנו מדברים אלו שכתב כ"ת בפתח דבריו: ובראש אמירי אמריו: וכמ' צדקו דברי כ"ת במה שכתבת דדבר זה לא היה כדאי לכתבו דודאי דברי' אלו לא ניתנו ליכתב אף כי לישא וליתן בהן: ולהשיב עליהן: ומי יתן ידעתי מי אמר לכ"ת שלא מצאתי צריכות שלם והנה הצריכו' שכתב כ"ת כתוב לפני והיא קושית התוספות עצמה שבידינו ובה שקלי' וטרי': עוד נשבע כ"ת בחיי ראשו שאין הדבור חסר כלום וכל אותן דברים שבאו שם: ועיקרן של דברים אף על פי שהן מבוארין בעצמן ונמקם עמם דאשכחן בגמרא דאמרי דצורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד והתו' תמהו משום דסתם שני כתובים הבאים כאחד כל חד מינייהו מצי למגמר מחבריה ואלו הכא לעולם לא אתיא שביעית מצורת כוכבים ומזלות משום ההיא פירכ' דמה לצורת כוכבים ומזלות שכן היא חמור דאסור' בהנאה: ותירצו דאע"ג דלא ילפא שביעית מצורת כוכבים ומזלות מ"מ כיון דאתיא צורת כוכבים ומזלות משביעית דהוי חמור מן הקל שפיר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד בילפותא דחד מחבריה אע"ג דלא אתי חבריה מיניה: והדר אקשו דמ"מ אפי' צורת כוכבים ומזלות משביעית לא אתיא ולא משום קל וחומר אלא משום דלא דמו דאי לא כתיב צורת כוכבים ומזלות לא ידעי' דינא דילה וא"כ מאי שני כתובים הבאים כאחד איכא הכא הא לא הוי אלא כתוב חד וכו': כמו שמפורש שם והכא גבי סוגיין דפרק ר' ישמעאל כתבו התוספות הדבר בקוצר כמנהגם הטוב כשיבוא הדבר בשני מקומות או בג' לפעמים מאריכין במקום אחד יותר מאחר: ואנן כדכתיבנ' תשובה דילן בענין קושין דפרק ר' ישמעאל עוררנו שם על אותן דברים ופירשנו עיקר הדבר לפי דרכם ז"ל דמאי דקאמרינן בהא מילתא שני כתובים הבאים כאחד היינו על כרחין בילפותא דחד מחבריה דהיינו צורת כוכבים ומזלות משביעית ולעולם לא מצי למילף בגוונ' אחרינ' לא הכא ולא התם משום ההיא פירכא ואפ"ה קשיא להו ממקום אחר משום דלא דמו כדאית' התם: וליטעמיך הנה בקדושין נמי לא היה חסר הדבור כלום ואדרבה שיש שם יתרון בענין זה ועכ"ז נאמר שם בתוספות הצריכות ההוא וכל הקושי' במצריה ולא מסתייך במאי דאמרת ומיהו בהאי צריכות סגי לתרווייהו דכיון דסגי לתרווייהו לפום שיטתך ליסגי להו בהאי צריכות בלחוד כדאמרת בסוגיין דהכא דמאי שנא הכא מהתם או ממקומות אחרים אם היו באים נמי הדברים שם וכל שכן דאף לפי דרכך איני רואה שום מציאות בדברים אלו דאפי' יהיו שם כמה צריכות שלימות העושה פירכ' או צריכות אחד ממקום אחר כלום יש להשיג עליו בכיוצא בזה:

עוד כתב כ"ת דלמאן דאמ' חליפי חליפין מותרין קיימין ואליביה הקשו בתוס' וכו' עוד כתבת שם ז"ל אבל קושית התוס' לבטל דברי האומר חליפי חליפין מותרין דלא קמא ליה הך שריותא אלא בתר דדריש כי חרם הוא למעוטי חליפי חליפין בצורת כוכבים ומזלות וסבר דלמעוטי ערלה כלאי הכרם לא צריך מיעוטא משום דצורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאי' כאחד הם דפשיטא ודאי דאי הוה צריך מיעוטא לערלה וכלאי הכרם הוה דרשי' מיעוטא בהו: וממילא מיתסרי חליפי חליפין בע"ז ועל זאת הנקודה מקשין התוספות דלעולם חליפי חליפין אסורין דהכי קיימא לן השתא ושביעית אחרון אחרון נתפס ואם כן הוו להו כתוב חד ואצטריך מיעוטא דהוא לערלה וכלאי הכרם וחליפי חליפין באיסורייהו קיימי ומנא לן דשרו: זו היא קושית התו' בפרק רבי ישמעאל עד כאן לשונך:

עוד כתב כ"ת דאגב חורפיה דמר לא דק בהא מילתא עם רוב פשיטותה: עוד הוסיף כ"ת שנית ידו לכתוב דהיה הגורם לנו לזה כי תפסתי השני דבורים כאלו בחדא רוקא תפו והא ודאי ליתא דבכל מקום מקשין התוספות על עיקר השמועה וכו' ע"כ: העבודה איני יכול להלום את דבריך אלו בפי' קושית התוספות ולא להגביל אותן כדי להשיב עליהן וברי לי כי כשכת' כ"ת כתבו הראשון לא עלו על דעתך דברים אלו ואפילו במחשבה כדמוכח שם בדבריך אלא שעתה דפקתך הבהלה להשיב והחלפת השטה ועשית מההעדר קנין: ונטשת יסוד הבנין: וכמה תמיהות קחזינא הכא חדא דקאמרת דלא מקשו התם אעיקרא דכללא דאמרינן דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא הוו הכי כדמפורש שם בבירור שאין אחריו בירור וכמו שהקשו אותה הרבה מן המפרשים ז"ל וזהו היסוד והציר שסובב עליו כל זה הענין: ועוד דקאמר' דלא מקשו אלא לבטל דברי האומר חליפי חליפין מותרין הפך המוחש והמורגש שהם אמרו חליפי חליפין אסורין וכו' וכ"ת דוחק לומר דקא מקשו אמותרין: ולדידך הוה להו למימר דצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין מותרין ושביעית האחרון נתפס כיון דלמ"ד מותרין נמי לא דמו אהדדי ואית להו האי צריכות וא"כ אמאי שבקו להקשות לו מצריכותא דיליה וקא מקשו ליה מההיא דמ"ד אסורין וזו דרך ישרה וברור' ואף לפי שטתך: ואיני יודע מה מקום נמצא שם לאותן גלגולים ובלבולים ובמאי מוכחו דחליפי חליפי אסורין: ואיך תחייב דלא הוו שני כתובי' הבאין כאחד ממ"ד אסורי' למ"ד מותרי' ולא ראי זה כראי זה: וכ"ת עשה מערכה על הדרוש באמר' הכי סבירא לן השתא ושמת הדבר הנלמד הנחה מוסכ' כדי להקשות אמאן דאמר מותרין דאף לפום אורחא דילך לא ס"ד למימר הכי אלא בתר קושיין דלא הוו שני כתובים הבאים כאחד ואצטרי' הוא למעוטי ערלה כדקאמר': ודברי' אלו אסור לשומען אף כי להתעסק בהן: ומבין ריסי עיני דבריך נר' דאף בגמר' יש לכ"ת שיטה אחרת לחול עליה דברים אלו שכת' כ"ת דבלאו הכי לית להו שום מציאות ולא שייכי כלל: וגדולה מזאת שמעה אזני ותבן לה מה שכת' כ"ת דאגב חורפין לא דייקנא בהנך מילי מעלייתא דילך: ומן הידוע דאגב חורפא שבשתא והיה הגורם לנו לזה כי תפסנו השני דבורים כאלו בחדא רוקא תפו והא ודאי ליתא וכו' עד הסוף גם קראת האומר דבר זה מפטפט כצפור דרור: ותחלת כל דבר אומר דאיברא ודאי דקושית צורת כוכבים ומזלות היא הקושיא בעצמה של קדושין ולא יסתפק בזה שום בעל שכל אלא דבקדושין הוסיפו בה חלק אחר: וראיתי לכתוב השתי לשונות כצורתן זה אצל זה כדי שיראו הרואים ויבינו השומעים דתרויהו בחדא רוקא תפו ובחדא זקיפא אזדקפו ובחדא גוונא אתקפו: וזה לשונם שכתבו בצורת כוכבים ומזלות שני כתובים הבאים כאחד: תימה הא אין שניהם שוין דבצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין אסורין עד סוף העולם: ובשביעית אחרון אחרון נתפס והשאר מותרין ואם כן הוי כתוב חד דלא אתי חבריה מיניה וכו' ע"כ: ובקדושין כתבו תימה היכי הוו שני כתובים הבאים כאחד הא לא אתיא שביעית מצורת כוכבים ומזלות דאיכא למיפרך מה לצורת כוכבים ומזלות שכן אסורה בהנאה ויש לומר מכל מקום ניכתוב שביעית וניתי צורת כוכבים ומזלות מינה וכו' ואם תאמר אי לא כתיב צורת כוכבים ומזלות לא הוה ידעינן דינא דילה שהרי אינן שוין דשביעית אחרון אחרון נתפס והשאר יוצאין לחולין ובצורת כוכבים ומזלות איכא למ"ד חליפי חליפין אסורין ואפילו למאן דאמר חליפי חליפין מותרין אכתי לא הוי דומיא דשביעית שהאחרון נתפס ע"כ ולא אליכם כל בעלי דעת הביטו וראו אם קושיא זו דצורת כוכבים ומזלות היא גופה ההיא דקדושין שהקשו למ"ד אסורין או לא: ואם יעלם דבר זה מעיני כל חי מדבר והדברים ברורים דלא לאקשויי אמאן דאמר מותרין נחיתו אלא לאקשויי אעיקרא דכללא אליבא דמאן דאמר אסורין נחיתו דמשוו להו הכא והתם שני כתובים הבאים כאחד ולאו באים כאחד נינהו דהא כי אמרינן בעלמא שני כתובים הבאים באחד אין מלמדין היינו משום דמצי חד למיגמר מחבריה מבנין אב ומדטרח קרא למכתב תרויהו גלי לן דדוקא הני הוא דאית להו הך דינא אבל אחריני לא: ואלו הכא גבי צורת כוכבים ומזלות ושביעית אינן שוין דאלו צורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין אסורין ושביעית אחרון אחרון נתפס והקודמין לו מותרין ולעולם אי לא כתב רחמנא צורת כוכבים ומזלות לא הוה ידעינן דינא דילה:

ואם כן מאי שני כתובים הבאים כאחד איכא הכא הא לא הוי אלא כתוב חד דלא אתי חבריה מיניה: וכן נמי כתבה הרמב"ן ז"ל שם ז"ל והיכי הוו שני כתובים הבאים כאחד הא כל חד מיניהו אצטריך רחמנא למכתביה ע"כ: ובקדושין הוסיפו עוד להקשות לצד האחר למ"ד מותרין דאכתי לא הוו שני כתובים הבאים כאחד דלא דמו נמי אהדדי דצורת כוכבים ומזלות חליפיה מותרין ושבועות האחרון נתפס אף על גב דהוי חליפי חליפין ועוד דבצורת כוכבים ומזלות לעולם חליפין ראשוני' אסורין ושביעית האחרון נתפס והראשונים מותרין: וידוע הוא דקא מקשו שפיר אמאן דאמר אסורין דהא איהו קא מודה דשני כתובים הבאים כאחד נינהו אלא דס"ל דמלמדין וקא מקשו ליה דהיכי קא מודה דשני כתובים הבאים כאחד נינהו עד דאצטריך למימר דמלמדין הא לא הוו אלא כתוב חד ובלאו הכי מלמדין: ותרצו שם דלעולם שפיר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד מייתורא דקרא מדכתיב והיית חרם כמוהו וכו' וכן נמי כתב הרא"ש ז"ל בקדושין וז"ל ועוד דלא דמו צורת כוכבים ומזלות ושביעית אהדדי דשביעית אחרון אחרון נתפס ובצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין מותרין כדאמרינן בפרק רבי ישמעאל ולמ"ד נמי התם חליפי חליפין אסורין אכתי לא דמי דשביעית אותו שלפני האחרון מותר: וצורת כוכבי' ומזלו' כולן אסורין: ולמאי דפרישי' לעיל ניחא דמצי למכתב בצור' כוכבי' ומזלו' חרם דמ"ש אפי' חליפי חליפין אסורין וכמוהו לא אצטריך למיכתב לחליפין ראשונים הילכך הוו להו ע"ז ושביעית שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ע"כ: עוד יש מבעלי התוספות שכתבה נמי בפרק רבי ישמעאל גופיה בסגנון זה וז"ל תימה היכי הוו להו שני כתובים הבאים כאחד הא ע"ז חליפי חליפין אסורין עד סוף העולם למ"ד אסורין ולמ"ד מותרין אינה אוסרת אלא חליפיה בלבד ושביעית אחרון אחרון נתפס וכל החליפין שלפני האחרון מותרין ואי הוה כתיב חד מיניהו לא הוי אתי אידך מיניה ע"כ: ובודאי דבהכרעת הרב הזה היה די לנו להסיר כל טענות הקנטור ולא נטריח הקלמוס בדבר הפשוט כזה: הילכך קושטא דמילתא דקושין דע"ז היינו קושיא דקדושין אליבא דמ"ד אסורין ותו לא מידי: וכמה לא חלי ולא מרגיש מאן דקא מסיק אדעתיה דלמ"ד מותרין קא מקשו במאי דאמרי אסורין ולא שת לבו לדברי התוס' עצמן דאמרי ואפילו למאן דאמר מותרין נראה דקושיא קמיתא אמאן דאמר אסורין אף כי הרא"ש ז"ל ומן המפרשים כתבוה בפי' ובבירור: וכ"ש למאן דמקשה לה אתרוייהו בפרק רבי ישמעאל גופיה וכדכתבי' לעיל ודבר ידוע הוא דכי עקרי' להו מתורת שני כתובים הבאים כאחד יתבטל הדבר שהיה נמשך מהן בהיותם כך יהיה מה שיהיה דבעקירת השרשים יתבטלו הענפים הנמשכי' ובסור הסבה יסור המסובב וכי מתרצנ' להו מיתורא דקרא חזר הדין לאיתנו הראשון: ובר מדין ומדין אפילו כי מודינא דקא מקשו אמאן דאמר מותרין מה שאין הפה יכולה לדבר ולהכי נחיתו לבטל את דבריו כדקאמרת על כרחין דלא מוכחו הכי אלא מדלא הוו שני כתובים הבאין כאחד וכי אתית לתרוצי על כרחין דצריך להעמיד דלעולם שני כתובים הבאים כאחד נינהו הילכך כי מתרצנא להו מיתורא דקרא הדרינן לכללין קמא וחזר הדין למקומו יהיה מה שיהיה: וע"כ אפילו לפי שיטתך הנה קושין דצורת כוכבים ומזלות מתורצת באותו תירוץ שכתבנו מיסוד התוספות ז"ל:

עוד חזר כ"ת לחלק בין הדברים הנמשכים מהשני כתובים הבאים כאחד דפרק רבי ישמעאל לדבר הנמשך מהם בפרק האיש מקדש דבפרק האיש מקדש עיקר השמועה מתניתין דתנן מכרן וקדש בדמיהן מקודשת וכו' עד תנוח דעתך ולא תפטפט ועל ידי כך עשה כ"ת הקושיות מחולפות וקורין לכיוצא בזה בעלי חכמת הדבור הויכוח המתוחבל כי הנחת העיקרים ורצית להתפס בענפים המסתעפים ואתה בחירי אותה נפשי אין אתה רואה שאף על פי שיהיו הדברים הנמשכים והענפים מתחלפי' ומשתנים לכמה גוונים משונים אין הקושיא הכא והתם אלא אחת לעקור הכלל דאמרינן הכא והתם דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא הוו הכי וכיון דלא הוו הכי נתבטל הדבר הנמשך מהם יהיה מה שיהיה כל אחד כפי מקומו כדאמרן לעיל ודבר זה מהמושכלות הראשונות וכבר דברנו בזה יותר מן הראוי:

עוד חזר כ"ת לדקדק אחר התירוץ שתירצנו בה מיתור התוס' וכת' כ"ת דהתירוץ של קדושין אינו עולה לקושית צורת כוכבים ומזלות וכו': מאריה דאברהם מה זה הליבוט והחבוט כלום איכא קושיא הכא והתם אלא דלא הוו שני כתובים הבאים כאחד ואם תתרץ במקום האחד דלעולם הוו להו שני כתובים הבאים כאחד מכח היתור או זולתו איך לא תתרץ במקום האחר ומה מציאות יש לדברים אלו וכ"ש דאף לפי שיטתך על כרחין דקושין דהכא והתם לא אתיא אלא באמצעות דלא הוו שני כתובים הבאים כאחד ואם נעמיד דהוו שני כתובים הבאים מכח היתור איך לא תתורץ במקום האחר וכבר נתבארו דברים אלה בתכלית הביאור:

עוד תמה כ"ת ג"כ על התירוץ ועל מה שהוספתי בו משלי ואמרתי דאייתר כי חרם הוא לדרש' דליהוו שני כתובים הבאים כאחד וכתב כ"ת כדי להבהיל השומעים זה לשונך ומאד אני משתומם על דעתך דעת קדושים איך צוה לאמונת עטו חוסן ישועות לכתוב כדברים האלה דאיכפל רחמנא לכתוב יתור כי חרם הוא לשוויינהו שני כתובים הבאים כאחד בשלמא למ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין הא קמ"ל דאין מלמדין: אלא למ"ד מלמדין לישהיק מיניה דבין כתוב חד ובין שני כתובי' מלמדין ובכל שני כתובים הבאים דעלמא לא תיקשי להאי תנא דליכתוב חד ולישתוק מאידך דמילתא דאתיא בבנין אב טרח וכתב לה קרא וכדברי הר"ר שמשון ז"ל: אבל בנדון דילן דקראי כתי' בצורת כוכבים ומזלות ושביעית ואין המקרא חסר כלום לא בדיני צורת עובדי כוכבים ולא בדיני שביעית יתורא דכי חרם הוא לשוויינהו תרי קראי למה לי ומאי נפקא מינה ע"כ: ונפלאתי הפלא ופלא אמאי שבקת לתוספות שתרצו בה כך וקא מקשית עלן וכי משוא פנים יש בדבר ולא מסתייך באותן הקפות דלית להו עיקר כלל ולא במאי דקאמרת נמי דהתוספות לא השיבו אלא אליבא דמ"ד אין מלמדין ומשום דלא חשו ולא הוצרכו וכו' דאע"פ דלא השיבו לא בעבור זאת יעתק קושי הענין ממקומו אם יש בו קושי דהא בהדיא כתבו שם דרך כלל ז"ל וי"ל מדכתיב והיית חרם כמוהו ש"מ דלדרשא אתא לומר דצורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד נינהו ופשוט הוא דלית לן לאיתויי סכינא חריפא למיפסק בינייהו לומר שלזה הוו שני כתובי' הבאים כאחד ולא לזה דהא לתרווייהו מוקמינן להו בגמ' הכי והתוס' נמי מקשו בה אליבא דתרווייהו וא"כ אמאי לא מקשית עליהו והוי עדיף טפי: ואיכא למימר בתירוצא דע"כ יתורא דקרא הוא דמשוי להו הכא שני כתובים הבאים כאחד דבלאו יתורא הוה ליה מקרא חסר שלא כדבריך דהוה אמינא דלגופיה איצטריך לאשמועינן חליפי חליפין ולאו שני כתובים הבאים כאחד נינהו:

אבל השתא דאתי יתורא איצטריך חד לגופיה וחד לשוויינהו שני כתובים הבאים כאחד לענין תפיסת דמים כדאמרן וא"כ שפיר נמי אמרי' הכא טרח וכתב לה קרא כשאר שני כתובים הבאים דעלמא דקאמרת ועוד דלמ"ד מלמדין מהני יתורא לשוויינהו שני כתובים הבאים כאחד כדי למילף מיניהו בהצד השוה שבהן ולא מחד קרא בלחוד דלא ידעי' מהו מיניהו נילף דהא אינן שוין ואצטריך קרא למעוטי ערלה וכלאי הכרם אפי' מהצד השוה וכ"ש דאי הוה ילפי' מצורת כוכבים ומזלות בלחוד הוה אמינא דלא אתי מיעוטא דערלה וכלאי הכרם אלא מחליפי חליפין ותו לא: הילכך אהני לן יתורא לשווינהו שני כתובים הבאים כאחד למ"ד מלמדין כי היכי דניליף מיניהו בהצד השוה וא"א לשני כתובים הבאים כאחד בלא הצד השוה שלא כדבריך וכדבעי' למימ' קמן:

ומה שכתבת דהתוס' לא השיבו אלא למ"ד מותרין דהיינו מ"ד אין מלמדין אף על גב דכך נר' לכאורה מ"מ כדמעיינת בה שפיר אשתכח נמי דקא מתרצי אתרווייהו כי היכי דקא מקשו אליבא דתרווייהו ופי' דבריהם דבין למ"ד חליפי חליפין אסורין בין למאן דאמר מותרין אייתר להו קרא להאי דרשה דהא סתמא קאמרי' הכי בין למאן דאמר אסורי' בין למאן דאמר מותרין: ובתר הכי אתרו דאיכא למימר למ"ד מותרין דאצטריך לגופיה לאשמועינן דחליפי חליפין מותרין דהא מכמוהו נפקא וגבי אסורין לא אצטריך ליה למימר הכי משום דבהדיא אמרי' בפרק ר' ישמעאל דטעמא דמ"ד אסורין משום דאמר קרא והיית חרם כמוהו והאי טעמא לא נפקא אלא מוהיית כמוהו דחרם לית ליה הכא משמעותא כלל ואייתר ליה להאי דרשה גופה ואפי' אי בעית אימא דקא מתרצי לה. אליבא דמ"ד מותרין בלחוד היינו משום דלדידהו כולה סוגיא דקדושין אתיא כותיה ולפי' קא מתרצי לה אליביה וזה הפך מדברי הרא"ש ז"ל שכתב דכולה סוגיא דהתם אתיא כמ"ד אסורין וכדבעינן למימר בחתימת דברינו בס"ד: ומ"מ כבר תרצנו אותה בתשובתינו אליבא דתרווייהו ועשינו בה כל חלקי האפש' ואעפ"כ לא נתבטלו דברי התוס' ברוב כדקאמר דדבר המעמיד אין לו בטלה עלמי': ואין צורך באורך:

עוד כתב כ"ת וז"ל גם על מה שכתב כ"ת בתחלת התירוץ יש קושיא זו וכו': וכבר השבנו למעלה על דבר זה:

עוד הוסיף כ"ת לומר על מאי דאמרי' התם דלמ"ד חליפי חליפין אסורים ליכתוב רחמנא והיית כמוהו וכתב דאי הוה כתיב כמוהו הוה אמרי' חליפין ראשונים ותו לא: כ"ש דכמוהו לא משמע אלא פעם אחת ע"כ לשונך: והוא מן המתמיהים דדברים אלו הן לדברי האומר חליפי חליפין מותרין אבל למ"ד אסורים דמיירי אליביה לא דאיק אלא מוהיית כל מה שאתה מהיה ממנו כלומר בכל פעם ופעם הוי כמוהו כדאיתא בפרקין דצורת כוכבים ומזלות בהדיא וכדאמרינן לעיל אבל מ"ד מותרין לפי דברי התוס' מדקדק מכמוהו כדקאמרת שאינו עושה כמוהו אלא פעם אחת כמוהו וכ"ת לא שת לבו גם לזאת וערבבת לנו הסברות וקא רמי' מדיוק' דגברא לגברא: ומכל מה שכתבנו תבין דחרם קמא מיותר שלא כדבריך:

עוד כתב כ"ת ולפי דעתך יקשה עין ימיננו על תירוץ התוס' שהן מחלקין כרצונם למ"ד חליפי חליפין מותרין דיתורא דחרם לשוויי להו שני כתובים והוא למעוטי חליפי חליפין ומאן פלג להו דנימא איפכא יתורא דחרם לע"ז גופה לאסור חליפי חליפין דמנא להו בשרו ומיעוט דהוא למעוטי ערלה דהא עדיפא טפי חדא דכל היכא דאיכא למדרש בגופיה דקרא עדיף טפי וכו' ואתה עיין ימיננו ומשא נפשנו למה כתבת בשמם דבר שלא כתבו והנה הסלא כתבו גבי הכא מיעוטא דהוא כלל אלא כך כתבו דליכא למימר דאיצטריך והיות חרם כמוהו לגופיה לאשמועי' דחליפי חליפין מותרים דהא ידעינן מדכתב כמוהו שאינו עושה כיוצא בו אלא פעם אחת ע"כ: ואם זינך עלך ספרם כאן מיהו מ"מ אפשר לדקדק כפי דבריך אלו דהתם פרק ר' ישמעאל איתא בהדיא דמ"ד חליפי חליפין מותרין נפקא ליה ממיעוט' דהוא וא"כ תקשי כפי דעתך הא דאמר' אבל תשובתך הנה היא בפי קלמוסך ובעקיצ' תואנותך שכתבת דכל היכא דאיכא למדרש בגופיה דקרא טפי עדיף והכא נמי גבי הוא כיון דאית לן למדרשיה למיעוטא דחליפי חליפין עדיף טפי מלמדרשי' לד"א דהיינו ערלה וכלאי הכרם וכ"ש ומיעוט' דהוא דאיק טפי למעוטינהו מחרם לרבותם דהיכא רמיזה:

עוד כתב כ"ת ולדידי ניח' כי זו היא קושית התוס' בשמעתין פר' ר' ישמעאל וכו' ודאי דמאן דקאמר כי הא מילתא לא חש לקמחיה ואין כ"ת רואה כי אתה מתהפך בציור הקושיא הזאת לכמה גווני' שוני': והיא פשוט' ואינ' צריכ' לפני': ומי הוא זה ואי זה הוא שיעלה על דעתו כי זו היא קושית התוספות דפרק ר' ישמעאל:

עוד כתב כ"ת כדי לחזוק דבריך אלו זה לשונך: ואל תשיבני שהיה להם להקשות זאת הקושיא שם פרק האיש מקדש וכו' ובהא מילתא ודאי שפיר קאמרת דהאי קושיא דידך לא הקשו אותה לא בפרק האיש מקדש ולא בפרק רבי ישמעאל ולעולם לא עלה על דעתם דבר זה בשום מקום אבל הקושיא על פי האמת הקשו אותה בפרקין וגם בפרק האיש מקדש אלא דבפ' האיש מקדש הקשו אותה אליבא דמ"ד אסורין ואליבא דמ"ד מותרין כדפרישנא וכמו שגלוי וידוע לבעלי העיניים:

עוד כתב כ"ת ותמהני מכ"ת שנתעורר לחלוף הסוגי' ולא שת לבו גם לזאת: כי דברי התוספות שם לפי אותה סוגיא וכו' ותמה על עצמך מה חלוף סוגיא שייך למימר בהא מילתא ומה מציאות יש לדברים אלו דאף אם יהיו הסוגיות מחולפות ויהיו העניינים שונים. לכמה מינים בהא מילתא לית בה חילוף כלל דבסוגין דצורת כוכבים ומזלות קא משוו להו בתורת שני כתובים הבאים כאחד ובקדושין נמי משוו להו הכי: וקא מקשו התוס' הכא דהאי כללא בדותא היא דמאי שני כתובים הבאים איכא דהא לא דמו ולא הוו אלא חד והכי נמי מקשו בקדושין בפירוש אלא דהכא כתבו ההבדל שיש ביניהם אלא דמ"ד אסורין והתם אליבא דתרווייהו: אף יש מן המפרשים ז"ל דקא מקשו נמי בסוגיות דצורת כוכבים ומזלות אליבא דתרווייהו וכבר באנו בדברים של מעלה המבוארים כשמש ועל השנות החלום נשנו הדברים הגם הלום:

עוד כתב כ"ת ואחר שנתברר שאין הקושי' כאשר סיים אותה כ"ת גם התירוץ אינו מספיק כפי הקושיא וכו' עד ובין כך ובין כך נקי אני מכל תרעומותיך ידידינו אחת לאחת מהמונם לא אחת: ואולם הר גבוה ותלול: אשר הציב כ"ת לנגדי בשכלו הזך והצלול: תשוב תתפלא בו עת בו דברי תמס יהלוך כמו שבלול ע"כ דבריך: ומי לא ידע בכל אלה כי כ"ת הרים עוקר: וכל תכלית הוא חוקר: ואולם הר נופל לא יבול: ושלמת השמש מי זה יחבול: שבתי וראה עת בא דברי כ"ת והנה אין להם לא מצר ולא גבול: כי הפכנו בהם ועלינו מן התיכונה אל השלישית בלול ומצינו עליות ברמה בנויות כפין על גבי כפין ותחתיהן חלול: יראה אותן מי שעיניו כהות לבנות ובהן דוקין או תבלול: גם כי יראה בהקדמות המופת כי אחר העלה ימשוך העלול: וכבר הרחבנו הדבור בזה והעלינו כי הקושיא כאשר סיימנו והתירוץ כאשר תירצנו:

עוד כתב כ"ת כדי להעמיד התירוץ שתרצת בכתבך הראשון בקושיין דצורת כוכבים ומזלות וז"ל אומר אני דלמ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין כי צריכי מלמדין בצד השוה וכו' ע"כ: וכלל לנו כ"ת בזה כמה כללים וכמה עניינים ללא צורך וכאלה רבות עמך שם להוכיח משפטיך אתה חרצת דלא שייך למגמר מהנהו תרי קראי ואפילו אחר הצריכות והיה די לזה בשתי שורות החיצונות שהן התחתונות שכתב כ"ת בכתבו הראשון או בכדומה להן כי ברוב דברים כח האמת לא יחדל: ולשון היושר לא ידל:

עוד ראיתי כי כלל שם כ"ת כמה כללים מהוראת שכלו וסברתו גם כי תאמר דלא שייך למיגמר מהאי תרי קראי ואפי' בצד השוה משום דלית בהו צד השוה הפך מה שכתבת בכתבך הראשון שכתוב שם דאלמלא דאין למוד לחצאין הוה ילפינן מהצד השוה שבהן דהיינו האחרון הנתפס ולא נתן כ"ת לבו להסכים דבריו אלו עם אלו וכבר נדרנו לכ"ת שלא לחטט אחר פרטי דבריך: ועוד אכתוב בזה בס"ד:

עוד חתם כ"ת דבריו באמרו ועתה אבי ראה גם ראה איך נעקרו כל קושיות כ"ת מעיקרן וכו' ע"כ: ואנן מילי יתירי וחסירי חזינא ועקירה והנחה לא חזינא ולעולם קושייתא דילן כדקיימי קיימי וככחן אז יפה כחן עתה: והלואי שהיינו נשארין עם אותן קושיות בלבד ולא היה נתוסף לנו כהנה וכהנה וכהנה:

עוד חזר כ"ת על כל אחת ואחת והבאת דברי שם כצורתן עד הסוף וכתב כ"ת וגם בזה אין כ"ת מסיים קושית התוס' כהוגן כי אין הקושי' לא בשמועתנו ולא בפרק האיש מקדש דהיכי מוקמינן להני תרי קראי בתורת שני כתובים הבאים כאחד דלאו אשמא דשני כתובים קפדינן אלא אדינא קפדינן דהיכי אמרינן דהוו שני כתובים הבאים כאחד לומר שאין מלמדין דהא ככתוב אחד הן ויהיו מלמדן ע"כ: ודאי דהתאוה שיש לכ"ת להקשות היא סותמת בפניך מעייני המשפט והאמת ולמה כ"ת תולה בדברי דבר שלא אמרתי ולא עלה על דעתי ולמה ומדוע לא שמת לבך למה שכותבת יד ימינך בלשוני זה עצמו דהיכי מוקמי' להני תרי קראי בתורת שני כתובים הבאים כאחד ואינן כך דהא לא מצי חד גמיר מחבריה עכ"ל: וידוע לכל פותח ספר: ונותן אמרי שפר: דתורה לחוד ושמא לחוד: וכבר נתבאר בדברוני דקא מקשו דהיכי קא מוקמינן להני תרי קראי בתורת שני כתובים הבאים כאחד לדון מהם היוצא מתורת שני כתובים הבאי' והא לא הוו אלא כתוב חד דלא מצי חד גמיר מחבריה וכו' ועתה פקח עין שכלך וראה אי קפידנא אדינא או אשמא: ואם יסתפק בדבר זה שום בעל שכל מעולם: ומכל מקום תנוח דעתך שהנחת דעתי בדבריך אלו שכתבת בציור הקושיא שכתב כ"ת וז"ל דהיכי אמרינן דהוו להו שני כתובים הבאים לומר דאין מלמדין דהא ככתוב אחד הן ויהיו מלמדין ע"כ: והנה באת אל המכוון בלא כונה ובלא אותן הקפות וגלגולין ואם יסכים לב כ"ת עם מה שכתוב עתה אצבעותיך ודאי דהן הן הדברים שכתבנו בציור הקושיא אליבא דמ"ד מותרין: ודוגמתה קא מקשו אליבא דמ"ד אסורין: והנה זכינו עתה לדין מפי כ"ת דלפי דבריך אלו אם תעמוד בהן לא נשאר שום הפרש בין דילי לדילך אלא דאנן מפרשים דקא מקשו אליבא דמ"ד אסורין וכ"ת מפרש דקא מקשו אליבא דמ"ד מותרין:

אבל בציור הקושיא הכל דרך אחד וענין אחד: אלא שנתתי אל לבי וראיתי שלא כבשת יצרך מתאות הקנטור לומר דברים אלו ולהודות על האמת בציור: קושית התוספות אלא אחר שכפית פסכתר על דברי והוצאת אותן ממשמעותן ופירשת בהן דאשמא קפדינן ואחר כך כתבת כך כדי שלא יראה שהסכים כ"ת לדברי וזו אינה תורה:

עוד כתב כ"ת דאם תסתיים הקושיא בדרך זו המשיב דסוף סוף לא הרוחנו דבר בצריכות זה דלא מצי ללמד לעלמ' משיב כהלכה הוא וקושיין לאו כדקימא קימא וכו' ע"כ: וכבר כתבתי דהקושיא תסתיים כך למאן דאמר חליפי חליפין מותרים ושני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין: אבל תשובה זו לאו כהלכה היא ולאו מילתא היא כמו שכתבתי בתשובתי הראשונה דאנן מאי הוה קשיא לן כפי מה שכתב עתה כ"ת דהיכי אמרינן דהוו שני כתובים הבאים כאחד לומר דאין מלמדין והא לא הוו אלא חד כיון דצריכי ואמאי אין מלמדין: ואתא תירוצא דילך על זה דאפילו חד לא הוו דלא מצו לאגמורי ולא מטעם שני כתובי' הבאים כאחד אלא משום דלא שייך בהו לימוד וכו' ולפי זה אינם לא שנים ולא אחד דע"כ הצריכות בטלה אותן מתורת שני כתובים הבאים כאחד וכ"ת ביטל אותן אפילו מחד והשתא לעולם תיקשי לך שפיר דהיכי מוקמי להו בגמ' בתורת שני כתובים הבאים כאחד לומר דאי לאו דהוו הכי ואין מלמדין הוה גמרי' מיניהו והא בלאו הכי לא גמרי' מיניהו דהא לא שייך בהו לימד כלל וזה פשוט וברור לכל מבין ויודע גדר הדבור האנושי דהתם לא בטלו מהם כח הלימוד משום דלא שייך אלא משום שני כתובים הבאים כאחד וכיון דצריכי ע"כ דלית להו תורת שני כתובים הבאים כאחד שלא ללמד אלא דין כתוב אחד ואת אמרת דאפילו דין חד לית להו איני יודע מה סברא היא זאת להוציאה בפה וכ"ש לרשום אותה בדיו:

וכן למ"ד התם נמי דמלמדין תקשי טפי דע"כ דחשיב להו שני כתובי' אלא דס"ל דמלמדין ואצטריך הוא למעוטינהו: ואי לא שייך בהו לימוד היכי מלמדין: ומה שדחית בקש ואמרת דלמ"ד מלמדין ילפי' מההוא דמסתבר טפי וכו' יבואו בו הדברי' בסמוך בס"ד: ומה שכתב כ"ת על דברי שכתבתי שם ז"ל ועוד תמיהא לי טובא דהא האי תנא דשקלינ' וטרינ' אליביה איהו גופיה סבר דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין ולעולם הוה ילפינן מהני תרי קראי לעלמא אי לאו מיעוטא וכו' וכתב כ"ת על זה וז"ל מה שהניח כ"ת דהאי תנא דשקלינן וטרינן אליביה סבר מלמדין הוא לפי שטתך דמשוית להו לתוספות טועים: וכבר נתבאר דאין הדבר כן אלא למ"ד חליפי חליפין מותרין קא מקשו בתוספות דמנא לן הא נימא חליפי חליפין אסורין כפשטיה דקרא וכו' ומיעוטא דהוא לערלה וכלאי הכרם ע"כ דבריך: ורואה אני עתה כי לא היו פיך ולבך שוין כשכתבת אותן דברים של מעלה בציור הקושיא כי חזרת עתה להקפות ראשונות:

גם בעיני יפלא כי תשובה פעם שנית לומר כי עשינו לתוספות טועים: לא אליכם כל פותחי ספר סכלים ומשכילים פתאים עם חכמים הביטו וראו מי הוא זה שעשה אותן טועים: ורוח רועים: ותלה במלתיהו כמה בוקי סריקי והפך את דבריהם מן הקצה אל הקצה וקא מהדר לדחוק השמועות ולבנות בהן על המים מגדל: ולהכניס ים אוקיאנוס בגרגיר חרדל: ורוצה אני עתה להאריך ולכתוב דבריהם שכתבו פעם אחרת ולכתוב אלו הדברים שפירש בהן כ"ת בסמוך להן כדי שיראו הרואים ויבינו השומעים אם דבריך אלו ניתנו ליכתב או לא: כתבו התוספות בפ"ר ישמעאל דהוי צורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד: תימה הא אין שניהם שוין דצורת כוכבים ומזלות חליפי חליפין אסורין: ושביעית אחרון אחרון נתפס והשאר מותרין: וא"כ הוי כתוב חד דלא אתי חבריה מיניה ע"כ: ופי' כ"ת בדברים אלו אותו הלשון הכתוב לעיל זה לשונך דמנא לן דחליפי חליפין מותרין נימא דאסורין כפשטיה דקרא והיית חרם ומיעוטא לערלה וכלאי הכרם ע"כ: ועתה הפוך בהן והפך בהן אלו עם אלו ותראה אם יש לכתוב דברים אלו על ספר ואם ראוי לכותב אותן לומר עשיתם לתוספת טועים: ולא יחוש לשומעים: וחי האהבה אם היו דברים אלו נכתבים מיד זולתך לא הייתי מעמיס על קלמוס להשיב עליהן דדמי בעיני לחוכא ואטלולא: ואני תמיה ותמיה ותמיה איך לא נתקררה דעתך בהכרעת התוספות עצמן בקדושין שהקשו אותה בפי' למ"ד אסורין והקשו גם כן למ"ד מותרין וגם לא בהכרעת הרא"ש ז"ל דכתב נמי שם בפי' ולמ"ד נמי התם חליפי חליפין אסורין אכתי לא דמו וכו' ולא בהכרעת הרב נמי שהקשה אותה בע"ז למ"ד אסורין ולמ"ד מותרין דוגמת מה שכתבו התוספות והרא"ש ז"ל בקדושין כמו שכתבנו דבריהם למעלה באריכות: ואם בודאות צריכין כך עם כ"ת מה נעשה בספיקות: וכבר ביארנו בכמה מקומות דהתוספות בע"ז הקשו אליבא דמ"ד אסורין ותפשו הדבור וקשרו אותו ביסוד הענין ועקרו דהינו מאי דאמרינן התם דהוו להו צורת כוכבים ומזלות ושביעית שני כתובים הבאים כאחד והקשו דלא הוו הכי דאין שניהם שוין וכו' והיינו דלא זכרו לא מלמדין ולא אין מלמדין אלא עיקרא דמילתא דאמרינן דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא הוו הכי משום דלא דמו: וכבר פירשנו שם מ"ט הקשו ושמו ההבדל אליבא דמ"ד אסורין: ואיפשר לומר נמי דהקשו אליבא דהלכתא דסבירא להו דחליפי חליפין אסורין והיינו דקא מקשו בקדושין ברישא אמ"ד אסורין: אבל הר"אש ז"ל נקיט לה בהפך דברישא הקשה אמאן דאמר מותרין כמילתא דפסיקא ליה דהלכתא הכי ונראה טעמא דידיה משום דמאן דאמר מותרין סליק טעמיה כמ"ד שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין וקי"ל הכי דהוי פלוגתא דרבי יהודה ורבנן ויחיד ורבים הלכה כרבים וכמו שכתב הרמ"ה ז"ל: ולמען בריתך אעלים עיני ממה שכתבת בתחלת דבריך בענין זה דבהאי טעותא קפחתינהו לתלתא מרבנן וכו' וקבל בה השתיק' במקום תשובה:

עוד חזר כ"ת לתרץ על נקלה קושיא כראי מוצק חזקה וכשמיר חזק מצור: תבוא מפניה במצור: למען תצדק בדבריך: דהר גבוה ותלול: תמס יהלוך כמו שבלול: דקא מותבינן עלך היכי קא מצינן למיגמר מהני תרי קראי למ"ד מלמדין כיון דלדידך לא שייך בהו לימוד כדאיתא שם בתשובתי: וכ"ת השיב על זה דלמ"ד מלמדין ילפינן מההו' דמסתבר טפי כדהוה ילפינן תפלין ממזוזה וראייה מהקהל וכו' ואע"ג דהא מילתא אינה כדאי להשיב עליה דמצדה תברה במאי דכתב כ"ת בדהוה ילפינן תפלין ממזוזה וראייה מהקהל והנה הביא כ"ת העזר כנגדו וחובתו בקלמוסו דהא לא ס"ד התם למילף ראיה מהקהל אלא משום דכתיב בהו ראיה ראיה: וגבי תפלין משום דאיתקוש אהדדי כדאיתא בהדיא פ"ק דקדושין וכבר דברנו בזה מה שיש בו די דכיון דצריכי קראי ע"כ דלית בהו תורת שני כתובים הבאים כאחד וא"כ מאי אולמיה דהאי תנא מהאי תנא ואמאי לא גמרינן נמי להך תנא מההוא דמסתבר טפי וכ"ת מצמצם לאחד ומוותר לאחד וזו אינה מדה: וגדולה מזאת ראתה עיני שכ"ת כתב דלדידיה כל כתוב בפני עצמו הוא דלא הוזקקנו להצריכם וכו' ולאידך תנא נמי אמאי לא הוי כל כתוב בפני עצמו כיון דצריכי וכ"ש דמאי דקאמרת דלא הוזקקו להצריכם איני יודע מה אתה שח דאי על התוספות דבריך אדרבה דלמ"ד מלמדין הצריכום הכא והתם הצריכות לתרווייהו: ועמל הוא בעיני להטריח שכלי ויד קלמוסי בדברים כאלו וכ"ש בדברים שבאו שם אחר זה דלא ניתנו ליכתב דכ"ת עושה כללים ומניח הנחות מסברתו הפך הדין והמוחש וראוי לקצר:

עוד כתב כ"ת דהני קראי לא שייך בהו צד השוה כדי למיגמר מיניהו וסתרת דבריך שכתבת בכתבך הראשון וז"ל וכי תימא נילף ממאי דשוו תרווייהו דהיינו לאסור את האחרון זו אינה תורה דאין לימוד לחצאין ע"כ: משמע דאי לאו דאין לימוד לחצאין הוה ילפינן בצד השוה והיינו דאמרי אינשי בכפא דחק נגרא ביה נשרוף חרדלא וכל שכן דאף לפי שטתך שפיר שייך הכא מצד השוה דעל כרחך חליפין ראשונים בלבד לעולם אסורין בין למר בין למר ואפי' אם נשתנה הדין במחליף פעם אחרת או פעמים זהו נושא אחר שחזר והחליף הראשון חליפין אחרים ולפי זה יהיה הצד השוה לאסור כל חליפין ראשונים דאם יתחלפו פעם אחרת הוו להו חליפין שניים וישתנ' בהן הדין כדאמרן וע"כ כיון דאשכחן בהו שום צד שיהיו שוין בו שפיר קרינן ביה צד השוה ואף על פי שיתחלף הדין בחילוף הנושאים מכל מקום אותו צד שוה הוא בהן: ועוד אכתוב בזה בס"ד: וכל הכתוב בזה הוא כפי דרכך כי לפי האמת אין צורך בכל זה כלל:

עוד כתב כ"ת על מה שהשבתי עליך זה לשוני: עוד כתבת דאין לימוד לחצאין וכו': ואנן אין הקש למחצ' ואין ג"ש למחצה מצינו ואין למוד לחצאין לא מצינו ואפי' למחצה גבי בנין דמה מצינו לא מצי' ע"כ דברי שם: ועתה חזר כ"ת לכתוב ואיני יודע במה תפסני כ"ת במאי דקאמר ואנן אין הקש למחצה מצינו וכו' ולכאורה נראה שכ"ת רוצה לומר שלא אמרו כן אלא בהקש וג"ש ולא בשאר מדות וכו' עד ואם לזה כיוון כ"ת לא כיון יפה: עוד הוסיף כ"ת לכלול כללים ולהביא דין דון מינה ומינה ועל שתי תיבות הללו שכתבתי כתבת עלה אחד מלא על כל גדותיו: והאמת אין אלו אלא דברי תימה שני דברים כשמש בצהרים ברורים: צריכין כל כך לפני לפני' וחדרי חדרים: ואתה דע לך שתפסתיך בשתים בדבר הלמד: והן אתה תפוס ועומד: תפסתיך מצד דקדוק הלשון שהיה ראוי לחכם שכמותך לדקדק בדבריו ולכתוב למחצה דמי סני ליה לישנא דרבנן דאמרי למחצה וכ"ש במקום שמלת לחצאין תתפרש למינים שונים ונראה כאלו כ"ת עושה כלל אחר מחודש מעצמו: גם תפסתי לכ"ת מצד הדין: דאפי' אי הוה אמרת אין לימוד למחצה כלישנא דרבנן לא אשכחן כה"ג אלא גבי הקש וגזרה שוה אבל בבנין אב דמה מצינו לא מצינו ואפי' גבי ג"ש דאתאמרא בגמרא בהדיא אין הדבר ברור אי הוי דינא הכי או לא: וכדאיתא במעילה פרק דם שחיטה דאמרינן התם לימא בהא קמפלגי דרבי סבר יש ג"ש למחצה ורבנן סברי אין ג"ש למחצה: ופי' רבינו שמשון ז"ל דמיירי בהני תנאי אבל בדוכתא אחרינא איכא מ"ד יש ג"ש למחצה עד והיכא דאיכא טעמ' רבה אמרי' יש ג"ש למחצ' וכו':

עוד מוכח נמי מהתם גבי מאי דאמרינן הא קמ"ל דאין היקש למחצה ולא קאמר הכי גבי ג"ש נראה דאין פשוט לו לומר אין ג"ש למחצה ע"כ שם: ועם כל מה שגבב כ"ת והביא מדברים שאינן כענין העמדת הדבר על אחת וחתכת הדין מכח הסברא וכתבת ובדברים של טעם כאלה אין לחלק בין הקש לג"ש לבנין אב דמה מצינו משום דלא מצינו דמה לנו אם לא מצינו סברא הוא ע"כ דבריך: והנה שפט כ"ת למראה עיניו ומכח סברתו ושיקול דעתו דהיכי דאמרינן בהיקש וג"ש הכי נמי איכא למימר גבי בנין אב ומדה זו לא ניתנה אפי' לחכמי התלמוד וחזינא לכ"ת בהא מילתא כמאן דנקיט בידיה חוטרא בתרי רישי או ארכובה אתרי ריכשי והדברים סותרין זה את זה יותר ממה שהדעת סותרת אותן חדא דהא אנן בצד השוה עסיקי' דקאמרת וכי תימא נילף ממאי דשוו תרווייהו דהיינו לאסור את האחרון ועלה קאמרת דאין לימוד לחצאין ודבריך אלו אין להם שום מציאות דאלא מעתה בכל הצד השוה שבעולם נימא דאין לימוד לחצאין ובכה"ג בטלת כל ילפותא דהצד השוה מן העולם:

תו חזינא דקא תבור כ"ת לגזיזיה בידיה דהשתא קאמרת דלא שייך בהו הצד השוה: זה לשונך ואי אפשר ללמוד בצד השוה שבהן דין השוה שבהן דליתיה וכ' והנה נעקרה ההנחה מעיקרא יהיה לימוד לחצאין או לא יהיה וכ"ש דבתר דכתב כ"ת דלית בהו צד השוה והארכת בענין כמנהגך הטוב וכתבת וזהו שאמרתי ואין לימוד לחצאין עונה על תשובתך הראשונה שכתבת בה בהפך והרכבת ההפכים מכת הנמנע: ועוד תמה על תמה דהתם אמרת דלעולם לא מצינא למיגמר מהני תרי קראי דמהי נילף נילף מצורת כוכבים ולאסור כל חליפי חליפין או משביעות ולאסור את האחרון ולהתיר את הראשונים ע"כ: גם מהצד השוה אמרת דלא יכילנא למילף כדאמרן: וקא שקלית וטרית התם אליבא דמ"ד אסורין שכך היתה סברתך כמו שרמזנו בתחלת דברינו והשתא קאמרת דלמ"ד מלמדין דהיינו מ"ד אסורין חשוב כל כתוב בפני עצמו והוה ילפינן מההוא דמסתבר טפי דהיינו מע"ז לערלה וכלאי הכרם וכו' וכתב עוד כ"ת וז"ל שכן אני אומר דלמ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדין הוה ילפינן מע"ז לערלה וכלאי הכרם דלדידיה כל כתוב בפני עצמו הוא וכו' עד אלא ילפינן מההוא דמסתבר טפי וכו' וכ"ת מפרש בדבריך אלו דבריך הראשונים והם הפכים זה לזה: והשתא בעינן לתרוצי סוגיין דהכא ודפרק האיש מקדש דאיכפל כ"ת לתרוצינהו ואני מוותר הדקדוק על כל דבריך שבאו שם בענין זה שכבר נדרנו שלא לחטט אחר הפרטים כי היינו צריכין לקונטרס אחר גדול מזה ואף ע"ג דלאו להכי נחיתנא מ"מ כיון דבכל מאי דכתבינן השתא לית ביה שום חידוש על מאי דכתבינן בתשובה קמייתא דילן כי אם כפל עניינים ואריכות דברים יבינום הקטנים: חזינא למיכתב מאי דאתחזי לן בהאי מילתא כי היכי דנימא שום חידוש ולא ניגע לריק: ואומר דודאי עיקר סוגיין דפרק רבי ישמעאל דמיירי בחליפי חליפין דע"ז אי אסורין או מותרין ע"כ דקא ממעיט ליה ערלה וכלאי הכרם למ"ד מלמדין מהוא ולא מצי למעוטינהו מכמוהו בפרק האיש מקדש משום דאצטריך ליה להאי תנא והיית כמוהו לאסור חליפי חליפין וכדאמרינן התם והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהיה ממנו הוי כמוהו וכו': הילכך קא דריש הוא למעוטי ערלה וכלאי הכרם: אבל פרק האיש מקדש עיקר מילתיהו בדינא דערלה וכלאי הכרם: ונראה דכולה סוגיא דהתם אתיא כמ"ד חליפי חליפין מותרין ודלא כהרא"ש ז"ל דאמר דאתיא כמ"ד אסורין והיינו דלא גריס רש"י ז"ל התם כל מה שאתה מהיה ממנו אלא שאתה מהיה בלא כל משום דכולה ריהטא דשמעתין אזלא כמ"ד מותרין כדאמרן: וכן מוכח נמי בהדיא מדברי התוספות שם הילכך לא מצי למעוטינהו מהוא דלדידיה הוא כתיב למעוטי חליפין ולפיכך קא ממעטי להו מדוכתא אחרינא והא דאצטריכו למעוטינהו התם מהשני כתובים ובפרקין דרבי ישמעאל מקרא דצורת כוכבים ומזלות לחוד משום דהתם פרק האיש מקדש מהדרי' לאסוקי דינא דיליה ולפי' מיעטונהו מתרווייהו כי היכי דלא ניתי למילף משום חד מינייהו אפילו למ"ד מלמדין: ואלו בסוגיין דצורת כוכבים ומזלות לא מהדרינן אלא לאפוקי הוא למעוטי ערלה וכלאי הכרם כי היכי דלא נימא דאתיא למעוטי חליפי חליפין בצורת כוכבים ומזלות: ודברים נכוחים למבין הם אם יתן כ"ת את רוחו עליהם: נאם נאמנך:

משה ן' אל אשקר נר"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף