שו"ת מבי"ט/ג/רכז

שו"ת מבי"ט ג רכז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן רכז

שאלה ראובן היה נשוי עם בת שמעון והניח בן קטן וצוה מחמת מיתה את לוי שיהיה אפטרופוס על נכסיו והיה לו דין ודברים עם חמיו שמעון ולא הספיק לתובעם בחייו והלך לתבוע לאפוטרופוס בהרשאת לאה אשתו חלק הירושה בעש"ג כפי דיניהם ואיים וגיזם דברים הרבה כדי להפחידם ומחמת כן נתן לו האפטרופוס י"ב אלפים וכתבם בכתובת אשתו ואחר ימים ושנים מתה לאה אשת ראובן והאפטרופוס תובע מראובן המעות הנזכר באומרו כי היה אנוס שנתיירא שהיה מוליך אותו לעש"ג וראובן טוען שלא עשה שום אונס שלא הוליכו בפני עש"ג רק מתוך הדברי' וההפחדו' נתפשר עמו ובאו לידו במתנה גמורה וכתבה אשתו בנ"מ ועוד טוען שאף אם היה אונס האפוטרופו' כשנתנם כיון שהוא לא קבלם אלא בהרשאת אשתו זכתה בהן מנכסי אביה ואח"כ זכה הוא מכח אפי' שהיה לאפוטרופוס או ליתום דין ודברים בתביעה הנז' לבטל הפשרה הכל הוא על לאה כיון שהוא הזוכה הראשונה ילמדנו רבינו הדין עם מי:

תשובה הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות מכירה כתב האונס את חבירו כשהכהו או תלאהו עד שמכר או שהפחידו בדבר שאיפשר לו לעשות דין בידי גוים בין בידי ישראל הרי זה אונס ומעשה בא' ששכר פרדס מחברו לעשר שנים ולא הוה ש"ח ביד המשכיר ואחר שאכלו השוכר ג' שנים אמר לו אם לא תמכרנו לי אכבוש שטר שכירות ואטעון שהוא לקוח בידי ואמרו חכמים שזה אונס וכן כל כיוצא בזה לפיכך אם תבעה המשכיר בב"ד וכפר בו וטען שהפרדס שלו ואחר כך מסר המשכיר מודעא ואחר כך מכר לשוכר שכפר בו הרי הממכר בטל שהרי יש לו עדים שהוא אנוס והם העדי' שכפר בפניהם בב"ד והם עדי המודעא וכן כל כיוצא בזה ע"כ וכתב הרב המגיד ז"ל מה שכתב בתחלה נלמד מאותו מעשה שהביא דכל שמפחידו בדבר שאיפש' לו לעשותו הוי אונס וכן כתב הרשב"א ז"ל בשם ר"ח ז"ל דמהכא שמעינ' הכי וכן עיקר ע"כ ואם כן בנ"ד שהפחידו בעש"ג לתבוע כפי דיניהם חלק הירושה המגיע לאשתו ועל זה נתן לו י"ב אלפים לבנים הוי אונס שהרי הפחידו בדבר שאיפשר לו לעשותו כי בדיניהם יש חלק ירושה לבת בין הבנים והיו כופין אותו לתת לו החלק של ירושתה בדיניהם בהרשאת אשתו וגם שכתב הרמב"ם ז"ל לפיכך אם תבעו המשכיר בב"ד וכפר בו כו' הרי המשכיר בטל וכו שנראה שהמעשה של הפרדס העדים לא שמעו ההפחדה אלא שראו הכפיר' ואחר כך מסר מודעא ומכר שאם שמעו ההפחדה לא היה כאן אונס שהרי לא היה לו אפשר למלוה לכפור שכבר שמעו עדים אלו שהודה שהוא ממושכן בידו וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל כל זה ובנ"ד נמי הרי שמעו העדים ההפחדה ונימא דאין כאן אונס שהיה יכול להביא העדים שהפחידו ולא היה חייב לו שום דבר ואפ"ה נתן לו נראה כי ברצונו נתן הי"ב אלפים. ולא היא דהתם אם שמעו העדים ההפחדה לא היה חייב דבר ואפ"ה מכר לו נראה כי מרצונו מכר אבל בנ"ד אלו העדים ששמעו ההפחד' הם עדים שלא היה חייב לו שום דבר בד"ת ואם היה הולך זה לעש"ג בעדות עדים אלו ששמעו שהפחידו ללכת לעש"ג לא היה מפסי' שום דבר ראובן מתביעתו בדין הערכאות אלא שהיו מחייבים לאפוטרופוס לתת לו חלק ירושת אשתו והיה אנוס האפוטרופוס דאעג"ב שלא הוליכו לערכאות מכח האיום שיוליכו יתחייב שם היה אנוס לתת מה שנתן מה שאין כן בעדות העדים של הפרדס שאם היו מעידי' בפני ב"ד על ההפחד' שהפחיד שאמר שיהיה כובש השטר והיה או' שקנאה ולא היה חייב המשכיר למכור ואפ"ה מכר נראה שברצונו מכר ולא היה אונס ועל זה צריך לומר במעשה של פרדס שהעדים שמעו הכפירה ולא ההפחדה ובנ"ד ששמעו ההפחדה והאיום הרי ידעו שהיה אונס ולא היה מועיל עדות' לאפוטרופוס בפני הערכאות כי בדיניה' יש לבת חלק כמו שכתבתי וכיון שהיה אנוס אפי' לא מסר מודעא וכמו שכתב בהגהת הרמב"ם פ"י בשם ר"י ונ"ד מתנה היא שהיה תובע ראובן על זכות ירושת אשתו בדיניהם שיתנו לה וגם על זה היה או' שהיה לו דין ודברים עם חמיו ושלא הספיק לתבוע וכו' כדי שיתנו לו על זכות הירושה שהיה לו בעש"ג שאם היה לו דין ודברים ותביעות על חמיו גם עתה אחר מותו היה יכול לתבוע בד"ת אלא שידע שלא היה לו זכות בד"ת ובעש"ג בתביעות ועל זה שגזם ואיי' על הירוש' שהיה לו זכות בדיניהם כדי שיתנו לאשתו מה שנתנו והרי כתוב בטענו' ראובן שטען שלא עשה שום אונס מאחר שלא הוליכו לעש"ג רק מתוך הדברים וההפחדו' נתפש' עמו ובאו לידו במתנה גמורה הרי שהודה שבדרך מתנה קבלם ושעל ההפחדות נתפשר עמו ואפי' במכר שצריך שימסור מודעא ושידעו באונסו דוקא במכר או מחילה אבל במתנה אינו צריך אלא מסירת מודעא אפי' בלא אונס אלא גילוי דעת הנותן שאינו מקנה בכל לבו לא קנה המקבל מתנה וגם בידיעת אונס אפי' בלא מסירת מודעא מבטל המתנה כמו שכתבתי למעלה בשם ר"י ז"ל. ומה שצריך כתיבת או מסירת מודעא אפי' על ידיעת אונס הטעם הוא כי אם לא מסר מודעא שמא נתרצו אחר כך ולכן צריך מסירת מודעה לגלות כי אפי' שימכור ויאמר כי ברצונו הוא מוכר הוא סומך על מסירת מודעא קודם ובנ"ד אפי' היה מכר מה שאינו כיון שהוא הודה שעל ההתפחדו' שהפחידו לאפוטרופוס נתפשר עמו הרי הוא מודה שלא נתרצה כי באונס נתפשר עמו ואינו מנצל עצמו אלא שלא הוליכו עדין לערכאות ובזה לא היה צריך כתיבת או מסירת מודע' אפי' היה מכר מה שאינו אלא מתנה ואינו צריך אלא גילוי מלתא או ידיעת אונס כמו שכתבתי:

והא דאמרינן פ' כל הנשבעין גבי ההו' דנקט מגלא ואמר איזל ואיקטול דקלא דפלניא וכו' דעביד איניש דגזים ולא עביד דוקא התם הוי מלתא בעלמ' משום דלא תבע מידי' מידי אבל הכא בנ"ד דהוה תבע מיניה ממונא והוא מגזם ומאיים עליו אם לא יתן לו שילך לערכאות ש"ג ויוציא ממנו חלק ירושת אשתו בדיניהם דברי היזקא אמרינ' דגזים ועביד ומה שלא עשה היה מפני מה שנתן לו ועוד דבמלת' דגזים בדבר שאין לו הנאה בה ואדרבא עשה היזק לחברו אמרינן דגזים ולא עביד אבל במילתא דגזים משום דלמטי ליה הנאה כי הכא אמרי' דגזי' ועביד והיינו כטעמ' קמא. ומה שכתב מהרי"ק ז"ל סי' קפ"ז כי נ"ד שטען שמעון שמה שנתן לגיסתו יתר על כתובתה שבאונס נתן מפני שראובן אחי' גיז' אותו להביאו בערכאות הגוים וכתב שאין בטענת שמעון ממש דעביד איניש דגזים ולא עביד כההיא דנקט מגלא כו' והביא על (זה) מה שכתב המרדכי פ' הניזקין על מעשה ביהודי שדחקוהו חברי' בתפיס' לקבל חרם לתת כך וכ' הר"מ דאין באותו חרם ממש דאי משו' דמגזמי עביד איניש דגזים ולא עביד כי האי דנקט מגלא וכו' דמשמע דגיזו' עש"ג לא הוי אונס דגזים כי האי ולא עבוד הרי הוא עצמו כתב אחר כך דבנדון דידיה שגזם להביאו בעש"ג לא הוי אונס כלל שהרי לא כל המביאים נוצחים והרבה עשו כן ולא הצליחו אבל היכא דגזים במידי דאי עביד ליה ברי הזיקא הוי אונס שביד המגזם לעשותו בלי ספק כי האי גיזום דירושה דנ"ד שהוא פשיט שינצח בדיניה' אפי' לדעת מהרי"ק חשיב אונס גיזו' דעש"ג לדברי האי ור"ח ז"ל וכל שכן לדברי הרמב"ם ז"ל שלא הביאו מהרי"ק ז"ל שכתב או שהפחידן בדבר שאיפשר אפי' לא הוי הזיקא ברי הוי אונס דבדברי ר"ח שכתב שהפחידו בדברי' שבידו לעשות הוא שכתב וחילק מהרי"ק דדוק' דגיזם במידי דברי היזקא אבל כדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שאיפשר כו' לא היה מחלק בענין זה ואם כן בנ"ד לדברי הרמב"ם ז"ל ואפי' לר"ח ורבי' האיי ז"ל כי האי גיזום הוי אונס אפי' לדברי מהרי"ק דבההוא נדון דידיה ולא הוי אונס גיזום דערכאות כנ"ד יסבור דהוי אונס לסברת רבנים אלו ולא הספיק לו למהרי"ק ז"ל לפטור המגזם בעש"ג דלא חשיב אונס בגיזו' בעלמ' דלאו ברי היזקא אלא שצירף טעמים אחרי' לומר דלא הוי אונס בההוא נדון אבל בנ"ד הוא מודה דהוי אונס כדפי':

ואפילו למה שכתב מהרי"ק ז"ל בשם רבינו יהודה ב"ר ברזילי ז"ל בד' מן הפנים שאפי' האונס ידוע וברור אצל העדים הן בתלייה הן בהכאה אבל הוא לא מסר מודעא בכך ומכר או נתן נתקיים המעשה ואפי' שיעידו העדים בכך הכא בנ"ד מסיר' מודעא מה שהודה הוא שנתפשר עם האפוטרופוס על ידי ההפחדה כמו שכתבתי למעלה ולא נתקיים המעשה וחייב להחזיר מה שלקח מנכסי היתום:

וגם שטען שהיה לו דין ודברים עם חמיו ושלא הספיק לתבוע ונראה כי על זה גיזם על הירוש' בדיני עש"ג במה שלא היה לו זכות בדין תורה מפני הדין ודברים שהיה לו עם חמיו כי לדעתו היה חייב לו חמיו אפי' הכי כל זמן שלא נתברר בב"ד בחיי חמיו שהיה לו איזה זכות על הדין ודברים שהי' לו עם חמיו כי לדעתו הי' חייב לו חמיו אפי' הכי כל זמן שלא נתברר בב"ד בחיי חמיו שהיה לו איזה זכות על הדין ודברי' וגם לא אחר מות חמיו שלא היה יכול להוציא מן היתום שום דבר בדין אפי' היה איזה ממשות בטענותיו לא היה לו מקום ולא רשות לגזם על הירושה בעש"ג והוי אנוס האפוטרופוס במה שנתן לו:

ואם אלו הי"ב אלף שנתן היו כנגד מה שהיה מגיע לאשת ראובן בחלקה בירושה לפי נכסי אביה בדיניהם או מעט פחות הרי ידוע כי על הירושה לקחם והוי גזל בידו וביד אשתו וחייבים להחזיר וכל שכן אם אלו הי"ב אלף היו יותר ממה שהיה מגיע לה בדיניהם בנכסי אביה שהוא גזל בידם מצד הירושה ומצד מה שלקח יותר מן הירושה על הדין ודברי' שהיה לו עם חמיו ולא עמד בד"ת:

ולכן חייבים ראובן ואשתו לצאת ידי חובת' שיעמדו בד"ת על הדברי' שאמר שהיה לו עם חמיו ואם יתבר' שהי' לו איזה זכות על חמיו אעפ"י שאין מוציאין מן היתום עד שיגדל וגם האפוטרופוס אינו רשאי לדון ולחוב ע"מ ליתומים שמא לא יזכו וכו' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכו' נחלות אפ"ה כיון שעת' ראובן הוא מוחזק בי"ב אלף ינכו לו ב"ד מה שיתברר לפניהם שהיה חייב לו חמיו ואפי' דרך פשרה יש רשות לב"ד לעשות בשביל היתום כמו שיראה להם שהוא זכות לו מפני שאולי (לא) יוכלו להוציא ממנו לכשיגדל טוב הוא ליתומים שיפשרו ב"ד עתה בפחות ממה שהיו יכולים להוציא כמו שכתוב בכתב ופסקי הרב ה"ר ישראל בעל תרומת הדשן והמותר מן הי"ב אלף יחזרו ופשרה כזאת יכולים ב"ד לעשות אבל מה שנתפש' האפוטרופו' על י"ב אלף מפני מה שהיה מגזם על הירושה או שהיה לו דין ודברים עם חמיו היא בטלה מצד האונס:

ומלבד זה אני אומר כי הפשרה בטלה וחייב ראובן לחזור מה שלקח אפי' היתה פשרה ברצונו שלא באונס כיון שבדין תורה אין לאשתו ירושה וגם בדין ודברים שאמר שהיה לו עם חמיו לא נתברר שום דבר בב"ד הוה ליה פשר' זו גזל מן היתומי' וגרוע' פשרה זו ממתנ' שאפי' היתה מתנה היתה בטלה שאין האפוטרופוס יכול לתת שום מתנה מנכסי יתומים וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות מכירה גבי אפוטרופוס שאין אדם נותן דבר שאינו שלו ואפי' במה שמוכר האפטורופוס בנכסי יתומים אם טעה בכל שהוא בין במטלטלים בין בקרקעות חוזר כמו שכתב הרב ז"ל פי"ג מה' מכירה:

ואם כן חייבים להחזי' הי"ב אלף מצד האונס שכתבתי וגם מצד שהם נכסי יתומים ואפי' לא היה אנוס אין נתינתו נתינה והיא בטלה כמו שכתבתי ואין דומה נדון זה לנדון שכתב הרי"ק ז"ל ויודה הוא בירוש' שהוא אונס כמו שכתבתי למעלה וגם שהם נכסי יתומים ואפי' לא היה אונס הפשרה בטלה מה שאינו כן במה שהשיב מהרי"ק ז"ל ולא במה שהשיב הר"ם ז"ל. והטיב לכתוב הח' החשוב ה"ר אברהם די בוטין י"ץ בחקירה השנית שעשה על פסק זה שבא משני צדדים דאי הוי אונס אין המתנה ואם אינו אונס אפוטרופוס שנתן מנכסי יתומים אין מתנתו מתנה וכמו שהאריך בזה בפסק שלו שזכה היתום:

אך בחקירה הג' שכתב שזכה ראובן כי לא נתן האפוטרופוס הי"ב אלף כי אם לאשתו שבא הוא מכחה ובשליחותה ואכילת פירות מנ"מ לאו כקנין הגוף דמי ובעל בנכסי אשתו לוקח הוי ואינו חייב לפרוע חוב אשתו וכמו שהאריך בזה בשם החכם סגן הכהונה יצ"ו לא צדק בטענה זו דכיון שיהיה לוקח או יורש היכא דאיכא פסידא הוא חייב דאע"ג שבא בשליחות אשתו בא לתבוע מה שלא היה לאשתו שום זכות והויא גזל גבה ואין שליח לדבר עבירה וראובן הוא שאנס את האפוטרופוס ולקח ממנו הי"ב אלף ואעפ"י שאמר שנתנו לאשתו וכתבם נוסף על כתובתה לנ"מ באיזה צד שיהיה או נצ"ב כיון שאמר שכתבם בכתובה נוסף על כתובתה או יהיו נ"מ כמו שאמר ג"כ הרי נשארו בידו בגזל ואפי' שנתנ' לאשתו אינה זוכה בהם שהם גזל והיא חייבת להחזירם לאפוטרופוס ואם היא לא תרצה בעלה ראובן הוא חייב כי הוא הגזלן ואפילו שלא היה אונס אלא שנתנם האפוטרופוס כיון שהם מנכסי היתום אין מתנתו מתנה וראובן חייב לפורעם ואם הם ביד אשתו הוא חייב ללוקחם ממנ' ואם הוא אלם או אינו מצוי מוציאים אותם ממנה בב"ד ואם יש לו שום דין ודברים על היתום ב"ד יגבו לו מן הי"ב אלף כמו שכתבתי למעלה נאם המבי"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >