שו"ת מבי"ט/ג/רכח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה על מה שכתבתי זה ימים פסק על הפסד שהפסיד החכם של ירושלם תוב"ב בסיבת היות דיין העיר ששלח לי סגנון הכתב שעשו עמו ראשי הקהל הנז' שקבלו עליהם שכל הפסד שיבואו לו מהעכו"ם או איזה עליל' שיעלילו עליו הכל עליה' ליהד' ויהיו חייבים לפרוע לו ועל זה כתבתי שהקהל יצ"ו היו חייבים לפרוע לו ועת' חזרו בני הקהל יצ"ו לשלוח השטר שעשו עם החכם מתחיל וג"כ שטרו' אחרים שעשו וכתבו שהן חייבים לפרוע לחכם מה שהפסיד מכמה טענות שטענו בכתב ואני אע"פ שלא שמעתי טענותם חייבתי אותם בהפסד לא לפי טענות החכם יצ"ו אלא לפי מה שכתב לי נוסח וסגנון השטר שביניהם והם טוענים על השטרות שאינם חייבים מכמה טענות:
ראשונה כי עלילה זאת לא היתה בסבת הדיינות ולא לסבת הקהל אלא לפי שלא הלך לראותו כמנהג עשירי העיר מן הישמעאלים וגם שטען טענת הדיינו' ג"כ הנה כמה פעמים טוענים עלילה זו וההפסד היא מועט ד' או ה' פרחים ולהיות החכם אמוד בנכסים ועושר רב היה ההפסד רב ע"כ טענה זו. אני אומ' כי אין בטענה זה ממשות כי בעדו' שקבלו שם כתוב כי אחר שאמר הבי"ק לחכם למה לא הקבלת פני וכו' והשיב הוא מי אני וכו' אמר לו הבי"ק אתה דן אותם ומשמא מגרש וכו' נראה כי עיקר טענתו היתה עליו על כי היה דיין היהודים וגם כי כמה פעמים טענו על הדיינות ולא היו אלא דבר מועט לא כל הזמנים שוים ולא כל הביק"ש שוים וגם כי החכם היה אמוד בעשיר לפני הבי"ק ועל כן החמיר גם הקהל ידעו קודם כי היה עשיר ואיפשר שיעלילו עליו ועם כל זה נתחייבו במה שיפסיד בסבת הקהל יצ"ו:
הטענה השנית כי גם שנתחייבו לפרוע ההפסד (היה) הוא אסמכתא בעלמא בלי קנין ושבוע' גם בזו אין להם זכות כי כל תקנות הקהלות אין צריכות קנין ולא שטר ודבריהם ככתובים וכמסורי' דמו כמו שהשיב הרא"ש ז"ל כלל ו' וכתב שמנהג פשוט הוא וכו' וכמו שהאריך אח"כ וגם בהסכמת קהל עם החכם כתב למעלה סימן ה' שאין צריך קנין וכו' וכמו שכתבו באורך באותו כלל ואפי' בדבר שלא בא לעולם וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בכלל י"ג:
ובטענה שלישי' כתבו כי אותם שנתחייבו בהפסד הם מתי מספר ושכל הקהל לא יתרצו בתנאי כזה ואין זה טענה כי החתומי' בחיוב ההפסד הם ידועי' מפרנסי הקהל וחתמו י' במקום ז' טובי העיר והם עיקר החתומים בראש בשטר ראשון שנתפשרו עם החכם ובשני ובג' ומה שטענו שהקהל לא יתרצו לא כתבו שלא רצו מאז במה שנתחייבו אלא השבעה כי מאז נראה שידעו ונתרצו ועתה מה שטוענים של' יתרצו הקהל במה שכתבו הם עוברים על השבועה שכתבו בשבוע' חמור' שיפרעו לו מנכסיהם הכוונה היא לגבות אח"כ מן הקהל כי הוא המנהג הקהלות לצורך שעה מוציאים מכיסם או מתחייבים מכיסים ואח"כ גובין מן הקהל:
והטענ' הד' גלו בה כי כל מה שטוענים הם דחיות ועכובים ותואנה הם מבקשים שלא לפרוע לו כי הוא ידוע משנים קדמוניות כי כל הקהלות הקדושות ששולחים מעות לירושל' הם יודעים כי מלבד שמפזרים לבעלי תורה ולעניים הם מוציאים גם לכל ההפסדות שיארעו בקהל כי אין השוכנים בירושלם יכולים לפרוע אלא הכראג"י מדי שנה בשנה ושאר ההפסדות הכוללים הן מן המעות הבאים מחוץ כי אם לא היו עושי' כך לא היה מי שירצה להתישב בעיר ומה שאו' שיש הרבה ת"ח בעיר יהי רצון שכך יהיה כי ת"ח מרבים שלום בעולם ובדבור זה הוא קרוב להיות עוברים על שבועתם שנשבעו לו לחכם להעמידו עליהם עד עשר שנים:
הטענ' ה' כי העדים עצמם שמעידים על עלילת החכם שהיה בסיבת הקהל הם נוגעים בעדותם בפרט על כי עליהם כתבו חוג"א על פריעת ההפסד ואני אומר כי אין בזה שום נגיעה בעדותם כי אם נתחייבו יותר נקל הוא להם ליפרע ממנו מליפרע מן הקהל ועל זה יהיו רוצים הם שההפסד יהיה עליו ולא על הקהל כי יהיה להם צער ליפרע מן הקהל ואין פה נגיעה בעדות ואדרבא אם היה ההפסד על הקהל היה להם הפסד בזה כי יגיע להם חלק מן ההפסד וכשהיה ההפסד על החכם לא היו הם פורעים שום דבר הכלל כי אין להם שום זכות בטענותיהם וחייבים לפרוע ההפסד בעד החכם ואפי' שלא היו מתחייבים לפרוע כיון שמצידם הפסיד מצד היותו דיין עליהם חייבים: נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |