שו"ת מהר"ם אלשקר/ה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה משאלוניקי מ"ם פתוחה של ספר תורה שנדבקה פתיחת' ונעשית סתומ' אם די בגרידת אותו דבק עד שתעשה פתיחה או אם צריך למחוק האות ולכתוב אחרת במקומה: ואי לא אפשר בגרידת הדבק בלבד אם צדיך למחוק כל האות ולכתוב אחרת או אם די במחיקת הקצת עד שתפסד צורת האות ויחזור ויכתוב אותו הקצת שמחק עד שישלים כל האות וכן רגל הקו"ף והה"א שנמצאו דבוקין לגג שלהן בספר תורה מה יהא דינן:
תשובה איברא ודאי דצריך לגרוד כל המ"ם ולכתוב אחרת ולא סגי בגרידת הדבק לבד דה"ל כחק תוכות ופסול בס"ת תפילין ומזוזות וכדאמרינן בהדיא בגטין פרק המביא חנין ת"ר וכתב ולא וחקק: למימרא דחקיקה לאו כתובה היא: ורמינהי עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא ופנקס יצא לחירות וכו': ותירצו הא דחק תוכות הא דחק יריכות כלומר דאם חקק תוכות האותיות וצדיהן ונשארו האותיות עשויות מעצמן לאו כתיבה היא לפי שלא נעשה מעשה בגופה של אות אלא בתוכה ובצדדים והיא נעשית מאיליה. אבל חקק האות עצמה וחפר אותה אף על פי שהיא שוקעת הרי זה כתב אלמא כל שלא נעשה מעשה בגופה של אות לאו כתיבה היא וכשנסתמה המ"ם ע"י הדיו כבר נפסד' האות ואין שמה עליה ואם ימחוק אותו מקום הדבוק הנה נשארה האות עשויה מעצמה דומיא דחק תוכות ולאו כתיבה היא: וגבי ס"ת תפילין ומזוזה כתיבה תמה בעינן דכתיב וכתבתם וגומר וגרסינן בשבת פרק הבונה ת"ר וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין וכו' פתוחין סתומין וכו' דבכי האי גוונא לאו כתיבה היא כדאמרן וצריך למחוק האות ולכתוב אותה: ובגרידת מקצתה עד שתפסד צורתה שזכרתם נראה לי דודאי לא סגי בהכי דאע"פ שהוא עושה מעשה בגופה של אות מ"מ אינו עושה מעשה אלא באותו המקצת שמחק ושכתב ושאר האות לא עשה בה מעשה בכתיבה כלל והוי מקצ' האות עשוי ע"י מחק ומקצתו ע"י כתב ובעינן כתיבה תמה וליכא: ואלא מעתה היתה טפת דיו עשויה כעין חצי אות או רובה הכי נמי דיכול להשלים האות ע"י כתיבה כיון דעשה מעשה באותו מיעוט שנשאר ובכי האי גונא לעולם לא אשכחן מאן דשרי הילכך אין תקנה אלא במחיקת כל האות וכתיבתה פעם אחרת וכן כתב רבי' ברוך ז"ל בספר התרומה ואם נפלה טפת דיו בחלל הבי"ת או בחי"ת או אות אחרת ועתה אין שמה הראשון עליה או ירך שמאל של מ"ם פתוחה נגע לשל תחתיו ונעשית בכך סתומ' או אות רי"ש ונעשית דל"ת כל כי האי גונא לא יועיל תקון למחוק הטפה ולגרוד בתער דהוי חק תוכות ופסול בס"ת תפילין ומזוזות ע"כ: וכן כתב הרמנ"ע ז"ל פעמים כשרוצה לעשות מ"ם פתוחה נדבק החוטם השמאלי אל משך התחתון ונעשית סתומה ואמרינן בפרק הבונה וכתבתם שלא יעשה פתוחין סתומין וכו' ומוחק בתער כדי לעשותה הוי להו חק תוכות וכו' ע"כ:
וכן כתב הר"ר אברהם דמונפוש"ליר ז"ל בפי' גיטין אבל גבי ס"ת וגט דכתיב וכתב צריך שיעשה מעש' בגופה של אות לאפוקי חק תוכו' הילכך אם נפלה טפת דיו בחלל האות ושחתה אותה כלו' שאין האות ניכרת אם יגרוד בסכין אותו חלל הוי פסול דהוי חק תוכות אלא ימחוק כל האות ויכתבנה ע"כ: וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובה על מ"ם שנסתמ' בס"ת ימחוק כולה ויכתוב אחרת במקומה: אבל גרידת סתימתה אינה עושה אות דהוי ליה חק תוכות ע"כ וכן כתב רבי' ירוחם ז"ל מ"ם פתוחה שנסתמה גורדה כולה וחוזר וכותבה עד כאן וכן כתבו מן המפרשים בשם הר"י ז"ל דאין תקנה לגרוד הטפה ואפילו להעביר הקולמוס על האות אח"כ אינו מועיל לא לרבי יהודה ולא לרבנן דאי מועיל לאות שנכתב' שלא לשמה לשווייה כלשמה מ"מ לשווייה אות אינו מועיל עד כאן: הילכך לדברי הכל צריך למחוק כל אות ולא סגי במחיקת המקום הדבוק ולא במחיקה קצת האות עמו שהרי לא כתב מן האות אלא מקום המחק והשאר ה"ל כמאן דליתיה כדברירנא: ואפילו עשה הרי"ש כמין דלי"ת כתוב בספר התרומו' שאינו יכול לגרוד ולתקנו דהוי כמו חק תוכות וכן כתוב בספר אורח חיים משמו ז"ל וחזינא תשובת שאלה להריב"ש ז"ל בענין הפרשה הפתוחה והסתומ' וכתוב בגוה וז"ל שהאות שלא נכתבה כתקנה יגרדנה ויכתבנ' על הגרד כתקנה גם יש שאין צריך גרידה בתיקונם רק להוסיף מעט בצורת כגון ביתי"ן כפי"ן דלתי"ן רישי"ן וזולתן עד כאן:ואני לעניות דעתי איני יודע אם יש לחלק בין הגורד ועושה מהדלי"ת רי"ש למוסיף מעט ועושה מהרי"ש דל"ת ושרי בכי האי גוונ' לפי דעת המפרשי' ז"ל או לא הא לא דמיא אלא לטפת דיו העשויה כמין חצי אות שכתבנו למעלה דלא מסתברא למימר דמצי למיעבד הכי ולעולם לא אשכחן מאן דשרי בכי האי גוונא כדאמרן: ומה שכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו פר' הבונה גבי מילתא דרבא דאמר רבא כגון שנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש וכו' ז"ל מיהא שמעי' דבכי האי גוונא לא מיקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שני אותיות דבוקות וכן כשנטלו לגגו של דל"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות עד כאן: כבר כתב עליו הר"ן ז"ל שם דאין מכאן ראיה דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק ירכות וכו': ומה שכתוב בספר יורה דעה בשם הרא"ש ז"ל גבי גרידת חוטם המ"ם הדבוק דאינו מועיל לגרוד ולפתוח כיון שאינו עושה מעשה בגופה של אות לאו למימרא דתדוק מינה דאם גרד מעט מהאות ונעשה בו מעשה דמועיל אלא הכי קאמר כיון דלא עשה מעשה בכל גופה של אות שנשארה והיינו דלא שרי בתשובה דלעיל אלא בגרידת כל האות ודיק' דקאמר יגרוד את כולה ולא קאמר יגרוד האות שמע מינה דלא סגי עד דגריד את כו' כדאמרן: ומה ששאלתם על רגל הקו"ף והה"א שנמצאו דבוקו' לגג שלהן וודאי דלאו קו"ף וה"א נינהו וכדאיתא בהדיא פרק הקומץ אמר רב אשי חזינן לספרי דוקני דחטרי לגגא דחי"ת ותלו לכרע' דה"א: ופרש"י ז"ל רגל הפנימי תלוי באויר שאינו מגיעה לגגו וגרסי' נמי פרק הבונה מאי טעמא כרעא דקו"ף תלויה דאי הדר ביה ליעול וליזיל וכו' וגם באלו נראה מדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו דצריך למחוק כל האות ולכתוב אחרת וכן שמעתי בשם רש"י ז"ל שהצריך למחוק כל האות ולכתוב אחרת אלא שחלקו עליו בזה ניניו ר"ת והרשב"ם ז"ל וכתבו דסגי במחיקת כל הרגל בלבד כיון שדרכו להיות תלוי ולא נפל הקלקול אלא בו ושאר האות נעשית כהלכת' ובכי האי גוונא לא מיקרי חק תוכות: וכן נמי כת' הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל רגל הקו"ף גורדין הרגל וחוזרין לכתוב ואין צריך לגרוד כל האות אלא הרגל כי הגג כדין נכתב ע"כ: וסברא נכונה היא וראויה להם ואף מדברי אלו זכר קדושים ואדירים לברכה נלמוד למ"ם הדבוקה שצריך למחוק כל האות ואין זה צריך לפנים פניו יאר אליך וישם לך שלום כנפש החותם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |